קזבלנקה והעת החדשה – הגר הלל

l'avenir illustre

עבודה – עם בעיית האבטלה והקבצנות הציעה מערכת העיתון להתמודד בשתי דרכים : פתרון מיידי ופתרונות לטווח הארוך (ליאווניר, 4.2.27, עמוד 2). במסגרת הפתרון המיידי עלתה ההצעה להקצות דמי אבטלה (ליאווניר, 31.1.36, עמוד 2); לטווח ארוך הוצע לבנות תוכנית להכשרה מקצועית (ליאווניר, 6.5.27, עמוד 2), וכן להקים ״בנק עממי״ במטרה להסדיר תנאי הלוואה נוחים לבעלי מלאכה, המצויים על סף פשיטת רגל. ״הבה נציל את בעלי המלאכה שלנו״ – מציע העיתון בכותרת ענק (ליאתניר, 15.12.31, עמוד 2).

חינוך – עקרונות האוניברסליזם של המהפכה הצרפתית, לא עלו בקנה אחד עם האינטרסים השלטוניים הצרים של הפרוטקטורט הצרפתי במרוקו. זה שאף לשמור על יתרונו של המיעוט האירופי השולט. מסיבה זו הוא החזיק בידיו את מפתחות המודרניזציה, בניסיון לפקח על קצב הקידום החברתי והכלכלי של האוכלוסיה הילידית. מאותה סיבה הוא צמצם את המערכת החינוכית ומיקם אותה בריכוזים אירופיים, ומשלב מסוים הגביל את אפשרות הכניסה לבתי־ ספר צרפתיים לבעלי אזרחות אירופית בלבד.

כי״ח הוסיף להיות הסוכן העיקרי של התרבות הצרפתית ברחוב היהודי. כך, למשל, תמורת סבסוד רשת החינוך שלו, איפשר כי״ח לנציבות הצרפתית לפקח על תוכנית הלימודים בבתי־ הספר היסודיים. ואולם, על אף המשאבים הכספיים לא הצליחה רשת החינוך של כי״ח להיענות לדרישות האוכלוסיה היהודית בקזבלנקה. מדי ספטמבר היה אפשר לראות התגודדות של ילדים ובני משפחתם מול שערי בית־ הספר הנעולים, התגודדויות שהובילו, לעתים, להתנגשויות אלימות בין המסורבים לבין השרתים המופקדים על הבניינים. הנפגעים העיקריים היו תושבי המלאח. הללו היו משפחות ברוכות ילדים, חסרות אזרחות אירופית שעשויה היתה לאפשר להן להיכנס לבתי־ ספר צרפתיים, חסרות משאבים הדרושים כדי להשתלב בחינוך הפרטי, וללא הקשרים המתאימים באדמיניסטרציה של כי״ח, שיאפשרו להן להיכנס למקום ריאלי ברשימת הממתינים.

אוחיון שהיה עד לאותם מראות כואבים דאג לעדכן את קוראיו. מול ההצהרות והדיווחים של האחראים על החינוך, שנהגו לטפוח לעצמם על השכם ולהצביע על הישגים, הוא הציג מציאות אחרת לחלוטין. ״בסך הכל, אמר לסיכום האחראי לחינוך היהודי במרוקו, אין לנו על מה להתלונן, שכן לפני עשר שנים למדו בקושי 2,500 ילדים בכל בתי־ הספר במרוקו. כיום נע מספר התלמידים היהודיים בין 17,000 ל־18,000. האם בכך אין לנו על מה לשמוח?

כמובן […] אבל כמה ילדים עדיין אינם לומדים בבתי־ הספר? האם במרקש עצמה מספרם אינו מגיע ל־3,000? וכמה יש בקזבלנקה? האם נשכח מלב המראה העצוב של פתיחת שנת הלימודים האחרונה? ההמון הסתער על בית ־הספר ושוטרים הסתערו על ההמון הזה, היכו במלוא המרץ על ימין ועל שמאל, הציקו לנשים ולזקנים שסביבם עמדו הפעוטות, וכל זאת תחת עיניהם חסרות ־הישע והכואבות של מנהלי בתי־ הספר, שהתבצרו מאחורי המחסומים ובלעו בשקט את קלונם ואת כעסם" (ליאווניר, 27.12.34, עמודים 10-9).

עד מהרה התברר שהקבלה לבתי־ הספר לא היתה ערובה לשילובם המוצלח של הילדים במערכת החינוך: צפיפות בכיתות, מחסור במורים, או מורים באיכות ירודה, גרמו לילדים רבים לנשור ממערכת החינוך לרחוב. עקב המצוקה והרעב, השתמטו ילדים רבים מביקור סדיר בכיתות, יצאו לגנוב קצת אוכל, אולי בגד, והידרדרו לעבריינות.

בהתאם לרוח התקופה האמינו במערכת ליאווניר, שעתיד הקהילה תלוי באזרחי המחר, דהיינו, בילדים; מעל דפי העיתון הם דרשו להקדיש את מירב תשומת־ הלב לחינוכם ולהכשרתם לחיים הבוגרים (ליאווניר, 19.11.26, עמוד 2; 7.10.27, עמוד 2; 31.10.33, עמוד 2). אם אין קמח אין תורה, כך גרסו ארגוני המתנדבים שניסו אף הם להתמודד עם מצוקתם החומרית של התלמידים. הם דאגו לארוחה חמה וביגוד לבני המהגרים, ובכך קיוו להשיג מטרה כפולה: למנוע שוטטות ועבריינות נוער, ולספק לתלמידים תנאים פיזיים בסיסיים, שיאפשרו להם להתרכז בלימודים. ואולם, בשל תקציבם הדל והבלתי סדיר לא יכלו לספק את מלוא הצרכים הגוברים. ״ילדינו רעבים!״ זעקה כותרת של ליאווניר, וחייבה את ראשי הקהילה לפעול למען פתרון ממוסד של הבעיה (ליאוויר30.4.37, עמוד 2).

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 132 מנויים נוספים

פברואר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« ינו   מרץ »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728  
רשימת הנושאים באתר