מורשת יהדות מרוקו

מושל דמנאת מתעלם מפקודת הסולטאן

ב-9 בינואר 1885 פורסמו ב־JC הפרטים הבאים: לתושבי ארה״ב יש סיבה טובה להיות שבעי רצון ממאמצי הקונסול שלהם למען היהודים המושפלים. הוא הציע לסולטאן לפטר את המושל, אבל תגובת_ הסולטאן שלילית. כהן דת מוסלמי שבא מדמנאת סיפר על אכזריותו של המושל חג' גילאלי. ואם היהודים  יחזרו לשם אפילו עם פקודה מהסולטאן, הוא יתעלם ממנה. הוא אמר שמתעלם מהסולטאן ומהנוצרים. וכשהיהודים יחזרו לדמנאת יראה להם את נהת זרועו. הוא ינקום בכל המשלחת ובכל מי שהתלונן עליו

יהודי דמנאת נאשמים במרד

בשבועון היהודי בלונדון ב-9 בינואר 1885 נאמר בעמי 8: הגיע מברק מטנגייר דרך גיברלטר ללונדון עם הפרטים האלה בפרשה: הוזיר כתב לקונסול ארה״ב בו האשים את יהודי דמנאת במרד וחוסר נאמנותובעקבות זאת מתכונן הסולטאן להעניש את נציגיהם, ואת הסובלים מההתנכלות.

הפליטים מדמנאת שחטו כבש לפני השגרירות של צרפת כאות של כניעה ורצון טוב בבקשם את עזרתו של השגרירOrdega השגריר קיבלם לראיון. העורך דין ל״א כהן שהצטרף אליהם מסר פרטים על מצבם לשגריר, שהבטיח סיוע מיידי, והביע תקוה שכי״ח תטפל בחשיפת השקרים של הוזיר. מושל דמנאת הוזמן לפאס, והיעדרותו תאפשר חקירה על המצב בדמנאת.

חמישה בתי כנסת ריקים בגלל פחדם של היהודים

בכב טבת תרמ״ה – 9 בינואר 1885 פרסם 'המליץ' את הדברים הבאים: הוזכר הט'היר שנתן הסולטאן למשה מונטיפיורי ב-1864. באשר לפגיעות ביהודי דמנאת: המשה בתי כנסת ריקים בגלל פחדם של יחודי המקום. ראשי הקהל הגישו למושל את הט'היר, אך בבואם ציוה לתופשם ולאוסרם לשלושה חודשים, שולמו עשרים אלף פראנק לשחרורם. על הסופרים כפו לכתוב כי המושל רב חסד, ומי שסירב לכתוב זאת הושלך לכלא. הם מסרו לראשי הקהילה בטנגייר כי נאנסו לכתוב זאת. ראשי הקהילה בשיתוף פעולה עם נציגי מדינות אירופה ניסו לחלץ את האומללים.

יוזמת הדיפלומטים להביא לפיטורי המושל

לפי מידע מטנג'יר מה-14 בינואר 1885, אין זה נכון שיהודי דמנאת ביקשו לקבל חסותה של צרפת וכי אמרו לשגריר של צרפת שהם חוששים משחיטתם על ידי הילידים. הם ביקשו ממנו להפעיל השפעתו על הסולטאן למענם. שגרירי בריטניה, איטליה וארה״ב נקטו בצעדים כדי להביא לפיטורי המושל.

14 בינואר 1885 – יהודי דמנאת פנו לשגריר צרפת בטנגייר

השגריר של בריטניה במרוקו ג'והן דרומונד האי כתב ב-14 בינואר 1885 לשר החוץ הרוזן מגרנויל בין השאר, כי משלחת היהודים מדמנאת פנתה לאחרונה למר ORDEGA כדי לנצל את יחסיו הטובים עם הסולטאן למענם. והכותב מבין כי הנ״ל פנה לממשלה בפרים לקבלת הוראות לפני שהוא פונה לממשלת מרוקו בנידון

הפנייה של יהודים מדמנאת לשגריר צרפת בטנגייר נזכרת גם במכתב של משרד החוץ הבריטי לבארון  וורמס ב-31 בינואר 1885(7 (F0413/9, No

וזיר כתב לדרומונד האי ב-25 בינואר 1885- חקירת האלימות של יהודי דמנאת

הכותב מאשר את קבלת מכתבו בקשר ליהודי דמנאת בו כתב השגריר, שאינו מקבל את ההאשמה של מושל דמנאת או של שליחי הסולטאן שבאו לדמנאת כדי לחקור את הנושא, שיהודים רגמו מוסלמים באבנים  , בעת שההצהרה של הסולטאן נקראה ליהודים. חקרנו כל מה שאמרת על הנושא. העברנו את מכתבך לסולטאן שנותן אמון בכל מה שאתה כותב, אבל הסולטאן מופתע מכך שהקאדי של דמנאת הידוע כאדם ישר, כמו גם הממונה על ההכנסות ושני אנשים נוספים שנשלחו על ידי הסולטאן לחשוף את האמת הם אמינים בדוברי אמת.

חקירת האלימות בה נאשמו יהודי דמנאת

הסולטאן שלח לקרא לשריף שנפגע על ידי אבן, ואצבעו נקטעה ולמוסלם שנפגע בעינו השמאלית, ואדם אחר שנפגע, כדי שהסולטאן ישמע עדות ממקור ראשון. הסולטאן הורה לבובקיר שהוא אדם אמין,להגיע לדמנאת ולחקור מי האשמים ומי נאשם על לא עוול בכפו, והאם המושל אשם. על סמך זה יחליט הסולטאן באילו צעדים לנקוט. הסולטאן ציוה גם על חיים קורקוס להגיע לדמנאת לחקור את הנושא ולדווח על מסקנותיו קורקוס כבר נשלח על ידי הסולטאן הקודם לחקור נושאי מחלוקת בין המושל ובין היהודים, בעלי חשיבות גדולה מהנושא הנדון. לא רק יהודי דמנאת, גם יהודים בכלל בממלכה, פעלו באופן בלתי מוצדק כלפי מוסלמים. למרות זאת, הממשלה נתנה להם הגנה מפני אלימות, ואין הממשל מפרסם אם הם אשמים או לא. לעתים הם האלימים ולעתים הם הסובלים. אם הם נפגעים יטופלו בצדק בהתאם לחוק.

הצעה ששליחי דמנאת בטנגייר יבואו לסולטאן

הכותב מבקש שימליץ ליהודי דמנאת הנמצאים בטנגייר לבוא לחצר המלכות ולקבל את הוראות הסולטאן לטובתם. כי הם ייהנו מיחס חיובי מידיו של הסולטאן ויחזרו לדמנאת שבעי רצון. ב- Times of Morocco פורסם ב-26 בינואר 1885 טור שלם על יהודי דמנאת לפי הוזיר הראשי, יש לרחם על המושל של דמנאת חג' ג'לאלי. והסולטאן לא יראה עצמו אחראי אם האכזרים ישחטו את היהודים. זו דיפלומטיה נבונה אבל מסוכנת חג' אלג'לאי ניסה זאת בעבר כשהרשה ואף הסית לשדוד את חנויות היהודים. כשהתלוננו בפניו גם לבניו, מהם בגיל נמוך הולקו כמעט עד מוות ונאסרו עד שחבריהם פדו אותם, לאחר תשלום רב. כשהרבנים הציגו בפניו את ההצהרה של הסולטאן, כי היהודים ייהנו מממשל צודק, המשלחת נאסרה ונדרשה לשלם 4100 דולרים.

מעורבות קונסול ארה״ב למען יהודי דמנאת

לפני שהוזיר לעניני חוץ חג' מוחמד ברגאש הלך לפאס לראות את הסולטאן, והקולונל מתיוס קונסול ארה״ב ביקש לקבל משלחת של יהודי דמנאת. הוא קבע אתם את המועד לבוקר לפני מספר שבועות. בשעה שנקבעה הגיעה המשלחת לביתו של הוזיר המאורי אבל נאמר להם לחכות ברחוב עד שיקבלם. הם חיכו במשך שעות כשהם צמאים ורעבים, ירד גשם, אבל לא הלכו עד הערב וחיכו בגינה. למחרת בבוקר יצאו בתקוה כי רווח והצלה יעמוד לטפם ולנשותיהם, וחזרו לבתיהם רעבים וסחוטים. לאחר מספר ימים הם חיכו לקולונל מתיוס שהלך לוזיר והביע צער ששכח מהיהודים המסכנים. וקבע יום אחר כדי לפגוש אותם. המשלחת הגיעה בזמן שנקבע כשבידם ההצהרה של הסולטאן שניתנה למונטיפיורי. הוא קרא והביע תמיהתו שדבר כזה יכול לקרות. הם עזבוהו בהבטחה שיטפל בענינם והם יפוצו, וידאג לכך שבעתיד היחס אליהם יהיה הוגן.

מכתב הוזיר לקונסול ארה״ב

ב־17 בדצמבר 1884 כתב הוזיר מוחמד ברגאש לקולונל מתיום את הדברים דלקמן:

לאחר שדיברת אתי בידידות בקשר ליהודי דמנאת, וביקשת להרשות להם לפגוש אותך כדי לשמוע על מצוקותיהם, הם קראו לי וסיפרו לי על מצבם. ביקשתי מהם לרשום את תלונותיהם, דבר שעשו ועתה הדברים נשלחים לסולטאן, ואדאג כי כל מה שצודק יוענק להם. אתה בודאי מודע לכך ששאיפתנו כי ייעשה צדק לכל אחד וביחוד ליהודים שהוד מלכותו המליץ שיעמדו תחת השגחתי.

לאחר יומיים קיבל מתיוס מכתב מהוזיר הראשי בלשון זו:

לחברנו האהוב והחכם המבקש את טובת שני העמים פליכס מתיוס נציג ארה״ב.

לאחר חקירה שלח הסולטאן את סיד טאבר אלג'רארי כדי לחקור את המצב בדמנאת, במטרה להפסיק את היחס השלילי כלפי היהודים. הוא כתב כי קרא למנהיגיהם את ההצהרה שנשלחה על ידי הסולטאן. וכולם הגיבו כי אין הצדקה לתלונה נגד המושל.

83 – אערך מהלל ניבי

 פיוט מפואר יסדתי לכבוד מעלת מבשר טוב אליהו הנביא ז"ל, ובשעת המילה אומר אותו. סימן אני דוד בן אהרן בן חסין חזק.

אערך מהללי לבי

לפני אלהי אבי

לכבוד חמד לבבי

אליהו הנביא

נטע האל בישרון

חבצלת השרון

איש מגזע אהרן

משרת צור משגבי

כהן לאל עליון הוא

פינחס הוא אליהו

הנביא יקראוהו

הגלעדי התשבי

יום קנא קנאת האל

הרג בכח ואל

משיא שבט ישראל

ובת צור שמה כזבי

דין שמע מפי רבו

איש ארמית משכבו

קנאים הם פוגעים בו

ויאמר אריק חרבי

ויקם מתוך עדה

רמח בידו הדה

ויחרד חרדה

נתגבר כמו לביא

דקר בחרבו אותם

כדרך שכיבתם

 על הארץ חבטם

 ולמשה אותם הביא

בזכר זאת אל חי עולם

נתן לו שכר משלם

ברית כהנת עולם

ויכפר עלי חובי

נסים עשר ושנים

בדבריהם שנויים

עשה לו דר שמים

צור גואלי אבי

אמת בפיהו היה

לאלמנה עניה

עת את בנה החיה

ולנפשו אמר שובי

השמן גם הוא שרתה

ברכה בו והיתה

כד הקמח לא כלתה

ותגדלי ותרבי

רודפים אחרי תהו

הכה בשבט פיהו

ויאמרו : ה' הוא

אמת ואתה נביא

וגזר אמר עשה

מספר שנים שלשה

מטר לא נתן ארצה

הוא המוציא המביא

נתן לו אל מהלכים

בעולם המלאכים

ולעתות הצריכים

הוא נדמה כערבי

בקדשה ובטהרה

עלה עלה בסערה

אלישע אליו קרא

ויאמר : " אבי, אבי

נפשי לילה אותהו

מי יתן ימצאהו

פתח ביתי ואראהו

ישקיף בעד אשנבי

חסין קדוש אקראה

איש אשר פניו ראה

הן כביר ידו מצאה

תשורה אליו אביא

חן חן לו איש לו נגלה

בחלום חזיון לילה

ובברית דם המילה

בו יבא כצבי

זכור לטוב יאיר נרי

יבשר ציון עירי

יאמר לה התנערי

מעפר קומי שבי

קול זמרת שיר מהללי

ירצה צורי גואלי

ולא דומיה לי

כל-עוד נשמתי בי

المقدمة في علم التأريج

وهي الجزء الأول من كتاب العبر وديوان المبتدأ

 والخبر في ايام العرب والعجم والبربر

تأليف عبد الرحمن ابن خلدون

עמנואל קופלביץ

ספר ה׳אקדמות למדע ההיסטוריה׳(׳מקךמה׳) הוא הניסיון הראשון – לא רק בספרות הערבית אלא בספרות העיון של כל העמים – להתחקות על הגורמים הקובעים את מהלך ההיסטוריה. בספר זה, שכתב בשנת 1377 היסטוריון מוסלמי, שהיה גם פוליטיקאי פעיל בצפון אפריקה, ביקש אבן־ח׳לדון להעלות על הכתב את מכלול יסודות הקבע המשותפים לכל המצבים ההיסטוריים, ואת מכלול המסיבות, המתחלפות לפי המקום והזמן, ולהגדיר חוקים בעלי תוקף כללי הקובעים את ההתפתחות ההיסטורית של כל העמים בכל הזמנים.

על שלושה מושגי יסוד מושתתת משנתו ההיסטורית והסוציולוגית של אבן־ח׳לדון: על חלוקת המין האנושי לבדווים ולתושבי קבע; על המחזוריות בעלייתן ובירידתן של ממלכות; ועל התודעה הקיבוצית – כלומר על ההרגשה המודעת המאחדת ומלכדת קיבוץ של בני אדם ונוטעת בלב כל אחד מהם אחריות הדדית ומסירות נפש לאחיו ולקיבוץ כולו – שהיא הכוח המניע של כל מהלך ההיסטוריה.

מתוך התבוננות מעמיקה ומקורית יצר אבן־ח׳לדון ׳מדע חדש׳, שעניינו, כדבריו, ב׳ידיעת התאגדותם החברתית של בני המין האנושי, המצבים השונים ביישובו של עולם, המסגרות המדיניות, עיסוקיהם של בני אדם ופרנסותיהם, המדעים והמלאכות/

עניינים אלה נסקרים ב׳מקדמה׳ דרך שיטה בזה אחר זה, וכך נפו;שים לפני הקורא, ביריעה מקיפה אך תמציתית, הידיעות וההשקפות, המושגים והמוסדות של התרבות הערבית, כפי שהתגבשו במשך שמונה־מאות שנה בקירוב, מראשיתה של תרבות זו לפני עליית האסלאם ועד ימיו של אבךח׳לדון, שהיה אחרון ההוגים הדגולים בתרבות הערבית, ואולי הגדול שבכולם.

מתרגם הספר, עמנואל קופלביץ, צירף לתרגומו מבוא מקיף והערות. במבואו דן המתרגם באבן־ח׳לדון ובמשנתו על רקע תקופתו, במקומו של אבן־ח׳לדון בתולדות מדעי החברה ובספר ה׳מקדמה׳ – תולדות הנוסח וכתבי היד.

העטיפה, על־פי כריכת ספר ממצרים מן המאה הי״ד, מעשה ידי עמנואל גראו נדפסה בדפוס אחוה, ירושלים מוסד ביאליק – ירושלים – הדפסה שנייה תשס"ב – 2002

אקדמות למדע היסטוריה –  " מֻקַדִּמַה " – עבּד אל-רחמאן אִבּן ח'לדוּן.

אבן ח'לדון ומשנתו.

הספר " אקדמות להיסטוריה ", בערבית " מֻקַדִּמָה ", מוגש בזה לקרוא בתרגום מן המקור הערבי, נכתב בנוסחו בשנת 1377 לספירה, בטירתו של שבט בדווי בהרי אלג'יריה, על ידי מלומד מוסלמי שהיה גם פוליטיקאי פעיל במדיניותה של צפון אפריקה. עצם ציוּנם של פרטים אלה על מסיבות חיבורו של ספר בלתי רגיל זה ועל חברו – יש בהם כדי לפתוח פתח להבנתו : אך רצוי לפרט ציונים אלה קצת יותר.

תקופתו של אבן ח'לדון.

ציון השנה 1377 מעמיד את הקורא המערבי מיד בעיצומה של תקופת הרנאסאנס : דאנטה ופטרארקא באיטליה, צ'וסר באנגליה, הפילוג בכנסייה הקאתולית, ההתעוררות הדתית ( ויקליף, הוּס, העלמה מאוֹרליאן ), התגבשות החברה העירונית והצבאות השכירים, המגיפה השחורה ומרידות האיכרים.

מבחינה חברתית, תרבותית וכלכלית – אם כי לא מבחינה מדינית – עמדה אירופה המערבית בסוף המאה הארבע עשרה בראשית של תקופה חדשה, ואין זה מן הנמנע שמשַק המאורעות, היה נשמע כקול ענות חלושה אף באזני בני הדור.

שונה מזה בתכלית היה מצבן של ארצות האסלאם, שאותן הכיר מחבר ה " אקדמה להיסטוריה " ומניסיונן שאב. ארצות אלה עמדו אותה שעה בסוף תקופה, בסימן ירידה תרבותית, התקשחות דתית, התפוררות מדינית והתערערות כלכלית, ללא סימן של התחדשות או של תנופה של עלייה מחודשת.

מבחינה מדינית עמד עולם האסלאם באותה תקופה בסימן של פיצול ואוזל יד. לא זו בלבד שמזה מאות שנים עברה מן העולם הממלכה האסלאמית המאוחדת והמרכזנית, בידי הערבים תוך מאה שנים בתנופת אמונתם החדשה, האסלאם – אלא אף מדינות הירֵשה, שקמו בחלקיה השונים של הממלכה העצומה, נתפוררו בינתיים כלעומת שצצו, או הצטמקו בהדרגה בלחץ התקפותיהם של כוחות לא אסלאמיים.

באמצע המאה השלוש עשרה עברה על מערב אסיה ומזרח אירופה סערת המונגולים שמיגרו שושלות ועמים, החריבו ערים ותעלות השקייה, ורמסו בדרכם את כל מרכזי התרבות החשובים של עולם האסלאם.

בשנת 1258 הם החריבו את בגדאד ושמו קץ לחליפות העבאסית, אשר מזה מאות שנים כבר לא הייתה אלא סמל בלבד. אמנם בשנת 1295 בערך קיבלו עליהם האילח'אנים המושלים המונגוליים שקנו להם שביתה בפרס, את דת האסלאם, וכעבור חמישים שנה עשו כן גם המונגולים של תּורכּסטאן, שנתכּנו בשם " מחנה הזהב " : אך החורבן שהמונגולים הביאו על עולם האסלאם לא בא על ידי כך על תיקונו.

בשנת 1370, סמוך לאותה שנה נכתב הספר " אקדמות להיסטוריה , הצליח אחד מראשי השבטים התורכיים המוסלמים הכפופים למונגולים, האמיר תימוּר " הצולע " לחסל את יריביו ולפרוק את עול המונגולים, ויצא ממולדתו טראנסאוֹכּסיאנה למסעי כיבוש, שבעקבותיהם הקים לו תוך שלושים שנה בקירוב ממלכה תורכית, שהייתה דורסנית והרסנית לא פחות מזו של המונגולים לפניה,אף על פי שתימור עצמו היה שוחר ספרות ותרבות.

טראנסאוקסאניה או "טראנסאוקסיאנה" (פירוש מילולי בלטינית: "מעבר לנהר האוקסוס"; שמות נוספים: בערבית:ما وراء النهر Ma Wara' un-Nahr שפירושו "מעבר לנהר", בפרסית: فرارود "Varārud") הוא שטח נרחב במרכז אסיה הנפרש בין נהרות אמו דריה לסיר דריה, כיום בין אוזבקיסטן, טאג'יקיסטן ודרום קזחסטן.

המושג נכנס לשימוש בזמן כיבושיו של אלכסנדר מוקדון אז נהיה לגבול צפון-מזרחי של האימפריה שלו במאה ה-4 לפנה"ס. מאז ועד הכיבוש הערבי התרבות באזור נשארה שילובם של תרבויות יוון, פרס, סין ובודהיזם וקיבלה שם סרינדיאנית.

בתקופת הממלכה האחמנית באיראן חלק מן האזור קיבל את השם סוגדיאנה שבתקופת האימפריה הסאסאנית התפשט לכלל האזור על מנת להבדילו מן באקטריה הסמוכה. בין הממלכה לאימפריה הוא נכלל בשליטת הממלכה הסלאוקית, ממלכת יוון-בקטריה, האימפריה הפרתית ואימפריית קושאן.

הוא כבש את כל קידמת אסיה, עד דלהי שבהדו במזרח, ועד חופי אסיה הקטנה ודמשק במערב. במצור על דמשק עתיד היה הכובש הגדול להיפגש עם אבן ח'לדון, בראשית שנת 1401.

באסיה הקטנה ובחצי האי הבלקני התחילה בתקופה זו עלייתם של התורכים העות'מאנים ונסיגתה המדורגת של הקיסרות הביזאנטית, תהליך שעתיד היה להגיע לסימו הדרמטי בשנת 1453 עם כיבושה של קושטא, בירת " רומי המזרחית ", על ידי התורכים. אף לפי שעה הייתה גם אסיה הקטנה בין בתי שליטים יריבים ושסועה במלחמות.

בספרד נדחקו רגליהם של המוסלמים יותר ויותר על ידי התקדמותה המדורגת של ה " ריקונקיסטה " – כיבוש מחדש של ספר על ידי הנוצרים, בייחוד לאחר שהתאחדו בתי המלכות של קסטיליה וליאון בשנת 1230. קורדובה נכבשה בידי הנוצרים בשנת 1236, סביליה בשנת 1248, ורק בקצהו הדרומי של חצי האי הפירינאי, בגראנאדה, החזיקה מעמד השושלת המוסלמית של בני נַצְר, שקיימה את שלטונה עד שנת 1492.

בארצות צפון אפריקה נמחו זה כבר שרידיה של בממלכה המווּחידית הגדולה, שהתקיימה משנת 1147 ועד שנת 1269, אשר איחדה בשעתה תחת שלטונה את כל ארצות באסלאם המערבי : ספרד וצפון אפריקה עד גבול מצרים.

את מקומה בצפון אפריקה תפסו עתה שלוש שושלות נפרדות ויריבות " שושלת בני מארין במרוקו, שושלת בני עבד-אל-ואד בטלמסאן, ושושלת בני חפץ בתוניסיה, שהייתה אף היא מפוצלת לפרקים בין שליטיהן של הערים תוניס ובּוּזי ( בּג'איה ).

רק במצרים הייתה בתקופה זו ממשלה חזקה, מרוכזת ובת קיימא – זו של הממלוכּים מ-1250 עד 1517. ואמנם הייתה ממלכת הממלוכּים ככוכב מאיר בחשיכת הירידה וההתפוררות. הממלוכּים הם שבלמו את התקדמותם של המונוגולים בקרב של עין חרוד בארץ ישראל בשנת 1260, והצילו בכך את ארצות האסלאם המערבי ( מצרים, צפון אפריקה וספרד ) מן החורבן שפקד את ארצות האסלאם המזרחי.

הם שטיהרו את סוריה וארץ ישראל הן מאחרוני הצלבנים והן מכת ה " חשאשין ", שהטילה את חיתיתה על סוריה ( ונתנה לעמי אירופה את המילה " אסאסאן – רוצח ). הממלוכים הם שעצרו את התקדמותו של תימור, בימי חייו של אבן ח'לדון.

בירתם קהיר הייתה בתקופה זו העיר הגדולה, המשגשגת והתרבותית ביותר בכל העולם האסלאמי – קהיר שהיא אם העולם, היכל האיסלאם, אבן ח'לדון, ישיב בקאהיר 23 שנים, מדבר על גודלה ושגשוגה ב " מוקדימה ". " קאהיר שהיא אם העולם, היכל האסלאם ומעיין המדע והמלאכות.

בארצות צפון אפריקה ממערב למצרים, כלומר הארצות הקרויות היום לוב, תוניסיה, אלג'יריה ומרוקו, וביחד ה " מגרב ", נודעה בתקופתו של אבן ח'לדון השפעה מכרעת לגורם נוסף, לבדווי : השקפתו ההיסטורית של אבן ח'לדון וכל תורתו החברתית הטבועה בחתמו של גורם זה.

תעודה מספר 5.

באנו להודיע  ולהשמיע לכל חכמי ורבני המדינות  יש"ץ מה שאירע להחכם השלם הכולל הדיין המצוין רבי שלמה אביטבול י"ץ עם בני עירו וכמה טובות גמל עמהם ומה שהחישיבוהו בני עירו הלא תדעו שהחכם הנזכר שמנעוריו עד היום הזה לא נהנה משל  ציבור אפילו שווה פרוטה של נחושת ואדרבא היה  הוא מן הנותנים ולא מקבלים והיה נושא עול הציבור עליו להיותו גזבר העניים לגבות הנדבות והנדרים של בני עירו ולתת לכל העניים והתלמידי חכמים כל אחד מה שראוי לו.

ועוד לגבות כל שבוע ושבוע נדבות התלמידי חכמים והעניים הבאים מארץ אחרת  ולשוח כל אחד ואחד כפי רצונו שבע רצון ומלא ברכת ה' עד שהייתה עיר צפרו יע"א משוש לכל הארצות ובפרט שהייתה ביתו פתוחה לרווחה לכל התלמידי חכמים ובפרק לרוב שלוחי ארץ ישראל תוב"ב, שצריכים הוצאה רבה וטורח גדול לקבץ נדבתם.

והיה פוטר לכל גדולי הדור שהם חייבים בזה כמו שאר המדינות והיה מקיל העול שמוטל עליהם ונותנו עליו והגדולים של בני העיר יושבים שקטים ושאננים כל אחד במשא ומתן שלו וברוך ה' אלוהי ישראל שעזרו וסייעו לעשות כל אלה כמו שאמרו זכרונם לברכה , הבא ליטהר מסייעים אותו.

 ואפילו אחר שנתמנה דיין על הציבור לא עזב עבודתו הראשונה, אף על פי שהוכפל עליו הטורח לדון אותם ולשלח העניים  כל אחד כפי רצונוט…..ומלבד זה עשה להם כמה טובות לעשירים ולעניים שהיו בני עירו דחוקים עם הגויים לאפות פת בתנורים שלהם ובנות הגויים מכים וחובטים לכל בנות ישראל והיה הבצק שלהם נפסד מרוב הדוחק שלא היו בעיר כולה כי אם שני תנורים.

ועמד החכם הנזכר ונתקנא לכבוד שמים ועמד ועישה לבבות בני אדם ובנה להם תנור אחד בתוך האלמללאח וטרח בבניינו ותיקונו ובזה נשארו בני עירו שקטים ושאננים, ועוד שימים מקרוב היה בית הכסא שלנו שקורים " לבוויתאת " ( בית כסא ציבורי שהיו בו תאים נפרדים ) הרוסים שנפלו הכותלים שהיו מפסיקים בין זה לזה שלא יהיו רואים אלו את אלו.

והיה בזוי לתלמיד חכם ולמכובדים להיות כל אחד רואה חבירו ונשארו כמו שנתיים ויותר הרוסים ועמד ונתקנא החכם הנזכר לכבוד שמים שראה שאין אחד מן העשירים והגדולים משגיח בזה ובנה ותקן אותם ושכללם משלו וממונו ה' ישלם גמולו בזב ובבא……

ועוד כשעמד עלינו המן הרשע אמהאוויש יש"ו ( משבט איית יוסי מהשרים הגדולים. חברו של המלך שונא היהודים, אליזיד ) והטיל עלינו ממון הרבה וראה החכם העניים מצטערים הרבה ועמד והלוה לקהל סך קקם- נם – ואמרו לו אחר שתעבור הצרה נשלפ לך הסך הנזכר.

ואחר כך נתקבצו הקהל ובררו להם ט' מיחידי הקהל והעריכו כל אחד ואחד מה שראוי ליתן כפי ממונו, וכשראו הגבירים שלפי הפנקסים נשאר בידם ממון העניים והסך שהלוה להם , עמדו וגנזו הפנקסים ההם עד היום הזה ולא רצו ליתן לו מאומה .

ואחר זמן רב, קיבץ את כל הקהל ז' טובי העיר ואמר להם, בבקשה מכם שאתם יודעים שאני רוצה בזמן ההוא להשיא יתום ויתומה וצריך הוצאה מרובה ותפרעו הסך הנזכר שהלוויתי לכםף ולא רצו והיו דוחים אותו יום יום עד היום הזה.

ועוד גמל עמהם חסד וטובה הרבה ומסר גופו וממונו על הציבור בזמן הזה שעמד עלינו השר בראברא ופעל ועשה בישראל כמה רעות שלא שמענו ולא ראינו ולא סיפרו לנו אבותינו ונתייראו הגבירים לילך למלך יר"ה לקבול לפניו.

ומסר עצמו החכם הנזכר עם בנו יחידו עם קצת מיחידי הקהל שמגעה יראת ה' בלבם וקבלו לפני המלך יר"ה, וירא את ענים וקיבל צעקתם ושלח לו ב' איגרות להוכיחו על מעשיו הרעים ובזה נחו ושקטו כל ישראל מכל צרתם ככתוב כל זה באורך וברוחב.

וכשהגיעו הדברים הנזכרים לפני חכמי פאס יש"צ נצטערו הרבה על הדבר וכתבו אגרת  לקהל ולהוכיחם על זה ועוד כתבו אגרת אחרת וזה לשונה מקצת ממנה אגן דחתמי לתתא הסכמנו עם החכם הנזכר שלא לדון ולהזדקק לשום אחד מהם ואדרבא אם ידון לשום אחד מהם עבירה היא בידו ויש חלול ה' בדבר שמכאן והלאה יפרצו גדר לגבות המס מן התלמידי חכמים תופסי התורה.

וכבר עלה בדעת החכם לפנות דירתו משם ויקבע דירתו במחנינו קדוש וגם אנחנו היינו רוצים לעכבו כאן ושלא ילך עד שתעשו לו מה שהדין נותן וכו….

ומזמן ההוא סילק עצמו שלא לדון ליזדקק להם כלל וכיוון קראו הגבירים שסילק עצמו מן הדין עמדו ועשו דיין אחר על פי השר בראברא ונתנו לו רביע מהנאת  בית הכנסת הגדולה הי"ג, שהסירו הרביע מחלק הלמידי חכמים שהוא תם וישר וירא אלוהים והוא ש"ץ בבית הכנסת הנזכר ואביו היה ש"ץ גם כן שזכה כפי הדין מחמת שהוא נכדו מבתו של הרב הגדול כמוהר"ר משה חמו זלה"ה.

ויש בידו פסק דין על זה ונתנו החלק ההוא להרב מאיר צבע שעשו אותו הם דיין על פי השר הנזכר, הדור אתם ראו כמה עוול עשו האנשים האלה שהחכם שלהם שהוא ממונה מפי רבני פאס זלה"ה לא מלבד שלא נהנה מהם והיה עול הציבור מוטל עליו כנזכר, גזלו אותו ולא רצו לשלם לו מה שהלוה להם וזה הדיין העמידוהו הם על פני עצמם.

ויש כמה תלמידי חכמים שהם דיינים וראויים לזה מכמה סיבות שהם גדולים ממנו בחוכמה ובמנין והוא תלמיד שלהם והיה גם כן טורח התיבור מוטל עליהם לדון אותם ומעולם לא עשו להם שום הנאה כלל והחכם שהעמידו הם תכף ןמיד נתנו לו שכרו לדון אותם היש בעולם עול כמו זה ונתקיים בהם קרא השמן לב ( העם ) הזה וכו……

ועוד ראינו שהחכם הנזכר נשתנו עליו סדרי בראשית שהדיינים הראשונים שהיו דנים אותם היו נותנים להם הנאות בתי כנסיות של הציבור ליהנות מהם ועדיין נהנים בניהם מהם עד היום הזה והחכם הנזכר לא מלבד שלא נתנו לו שום חלק בהנאות בית הכנסת של ציבור אלא אדרבא נוטלים השליש בבית הכנסת שלו ומוציאים החלק ההוא לצרכי ציבור לפרוע בו המס שמוטל עליהם ליתן מממונם ומציאים הקדושה ונותנים אותה לסטרא אחרא ואין ראוי לעשות כן כי עבירה גדולה בידם שהמוציא מרשות היחיד של קדושה לרשות הרבים של סטרא אחרא חייב וכו…..

ולכן בבקשה מכת"ר יגלו דעתם מהו הדין במעות שהלוה להם החכם הנזכר אם חייבים להחזיר אותם או חייב החכם ליתן עמהם מס כמו שנתנו הגבירים של העיר ותשובתכם ע"ג השאלה הזאת תצמח וקיים

יוסף בכמוה"ר יהושע בן זכרי סלט"א – אליהו בלא"א משה הכהן.

ועוד לקיתי בשבילם שתפשנו השר בראברא יש"ו והשלכני לארץ והיו דמי שותתות מברכי שהיו נגררות בארץ והכניסני לבית הסוהר ותפס ממני קנס – סמ – דהיינו סך ….נתתי משליוהשאר נתנו הקהל באומרו למה אני דן את היהודים אמנע את עצמי מלדון אותם.

והוא ידון אותם כמו שנאמר באורך בנייר אחר ועד כהלכנו לקבול לפני המלך יר"ה ומניתי כבוד הרב אהרן הכהן נגיד והיה מוציא הוצאות לצורך השר הנזכר ולצרכי העיר וצרכי בני המלך יר"ה משלו ולא נתנו לו כלום הקהל כי אם משלו היה מוציא והיה מתרעם עלי שאני מניתי אותו נגיד ובשביל כך הלוויתי לו סך – קם דם – משלי סייעתי לו לפי שעה והקהל היו דוחים אותו יום יום כדי לפורעו.

ועדיין לא נתנו לו מאומה באפן שמרוב רחמנותי לויתי לצורך הקהל סך – קם דם – בימי אמהאוויש הרשע בימי השר הנזכר לויתי סך – קם כם – סך הכל – שם עם – אלו פרעו אותי הייתי מוסיף עליהם כמה ומשיא בהם יתומה אחת כמנהגי הטוב ולכן נראה לי רבותי שלא נשאר לי שום ישיבה עמהם ומה שיגזרו עלי רבותי אעשה.

ע"ה שלמה ס"ט