ארכיון יומי: 14 בינואר 2017


רוכבי הפרדות – ארבעים שנות יישוב-בעזה.מרדכי אלקיים

חכמי עזה

רוכבי הפרדות קצרו הצלחה בעבודתם. לא חלף שבוע שחזרו לעזה בלי שניים- שלושה שקי שעורה ובל מיני מיצרנים חיוניים למשפחותיהם, כגון: ביצים, תרנגולות, חמאה, גבינה, בורגול, קטניות, צמר למזרנים, חוטי צמר, יריעות אוהלים, ולעיתים גם נעליים ובדים שהברואים קיבלו מהמבריחים. עבור מיצרנים אלה בשוק היו משלמים כפליים-שלוש. מיצרכים אלה חוללו רווחה בבית ואת היתר מכרו בכסף. לבדואים היה קל יותר לקנות בחליפין מאשר בכסף המעט שהיה בידם, אותו הם חסכו לימים קשים.

אולם אליה וקוץ בה. רוכבי הפרדות היו שוהים לעיתים במדבר שבוע שלם, או אף יותר, כשהנשים והילדים יושבים בבית לבדם ומצפים לבואם תוך דאגה ופחד. לכן לא כל הנשים הסכימו לצורת חיים זו, הגם שהביאה להם רווחים גדולים. לפיכך כל מתיישב שאף לסיים באחד הימים דרך חיים זו ולמצוא לעצמו עיסוק אחר בסביבה, כדי שלא ייאלץ להיעדר מביתו ימים רבים. חלק מרוכבי הפרדות חזר למקצוע מתן הלוואות לבדואים ברבית.

 

ואלה המחנות שהיו בהם חנויות באוהלים, בהסכמי הנאה, עם ראשי המחנות.
24. בערב אבו שגים 1. בערב אל-עטוונה
25. אבו גיית 2. אלרוואשדה
26. אלעגבי 3. אלגדראת
21. אבו רשייר 4. גדרת אבו תייג
28. אלגציין 5. גדרת אבו כף
29. אבו זוועי 6. גדרת אל אעסם
30. אלעיייר אבו אלגציין 7. דולם אבו גרנת
31. גטאטווהה 8. חלם אבו גרנת
32. גירינוויה 9. במדין אלשעור
33. אבו בלל 10. במדין אלמסמרה
34. אבו סירחאן !!.אלחקוק
35. אבו עמדון 12.אלהייזל
36. אבו עטרה 13.אלאטד
37. אבו גרינת 14. אליצבו
38. אבו רגיג 15.אלברג'י
39. אלאעצאם 16.אלשללין
40. בערב בני טוהילה 17 .אבו שונאר
41. בני עוקבי 18. אלעלמאת
42. אבו עאמר 19. בערבאלעייר
43. זרבגיה 20. אלצאנע
44. אלנטסרה 21. אלברגיי
45. אבו עטייה 22. אבו עבדון גונאר
23. בערב אבו מדיאן

(בחלקם קבוצות, בחלקם שבטים קטנים עצמאיים שהשתייכו לשבט-האם. 21 מהם השתייכו לתיאהה).

חכמת ערב- 1001 משלים, אמרות ופתגמים ערביים- רחמים רג'ואן

زي المنشار، ياكل طالع نازل

זאי אלמינשאר, יאכל, טאלע נאזלאוצר פתגמים

הוא נוהג כמו משור חותך בלכתו ובשובו

נאמר על אדם שכל מעשיו מזיקים, אפילו כשמעשיו טובים כביכול.

הרע אינו פוסק להיות רע, בשביל שנוא תדיר – מנדלי מוכר ספרים

جير ما بيك ، ودجانك يعمي

 

ח'יר מא ביק, ודח'אנכ יעמי

לא רק שאינך מועיל, אתה גם מזיק

زي الجروب ، قنطار خشب على درهم سكر

 

זאי אלח'ארוב, קנטאר, ח'שבעלא דרהם סוכר

כמו החרוב , טונת עץ על גרם סוכר

נאמר על אדם שתועלתו מזערית, וחוסר התועלת שבו

צמל בלי יעשה קמח – הושע ח, ז

 

على اهلها ـ نفسها ـ جنت براقش

 

עלא אהלהא – נפסיהא – ג'מת בראקש

בראקש המיטה אסון על אדונה – עצמה.

בראקש – שם כלבה

בעליה של בראקש נמלטו מאנשי החוק והסתתרו במערה. בראקש חשפה את מחבואם

הנביחותיה והמיטה אסון הן על בעליה והן על עצמה

נאמר לגבי אדם, שברוב טפשותו מזיק לעצמו ולקרוביו

ראתה קולר םנוי טהכניסה ראשה לתוכו- ירושלמי, נדרים ט, א

 

عاشو ـ ما ريحونا ماتو ما ورثونا

 

עאשו – מא רייאחונא – מאתו מא ורת'ונא

בחייהם – לא נתנו לנו מנוחה – ובמתום לא הורישו לנו מאומה

מדובר על הורים או ידידים רעים. אין מהם שום תועלת, לא בחייהם ולא במותם

פתגם זה נאמר יל ידי תושבי דרום מצרים, לאחר הפלת השלטון המלועני, השלטון המלוכני הציק להם, ואחריו לא זכו ברווחה

ביצי צפעוני ביקעו וקורי עכביש יארוגו – ישעיה נ"ט, ה.

להוצים מן הבוץ  ולהשקיע ברפש – פניני ספרד, יצחק מוסוקנה

 

كذب مساوى ولا صدق مبعزق

 

כד'ב מסאוא ולא צדק מבעזק

מוטב שקר בנוי מאשר אמת מבולבלת

Epreuves et liberation. Joseph Toledano

epreuves-et-liberation

A Marrakech comme à Casablanca, les autorités chérifiennes et résidentielles se mirent d'accord pour ne pas toucher aux situations existantes et pour tenter de résoudre le problème aigu de l'habitat juif, en élargissant le périmètre du mellah. Pour ce qui est de l’emploi des domestiques musulmanes, on adopta un compromis afin d'éviter les risques de séduction ? seules les domestiques d'un âge " respectable ", à l'exclusion des plus jeunes, auraient désormais une autorisation d’embauche au mellah…

L'année terrible

C'est donc en spectateurs inquiets, emportés malgré eux dans la tourmente, que les Juifs vécurent les épreuves de la première confrontation sérieuse entre le mouvement nationaliste naissant et les autorités du Protectorat français, sur fond de très graves difficultés économiques, de misère générale.

Dans son éditorial de janvier 1937, L'Avenir Illustré soulignait combien cette misère des masses, due à la fois à la crise économique mondiale et aux mauvaises récoltes imputées à la sécheresse, accentuait le malaise de l'opinion :

S'il existe manifestement un état d'esprit considéré aujourd'hui comme mauvais et dont la contagion gagne certaines classes de la société, cet état d'esprit doit trouver son origine uniquement dans la misère accablante qui exerce ses ravages dans bon nombre de foyers. Le prolétariat indigène souffre atrocement d'une crise qui paraît devoir durer encore longtemps… »

Les nationalistes avaient placé leurs espoirs en une évolution pacifique du régime du Protectorat avec l'arrivée au pouvoir du Front Populaire mais ceux-ci n'avaient pas tardé à être déçus, confrontés au conservatisme des milieux coloniaux encore dominants en France. Le refus de Paris de prendre sérieusement en considération le plan de réformes présenté en 1935 — qui était pourtant modéré et évitait la revendication à l'indépendance — provoqua la scission du Comité d'Action Marocaine. Allal El Fassi se sépara de Mohammed Ouazzani, fonda le Parti National pour la Réalisation des Réformes et ordonna le passage à l'action directe, à savoir l'organisation de manifestations de masse dans les grandes villes. Après une série de manifestations de rue sans grande conséquence, c'est dans la ville de Meknès, qui était restée calme jusque-là, que les événements prirent en 1937, année restée dans les mémoires comme " l'année terrible ", une tournure dramatique avec la " guerre de l'eau ". Le détournement de la rivière qui alimente la ville, l'oued Boufkrane, en faveur de colons français, fut largement exploité par les dirigeants nationalistes. Le 2 septembre 1937, une grande manifestation fut organisée pour réclamer la libération des protestataires arrêtés la veille. Elle dégénéra en émeute : la police ouvrit le feu sans sommation sur la foule, fit 13 morts et une centaine de blessés. Parmi les premières victimes : un jeune Juif récemment converti à l'islam sous le nom de Saïd Islami. En se repliant, les manifestants s'en prirent aux magasins des marchands juifs de la médina, principalement des bijoutiers et des vendeurs de tissus. Ils pillèrent et incendièrent 42 boutiques tandis que le mellah tout proche s'imposait le couvre-feu. Si aucune victime ne fut déplorée, les dégâts matériels furent considérables et le choc psychologique encore plus important. Ainsi, même sous le Protectorat, rien n'avait fondamentalement changé et tout rassemblement de masse pouvait tourner en attaque sans raison contre les Juifs et leurs biens. Le rapport des Services de Renseignements sur " l'état d'esprit des milieux israélites de Meknès " le révélait bien :

Ils se montrent d'autre part très déçus de l'attitude à leur égard des milieux musulmans qu'ils espéraient disposés à une entente en 1937, grâce à l'action de M. Lacache, Président de la Ligue Internationale Contre l'Antisémitisme. Ils déclarent que ce projet d'entente avait reçu un commencement d'exécution à deux occasions : Lors des discussions à la Commission Municipale au sujet de l'ouverture de la piscine aux Musulmans et aux Israélites, ils auraient soutenu les Musulmans dans leurs revendications et leur auraient même proposé l'organisation d'une manifestation à Bab Amer, projet qui n'eut pas de suite en raison de l'interdiction du pacha. A la veille des événements du 2 septembre 1937, ce serait un israélite qui aurait rédigé en arabe la pétition adressée au sultan su sujet du détournement des eaux de l'oued Bou Fekrane… »

Les Juifs étaient également déçus de l'attitude des services de la Résidence, opposés au principe du dédommagement intégral des victimes pour les vols et les dégâts liés à l'émeute. C'eût été en reconnaître la responsabilité… A cela devait se greffer un inutile différend sur le montant des dédommagements à réclamer, entre le Président du Comité, Joseph Berdugo, qui le trouvait exagéré, et les autres membres du Comité. Celui- ci présenta sa démission mais elle fut refusée par les autorités. En fin de compte, la Résidence accepta, à titre " purement humanitaire ", une attribution globale de secours aux victimes les plus nécessiteuses, dont la répartition fut confiée au Président Joseph Berdugo. L'agitation gagna les autres villes du Maroc et la répression fut féroce : des centaines de militants arrêtés, la presse nationaliste bannie. Le chef du P.N.R.R, Allal El Fassi, fut déporté au Gabon. Son séjour dura jusqu'en 1946.

Dans son rapport à Paris, en date du 9 octobre 1937, le Résident Général s'inquiétait de la détérioration du climat de l'opinion européenne et de ses répercussions sur les Musulmans :

Dans la presse d'extrême-droite, les nationalistes trouvent les plus vives attaques contre le gouvernement français et contre ses représentants au Maroc, des incitatins à l'antisémitisme, des commentaires exaltés en faveur de certains gouvernement étrangers » (allusion à l'Allemagne hitlérienne).

Il accusait cette presse de prôner le fascisme sur le modèle du régime hitlérien et de dépeindre la France, depuis l'accession au pouvoir du Front Populaire, en juin 1936, comme une nation en proie à des troubles profonds et au bord de la faillite.

Toutefois, la vigueur de la répression, accompagnée parallèlement de gestes politiques pour renouer avec la population et redorer le prestige du sultan, permirent à Noguès, fin politique formé à l'école de Lyautey, de ramener le calme dans la rue et les esprits. Pour le grand historien Charles André Julien :

Les deux années précédant la guerre furent les plus tranquilles qu'ait connues le Maroc ».

סוד הפמוט -בלמונטה-כפר האנוסים בפורטוגל

בית הכנסת בבלמונטה. צילום עירית רוזנבלום

עוד במאה ה-12 הקימה הכנסייה את מוסד האינקוויזיציה, שמטרתו היתה "לנקות" את כל מי שלא האמין באמונה הנוצרית כמו שהוותיקן והאפיפיורים רצו.

הם קראו לזה "אינקוויזיציה" שמשמעותו "חקירה". השיטות שבהם היא השתמשה היו אכזריות במיוחד. באמצעות איומים ועינויים מהם הכריחו אנשים "להודות" בכל מיני דברים שהם לא עשו. ועוד יותר גרוע – להלשין על חברים שלהם ועל בני משפחה.

האינקוויזיציה הספרדית – שנולדה מאוחר יותר, רק במאה ה-15 – היתה הגרועה שבכולן, והיא חיפשה אחרי כל היהודים ה"אנוסים" (שקרו להם כל מיני שמות, תלוי במקום: "מאראנוס" "צ'ואטוס" "קריפטו-ז'ודיאוס" "קריסטוש-נובוש" ועוד) וכל מי שנמצא "אשם" בקיום מצוות היהדות הועלה המוקד ונשרף חיים. כל הרכוש של הנספים הועבר לידי הכנסייה, וזו היתה עוד סיבה להעליל על היהומדים העשירים דווקא.  בית הכנסת בבלמונטה. צילום עירית רוזנבלום

לפורטוגל הגיעה האינקויזיציה רק בשנת 1531, ועד היום ישנה את הכיכר שבו הועלו ה"כופרים" (רובם יהודים) על המוקד, כשהם זועקים בקול "שמע ישראל". (אם מקשיבים טוב, אפשר עוד לשמוע את ההד…) הכיכר נקראת "רוסיו" (Rossio), והיא נמצאת במרכז העיר העתיקה של ליסבון, ליד המנזר הדומיניקני, שבה ישבו חוקרי האינקיוויזיציה.

השריפה של ה"כופרים" נקראה "אאוטו-דה-פה" (Auto-da-fé ) "מעשה האמונה".

                       האינקוויזיציה בפורטוגל בוטלה, רשמית, מאוחר מאד, רק בשנת 1837.

מסגרת 2

בלמונטה-כפר האנוסים בפורטוגל

בשנת 1493 (זמן הגירוש מספרד) יהודים רבים נמלטו לפורטוגל ביניהם היו 3 משפחות יהודיות, שרצו בכל כוחם לשמור על המסורת והדת היהודית.

לכן, לא נסעו אל אחת הערים, אלא הם מצאו לעצמם איזור מרוחק, הר ירוק ושליו באיזור שנקרא Serra   da Estrela("יער הכוכב") והקימו בו כפר משלהם, הם אמנם הכריזו על עצמם כ"נוצרים חדשים" (מאראנוס) אבל בסתר שמרו על המסורת היהודית, בכל מה שיכלו. השכנים הנוצרים היו רחוקים, וידה הארוכה של האינקויזיציה לא השיגה אותם. אבל הכל נשאר בהסתר ומחבוא.

כדי לא להתבולל בין הגויים, וכדי לשמור על המסורת התחתנו שלושת המשפחות היהודיות רק בינן לבין עצמן, כך ששמות המשפחה בכפר כולו הן תמיד דומים, (הנריקז, מנדס, אוליווירה) הכפר גדל במשך הזמן, אבל כמעט ולא הפריעו את מנוחתם.

מי ששמר בעיקר על המסורות היו דווקא הנשים, הסבתות והאימהות, והן היו אלה שדאגו לגחלת שלא תכבה מאות שנים, הם חינכו את הילדים ושמרו את השבתות, כי הגברים היו חייבים ללכת לכנסיה, ולסחור עם הגויים, ולהיראות בפניהם כנוצרים.

לפני כמה שנים הגיעו לבלמונטה כמה רבנים מעמותת "שבי ישראל" והרבנות הראשית, והיהודים ה"ישנים" חזרו ונעשו ליהודים "חדשים" כאשר לימדו אותם את כל הדינים ומסורות שנשתכחו מהם. לפני בערך כ10 שנים יהודי-צרפתי תרם להם בית-כנסת ומקווה, וכיום יש שמה חנויות עם שחיטה, מאפיות כשרות, מוזיאון יהודי ועוד. עדיין, נשמרות בכפר מסורות מן הימים האפלים, מנהגים שמראים על העוצמה של האמונה היהודית,    והרצון להמשיך אותה בכל דרך.

אהרן אמוזג – בני אמוזיג- מקורות וקורות תולדות ותולדות בני אמוזיג במרוקו

ממלכת ברגאוואטה גמרוקו.ברית מספר 23

במאמר מיום 12 ביולי 2004, נכתב ע״י Rachid Yahou והופיע באתר אינטרנט יהודי בצרפת מספר המחבר על ממלכה ברברית שמלכה מוצאו (ציטוט) ״ממשפחת אָמָזיִג הגדולה״. להלן מבחר קטעים בתרגום חופשי מצרפתית. ההדגשות הן שלי(א.א.)

ממלכת ברגאתאטה ב מר1 Le royaume Barqhawata du Maroc -Rachid Yahou -IP ממלכה ברברית זאת, … התקיימה בשנים 1148-741 אחרי כיבוש אפריקה הצפונית ע״י הערבים שבאו להפיץ את דתם – האיסלם. קמה התנגדות כדי לסכל את האידיאולוגיה החדשה.(      )

טריף, במקורו מסלי [בצפון מרוקו], מיסד שושלת ברגאוואטה, מוצאו ממשפחת אמזיג( amazigh) הגדולה מן השבט ״מסמודה״, בני הדת היהודית. עם הפעלת ה״דהימה״ (מס שהוטל על אנשי הסֶפֶר [כלומר היהודים] ע״י המוסלמים), בני אמזיג, על אף התאסלמותם, הגיבו במרד כולל.(״….) המלך טריף סרב לקבל את הדת החדשה (האיסלם) בטענה שאין אפשרות לקיימה בהיותה כתובה בשפה הערבית,

… אבל אחרי מותו, בנו, סליח, בתחילת המאה התשיעית, יסכים לקבל את האיסלם עם שינויים משמעותיים. בקבלה את השראתה לא רק מן הקוראן, הקנתה הדת הברברית החדשה חשיבות גדולה ל… תורה. כך נמנעו הברברים מאכילת בשר שפן וחזירי בר. כמו כן, קראו בתפילתם פסוקים גם מן התורה וגם מן הקוראן…. הספר הקדוש של הברברים כלל יותר ממאה ״חרוזים", הראשון שבהם מדבר על משה, ושמו של מוחמד אינו נזכר אף לא באחד מהם.

שבט ״אמזיג״ חי וקיים. בטיול במרוקו בשנת 1993, כאשר התעניינתי אצל מורה הדרך לגבי ה״סיפור" על שבט אמזיג שהתקיים בעבר הרחוק, הוא אמר כי שבט ״אמזיג״ (הברברים הלבנים) חי עד היום באזור האגמים אשר בהרי האטלס בקרבת העיר פאס, וממשיך להיקרא בשם זה (״קח ג׳יפ ותעלה בהר עד האגמים״).

[1]    תודה לוידאל צרפתי ששלח לי המאמר מהאתר: http://www.col.fr/article-601.htmlRachid

בית הכנסת שבו התפללו בני אמוזג בפאס. באותו הטיול, מוריס (משה אמוזיג, היחיד בני המשפחה שגר עדיין בפאס), ערך לי סיור בבית הקברות (משם הנתונים על חלק מאבות המשפחה) והצביע על בית הכנסת שהמשפחה נהגה להתפלל בו. הוא נקרא בערבית ״אצלא (או אסלא) דלפאסיין״ (בית הכנסת של הפאסיים, אנשי פאס). נקרא גם כן בית הכנסת של התושבים שהם מי שהתגוררו בפאס לפני בוא מגורשי ספרד לעיר הזאת (הגל הראשון ב- 1391 והשני ב־ 1492), והנקראים המגורשים. בית כנסת זה מוזכר בספרו של שמעון אלכסלסי"מפאס לירושלים״. המגורים – ברחוב הפאסיים. ב״יחס פאס״ מופיעה רשימה של הרחובות, החצרות והבתים של יהודי פאס. ציטוט הכותרת שבראש הרשימה:

״מספר הבתים והחצרות אשר בעי״ת [עיר תהילה] פאס יע״א [יכוננה עליון אמן]״. ב״דרב לפסיין״ (רחוב הפאסיים, כלומר, בני פאס הוותיקים) נמצא "דאר עיוש בן אמוזיג״, [בית עיוש בן אמוזיג]. ״עיוש״ בערבית משמעו ״חיים״, ויתכן ששמו של האיש בעברית היה חיים.

השם ״בן אמוזג״ משמעותו ״בן הבֶרְבֶרים׳׳. כך מופיע במספר רשימות המסבירות משמעות שמות משפחה מרוקאים." ומשמעותו בשפה הברברית: אציל, איש כבוד, נדיב. השם אמוזג נמצא רק במרוקו. לא מצאנו אף לא משפחה אחת בשם זה בספרד, או מחוץ לגבולות מרוקו, ובקושי מחוץ לגבולות העיר פאס עצמה. לעומת משפחות מרוקאיות ממגורשי ספרד ־ כגון טולידנו, אלבז, אלמוזנינו-אלמושנינו, ואחרים ־ שמוצאים עקבותיהם וצאצאיהם גם מחוץ לספרד ומרוקו (ובעיקר – ארצות הבלקן, טורקיה ופורטוגל).

מקורות המציינים שהמוצא מגירוש ספרד.

אברהם-חי בן אמוזג, בפתח ספרו ״אברהם בכל׳:

״ולזה אגיד בתחלה את תולדותי ואת תולדות בית אבא ממשפחת בן אמוזג כי זקנו של זקני היו מגולי ספרד ועלו לערי ברבריה הסמוכה להם וגרו בעיי״ת [בעיר תהילה] פיס [פאס] ממשלת מרוקו ימים רבים …"

[אברהם בכל, עמוד אי]

וגם אפשרות שלישית:

ועוד עדות על המוצא מגרוש ספרד, המצביעה אולי על אפשרות שלישית: ב״פאס וחכמיה״ כתוב על אחד מרבני המשפחה (ועוד נחזור אליו בהמשך):

״היים בן אמוזיג נכד רבי כלפון. מחכמי פאס הנודעים בקרב התושבים הוותיקים, אם כי היה כנראה צאצא למגורשי ספרד."

[פאס וחכמיה, עמוד 261]

במשפט האחרון קיימת סתירה בין היותו מן התושבים הוותיקים ובין הגעתו לפאס בגרוש ספרד. עובדה זאת מצביעה אולי על אפשרות שמשפחות שהיגרו לספרד ואיטליה חזרו לארץ מוצאם באותו הדור או דורות לאחר מכן. לתופעה זאת מצאתי סימוכין במאמר שפורסם באינטרנט על ההגירה מארצות המגרב לאירופה וההשפעה הספרדית והאיטלקית שמשפחות אלה הביאו אתן לצפון אפריקה כאשר חזרו לקהילותיהם בארץ מוצאם. אבל בכל מקרה, שורשיהם נטועים במגרב הברברי.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 227 מנויים נוספים
ינואר 2017
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר