להשקפת עולמו ומשנתו של רבי וידאל הצרפתי השני פאס 1545-1619?-חיים בנטוב
להשקפת עולמו ומשנתו של רבי וידאל הצרפתי השני פאס 1545-1619?-חיים בנטוב 
הקבלה בכתביו
דומה שעולמם הרוחני של המגורשים שמצאו מקלט בפאס רווי היה בדעות מן הקבלה; וחכמי הדור היו כולם מקובלים. ר׳ וידאל משתמש הרבה בספר הזוהר. ועל אף שימושו הרב בספרי הוגי הדעות הראציונאליסטים, יהודים וגויים, ומושגיהם הפילוסופיים, משלב ושוזר הוא בהשקפתו מושגים ועניינים רבים על־פי הקבלה, ואינו רואה בכך כל סתירה. הוא אף מפרש מדרשי רז״ל על־פי מושגים ורעיונות קבליים.
על הפסוק ״ישלם ה׳ פעלך… אשר באת לחסות תחת כנפיו״ (רות ב, יב), אחרי שמביא את המדרש ״א״ר אבין שמענו שיש כנפים לשחר ויש כנפים לארץ… בא וראה כמה גדול כחן של גומלי חסדים שאינם חסין לא בצלו של שחר… והיכן חסין בצלו של הקב״ה״, הוא כותב:
בעל העקידה פי׳ זה המאמר… גם האלקבץ הרבה דברים ע״ז המאמר… לך נא ראה קושיותיו. גם החכם הסבע האריך מענה בזה המאמר… לא ידעתי מה היה למפרשים שנשתבשו בזה וכוונת המדרש… היא כי העולם אף כי ראינוהו כלו נקשר כאיש א׳ הוא ע״י אמצעיים יזילו שפע רצון הא״י (!האל יתברך) לאשר למטה מהם והמה מדרגות זו למעלה מזו, עולם השפל, עולם הגלגלים, עולם המלאכים, עולם האצילות, גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם הטביעם בוראם היותם מחייבי פעלים בשפלים והוחן להם מן הטוב שיעור רחב ידים כיד אלקים הטובה אשר כן יסד וישבעו ויותירו כדבר ה׳. ואמר לנו המאמר כי אף שכן הוא האמת שיש כנפים… חופפים וסוככים… על אשר למטה מהם ובהם יחסו התחתיים להם… גדול כחן של גומלי חסדים… כי אף שיש כל אלו האמצעיים הקדושים והטהורים, כאשר שמענו מהכתובים כי לולי כן אין הפה יכולה לדבר כך שח״ו נראה כשתי רשויות, עכ״ז לא יחסו ולא יושגחו על ידם… אלא על ידו (יתברך) כי בזה לא יתן דבר קצוב ומוגבל, אבל בלי תכלית… ישגיח עליהם אל על השגחה פרטית .
מבנה זה שהוא מוסר כאן הוא הידוע בקבלה כארבעה עולמות: ״אצילות, בריאה, יצירה, עשייה״. הוא מיסטיקן, ומניח שדברים רבים נעלמים מאתנו. על נישואי רות ובועז אומר: ״כי נישואין אלו היו רומזים לדברים עליונים… וזה המעשה מכוון כנגד מעשה תמר ממש והכל רומז לדברים עליונים״. על הפסוק ״אשת המת קנית״ אומר: ״יובן במ״ש הזוהר איך האשה בהתאלמנה ישאר בבטנה רוח מהבעל… ואותו רוח מקטרג על הבעל השני… גם האחרונים הביאוהו… בעל ספר צפנת פענח…" .
הוא מביא את מדרש רות (הנעלם) מהזוהר על הפסוק ״ותקראנה לו השכנות שם״, ובהמשך הדברים: ״והיה לך למשיב נפש, זה תועלת נפשיי כי יאמר קדיש לכפרת נפשך כי בזה יכפרו החיים בעד המתים״. ומעניין הדבר, שהוא מביא אישור לכך גם מאריסטו: ״גם אריסטו הודה בזה שכתב בספר חמדות מאמר א, סוף פרק ט: יראה שיועיל קצת לאשר כבר מתו פעולות האוהבים הטובות אבל יהיו בכמות ואיכות אשר לא יעשו מבלתי מאושרים מאושרים ע״כ. אבל מדברי חכמינו גר׳ כי לא די זה, כי גם ליעשות המת מאושר יועיל פעולת הבן, כדבריהם ברא מזכה אבא״. אחר־כך מביא הוא ממדרש רות הנעלם את:המעשה בר׳ נהוראי והמת.
כל זה בפירוש רות, דף מא ע״א: המעשה של ר׳ נהוראי שפגש במת שהוא מת כבר ויש לו בן… והלך ר׳ נהוראי ולימד את הבן, וכך זכה אביו. — עיין שם. עירוב זה של מדרש רות הנעלם עם דברי אריסטו מחזק את שאמרנו בתחילת מאמר זה, שלא ראה ר׳ וידאל כל פגם בכך בהשתמשו בשני מקורות כה שונים זה מזה
רבי וידאל מזכיר את הספירות ואומר: ״שצריך האדם לכוון בתפלתו להמשיך השפע לאותו שם או לאותה ספירה המתייחסת לאותו דבר המבקש עליו, כי לא יבוקש מנת המלך משמן או חטה רק מהממונה על בית מזון המלך, והזהב יבוקש מאת הסוכן״.
מושג זה עולה בפירושיו פעמים רבות. הוא רואה ״קדושה וטומאה כשתי צרות״ זו לזו. על מלך המשיח הוא אומר: ״ירמוז על מדות מדרגות הקדושה שנתייחדו לראשונים יירש מלך המשיח וידבקו ויתייחדו בעבורו״. וקדושה היא לדעתו לא רק פרישות מטומאה אלא ישות רוחנית שיש בה מדרגות זו למעלה מזו.