ארכיון יומי: 27 באוקטובר 2016


רבי אברהם אביטבול-חוכמה מקדם-חזי כהן

חוכמה מקדם

רבי אברהם אביטבול

הרב אברהם אביטבול היה דיין וראש ישיבה בעיר מראכש(נפטר ב־1941). בנו של המשורר שלמה אביטבול. נחשב גדול המעיינים בתלמוד בכל רחבי מראכש. דרשן בחסד עליון, ידע לעורר את צאן מרעיתו לתשובה. פעל רבות לסיוע ליתומים ואלמנות.

צדקה תציל ממוות

פעם נפטר מלמד אחד בשם ר׳ אלעזר שהיה עני וחי בקושי. בתום הקבורה ניגשו המנחמים לבית האבל על מנת להתפלל מנחה. הרב אביטבול נשא דרשה חריפה, ״מדוע צדיק אבד ואין איש שם לב?״ ודרש מן הקהילה לגלות נדיבות כלפי האלמנה והיתומים, והקהל אכן תרם בעין יפה. משראה את הסכום שנאסף החל הרב לבכות בכי חרישי. דממה השתררה והקהל לא הבין מדוע הרב בוכה, והרי תרמו ביד נדיבה. פתח הרב אברהם אביטבול ואמר, ״שערו נא בנפשכם מתי ראה ר׳ אלעזר סכום כזה בחייו, אם בכלל? ומה היה ר׳ אלעזר יכול לעשות בסכום שכזה? ומי יודע לו היה לו סכום כזה כמה זמן היה עוד ממשיך לחיות בתוכנו? הלא על כגון זה נאמר ׳וצדקה תציל ממות'! כעת מוטלת עלינו החובה לדאוג לאישה ולילדיה.״ עוד באותו המעמד מינה אפוטרופוס מן המכובדים שבקהילה לטיפול ביתומים ובמשפחה.

נתון תיתן

רבי אברהם אביטבול עצמו לא היה מן העשירים, אך הוא השתדל לתת צדקה ככל יכולתו. ביום שישי אחד יצא עם שני חתניו לקנות מצרכים לשבת. בדרכם ראו יהודי ופניו עצובות. ניגש אליו רבי אברהם אביטבול ושאל לשלומו, והלה סיפר לו שאשתו חולה זה זמן רב וכבר תקופה שהוא קונה מצרכים בהקפה וכעת אין לו ממי ללוות – אפילו לצורכי שבת. מיד שלח הרב אביטבול את ידו לכיסו ונתן לו את כל כספו שהיה מיועד לקניית מצרכי השבת עבור משפחתו שלו. חתניו עמדו נדהמים, וכי מה יעשו כעת? ביקש הרב מחתניו להתלוות אליו אל השוק בכל זאת. בכניסה לשוק עמדו מספר סוחרים ושוחחו ביניהם. משנכנס הרב עמדו לכבודו ואחד הסוחרים אמר, ״זה עתה סיימנו את חשבונות המסחר והפרשנו כסף לצדקה. הנה הסכום,״ והושיט לרב סכום כסף נאה המספיק לכמה שבתות. חתניו שמחו וראו בכך סימן משמים: כעת יש בידם כסף המספיק לשבתות הרבה. אולם הרב אביטבול ראה בכך סיעתא דשמיא שמעשיו היו לטובה ושעליו להמשיך לעשותם. הוא הורה לחתניו לקנות צורכי השבת למשפחתו לשבת זו, ואת שאר הכסף חילק לעניים.

מתוך הספר " חוכמה מקדם " חזי כהן

האנוסות המשהדיות – הילדה נסימי

בעיות מתודולוגיות ומקורות%d7%9e%d7%a9%d7%94%d7%93-%d7%a2%d7%99%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d

למחקר שלפנינו יש מספר בעיות מתודולוגיות ייחודיות ומספר בעיות משותפות עם שטחי מחקר רחבים יותר. המחקר של נשים יהודיות בחברות מזרחיות בכלל, ובאיראן של המאה הי״ט בפרט, עודנו מצומצם; גם המחקר של נשים מוסלמיות צעיר במיוחד. עד שנות התשעים של המאה העשרים עדיין אפשר היה לטעון כי חקר הנשים הוגבל ברובו לתחום חקר האידאולוגיה של האסלאם, שאלת הרעלה, וההפרדה בין המינים. במידה רבה היתה זו תוצאה של שימוש בגישה ״אוריינטליסטית״, שביסודה הונחה הנחה בסיסית לגבי טבעו של האסלאם ומקומו בחברות מזרח תיכוניות. גישה זו ראתה באסלאם את תמצית ההבדל בין חברות אלו ובין המערב, נטתה לתאר נשים מוסלמיות כמדוכאות ותיארה כל שינוי פוליטי במונחים של דיכוטומיה בין מודרניות למסורת. עם זאת, בשני העשורים האחרונים של המאה העשרים התוספו מחקרים שהצביעו על מרכזיותן של הנשים בבניית מערכות חברתיות, מפני שהן ממלאות תפקיד מרכזי במשפחה ובקהילה. תחום זה חיוני במיוחד להבנת מקומה של האשה המשהדית.

אולם מלבד זאת, מחקר של קבוצה מחתרתית, אף אם היא חיה במצב זה במשך מאה שנים, קשה במיוחד בהעדר חומר מקורי, כתוב ובן התקופה. אכן, בחלק לא קטן של התקופה היו החיים במחתרת קלים יותר, אולם גם תקופה זו לא הניבה הרבה חומר כתוב. נראה כי אחד ממאפייניה של הקהילה, ואולי אחד מסודות כוחה – היותה קהילה קטנה יחסית שחלקה הניכר עסק במסחר – לא היה גורם מדרבן לכתיבה. אמנם סוחרי הקהילה נטו להעדר תקופות ארוכות מביתם והתכתבו עם בני ביתם, אולם התכתבויותיהם היו מוגבלות לעניינים עסקיים, ורובן לא נשמר.

בעיה זו מקשה כפליים על חקר גורלן של הנשים בקהילה. מקורותינו על תולדות הקהילה המשהדית הם, מטבעם, כאלה שאזכורי הנשים בהם יהיו אקראיים במקרה הטוב. המקורות הקרובים ביותר להמרה הכפויה הם עדויות ספורות של גברים בני הזמן, והם פניות לעזרה: לשמים, לממשלה האיראנית וליהודים שמחוץ לגבולות איראן. נוסף לכך יש מספר עדויות של נוסעים יהודים ולא־יהודים שהזדמנו למשהד מזמן ההמרה ואילך, וגם אלה היו כולם נברים. אפרים ניימרק, יהודי מטבריה שהגיע למשהד כעשרים וחמש שנה אחרי ההמרה במסגרת שליחות בת שלוש שנים לסוריה, ארם נהרים, איראן, אפגאנסתאן ובוכרה, כתב ־ברים אלה:

אכן אם יבוא איש למשהד ויתחקה על שרשי הדבר הזה [ההמרה הכפויה] בישוב דעת, או אז ידע לאשורו. ישנו רחוב אחד במשהד… רחוב היהודים, ויש אשר יקראו לו כיום ״מחלה ג׳דיד״ רחוב המומרים. שמה משכן היהודים לפנים, אמנם כיום אם יבוא איש יהודי אל הרחוב, אז לא יניחוהו לדרך על סף ביתם ולא יטמא כל אשר בבית, ואולי לבל יעלילו עליהם כי אוהבים המה בסתר לבבם את בן דת אבותיהם. אך בעמל רב נוכל להגיע אל מטרתנו לחדור כליות ולב האנשים האלה. (ניימרק, עמי 89)

כלומר, אצל היהודים הנסתרים האלה החדירה לסתרי בתיהם קשה עקב החשש שבאירוח של יהודי יבולע לקהילה המסתתרת בגילוי זהותה האמיתית! ועל יחסם של בני הקהילה ללא־יהודים הרי אפשר ללמוד בקל וחומר.

אף על פי כן, חדרו כמה מן האורחים, גם לא־יהודים, אל בתי היהודים הנסתרים לאחר שקנו את אמונם. אולם בתנאי החברה דאז, איזו אפשרות היתה כי האורח יזכה ליותר מהצצה בקיומן של נשים בבית? בחברה הפרסית המוסלמית העירונית נחלק הבית בין חלקן של הנשים ובין תחומם של הגברים. יהודיה הנסתרים של משהד השתייכו בהכרח לחברה זו, ועל כל פנים גם יהודי איראן הושפעו מהפרדה זו. בנימין השני, אחד המבקרים של יהודי משהד, סיפר על ביקור בעיר המאדן באמצע המאה הי״ט אצל רופא יהודי אמיד שבנה בית לכל אחת משלוש נשותיו, ובביקורו בבתים אלה התכבד בארוחה שבאף לא אחת מהן השתתפו הנשים אפילו נציג הסוכנות, בעת ביקור בטהרן בשנת 1943, התפלא לגלות כי הארוחות נערכו לגברים בלבד.

מעט מהמידע על יהודי משהד נובע מדיווחי הקונסול הבריטי במקום, שמדרך הטבע לא היה לו שיג ושיח עם נשים. אבל המקור העיקרי לתולדות יהודי משהד הוא זכרונות שנכתבו מסוף המאה הי״ט ובמהלך המאה הכי, או עדויות שנכתבו ונאספו בדרך כלל על ידי גברים. אך מתברר שזכרונות ועדויות אלו, שבמבט ראשון נראים כמספרים את תולדות העדה, חושפים טפח ומכסים טפחיים. חוסר ההתאמה ביניהם בפרטים שונים והפערים שהם משאירים יכולים ללמד לא מעט את חוקר הזיכרון בעדה.

גם על תפקידן של הנשים, חלקן ומעמדן בקהילה, אפשר ללמוד ממקורות אלו. עם זאת קשה שלא להזכיר: הקול הנשי, אם נשמע, היה קול שהושמע על ידי גבר – משמע, הופעתן של הנשים בשיח הזיכרון של יהודי משהד היתה כפופה מראש למה שתרם בעיני המדבר לדמות הקהילה לפי דרכו. בהכרח לא עוסקים הדברים בנושאים לפי רצונותיה ושטחי עניינה של האשה.

פעמים 108

תולדות חייהם של כל רבותינו חכמי הספרדים ועדות המזרח-רבי אברהם ב״ר מרדכי גלאנטי

רבי אברהם ב״ר מרדכי גלאנטי%d7%90%d7%a8%d7%96%d7%99-%d7%94%d7%9c%d7%91%d7%a0%d7%95%d7%9f-%d7%90%d7%a0%d7%a6%d7%99%d7%a7%d7%9c%d7%95%d7%a4%d7%93%d7%99%d7%94-%d7%9b%d7%a8%d7%9a-1

מגדולי חכמי צפת בתקופת זהרה, מחשובי תלמידי הרמ״ק, ומהאריות בחבורת תלמידי האר״י ז״ל, וכפי שמעיד בעל ״שבחי האר״י ז״ל אמר עליו האר״י הקדוש בזה הלשון: ״מעיד אני עלי שמים וארץ שלא ראיתי זולתו שאפילו חטא אין בו״.

צדקותו וענוותנותו של רבינו מהר״א גלאנטי היו למופת בין חכמי דורו בצפת, אשר כל אחד ואחד מבני החבורה היה גובהו כגובה ארזים, והם הרימו לנס את הפלגתו של מהר״א גלאנטי בחסידות ובענוה, עדות לזה אנו מוצאים בשתי עובדות המובאות בספר ״קב הישר״ פרק ט״ו וזה לשונו: ״ואם אגיד לכם מן הענוה גדולה שבינינו, הנה סיפר לי הרב הגדול רבי מנחם, בן הרב הגדול רבי אברהם גלאנטי ז״ל, שפעם אחד נשא על כתיפו שק עם קמח מן השוק, ובא מאחריו הגאון הרב הגדול מורנו הרב רבי שלמה שאגיס ז״ל, וחטף את השק מעל כתפיו של רבי אברהם גלאנטי, ונשבע בחייו שאל יוליך שום אדם זה השק עם הקמח לבית רבי אברהם גלאנטי הנזכר לעיל, כי אם הוא בעצמו דוקא, כי אמר החכם רבי שלמה שאגיס הנזכר לעיל, שהוא עדיין רך בשנים ממנו וחזק ממנו. להפציר בו הרב אברהם גלאנטי שלא יעשה לו ככה, כי הרב רבי שלמה שאגיס היה גדול בתורה ומופלג בעושר. ולא רצה רבי שלמה כלל, וטען רבי שלמה שאגיס בעצמו השק עם קמח לבית הזקן רבי אברהם גלאנטי.

וכן פעם אחת בא החסיד מורנו הרב רבי אברהם גלאנטי הנזכר לעיל מכפר עין זיתון, וקנה שם כד אחד ומילא אותו מים מתוקים מן באר שבכפר עין זיתון, שהן מים חשובים מאוד, ובדרך הילוכו פגע בו החסיד רבי מסעוד ואמר לו רבי, תן לי מעט מים, כי צמא אני. והיטה רבי אברהם גלאנטי את שכמו להשקותו, ומיד לקח רבי מסעוד את הכד על שכמו ונשבע להוליכו לביתו של רבי אברהם גלאנטי, ונשבע שלא יפצור בו. וכן כל בני החבורה כשהיו רואין את רבי אברהם גלאנטי ברחוק שלושים אמות היו עומדין לפניו, ואחר כך כשהיה מקרב אליהם, היו נושקים את ידיו ואמרו לו: הלואי שנהיה מצע תחת רגליך בעולם הבא. כי היה חסיד גדול ועניו, והיה תמיד מזהיר אותנו שיהיה שלום וריעות ואחוה ואהבה בינינו. זכותו יעמוד לנו ולכל ישראל.

ירח-יקר״ ־ זהרי חמה

רבינו מהר״א גלאנטי לא ימוש מפיו תורת רבו הרמ״ק, חיבר פירוש על הזוהר, ובאשר הלך בעקבות פירושו הגדול של רבו הרמ״ק על ספר הזוהר ״אור יקר״, קרא לספרו ״ירח יקר״, להורות שפירוש רבו הרמ״ק כשמש בגבורתו, ופירושו הוא כמו ירח שמקבלת הארה מהשמש, כמוהר״ר אברהם אזולאי צירף לפירושו על הזוהר קיצור מספר ״ירח יקר״ וקראו בשם ״זהרי חמה״.

כ״ק מרן אדמו״ר משינווא רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם זצוק״ל, השתדל להביא לדפוס את הספר ׳זהרי חמה׳ היה זה כאשר שהה רבינו בירושלים ומצא מרגלית יקרה, פירוש על הזוהר הקדוש בכתב יד, מהגאון המקובל רבי אברהם אזולאי מחברון. רבינו רכשו בכסף מלא והשתדל בכל עוז שיצא לדפוס כדי ״לזכות, ולזכות את הרבים, וזכות הרבים יהיה תלוי בי לזכות לעשות תשובה שלימה בתוך כל ישראל" [כלשונו בהקדמתו].

לאחר מכן, מצא רבינו כתב יד נוסף של הספר ״אור החמה״ בספרייתו של רבי שמואל העליר רבה של צפת, ובעותק זה נוסף פירושו של המקובל הקדוש רבי אברהם גלאנטי בשם ״זהרי חמה״. הואיל וכך, פנה רבינו בשנת ששו״ן [תרנ"ו- 1896] להדפיס מחדש את הספר ״אור החמה״ כאשר בכל דף מופיעים דברי הרמ״ק ודברי מהרח״ו, ״זהרי חמה״ לרבי אברהם גלאנטי ו״אור החמה״ לרבי אברהם אזולאי.

על גדלו וקדושתו של רבי אברהם גלאנטי, סיפר האדמו״ר משינווא את הסיפור הבא:

בבוא האר״י ז״ל לצפת, נמשכו אחריו הרבה מגדולי צפת, אבל היו גדולי ארץ שלא דבקו בו. מנהגו של רבי אברהם גלאנטי היה לישב בתענית בצינעה כל הימים, מלבד הימים שאין אומרים בהם תחנון, והיה מקבל עליו תענית בכל תפלת מנחה. כך עשה כל הימים, ולא ידע מכך איש. פעם הכין האר״י ז״ל סעודה לתלמידיו בכפר ״עין-זיתון״ הסמוך לצפת בתחום שבת, ואמר לשלוחו: ״לך לרבי אברהם גלאנטי ובוא אליו לפני תפלת מנחה, ואמור לי בשמי שאני מבקשו שלא יקבל על עצמו תענית בשעת מנחה כדי שיוכל לבא אלי למחר אל הסעודה אשר הכינותי״. השליח הגיע לבית מדרשו של רבי אברהם גלאנטי בדיוק כאשר עמד להתפלל מנחה.

כשאמר לו את הדברים, כעס רבי אברהם ואמר: ״מנין הוא יודע שאני יושב בתענית, האם נביא הוא?״ לאחר מכן התיישב בדעתו ואמר: מכל מקום, הריהו יודע… והשיב לשליח: ״שוב לרבך ואמור לו, שאבוא אל הסעודה״.

למחרת הלך רבי אברהם לעין זיתון אל הסעודה אשר הכין האר״י הקדוש. לפני הסעודה פתח האר״י במאמר עמוק בחכמת הקבלה, כדרכו. רבי אברהם שהיה מקובל גדול הקשה ואמר: ״לדברי הרב, הלא יש סתירה מכלל פלוני, וממקום פלוני״. השיב לו האר״י ז״ל: ״כדי לענות על כך, צריכים להבין היטב את הדברים במקום שהקשית ממנו״. מיד פתח האר״י ז״ל והסביר את אותו מאמר באופן מופלא, והתברר שאין משם קושיא. הוסיף רבי אברהם ושאל: ״לפי הסבר חדש זה, הלא קשה ממקום אחר״. השיבו האר״י: ״מן השאלה נראה, שהדברים שם לא הובנו על בוריים״, והתחיל להסביר את הענין ההוא בטוב טעם ודעת ובהקדמות נכונות, עד שהקושיא נעלמה מאליה. הוסיף רבי אברהם והקשה ממקום נוסף, והאר״י הקדוש פנה והסביר גם את אותה סוגיא באור חדש ומופלא והסתירה התיישבה. כיון שראה רבי אברהם את כחו של האריז״ל בקבלה, אמר: ״מן ההכרח להפסיק כאן, כי התלמידים רעבים״…

לאחר הסעודה, ניגש רבי אברהם אל האר״י ובקש ממנו כי יאמר לו, מהו תיקון נפשו. כי זו היתה דרכו בקודש של האריז״ל, לומר לשואליו מהו תיקון נפשם ורבים פנו אליו ונפשם בשאלתם. השיב לו: ״תיקון נפשכם הוא לאכול בכל יום בשר ולשתות יין״. התרעם רבי אברהם ז״ל ושאל בתמיהה: ״האם אכילה ושתיה הם תיקון הנפש?!״ השיבו האר״י בנחת: ״לגביכם – כן הוא. כי במרום מתרעמים עליכם, על שיש בכחכם להעלות ולתקן את הניצוצות-הקדושים שבמאכלים, ובגלל תעניותיכם אין אתם מעלים אותם! לכן, תיקון נפשיכם הוא על ידי אכילה ושתיה בקדושה, להעלותם ולתקנם״.

דבקה נפשו של רבי אברהם באריז״ל, הלך לאחיו הגדול רבי משה גלאנטי ז״ל ואמר: ״אחי, איך טחו עינינו מלראות את האור הבהיר, ולמה אנו עומדים מרחוק?״ נכנסו הדברים בלב המהר״ם גלאנטי, לבש בגדי כבוד ולקח את משמשו אתו, והלך להאריז״ל. בבואו, אמר לו: ״יאמר לי מר בטובו תיקון נפשי מה הוא״. ענה לו: ״הן כבודו הוא רב זקן, ואיך ישאל ממני תיקון נפשו״ הפציר בו ובקשו שיגלה לו. שהה האר״י הקדוש – שלא כמעשהו עם רבי אברהם, שם ענהו על אתר – וכעבור שעה קלה אמר לו: ״אני רואה עליכם פגם חטא גזל״. השתומם רבי משה ונחרד, נענה ואמר: ״הלא מעולם לא עסקתי במשא ומתן, איזה חטא גזל יכול להיות בידי?״ השיב לו האר״י: ״הלא אני רואה זאת עליכם, ומה אעשה?!״.״

הלך רבי משה לביתו ושלח להכריז בכל בתי הכנסיות ובתי המדרשות, שאם יש למישהו, איש או אשה, איזו שהיא תביעה עליו – או שמישהו יודע שיש לאחר תביעה כספית עליו – הריהו מבקשו לבא אליו ולהודיעו, והוא יחזיק לו סובה על כך, אבל איש לא בא. לבסוף באה לפניו אשה ישישה ואמרה: ״שמעתי שרבינו שואל ודורש כל כך, אולי אעשה רצון צדיק, כי יש לי תביעה קטנה״. אמר לה: ״אמרי מה תביעתך, ותעש״. ענתה ואמרה: ״מורטת צמר אני, ויש מחיר ידוע ומקובל, על כל כמות מסויימת מקבלים מחיר קצוב. אבל אני מומחית במריטה, לכן אני נוטלת יותר מהמקובל. פעם הבאתי לרעייתו הרבנית צמר ממורט ובדרכי בקשתי את המחיר שאני נוטלת, הרבנית השיבה לי שהיא מוכנה לתת לי כפי שהיא נותנת לכל הנשים, ולא יותר. אני מזכירה איפוא, שלדעתי מגיע לי עדיין ההפרש״. מיהר רבי משה ונתן לה את מספר הפרוטות שביקשה. כאשר בא בשנית לפני האר״י הקדוש, אמר לו: ״זה היה הדבר היחיד שביקשו מכם במרום״!…

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אוקטובר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר