ארכיון יומי: 8 ביולי 2016


בס"ד מוסר בלערבי פרשת קרח – בערבית יהודית-תוניסאית

בס"ד      מוסר בלערבי פרשת קרח תוניסיה-רבניה
פלפרשה מתאע הזמעה האדי. פיהה 5 מצוות עשה ו4 מצוות לא תעשה. מצוות עשה המאן 1] באש נעמלו עששה פי בית המקדש ללכבוד 2] באש נפדיו לולד אלבכור 3] באש הלויים יכדמו פלמקדש 4] באש אנחיוו למעשר מן התבואה ונעטיווהה ללוי 5] באש הלוי ינחי מעשר מאלי עטינאהולו ויעטי ללכהן. מצוות לא תעשה המאן 1] באש מה נחיוושי אלעששה מן בית המקדש 2] באש הלויים מה יכדמושי כדמת אלכהן פי בית המקדש. ואלכהן מה יכדמשי כדמת הלוי 3] באש מה יכדמשי בראני אלי הווא מוש כהן או לוי פי בית המקדש 4] באש מה יפכושי בכור בהמה טהורה. כאנשי יעטיוו ללכהן. 
פלפרשה מתאע הזמעה האדי. יחכילנה אלפסוק עלה אלמחלוקת אלי עמלהה קרח מעה משה רבינו. אלי משה רבינו חט אליצפן בן עוזיאל נשיא לבני לוי. ומרת קרח קאלת לראזלהה. וקתלי הלויים חזמו לכל קאלתלו עלאש עמלת איכה. קאללהה רבבי וצה משה רבינו. קאלתלו קאעד יתפיסך עליכם. קאללהה חתה הווא חזם. קאלתלו באש יתפיסך עליכם עמל איכאך. ועלאש עמלת איכה. עלא כאטר קרח כאן אכתר ואחד עשיר פי ישראל. ומרתו כאנת תלבש למוזהאראת ויזיו נסא ישראל יתפרזו עליהה. ווקתלי משה רבינו נזר הלוחות התאניין. רבבי קאלו לפאצ'ל כודו אנתין. משה רבינו עמל מנהם שרכה למרתו. והנסה פי עוץ' אלי חייתפרזו עלא מרת קרח משאו יתפרזו עלא מרת משה רבינו. יאכי הייא חבת תסתנקם מנו. קאלתלו קהת ולד לוי ענדו 4 זגאר. עמרם יצהר חברון ועוזיאל. עמרם לבכרי כדאו זגארו משה ואהרן למלכות ולכהונה. ובאעדו יזי יצהר. וחקך אנתין ולד יצהר תאכד הנשיא. ועלאש עטאהה לוולד עמו הזגיר. קאם קרח ועמל מחלוקת מעה משה. ולם מעאהו דתן ואבירם ואון בן פלת מן שבט ראובן ו250 ואחד ראשי סנהדרין מן שבט ראובן. אלי כאנו זיראן שבט לוי. אלמחנה מתאעהום קדאם מחנה ראובן. ולבשהם טלית כלהה תכלת. וזאו למשה וקאלולו הטלית האדי ילזמהה תכלת האו לא. קאלום ילזמהה. קאלולו תיהייא כלהה תכלת האש יזידלהה כיט אוכר. כיף אלי ואחד כארז מן לבחר מבלול ויזי ואחד יצב עליה צטל מה. האשנווה חיזידלו. ונשדו נשדה אוכרה. וקאלו ואחד ענדו ספר תורה פי דארו. ילזמו מזוזה או לא. קאלום ילזמו. קאלו תיהייא למזוזה פרשה ואחדה מן הספר תורה. האש חתזיד וקתלי ענדו ספר תורה כאמל פי דארו. יזיכם מתפיסך וישראל כלהם קדושים. באהי אנתין סמעת עשרת הדברות אלכל ענד רבבי. תסתאהל למלכות. ולאכן אהרן סמע כיפנה כיפו אנכי ולא יהיה האכהוו. ועלאש יוולי הוא כהן וקתהה רבבי תגשש וקאל למשה כללי נקתלהם לכל. וצלה משה לרבבי וקאלו. יאנדרה ואחד יעמל הדנוב ואנתין תתגשש עלה לכל. וקאל משה לקרח אנתין וזמאעתך תלמו גדוה וזיבו מחתות וחטו פיהם הנאר ועמלו לקטורת. וחתה אהרן יעמל כיפכם. ויזיב מחתה ויעמל קטורת. ואלי הווא קדוש תווה יעיש ואלי מה יחבושי רבבי ימות. כיף מה קאל אלפסוק והזר הקרב יומת. ומה מנע מנהם חד הזמאעה האדון כאן און בן פלת. אלי מנעתו מרתו. אלי קאלתלו אנתין האש דכלך פיהם. יקעד קרח האו אהרן כהן. יאכי חיצחלך חאזה מן לכהונה אנתין מן שבט ראובן מה ענדך חתה דכל פלכהונה. קאללהה עטיתהם אלכלמה. קאלתלו כליני נתצרף. משאת שקאתו השראב ושכרתו ונעש. ופצבאח קעדת תמשט שערה חדה באב לכבה. ווקתלי זאו חינאדיוו לקאווהה ראשהה עריאנה רזעו. עלא כאטר חראם ואחד יברק פשער מתאע הנסה. ורזעו מררה אוכרה לקאווהה מאזאלת. משאו וכלאוו. והאדה אלי קאלו לחז"ל חכמת נשים בנתה ביתה. תמה מרה תגרק ראזלהה ותמה מרה תמנע ראזלהה. ובעת משה לדתן ואבירם ומה חבושי יזיוו. קאלולו מה יזישי אלי כרזתנה מן מצר ארץ זבת חלב ודבש ותחב תקתלנה פלמדבר. ותחב תתחכם עלינה. וצלה משה לרבבי וקאלו. באש באייהם פי קרבן התמיד אלי יקרבו ישראל כל צבאח יקעד פוק למזבח

 ומה יתחרקשי. וזאו קרח וזמאעתו וקאל משה לישראל קאללכם רבבי אבעדו מן קרח ודתן ואבירם וזגארהם וכל מה יכסבו. ובאש נעטיכם הדליל אלי האנה מה קלת חתה שיי מן ראסי. אלי אידה כאן הלוטה ענדהה פם תווה תחל פמהה. וכאן מה ענדאשי רבבי יכלקלהה פם. ותבלע הנאס האדון וזמיע מה ענדהם. ופי וקתהה חלת הלוטה פמהה אלי כלקולהה רבבי מן ששת ימי בראשית ובלעתהם הומאן ונסאהם וזגארהם וזמיע מה יכסבו זמלה. כלף מן ולאד קרח אלי עמלו תשובה ומנעו. וכרזת נאר וכלאת אל250 ואחד אלי ענדהם אלמחתות אלי כאנו מעה קרח. וקאל רבבי למשה אלמחתות האדוך ולאו הקדש ובהאדה לצקהם פלמזבח. וישראל קעדו ילומו עלא משה וקאלולו בלבכור אלי עמלתו קתלת ולאד ישראל. אלי תערף כל הקרב יומת ואנתין קלתלהם קרבו לקטורת. ורבבי תגשש עליהם וקאלו חנקתלהם. ומשה קאל לאהרן פיסע כוד למחתה מתאעך ואמשי כפר עלא ישראל ביהה. באש יערפו אלי מוש למחתות אלי יקתלו כאנשי הדנוב הווא אלי יקתל. ואמשי פיסע עלא כאטר בדה הנגף. ומשא אהרן פיסע ועמל לקטרת ווקף בין למייתין ואלחיין ומה כלאשי מלאך המות יזיד יקתל. קאלו נאחי עלייה אלבכור מתאעך וכליני נכדם כדמתי אלי וצאני רבבי. קאלו האנה משה קאלי. קאלו כלאם האשכון יסמעו כלאם רבבי האו כלאם משה. קאלו משה מה יעמל חתה שיי כאן בסואר רבבי. וכאן מאכש מצדקני איזה נמשיוולהם לאהל מועד אלי המאן קאעדין גאדי. והאכה עלאש אלפסוק קאל וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה. האש יחב ענדו. וכאן עלא אלמגפה ופאת. לאכן באש מלאך המות יצדקו ויוקף. ונפטרו וקתהה 14700 ואחד כלף קרח ודתן ואבירם ונסאהם וזגארהם ואל250 אלי כאנו מעאהם. ורבבי קאל למשה קול לבני ישראל באש כל שבט יזיב עצה ויכתב עליהה אסם השבט מתאעהו. וחתה אהרן יזיב עצה ויכתב עליהה שבט לוי. ויחטוהם פי אהל מועד ועמלו איכאך. ומן גדוה לקאו אלי אלעצה מאע אהרן נוורת וטלעת הזלוז. ורבבי קאל למשה חטהה פי אהל מועד אמארה. באש יערפו ישראל אלכל אלי רבבי כטאר אהרן וזגארו באש יווליו כהנים. 

משה רבינו כטאר לעקובה מתאע קרח וזמאעתו אלי לוטה תחל פמהה ותבלעהם. הוני מערופה הנשדה. מערוף משה רבינו סכיף יאסר עלא ישראל. עלאש הוניקסאח מעאהום יאסר. וכטארלום מותה מבדעה איכה. עלאש מה כטרלומשי עלא לאקל מיתה צנועה. אלי חתה כאן יקול אלי יטיחו ימותו וקתהה ביין אלי הומאן גאלטין.

פי אוול לכצאם. קרח וזמאעתו קאלו למשה ואהרון ומדוע תתנשאו על קהל ד'. מאענאהה יקצדו עלא הזוז. האש זאוובהום משה כודו מחתות ורבבי יביין האשכון יחב ואנתון קאעדין תלומו עלא רבבי מוש עלא אהרון. הוני ואחד ינשד. הומאן קאעדין ילומו עלא משה האש מדכל אהרן הוני. נזיו מן באעד. משה נאדה לדתן ואבירם קאלולו תשתרר עלינו גם השתרר. משה רבינו תגשש. עלאש מה תגששי פלאוול.

משה רבינו מערוף עניו מכל אדם. והתורה כתבת עליה אלי הז ישראל כיף הרצ'יע אלי יהזו פי דרעהם. מאענאהה משה רבינו חתתה חד מה יכמם באש ילום עליה ויקול קאעד תתחכם פינה. אלי הרצ'יע וקתלי בו יחטו פוק דראעו וירפעו לבלאצה אוכרה. מה ינזמשי יקול לבו האשביך תתחכם פייה ותהזני לבלאצה האדיך והאנה מה נחבהאשי. עלא כאטר יערף אלי בו רפעו לבלאצה אלי תצלח ביה. והוני משה רבינו וקתלי זאוו ילומו עליה. ביינלו אלי קאעדין ילומו עלא אהרן. הווא האש מדכלו פלומאן. ובהאדה קאלום גדווה רבבי יביין האשכון יחב יחטו כהן. אלי פלמקדש מה תמאשי לעב כל הקרב יומת. מן באעד משה לדתן ואבירם אלי הומאן מה דכלהם שיי פלכהונה. אלי הומאן מן שבט ראובן. לאכן הומאן קאלולו אחנאן זאיין נלומו עליך כיפאש תתחכם פינה. הוני משה תגשש. מוש עליהם. כאנשי עלא רוחו. קאל לעצ'מה מה תקול טק כאן מה פיהה שק. מאענאהה האנה עמלת חאזאת אלי

 חסו ישראל אלי האנה קאעד נתחכם פיהם. ובהאדה כטאר חאזה מבדעה. עלא כאטר אידה כאן כאנו ימותו במותה עאדייה. יקולו צחיח משה רבינו אחסן ואחד. האמה הווא כאן יחב יתחכם. צחיח מוש יאסר. כאנשי שוייה. לאכן וקתלי תוולי למותה מה עמרהה מה צארת. וקתהה יפאהמו אלי משה רבינו לא זא ואחד קבלו ולא יזי ואחד בעדו. ומה עמרו מה עמל חתתה שוייה מתאע תחכם עלא ישראל. כאנשי כיף לאב אלי ירפע הרצ'יע פוק דראעו.

אכוואני לעזאז. חכאיית התחכם הייא גאריזה פלאנסאן. כל ואחד מאדאביה יתחכם פלעולם לכל והנאס לכל תחת מנו ואלי יקול הווא האכהוו. תלקא פדאר הראזל יחב יתחכם פי מרתו. ולמרה תחב תתחכם פי ראזלהה. הזגאר יחבו יתחכמו עלא ואלדיהם. ולואלדין יחבו יתחכמו פי זגארהם. לערף יחב יתחכם פלכדאמה מתאעהו. ולכדאמה יחבו יתחכמו פי ערפהם. וכל ואחד ענדו שלטה מאדאביה יתחכם פאלי מעאהו. והנאס יחבו יתחכמו פאלי ענדו השלטה. והוני יוקע לכראב. אלי כל ואחד יחאוול כיפאש יפך לארטיבאת מתאע לוכר אלי רבטו ביה. והוני יוקע לכצאם ולהרז. תלקא נקץ שלום בית. נקץ אנתאז פלכדמה. נקץ תרבייה פזגאר. ובהאדה הצ'בארה הייא. אלי כל ואחד יסתעמל השלטה מתאעהו ללמצלחה. מתלן הראזל מה יוולי נהאר לכל יכש פדאר. כאנשי דימה יצ'חך ויחאוול יעמל זוו באהי פדאר מעה מרתו וזגארו. ווקתלי ילזמו ירץ' עליהם ירץ' עליהם בחכמה. איכה יווליוו יסמעו כלאמו ומן גיר הרז. כדאלך מעה לכדאמה ומעה לצחאב. וקתהה ינזם ינזח מעה הנאס לכל. ונזיבו הוני מעשה אלי ואחד ענדו מעמל נאזח. כבר וזאד עליה למרץ' חב ירתאח. נאדה זגארו וחטהם מעאהו שהרין יעלמהם וקאלום האנה תעבת נחב נרתאח תווה תסלמו אנתון למעמל. ולאכן כלאלום הנאייב מתאעו באש יוורילום התנייה הצחיחה באש למעמל מתאעו יקעד נאזח דימה. והווא משה ספר ירתאח. ומאדאם לפלוס מוזודה כאן יקעד פי אחסן וותלה. באעד שהר כלם הנאייב מתאעו קאלו חתתה לתווה לאבאש. כל שהר יכלמו ויקולו חתתה לתווה לאבאש. באעד סת שהור קאלו תווה בדינה פלכטר. קאלו מאענאהה מאזאל בכרי. קאלו מאזאל בכרי. באעד תשעה שהור קאלו תווה מה עאדשי נזמו נסכתו. קאלו קדאש תממה כסארה. באעד מה קאלו. קאלו נזמו נכמלו לעאם. באעד מה כמל לעאם רווח בוהם וזא ללמעמל וטלב זגארו באש יווריוולו האש עמלו פלעאם האדה. לקאהם בלכסארה. קאלום כיפאש. קאלולו חתתה אחנאן מה פהמנאשי עלאש כסרנה. התעלימאת אלי קלתומלנה עמלנאהם לכל. קאלום תממה חאזה מן גיר מה נקוללכם עליהה ילזמכם תעמלוהה. גדוה נווריהאלכם. מן גדוה טלב לכדאמה לכל באש יזיוו. עמלום מאכלה ושראב וקאעדה. מן באעד קאם תכלם קאלום. האמה נשכרכם יאסר עלא לכדמה אלי קדמתוהה ללמעמל. חתתה ואלו אלי למעמל טלע כאסר לאכן האנה נערף אלי אנתון עמלתו מזהוד ולאכן אללא גאלב לעאם האדה מה משאתשי מעאנה. ומעה זמיע האדה לברים אלי כנת נעטיהולכם חתאכדו כיף לעאדה. ונשאללה לעאם הזאיי כיר מן הסנה. ופרקלהם לברימאת וכרזו. וקתלי הומאן כארזין נאדה לעסאס אלי עלא לבאב קאלו סתננה אנתין. באעד מה כמלו כרזו קאלו האדי לברים התאנייה מתאעך אלי מה כליתומשי יכרזו אקבל לוקת. זגארו מה פהמו שיי. קאלום אסמעו אנתון ראס מאלכום לכדאמה האדון. אידה כאן תעמלולם קדרהם וטלבו מנהם כדמה יעטיווך. לאכן אידה כאן טייחלום קדרהם תווה למעמל יפלס. ובלאכץ לעסאס אלי עלא לבאב מה יכללי חד יכרז אקבל לווקת. ואנתון תקעדו מחבובין ענדום. ווקתהה פהמו לגלטה מתאעהם אלי עמלוהה. וערפו אלי בוהם חב יעטיהם דרס ואצ'ח. ומן ווקתהה בדלו התעאמל מעאהם מעה לכדאמה ולמעמל זאד נאזאח פוק נאזאח. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

מרוקו מתרפקת על עברה היהודי – הרצאה

https://www.academia.edu/26814018/יגאל_בן-נון_מרוקו_מתרפקת_על_עברה_היהודי

מרוקו מתרפקת על עברה היהודי – הרצאה בת שלושים דקות…..

 

 

חיבוריו של רבי אברהם בן רבי מרדכי אזולאי מפאס

ארזי הלבנון

״אור הגנוז״ הוא מיוחד וגנוז ליחידי סגולה הנכנסים בפרדס, דלאו כל מוחא סביל דא. כנראה שחובר ע״פ כתבי מהר״ר חיים ויטאל שהיו בידי רבינו ספר זה לא זכה להגיע לדפוס. וכבר החיד״א כותב: ״כל הספרים הנזכרים הנם בידי כת״י חוץ מאור הגנוז שנגנז״, ומעתה ניתן לומר טעם נוסף לשמו – שנקרא ע״ש סופו.

ב]         ״חסד לאברהם״ דרושים והקדמות בחכמת הקבלה, מיוסדים ע״פ כת״י וספרי הרמ״ק וגורי האר״י. בכמה כת״י באה בסוף הספר חתימה זו: ״והיתה השלמת הספר החשוב הזה אור ליום ד׳, כ״ה יום לחדש אלול המרוצה, שנת ויתן לך האלהים מטל השמים לפ״ק. פה עזתה אשר ליהודה תוב״ב״.

ספר זה הוא הידוע והנפוץ בכתבי רבינו. הוא הועתק כמה פעמים על ידי סופרים שונים עד שהדפיסוהו באמשטרדם בשנת תמ״ה. כבר החיד״א התריע על כך שמהדורה זו מלאה שבושים וטעויות. אמנם, באותה שנה נדפס הספר בזולצבאך, ע״פ כתב יד מדויק, ובו הכל מתוקן. וכנראה לא ראהו החיד״אי.

ג]          ״בעלי ברית אברם״ ביאורים על התנ״ך בדרך הקבלה. נכללו בו, מלבד חידושי המחבר, פירושים מכמהר״ר חיים ויטאל, מ״ש בשם האר״י הנוגע אל הפשט, ומהחסיד האלהי כמוהר״ר סולימאן וחנא  ( אוחנה – )זלה״ה, מגורי האר״י.

נכתב בעזה. בשנת כי בשמחה [ה״א שפ]. כתיבתו החלה בר״ח חשון ונסתיימה בר״ח טבת. הספר עבר מאב לבנו, מרבינו עד החיד״א, וכ״א הוסיף נופך משלו. המעתיק שילב את ההגהות בגוף החיבור. הספר נדפס לראשונה בצפת בשנת ״זה השעו לה׳״ [=תרכב] ומאז בכמה מהדורות נוספות.

ד]         מעשה חושב״ קיצור כוונת המצוות מהאר״י. מליקוטי הגדול בדורו כמה״ר חיים ויטאל. רבינו מזכירו גם בסוף ספרו ברכת אברהם. כ״י אוטוגרף של ספר זה נמצא בספריה הלאומית בירושלים ומספרו 5493 *8.

וזה לשון רבי אברהם הלוי, אב״ד במצרים וגלילותיה, בספרו ״גנת ורדים״: ואחזיאו לי ספרא דאדם קדמאה, מגילת סתרים מעולפת ספירים, הכינה גם חקרה נאזר בגבורה החכם השלם כמה״ר אברהם אזולאי ז״ל, ספר מעשה חושב. שכלל בדברים קצרים ענינים גדולים וארוכים. ספר ספיר גזרתו, מחבר ומאסף נובלות חכמה של מעלה, ופה מפיק מרגליות ותוצאות חיים…

מתוך הנהגותיו של החיד״א עולה שנהג להכין עצמו למצוות המועדים מתוך ״מעשה חושב״. מהן גם עולה שיש תועלת לא רק מלימוד עמוק אלא גם מקריאה בו, שכן כשמחמת מחלה או טרדות אחרות לא היה יכול ללמדו בעיון – היה קורא ממנו את הפרק השייך לאותו חג. הוא גם רכש העתקה של החיבור, נוסף על העותק המקורי, שהיה בידיו

ה]         ״כנף מנים״ קיצור כוונת התפילות מהאר״י. כולל: כנפי שחר – לתפילת שחרית; כנפי יונה – מנחה וערבית; כנפי רוח – תפילות שבת וימים טובים.

חיבור זה לא הגיע לדפוס, אבל הועתק כמה פעמים כנראה לא תמיד בצורה מדויקת, שכן בספר יד אהרן למהר״א אלפנדרי כתב שבתפילת ״עלינו לשבח״ יש לומר ועל כן נקוה, בואו; ״וכן ראיתי בספר כנף רננים למהר״א אזולאי זלה״ה שכתב כן״ וכתב עליו החיד״א ב״ברכי יוסף״: ״וישנו ביד מכתיבת יד הקדש הרב מ״ז זלה״ה, ולא ראיתי זה שכתב בשמו לומר ועל כן נקוה״.

המקובל רבי אברהם חזקוני, בספרו ׳׳זאת חוקת התורה״, מזכיר ספר כנף רננים ותמה שחסר ממנו כמה ענינים, ולא ראה ספר מעשה חושב, שהוא ח״ב ממנוי.

ו]          ״הגהות על הרמב״ם״ רבינו הגיה את ספר הרמב״ם שהיה

ברשותו, וכנראה שהגיהם ע״פ ספרי הומב׳׳ם כת׳׳י.

ז]          ״הגהות על הלבוש״ ספרי הלבוש שהיו ביד רבינו מלאים הגהות בכת״י. בחא״ח סימן ש׳ וסימן תקס״ח הוא מזכיר את ספרו ״חסד לאברהם״. ככל כתבי רבינו, עבר גם ספר זה ליד החיד׳׳א, שכתב על שער הספר: ״לבושי מכלול כתובים באצבע יד הקדש הרב החסיד מר זקננו מהר״א אזולאי זצ״ל. מזה ומזה הם כתובים על הגליונות והנך רואה. זאת היתה לי ירושת אבות, אנא זעירא מאנשי ירושלים אשר קצה יאורי מצרים, חיים יוסף דוד אזולאי ס״ט״\.

החיד״א השתמש בהגהות אלו, והוא מביאן כמה פעמים בספרו ״ברכי יוסף״. מסתבר שרבי חיים סתהון השתמש בהן שכן הוא מביאן בספרו ״ארץ החיים״. עתה נמצא עותק זה, עם ההגהות, בספרית ״מוסד הרב קוק״. [א״ה: ההגהות על הלבוש נדפסו בתוך ספרי הלבוש בשנת תש״ס מתוך כ״י על ידי הוצאת "זכרון אהרן״ ירושלים].

 ח] ״חיבורים נוספים״ המקובל מהר״ר יעקב צמח, בהקדמת ״קול ברמה״ כותב שרבינו חיבר שלושה ספרים, פירוש על הזוהר. ספר ״השושנה״ על ספר בראשית, ״המשכילים״ על ספר שמות, ו״העמק שאלה״ על ויקרא, וכולם נאבדו. וכנראה שלא הסכימו מן השמים שיתגלה בדור יתום זה.

 בספר מקדש מלך על הזוהר מובאים פירושים בשם רבי אברהם אזולאי, ובטעות ייחסום לרבינו. הנכון הוא שהן ביאוריו של רבי אברהם אזולאי ממרכי״ש, תלמיד רבי יצחק בן לויה.

מקובלי דרעה-רחל אליאור

מקובל

דרכו של עורך פירוש התפילות היא לציין את מקורותיו, ככל שידיעותיו מגיעות, הואיל והוא נזקק לאסמכתאות במסורות השונות בקביעת השתלשלות המנהגים ובפירוש דיני התפילה וזיקתם למסורת הקבלית.

לבד ממקורות קדומים ומסורות הלכתיות וקבליות מספרד ומפרובנס, מביא המחבר פעמים מספר מחברים בני תקופתו : " ספר המוסר " ליהודה כלץ ו " שולחן ערוך " לרבי יוסף קארו, אם כי אין זה מן הנמנע שאלה הן אינטרפולאציות מאורחות או תוספות מעתיקים.

כתב היד הוא למעשה אנתולוגיה של מקורות קבליים והלכיים מן המאה ה-13 ואילך, שמשובצים בו המנהגים הרוחניים בדרעה ובארצות המערב, תוך ציון התאמתם למנהגים המצויים בספרי קבלה שונים . מסורות משם מקובלי המאות ה-13 וה-14, חלקן אנונימיות, מעורבות עם מסורות מבני תקופתו של המחבר.

חשיבותו של כתב יד ששון 921 היא בכך, שלצדן של מסורות ההלכה והקבלה הספרדיות והפרובנסליות בנות המאה ה-13 וה-14, הוסיף המחבר מסורות ושמועות מפי מקובלי דרעה בני המאות ה-15 וה-16, הוא מונה בדבריו בהקשר עם מסורות דרעא את, אברהם בן מוחא, יוסף בן שלמה הגלילי, לוי בן משה אבן ואליד, יוסף בן חניה, ויוסף בן יום טוב מסביליה, שדר בפאס.

נוסח הבאת דבריהם ועדויות חופפות ומקבילות מניח מקום לקבוע את קשריהם עם דרעה במאה ה-15 וה-16, בבירור זהותם וזיקתם לדרעא אעסוק להלן :

בפירוש התפילות מובאות כמה עדויות שמיעה מפי אומריהם, ונוסח עריכת הדברים מניח מקום לסברה שהשומע והרושם הוא המחבר העורך, ולא המעתיק. בדף רלט נאמר " עד כאן פירוש קצר קצרתיו מפירוש ארוך שמעתיו מפי רב יוסף ברבי יום טוב ז"ל אשבילי דר בפאס כשבא אצלנו לדרעה בכפר תינזולין ( כפר בעמק הדרעא ) בעניין קטרוג הלבנה.– רבי יוסף ברבי יום טוב אשבילי – אפשר ששמו מעיד על היותו צאצא למשפחת הריטב"א שחי בספרד עד ראשית המאה ה-14, אם כי לא ידוע לנו על ענף ממשפחתו במגרב.

במקום אחר בכתב היד, בתיאור מנהגי קבלת שבת ומשמועתם הקבלית ובסיכום המסורות השונות בדבר חיוב ושלילת התחלת " תפילת ליל שבת בקדיש כמו שעושין בלילי ימות החול " כתב המחבר :

וכן ראיתי כמה חכמים גדולים בחכמה ובשנים אין מתחילין כי אם בכרו וכן בעניין הקדיש היינו אומרין שבת נקדש קודם ויכלו וכן אומרין קצת בני אדם שבת נקדש יום הששי ויכלו השמים וכו…וכן שמעתי מהרב אברהם אבן מוחא שכך קיבל מהרב יוסף בן שלמה הגלילי וגם כן כתוב כך בזוהר ובספרי המקובלים ושמעתי ממנו כי כך קיבל מהחכם הזה הנכר שקיבל מרבו שאין מתחילין בתפילת ליל השבת בקדיש.

נראה כי רבי יוסף בן יום טוב אשבילי ורבי אברהם בן מוחא היו בני תקופתו של מחבר כתב היד ששון 921, שכן מנוסח הדברים עולה, כי מחבר פירוש התפילות שמע בעצמו דברים מפי רבי יוסף בן יום טוב אשבילי בדרעא ומפי רבי אברהם בן מוחא וכי יוסף בן שלמה הגלילי היה אף הוא בן זמנם.

היות יוסף בן שלמה הגלילי ואברהם בן מוחא בני תקופה אחת והשתייכותם לחוג שעסק בנוסחם הקבלי של המנהגים עולה גם ממסורת המובאת משמם בכתב יד ניו יורק 1805 " כתב בספר קדמון כתב יד משם מקובלי דרעא ז"ל ורז"ל, שאל רבי יוסי הגלילי את רבי אברהם בן מוחא, מדוע אין אנו מניחין תפילין בט"ב כי אם התפלה של יד ואין מניחין תפלה של ראש והשיב לו.

כתב היד ששון 919 הוא אנתולוגיה מקיפה של ספרות קבלית, הדומה באופיה לקבצים הקבליים שנכתבו בצפון המגרב במאה ה-16. כגון " " ספר אבני זכרון " לרבי אברהם אדרוטיאל. " צפנת פענח לרבי יוסף אלאלשקר ו " מנחה חדשה " לרבי יעקב איפרגאן.

אנתולוגיה זו כוללת חומר קבלי, שמוצאו מספרד מן המאות ה- 13 וה-14, בצד חומר צפון אפריקאי מן המאות ה-15 וה-16 בחיבור זה נזכר רבי יוסף בן רבי שלמה הגלילי ובכמה מקומות מובאות מסורות משמו.

בכתב יד כלולות מובאות, מ" גינות ביתן ", מקבלת יוסף בן שלמה מדרעא, מדברי רב י סבע, מקבלת מרדכי בן דוד הסבעוני .

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 132 מנויים נוספים

יולי 2016
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר