ארכיון יומי: 16 באוקטובר 2016


רוברט אסרף – יהודי מרוקו תקופת המלך מוחמד ה־5

מבוא מאת מיכאל אביטבול%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99-%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%95-%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%9a-%d7%9e%d7%95%d7%97%d7%9e%d7%93-%d7%94-5

הספר שלפנינו קצתו הרצאת־דברים היסטורית וקצתו עדות אישית. המחבר, רובר אסרף, חוזר ומעלה כאן – לאחר סקירה רחבה של קורות אלפיים שנותיה של יהדות מארוקו ויחסיה עם השושלת העלאווית – את האפוס של שליט ערבי גדול בן המאה הזאת, הוא מוחמד החמישי מלך מארוקו, שאצל היהודים יוצאי הארץ הזאת הוא מושא של פולחן ממש, שלא נפגם לא עקב התלאות הלא־נמנעות שנתלוו לתהליך הדה־קולוניזציה גם לא יציאתם של בלל יהודי מארוקו כמעט מן הארץ ופיזורם בארבע כנפות תבל, כראז סוף שנות ה־40.

כפי שמזכיר לנו המחבר, תחילתו של ״סיפור־אהבה״ זה בנסיבות דרמטיות: התבססותו של משטר וישי וכוונתו המוצהרת לפעיל במארוקו, כמו באלג׳יריה ובתוניסיה, את כלל החוקים נגד היהודים, שגובשו באין אונס ובאין מפריע על־ידי ממשלתו של ־מרשל פטן והקומיסריון הכללי שלו לשאלות יהודיות, גוף נודע לשמצה כשלעצמו. באורח ממשי יותר היו הדברים אמורים בהפעלת חוקת־היהודים, לגרסותיה השונות, במארוקו, במגמה להרחיק את היהודים מכל לשכות־המסחר וכן לגרשם מתחומים שונים של פעילות מקצועית כגון עתונות, ביטוח, קולנוע, הסחר הגדול בדגנים ובבהמות, וסיוגם, בהתאם לנומרוס קלאוזוס מחמיר מאוד, בתחומי המקצועות החופשיים למיניהם.

הסולטן, שסעיפי חוזה־הפרוטקטורט, שעליו התבסס שלטון החסות הצרפתי במארוקו, לא הניחו לו אלא חופש־תמרון רופף מאוד, אמור היה לתת את חתימתו לחוקי־הגזע שעתיד היה הנציב־הכללי נוגס להציג לפניו. הוא עשה זאת מאונס, כמו בשנת 1930, כאשר באורח ציני אילץ אותו הנציב לוסיין סן להוציא את ה״דאהר״(צו) הברברי, שמשמעותו היתה חמורה עוד יותר הואיל והעמיד בסימן שאלה אפילו את שייכותם של הברברים לאיסלאם. יהודי מארוקו לא היו זקוקים להסברים מרובים כדי להבין באיזה תנאים נאלץ מוחמד בן יוסף לכוף ראשו לציוויי הנציב. ראשי העדה, שידעו אל־נכון את האיש ואת חיבתו אליהם, באו לא פעם, במרוצת השנים 1941 ו־1942 – לפרקים בנסיבות חשאיות ביותר – כפי שאנו למדים מן התיאור המפורט של פגישות אלו, שרובר אסרף שחזרו בדקדקנות, לבקר אצלו. השליט הביע לפניהם בכל הזדמנות את אהדתו, אף אמר להם שבעיניו הם אזרחים מארוקאים לא פחות מן המוסלמים, וכי מנוי וגמור עימו לעשות ככל שיהיה לאל־ידו למניעת ההתנכלויות להם ולנכסיהם.

כעבור חודשים אחדים, לעת חג־הכס של יום ה־18 בנובמבר 1943, זיכה הסולטן את נכבדי היהודים שבאו להביא לפניו את איחוליהם בקבלת־פנים חמה ביותר:

״כמוכם כמוסלמים״, אמר להם הסולטן, ״הרי אתם נתיני, וכמוהם הריני מגן עליכם ואוהבכם… המוסלמים העם, ותמיד היו, אחיכם וידידיכם. שאלו את זקניכם ותלמדו לדעת שקודמי המפואר, מולאי חסן, היה ידיד־אמת ליהודים וכי לא אחת גילה דאגה נאמנה לשלומם. אבותיכם הכירוהו בצביונו זה ואהבו אותו נאמנה. ויכול אני להבטיחכם שאני מצדי יש בדעתי לנהוג בכם ובאחיכם־לדת אותה מידה של התחשבות ולהעניק לכם אותה מידה של דאגה לשלומכם״.

היתה זו הצהרת ידידות שלא תצויר מפורשת יותר ממנה, והיא חדרה אל לב אורחיו היהודים ופשטה, מפה לפה, בכל הגיטאות ובכל הבתים היהודיים בשטח־החסות של מארוקו. מוחמד החמישי, ידיד היהודים ומציל הקהילה היהודית, עתיד היה להיעשות אישיות אגדית במסורות העממיות של יהודי מארוקו, מלך צדיק וטוב, יושב על כיסא רם ונישא לא פחות מאלכסנדר הגדול, כורש ועוד כמה שליטי עולם יוצאי־דופן, שיצאו להם מוניטין ביחסם החיובי לנתיניהם היהודים.

בסופו של חשבון מעולם לא הזימו העובדות את דאגתו של מוחמד החמישי לשלומם של יהודי ממלכתו, אפילו ברגעים הקשים ביותר של המאבק לעצמאות, ועוד יותר מכך כאשר נטל לידיו את רסן השלטון במלואו, מאמצע שנות ה־50 ועד למותו ב־1961.

יהדות מארוקו שרויה היתה אז בעיצומה של תמורה, ונקרעת היתה בין שתי מגמות: האחת החותרת לעזיבת הארץ ולהפסקתה של היסטוריה בת אלפיים שנה, והשנייה המטיפה דווקא להשתלבות במארוקו העצמאית ולהשתתפותם הפעילה של תושביה היהודים במאמץ השיקום הלאומי, שכם אחד עם בני־ארצם המוסלמים.

ר1בר אסרף, שנולד ברבאט ב־1936 במשפחה שעמוקים שורשיה במקום הזה, הוא אחד הנציבים הנודעים ביותר של המגמה הזאת האחרונה. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים ערב עצמאותה של מארוקו, הלך בעקבות רוב הצעירים היהודים בני דורו והחליט, בצורה הטבעית ביותר שבעולם, להמשיך בלימודים אוניברסיטאיים בפאריז, ודווקא במדעי־המדינה. אך בניגוד לרובם של אלה בחר, לאחר שלמד משפטים ומדעי־המדינה, לשוב למארוקו מקום שם עתיד היה להיכנס, באוקטובר 1959, לכהונתו המדינית הראשונה כנספח ללשכתו של שר־הפנים, ולסייע שם, ב־ 1960, בהכנת הבחירות הראשונות לעיריות ולמועצות המקומיות, במסגרת זכות־הבחירה הנתונה לכל.

בשעת חילופי הרשויות במאי 1960 נמצא רובר אסרף נספח ללשכתו של שר־החקלאות, חסן זמורי, מי שהיה קודס־לכן ה״פטרון שלו במשרד־הפנים. מחוץ ליורש־העצר, מולאי חסן, סגן ראש־הממשלה, שלמעשה היה האיש החזק בממשלה הזאת שבראשה עמד המלך מוחמר החמישי עצמו, הכיר שם אסרף גם את אחמד רדא גדירה, שעד מהרה עתיד היה להכלילו בסגל שלו בלשכת המלכות. שם הטיל עליו בחודשים הבאים שליחויות מדיניות שונות, בפרט בעת חידוש הופעתו של השבועון Les Phares (מגדלורים). בשבועון הזה נשאר אסרף אחד העורכים העיקריים, שלא לומר האחראי הראשי.

בסמיכותם של רבי המלוכה עקב רובר אסרף מקרוב ממש אחר ההתארגנות המחודשת של יהדות מארוקו, כשם שבמסגרת אחרת לגמרי עקב אחר הלבטים שהוליכו, בעקבות מאורעות דרמטיים, להסדר היציאה העקיפה לישראל ולארצות אחרות. אף שנזהר מלהתערב בגלוי בשיחות שניהלה ממשלת מארוקו עם גופים יהודיים מסוימים, הרי למעשה לא נעלם דבר מעינו הפקוחה.

באותה שעה עצמה גבר תהליך השתלבותם של היהודים בחיי הארץ. הנה כי כן הובטח ייצוגם של היהודים במנגנונים העיקריים של המדינה, במשרדי־ממשלה שונים, כמו גם בפרלמנט שבו היו צירים יהודים שותפים מן המניין. נתמנו שופטים יהודים, והרשויות החדשות שבארץ פותחות את שעריהן לרווחה לפקידים וטכנאים יהודים. נפלו אפוא כל המחיצות, בין רשמיות ובין שאינן כן, שבימי שלטון החסות מנעו את גישתם של היהודים למגזר פעילות זה או אחר.

רובו אסרף יהודי מרוקו תקופת המלך מוחמד ה־5

״כמוכם כמוסלמים״, היה מוחמד החמישי מלך מרוקו, אביו של המלך הנוכחי, חסן השני, חוזר ואומר ליהודי ארצו, ״וכמו להם כך לכם הריני מגן ומושיע פטרון ואוהב״. דמותו של המלך הזה – שהוליך את עמו בדרך-נפתולים רבת מעלות ומורדות ממשטר החסות הצרפתי אל העצמאות, תוך שהוא  שומר על יחסי קירבה ושיתוף עם מעצמת-החסות לשעבר – עולה מדפי הספר הזה בעיקר כמי שרקם ״סיפור אהבה״ עם יהודי מרוקו, סיפור שתחילתו בימי האופל של משטר־וישי בצרפת. בימים ההם עמד המלך בפרץ ומנע ממושכי-החוטים הצרפתים להנהיג בממלכתו את חוקי הגזע האנטי-יהודיים, שהיו מכוונים לנישול וגיטואיזציה של יהדות מרוקו כולה. כך אירע שאותו ״שליט ערבי גדול״, הפך להיות כמעט ״מושא של פולחן״ ליהודים יוצאי מרוקו באשר הם שם.

המחבר, רובר אסיף, איש רב-פעלים ורב-צדדים כשלעצמו, הוא בן למשפחה יהודית-מרוקאית ותיקה ומושרשת. כמי שמעורה היטב בממסד של ממלכת מרוקו ובחייה החברתיים, התרבותיים והכלכליים, מילא שורה של תפקידים בכירים מאז 1959 ועד היום, אף היטיב לסייע ביצירת אווירה של פיוס והבנה בין מדינת ישראל למרוקו ובין יוצאי-מרוקו היהודים ל״ארץ האם״ שלהם. ב־1976 נמנה עם קבוצה של אנשי-רוח יהודים ממוצא מרוקאי שהקימו את אגודת ״זהות ודו-שיח״ החותרת ״לתרום לכינון שלום יהודי-ערבי כולל״, וב־1986 היה ממקימי האיגוד העולמי של יהודי מרוקו.

שבחי צדיקים בערבית יהודית מוגרבית-מעשה ז'

שרשור זה מוקדש לעילוי נשמתו של רבי יצחק בן חיים זצ"ל, חמי זצוק"ל, שהיה איש ענו וישר, כל ימיו בלימוד תורה, בנוסף למלאכתו לפרנס את משפחתו הענפה, כהרגלם של יהודי מרוקו, אשר שילבו בחכמתם הרבה גם עבודה וגם לימוד תורה ביחד. וזאת, על מנת לא ליפול כמעמסה על הקהילה או אנשים זרים. לצערינו, תפיסה זו חלפה פסה לה מן העולם שלנו, ויש להם לחכמים דהיום ללמוד מנוהגם של רבני וחכמי מרוקו, וגם מסתם ירא שמים ששילבו עבודה ולימוד תורה.

אשריכם ישראל.

מעשה ז'

מעשה נורא די כרזרת פספר (קב הישר ע׳ה) קאל תמא פייאם רב די הווא רבינו האר״י ע״ה כאן ואחד לחכם חסיד וכאן סאכן מעאה פדאר דייאלו .ואחד לעשיר בחור ומראת האדאך לחכם כאנת תאבעאה להאדאך לבחור לדבר עבירה והווא מסכין מה כאנסי ישמעלהא די מסביית לכוף דשי״ת יעמל מי חאזה ובלחק ברוב הימים מנאיין תבעתו בזאף ויצה"ר רע כל היום עמלהא כאטרהא די הוואי כאטר יצר הרע בע׳׳הור וטמא ראצו בעון אשת איש וכיף דאזו סי אייאם ומרד האדאך לבחור השם יצילכם כולכם ויצילנו בואחד למרד כביר חתא לסוף כאנו ינזבאדו תולעים מן לגוף דייאלו ובפרט מן אות ברית קודש דייאלו ולסוףמאת מיתה משונה השם יצילכם אמן י״ר :

ואחר די מאת האדאך לבחור כאן ואחד לכלב יזי חתא לבאב דאר האדיך מראת לחכם די עמלת לעבירה מעא האדאך לבחור ויוקף תמא באן יקייץ כיף ידכל ולחכם ראזלהא כאן יעמל מצוות השכמת בית הכנסת כאן ינזבאד מן דארו מעוטף בציצית ומוכתר בתפיל%d7%97%d7%9e%d7%99-%d7%96%d7%9cין וכאן יציב האדאך לכלב די הווא כביר בזאף בטר מן שיעור ואקף תממה כאן ידחיה וירבט אדאר וימסי יצלי תפלה בכּרי ולחכם ע״ה מא ענדו חתה שמץ דבר מן האד לכבאר לקביח כלל.

 ויהי היום נסא לחכם אדאר מחלולח ותכף דכל האדאך אלכלב להאדיף אדאר די האדאך לחכם חתא אוצל אלמודע די פאיין הייא ראקדה האדיף למרה דייאלו ודכלהא פחאל סי סבע ידרב פיהא ויעדהא בשנאנו והייא תצייח בלעייאט לכבאר חתא פרסהא פצחתהא מא קדרתסי תהז ראצהא מן לפראץ השם יצילכם כולכם ויצילנו אמן כ"ר ונאס כאמלין בקאוו מעזזבין עלא האד לפעולה די שלא כטבע די זראת באיין למרה ראקדה פי פראצהא ודכל כלב תה יפתם עליהא חתא צאבהא ועמל ביהא האד למשפט חרוץ וכיף אוצל לכלאם לרב רבינו האר״י ע"ה קאלהום אזיו יא ולאדי תכזרו לעזאייב די הקב״ה יתעלה שמו כי משפטי ה׳ אמת צדקו יחדיו ואין להרהר אחר מדותיו יתברך תה תעארפו באיין האדיך למרא דלחכם הייא זנאת ועמלת לעבירה מעא ואחד כאן מאכן מעאהא פדאר ועליהא טאח אלחם דיאלו בתולעים בעה״ור וחדאז יתגלגל פהאד לכלב ומסביית די הווא זגבי מה חבסי יעמל לעבירה והייא גוואתו בלשאנהא חתה הצל מעאהא עליהא עטאווה רשות מן השמים באם יכון נוקם נקמתו ממנה ואחר כך צאפדו עלה האדיך למרה וקאלת כלאם רבינו האר״י ע׳׳ה אמת ויציב האד סי כאמל חק בתחקיק ואנה חטאתי עויתי לפני הקב"ה ורזעת בתשובה ולחכם ראזלהא גירשה מביתו והייא בקאת פתשובה ותעניות התא מאתת בתשובה ע״כ גמר המעשה :

האד למעשה כא יכלע בנאדם בעהו"ר די רינא באיין מה יכפאסי די תאח לחמו בתולעים ומאת מיתה משונה גיר תזאדלו האד לבזוי לאכור די זא פלגלגול דלכלב האדה לעונש די האד לעולם אמה לעונש די עה״ב מה נקדרום נעארפוה :

והאד לענין די האד למעשה תה יבאן מנו באיין האד לבחור די עמל האד לעון די אשת איש מראת לחכם הנז' בודאי מה עמלם תשובה מן למררה אלולייה אמה לוכאן עמל תשובה והתודה והתחרט על מעשיו ודאי תשובה מכפרת כמו שאמרו רבותינו ז״ל אין לך דבר שעומד לפגי התשובה :

והן אמת די קאלו רבותינו באיין לעון די אשת איש בעד מה יעמל תשובה חובה עליה יקבד ליסורין בלחק פחאל האד לבזיונות הומה כתאר לוכאן עמל תשובה אילה ודאי בקה מאסי פדלמה ועבירה גוררת עבירה חתה כתר עליה לחמל בעוה"ד ועליהא חדאז האדסי די זראלו אוי לנו מיום הדין:

ועליהא קאלו רבותינו ע״ה פלעניון דלעריות קשורה עמו ככלב דייקא ככלב פחאל די רינא בעינינה פהאד לבחור די זה פלכלב ה׳ יצילנו ויצלכם אכי״ר :

 

בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכּוֹת: מאת משה פריגן

בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכּוֹת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:סוכות

ליל התקדש חג הסוכות נהגו ישראל לעמוד פתח סוכותיהם ולקרוא האושפיזין דמהימנותא וכשם שהזמינו אורחיהם מעלמא הדין לבוא לחסות בצל סוכתם אף נהגו להזמין אורחיהם מעלמא דקשוט שיבואו וייחסו בצל סוכתם שהרי מצוותה של סוכה היא למען ידעו דורותיכם ומי גדול כאותן אושפיזין שיספרו את סיפורן של דורות מארמי עובד אבי ומעשה יציאת מצרים ועד למלכות שלמה.

אף אמרו חכמים "צא מדירת קבע וכנס לדירת עראי" רצו לומר כשנכנסים אתם לסוכותיכם אל תיקחו עמכם ענייני הקבע ומעשיות הקבע אלא קחו עמכם ענייני עראי ומעשיות העראי וכשם שהגיעו ישראל מסוכות העראי לקדושת ארץ ישראל כך תבואו מסוכת עראי לקדושת ימי החול.

תִּיבוּ תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזִין עִילָאִין, תִּיבוּ תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזִין קַדִּישִׁין, תִּיבוּ תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזִין דִמְהֵימְנוּתָא, זַכָּאָה חוּלְקֵיהוֹן דְיִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ:

אֲזַמִין לִסְעוּדָתִי אוּשְׁפִּיזִין עִילָאִין אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב מֹשֶׁה אַהֲרֹן יוֹסֵף וְדָּוִד:

כיוון שראיתי לספר במעשיות שדרכן להיספר בדרך עראי ובאנשים שנזכרו בדרך עראי ובכך אזמינם כאושפזין בסוכתי וביציאתי מן הסוכה ילוו אלה עימי לביתי. ומשראיתי על כך אמרתי לספר בקורותיהן של מנהיגות אוכלוסי ישראל בארץ המערב מלכות מרוקו יע"א מהן צדקניות שמסרו נפשן על קדושת ה' ומהן חסודות שהצילו נפשות רבות מישראל, מהן אילפו תינוקות של בית רבן בינה ומהן אוחזות חרב מלומדות מלחמה.

"בְּמָטֵי מִינָךְ אַבְרָהָם אוּשְׁפִּיזִי עִילָאִי דְיַתְבֵי עִמִּי וְעִמָּךְ כָּל אוּשְׁפִּיזֵי עִילָאִי יִצְחָק יַעֲקֹב מֹשֶׁה אַהֲרֹן יוֹסֵף ודָּוִד" ובו אספר על דהייא אל כהינה – יהודית הכהנת מלכת המאגרב.

במאה השביעית למניין שמונין אומות העולם מלכה בארץ המערב מלכה מבנות ישראל ודהייא אל כהינא שמה בפי הבֶּרבֶּרים שוכני הארץ ויהודית הכהנת שמה בלשון עם עֶבֶר שכניהם. יש מכותבי העיתים שאמרו כי יהודיים היו אבותיה ויש שאמרו כי עובדת כוכבים הייתה אלא שנתגיירה, אלו ואלו אמרו כי בת ישראל הייתה ומלכה בארץ המערב ובימיה הייתה במערב ממלכה שבה חיו אנשי אמונת ישראל עם שאר עובדי כוכבים בשלום ושלווה בהשקט ובטח. הייתה מלכה זו יוצאת בראש גייסותיה אחוזת חרב רכובה על סוס וקוראת בשם אל אחד ומגינה על ארץ אבותיה עד שבאו מן המזרח בני ישמעאל והכניעוה וכבשו את ארץ המערב ומהימים ההם פשטה דת המוחמדיים במערב ופסק שלטון בית יהודה. מהימים ההם נישא שמה של הכהינה בפי בנות ישראל ובנות הישמעלים לשם ולתהילה על אומץ ליבה ונאמנותה לארצה ומולדתה.

"בְּמָטֵי מִינָךְ יִצְחָק אוּשְׁפִּיזִי עִילָאִי דְיַתְבֵי עִמִּי וְעִמָּךְ כָּל אוּשְׁפִּיזֵי עִילָאִי אַבְרָהָם יַעֲקֹב מֹשֶׁה אַהֲרֹן יוֹסֵףוְדָּוִד" ובו אספר הצדקת פצונייה אבן עטר אשת רבי חיים בן עטר

אשת חבר כחבר הייתה מחברתו של רבי חיים אבן עטר שנודע בישראל כ"האור החיים הקדוש" הרבנית המופלגה מרת פצוניה אבן עטר. דבר קדושתה ונפלאותיה היו לשם ולתהילה בעיר סאלי ולא זו בלבד שהייתה גומלת חסדים טובים לכל דכפין אלא שהייתה מתעטפת בטלית ומתעטרת בתפילין ועוסקת בתורה לצד אישהּ הקדוש. ברבות הימים עלתה לארץ חמדה וישבה בירושלים והשתתפה בכל מסעותיה של חבורתו של רבי חיים אבן עטר – חבורת "מדרש כנסת ישראל" ומנוחתה כבוד בהר הזיתים.

"בְּמָטֵי מִינָךְ יַעֲקֹב אוּשְׁפִּיזִי עִילָאִי דְיַתְבֵי עִמִּי וְעִמָּךְ כָּל אוּשְׁפִּיזֵי עִילָאִי אַבְרָהָם יִצְחָק מֹשֶׁה אַהֲרֹן יוֹסֵף וְדָּוִד" ובו אספר במשוררת פריחא בת רחל

לשם ולתהילה נודעה מרת פריחא בתו היחידה של רבי אברהם בן אדיבא בכל צפון אפריקה. בנערותה יצקה מים על ידי אביה שנודע כגאון וקדוש שהעביר לה את סודות התורה וחכמת השיר. בגלל צניעותה וכרמז ליופיה הגדול נהגה פריחא לקרוא לעצמה בשיריה "בת יוסף". משצרו רגליהם של ישראל תחת שלטונו של מולאי איסמעיל ברחה בת יוסף עם אביה לעיר תוניס אשר במדינת תוניסיה שם שימש אביה כרב הקהילה ובת יוסף נודעה כתלמידת חכמים, משוררת וכמביאה מרפא ומזור לנשות קהילתה. לאחר פטירתה בנו יהודי תוניס בית הכנסת על שמה ושמו "צלאת פריחא" בו היו בנות ישראל מתפללות לעילוי נשמתה ומעתירות להיוושע מצרותיהן וברבות הימים נודע בית כנסת זה כמקום קיבול תפילות.
רַחֱם עַל עַם סְגֻלָּתְךָ,
כִּי הֲם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ:
מַהֵר קַבֱּץ קְהִלַּתֶךָ
אֶל הַר גְּלִילִי.
(בת יוסף)

"בְּמָטֵי מִינָךְ מֹשֶׁה אוּשְׁפִּיזִי עִילָאִי דְיַתְבֵי עִמִּי וְעִמָּךְ כָּל אוּשְׁפִּיזֵי עִילָאִי אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב אַהֲרֹן יוֹסֵף וְדָּוִד" ובו אספר בקדושה סול חתואל ללה סוליקה

יופיה של סוליקה חטואל נודע לתהילה בעיר טאנג'יר ועלילה רקם עליה בנו של אחד מנכבדי העיר כי המירה דת אבותיה לדת המוחמדיים בכדי שיוכל לשאתה לאשה ויהי היום ובא אותו האיש לאביה ויבקש ידה מאביה וגם מוהר רב הבטיחהּ ומשענתה אותו כי בת ישראל היא ולא תאות להינשא לאשר אינו בן דתה הלך הלה והלשין לשופטי העיר כי לאחר שקיבלה עליה את דת האיסלם שבה היא ליהדותה ודינה בסיף כדינם של כופרים ומששמעו זאת שופטי העיר אסרוה בשלשלאות ושלחוה לעיר פאס שם ישב המלך ובית דינו שידינוה כמצוות דתם ומשבאה בפניהם דיברו עימה בטובות ותיארו בפניה מה רב טובם של הבאים לדתם ולא קיבלה ומשראו כך נתנו עינם במלך שציווה אותה למיתה בסיף ברחוב העיר. ביום המיועד להוצאתה למיתה הובילוה ברחובות העיר ודיברו על ליבה ולא השגיחה בהם עד שהגיעו למקום ההריגה שם שרט התליין עם חרבו בצווארה שמא תימלך בדעתה והשיבה לו כי בת ישראל נולדה וכבת ישראל תמות על קדושת שמו יתברך ומשראה שגמרה בדעתה למות שאלהּ כדרך הנידונים למות מה שאלתה ובקשתה וענתה כי מבקשת היא מחטים ולאחר שהביאו לה המחטים תחבה אותם בשמלתה ועורה שלא יתגלה גופה לאחר מותה וכפפה ראשה לשחיטה ותכף הרים המרצח ידו וערף את ראשה תוך שיצאה נשמתה בתיבת "אחד" של שמע ישראל. לאחר המעשה קברוה בבית החיים בפאס וכתבו המעשה על מצבתה ונודע שמה של מדמואזל סול חגואל כ"ללה סוליקה" הקדושה ומצבתה הייתה לתל תלפיות לתפילותיהן של ישראל.

"בְּמָטֵי מִינָךְ אַהֲרֹן אוּשְׁפִּיזִי עִילָאִי דְיַתְבֵי עִמִּי וְעִמָּךְ כָּל אוּשְׁפִּיזֵי עִילָאִי אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב מֹשֶׁה יוֹסֵף וְדָּוִד" ובו אספר באמהות הבנים מקימות בתי הספר לבנים "אם הבנים"

בדורות האחרונים באו למרוקו אנשי המסיון האנגליקני ופתחו בתי ספר לתינוקות של בית רבן באמרם אם אין גדיים אין תיישים ולימדו ילדיהם של ישראל על אותו האיש והכבירו במתנות ובדברי מאכל לבני העניים עד שהמירו דתם ומשראו בכך אנשי "כל ישראל חברים" האליאנס פתחו אף הם בתי ספר שאמנם לא באו להעביר ילדי ישראל לדת הנוצרים אך שיכחו תורה מישראל ועיני רבני הקהילות ירדו מים וזעקותיהם ומלחמתם בנוצרים מחד ובאליאנס מאידך הרעידו את אמות הסיפים וכמעט שעלה הכורת על שם ישראל ותורת יעקב בערי המערב מקום שרבו בו אוכלוסי ישראל. בימים ההם קמו שתי נשות ישראל בעיר פאס יע"א מרת אסתר אצראף ומרת מרים עטיה והקימו בתי ספר ובתי מדרש לתשב"ר ברוח ישראל סבא ואף איגדו אגודה ורמזו בה שמותיהן אגודת "א"ם הבנים" וקיבצו בני עניים והאכילום והישקום ואף איגדו את נשות העיר שיתפרו להם מלבושים מכובדים והביאו מורים לחכמות העולם ורבנים שילמדום תורה וברבות הימים פתחה אגודתם בתי ספר בכל קצווי המערב והצילו נפשות רבות וגידלו דורות ישרים ומבורכים של גדולי תורה לצד יהודים שעשו בתורה ובמלאכה כדרך אבותיהם בכל הדורות.

"בְּמָטֵי מִינָךְ יוֹסֵף אוּשְׁפִּיזִי עִילָאִי דְיַתְבֵי עִמִּי וְעִמָּךְ כָּל אוּשְׁפִּיזֵי עִילָאִי אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב מֹשֶׁה אַהֲרֹן וְדָּוִד" ובו אספר במקימת בתי הספר לבנות הראשון במרוקו הגברת סטלה קורקוס

כפי שהוזכר לעיל לפני כמאה וחמישים שנה פשטה יד המסיון האנגלי בילדי ישראל וביותר התאמצו הם להעביר בנות ישראל קטנות מדת אבותיהם ורבות מילדות ישראל נתפשו ברשתם. בימים ההם קמה מרת סטלה קורקוס ופתחה בית ספר לבנות ישראל שיתחרה בבית הספר של המסיון האנגליקני דבר שלא נשמע כמוהו בתולדות ישראל שילכו בנות ישראל לבית הספר כאחיהן הבנים. טרחה רבה טרחה, שכנועים רבים שכנעה ואף את ראשי הקהל ורבני הער מוגאדור הייתה צריכה לשכנע כי עת לעשות להשם היא העת עד שחפצה הצליח והוציאה ל"ב בנות ישראל ממנזר ופתחה את בית הספר היהודי הראשון לבנות באפריקה בשירת "יגדל אלוקים חי". ברבות הימים בית ספר זה היווה סמל ודוגמא לבתי ספר יהודיים לבנות בכל ערי מרוקו והניח את היסוד הרעיוני והחינוכי לבתי ספר דומים.

"בְּמָטֵי מִינָךְ דָּוִד אוּשְׁפִּיזִי עִילָאִי דְיַתְבֵי עִמִּי וְעִמָּךְ כָּל אוּשְׁפִּיזֵי עִילָאִי אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב מֹשֶׁה אַהֲרֹן וְיוֹסֵף" ובו אספר בראש ועד ההצלה להצלת יהדות אירופה במלחמת העולם השניה הגברת הלן קזאס בן עטר

בשנות הזעם עת עלה הצורר הנאצי ביבשת אירופה ואמר לכרות שם ישראל שמה נפשה בכפה עורכת הדין מרת הלן קזאס בן עטאר וייסדה אגודה לעזרת יהודי אשכנז להצילם מן הצר ועל אף ששלטו בני בריתו של הצורר במרוקו לא שמה ליבה לסכנות והצילה כעשרים אלף מיהודי אשכנז ואף דאגה לכל מחסורם ולחינוך ילדיהם עד שעלו לארץ ישראל עם קומה של המדינה. על מצבתה כתבו ילדיה "לאמנו, אישה אגדית שהצילה רבים כל כך ממצוקתם"

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ כְּשֵׁם שֶׁקִיַּמְתִּי וְיָשַׁבְתִּי בְּסוּכָּה זוּ כֵּן אֶזְכֶּה לְשָׁנָה הַבָּאָה לֵישֵׁב בְּסוּכָּה שֶׁל לִוְיָתָן:

הספרייה הפרטית של אלי פילו – שבחי צדיקים בערבית יהודית מוגרבית

ספר מעשה נסים  צדיקי מרוקו ומחוצה לה…

הספר כולל מוסר ומטיף לחזרה בתשובה….%d7%a9%d7%91%d7%97%d7%99-%d7%a6%d7%93%d7%99%d7%a7%d7%99%d7%9d

ספר שירשתי מחמי ז"ל 

שרשור זה מוקדש לעילוי נשמתו של רבי יצחק בן חיים זצ"ל, חמי זצוק"ל, שהיה איש ענו וישר, כל ימיו בלימוד תורה, בנוסף למלאכתו לפרנס את משפחתו הענפה, כהרגלם של יהודי מרוקו, אשר שילבו בחכמתם הרבה גם עבודה וגם לימוד תורה ביחד. וזאת, על מנת לא ליפול כמעמסה על הקהילה או אנשים זרים. לצערינו, תפיסה זו חלפה פסה לה מן העולם שלנו, ויש להם לחכמים דהיום ללמוד מנוהגם של רבני וחכמי מרוקו, וגם מסתם ירא שמים ששילבו עבודה ולימוד תורה.

אשריכם ישראל.

ספר שבחי צדיקים, הינו ספרון אחד קטן אשר קיבלתי אותו מחמותי לאחר מות חמי זצוק"ל. לצערי, כמו ברוב המקרים, רוב הספרים נעלמו ונחטפו, בשעת הצער על מותו של חמי, ולא נשאר דבר מהספרייה העניפה שהייתה ברשותו, וכללה גם ספרים נדירים ועתיקים.

מודה אני שבזמנו לא הייתי מודע לערכם של הספרים הללו ולכן לא שמתי לב, וזאת למרות שהמשפחה העדיפה שספרים אלו יישארו ברשותי, ולא כך היה הדבר.

ספרון שבחי צדיקים, הוא מאותם הספרים הרבים שכל דכפין כתב כמיטב דמיונו הפורה על מעשים שהיו או לא היו, אך השתרשו בקהילה וכולם הכירו אותם בעל פה, העבירום מפה לאוזן, ומעטים ביותר זכו לעדנה, ונגאלו על ידי הדפסתם, הספרון אשר ברשותי הינו אחד מהם.

חמי

אביאו כאן במלואו, להנאת הגולשים, ולמען שימור מורשת יהודי מרוקו, שרב הנעלם על הגלוי בה. גם רבי יוסף בן נאיים בהקדמה לספרו  " מלכי רבנן "המאלפת, אותה אביא בשירשור אחר, מגולל את סיפורם של כתבי יד שנעלמו, נשרפו על ידי הישמעאלים ימח שמם וזכרם.

ידועה הפרשייה של ספרייתו העניפה של הרב הנזכר, שבשל קצר נשרפה כליל, והוא היה ידוע כחובב ספרים, ובעל ספרייה עשירה ביותר, שעבורה הוצע ליורשיו סכומים גדולים ביותר.

אך מן המעט שבמעט שנשאר בידינו מנסים אנו, להציל משהו ולפרסמם ברבים, בבחינת " דובבי שפתי ישנים , בין אם היו צדיקים, חכמים או רבנים, בין אם היו סתם סיפורי מעשיות שהיו או לא היו בכלל, וספרון שבחי צדיקים הוא אחד מהם.

עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ.

המעמד החברתי בקרב האוכלוסייה-יהדות מרוקו עברה ותרבותה

המעמד החברתי בקרב האוכלוסייה%d7%99%d7%94%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%95-%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%94-%d7%95%d7%aa%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa%d7%94

בדרך כלל היו המוסלמים בזים ליהודים, ויש שסיווגו אותם מבחינת מעמדם אחרי הכושים. הדבר בא לידי ביטוי באלימות פיזית ומילולית. כל ילד היה יכול לירוק, לבעוט, למשוך בזקן ולרגום באבנים אפילו זקן ונכבד יהודי, והנפגע לא העז להגיב. היהודים פיתחו אדישות והשלמה לפגיעות, כי מי שהעז להרים ידו על מוסלמי או לקללו היה גורם לנקמה, והקאדי לא היה מקבל את עדותו של היהודי נגד הפוגע. רק במקרים יוצאי דופן הגיבו יהודים בהתגוננות או באלימות נגדית, ואלה היו יהודים שזכו לחסות של מדינה זרה. יש שילדים וילדות או סוחרים יהודים היו נחטפים לשם סחיטת דמי פדיון, נשדדים או נרצחים.

לא היתה מלת גנאי חמורה יותר מהכינוי ייהוד למוסלמי שרצה להעליב את חברו. יהודים, וגם נוצרים, כונו ׳כלבים מלוכלכים׳ או חזיר. שמואל רומאנילי, שביקר במרוקו בשנים 1787־1790 כתב בהגיעו למאזאגאן, שכל מוסלמי בתום  תפילתו צועק: יאללה יקלל את הנוצרים ואת היהודים׳. מוסלמי לא היה רוכב על סוס צהוב, כי הצהוב היה הצבע האופייני ליהודי, ומביא ביש מזל.

יצוור טמא ומטמא:

 בתודעתם של המוסלמים היה קיים דמיון בין היהודי לאשה המוסלמית. כשם שזו נחשבת לחלשה, מושפלת, מפוחדת, טמאה, כך גם היהודי. היהודי והנוצרי נחשבו לטמאים, ונגיעה בהם היתה עלולה להבריח את ' הברכה׳ ולחלל את מה שנחשב קדוש. נאסר עליהם להיכנס לגורן, או לנגוע במזון, כי הדבר היה עלול להבריח את הברכה הטמונה במזון.

איש דת מוסלמי שבא במגע עם יהודי היה חש עצמו טמא. על אדם מלוכלך היו אומרים שהוא טמא כמו יהודי. קיימות לכך דוגמאות רבות של פתגמים, אמרות וסיפורים : ׳היהודי מטמא את הים,; ׳היהודים מקוללים ומלוכלכים ואין לתת בהם אמון׳; 'אם יהודי נכנס לבית – המלאכים ינטשוהו לארבעים יום׳; ׳תפילה הנאמרת בביתו של יהודי – אינה מועילה,; ׳היהודי הוא כמו כלב הנובח על גמל'(שאינו שם לב לנביחה); ׳מוסלמי הרוצה להישאר עם הברכה בשובו ממכה, אל ילך לשוק כדי לא להיחשף למבטם של היהודים׳, אגדה אסלאמית על טבעם התת־אנושי של היהודים השפיעה אף היא על הסטריאוטיפ השלילי שלהם.

תפישה זו של היהודי כיצור טמא ומלוכלך אין לה סימוכין בקוראן או במסורת המיוחסת לנביא,. אך קיימים הרבה פתגמים המתארים את היהודים כערמומיים וצבועים שאין לתת בהם אמון, כחורשי מזימות, שונאי המאמינים ורודפי בצע, והם מבוססים על מסורת מוסלמית. חוסר האמון ביהודי מתבטא בפתגמים הבאים: 'אם יהודי מרמה מוסלמי – יומו מאושר׳; 'אם יהודי צוחק למוסלמי, סימן שהוא חורש רעה'. בהרי הריף נפוץ פתגם האומר: ׳יהודי נשאר יהודי גם אחרי ארבעים דורות,. יש סיפורי עם על רמאים יהודים, שהודות לחוכמתם מצליחים לרמות את המוסלמי, ועל יהודים הרוצים להזיק למוסלמים על רקע תחרות כלכלית, אבל לבסוף המוסלמי הטוב מתגבר עליהם.

ההצלחה הכלכלית של היהודים, הדימוי שהיה להם, שהם כביכול עשירים, והעובדה שהיה בידם כסף והם הלוו אותו בריבית, הוסיפה שמן למדורת הקנאה והעוינות.

דימוי המוסלמי בעיני היהודי היה שלילי וחיובי כאחד. הדבר התבטא בפתגמים יהודיים, כמו למשל, ׳הגומל טובה לערבי משול לזורה מים על פני החול,. בסיפור העממי מתוארים המוסלמים כרודפים, אך גם כמגינים, שכן יש סיפורים על מוסלמים שבאו לעזרת היהודים. יש גם סיפור על יהודי שנענש על שרימה ערבי. המוסלמים מתוארים כנוכלים, אבל גם כעושי נפלאות.

מהסטריאוטיפים הדו צדדיים של היהודים והמוסלמים ניתן להבין כי הם היו בזים זה לזה, אבל גם זקוקים זה לזה. היהודים התגברו על ההשפלות וההגבלות ״שהיו מנת חלקם באמצעות דבקות באמונתם ותקוותם לגאולה, באמצעות עזרה לזולת וזיקה קהילתית חזקה, ותכונות שפיתחו במשך הדורות, כמו סבילות וחריצות, לשם הצלחה כלכלית.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אוקטובר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר