ארכיון יומי: 28 באוקטובר 2016


בס"ד מוסר בלערבי פרשת בראשית בערבית יהודית תוניסאית

בס"ד     מוסר בלערבי פרשת בראשית

רבני תוניסיה

רבני תוניסיה

פלפרשה מתאע הזמעה האדי. פיהה אוול מצוה אלי וצאנה רבבי. אלי ואחד ילזמו יערס ויזיב הזגאר. אלי רבבי כלק הדניה ללעמאר. ואידה כאן חתה חד מה יערס ומה יזיבושי זגאר. הדניה תופה.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי. יחכילנה אלפסוק. אלי רבבי כלק הדניה פי 6 הייאם. הנהאר לאוול כלק הסמה ולארץ'. וכלק הצ'וו. ופרק בין הצ'וו והצ'לאם. פנהאר התאני. כלק הסמה. ופרק בין למה לוטאני ולמה אלפוקאני. פנהאר התאלת. לם אלמה פלבחר. ותביין אליביש. ווצא עלה הנבאת והשזר באש יתכלקו ויקאעדו עלא לפם מתאע לארץ'. חתה זא אדם הראשון וצלא עליהם ונבתו. פנהאר הראבע כלק השמש ולקמרה. וכאנו הזוז יצ'ויו כיף כיף. ולקמרה קאלת לרבבי כיפאש זוז חכאם יחכמו פי בלאצה ואחדה. קאללהה נקצי הצ'וו מתאעך. וכלק הנזום. ועלקהם פסמה באש יצ'ויוו עלא לארץ'. ויפרקו בין הנהאר וליל. פנהאר לכאמס כלק לחות וטיור. ובארכהם באש יכתרו יאסר. פנהאר הסאדס כלק לחיואנאת. ומן באעד כלק אדם הראשון.ובארכהם באש יכתרו פלארץ'. ושאף רבבי אלי זמיע אלי כלקו מליח יאסר. ומן הוני נערפו. אלי רבבי כלק הדניה כאן בלבאהי. ואידה כאן תמה חאזה דונייה קאעדה תנצאר. מן פעאלנה. ווקתלי כמל נהאר הסאדס. דכלת השבת. ווקתהה רבבי כמל כליק הדניה אלכל. ולחז"ל קאלו עלאש רבבי כלק לעבד אכר חאזה. וזאוובו ברשה זואבאת. מנהם אלי לעבד יסתממה צ'יף עזיז עלא רבבי. וחצ'רלו מה לאזמו. ומן באעד כלקו באש ילקא כל שיי חאצ'ר. ותמה זואב אוכר. באש וקתלי לעבד יתנפך. יקולולו חתה הנאמוש כיר מנו. אלי אתכלק אקבל מנו. וחאזה אוכרה. באש חתה חד מה יקול אלי לעבד עאון רבבי פי כליק הדניה.

ומן באעד רבבי שאף אלי אלעבד מתקלק אלי אתכלק ואחדו. כלקלו חוה. וחטהם פי גן עדן. ווצאהו באש מה יאכלשי מן עץ הדעת. והשטן נגר מן לעבד אלי רבבי יחבו יאסר. והשטן כאן הווא אקוה מן למלאכים לכל. ומן סירת הנגרה אלי נגר מן לאדם רבבי כלאהו שטן. ולחנס חב יאכד חוה. האש עמלו. תלבש השטן פלחנס.ומשאו לחוה. וקאלולהה יאכי רבבי וצאכום באש מה תאכלושי מן השזר אלי פי גן עדן. קאלתלו לא. רבבי וצאנה נאכלו מלי נחבו. כאנשי עץ הדעת מה נמשוהאשי. ווקתלי נמשוהה נמותו. אלי אדם הראשון כאף באלכשי מרתו תאכל מן עץ הדעת. קאללהה מה תמשיהאשי. יאכי הנחש דז חוה עלא עץ הדעת. וקאללהה האו מה מתישי. וכיף מה אלמשאן מה יקתלכשי חתה למאכלה מה תעמלך שיי. ורבבי מה יחבכומשי תאכלו מנהה כאש מה תתפתחושי ותוליו כיפו. וחוה עזבהה עץ הדעת. ולכלאם אלי קאלולהה הנחש. והנחש פי באלו אלי חוה חתעטיה לאדם הראשון פלאוול. כיף מה יעמלו הנסה אלכל אלי יעטיו למאכלה לראזלהם פלאוול. ומן באעד יאכלו הומאן. וימות אדם הראשון. ומה יכליהאשי תאכל הייא. ויאכד הווא חוה. וחוה מה עמלתשי איכאך. כאנשי כלאת הייא לאוולא. ווקתלי פאקת בלגלטה אלי עמלתהה. משאת עטאת לאדם הראשון. קאלת תקעדשי תמות הייא. והווא יאכד מרה אוכרה.

 ועטאת ללחיואנאת אלכל וכלאו מנהה. ורבבי וקתלי לקאהם כלאו מן עץ הדעת.

 נאדה אדם הראשון. וקאלו וינך. קאלו קאעד חאשם מנך עלא כאטר עריאן. קאלו

 והאשכון קאלך אלי אנתין עריאן. יאכי כלית מן השזרה אלי קתלך מה תאכלשי מנהה. קאלו למרה אלי עטיתהאלי גרת

 בייה וכלית. קאל למרה האשביך עמלתי אלעמלה האדי. קאלתלו לחנש גר בייה וכלית. קאל רבבי ללחנש. מן סירת אלי עמלת לעמלה האדי. יוולי ימשי עלא בטנו. וקצלו רזליה. ולכסארה האדי חתה ללעבד. עלא כאטר כאן ינזם יוולי יכדם לעבד מליח. אלי כאן יזרי יאסר. וקאלו אלי למאכלה אלי יאכלהה תוולי בנת התראב דימה. ולחז"ל קאלו. האדי ברכה. אלי מה עדשי יצטחק באש ידור עלא מאכלתו. וזאוובו אלי בטריקה האדי. יוולי מה עדשי יצטחק באש יצללי לרבבי. אלי רבבי מה עדשי יחב יסמע חסו. ולא צלאתו. וקאלו אנתין חבית באש ימות אדם הראשון ותאכד מרתו. האנה חנעמל עדאוה בינך ובין לאנסאן. ולחוה קאללהה אלי חתוולי תתעדב פלחבאלה ותולד בצעב. ולאדם הראשון קאלו. אלי מעה אלמאכלה. אלארץ' חטלעלו שוך. ואלי הווא ילזמו יכדם לארץ'. באש תעטיהו למאכלה. ועמלום לבאש זלד באש ילבשוהם.  וקאל רבבי. תווה לעבד ולה חכם. אלי כלה מן עץ הדעת. ויערף רוחו אלי חימות. יקעדשי יאכל מן עץ החיים. ובהאדה רבבי טרדו מן גן עדן. ונהאר הזמעה אלי תכלק אדם הראשון. ולדת חוה זוז זגאר. קין והבל. וקצמו בינתהם האש תמה פלארץ'. קין כדה לארץ'. והבל כדה לחיואנאת אלכל. וזאבו קרבן לרבבי הזוז. הבל כטאר אחסן מה ענדו. וקין זאב מלי זא עלא ידו. וקרבוהם לרבבי. ורבבי קבל קרבן הבל. וקרבן קין מה קבלושי. ומן סירת אלי קין כאן נאגר מן כו. אלי קין תואלדת מעאהו בנת ואחדה. והבל זוז. וזאת אלחאזה האדי זאדת הנגרה מתאע קין. וזא יתסבל עלא כו. וקאלו כיפאש תמשי פלוטה מתאעי. וצ'רבו פי ברשה בלאייץ. עלא כאטר מה יערפשי וין יקתלו בצ'בט. חתה קתלו. ורבבי תגשש עלא קין. וקאלו וין כוך. קאלו וין נערף עליה יאכי קאעד נעס עליה. קאלו הדמום מתאע כוך קאעדין יעייטולי מלוטה. וזגאר אלי כאן חיזיבהם ואלי אנתין חרמתו מנהם. חתה המאן קאעדין ישכיו ביך. ובהאדה לארץ' אלי בלעת הדמום מתאע כוך. מה עדשי תעאוונך. ומה טלעשי מאכלה באהיה. ואנתין אמשי דור פלארץ'. ורבבי נחאלו צלם אלקים. אלי וקתלי ואחד ענדו צלם אלקים. חתה חד מה ינזם ימשו. פי וקתהה קאל קין לרבבי. צחיח עמלת דנוב כביר יאסר. ותווה וקתלי נחיתלי צלם אלקים. אוול חאיואן אלי יקאבלני יקתלני. יאכי רבבי עמלו אמארה. וקאלו יעיש 7 זיאל. וקין זאב זגאר. ופזיל הסאבע. תמה ואחד אסמו למך. וכאן מה ישופשי. וכרז יצטאד. ורפאע מעאהו ולדו. באש יקולו וין תמה חיואן באש יצטאדו. ושאף חיואן מן לבעיד. וקאלו עליה. וצ'רבו בלקוש נשאב מתאעהו. ווקתלי וצלולו לקאוו קין. וקאל לולד לבו. האדה זדנה קין. וסתכאד למך. וספק ידיה. וכאן ולדו בין ידיה. ובצ'רבה האדיך קתלו. ואדם הראשון. תואלדלו ולד אוכר. וסמאהו שת. ושת ולד אנוש. אלי גלט גלטה כבירה. וקתלי שאף הסמס ולקמרה ונזום לפוק. קאל עלאש רבבי חטהום לפוק. כאנשי

 עלא כאטר מחבובין ענד רבבי יאסר. ובהאדה ולא יצלילהום באש יתואצטולו ענד רבבי. ומן גאדי בדאו לעבאד יעבדוהם.

וקאלו אלי הומאן כלקו הדניה. ומן וקתהה ולאת לעבודה זרה. ואדם הראשון עאש 930 סנה. וכתרו לעבאד. ובדאו יעמלו פדנוב. ורבבי תגשש עליהם יאסר. ווקתהה

 תואלדו לגבורים. אלי וקתלי רבבי חב יכלק לעבאד. למלאכים מה כאנושי יחבו. עלא כאטר לעבד חיעמל הדנוב. ווקתלי עמל הדנוב. תמה זוז מלאכים קאלו. אידה כאן מה כלקושי רבבי כיר. יאכי רבבי הבטהום ללעולם האדי. ועמלו דנוב יאסר.

ומן באעד רבבי טלעהם לסמה ועלקהם. והזוז האדון זאבו לגבורים. אלי יחכיו עליהם פלמדרש. אלי ואחד מנהם וקתלי תואלד. אמו קאלתלו בארה זיב חאזה נקצלך ביהה צרתך. כרז. ווקתהה ליל. קאבלו זן. קאעדו יצ'ארבו. ובדה יטלע לפזר. הזן קאל ללולד. בארה קול לאמך צחה עליך מנעת. אלי טלע לפזר. ולבאקי מה תרוואחשי. קאלו בארה אנתין קול לאמך צחה עליך מנעת. אלי אמי מאזאלת מה קצתלישי צרתי. וכאן קצתלי צרתי מה תרוואחשי. ולגבורים האדון כאנו יעמלו הדנוב יאסר. ורבבי כאן מגשש עליהם יאסר. והנאס לכל ולאו דוניין מעה רבבי. ומה כאנו באהיין. כאן מתושלח וולדו למך. האדה למך אוכר. אלי מן זרע שת. מוש אלי קתל קין. ולמך ולד נח. אלי כאן באהי מעה רבבי. ורבבי חבו.

פלגמרה תממה מחלוקת האמה אקבל תכלקת הסמה האו לארץ'. והראיה מתאעהום. אלי לפסוק קאל בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. ולחכם אלי קאל תכלקת לארץ' אקבל. הראיה מתאעהו אלי לפסוק כתב ביום ברוא אלקים ארץ ושמים. פלאכר לגמרה צפה אלי תכלקו וקת ואחד. הוני ואחד ינשד. אחנאן האש יהמנה האשכון תכלק לאוול. אלי תכלק לאוול תכלק. בכלמה אוכרה. השנווה חנתעלמו מנהה למחלוקת האדי.

מערוף אלי וקתלי השלחן ערוך יכתב דין סתם ומן באעד יזיב ויש אומרים האו ויש חולקים. הדין כיף הסתם. ווקתלי יזיב זוז מחלוקת באסם יש אומרים ויש אומרים. הדין כיף יש אומרים לאכראנייה. לאחרונים תחאלקו אידה כאן הדין מוש כיף יש אומרים עלאש יכתבהה השלחן ערוך. תממה חכמים קאלו אלי השלחן ערוך חב יקוללנה חתתה ואלו אלי הדין כיף הסתם האו יש אומרים בתרא. פי הפסד מועט נתבעו כיף יש אומרים האו יש אומרים לאוולה. ורוב לאחרונים כתבו. אלי הסברא אלי מוש הדין כיפהה אלי זאבהה מרן פשלחן ערוך. האדיך עלא כאטר אלי כתבהה פוסק כביר ויחב יעמלו קצ'ר והאכהוו. ופלאכר פסקו. אלי סתם ויש אומרים בתרא הדין כיפום דימה. ואלי יחב יחוש ליש אומרים אלי הדין מוש כיפהה פי הפסד מועט תבא עליו ברכה.

תממה מחלוקת אוכרה פלגמרה. שני כתובים הבאים כאחד מלמדין האו לא. תממה חכמים קאלו אינן מלמדים. ותממה חכמים קאלו מלמדין. כאנשי שלשה כתובים הבאים כאחד אינם מלמדים. ולאכן פלגמרה דימה יזבד הסברה אלי מלמדין. אלי דימה וקתלי יזיב ראיה מן פסוק ויטייחאלו אלי תממה פסוק אוכר מלמד כיפהה. ינשד. ולמאן דאמר מלמדין מאי איכה למימר. הוני ואחד ינשד. עלאש דימה ינשדהה לגמרה הנשדה האדי. והאדה הדין הווא אינם מלמדין. לאכן כיף מה כתבנה לפוק. אלי חתתה ואלו אלי הדין אינם מלמדין. ולאכן לגמרה דימה כאן יחוש לסברה האדי אלי הומאן מלמדין ויחאוול באש חתתה עלא קד לחכם אלי קאל מלמדין טיח הראיה.

הוני ענדנה שני כתובים הבאים כאחד. אלי לפסוק כתב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ אלי יביין השמים תכלקו לאוולין. וענדי פסוק אוכר כתב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום ברוא אלקים שמים וארץ. מאענאהה מרתין בדא בשמים ומן באעד הארץ. ומרה בדא בלארץ. בנסבא ללחכם אלי קאל השמים תכלקו קבל. הרוב מתאע לפסוקים כתבו השמים לאוולה. בנסבה לחכם אלי כתב לארץ תכלקת קבל. ענדי שני כתובים הבאים כאחד. אלי הזוז מלמדין אלי

 השמים תכלקו לאוולין והדין שני כתובים הבאים כאחד אינם מלמדין. צאטלי כאן פסוק ואחד אלי כתב ביום ברוא אלקים ארץ ושמים. מאענאהה אלי לארץ תכלקת לאוולה. ומאדאם ענדנה סברה אלי שני פסוקים הבאים כאחד מלמדין כאנשי שלשה אינם מלמדין. ולגמרה חב יחוש לסברה האדי. ובהאדה לקא פשרה באש יווליו תכלקו פי וקת ואחד. מאענאהה למחלוקת האדי חבת תעלמנה. אלי חתתה ואלו הדין אינן מלמדין. כאן לנלקאו כיפאש חתתה הסברה לוכרה נדכלוהה מעה הסברה האדי אכתר כיר. כיף השלחן ערוך. חתתה ואלו אלי הדין כיף הסתם וכיף יש אומרים בתרא. כאן נלקאו התנייה באש נתבתו יש אומרים האו יש אומרים ראשונה אכתר כיר.

אכוואני לעזאז. אחנאן וכל עם ישראל הזמעה האדי נבדאו התורה מן הזדיד. וכל עאם נכמלו התורה פי שמחת תורה ונעאוודו פשבת אלי באעד שמחת תורה התורה מן הזדיד. עמרנאשי נשדנה רוחנה מאו קרינאהה לעאם אלי פאת עלאש נעאוודו השנה. הנשדה האדי תתנשדלנה וקתלי אחנאן נקראו לפרשה כיף לחכאייה. והדאליל אלי באעד פרשת בשלח ועלא לאכתר יתרו. מה עאדשי מגראמין באש נקראו לפרשה כיף סדר בראשית ואוול סדר שמות. לאכן ילזמנה נערפו אלי התנ"ך כאמל כל כלמה פלפרשה נזמו נתעלמו מנהה חאזה. אחנאן מאנאש חכמים יאסר אלי נזמו נתעלמו מן כל כלמה. לאכן נזמו נתעלמו מן פרשה כאמלה באעץ' חאזאת. מתלן. אידה כאן נזיו נתבתו פי פרשת בראשית. נכליו לחכאייה עלא שירה ונשופו השנווה נזמו נתעלמו מנהה. נלקאו רבבי וצא אדם הראשון עלא מצוה ואחדה מה יאכלשי מן עץ הדעת. אדם הראשון מה נזמשי יתבת למצוה האדי. האש צאר. רבבי וצה שבעה מצוות בני נח. נשדו רוחנה. עלאש פי אדם הראשון כאנת מצוה ואחדה. ועלאש באעד ולאו שבעה. ואחד אידה כאן יכמם ינזם ילקא ברשה זוואבאת. אחנאן נחאוולו נזאוובו זואב. רבבי עלאש וצא אדם הראשון מה יאכלשי מן עץ הדעת. אלי וקתהה השטן ויצר הרע ומלאך המות כאנו מה ינזמו יעמלו שיי. מכתפין. חלאן התכתיף מתאעהם כאן וקתלי יאכל אדם הראשון מן עץ הדעת. ובהאדה השטן דכל פלחנש באש יגר בחוה ואדם באש יאכלו מן עץ הדעת באש יתשרח הווא. יוולי מוזוד מלאך המות ויצר הרע והשטן. ולאכן לחלאן שאהל ורביט מוש שאהל. חלאן הרבאט מתאע השטן במצוה ואחדה. ולאכן הרבאט מתאעהו ילזמו שבעה מצוות. כאן תבתו השבעה מצוות בני נח. ראו כאן ינזמו ירזעו השטן לבלאצתו. ולאכן באעד מה כרזו מן גן עדן טול. תזאוז קין עלא ואחדה מנהם קתל כו הבל. וזאדו הנאס אלי באעדו תזאווזו עלא למצוות לכל חתתה זא למבול. באעד למבול טול חם כלה בו מה עאדשי יזיב זגאר. והאדי ברוחהה תסתממה שפיכות דמים. וקדאש מן זיל יתזאווזו עלא למצוות השבעה האדון. חתתה אלי ולא לעולם מה עאדשי יזנם יתבת מן גיר התורה אלי פיהה תרי"ג מצוות. מאענאהה כאן ימכן יווקפו השטן ומלאך המות במצוה ואחד. תווה צפאתלנה ילזמנה תרי"ג מצוות. השנווה ילזמנה אחנאן תווה באש נתבתו לעולם ומה נכליוושי לפורענות יזיו ללעולם. נתבתו התורה ולמצוות. כיף מה קאעדין נשופו הנאס אלי יעמלו אכתיראע הנאס לכל תשכר פיהם. ותקול כאן מוש מן אלי עמל לכורון כיפאש נזמו נעישו וכיפאש נזמו נשופו. כאן מה תמאשי הטייארה כיפאש נזמו נספרו. לאכן כאן נתבתו נלקאוו רוחנה אחנאן אלי לזינה כביכול

 רבבי באש יכללי הנאס תעמל לחאזאת האדון לגשמיים ומה תמתענאשי בחאזאת כיף האדון רוחאניין. אלי הצ'וו מה כנאשי נסתחקו כיף. מה כתב הרש"י ז"ל רבבי שאף לאור כי טוב עלאש ויבדל. וזאווב אלי שאף לאור האדה מוש באהי לרשעים כבאהו לצדיקים. אידה כאן אחנאן עם ישראל תבתנה התורה מליח. ראו ענדנה לאור האדה ומה נצטחקושי לאכתיראע מתאע לכורון. הטייארה. רבבי קאללנה ואשא אתכם על כנפי נשרים. מה נצטחקושי לטייארה חתתה לעננים כאנו ינזמו יהזונה וקתלי נחבו. שלמה המלך כאן ימשי עלא לענן. באכתיצאר אידה כאן נתבתו התורה ולמצוות. נזמו נסתגנאוו עלא ברשה חאזאת אלי תעמלו פלקרן האדה ואלי הומאן ילוותו לעולם ויסבבו למראץ' ורבבי יבדלהומלנה בחאזאת רוחאניין. ואלי בלחק באעד מה יזי למשיח וישראל לכל ירזעו בתשובה חתוולי איכאך. ילזמנה נכממו מליח ונפכרו מליח עלאש רבבי כלקנה פלעולם האדה. ומה נעמלושי כיף האך לבדיחה. אלי ולד זגיר נשד אמו אלי הייא כאנת מן האך הנאס פורקי עול. נשדתהה אדם הראשון כיפאש תכלק. קאלתלו לעבד אצלו קרד ומן באעד ולא עבד. מה עזבושי הזוואב אלי לקרד ברוחו כיפאש תכלק. משה נשד בו אלי כאן כיר מן אמו. קאלו אדם הראשון כיפאש תכלק. חלו חומש בראשית ווראלו בראשית ברא אלקים וכו' חתתה אלי כלק אדם הראשון. קאלו המאלה עלאש אמי קאלתלי אלי פלאוול לעבאד כאנו קרודה ומן באעד תצאוובו ולאוו עבאד. קאלו כל ואחד יחכיה עלא למשפחה מתאעו. אחנאן ילזמנה נערפו אלי כלקנה רבבי. ומאדאם כלקנה רבבי. ילזמנה נערפו עלאש תכלקנה. אידה כאן באש נשיכו ראוו חטנה פי גן עדן וין כאן אדם הראשון. אחנאן מוזודין פלעולם באש נתבתו התורה ולמצוות. האדי הייא מוהמתנה פי עולם הזה. ונזיבו הוני מעשה ואחד פרופסור פלפלספה מערוף יאסר. ווקתלי יעמל מוחאצ'רה הנאס אלי יחצלו בלאצה יסתמאוו מן למחצ'וצ'ין. ווקתלי יבדא למוחאצ'רה מתאעו טיח ברייה תסמע חסהה תקול עליהה קנבלה. נהאר מסאפר פי טייארה בטבע יאכד בלאצה מתאע רזאל אעמאל אלי הווא יחב הרייאד אלי יחצ'ר מוחאצ'ראת. פלכרסי אלי קבאלתו כאן עבד אוכר ואכד ראחתו. וכיף מה לפרופסור האדה חאלל כתב וסטילו ויחצ'ר פלמוחאצ'רה הזאייה. אלי קבאלתו חתתה הווא חאלל סדור וקדאמו סדאדר אוכרין וגאטץ פיהם. לפרופסור סתעזב כיפאש הראזל האדה כארק פלקראייה מתאעהו ומוש חאשש פלי בזנבו זמלה. קעד יברק פי באהת. פלאכר מה חמלשי. עמל חס גח שיי מה תממה. דווה מעאהו שיי מה זאוובושי. פלאכר מד ידו וחרכו. ווקתהה פאק ביה וקאלו תפצ'ל האש חאזתך. קאלו גיר חבית נערף פי השנווה קאעד תקרא. קאלו האנה יהודי קאעד נקרא פתלמוד. קאלו הו תקרא פי חאזה תכתבת ענדהה אלפין שנה. אקרא חאזה זדידה אלי תנפעך כיר. קאלו כאן זית יהודי ראך ערפת קימת התורה ותלמוד. קאלו האשכון קאלך אלי האנה מוש יהודי. קאלו אידה כאנך יהודי תערף האש מאענאהה התלמוד. קאלו קרית התלמוד פי זגרי וחכאייתו פארגה. קאלו אנתין מה קריתשי קראווך. קאלו האש מאענאהה. קאלו מאענאהה אלי אנתין מה קריתשי התלמוד במכך כנת תשמע והאכהוו. קאלו האש למאענה מה ענדי מה נתעלם מנהה. קאלו אנתין האש תכון. קאלו האנה מוחאצ'ר פלפסה. קאלו תממה פלספה אכתר מן התלמוד. קאלו המאלה עלאש הרביין מתאעכם מה יעמלושי מוחאצ'ראת כיפי.

 קאלו עלא כאטר רוב לעולם מוש יהוד. והתלמוד מה יפאהמו כאן ליהוד. קאלו באהי האו האנה יהודי עמלי מוחאצ'רה מתאע תלמוד. קאלו פי השנווה. קאלו פלפלספה. קאלו חאצ'ר. לגמרה אלי כאנת פי ידו בבא קמא. בדאלו בלמשנה דכל מעאהו לרש"י התוספות מהרש"א שעה ונפץ והווא יפסרלו האש קאלו והאש קשאוו והאש זאוובו. וצלת הטייארה ללבלאד. קאלו האדה ארבעה שטור פלגמרה האדי. ואחנאן ענדנה שתין גמרה. וכאן ענדך צאחבך טביב האו מסתנזם האו מוהנדס האו עולום אוכרה נזם נקריהו פלמיידאן מתאעהו פלגמרה. לפרופסור סכת שוייה מן באעד נשדו. לארבעה שטור האדון אלי כתבהם עלאש מה ווצ'חהומשי וכלה יכתבו עליהם הרש"י ותוספות ומהרש"א. וקלתלי מאזאל יאסר רביין כתבו עליהם אלי באש נכמלוהם יחבלנה שהוראת. קאלו מה כאנושי יערפו אלי חייזיו נאס מסתכין כיפי וכיפך וילזמהם תווצ'יח. קאלו מאענאהה אחנאן מסתכין. קאלו בטבע. קאלו המאלה עלאש לאכתיראעאת אלי עמלוהם תווה מה עמלוהמשי הומאן. קאלו מה כאנושי יסתחקוהם. ומה כאנושי יכממו אלי אחנאן חנווצלו באש נסתחקוהם. קאלו נקולוך חאזה. אידה כאן מה תמאשי חרב. כננה נסתחקו לטייאראת חרבייה ושואריך וטנוכה ונואע הסלאח לכל. קאלו לא. קאלו המאלה אלי עמל לחרב הווא כללה לעבאד תסתחק להאדון לכל. קאלו צחיח. קאלו המאלה אלי יחב הספר הווא אלי יסתחק הטייארה. מוש לחכמים אלי קאעדין יקראוו פתורה פי ירושלים. ואלי עמל לאנטרניט אלי יחב ינשנש עלא לעבאד. מוש אלי יחב יקרא התורה. ולאכתיראעאת לכל מה כאנושי יסתחקוהם הנאס אלי כאנת פלישיבה. אלי חתתה למאכלה מה כאנושי יסתחקוהה. אלי רבי חנינא בן דוסה אלי בזכות מתאעהו כאן יהבט לכיר ללעולם. מה כאן יסתחק כאן צאע כרוב פזמעה. קאלו אסמע לווקת אלי עדיתו מעאך שוייה ילזמני וקת אוכר. קאלו האנה מוש חכם כביר יאסר פתורה. לאכן האו נבעתך לרבי פי ישראל ינזם יווצ'חלך אכתר מני. לפרופסור משה לישראל. ילקא מעלקין וראק הרצאה מתאע הרב אמנון יצחק. קאל נמשי. דכל בדה ישמע פזואבאת אלי יזאווב הרב אמנון יצחק הנאס אלי תנשדו. קאל השבייה האנה כנת גאייב זמלה. משה לדריסה אלי עטאהלו פטייארה. דכל פרח ביה הרבי. קאלו נחב נקרא התורה. קאלו תפצ'ל נבדאו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. קעד מעאהו שעה והווא יפסרלו ויזיבלו למדרשים האש כתבו עלא לפסוק האדה. קאלו האדה לפסוק לאוול גדווה נבדאו פלפסוק התאני. גדווה זאהו קאלו איכה מה חנכלט עלא חתתה שיי. ילזמנה נקצרו שוייה. קאלו תערפשי כיפאש איזה נקריך הרמב"ם באש תערף הדין ומן באעד נרזעו ללגמרה. כמס שנין והווא יקרא. באעד כמס שנין נהאר לקא צאחבו זא לרבי מתאעהו. שלם עליה קאלו עקלתני. קאלו לא. קאלו האנה לפרופסור מתאע הטייארה. קאלו זית הוני. קאלו תווה כמס שנין והאנה הוני ומאזלת מה בדיתשי. קאלו השנווה מאזלת מה בדיתשי. קאלו כל מה נקרא חאזה נלקא רוחי אלי תביינלי נערף מה קאעד נערף שיי. קאלו האנה כדית דאר הוני וסאכן הוני. ענדי פלוס יאסר מה נסתחקשי נזיד נכדם. האנה נהאר לכל הוני. ווקתלי נתעב נרווח ננעס שוייה ונרזע הוני. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל

  • 32 – הגות לבי בו ארבעה קונטרסים, אשר קראם בשם: הגות לבי; תרנן לשוני; לשוני עט ותולדות יוסף. בו 313 עמודים כתוב־ם. הדף 13.55. בעמוד 20—24 שורות. בשורה 10—13 מילים.

הגות ליבי בו דברים על מעלת הכתיבה; החובה המוטלת על כל אחד לכתוב את חידושי תורה שיחדש ופניה לבני תורה לקיים חובה זו:

והנני קורא בקול גדול … לפני רבנן ותלמידיהון, החזיקו בידיכם קסת ועט הסופר, לכתוב עלי נייר יום יום, מה שתעלה מצודת שכלכם מחידושי תורה ודיניה ומשפטיה, אם מעט ואם הרבה…

כמו כן כותב על תולדות הנייר והדפום, על הספרים העבריים שראו אור לראשונה בדפוס, וכן דן על הנייר בהלכה. בקונטריס יש 32 עמודים.

33 – תרנן לשוני דברים בשבח מעלת לשון הקודש ובחיזוק החייאתה.

מאמר זה נכתב, בעקבות ההתעוררות שחלה בתקופה זו בערים שונות במארוקו, להפצת השפה העברית והקמת חוגים ללימוד השפה. ראשי החוג הזמינו את ר׳ יוסף להרצות בפניהם. נושא ההרצאה נקבע על ידי המארגנים. בהרצאתו נתבקש לדון על השם ״לשון הקודש״ שניתן לשפה העברית במקורות — בפי חכמי הדורות, ולא נקראה על שם האומה הישראלית, כמו שאר השפות. בפתיחתו מתאר המחבר את הפעילות הערה שהיתה קיימת בעיר פאס בנושא זה:

נדרשתי לשואלני מבחורי חמד, חכמים ונבונים, להודיעם מדוע קנה שם לשון האומה הישראלית בשם לשון הקודש. וסיבת שאלתם, כי בימים הללו נתעוררו בחורים ונערים, וילדים רבים פרחי חמד, ועלמות תופפות, להתלמד לשון הקודש להתרגל על לשונם לדבר בו, ועל ידי מורים עשו והצליחו. ופעם בפעם נאספים יחד למועדון, וכל אחד מטיח ומביע אמרים ונאומים בלשון הקודש, כפי צחות לשונו וכפי השגתו. וזה לנו לאות כבוד לעם בני ישראל, ובקשוני להטיף ולנאום לפניהם מלים אחדים, לחזק את זרועם ולעודדם, ולחשוף ברבים גודל מעלת הלשון ומפעלם בזה ונעתרתי לבקשתם…

בדבריו אנו שומעים על הפעילות הרבה בהוראת העברית החיה בעיר פאם בתקופה זו, שבה נטלו חלק גם נערות. פעילות שגם זכתה להצלחה גדולה. לבד מהלימוד האינטנסיבי, החברים היו מתכנסים לפעילויות בעברית, כגון לשוחח בניהם ולשמוע הרצאות בעברית. ומדי פעם היו מזמינים אישיות מסוימת להרצות בפניהם, מתור מטרה לחזק את החוג ולעודד אחרים להצטרף. ואכן ר׳ יוסף מסיים את דבריו בקריאה נרגשת לציבור הרחב, להצטרף ללומדי השפה העברית, לחזק את ידי העוסקים במלאכה, כדבריו־:

ועלינו החובה להרים קול ולקרוא בלי חושך – ללא הפסק –  עדי תעירו ותעוררו לבות אנשים נרדמים משינתם. התעוררו התעוררו בגי גולה, לגול את החרפה מעל עמו בקהל רב. כי חסן ישועות כל עם, הוא דעת לשון עמו. ואשא מדברותינו בצו לצו, בל תהיה שפתינו מוזרה לנו ודרכיה לא נבין … והתומר ביד המנהלים והמייסדים המפעל הזה … ויפקדהו האל במבורכיו ויצלחהו בכל דרכיו… בקונטרס יש 37 עמודים.

הערת המחבר : כל החכמים במארוקו חייבו את לימוד השפה העברית, וראו בזה אף מצוה. והעיסוק בלימוד העברית נחשב כלימוד תורה. בדומה לגישתם של כל חכמי המזרח והספרדים מאז ומתמיד בארץ ומחוצה לה. בניגוד לגישתם של חכמי אשכנז בסוף המאה הי׳׳ט ותחילת המאה הנוכחית, אשר חלקם אף הכריזו מלחמה על לימוד השפה, ראה י׳ קניאל, המשך ותמורה, ירושלים תשמ״ב, עמי 205—210. ושם בהערות ביבליוגרפיה לנושא.

  • 34 – לשוני עט בו כינס חלק מן ההתכתבויות שלו עם חכמי הדור, ובהם גם מכתבים שכתב בתשובה, כאשר קבל בתשורה ספריהם, ובהם הערות והארות שהיו לו על דבריהם. בהם התכתבויות שניהל עם בית הנשיא בן צבי ז״ל בדבר עליתו לארץ עם סיפרייתו הנכבדה, דבר שלא יצא לפועל בסופו של דבר. חלק מההתכתבות שלו נמצא בחיבורו ״מלה בלשוני״. וכן צירף כאן שירים שחיבר ולא נכנסו לתור חיבורו ״נפלאותיך אשיחה״. בקונטרס 190 עמודים. עמי 70—197; 252—312. בתוכו כלל ״שבח משפחה״ לתולדות משפחת אבן דנאן, עמי 275—305.
  1. תולדות יוסף בו אוטוביוגרפיה של המחבר, בה הוא מתאר את תולדות

חייו וקורות משפחתו, וכן מביא את רשימת חיבוריו. בתולדות חייו, מתרכז בעיקר לגבי תקופת צעירותו עד שנות העשרים, וכן לגבי שנותיו האחרונות, בה מתאר את מחלותיו. ויש חלל לגבי רוב שנות חייו ובן לגבי בני ביתו. קיצור מתולדותיו הוא כתב מספר פעמים. בקונטרס 54 עמודים.

  1. זכרון ליום אחרון בו רישום של ארועים היסטוריים שאירעו ליהודי מארוקו בכלל ויהודי העיר פאס בפרט. החיבור כולל שני כרכים, בהם כשבע מאות עמודים. הרישום משנת תר״ ן עד שנת תשי״ח (1890—1958), התיאור כתוב בצורה כרונולוגית סדירה. והוא כולל תיאור מלחמת העולם הראשונה והשניה, מלחמת העצמאות של ישראל ומלחמת סיני, ומלחמת העצמאות של מארוקו. המחבר אסף מכתבי-יד ישנים ידיעות על התקופה הקדומה. וכן העתיק את הכרוניקה שכתב ר׳ יהודה ב״ר עובד בן עטר, על השנים תק״ן—תקע״ב (1790—1812). ידיעות אלו פורסמו על ידי המחבר בהקדמתו לספר ״מלכי רבנן״, ולאחרונה על ידי ר״ד עובדיה.

חשיבות מיוחדת למידע שמוסר לנו ר׳ יוסף, להכרת מצבה של הקהילה היהודית בפאם, אורח חייה, הנהגתה ומצבה החברתי והפוליטי, כפי שהוא משתקף¡ מבפנים. מאחר שהוא חי ופעל בתקופה זו. בחלק גדול מן הארועים, היה נוכח או מקורב לאישים שפעלו בהם. למרות שיש בידינו כרוניקה של ר׳ שלמה הכהן, המקיפה את השנים תרל״ט—תרפ״ה (1879—1925). יש מקום לבדוק את הזיקה שיש בין שתי הכרוניקות, ומתור עיון ראשון נראה, כי בחלק מהמקרים הן מחזקות ומשלימות זו את זו. ר׳ יוסף! אף נעזר באיורים אותם גזר מהעיתונות היומית במארוקו ומחוצה לה.

לחיבור אין שער והקדמה משל המחבר. בכרר ראשון יש 532 עמודים. הדף 14.5×20. בעמוד 20—22 שורות. בשורה 11—15 מלים. ובו תיאור המאורעות עד ניסן תש״ ח (1948).

בכרר השני מתוארים המאורעות מניסן תש״ח עד אב תשי״ח (1958). בו 176 עמודים. הדף! 14.5×20.2. בעמוד 20—28 שורות. בשורה 11—15 מלים. שני הכרכים מפוררים דפים דפים, משום כר חסרו מהם מספר דפים.

  1. מלה בלשוני אגרונים, נוסחי שטרות ומצבות והתכתבויות. את האגרונים נועדו לשמש כפתיחה למכתבים, הם כתובים במליצה השזורה מקטעי פסוקים ומאמרי חז״ל, נוהג הרווח עד היום בין חכמי מארוקו. השטרות כוללים: כתובת חרש, בענין זה מזכיר מעשה שנעשה על ידו לפני הרב שלמה אבן דנאן; חידוש תנאי הכתובה: שטר עניות; שטר מכירת קרקע יתומים; נוסח שומא, הורדה והסכמת בית דין; שטר הכרזה; תעודות שחיטה; הסכמה על הכנסת אורחים; ונוסחי מצבות, אותם ניסח לבקשת משפחות הנפטרים, חלקם ללא שם. המציבה האחרונה שיש עליה תאריך ופרטים, היא מכ״א ניסן תשט״ז (1956). התכתבות שניהל ר׳ יוסף עם חכמים ממארוקו ומחוצה לה, כולל חכמי ארץ ישראל. רוב ההתכתבות היא מכתבי ניחומים שכתב. חלק ניכר מהתכתבותו של ר׳ יוסף מרוכז בחיבורו ״הגות ליבי״ בקונטריס ׳לשוני עט,, עליהן יש להוסיף את אלה. בסוף החיבור העתקה מכתב-יד שהיה לפניו, ובו שלשלת היוחסין של משפחת בן חסין במכנאס.

חיבור זה נועד לשמש כעזר ודוגמא לסופרים ולחכמים בתפקידם ובעבודתם הספרותית, בכתיבת שטרות ומכתבים. לחיבור יש שער משל המחבר, אך אין הקדמה. אינו ממוספר, ובו 81 דפים. הדף 14.5×18.9. בעמוד 20—24 שורות. בשורה 12—18 מלים.

  1. מלבי רבנן בו תולדות חכמי מארוקו ויצירותיהם, על סמך מקורות מהספרות הרבנית בדפוס ובכתב־יד וכן מפי השמועה; מעין ספר ״שם הגדולים״ לרבינו החיד״א. החיבור ערוך לפי א—ב של השמות הפרטיים של חכמים. אם כי לא תמיד נשמר הסדר הפנימי שבתור הא״ב. המחבר הקפיד לתאר את הרבנים בתוארים בהם מצא אותם מוזכרים בכתובים, כדבריו: ״ואין אני דומה כ״א [= כי אם] לצלם שחוטף הצורה בדמותה וצלמה כי אנכי קטן… ואין ראש קולמוסי חד ושנון לתת תואר לגדולים…״.

בהקדמה באו פרטים רבים מתולדות יהודי מארוקו, תוך ציטוט קטעי מקורות מכתבי-יד. מקורות אלה הביא בשלמות בחיבורו ״זכרון ליום אחרון״. בחיבורו בא לידי ביטוי צערו וכאבו ממצבה הפיזי של היצירה הרוחנית של חכמי מארוקו. הוא פנה בקריאה נרגשת ב״קול קורא״ לעשירי הקהילה, לחוש להצלת תורתם של רבותינו חכמי המערב משיני עש וכליון, אשר היא מונחת בקרן זוית בכתובים, וכל יום שעובר הולך אורה ודועך מפגעי הזמן:

לכן אחי ורעי התעוררו, העטו על הנשכחים חנינה … והושיטו ידיכם והוציאו מכסת פסח מכיסיכם, למאור ונוגה אור התורה … ולהעלותם על מכבש הדפום … ואל תמנעו הטוב כי יש יכולת בידכם לעשות … ועשו חסד עם המתים המחברים להוציא עמל רוחם לאור עולם … ואחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש שדברי אלה ימצאו להם אזנים קשובות…

בשנת תרצ״א הדפים את הספר מלכי רבנן בירושלים. יש לציין למרות שמאז התגלו ופורסמו יצירות רבות מחכמי מארוקו, כמו כן נודעו לנו חכמים נוספים ופרטים רבים שלא היו ידועים קודם, בכל זאת מחוסר ספר אחה הרי ״מלכי רבנן״ עד היום משמש כספר יסודי בנושא. העובדה שחיבור זה ערוך לפי השמות הפרטיים מקשה על השימוש בו, לתקן זאת אנו הכננו אינדקס ל״מלכי רבנן״ ול״כבוד מלכים״ הערוך לפי שם המשפחה ושמות הערים, ומקוים בע״ה לפרסמו בקרוב. לא מצאתי כתב-יד של הספר אצל המשפחה. בנדפס יש ק״כ דפים+י״ג דפים, הסכמות והקדמה. דפים קכז—קכח, סיפור הוצאתה להורג על קידוש ה׳ של הנערה הצדקת סוליקה חתואל. דר קכט, הקדשה והנצחה לזכר בנו שלמה ואשת נעוריו, שנפטרו בדמי ימיהם. דף> קל, השמטות.

המיסיונר אלכסנדר לוי – היהודים והמיסיון האנגליקני

%d7%94%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%95-%d7%95%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%90%d7%a0%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%a0%d7%99

לוי חידש את פעילותו ב־25 בנובמבר 1844 והפעם מהעיר טנג׳יר ששימשה לו בסיס זמני. לדבריו, יהודים התעניינו בבשורתו, אבל מספרם היה קטן מזה שבמוגדור. מה שחיבל, לדעתו, במפגשים אתו והכשיל את חיפוש ״האמת״ מצד היהודים ולבסוף את התנצרותם היה חששם שיידחו על ידי הקהילה, ולא יוכלו להמשיך ולחיות בין אחיהם. על יהודי עני שיתנצר איימו במאסר, ועל עשיר — בהחרמת רכושו ובאילוצו להגר למדינה נוצרית. היות שהיהודים האמידים שלטו במידה רבה במסחר ובענפי כלכלה אחרים, הרי פרנסתן של השכבות הבינוניות והעניות הייתה תלויה בהם. האיום החברתי והכלכלי על המתנצרים יופיע גם בשנים הבאות כהסבר למספר המצומצם של יהודים שהתנצרו, למרות כל הפיתויים של המיסיונרים.

בסוף 1845 ביקר לוי בתיטואן, בלאראש ובמקומות אחרים. במכתבו מלאראש ב־12 במאי הוא ציין כי שהה שם רק ארבעה ימים, נפגש עם מספר יהודים ומסר להם עותקים של ״הברית החדשה״. הם לא זיהו את תוכן הספר, ונישקו את ידו בקבלם אותו.

יהודי נכבד ביקש ממנו עותקים נוספים, כדי להעבירם לרבני פאס לשם קבלת חוות דעת. לוי נתן להם גם ספר תפילות וספרים אחרים. פאס הייתה בכל הדורות המרכז הרוחני של יהודי מרוקו, ורבניה היו בני סמכא להכריע אם הספר ראוי לעיון.

לוי הביע צערו על כך שיהודים נרדפים על ידי אחיהם רק משום שהם מתעניינים בנצרות ומשתכנעים בצדקתה. כמו המיסיונרים שאחריו, ציין לוי כי היהודים בורים ומאמינים באמונות תפלות. אי הכרתם באמונה ה״אמיתית״ — הנצרות, אף היא אחד מביטויי בורותם.

מלאראש הוא הפליג לגיברלטר כדי לקבל טיפול רפואי, ולאחר מכן המשיך לאוראן. שליחותו של לוי הייתה אפיזודה בודדת ללא המשך רצוף, וחלפו שבע שנים עד שנשלח שליח אחר למרוקו. בדו״ח השנתי של האגודה מ־1848 נאמר, כי בגלל מחסור באישים מתאימים לשליחות, נאלצה היא, לצערה, לדחות את תכניתה לפעול בין מאות אלפי היהודים במרוקו.

בנטוב חיים – קווים אחדים בדרכיי פסיקתם ההלכתית של חכמי הספרדים וחכמי מארוקו

בנטוב חיים

קווים אחדים בדרכיי פסיקתם ההלכתית של חכמי הספרדים וחכמי מארוקו%d7%a7%d7%95-%d7%9c%d7%a7%d7%95

מאמר זה הוא עיבודה של הרצאה שניתנה ביד בן צבי, בחורף תש׳׳מ.

דרכי הפסיקה ההלכתית אצל חכמי הספרדים נושא מורכב ורחב ידים. לא ראי הפסיקה של חכמים אלו במאות 16—17 כראי פסיקתם במאות שלאחר מכן. ולא ראי הפסיקה בשאלוניקי קושטא וצפת כראי הפסיקה בבבל. ולא ראי פסיקתם של אלו כראי הפסיקה במצרים, סוריה וארצות צפון אפריקה. זאת ועוד: יצירתו הפסיקתית של כל חכם נגזרת היא מאופיו, כושרו ואישיותו, ודרכו שלו מיוחדת היא לו. עם זאת דומה שיש צד שוה לכולם וניתן לעמוד על כמה קווים מיוחדים להם. ותחלה נתעכב על המקום המרכזי שתפסה ההלכה הפסוקה בעולם הלימוד של חכמי הספרדים מאז ימי הבינים.

כידוע, שני מרכזי תורת העמידה היהדות במאה ה־11. המרכז בצרפת ונציגיו הידועים — רש״י ובעלי התוספות, והמרכז בספרד ונציגיו הבולטים הרי״ף והרמב״ם. ולכל אחד היה ייחוד משלו. במרכז הצרפתי ראו בלימוד התלמוד מטרה כשלעצמה. הם היפכו וגלגלו בו בפלפול ובעמקות ועשאוהו ראש לכל לימוד. רש״י בפירושו הבהיר, פתח את שעריו, ונכדיו בעלי התוספות השלימו את שחיסר, הוסיפו להעמיק עיונם בו, ויצרו למעשה סוגיות חדשו1. אף אלה מהם שכתבו פסקי הלכות הביאו בספריהם סוגיות שלימות, נשאו ונתנו בהם ופירשום.

לעומתם, במרכז הספרדי, התכלית הבלעדית ללימוד, היתה ידיעת פסק ההלכה בלבד, ועיסוקם בתלמוד היה אמצעי דרכו ניתן להגיע לפסק ההלכה. הם נמנעו מלפלפל בו. פירשוהו בדרך פשוטה וקצרה, לרוב על פי מסורת הגאונים שהיתה בידיהם, והסתפקו במסירת תוכן הסוגיה ותמציתה. מתוך מגמה זו, השמיט הרי״ף את המשא ומתן שבסוגיה והשאיר רק את הנחוץ לפסק ההלכה. הרמב״ם מתלמידי תלמידיו אף הרחיק לכת יותר, בנסחו מחדש לפי דרכו, בשפה צחה וברורה, את כל ההלכות.

ראייה זו של פסק ההלכה כעיקר העיקרים מוצאת את ביטוייה בתשובתו הידועה של ר׳ יוסף אבן מיגש תלמיד הרי״ף, שנשאל על ״איש שלא קרא מעולם הלכה (=תלמוד) עם רב ואינו יודע דרך הלכה ולא פירושה ולא קריאתה אלא שהוא ראה הרבה מתשובות הגאונים ז״ל וספריי הדינים. …ואם איש שעיקר ידיעתו בתשובות אלו… אם יוכל להורות בענין אחד… ויפסוק הדין בו. ומי שאינו מבין עיקר הדין ולא מאיזה מקום יצא מן התלמוד אם הוא מותר להורות״, והשיב:

״דע שהאיש הזה ראוי יותר להתיר לו להורות מאנשים רבים קבעו עצמם להוראה בזמננו זה ורובם אין בהם אפי׳ אחד משני דברים אלו, רצוני לומר הבנת ההלכה והעמידה על דעת הגאונים ז״ל. ואותם שמדמים להורות מעיון ההלכה ומחוזק עיונם בתלמוד הם שראוי למונעם מזה לפי שאין בזמננו זה מי שיהיה ראוי לכך ולא מי שהגיע בחכמת התלמוד לכלל שיורה מעיונו מבלי שיעמוד על דעת הגאונים ז״ל. אבל מי שמורה מתשו׳ הגאונים וסומך עליהם ואע״פ שאינו יכול להבין בתלמוד הוא יותר הגון ומשובח מאותו שחושב שהוא יודע בתלמוד וסומך על עצמו… עד שאני אומר שמי שאינו סומך על עצמו אם הוא נתלה בתשובות הגאונים וכהוראתם שהם הלכות פסוקות וסברות קצרות ברורות הוא יותר משובח מאותם המדמים להורות מן התלמודי׳ .

השקפה זו המשבחת את ״העמידה על דעת הגאונים״ והתלות ב״הוראתם שהם הלכות פסוקות וסברות קצרות ברורות״ המשיכה להיות קו מנחה בספרד אף בדורות שלאחר מכן. אף הרמ"ה, רמב״ן ותלמידיו רשב״א, ריטב״א והד״ן, עם שהושפעו מחכמי הצרפתים ואימצו לעצמם את דרך לימודם, ועשו את לימוד התלמוד קבע, והעיון המתמיד בו לחובה, עינם נשארה צופיה לתכלית העליונה אליה חתרו, לידיעת הפסק. לא בכדי בחר הרמב״ן לחבר הספרים ״מלחמות ה׳ ״ ו״הזכות״ כדי להגן על הלכות הרי״ף, המעוגנות במסורת הגאונים, ואף חיבר כהשלמה להן הלכות נדרים ובכורות וספר ״תורת־האדם״. הרשב״א בצד החידושים שלו, חיבר את ספרי הפסק, ״תורת הבית״ ועוד. ותשובותיו המרובות הן הן עדיו עד כמת נמשך הוא אל הפסק. הד״ן הצמיד את פירושו לספר הלכות הרי״ף, אף רבי יצחק קנפנטון, גאון קשטילייא האחרון, שריבץ תורה בתלמידיו אימנם והדריכם להעמיק העיון בגמרא ומפרשיה, ונתן בידיהם כללים ודרכי לימוד, מדגיש הוא שכל זה נחוץ להפריית הלימוד והעשרתו ביבול רב של הלכות פסוקות ואמיתיות.

תורתו זו של קנפנטון נשמרה בקפדנות על ידי תלמידיו חכמי המגורשים, ובאשר הלכו, ידם האחת אחזה במלאכת העיון בתלמוד ובתוספות, וידם השנייה עשתה חיל בשדה ההלכה הפסוקה. מהר״י טאיטאצאק ומהד׳׳י בירב, מהריב״ל ומהרשד״ם, הרדב״ז ומהר״מ אלאשקר הפרו את שדה הפסק וריוו בתשובותיהם המאליפות את הדורות הבאים, עם שלא זנחו את העיון בתלמוד והמשא ומתן בסוגיות החמורות וברבורי התוספות. כל שבאו אחריהם הלכו בעקבותיהם וקבעו בישיבותיהם את שעות הבקר לעיון בתלמוד, ושאר שעות היום ללימוד ההלכה הפסוקה בטור ובשו״ע ובהרמב״ם. ונעשה הדבר לחוק בישיבות הספרדים ובישיבות המערב עד היום.

היחס לראשונים ולפםקיה

רא״א אורבך כותב על דרכם של בעלי התוספות: ״הם הורו מהתלמוד מכח עיונם בו ועם כל יראת הכבוד שלהם כלפי גאונים וקדמונים לא היו מוכנים לוותר על זכותם זו״ וכשמעמיד דרכם זו מול האמור בתשובתו הנ״ל של רי׳י אבן מיגאש: ״ואותם שמדמים להורות מעיון ההלכה ומחוזק עיונם בתלמוד

הם שראוי למונעם מזה… אבל מי שמורה מתשובת הגאונים וסומך עליהם הגון ומשובח׳/ הוא מגיע להבחנה כי ״דעה זו אינה דעתם של בעלי התוספות ואף אחד מהם לא היה משיב תשובה׳ כזאת אילו נשאל שאלה דומה״ מאידך גיסא דומה, שחכמי הספרדים לדורותם, יסכימו במושלם לדבריו של הר״י אבן מיגאש הנ״ל, כי רוב חכמי ספרד ופרובאנס, מקבלים בהכנעה ובכבוד את דברי הראשונים, ורואים זאת כחובתם.

הראב״ד כותב: ״שאין לנו עתה לחלוק על דברי גאון מראיית דעתנו, לפרש הענין בדרך אחר״; הרמב״ן, שכתב את ״ספר המלחמות״ ו״ספר הזכות״ כדי להגן על הראשונים והקדמונים כותב: ״באמת שכך למדונו רבותינו הצרפתים… והוא בודאי פי׳ נכון… אבל מה נעשה לגאונים שהם כולם מפרשים… וכ״כ רבעו הגאון ז״ל ורבינו חננאל״. הא למדת אף שהצדיק פירושם של התוספות דוחה הוא אותו מפני פירושם של הגאונים. הרשב״א כותב בתשובה: ״לראשונים שומעין… ואין דוחין דברי הראשונים שדברי הראשונים שהיו בקיאין ונודעה חכמתם דברים נכונים הם ומקצתן שהן כדבר קבלה״. אף הריב״ש כותב על דברי הרי״ף והרמב״ם: ״לפי ההלכה והשמועה נדחו דבריהם… וכן הסכימו כל גדולי האחרונים. אלא כיון שיצא הדבר מפי הרי״ף והרמב״ם… ראוי לחוש לדבריהם וכי הרב אלפס והרמב״ם קטלי קני באגמא נינתו הלא הם גאוני עולם ועמודי התורה״. זוהי כנראה אחת הסיבות שהביאה קהלות רבות להסכים לפסוק מספרי הרמב״ם, בהיותו ראשון וקודם להם והכרעתו קודמת להכרעתן ״*. בניגוד לזה, רוח העצמאות והעמידה בפגי קדמונים שהיתה אצל בעלי התוספות הראשונים, נשמדה בצרפת ואשכנז גם בדורות מאוחרים אליהם, כגון בבית מדרשם של האחים מאיברא הכותבים באגרת: ״מיום שגלינו מארצנו… ונשתבשו

ארצות ונתמעטו הלבבות אין לומר דין מורא רבך כמורא שמים… כי הספרים והחיבורים והפירושים הם המורים לנו והכל כפי פקחות השכל והסברא ויכול התלמיד לסתור דברי רבו מכח פלפול״ . וכך גם בבימ״ד של הרא״ש. נגד דברי הראב״ד שהבאנו למעלה ״שאין לחלוק עתה על דברי גאון, הוא אומר: ״אבל אם לא ישרו בעיניו דבריהם (של הגאונים) ומביא ראיות לדבריו… יפתח בדורו כשמואל בדורו… ויכול לסתור דבריהם כי כל הדברים שאינם מבוארים בש״ם… אדם יכול לסתור ולבנות אפילו לחלוק על דברי הגאונים״ .

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

רבי דוד עובדיה

רבי דוד עובדיה

אחרי דרישת שלומכם כמשפט באתי להודיע לכם כי מה שכתבתם שאני חפרתי לכם שוחה, חס ושלום אני אדרבא רציתי להוציאכם ממנה, כי מה שאינו הוגן הוא שהקהל יאכלו רכוש פרטי שזה גזל כמו שאומרים במשל הדיוט הכלל יעשיר את הפרט. והפרט לא יעשיר את הכלל.

כי כמה עולה ההנאה והכנסת ( בית הכנסת ) סך – כם – בכל תקופה, אם תרצו לסתום בה איזו הטלה שעל הקהל, זה יעלה ( אם תחלק את זה ) לכל עשיר אחד – אם ולשאר העם – בת לכל אחד. האם על זה תגידו שאני חפרתי לכם השוחה אדרבא הצלתי אתכם מן סכום של – אם – שיש בו גזל היחיד.

ואתם שבח ל-אל בני דעת, תדונו קל וחומר, אם אתם שלא עמלתם בקרקע זו לא בניתם אותו ולא טרחתם ולא יגעתם בו כלל, מצטערים כל כך על אותו סכום של – אם – שרוצים ליהנות בו על אחת כמה וכמה אני שטרחתי ויגעתי בו בקרקע הזה בעשר אצבעותי ואפסיד כל הסך – כם – כולו.

והאמת היא שאין הצבור עני, וכל זה כלום אם אתם הייתם רוצים, אני הבטחתי לכם שאמסור לכם סכום הגון לפדות בו כל הקרקעות של קהל הממושכנים, ועל ידי כך תוכלו להכניס בהיתר לקופת הקהל יותר מאותו הסך שרוצים לקבל באיסור מבית כנסת שבניתי.

ואל תשמעו לדברי המסיתים והמדיחים כי על ידי ההסתה שלהם אתם מוותרים על אח שלכם, והגעתם לישבע שבעזרת ה' תשיבו לי גמולי בראשי, הקדוש ברוך הוא אינו עוזר רק לעושה הטוב, וגם אני מתפלל לטוב ולמוטב והמסיתים יהיו לאין, יכולתי לוותר על אותה בית כנסת בכלל.

בגלל אהבתכם שלא יערכנה כל ממון שבעולם, מצדי לא אסתכסך אתכם. ואם אתם מוותרים עלי אני לא אוותר על אהבתכם, אומרים במשל הדיוט מי שמכר את חברו במאה זילא וזילא מכר אותו בזול, אולם מהמכתב ששלחתם ידעתי מה בלבכם עלי ורבותינו ציוו עלינו אל ימעט בעיניך שונא אחד.

וכמו שאמר קהלה כולה, ולא די הצבור שנמצא כעת אלא אתם מחכים עד שיחזרו הסוחרים לעיר. כאלו רוצים להרוג פרינגו ? וגם מי שהוא עמי בשלום אתם מכריחין אותו להתרחק ממני, וכאשר הזהרתם ומסרתם מודעה שתמסרוני למלכות ופטורים מן ההפסד ואני הודעתי גם כן שכל מה שתפסדוני עליכם ליהדר גם התלמידי חכמים קבלו התראתכם וכתבו ומסרו לכם,.

והתראתי לא מסרו לי בכתב וכך הגיד לי רב מאיר צבע בפירוש שהם לא יכתבו לי יען שהם מפחדים  מן הקהל ישמרם צור, אם כן לא נשאר בידי כי אם לעזוב את העיר, השם יתברך יצליח בידכם ותהנו מטוב העיר ומבית הכנסת עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו.

אם כי קשה עלי פרידתכם ופרידת החברים והקרובים, הלא אנוס במעשי ולפני שערי ערי השם פתוחות, ובכל מקום שתדרוך כף רגלי אהוב אוהב את הבריות מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך. הייתי כל ימי בעיר קטנה משרת בקדש לקהל, כעת אשרת קהל אחר בעיר גדולה כלילת יופי רבתי עם ( עיר פאס ).

ואדרבא כאן אוכל לעסוק בהרבה דברים מה שלא יכולתי אצלכם לשום שלום להשוות את הדעות ולשרת ולעבוד בקדש. ועליכם לדעת שעשה אעשה את הכל ויכול אוכל, גם ליותר מזה, כאן ( בעיר פאס 9 שבח ל-אל תלמידי חכמים והמון העם כוטלם ריעי כולם אהובי כולם מיצירים בצרתי, השם יתברך יגמלם בגמול טוב בעולם הבא.

ואמרו חכמים זכרם לברכה הוי זנב לאריות ואל תהיה ראש לשועלים, ואם הגיע זמן מלחיות אתכם מקובל ומרוצה עלי בסבר פנים יפות, ואם דוד מלך שיראל עליו השלום היה נרדף מן שאול המלך ואנשיו מעיר לעיר ואמרו כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה'.

כל שכן אני יתוש עפר לדוש, שבח ל-אל היהודים מקהל עירנו ( צפרו ) הגרים כאן ( פאס ) כולם מכובדים כולם מרויחים טוב שבח ל-אל. גם אני אהיה כאחד מהם, ומבקש מה' ומכם שתבטיחו לי החיים אם אכנס לעיר איזה שמנה ימים אראה את נכסי ואמכור מה שצריך למכור ואניח לעצמי מה שאצטרך.

וגם אתפשר עם בעלי חובות שאני חייב להם ושהם חייבים לי. ומצד בית הכנסת ( צלא דלפוקי ) חפשו אחרי שליח צבור וקהל מתפללים או סגרוה עשו מה שיטב בעיניכם, ואתם שלום. ומוכרח אני להגיד לכם שדור שלפניכם יחידי הקהל נתנו הנאות בתי כנסיות לתלמידי חכמים שיתפרנסו מהם.

מסרו בית הכנסץ די תאזי להרב שאול ישועה אביטבול ישמרהו א-ל ונתנו בית הכנסת דלחכם להרב יהושע בן זכרי וחצי בית הכנסת לכבירא להרב ישועה אזולאי, ואני עבד השם והרב אברהם אציני ישמרהו צור נכנסנו לרבנות סימיכם, לרבי אברהם מסרתם מהנאות בית הכנסת אלכבירא סך – הם – בכל שבוע.

ואני עבד ה' מעולם לא נהניתי מכם אפילו בשווה פרוטה, ואדרבא אני ממלא חסרונכם בכל ההטלות ש/מוטלים עליכם, ואינכם מרגישים בכל מה שt,ם עושים אתי. ובמקום שתתנו לי ולתעזרו לי, רוצים לקחת מבית כנסת שלי.

ורע המעשה הזה אשר אתם עושים עמדי והאלוקים יבקש את נרדף, ושבח ל-אל תלמידי חכמים כאן שמחו לקראתי כי הרבה תיקונים אתקן להם והרב יוסף עטייא ישמרהו צור אמר לי במפורש, הלואי ותרצה לגור אתנו במקומינו.

ותהיה כתר ועטרה על ראשינו ולהפקת רצונך תוכל להביא אתך תלמידי חכמים משלך נטפל בהם ונתן להם דירות איפוא ידורו השם יתברך יגמלהו כרוב חסדו ויתן לו כמתת ידו למען שמו אמן כן יהי רצון.

ע"ה שלמה י"ץ

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 122 מנויים נוספים

אוקטובר 2016
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר