מורשת יהדות מרוקו

ריב בין שבת וחנוכה

כמו שיש ריב בין פסח וסוכות, כך אנו מוצאים גם ריב בין חנוכה ושבת וגם עוד ריב בין פורים וחנוכה.

שבת וחנוכה נגשו ויריבו לפני. . . מאת ר׳ שלמה ״שרביט הזהב״.

שבת וחנוכה נגשו לפני, זה יאמר לה׳ אני וזה יקרא באזני, מה אעשה לאלה היום נבוני, עשיר ורש נפגשו, עושה כולם ה׳. . .

אמר שבת לחנוכה: לי משפט הבכורה, ומי את ומי משפחתך הצעירה? כי בי שבת אל גדול ונורא, מכל מלאכתו אשר ברא.

אמרה חנוכה לשבת: מה תתנפל עלי ותתגולל, כי שמונה ימים גומרים בי את ההלל, ואת ביום אחד בלא זה, ומה תמלל, שומר מה מלילה, שומר מה מילל.

אמר שבת לחנוכה: מוספי יורה עלי דין עליה, עולת שבת בשבתו על עולת התמיד עשויה, ומה תתהלל בעד הללויה ואת עירום ועריה.

 אמרה חנוכה לשבת: זיו נרותי מדליקים תחילה ונרותיך אחריהם, וזכרי ב״ברכת הארץ״ וזכרך ב״ברכת רחם״, וכל עניניך ודבריך הלא הם אחרונה יסעו לרגליהם.

אמר שבת לחנוכה: הנה אני תדיר, כאשת נעורים תמימה, קרואה לשבעה ימים, ככבודה בת מלך פנימה, ואת כפילגש בלילות באימה, למועדה מימים ימימה.

אמרה חנוכה לשבת: בנרך מסתכלים ומשתמשים, ואני כגברת על אנשים ונשים, ושירך לשרים ולשירי יורשים, יהי המקדש קודש קדשים. . .

אזי עניתי: שובו לכם מן המריבה, כי היום חוברתם בחיבה, שובו נא, אל תהי עולה, ושובו עוד צדקי בה, השבעתי אתכם אל תהי מריבה, מה תעירו ומה תעוררו את האהבה. שבת ראשון למועדים יכלו טענותיך; יפיפית מבני אדם, הוצק חן בשפתותיך, אך גואל אתה ואין לגאול זולתך.   

שירי החג

לא רק הצד החומרי היה עשיר, גם הצד הרוחני לא חסר. לכל קהילה יש קובץ שירים ופיוטים משלה. כל רב הוא גם פייטן וחיבר שירים בעברית לפעמים גם בערבית. כל קהילה והקובץ שלה. קהילת פאס־״עת לכל חפץ״ מאת ר׳ יעקב אבן צור. קהילת מכנאס־״תהלה לדוד״ מאת ר׳ דוד בן חסין, ״ישמח ישראל של חברת יחזקאל, ״הטיבו נגן״ מאת ר׳ רפאל אדרעי(אלפאסי). קהילת צפרו ״שיר חדש״ מאת ר׳ רפאל משה אלבאז. קהילת מראכש ורוב הקהילות, ־ קובץ מעניין וחשוב מכול ״שיר ידידות״ . יוצאי רבאט ־ שירי דודים השלם מאת ר׳ מאיר אלעזר עטיה.

הרב י. משאש ז״ הגדיל לעשות והשאיר לנו מבחר שירים ופיוטים, חג חג ושיריו ופיוטיו. לחנוכה השאיר לנו חרוז בשם : ״מי כמון להנובה״ ועוד חרוז שני בשם מעשה יהודית , זאת לבד משירים ופיוטים בשפע על כל חג וחג.

אנו מביאים כאן אחד משיריו הרבים של הרב י. משאש ז״ל, על חג החנוכה.

נר מצוה אור על פתחים, ככוכבים הם זורחים: יחד כל לב משמחים, וילדים גם פרחים: והודאות גם שבחים, לאל כלם הם פוצחים: סמל המה לנוצחים, הכהנים המשוחים: פלטם אל מתוך שוחים, כרו יון הרוצחים: 

שיר לכבוד חנוכה ״מי זה ימלל, מאת ר׳ דוד בן חסין ז״ל.

מי זה ימלל נסי אל יתבונן, בימי מתתיהו בן יוחנן: אנכי אשמח אשיש בה', הגדיל לעשות עם בני חשמונאי: רם על כל רמים נגלה בסיני, רכבו רבותים אלפי שנאן: דור ודור רבים קמים עלינו, לכלות זכר שאריתנו, לולא ה׳ צבאות מלכנו, מרום לארץ השפיל קרנן:

ויהי בימי יון בני עולה, הערימו סוד עצה ותחבולה, גזרו על שבת ראש חודש ומילה, יחד שלשתם יעברו מינן.  

שיר לחנוכה. מילים ר׳ דוד בוזגלו ז׳׳ל.

עם נאמני, זרע אמוני הודו לה׳, כי גבר חסדו:

 בימי מתתיה, זקן ידידיה, רב עליליה, פקד צאן ידו:

פקד חניכיו, יוצא יריכיו, הלכו בדרכיו, לבשו את מדו:

 עם יון תקיף, את ציון התקיף, וה׳ השקיף, משמי הודו:

 גבורים נפלו, וטמאים חדלו, וגאים שפלו, הרב עם עבדו: 

עוד שיר לחג האורים מאת ר׳ ד. בוזגלו.

אגיל אשמח בישועתך, חי חי הוא יודך כמוני על חסדך ארוממך, ה׳ כי דליתני נערץ בסוד קדושים, על יד כהנים קדושים, עשה נסים, לעם חוסים, בימי מקדש בית שני:

יום יון רם לעמתי להשחית את נחלתי ושועתי, וקראתי אליך ותענני

פיוט לחנוכה מאת ר׳ אהרן בן סמחון זצ״ל.

אנכי אשיחה ואשיר עוזך, אגילה ואשמחה צורי בחסדך, להודות שמך עלי כל נסיך ונפלאות וישועתך:

נפשי התעוררי רוני וצהלי, פצחי שיר זמרי צור ישעך הללי, אלי וגואלי הצלת את רגלי, מפחים טמנו לי עוברי רצונך: יום קמה נצבה, אום יון הרשעה חשבו מחשבה, וכולן לרעה נמנו וגם גמרו לבטל הם גזרו שלש מצות יקרו יסוד תורתך: 

(כל השירים שהובאו כאן הם מאוד ארוכים ואנו הבאנו רק בית או שני בתים מכל שיר).

סוף פרק חנוכה בשלמותו

טובה לכלב

זקן שעמד למות קרא לבנו למיטת חוליו. הוא ואמר לו: יש לי עצה בשבילך, אני מקווה שתקשיב לה- תעשה טובה לכלב, לא לבן אדם. לאחר הדברים הללו מת הזקן.

למחרת הלך הבן לשוק וראה קצב שרוצה להרביץ לכלב. הבן עצר אותו ושאל אותו למה. הקצב ענה שהכלב אכל לו שני קילו בשר. האיש שילם על הבשר, לקח את הכלב לביתו, טיפל בו וכל יום נתן לו שני קילוגרם בשר. בגלל כל הבשר שקיבל הכלב הוא שמן ותפח לממדים עצומים חסם את הדרך, לא נתן לאף אחד לעבור ונבח על כל מי שהתקרב. השכנים כעסו על הכלב ופחדו ממנו ופנו למלך שייקח אותו. והמלך אכן לקח אותו אל מאורת כלבים. למאורה היו זורקים את הפושעים שנידונו למוות, והכלבים היו טורפים אותם בתאבון רב. יום אחד ראה אדם צעיר שבדיונים עמדו להרוג אותו. שאל אותם האיש: ״למה אתם רוצים להרוג אותו?״ ענו לו: ״כי הוא חייב לנו הרבה כסף – בערך כמשקלו״. האיש אמר להם: ״אני אשלם לכם את הסכום״. שמו את האיש על כף מאזניים אחת, והאיש שם מטבעות כסף על השנייה, עד שהתאזנו הכפות. לקח הבן את הצעיר אליו הביתה והיה כמו אחיו.

את כל כספו הוא שילם לבריונים תמורת הצלת הצעיר, ונעשה עני. מה עשה? כל פעם שהיה צריך כסף היה מתגנב לאוצר המלך וגונב משם ארגז כסף. הצעיר, שהבחין שהוא משיג כסף, עקב אחר הבן, וראה שהוא גונב מאוצר המלך.

הלך אל שומרי המלך, סיפר להם על הגנבה, ואף גילה את זהות הגנב. בפעם הבאה כשהבן הלך לגנוב, ארבו לו השומרים ותפסו אותו. הוא הובא לפני המלך. אחרי שהמלך שמע את הסיפור, צווה להשליך אותו אל מאורת הכלבים. השומרים לקחו את האיש וזרקו אותו למאורה.

כשנכנס הבן למאורה, ראה אותו הכלב שלו, שזיהה אותו והכיר לו תודה. הכלב הנאמן הרחיק את כל הכלבים והגן עליו מפניהם. מכיוון שהוא היה הכלב הכי גדול, אף כלב לא העז להתקרב אליו.

הכלב נתן לו את האוכל שהביאו השומרים, ועד שהוא לא סיים לאכול, לא נתן לאף אחד מהכלבים להתקרב. לאחר שלשה ימים הלכו השומרים לאסוף את עצמותיו כדי לקבור אותן ולהפתעתם מצאו אותו בריא ושלם. רצו מיד אל המלך וסיפרו על המקרה המופלא.

צווה המלך על השומרים ללכת ולקרוא לאיש. כשהובא האיש לפניו שאל אותו המלך: ״בן מי אתה? האם אתה בן אנוש או בנם של השדים? ענה לו האיש: ״אני בן אדם והיה לי אבא כמו כולם.״ שאל אותו המלך: ״מה יעץ לך אבא שלך לפני שהוא מת והאם נהגת על פי עצתו?״ ענה לו האיש: ״מה אני אגיד לך, אדוני המלך, אבא שלי אמר לי תעשה טובה לכלב ואל תעשה טובה לבן אדם. ואני עשיתי טובה לכלב וזה הכלב שהציל אותי מכל הכלבים. אבל עשיתי טובה גם לאיש צעיר שעמדו להרוג אותו.״ שאל אותו המלך: ואם אני אראה לך את האיש שהצלת, אתה תכיר אותו? אמר לו האיש: ״בודאי, הרי התייחסתי אליו כבן בית לכל דבר.״

צווה על השומרים להכניס את האיש, שאל אותו: ״זה האיש שהצלת?״ אמר לו: ״כן, זה הוא.״ אמר לו המלך: ״דע לך שזה האיש שהלשין עליך. וזה בגלל שלא שמעת לעצת אביך.״ צווה המלך להשליך את הצעיר כפוי הטובה לכלבים, שאכלו אותו לארוחת צהרים. את האיש שחרר המלך ונתן לו כסף רב.