ארכיון יומי: 9 באוקטובר 2016


תולדות חייהם של כל רבותינו חכמי הספרדים ועדות המזרח – רבי אברהם ב״ר מרדכי אלנקאוה-שמעון ואנונו

רבי אברהם ב״ר מרדכי אלנקאוה%d7%90%d7%a8%d7%96%d7%99-%d7%94%d7%9c%d7%91%d7%a0%d7%95%d7%9f-%d7%90%d7%a0%d7%a6%d7%99%d7%a7%d7%9c%d7%95%d7%a4%d7%93%d7%99%d7%94-%d7%9b%d7%a8%d7%9a-1

הגאון המופלא מרביץ תורה רבי אברהם רב ומקובל נצר למשפחת מגורשים שחלקם נתיישב במרוקו ומכונה גם בשם רבי אב״א וכך נזכר בכמה מקורות. רבי אברהם נולד בסאלי בשנת התקס״ז [1807] לאחר שהשתלם בחכמת התורה על כל מכמניה ורזיה, בהלכה, בדרש ובסוד, ושימש בתפקידים רבניים חשובים בקהילות שונות. עם אחיו רבי עמרם, למד בישיבתו של רבי רפאל ביבאס בסאלי. סבו של רבי רפאל אלנקאוה, בהיותו צעיר שימש רבי אברהם כדיין בעיר סאלי. עימו שימש ברבנות רבי יצחק בן סוסאן הלוי. רבי אברהם היה ידוע בתקיפותו כפוסק וכדיין שאינו נרתע מלהילחם בתופעות שליליות ולחזק את רוח הקהילה בקדושה.

מחשובי תלמידיו היו: רבי נתן אסייג, רבי סעוד בן יצו ועוד.

בשנת התר״י עבר לאלג׳יר לאחר שהיה שרוי בסכנה, משום שהחזיר נערה שנלכדה בידי המוסלמים, לחיק היהודות ולעמה. הוא ישב כמה שנים בעיר תלמסאן, בה טמון ראש משפחתו, רבי אפרים אלנקאוה. בשנת התרי״ב עבר לעיר מעסקאר, שם שימש כרב הקהילה וכדיין. רבי אברהם נלב״ע בעיר אוראן בט״ז בחשוון התרנ״א [1891],

ואלו הם חיבוריו:

א].        שו״ת – ״כרם חמר״ – ג׳ חלקים של שולחן ערוך ליוורנו

תרכ״ט-תרל״א.

ב].        זבחים שלמים – על הלכות שחיטה לרמב״ם ובו גם ״כסף אחר״ דיון הלכתי בדברי הרמב״ם, ליוורנו תרי״ח.

ג].         ״עט סופר״ – חיבור על הנוסחאות המדויקות של השטרות

השונים. נדפס בשו״ת ״כרם חמר״.

ד]. ״גט מקושר״ – סדר הגט ודיני גיטין.

ה].        ״חמר חדת ועתיק״ – קיצור ״שפע טל״ לרב שעפטל הורביץ,

הקדמות בקבלה, ליוורנו תר״ט.

ו].         ספר ״אוצרות חיים״ – למוהרח״ו עם הגהות והערות שלו ושל חכמים נוספים וביניהם רבי אברהם בן מוסא בן עירו, ליווהו

תר״ד.

ז].         ״זכור לאברהם״ – דיני טרפות הכתובים בצורת שיר, ליוורנו

תקצ״ט.

ח].        ״חוקת הפסח״ – הגדה של פסח עם ביאור בלשון מוגרבית

ודיני החג, ליוורנו תקצ״ט.

ט].        ״מלל לאברהם״ – ספר דרושים על פרשיות התורה, ליוורנו

תרל״ה.

וחלק ב׳ על המועדים.

י]. ״בינה לעיתים״ – קובץ פיוטים ובקשות למועדים ולשמחות וחלק קינות, אמסטרדם תש״ד.

יא]. סידור ״חסד לאברהם״ – [בחלק מהמדורות נקרא בשם ״שער השמים״]. המיוחד בסידור זה, שבצד הדינים, המנהגים והבקשות, הסידור מיוסד על אדני הקבלה והכוונות עפ״י האריז״ל, ליווהו תר״ה.

יב]. ״קול תחינה״ ־ סידור לתשעה באב, מלווה בהלכות וקינות של משוררי המערב, חלקן שלו, ליוורנו תר״ד.

יג]. ״משפט כתוב" – קובץ דינים וביאורים בכתב יד. יד]. ״פסח מעונין״ – דיני פסח, ליווינו תרי״ב.

סו]. ״אוצר חכמה״ – בענין תתו״פ חלקי השעה וענייני קבלה בכתב יד.

טז]. ״תפילת כל פה״ – סידור ובו תפילות כל ימות השנה, כולל המועדים, ליוורנו תרי״ח.

יז]. ״מיני תרגימא״ – פירוש ההגדה ודיני פסח, ליווהו תרי״ט.

יח]. ״שיבת אברהם״ – חידושים על מסכתות הש״ס בכתב יד.

יט]. סידור ״לימודי ה׳״ ־ סדר התפילות עם דיני המועדים, ליוורנו תר״ח.

כ]. סידור ״כל בו״ – כך דווח במקורות, יתכן והוא מקביל ל״תפילת כל פה״.

כא]. קונטריס ״יוצע לרבים״ – הנדפס בסוף ״זבחים שלמים״, תשובות על השגות שהשיגו נגדו.

כב]. ״עפרא דרבנן״ ־ דרשות.

כג]. ״טהרת כסף״, ליוורנו תר״ך.

חיבוריו זכו להערכה גדולה מדורו ועד לדורנו. בהסכמת חכמי ליוורנו לספרו ״זבחים שלמים״ כתבו ״עבד לחם רב לרבנן, מלמד שהאכילן בשרא ותורה״ כתבו ״עבד לחם רב לרבנן, מלמד שהאכילן בשרא דתורה״ וביאורו שהרב אברהם הכין לחם חשוב [רוחני בבחינת ״לכו לחמו בלחמי״] לחכמים והאכילם בשר התורה [במליצה, כי האימרה בחז״ל היא בשוא דתווא – בשר השוו].

בהקדמתו לספר, מביא רבי אברהם את דברי קודשו של רבי יוסף ג׳יקאטיליה בספרו ״שערי אורה, השואל, ״כתיב טוב ה׳ לכל ורחמיו על כל מעשיו ואם הוא מרחם, היאך ציוה לשחוט בהמה לאכילת אדם ואיה רחמיו״.

הוא מביא את תשובתו כי במעשה בראשית הסכימה בהמה להישחט, באומרה שטוב שעל ידי זה תעלה במדרגת אדם היודע ומכיר את ה' אם כן גם שחיטת הבהמה הרי היא לה רחמים.

בסוף הספר ״זבחים שלמים״ מביא רבי אברהם קונטריס ״טהרת הכסף״ ובו פסקים, הסכמות חכמי הדור, השגות כנגדו ותשובותיו על ההשגות.

כמובא שם, קם בקהילתו איש מדגים מעיר ווהאראן וחרף וגידף את הספר והוא וחבריו השוטים קרעו את הספר ל-י״ב קרעים, ביזוהו ושרפוהו. רבי יצחק בן ואליד שלח אליו איגרת, בה הוא אומר לו שלא לנקוט בליבו על אותם פריצים כי הוא בטוח שזכות הרבנים המוזכרים בספרו, יבקשו עלבונים ויתנקמו לכתוב ספרים רבים.

בספר ״בינה לעתים״ הוא חותם ״אב״א ב״ם אודה יה״ אב״א ב״ם – אברהם אלנקאוה בר מרדכי.

סאלי וחכמיה, עמודים קצד-קצו

טללי אורות – יום הכיפורים מאת הרב משה א.שמיר-סליחה, כפרה וטהרה ביום הכיפורים –

 יום הכיפורים.כיפורים

מאת: הרב משה א. שמיר

סליחה, כפרה וטהרה ביום הכיפורים –

תהליך ההזדככות לפני ה', ביום הקדוש והנורא.

 

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם,

לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם,

     לִפְנֵי יְהוָה תִּטְהָרוּ. (ויקרא טז, ל).

 

"כשיושב ה' על המשפט, הוא מעמיד אותו על תילו. וכשבא להשתלם – מתרצה ברחמים ומתפייס בתחנונים… כשבא אדם ומתחנן – אל רחום וחנון ירחמהו".

 רבנו "אור החיים" הק' דברים לב, ד).

פירוש, הקב"ה דן את האדם לפי הדין בבחינת "מלך במשפט יעמיד ארץ" (משלי כט, ד).

אבל אם הוא יתחנן וישוב אל ה' לפני גזר הדין, הקב"ה יחון וירחם עליו לאור י"ג מידות:

"אל רחום וחנון, ארך אפיים, ורב חסד ואמת.

 נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה – ונקה".

 

סליחה, כפרה וטהרה ביום הכיפורים –

שלש דרגות בהזדככות לפני ה'.

 

"כי ביום הזה יכפר עליכם – לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו". (ויקרא טז, ל).

זהו משפט עוצמתי המלווה אותנו לאורך תפילות יום הכיפורים, וקהל המתפללים שר אותו במקהלה פעמים רבות במהלך התפילה. לכן, מן הראוי להפנות אליו זרקור שיאיר אותו, ודרכו אולי נוכל לנסות להבין את מהלך התנהלותנו ביום הקדוש. הפסוק הנ"ל מגדיר באופן ברור את מהותו של יום הכיפורים: כפרה ומחילה לעם ישראל, דבר הבא לידי ביטוי גם בפסוק אחר סמוך: "כי יום כיפורים הוא – לכפר עליכם לפני ה' אלוקיכם" (ויקרא כ"ג, כח).

הקב"ה רוצה לטהר אותנו ביום הקדוש הזה של יום הכיפורים, אבל מבקש מאתנו דבר קטן: "בני, חזור בך ממעשיך הרעים, וקבל על עצמך להתנהג בעתיד לאור תורתי הקדושה". לאור זאת יש המפסקים את הפסוק כך: "כי ביום הזה יכפר – עליכם לטהר אתכם מכל הטאתיכם…". מהפסוק הנ"ל למד רבי אלעזר בן עזריה שיום כיפור מכפר רק על עבירות שבין אדם למקום  =  הקב"ה, אבל לגבי עבירות שבין אדם לחברו, עליו לרצות ולבקש סליחה מחברו. את זאת הוא לומד מסוף הפסוק: "… מכל חטאתיכם – לפני ה' תטהרו".

יום הכיפורים הוא יום מיוחד בו לא שולט השטן {השטן = 364 ימים בהם הוא שולט}. היום ה- 365 בשנה, הוא יום הכיפורים המכונה בפי הנביא יואל: "כי גדול יום ה' ונורא, ומי יכילנו" (יואל ב, יא). דוד המלך אומר על כך: "גולמי ראו עיניך ועל ספרך, כולם יכתבו ימים יוצרו – ולו אחד מהם". (תהלים קלט טז). רש"י אומר: זהו יום הכיפורים.

לכן, עם ישראל בכל העולם – דתיים כחילוניים, מתכנסים לאסיפה כלל עולמית בה מכתירים את הקב"ה בעולם, וצועקים בקול רם את שיר הייחוד: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", וכן "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" המהווה את שירם של המלאכים, ומבקשים מחילה וסליחה מהקב"ה. את האסיפה הכללית חותמים בתפילת "הנעילה" כאשר בתי הכנסת שוב מתמלאים עד אפס מקום כמו בערב כיפור בתפילת "כל נדרי", וכולם צועקים: "אל נורא עלילה – המצא לנו מחילה בשעת הנעילה. את התפילה חותמים בשמות המלאכים: "מיכאל שר ישראל, אליהו וגבריאל – בשרו נא הגאולה בשעת הנעילה". שנזכה אמן.

המינימום הנדרש מכל אחד מאתנו הוא לשוב אל ה' ולהתוודות על חטאינו כפי שעושים לאורך חמש התפילות של יום כיפור עשר פעמים, שניים בכל תפילה. "וידוי = ודאי. כלומר, עלינו לספר בוודאות לקב"ה את חטאינו, עוונותינו, פשעינו וכו', להתחרט עליהם ואף להצטער על איך בכלל חשבנו לעשות רע, ולקבל על עצמנו שלא נשוב אליהם בעתיד. על תהליך התשובה נכתב רבות ע"י הרמב"ם בהלכות תשובה, רבנו יונה, רבנו בחיי וכו'. את מצוות הוידוי, מונה הרמב"ם כמצוות עשה מן התורה: "כל מצוות התורה בין עשה בין לא תעשה, אם עבר על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו – חייב להתוודות לפני הא-ל שנאמר: "איש או אשה כי יעשו וגו' והתוודו את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה, ו) – זה וידוי דברים. וידוי זה, מצוות עשה. כיצד מתוודים? אומר: אנא ה' חטאתי, עוויתי, פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך, {לפרט}, והרי נחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי – וכל המרבה להתוודות בעניין זה הרי זה משובח" (רמב"ם הלכות תשובה פרק א' הלכה א).המלה תשובה מורכבת משני חלקים: תשוב – ה. כלומר, לשוב אל ה' שזו אחת מאותיות שם הוי-ה. לאות ה יש פתח תחתון המוביל לשאול, בבחינת הכתוב "לפתח חטאת רובץ". הקב"ה נותן לנו חלון הזדמנויות לשוב אליו הנמצא בחלק העליון של האות ה הפתוח במקצת. מעל האות ה, ישנו תג המסמל כתר בו מכתיר הקב"ה את השבים בתשובה אמתית. הפטרת "שבת שובה" מהנביא הושע פותחת במלים: "שובה ישראל – עד ה' אלוקיך".  

סליחה, כפרה וטהרה

 ביום הכיפורים.

 

בפרשת המרגלים, משה רבנו התפלל לקב"ה שיסלח לעם ישראל: "סלח נא לעוון העם הזה, כגודל חסדך… ויאמר ה', סלחתי כדבריך" (במדבר יד כט-כ). בהמשך תגובת ה' למשה המופיעה בפסוק הבא נאמר, שכל הבוגרים מגיל עשרים ומעלה, ימותו במדבר ולא יכנסו לארץ, פרט לכלב בן יפונה ויהושע בן נון. יוצא מהפסוקים הנ"ל שמשמעות הביטוי "סליחה", הוא לא מחיקה וויתור על העונש, אלא דחייתו ופיזורו על זמן ארוך שאולי החוטא יחזור בתשובה כפי שראינו בדור המדבר. (עיין פרק עשירי בספר "על החטא והתשובה" מאת הרב ד"ר מאיר גרוזמן שליט"א). 

בחטא העגל לעומת זאת, משה רבנו אומר לעם ישראל: "אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם" (שמות לב, ל).      משמעות הביטוי "כפרה" הוא כיסוי, כלומר החטא נמחק, אבל רושם החטא קיים, וזו תשובה מיראה לא שלמה. "טהרה" לעומת זאת, משקפת טוהר כמו אדם הנטהר במקווה טהרה, וזו תשובה מאהבה.

להבנת ההבדל, יסופר סיפור אודות אבא שהחליט לרשום את מעללי בנו על פתקים אותם תלה על הקיר במסמר, כל מעשה בנפרד. כאשר הבן ראה שכל הקירות "מקושטים בעלילותיו", החליט לשוב בתשובה וביקש מאביו לשלוף מסמר מהקיר על כל מעשה טוב שיעשה. לאחר מעשים טובים רבים של הילד, נשלפו כל המסמרים. הילד במקום לשמוח, נתן צעקה גדולה ומרה. לשאלת אביו הוא השיב: מה עם החורים בקירות. הנמשל:

כפרה – החטא עדיין ניכר על הקירות = תשובה מיראה. כמו בחטא העגל.

טהרה – תוקנו גם החורים ואין זכר לכך = תשובה מאהבה.

סליחה – דחיית העונש ופיזורו לאורך תקופה. כמו בחטא המרגלים

את תפילת ערבית בערב יום כיפור, פותחים בבתי כנסת ספרדיים בשירו של רבי יהודה הלוי: "לך אלי תשוקתי" – וזהו בעצם ייעודו של יום הכיפורים – התשוקה המרכזית שלנו צריכה להיות מופנית לקב"ה בלבד. אחר כך ממשיכים עם שירו של רב האי גאון {אחרון הגאונים 1040}, "שמע קולי". מתוך תחינה לה'.

 

תפילת "כל נדרי" –

 מאגדת את כל עם ישראל לאגודה אחת.

 

בתפילת "כל נדרי" מוציאים ספרי תורה, ושלוש פעמים חוזר הקהל אחרי שלושה חזנים המהווים בית דין של מטה על תפילת "כל נדרי", כדי להתיר להתפלל עם העבריינים. הסיבה לכך, ישנן עבירות שהעושה אותן מתחייב בנידוי ואסור להתפלל אתו, לכן תפילת "כל נדרי" מכשירה את כלל המתפללים, והופכת אותם לאגודה אחת מתוך אחדות אחת. כמו כן, מתירים את כל הנדרים כך שכל אדם יוכל להתקרב לקב"ה כשהוא זך ונקי.

לפני שנים רבות, נהגתי להתנדב בכלא כפר יונה במסגרת האגף לחינוך. בין היתר, שמשתי כחזן בתפילות יום הכיפורים. הדהימה אותי התלהבותם הגדולה של האסירים במהלך התפילה. מתברר שמצוות התשובה מוצפנת עמוק בתוך כל יהודי, ופתוחה בפני כל אחד הדרך להתקרבות ולהתדבקות בה', בבחינת "ללכת בכל דרכיו – ולדבקה בו" (דברים יא כב).

כדאי וראוי לנצל את היום הכיפורים הקדוש, היות ושם למעלה הקב"ה גוזר את דיננו לאחר שנתנה לנו ארכה של 40 יום מראש חודש אלול בו עלה משה רבנו לשמים בפעם השנייה, ועד ליום כיפור בו הוריד את לוחות הברית. הלוחות השניות פוסלו ע"י משה רבנו, ונחרטו ע"י הקב"ה, כך שהיה שיתוף פעולה בין הקב"ה למשה, שלא כמו הלוחות הראשונות שהיו כל כולן ע"י ה'. כמו כן, הלוחות הנ"ל הורדו כשעם ישראל היה בתפילה ובתענית יום הכיפורים, והם ניתנו בצנעה שלא כמו הלוחות הראשונות שניתנו בקולות שופר וברקים – ושלטה בהם עין הרע.

איך נוכל לקרב הגאולה?

לאחר שהזדככנו במשך 40 יום, מר"ח אלול ועד יום יום הכיפורים, נראה לי שזה הזמן לבקש על גאולתנו.

את השאלה הנ"ל שואל הזוהר הק'. (זוהר חדש, נח דף ל ע"א). רבי אליעזר הגדול אומר שהגאולה תופיע רק על ידי תשובת עם ישראל לאביהם שבשמים. שואל אותו רבי עקיבא: איך יוכל להתקיים דבר כזה שכל עולם היהודי המפוזר בעולם, ישוב בתשובה? עונה לו רבי אליעזר:

די אם יחזרו בתשובה "רישי כניסתא" {ראשי העדה}, או חדא כניסתא {עדה/קבוצה אחת}.

רבי שמעון בר יוחאי תלמידו של רבי עקיבא, ניסה את המתכון על ידי גיבוש "האידרא רבה" שכללה 10 חכמים, אחר כך ע"י האר"י הק'.  גם הרמח"ל ניסה לגבש קבוצה של עשרה אנשים שיחיו באחדות אחת לאור התורה, אבל ללא הצלחה, אם כי נתנו לו את המתכון. כל אחד מאתנו הוא שליח היכול ע"י כוחותיו הדלים להזיז עוד לבנה בבניין השלם.

רבנו "אור החיים" הק' אומר על הפס': "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו… ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך – ושב וקבצך מכל העמים" (דברים ל ו) – "ושמעת בקולו שהוא תלמוד תורה… וזו היא התחלת התשובה שצריך השב עשות… ושב וקבצך וגומר כמאמרם ז"ל: "כד יתובין ויתעסקון באורייתא בזכות משה – אני גואלם". (זוהר חדש בראשית טו ע"א): פירוש: שבזכות עסק התורה נגאלים"

עומדים אנו בשערי "חג האסיף" המסוגל לאסוף את כל עם ישראל לסוכה אחת גדולה של ליוויתן בה מחכים לנו שבעת האושפיזין עילאין כשנבוא לסוכה מתוך שמחה ואחדות עם ישראל דבר הבא לידי ביטוי בפרגון ואמירת מלה טובה, ברכה, עזרה והזמנת אושפיזין עילאין בדמותם של נצרכים בשר ודם.

 

"אעשה נפלאות"

ל"בעל שם טוב" – ונער הפלא בתפילת הנעילה של יום כיפור.

 

איש כפרי אחד, היה מתפלל תמיד בימים נוראים בבית מדרשו של הבעש"ט, והיה לו ילד אחד שלא היה יודע צורת האותיות, ואפילו לא ידע לומר שום תפילה. ולא היה אביו לוקחו עמו בימים נוראים לעיר, יען כי אינו יודע מאומה. וכאשר נעשה בר מצוה לקחו עמו  ביום הכיפורים, שיהיה אתו לשומרו שלא יאכל ביום הקדוש מחסרון ידיעתו והבנתו. והילד היה לו חליל, שהיה מחלל תמיד בעת ישבו בשדה לרעות את הצאן. ולקח אתו בכיס בגדו את החליל ואביו לא ידע מזה. הנער היה יושב כל היום הקדוש בבית המדרש ואינו יודע לומר מאומה. בעת תפלת מוסף אמר לאביו "אבי, יש איתי החליל שלי ואני רוצה מאוד ליתן קול בחליל". נבהל אביו מאוד וגער בו ואמר לו: "הישמר לך ושמור נפשך מאוד לבל תעשה את הדבר הזה" והוכרח להתאפק. בעת תפלת מנחה אמר לו עוד הפעם: "אבי הרשה לי ליתן קול ולחלל בחליל שלי. אביו הזהיר אותו באזהרה רבה לבל יעז חלילה לעשות כזאת. ולא היה יכול לקחתו מיד הנער, כי הוא מוקצה. אחר תפילת המנחה עוד הפעם ביקש מאביו: "יהי מה, הרשני נא לחלל איזה קול". כאשר ראה אביו תשוקתו לחלל, אמר לבנו: "באיזה מקום אתה מחזיק את החליל?" והראה לו. ולקח אביו בידו את הכיס והחזיק ידו על הכיס והחליל, לשמור שלא יקח לחלל עמו. וכך התפלל תפלת נעילה וידו מחזיקה את כיס בגד הנער עם החליל. באמצע התפלה משך הנער בחוזק רב את החליל מתוך הכיס, ומיד נתן קול עצום בחליל, דבר שהבהיל את כל השומעים.

    הבעל שם טוב, אחרי ששמע את קול הילד, קיצר מהרגלו ואמר אחר התפילה:

"הנער הזה עם קול חלילו – העלה כל התפלות והקל עלי".

הנער התמים הצליח באמונתו הזכה להעלות אתו את כל הקולות והתפילות, היות ובעבודתו כרועה צאן, הצליח להתקרב לקב"ה דרך נגינתו בחליל, כאשר ברקע נוף של  שדות ומרחבים אינסופיים המתחברים באופק לשמי מרומים.

בעצם, הוא הלך בדרכם של האבות, משה ודוד המלך שהתקרבו לקב"ה כאשר הובילו והנהיגו את הצאן בשדות המרעה מתוך אהבה לה' דרך הנגינה בחליל.

פניני המידות – אסף וערך הרב אברהם אסולין הי"ו

ביקור חוליים

????

????

באתי בגמילות חסד, עם החיים וגם עם המתים אשר הם עדנה. זכרתי כי בהיות אחד מחבריי בחולי מכת חץ קנה שריפה רח״ל, אשר הוכה בקרבו מהגויים האכזריים ה׳ ינקום את נקמתו זלה״ה. הלא הוא ידידי נפשי אשר קרינו ושנינו יחד, להבדיל בין החיים, כמוהר״ר מרדכי אוחיון זלה״ה, שהוכה בשנת תרס״ג ליצירה באלף השישי, באחת בלילה. כאשר היה מתהפך בציריו רח״ל ושם נמצאתי אני הצעיר כשהיה בחיים. וכדי להפיג צערו הייתי משעשעו בדברי תורה דברים ערבים. ונזרקו הדברים מפיו דקדוק אחד בלשון רש״י ז״ל שכתב גבי יעקב רץ ומפרכס, וגבי עשו לא כתב רץ כי אם מפרכס לצאת דווקא. ופירש הוא ז״ל… יהי רצון מלפני אלהי השמים ואלהי הארץ, שיהיה דברים אלו שכתבתי משמו, סיוע ועזר לעילוי נשמתו, ת.נ.צ.ב.ה אמן ואמן (פרח שושנה בראשית כה, כב עמי קלט).

 

דירה

א.         הצדיק רבי משה בן טוב זצ״ל החליט שהגיע הזמן לעלות ולהתגורר בעיר הקודש ירושלים ת״ו, חיפשו בניו דירה מתאימה למשפחת הרב, כאשר מצאו דירה, הזמינו את הרב שיראה את הבית, הרב עבר חדר אחר חדר, ובסיום הרב שואל את בניו, היכן מקום הסוכה, הבנים הראו את המרפסת, הרב אמר לא יתכן לקנות דירה, מבלי לחשוב על הדירה השניה לימי חג הסוכות, ניסו הבנים לומר כל השנה הרי הדירה מתאימה, ולקראת סוכות נבנה סוכה בקרבה לבית, הרב סירב שלא נפסיד זמן לשהות בסוכה, או שיש שיקלו לשתות וכדומה מחוץ הסוכה, ואז הרב הכריז דירה ללא מקום הראוי ויאה לסוכה, כזו דירה לא קונים, בס״ד מצא הרב דירה המתאימה לימות השנה ולימי חג הסוכות.

ב.         הגאון רבי רפאל עבו זלה׳׳ה מייסד במרוקו אוצר התורה, ואב״ד ת״א, בכל חייו התגורר בדירה שכורה, והיה אומר ״העולם הזה דירת ארעי לקראת דירת קבע בעולם הבא״(אור רפאל עמי פה).

המעמד המשפטי במרוקו במהלך הדורות – אליעזר בשן

כבוד מוסלמי%d7%99%d7%94%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%95-%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%94-%d7%95%d7%aa%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa%d7%94

בפוגשם מוסלמי היה על היהודים לרדת מהחמור, לפנות לו את הדרך, לדבר אתו תוך כריעה על הברכיים, ולפנות אליו בכינוי ׳סידי׳(אדוני). בלכתם ברובע המוסלמי היה עליהם לבחור מסלול שבו אין המוסלמי הולך, ואם היה נקרה בדרך, היה עליהם לעבור לצדו השמאלי של הרחוב. יהודים שגרו ו בקרבת מסגד הורחקו, ובתיהם נהרסו.

חליצת נעליים:

 ביציאתם מהמלאח היה על היהודים לחלוץ את נעליהם ו ולהסיר את הכיסוי שעל ראשם. בערים מסוימות הם היו חייבים לחלוץ את נעליהם רק בעוברם ליד מסגד. היו מוסלמים שהשתעשעו בכך שהשליכו לארץ פחם בוער, שברי זכוכית ומתכות חדות, כדי לפצוע את רגליהם היחפות של היהודים. במשך דורות חויבו היהודים בפאס לנעול סנדלים עשויים מקש.

פגיעות בחופש הדת:

 ליהודים היה אסור להרים את קולם בתפילה, ומדי פעם הוצאו הוראות האוסרות לתקוע בשופר בראש השנה ובעת הלוויות. היו זמנים שבתי כנסת וספרי תורה חוללו.

מעמדם בפני בית המשפט:

בתביעה נגד מוסלמי, עדותם של היהודים לא היתה קבילה, וחתימתם על מסמך משפטי היתה מבטלת אותו. הם לא היו רשאים  למנות נציג יהודי ליצגם בפני הקאדי. הם היו רשאים להופיע בעצמם או למנות מוסלמי ליצגם, ולא היו רשאים ליצג מוסלמי. עדותו של מוסלמי שהפלילה יהודי היתה קבילה, ואם אפילו אלף יהודים העידו להגנתו, לא היתה העדות מתקבלת. מי שנענש במאסר או במלקות היה צריך לשלם לפקידים המבצעים את הענישה, ואם לא היה לו כסף, היה עליו להישאר בבית הסוהר כלוא בתא מיוחד, עד ששילם.

בית מרחץ, מעיין ובאר:

אסור היה ליהודים להיכנס לבית מרחץ ציבורי, ולא  להקים בתי מרחץ במלאח. בקשתם של יהודי מוגדור ב־1906 להקמת בית מרחץ ציבורי נענתה בשלילה, בנימוק שגם בעבר לא היה להם בית מרחץ. בהיותם טמאים אסור היה להם להתקרב למעיין בעל סגולות לפריון, ולא לשתות מבארות ציבוריות ברובע המוסלמי.

הגנה עצמית:

כיון שנאסר על יהודים לשאת נשק, הם לא יכלו להגן על עצמם מפגי שוד ורצח בדרכים. מוסלמי שרצח יהודי לא היה נענש אלא נקנס בלבד, והיה נאסר עד ששילם את הקנס; השלטונות העבירו חלק מהקנס למשפחת הנרצח.

יחסי מין עם מוסלמית:

אם יהודי נאשם ביחסי מין עם מוסלמית, אפילו פרוצה, היה נענש במאסר בלתי מוגבל ולוקה במלקות עד שיודה. גם אם הודאתו נסחטה בכוח, היה נענש לבסוף בעונש מוות.

הגבלות שונות:

ליהודים אסור היה לבנות בתים מעל גובה מסוים, ובתים עם יותר מקומה אחת נהרסו (1886). נאסר עליהם לעזוב את מרוקו ללא רשותו של הסולטאן. נאסר עליהם לעבור בבית קברות מוסלמי. בחגים מוסלמיים נאסר עליהם להיראות בפומבי. אסור היה לרכב על בהמה מחוץ למלאח, ולא להשתמש במקל הליכה.

בדרך כלל דאגו הסולטאנים להבטחת חייהם ורכושם של היהודים, אבל לא תמיד היתה להם שליטה על מושלים עריצים. היו סולטאנים שעשו מחוות מיוחדות כלפי היהודים כמו שהזכרנו בסוף חלק א.

מעמדם של היהודים היה תלוי ביציבות השלטון. חוסר יציבות מדינית וכלכלית בגלל שחיתות וניהול כושל של המדינה, מחסור במזון בשנות בצורת, פטירתו של סולטאן ואפילו רק שמועה על כך, כל אלה היו גורמים להתנפלויות על היהודים ושדידתם.

ל"בעל שם טוב" – ונער הפלא בתפילת הנעילה של יום כיפור.

ל"בעל שם טוב" – ונער הפלא בתפילת הנעילה של יום כיפור.%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%95-%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d

איש כפרי אחד, היה מתפלל תמיד בימים נוראים בבית מדרשו של הבעש"ט, והיה לו ילד אחד שלא היה יודע צורת האותיות, ואפילו לא ידע לומר שום תפילה. ולא היה אביו לוקחו עמו בימים נוראים לעיר, יען כי אינו יודע מאומה. וכאשר נעשה בר מצוה לקחו עמו ביום הכיפורים, שיהיה אתו לשומרו שלא יאכל ביום הקדוש מחסרון ידיעתו והבנתו. והילד היה לו חליל, שהיה מחלל תמיד בעת ישבו בשדה לרעות את הצאן. ולקח אתו בכיס בגדו את החליל ואביו לא ידע מזה. הנער היה יושב כל היום הקדוש בבית המדרש ואינו יודע לומר מאומה. בעת תפלת מוסף אמר לאביו "אבי, יש איתי החליל שלי ואני רוצה מאוד ליתן קול בחליל". נבהל אביו מאוד וגער בו ואמר לו: "הישמר לך ושמור נפשך מאוד לבל תעשה את הדבר הזה" והוכרח להתאפק. בעת תפלת מנחה אמר לו עוד הפעם: "אבי הרשה לי ליתן קול ולחלל בחליל שלי. אביו הזהיר אותו באזהרה רבה לבל יעז חלילה לעשות כזאת. ולא היה יכול לקחתו מיד הנער, כי הוא מוקצה. אחר תפילת המנחה עוד הפעם ביקש מאביו: "יהי מה, הרשני נא לחלל איזה קול". כאשר ראה אביו תשוקתו לחלל, אמר לבנו: "באיזה מקום אתה מחזיק את החליל?" והראה לו. ולקח אביו בידו את הכיס והחזיק ידו על הכיס והחליל, לשמור שלא יקח לחלל עמו. וכך התפלל תפלת נעילה וידו מחזיקה את כיס בגד הנער עם החליל. באמצע התפלה משך הנער בחוזק רב את החליל מתוך הכיס, ומיד נתן קול עצום בחליל, דבר שהבהיל את כל השומעים.

הבעל שם טוב, אחרי ששמע את קול הילד, קיצר מהרגלו ואמר אחר התפילה:

"הנער הזה עם קול חלילו – העלה כל התפלות והקל עלי".

הנער התמים הצליח באמונתו הזכה להעלות אתו את כל הקולות והתפילות, היות ובעבודתו כרועה צאן, הצליח להתקרב לקב"ה דרך נגינתו בחליל, כאשר ברקע נוף של שדות ומרחבים אינסופיים המתחברים באופק לשמי מרומים.

בעצם, הוא הלך בדרכם של האבות, משה ודוד המלך שהתקרבו לקב"ה כאשר הובילו והנהיגו את הצאן בשדות המרעה מתוך אהבה לה' דרך הנגינה בחליל.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 124 מנויים נוספים

אוקטובר 2016
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר