ארכיון יומי: 2 באוגוסט 2016


משה עובדיה -אברהם אלמאליח: מפגשיו של משכיל ספרדי־מוגרבי מירושלים

משה עובדיה
אברהם אלמאליח: מפגשיו של משכיל ספרדי־מוגרבי מירושלים עם קהילות יהודימשה עובדיה
סוריה במאה ה־ 20 ותרומתו לחקר יהודיה

תולדות חייו
אלמאליח נולד בירושלים ב־ 1885 ונפטר בעיר הולדתו ב־ 1967 . הוא למד בבתי הספר המסורתיים בעיר: "דורש ציון" וישיבת "תפארת ירושלים". הוא למד בחברת כל ישראל חברים ושילב בלימודי הקודש לימודי חול שכללו שפות, מדעים ויהדות בהשפעת מנהיגי ההשכלה העברית בא"י.
להלן דבריו ביחס ללימודיו בבית ספר כי"ח: "אחרי שגמרתי את הישיבה בא מיפנה חדש בחיי בהשפעת נושאי דגל ההשכלה בימים ההם, אליעזר בן־יהודה, דוד ילין, יוסף ברן מיוחס, פרס, זוטא, וילקוני'ץ, אפשטיין, וכו' וכו'. אז נכנסתי לבית הספר של "חברת כל ישראל חברים", שגמרתי אותו בהצטיינות".  אלמאליח המשיך לרכוש את השכלתו במכללה הדומינקנית בירושלים ( St. Etienne College  ) בלימודי תנ"ך וארכיאולוגיה (Ecole biblique et archéologique francaise), וכך הוסיף להתפתחותו האישית ברכישת השכלה כללית במוסד אירופי.  במוסדות אלה השפה המדוברת הייתה צרפתית וכך עשה אלמאליח את צעדיו הראשונים בקניית השפה והתרבות הצרפתית, תרבות שאימץ במהלך חייו, ובשנת 1946 אף קיבל את אות אביר לגיון הכבוד מממשלת צרפת כאות הערכה על תרומתו לתרבות צרפת. בין השנים 1911-1902 לימד בבית הספר כי"ח עברית וצרפתית. ב־ 1910 הגיע לא"י החכם באשי של האימפריה העות'מאנית הרב חיים נחוםׁ ( 1960-1873 אלמאליח שימש מזכירו האישי במהלך מסעו לקהילות היהודיות בסוריה ובלבנון. בהגיעם לקושטא־איסטנבול, ראשי הקהילה ביקשו מאלמאליח לנהל את בית הספר בפרבר גאלאטה, שם שהה כשנה ושם בא במגע עם פעילים ציוניים. 

חמיו ר' יעקב דאנון ( 1855 – 1929 ), 7 התמנה ב־ 1911 לחכם באשי בדמשק, בהוראתו עבר אלמאליח לשמש מזכיר הקהילה היהודית ומנהל בתי הספר בדמשק. בשנת 1914 ניהל את בנק אפ"ק בעזה. ב־ 1916 ניהל את בית הספר תחכמוני ביפו במשך תקופה קצרה. באותה שנה, כאשר מלחמת העולם הראשונה בעיצומה, נאסר אלמאליח בדמשק עם פעילי ציבור נוספים ונדון למוות. למזלו מסמכי ההוצאה להורג היו בירושלים והעות'מאנים לא ידעו על מה לשפוט אותו. במקביל נכבשה א"י בידי הבריטים והמסמכים לא הגיעו לדמשק וכך ניצל אלמאליח מגזר הדין. בנרטיב ההיסטורי של משפחת אלמאליח מסופר שהרב דאנון הציל את חתנו מחבל התלייה.  אלמאליח שהה בדמשק עד שהגיעו הבריטים ואז
שוחרר לא"י. 

הערת המחבר : ריאיון עם מר גבאי יחזקאל , לדבריו, סבתו שמחה אלמאליח לבית דאנון סיפרה שאביה הרב יעקב דאנון הציל את אישהּ, מחבל התלייה. לאמת דבריו ראו גם: ירון הראל שהביא מקור אחר: ירון הראל, "מחורבן יפו נבנתה דמשק, המפגש בין גולי ארץ־ישראל לקהילת דמשק ותוצאותיו", ציון סא, ב (תשנ"ו), 196 , הערת שוליים מס' 76 .
ועד הצירים ביקש ממנו לנהל את בית הספר בדמשק, אולם הוא החליט לחזור לארץ. לאחר שובו עסק בפעילות ציבורית ענפה עד יום פטירתו. בפעילותו בלט בתפקידים שונים במוסדות ובארגונים האלה: ועד העיר ליהודי ירושלים, אספת הנבחרים והנהלת הוועד הלאומי ליהודי א"י, עיריית ירושלים, הכנסת הראשונה )שהוא היה חבר בה(, הסתדרות
הספרדים, התאחדות הספרדים העולמית, הברית העברית העולמית, ועד החינוך העליון, ועדת השמות הממשלתית, מסדר בני ברית וועד העדה המערבית בירושלים (שהוא היה נשיאו). לצד אלו עסק במחקרים מדעיים בהיסטוריוגרפיה של יהדות המזרח בא"י ובתפוצות וביישוב היהודי בא"י. בנוסף לכך ערך ופרסם מאמרים רבים בעיתונות התקופה. הוא נודע גם במומחיותו בתחום הבלשנות שבא לידי ביטוי בתרגום ספרים מצרפתית לעברית וחיבור מילונים לשפות העברית, הערבית והצרפתית.

מהאמור לעיל אנו למדים על דמות ציבורית רבת גוונים שפעלה בתקופה רבת תמורות בעולם היהודי ובמרחב הארץ ישראלי סורי, על רקע מעבר משלטון עות'מאני לשלטון צרפתי ובריטי לאחר מלחמת העולם הראשונה, הקמת מדינת ישראל ושני עשורים ראשונים במדינה.

מצב יהודי סוריה בפתח העשור השני של המאה ה־ 20
מבחינה דמוגרפית מנו יהודי סוריה בשנים 1912-1911 בדמשק 11,220 נפש, ובחלב 11,690 נפש. השכבות הצעירות והמשכילות של יהודי סוריה היגרו למצרים ולדמשק וחכמים סורים עלו לא"י ובעיקר לירושלים. מאמצע המאה ה־ 19 החלו גם נוכרים סורים בתהליך הגירה למצרים, לצפון אמריקה ולדרום אמריקה מפאת השפל הכלכלי בסוריה והרצון לשפר את איכות החיים במקומות אחרים שאפשרו הצעות כלכליות חדשות.  בשלהי המאה ה־ 19 חלה ירידה במעמד שכבת העשירים בעקבות פתיחת תעלת סואץ – 1869 – שגרמה לירידה במסחר, מכיוון שפחות שיירות עברו בדמשק. כמו כן, הממשלה העות'מאנית פשטה את הרגל וסילקה את התחייבויותיה למימוש אגרות חוב. המצב הכלכלי השפיע על יהודי
סוריה. מנהיגי הקהילה פשטו את הרגל ונוצר משבר קהילתי־פנימי, כלכלי ופוליטי שנמשך לאורך שני העשורים הראשונים של המאה ה־ .20 מנהיגי הקהילה היהודית היו החכם באשי ושבעה חברים שטיפלו בעניינים גשמיים. החכם באשי שימש מנהיג פוליטי וייצג את הקהילה בפני השלטון העות'מאני. מנהיגות הוועד הגשמי כללה משפחות מובילות בהנהגה. בתחילת המאה ה־ 20 נעשה ניסיון לשנות את אופן בחירת הוועד הגשמי על־ידי אלמאליח. 12 ב־ 1917 בזמן מלחמת העולם הראשונה הגיעו גולים רבים מא"י לדמשק. בעקבות הצהרת בלפור ( 1917 ) התארגנה הקהילה בדמשק לשינוי ההנהגה, אולם ב־ 1920 מנע ממנה הממשל הצבאי הצרפתי את הראורגניזציה. ( עמוד 126 )

הספרייה הפרטית של אלי פילו – ממזרח וממערב כרך ג'

ממזרח וממערב כרך ג'ממזרח וממערב כרך ג

קובץ מאמרים בתולדות היהודים במערב ובמגרב

בעריכת

שמעון שורצפוקס

הוצאת אוניברסיטת בר-אילן

רמת גן – תשמ"א

 

תוכן העניינים

אברהם בארי: תקנות גאונים בביטול מודעה  7

חיים בנטוב: להשקפת עולמו ומשנתו של רבי וידאל הצרפתי השני פאס 1545—1619 ל            45

מאיר בניהו: הרוגי דולייא 79

משה עמאר: קווים לדמותו של רבי יעקב אבן צור     89

שמעון שורצפוקס: פנקס מארסיי 1783—1788      125

הנרי טולדנו: יומן מסע של רבי יצהק נסים טולידאנו לארץ־ישראל      141

יהודה רצהבי: אגודת אחים תימנים

לתולדות יהודי תימן ביפו בשנות תרע״א—תרע״ד      159

אברהם חיים: הסתדרות הצעירים הספרדים / הסתדרות חלוצי המזרח

דיוקנו של ארגון יהודי ספרדי בארץ־ישראל 181

חלק אנגלי

Michael M. Laskier

 The Jews of Morocco and the Alliance Israélite Universelle. Selected Documents.

XXIV English Summaries

?GUERRE DES SIX JOURS : LE MAROC A-T-IL FAIT PERDRE LES ARMÉES ARABES

Alors que l’UNESCO vient de voter une résolution controversée sur Jérusalem-Est, portée notamment par le Maroc, des révélations d’un ancien général des renseignements militaires israéliens sont venues semer le doute sur la position et le rôle exacts du royaume dans la Guerre des Six jours. Yigal Bin-Nun, historien spécialiste des relations israélo-marocaines, nous livre sa version des faits.

Yigal Bin-Nun, historien spécialiste des relations israélo-marocaines.

Yigal Bin-Nun, historien spécialiste des relations israélo-marocaines.

Dans un article publié dernièrement par Yediot Aharonot, le Général Shlomo Gazit, ancien directeur du département de la recherche des services de renseignement de l’armée israélienne, révéla qu’en septembre 1965, Meir Amit, chef du Mossad à l’époque, a réussi à recevoir les enregistrements des discours des chefs d’Etats arabes, réunis au Maroc à la Conférence de Casablanca (septembre 1965) présidée par Jamal Abdennasser (juin 1956 – septembre 1970). Ces enregistrements déchiffrés et traduits par son département révélaient l’enthousiasme des pays arabes à combattre leur voisin israélien. En Israël, ces enregistrements furent perçus comme une réussite exceptionnelle révélant l’état d’esprit belligérant de l’ennemi, qui obligeait le pays à se préparer à une guerre. Parallèlement, les renseignements israéliens savaient pertinemment que les armées arabes n’étaient pas encore équipées pour remporter une victoire.

Dans cet article, le nom de Hassan II n’a pas été prononcé. Ce n’est que quand il fut repris par la presse internationale que le nom de l’ancien roi du Maroc fut ajouté, comme si Hassan II avait lui-même remis les enregistrements aux Israéliens, ce qui n’a pas été dit par Gazit.

Selon mes recherches, basées entre autres sur les témoignages des agents du Mossad responsables des relations avec le Maroc à cette époque, voici l’éclairage que l’on peut donner sur cette affaire. De 1962 jusqu’en février 1967 à la veille de la Guerre des Six Jours, tous les services israéliens étaient persuadés que l’armée égyptienne de Nasser était trop embourbée dans sa guerre au Yémen pour ouvrir un nouveau front. Si une guerre allait quand même éclater, elle n’aurait pas lieu avant 1970. Même après le redéploiement de l’armée égyptienne au Sinaï, nul n’imaginait Nasser fermer le détroit de la mer Rouge.

Cette conférence n’était pas la première occasion de la venue de Nasser au Maroc. En effet, le 3 janvier 1961, le président égyptien avait participé à une précédente conférence de la Ligue Arabe à Casablanca qui provoqua une liesse au sein de la population de la ville. Cependant, il est important de rappeler que toute la classe dirigeante marocaine, le Palais surtout, mais aussi l’Istiqlal et l’UNFP, étaient loin d’être enthousiasmés par celui qui destituait les monarchies et haranguait les foules.

En outre, les discours diplomatiques lors de la conférence de 1965 n’avaient rien d’un mot d’ordre adressé à un Etat-major militaire interarabe en vue d’une attaque imminente. Ils ne pouvaient tout au plus qu’avertir d’une atmosphère de belligérance envers Israël et ne firent que provoquer quelques polémiques entre le Mossad et les unités de combats de Tsahal.

Je tiens à préciser que ces enregistrements de la Conférence interarabe à Casablanca n’avaient rien d’exceptionnel, pour la simple raison que les relations israélo-marocaines dans le domaine diplomatique, débutèrent déjà le 7 janvier 1963, et qu’elles étaient sans rapport avec « l’accord de compromis » pour l’émigration collective des Juifs du Maroc. C’est à cette date que par l’intermédiaire de l’officier de police français Emile Benhamou, le Colonel Oufkir rencontra Yaacov Karoz, le bras droit du chef du Mossad, à la rue Victor Hugo à Paris. Cette rencontre reçut sans aucun doute l’approbation préalable du roi Hassan II.

Ces rapports avec le Palais survenaient alors que des relations étroites avaient auparavant lié Mehdi Ben Barka et Israël. Relations qui prirent une mauvaise tournure lorsque l’exilé politique marocain a demandé des armes à Israël, lors de son entretien avec le numéro 2 du Mossad le 28 mars 1960. Commença alors une coopération fructueuse entre les délégués du Mossad à Rabat – surtout David Shomron – et les chefs des services de sécurité marocains, Mohammed Oufkir et Ahmed Dlimi. Ce dernier effectua un premier voyage en Israël à la mi-février 1963, pour des pourparlers entre les deux services. Par la suite, après l’aide fournie par Israël au Maroc dans le cadre de la Guerre des Sables au mois d’octobre de la même année, les relations maroco-israéliennes prirent une ampleur considérable. Elles s’étendirent à divers domaines : formation des services secrets, communication, entrainement militaire, coopération agricole et bien d’autres aspects.

A ma question de savoir si en contrepartie Israël recevait du Maroc des renseignements sur ses voisins arabes, les agents concernés m’ont précisé que c’était plutôt Israël qui fournissait des renseignements aux Marocains, surtout par rapport à tout ce qui concernait l’Egypte nassérienne. Ceci explique comment les services de sécurité d’Oufkir ont permis aux agents du Mossad en fonction au Maroc d’installer eux-mêmes du matériel d’écoute dans la salle de réunion de la Conférence de Casablanca de septembre 1965. Ainsi, les Israéliens pouvaient savoir en temps réel ce qui se disait dans les débats entre Etats arabes contre leur pays. Cet événement n’est qu’un exemple parmi tant d’autres dans les relations entre les services d’Oufkir et Israël, avec l’accord tacite de Hassan II. A relever que toutes ces tractations survinrent un mois à peine avant une certaine implication du Mossad dans l’enlèvement de Ben Barka à la demande de Dlimi.

Juste après le début des hostilités, le 7 juin 1967, Hassan II décida d’expédier en grande pompe trois bataillons des Forces Armées Royales pour « sauver » l’armée de Nasser. Les bataillons avaient à leur tête le commandant Bouazza Boulhimez, ancien gouverneur de Casablanca. Avec un groupe d’officiers, Boulhimez prit l’avion pour le Caire. Mais les Egyptiens ne voulaient point coopérer avec lui, il dût attendre en vain deux semaines sur place sans rien faire.

Entre temps, des centaines de soldats marocains empruntèrent la voie terrestre jusqu’au désert libyen, où ils campèrent jusqu’à ce qu’ils comprirent que les Egyptiens ne voulaient pas d’eux dans cette guerre. Apres la défaite éclair des armées arabes, les autorités marocaines voulurent rapatrier leurs troupes par voie terrestre. Mais le gouvernement algérien s’opposa fermement au passage de l’armée marocaine sur son territoire. Le Maroc dut envoyer un bateau à Tripoli pour évacuer ses soldats. Un deuxième contingent marocain arrivé plus tard en train jusqu’en Algérie se rendit compte que la guerre était déjà finie.

Lorsqu’ils voulurent faire demi-tour, les Algériens ne leur permirent de se rapatrier qu’après leur avoir confisqué leurs armes et tout leur équipement. Ces renseignements ont été fournis juste après la guerre par le colonel Boulhimez au conseiller de l’Ambassade de France, Debroise, qui les transmit à Walter Eytan, alors ambassadeur d’Israël à Paris, le 18 juin 1968. Le colonel Boulhimez trouva la mort lors de la tentative de coup d’Etat militaire du 10 juillet 1971 au palais d’été de Skhirat, imputée au lieutenant-colonel Mohamed Ababou et au général Medbouh.

* Conférence de Casablanca (septembre 1965) : du nom de l’hôtel Casablanca, actuel Hyatt Regency.

כי״ח ואגודות יהודיות אחרות-אליעזר בשן

כי״ח ואגודות יהודיות אחרותcremieux

ב־1860 נוסדה בפאריס האגודה בשם Alliance Israélite Universelle  – 'כל ישראל חברים׳(להלן כי״ח) שהיו לה סניפים ברחבי אירופה. הרוח החיה באגודה ונשיאה מ־1863 ואילך היה יצחק אדולף כרמיה (  1880- 1796) (Cremieux. כרמיה היה משפטן, בשנים 1842־1848 היה חבר הפרלמנט הצרפתי, ב־1870 היה שר המשפטים, ובכהונתו זו הוענקה אזרחות צרפתית ליהודי אלגייריה. בתור נשיא כי״ח הוא פעל, בין השאר, למען זכויותיהם של יהודי רומניה ורוסיה, ולמען ייסוד בית הספר החקלאי מקווה ישראל.

כי״ח פנתה ליהודי מארוקו במכתב בראש חודש כסלו תרל״ד (תחילת 1874) חתום על ידי אדולף כרמיה ואיזידור לאב המזכיר, במטרה שיצטרפו לחברה, ובו נמסר קיצור התקנון של החברה :

א.         מטרתה ׳למען השגת שווי זכויות ליהודים בכל מקום, ולחזק ידיהם כי יעלו במעלות השכל והחכמה , לעזור לאלה שיציקו להם בגלל היותם שומרי תורה, וליסד בתי ספר ליהודים בארצות המזרח ובאפריקה.

ב.         הרוצה להיות חבר עליו לשלם לפחות 6 פרנק לשנה.

ג.          הוועד הראשי נמצא בפאריס, ובכל מקום שיש עשרה חברים יוכלו ליסד ועד מקומי שייבחר על ידי החברים.

ד.         הוועד מודיע על פעולותיו על ידי דיווחים המתפרסמים פעמיים בשנה ונשלחים לחברים.

במכתב יש גם פנייה לעשירים שיבנו בתי ספר לעניים, והדבר יהיה גם להם לתועלת, כי מעמדם בעיני הגויים יעלה ׳כשיקום דור חדש גדול במדע ובחכמה : אז יראו הגרים את היהודיים בעין טובה ותחת הקלון יעלה כבוד, כדוגמת היהודים בצרפת, שהודות להשכלה הגיעו להישגים. ההנחה של הכותבים היתה, שהמפתח לשיפור מעמדם ולשוויון זכויות תלוי בהשכלה שירכשו(עובדיה, ׳צפרו׳, מסי 250). ואמנם בשנים הבאות הוקמו סניפים של כי״ח ויהודים שלחו דמי חבר. ב־1910 היו 50 חברים בקהילת פאס שקיבלו על עצמם לשלוח 150 פרנק דמי חבר כל שנה (שם, מסי 252).

ב־1871 נוסדה בלונדון האגודה המקבילה לכי״ח – Anglo-Jewish Association, ׳אגודת אחים,. שתי האגודות שיתפו פעולה, ובשלב מסוים הוקם מוסד משותף של ׳אגודת אחים׳ עם ועד שליחי הקהילות בבריטניה. האגודות שמו להן למטרה לפעול למען שוויון זכויות וקידמה תרבותית ליהודים המקופחים בארצות השונות, בדומה למה שזכו לו יהודי צרפת ב־1791 ויהודי אנגליה בהדרגה עד 1890. כמו כן היתה מטרתן לסייע לכל הנרדפים בשל היותם יהודים, ולעודד פרסומים התורמים למטרות אלה.

כשהגיעו תלונות על פגיעות ביהודי מרוקו, פנו האגודות לממשלותיהן, ושרי החוץ הורו לשגריריהן שישבו בטנגייר לחקור את אמיתות האירוע ופרטיו, ואם הדבר התאמת, לפנות לסולטאן כדי למנוע הישנות מקרים כאלה ולהעניש את העבריינים.

בעקבות אגודות אלה הוקמו אגודות דומות בגרמניה – ׳חברת העזרה; Hilfsverein der Deutschen Juden, שנוסדה ב־1901 – ובארצות־הברית: American Jewish Committee, שנוסדה ב־1906.

Adolphe Crémieux, à l’origine Isaac-Jacob Adolphe Crémieux, né le à Nîmes et mort le à Paris, est un avocat et homme politique français, dignitaire de la franc-maçonnerie, promoteur de l’Alliance israélite universelle et fondateur de l’École normale israélite orientale. Ami de l’abbé Grégoire, il a prononcé son éloge funèbre.

Il est surtout connu comme auteur du décret Crémieux d’octobre 1870 qui attribuait la citoyenneté française aux « indigènes israélites d’Algérie ».

יחס דבדו החדש- משפחת להרהאר-אליהו רפאל מרציאנו

משפחת להרהאריחס דבדו 15

גברא רבא יקירא, מרגלית יקרה, איש החסד, בעל מדות טובות, זוכה ומזכה, הצדיק החסיד ר׳ דוד הנז׳ הוליד: משה, שלמה (בן היבמה. ר׳ דוד הנז׳ ייבם אשת אחיו ר׳ שלמה הנז', הוליד ממנה בן הזק׳ ע״ש שלמה אביו), מאחא (נפטרה בירושלים ת״ו).

אחד מבני עליה, קיים הפסוק ״וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה״/ יצא מהחול ובא אל הקודש, הליכותיו בקודש, גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב, שייף עייל שייף נפיק, הזקן הכשר הצדיק ר׳ שלמה הנז׳ הניח ברבה: אברהם.

החכם השלם והבולל, אור גולל, בישראל להלל, שליחא דרחמנא מטעם קהילות הקודש בירושלים, גזבר נאמן, משמש בקודש בקהילות קודש בארץ ישראל ובחוץ לארץ, דיין בבית דינא דמערבא בירושלים, (ראה חוברת ״עמל ורעות רוח״ מאת ר׳ יחייא קאפח), מראשי קהל קדוש המערבים בארץ ישראל, החסיד הצדיק הרב אברהם הגז׳ הוליד: משה חיים, בת שבע, שמחה, חנה.

בן איש חיל, נכבד ויקר, נעים הליכות, מתפרנס מיגיע כפיו, גומל חסדים טובים, הצדיק ר׳ משה חיים הנז׳ הוליד: שלמה, מאיר.

גברא רבא ויקירא, מרגלית יקרה, עץ עושה פרי, אילנא תקיפא, נטע נעמן, גזבר נאמן נגיד מיומן, רישא דעמיה, מדברנא דאומתיה, גומל חסדים טובים עם החיים ועם הנפטרים, הצדיק ר׳ משה בלהרהאר (בן ר׳ דוד) הניח ברכה: יוסף, יצחק.

אחד מן הרמתים, מוכתר בנימוסין, יקר מפנינים, מורם מעם, ״השר והטפסר, רישא דכוליה מתא, נקי כפים, עוסק עם הצבור לשם שמים״ (כך מצאתי בכתובה של נכדו ז״ל), הצדיק ר׳ יוסף הנז׳ (נולד שנת 800ו לערך נתבש״מ 1870 לערך) הוליד: אהרן, ר׳ משה, דוד, יעקב, יהודה, ר׳ אברהם, שלמה, מ״ז סתירא, סאעודא, עווישא, מאחא, מרימא.

המרוחם, בעל מדות טובות, רודף צדק, מחזיק כל בדק, הקים על תלה בית כגסת של משפחת להרהאר, גומל חסדים, הצדיק ר׳ אהרן הנז׳ הוליד: מרימא, סתירא.

החכם הותיק, חמר עתיק, פיו מפיק מרגליות, איש תבונה, ראש פנה, בעל אכסניא, רודף צדקה וחסד, החסיר, הזקן הכשר הרב משה הנו׳ הוליד: ר׳ שמואל, אליהו, יוסף, מרדכי, רפאל, עווישא, לוויהא.

בן איש חיל, בר אבהן ובר אוריין, ידיו רב לו בספר תורת ה׳, ירא ה׳ ושלם, הצדיק ר׳ שמואל נתבש״מ בלא להניח זרע ב״מ.

הגבר המרומם, אור יומם, רץ למצוה קלה כבחמורה, גומל חסדים טובים עם החיים ועם הנפטרים, חונן דלים, מכניס אורחים, מוקיר רבנן, הזקן הכשר הצדיק ר׳ אליהו הנז׳ הוליד: משה, שמואל, יהודה, רחמים, יוסף, סאעודא, מרימא, לוויהא, עווישא.

המרוחם, ישר ותם, משכים ומעריב, עושה צדקות הצדיק ר׳ יוסף (הנק׳ הריהר) הנז׳ ה׳ ידרוש דמו וינקום נקמתו הוליד: מאחא, סעידא.

הזקן הכשר, דחיל חטאין ועביד טבין, הולך בתום, טוב עם אלהים ועם הבריות, נותן צדקות, הצדיק ר׳ מרדכי הנז׳ הוליד: משה, שמואל, ר׳ יעקב, מרימא, סעידא, סליטנא, סתירא, לוויהא, מאחא.

איש צדיק, זקן ונשוא פנים, אוהב צדקות, בעל מדות טובות, אהוב על הבריות, הצדיק ר׳ רפאל הנז׳ הוליד: משה, שמואל, יוסף, שמעון, אברהם, סעדיה, יהודה, סאעודא.

גברא רבא יקירא, טוב וישר, בענייניו מאושר, מוקיר חכמים ותלמידיהון, ביתו פתוח לרווחה, גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב, הזקן הכשר, הצדיק ר׳ דוד הנז׳ (בן ר׳ יוסף) הוליד: ר׳ אליהו, יוסף, מרדכי, רחמים, יצחק, ציון, שמעון, רפאל, שמואל, מרימא, מ״ז סעידא, מאחא, לוויהא, סתירא, עווישא.

החכם הותיק, חמר חדת עתיק, איש אשכולות, נעים הליכות, הליכותיו בקודש, תרם להדפסת ספר לך דוד ־ לדוד ברוך מאת ר׳ דוד כהן סקלי ז״ל, יושב אוהלים של תורה, קיים הפסוק והגית בו יומם ולילה, גומל חסדים טובים, החסיד הזקן הכשר הרב אליהו הנז׳ הוליד: משה, יהודה, דוד, רפאל, אהרן, מאחא, עווישא, סתירא.

המנוח היקר, נקי ובר, הולך בתום, שייף עייל שייף נפיק, משכים ומעריב, הזקן הבשר מר זקיני הצדיק ר׳ יוסף הנז׳ הוליד: יצחק, ציון, אהרן, מ״ז מרימא, עווישא, נונא.

הזקן הכשר, מתפרנס מיגיע כפיו, רודף צדקה וחסד, גומל חסדים עם החיים ועם הנפטרים, משכים ומעריב, הצדיק ר׳ יצחק (בן מ״ז ר׳ יוסף) הוליד בן הי״ו ובנות הי״ו.

המנוח, ירא אלהים וסר מרע, איש תם וישר, הזקן הכשר הצדיק ר׳ מרדכי הנז׳ לא הוליד זרע ב״מ.

המרוחם, הזקן הכשר, גומל חסדים טובים, העניו, הצדיק ר׳ רחמים הנז׳ הוליד: יצחק, אהרן, רפאל, דוד, עווישא, נונא, סתירא.

הנכבד, מתפרנס מיגיע כפיו, עושה צדקות, משכים ומעריב, הצדיק ר׳ יצחק הנז׳ הוליד: דוד, שלמה, סעדיה, ג׳ולייט.

הזקן הכשר, מנא דכשר, בעל צדקה, בעל מדות טובות, משכים ומעריב, הצדיק ר׳ ציון הנז׳ הוליד: דוד, רפאל, אברהם, סתירא, סאעודא.

איש צדיק, חמר עתיק, מתהלך בתום, ירא ה׳ ושלם, עושה חסדים, ר׳ שמעון הנז׳ הוליד: יעקב, דוד, עווישא, סתירא, סאעודא, נונא.

המנוח, צדיק תמים, נהנה מיגיע כפיו, ר׳ רפאל הנז׳ לא הניח זרע ב״מ.

השם הטוב, הולך תמים ופועל צדק, עושה צדקה וחסדים טובים, יראת ה׳ היא אוצרו, הצדיק ר׳ שמואל הנז׳ הוליד: סאעודא, מאחא.

איש צדיק, יקר רוח, נוח לה׳ ונוח לבריות, שפל ברך, עושה צדקות, הזקן הכשר ר׳ יעקב (בן ר׳ יוסף) הניח ברכה: אליהו.

המרוחם הנכבד, זריז למצוה קלה כבחמורה, גומל חסדים טובים, הצדיק ר׳ אליהו הנז׳ הוליד: אהרן, יעקב.

הזקן הכשר, נכבד ונבון, נעים הליכות, בעל מדות טובות, עושה צדקות הצדיק ר׳ יהודה (בן ר׳ יוסף) הוליד: רפאל, מרדכי, יוסף, רחמים, שמעון, סתירא, לוויהא, עווישא.

הגבר המרומם, איש אשכולות, חבצלת השרון, רודף צדקה וחסד, גזבר נאמן, נגיד קהילת אוטאט, רב טוב לבית ישראל, הצדיק ר׳ רפאל הנז׳ הוליד: יהודה, מרימא, סאעודא, לאה, עווישא, נונא.

המנוח, הזקן הכשר, מנא דכשר, נעים הליבות, רץ למעשים טובים, הצדיק ר׳ מרדכי הוליד: יהודה, אהרן, אברהם, מרימא, עווישא.

המנוח, בעל מדות טובות, נודב נדבות, משבים ומעריב, הצדיק ר׳ יוסף הנז׳ הוליד: יהודה, סאעודא.

היקר, הולך ביושרו, נודב נדבות, ירא ה׳ ושלם, הצדיק ר׳ רחמים הנד הוליד: יהודה, יוסף, עווישא.

הנכבד, ירא אלהים וסר מרע, משבים ומעריב, הצדיק ר׳ שמעון הנז׳ לא הניח זרע ב״מ.

רב נהורא, שרגא דנהורא, נברשתא דדהבא, ראש על ארץ רבא, מבחירי תלמידי המלוב״ן האדמו״ר רבינו יעקב אביחצירא ז״ל, רב בקהילת עין אלכיחל באלג׳יריה, דיין בבית הדין דברו, ריבה וקיבץ פעלים לתורה, דובר צדק מגיד מישרים, פיו מפיק מרגליות, צנא מלא ספרי, אדמו״ר הדיין הרב אברהם הנד (בן הנגיד ר׳ יוסף) הוליד: יוסף, ציון, שמעון, יעקב, סעידא, עווישא, חנה, מרימא, מאחא, סליטנא, נונא, לוויהא, מרישא, זהרא.

המרוחם, בן איש חיל, עושה מעשה חסד עם החיים ועם המתים, נותן צדקות, מכניס אורחים, הצדיק ר׳ יוסף הנד הוליד: משה, אברהם, מאחא, פורטונא, לאה, מרי, פנינה, סמן, אסתר.

המנוח, מכבד תורה ולומדיה, מתפרנס מיגיע כפיו, בעל צדקה, הזקן הכשר הצדיק ר׳ שמעון הנד הניח: אהרן, לוויהא, עווישא, סתירא.

המנוח, זקן ונשוא פנים, בעל צדקה, רץ למעשים טובים, שב גם ישיש הצדיק ר׳ ציון הנד הניח: משה, מרדכי, אליהו, רחמים, אברהם, דוד, מאחא, סאעודא, עווישא.

המרוחם, טוב וישר, ירא אלהים וסר מרע, נהנה מיגיע כפיו, הצדיק ר׳ יעקב הנד הוליד: אברהם, מרדכי, קמיל, ג׳ולייט, ליסא, רהיט.

הנכבד ויקר, שמן תורק, טוב לשמים וטוב לבריות, זריז למעשים טובים, הצדיק ר׳ שלמה (בן הנגיד ר׳ יוסף) הוליד: יוסף, דוד, משה, סתירא, זהרא, סאעודא.

גברא רבא יקירא, אילן ששרשיו מרובין, מתחסד עם קונו, רודף אחר המצוות ומעשים טובים, מוכתר בנימוסין, הזקן הכשר הצדיק ר׳ יצחק (בן הנגיד ר׳ משה מרציאנו להרהאר הנד לעיל) הוליד: יוסף, שמעון, רחמים, אהרן, מדימא, לוויהא, מאחא, עווישא, סעאדא, פריחא.

איש צדיק, מורם מעם, יקר רוח איש תבונה, מתפרנס מיגיע עשר אצבעותיו, ידיו ידי אומן, מייצר שופרות וכלי קודש, מלאכתו מלאבת קודש, חביב על הבריות, הזקן הכשר ר׳ יוסף הנד הוליד: משה, יעקב, אהרן, יצחק, מרימא, סאעודא.

המנוח, טהור לב, עדין נפש, עושה צדקות, הצדיק ר׳ שמעון הוליד: משה.

המרוחם, מתהלך בתומו צדיק, ירא אלהים וסר מרע, גומל חסדים עם החיים ועם המתים, הזקן הכשר ר׳ רחמים הנד הוליד: יצחק, משה, אהרן, מרימא, מאחא, סאעודא.

הזקן הכשר, תמים דרך, מתפרנס מיגיע עשר אצבעותיו, בעל צדקה, מוקיר רבנן ותלמידיהון, זריז במצוות ובמעשים טובים, הזקן הכשר ר׳ אהרן הגד הוליד: יצחק, דוד, אליהו, אברהם, סאעודא, נונא, סליטנא, פריחא.

משפחת מרציאנו מהעיר מאפי (מרוקו) שם הגיעו בסוף המאה התשע עשרה, והם קרובים למשפחת להרהאר.

איש צדיק, בן איש חיל, דחיל חטאין ועביד טבין, ענף עץ עבות, הזקן הכשר הניח ברבה: יוסף.

הנכבד ונבון, רחים ומוקיר רבנן, בעל צדקה וחסד, הזקן הכשר הצדיק ר׳ יוסף הוליד: דוד, מרדכי, יעקב, יהודה, שונא.

איש מורם מעם, ידיו רב לו בספר תורת ה׳, רב פעלים לתורה ולמעשה חסד, מראשוני הפועלים בגלוי למען בנין ארץ ישראל, תרם תרומה נכבדה למטרה זו, פיו מפיק מרגליות, מרבני העיר סאפי(חתום עם רבני העיר בהסכמה לספר גבעת שאול מאת הר׳ המקובל ר׳ שאול נחמיאס זצ״ל), הרב יעקב הוליד: שמעון, שלמה, אהרן, חנינא, פריחא.

גברא רבא ויקירא, תם וישר, נקי ובר, רודף צדקה וחסד, מכניס אורחים, מכבד תורה ולומדיה, ירא ה׳ ושלם, הזקן הכשר, הצדיק ר׳ יהודה הוליד: מנחם, פרוספר, מאיר, משה, יעקב, מרים, פיבי, חנה, רוזה.

אין בידינו פרטים על בניהם של ר׳ דוד ור׳ מרדכי הנזכר.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

אוגוסט 2016
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

רשימת הנושאים באתר