פורים בצפון אפריקה – מקורות שונים
קערת הסדר
בעל־הבית חוזר עם בניו מבית־הכנסת, שמח וטוב לב, מתיישב על מיטתו, כמלך בתוך טירתו, ומתחיל להכין את " א-סינייא די בבהילו " , היא ״קערת הסדר של בבהילו״. לרוב יהודי מרוקו כלים מיוחדים לפסח ואלה נשמרים משנה לשנה: המגשים מנחושת, או מפליז והמגש המובחר והיפה מכולם שמור לליל הסדר, הלא היא ״קערת הסדר״, או ״קערת ההגדה״, אשר בלילה זה היא מקשטת את השולחן. במגש השמור הזה, מניחים את הנחוץ: ג׳ מצות, ביצה, עלי־חסה למרור ולכורך, כרפס, זרוע, החרוסת משקדים כתושים, ותערובת פירות יבשים, תבלין והיין הטוב תוצרת־בית, כך יצאו החרוסת כצבע הטיט, לזכר עבודות־פרך בימי שעבוד מצרים.
יש שנהגו גס להניח בקערת הסדר, שלוש ביצים: ביצת תרנגולת, ביצת אוז וביצת צלצל. יהודי לוב שמים בקערת הסדר ביצים כמספר בני הבית. יש בין יהודי לוב ששמים ביצים גם לזכר הנפטרים.
12) הצלצל הוא שם של עוף שנזכר במקרא : ״ופרי אדמתך יירש הצלצל״ (דברים כח, מב).
קערת הסדר של יהודי תוניס
יהודי תוניס אינם משתמשים במגש הנחושת או ה״סנייא״, בתור ״קערת הסדר״ המקובלת בקהילות ישראל במרוקו. במקומה משתמשים בסל גדול הנקרא ״סיסטו״.
זהו סל נצרים גדול בקוטר של כ־60 ס״מ, בסל זה מניחים שוק של כבש, החרוסת המכונה בפיהם ״חרושת״, מספר ביצים שלוקות, המצה השמורה, עטופה במטפחת ומספר עלים של חסה.
את ה״סיסטו״ מכסים במפית רקומה בחוטי זהב (עבודת יד). יהודי תוניס בוחרים דווקא בסל הזה, כנראה כדי להרבות בשינויים לילדים. (צרפתי)
הקידוש
לאחר שהוכנה קערת הסדר, בא תורו של הקידוש ״קדש״, מוזגים את הכוסות וכל בני הבית, הנשים, הילדים וגם הבנות, ללא יוצא מן הכלל כל אחד לוקח מהם את כוסו בידו ועומד. בעל־הבית נוטל את הכוס שלו בשתי ידיו, ומסלסל בגרונו את ״אלה מועדי ה׳״ וכל המשפחה מצטרפת במקהלה אחת . בתפילאלת שבדרום מרוקו וכן באי ג׳רבה שליד תוניס, נשתמר שם נוסח מיוחד של קידוש לליל פסח, שנקרא ״הקידוש הארוך״ או ״קידושא רבא״, מעין פיוט על הברית שבין השם ועם ישראל. קידוש זה כבר היה נהוג בתקופת הגאונים ומובא בסידורו של רס״ג(סעדיה גאון).
הסיבה
את כוס היין של הקידוש, יש לשתותו עד תום ובהסיבה, כי דרך אדנות וחירות היא הלילה לישב על מיטה מוצעת בשעת הסעודה ולאכול בהסיבה ואפילו העני שבישראל מיסב הלילה, כי כל ישראל בני מלכים הם בליל פסח וחייבים לאכול בהסיבה את המצה וצריך על צד שמאל, אבל המרור, אין צורך בהסיבה.
יחץ
אבי המשפחה נוטל את שלוש המצות, פורס את האמצעית לשתיים, כדי לקיים את הכתוב ״לחם עוני״. החלק הגדול של המצה, מצניעין תחת המפה לזכר ״משארותם צרורות בשמלותם על שכמם״.
בשעת יחץ המצה, ראש המשפחה נוהג לומר בשפה הערבית המוגרבית וכשהוא מראה למסובין את שלש המצות:
האגדא קסם אללאה לבחר, עלא תנאס לטריק, חין כרזו זדודנא מן מאסאר לעתיק, עלא יד סידנא ונבינא מוסא בן עמרם עליה א־ סאלאם, האגדאק יא מולאנאת׳ פ׳כנא פ׳חאל די פ׳קת זדודנא, מן האד לגלות האדי, ותוסלנא אל־ארד זדודנא ולרושלים לעזיזא עלינא.
תרגום: ככה הבקיע השם את הים לשנים־עשר מעברים, כאשר יצאו אבותינו ממצרים העתיקה על־ידי אדוננו ונביאנו משה בן עמרם ע״ה, ככה אלהינו תצילנו כפי שהצלת את אבותינו מן הגלות ההיא ותביאנו אל ארץ אבותינו ולירושלים היקרה לנר׳.
הערת המחבר : יש תחת ידי מספר לא מבוטל של נוסחאות מסוג זה, כי כל מוציא או מהדיר הגדה, ניסח את המשפט הזה לפי מנהג עירו או סביבתו, כך יש לנו מנהג מכנאס לפי הגדת ״ויזכור יוסף״; נוסח צפרו לפי ״כוס אליהו״; נוסח דבדו לפי מנהג דבדו, עמי 98. ועוד נוסחאות רבות.
מנהג הגבהת קערת הסדר, קיים בכל קהילות ישראל בצפון־אפריקה. החיד״א בספר: מעגל־ טוב, עמי 62, מספר שבתוניס, נהגו לסובב את הקערה ג׳פעמים מעל ראשי המסובין. פעם הוא (החיד״א) הוזמן לליל הסדר בבית אחד הגבירים שם בתוניס. המשרת רחמים שמו, הגביה את סל המצות והירקות, שלוש פעמים מעל ראש כל אחד, כשהגיע אצל הנשים שהיו יושבות בצד, לא ידע אם גם על ראשן להעביר את הסל ג׳ פעמים או רק פעם אחת; ספר המועדים, עמי 495; נוהג בחכמה, ע׳ קסג.
בבהילו יצאנו ממצרים
בהרבה עדות ישראל נוהג בעל־הבית להגביה את הקערה עם המצות וכל מה שיש בה, קורא את הפסוק הראשון של ״הא לחמא״, ואחר־כך מבקש מבעלת הבית להוציא הקערה מן השולחן, כאילו כבר גמרו לאכול. כל זה כדי לתת לילדים הקטנים לשאול שאלות: מדוע הוציאו את המצות המוכנות לאכילה, ואז יודיעו להם כי אין לנו רשות לאכול לפני שנספר על יציאת מצרים.
המנהג אצל יהודי המגרב הוא שה״מגיד״ נוטל את ״קערת הסדר״ מגביה אותה ומסובבה שלוש פעמים מעל ראשי כל המסובין ואומר בניגון מיוחד: ״בבהילו יצאנו ממצרים״ המסובין עונים לו באותו ניגון: ״הא לחמא עניא בני חורין״. אם נמצא במקום איזה אורח שהוזמן ל״סדר״, ראש המשפחה מכבד אותו בהגבהת הקערה ובאמירת בבהילו. יש הנוהגים להיכנס לבתי השכנים או הקרובים בעת ההגבהה ומתכבדים לסובב את הקערה מעל המסובין.
יש הסוברים כי הקפת קערת הסדר מעל המסובין, באה לרמוז שהם מסתופפים בצל המצוות וגם כדי להרבות בשינויים לילדים הקטנים, כך ישאלו: מה נשתנה?.15 אחרים אומרים שבזכות מצווה זו: בלילה הזה, השם מגין ושומר על ישראל מכל צרה. בשעת הגבהת ״קערת בבהילו״, הנשים מרגישות שזוהי שעת ״עת רצון״ ומנצלות את ההזדמנות, מבקשות רחמים על צאצאיהן ובמיוחד על בנותיהן שתתחתינה בקרוב.
יהודי לוב נוהגים לעשות ״בבהילו״ רק כאשר מגיעים ל״מה נשתנה״. ראש הסדר נוטל את קערת המצות ומסובב אותה על ראש כל אחד מבני הבית. יש שנהגו לשיר את הפיוט הבא לפני בבהילו:
יום זה נהלל אל שוכן שמים, בבהילו יצאנו ממצרים. סימן דוד
דברו שלח וירפאנו, על יד משה עבדו נביאנו,
הראה את אותותיו לעינינו מופתים בארץ ובשמים,
ויוציאם בכסף וזהב, ושמלות לרוב מארץ רהב,
חן חן שם לבניו אשר אהב בחר לנחלה מכל גויס,
דלה דלה לנו מבור גלות אל עליון קדוש נורא תהלות.
לשמו אשורר בשיר למעלות, בתוף וכינור ובמצלתים״.
עוד שיר נאה לאמרו לפני בבהילו, כי מאמינים שזוהי עת רצון לפני המקום.
אארוג שיר לאלהים חיים, בבהילו יצאנו ממצרים.
יחיד נורא, הפך סדרי עולם,
והציל עם שמו בו את כסלם.
סמכם אל והאיר את אפלם
פצחו רנה, בתוף ומצלתים,
מגדולם עד יונקי שדים,
בבהילו יצאנו ממצרים.
מלכי שמור, ארץ שפתים כימי צאתך,
מארץ מצרים, אראה אותו נפלאות גלוים.
שנה באה תוך ירושלים, אור החמה יאיר שבעתים,
בבהילו יצאנו ממצרים.
אחרי אמירת בבהילו, יש שנוהגים להוסיף לומר את הפסוק ״אתמול היינו עבדים לפרעה, היום בני חורין היום כאן, לשנה הבאה בירושלים״.
אחר טכס ״בבהילו״, כל המסובין פותחים במקהלה ובקול אדיר בקריאת ההגדה כשהיא מתורגמת מעברית לערבית המדוברת, על־ידי כל בני המשפחה ביחד.
טכס בבהילו בתוניס
לפני שמתחילים ב״הא להמא עניא״, נוטל המגיד את ה״ ססיסטו " (סל נצרים) ומסובבו פעמיים מעל ראשי המסובין, והללו עונים לו בצווחא ״אתמול היינו עבדים, היום בני חורין״, היום כאן, לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין״. נהוג שהבת הבכירה אשר הגיעה לפרקה וטרם נישאה, מסובבת גם היא את ה״ ססיסטו״ מעל ראשי המסובין וזו סגולה בדוקה שתינשא בקרוב.
אומרים שמנהג זה יסודו כנראה באיזכור של עמוד הענן שסכך על בני ישראל לאחר צאתם ממצרים, ככתוב: ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם (שמות יב יט) (צרפתי 87).
מכתב מאת הנסיך מולאי מחמדי אל הקאיד מחמד ן׳ אחמד אמוש
מסמך מס' 1
מכתב מאת הנסיך מולאי מחמדי אל הקאיד מחמד ן׳ אחמד אמוש2.
(21.8.1843)
השבח לאל לבדו ותפילת אלוהים על רבוננו מחמד ועל בני ביתו
חותמת:
החליפה מולאי מחמד
בן נסיך המאמינים
עבד אל־רחמאן
האל ישמרהו
אל משרת3 אדוננו4 הרם הקאיד5 מחמד בן אחמד אמוש-יהי האל בעזרך, השלום ורחמי אלוהים עליך בשם אדוננו — יסייעו אלוהים — לעצם העניין: היהודי שלמה קורקוס 6הוא יהודי שלנו 7המטפל באחדים מעסקינו. התחשב בכך, קבל אותו בסבר פנים יפות. אין הוא מבקש משרה ממשרות היהודים8 אלא את בטחונו האישי. הוא כבר מסר על התנהגותך הטובה כלפיו וכלפי שאר היהודים. זה מה שאתה מתבקש לעשות9. האל בטובו ידריך את צעדיך. אמן ושלום. 25 רג׳ב שנת 1259.
הערות המחבר לפי המספרים המופיעים במסמך.
1- מולאי מחמד ן׳ עבד אל־רחמאן: משנה למלך (ח׳ליפה) במראכש עד עלותו לכס המלוכה במקום אביו, ב־1859.
2 – אחמד אמוש – מושל צבאי של העיר מוגאדור לפני הפצצתה בידי הצי הצרפתי ב־1844 ולאחריה.
3 – אל משרת – וציף, ח׳דיס ועבד (במובן ״עבד״ או ״משרת״) הם שלושת המושגים שבשימוש השולטאן ובניו, כשהם פונים לפקידי המח׳זן.
4 – אדוננו – מולאנא ה״מולא״ שלנו, שם־תואר המוענק לכל צאצאי הנביא (שרפא), ובכללם לבני השושלת השריפיות במארוקו.
5 – הקאיד – דרגה צבאית ותפקיד מינהלי כאחד המוענקות למושל של עיר או של שבט.
6 – שלומו קרקוז, לפי הנוסח.
7 – הוא יהודי שלנו – ביטוי פטרימוניאלי זה אינו חייב להטעות בנוגע למעמד היהודים במארוקו, שהיה מושתת על עקרונות הפקה– האסלאמי ולא על־פי רצונו של שליט כלשהו. היהודים לא היו ״רכושו״ של המלך. משפט זה מבטא אפוא יחס ידידותי כלשהו כלפי שלמה קורקוס. ״הוא משלנו״ — כך צריך להיות מובנו.
הפקה – فقه חוק יבש, תורה, דוקטרינה
8 – ממשרות היהודים – במארוקו, כמו בשאר מדינות האסלאם, נהוג היה למנות רק יהודים לתפקידים מיוחדים, כמו למשל, בכל הקשור בהפקת מטבעות זהב.
נראה מתוך מיסמך זה שיחסו של הנסיך מחמד ליהודים היה שונה מזה של אביו, כפי שהאחרון מבטא אותו במכתב לקונסול צרפתי בטנג׳ה, מה־20 בדיו אל־חג׳ה 1257 (2.2.1842):
9 – מתבקש לעשות – ״יהודי ארצנו המבורכת הם בחינת מעאהדון, אשר קיבלו עליהם את תנאי חוקנו הדתי בכל הקשור למעמד העמים הנהנים מהחסות(דימה)(…). כל עוד הם מקיימים תנאים אלה אסור לשפוך את דמם ואסור לפגוע ברכושם. אך אם אינם נשמעים אפילו לאחד מהתנאים האלה, חוקנו המבורך מתיר לשפוך את דמם ולנשלם מרכושם. דתנו המפוארת אינה מעניקה להם אלא אותות קלון ונחיתות. לכן תיחשב כעבירה נגד תנאי החסות אפילו הרמת קול של יהודי בפני מוסלמי. יבושם לכם, אם במדינתכם, היהודים הם שווים לכם אך אצלנו אין הדבר כך״.
רבי אברהם בן רבי יחייא אביחצירא השלישי – המקובלים במרוקו
רבי אברהם בן רבי יחייא אביחצירא השלישי – ארזי הלבנון 47
החכם השלם הכולל העניו המקובל האלהי כמוהר"ר אברהם אביחצירא ז"ל. אודות רבי אברהם אביחצירא זיע"א סופר, כי נגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב ואמר לו, כי ביכולתו לשאול כל אשר יחפוץ לבקש, וענהו רבי אברהם : " איני שואל ממך לא עושר ולא מאומה, מלבד התורה הקדושה ולשא ימות אחד מבני ביתי בעודי חי ".
ואכן, באותו יום נתבקש רבי אברהם לישיבה של מעלה, נפטרו מבני ביתו ארבעים ושש נפש…בספר " מלכי רבנן " מסופר על תפילתו שהייתה עושה םירות במרומים, כי בעת שהייתה עצירתץ גשמים ונתרוקנו הבורות, היה עומד ומתפלל ולא היה זז ממקומו עד שהיו השמים מתקשרים בעבים ונתכו גשמי ברכה ארצה.
רבי אברהם בן רבי מרדכי אלנקוואה – ארזי הלבנון 66
הגאון המופלא מרביץ תורהכ רבי אבהם רב ומקובל נצר למשפחת מגורשים שחלקם נתיישבו במרוקו ומכונה גם בשם רבי אב"א וכך נזכר בכמה מקורות. רבי אברהם נולד בסאלי בשנת התקס"ז – 1807. לאחר שהשתלם בחוכמת התורה על כל מכמניה ורזיה, בהלכה, בדרש ובסוד, וחשימש בתפקידים רבניים חשובים בקהילות שונות.
עם אחיו אבי עמרם, למד בישיבתו של רבי רפאל ביבאס בסאלי. סבו של רבי רפאל אלנקוואה, בהיותו צעיר שימש רבי אברהם כדיין בעיר סאלי. עימו שימש ברבנות רבי יצחק בן סוסאן הלוי.
רבי אברהם היה ידוע בתקיפותו כפוסק וכדיין שאינו נרתע מלהילחם בתופעות שליליות ולחזק את רוח הקהילה בקדושה.
מחשובי תלמידיו היו : רבי נתן אסייג, רבי סעוד בן יצו ועוד. בשנת התר"י – 1850, עבר לאלג'יר לאחר שהיה שרוי בסכנה, משום שהחזיר נערה שנלכדה בידי המוסלמים, לחיק היהדות ולעמה.
הוא ישב כמה שנים בעיר תלמסאן, בה טמון ראש משפחתו, רבי אפרים אלנקוואה. בשנת התרי"ב עמד חעיר מעסקאר, שם שימש כרב הקהילה וכדיין. רבי אברהם נלב"ע בעיר אוראן בט"ז בחשון התרנ"א – 1891.
ואלה הם חיבוריו :
1 – שאלותותשובות " כרם חמר " ג' חלקים על שולחן ערוך ליוורנו תרכ"ט – תרל"א
2 – " זבחים שלמים , על הלכות שחיטה לרמב"ם ובו גם " כסף אחר " דיון הלכתי בדברי הרמב"ם, ליוורנו תרי"ח.
3 – " עט סופר ", חיבור על הנוסחאות המדויקות של השטרות השונים. נדפס בשאלות ותשובות " כרם חמר "
4 – " גט מקושר " – סדר הגט ודיני גיטין.
5 – " חמר חדת ועתיק " – קיצור " שפע טל " לרב שעטפל הורביץ, הקדמה בקבלה, ליוורנו תרי"ט.
6 – ספר " אוצרות החיים " – לכבוד הרב רבי חיים ויטאל עם הגהות והערות שלו של חכמים נוספים וביניהם רבי אברהם בן יוסא בו עירו, ליוורנו תר"ד.
7 – " זכור לאברהם " – דיני טרפות הכתובים בצורת שיר, ליוורנו תקצ"ט.
8 – " חוקת הפסח " – הגדה של פסח עם ביאור בשלון מוגרבית ודיני החג, ליוורנו תקצ"ט.
9 – " מלל לאברהם – ספר דרושים על פרשיות התורה, ליוורנו תרל"ה וחל ב' על מועדים.
10 – " בינה לעתים " – קובץ פיוטים ובקשות למועדים ולשמחות וחלק קינות\ אמסטרדם תש"ד
11 – סידור " חסד לאברהם " – בחלק מהמהדורות נקרא בשם " שער שמים ". המיוחד בסידור הזה, שבצד הדינים, המנהגים והבקשות, הסידור מיוסד על אדני הקבלה והכוונות של האר"י ז"ל, ליוורנו תר"ה.
12 – " קול תחינה " – סידור לתשעה באב, מללוה בהלכות וקינות של משוררי המערב, חלקן שלו, ליוורנו תר"ד.
13 – " משפט כתוב , – קובץ דינים וביאורים בכתב יד.
14 – " פסח מעובין " – דיני פסח, ליוורנו תרי"ב.
15 – " אוצר חכמה " – בעניין תתר"פ חלקי השעה וענייני קבלה בכתב יד
16 – " תפילה לכל פה , – סידור ובו תפילות כל ימותהשנה, כולל המועדים, ליוורנו תרי"ח.
17 " מיני תרגימא " – פירוש ההגדה ודיני פסח, ליוורנו תרי"ט
18 – " שיבת אברהם " חידושים על מסכתות תש"ס בכתב יד.
19 – סידור , חימודי ה' " – סדר התפילות עם דיני המועדים, ליוורנו תר"ח.
20 – סידור " כל בו " – כך דווח במקורות, יתכן והוא מקביל ל " תפילה לכל פה "
21 – קונטריס " יוצע לרבים " – הנפס בסוף " זבחים שלמים ", תשובתו על השגות שהשיגו נגדו.
22 – " עפרא דקבנן " – דרשות.
23 – " טהרת כסף ", ליוורנו תר"ך.
חיבוריו זכו להערכה גדולה מדורו ועד לדורנו. בהסכמת חכמי ליוורנו לספרו " זבחים שלמים " כתבו : עבר לחם רב לרבנן, מלמד שהאכילן בשרא דתורא. וביאורו שהרב אברהם הכין להם לחם חשוב ( רוחני בבחינת " לכו לחמו בלחמי " ) לחכמים והאכילם בשר התורה ( במליצה, כי האמרה בחז"ל היא בשרא דתורא – בשר השור )
בהקדמתו לספר, מביר ברבי אברהם את דברי קודשו של רבי יוסף ג'קאטיליה בספרו " שערי אורה, השואל, " כתיב טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו ואם הוא מרחם, היאך ציוה לשחוט בהמה לאכילת אדם ואיה רחמיו "
הוא מביא את תשובתו כי במעשה בראשית הסכימה בהמה להשחט, באומרה שטוב שעל ידי זה תעלה במדרגת אדם היודע ומכיר את ה', אם כן גם שחיטת הבהמה הרי היא לה רחמים.
בסוף הספר " זבחים שלמים " מביא רבי אברהם קונטריס " טהרת הכסף " ובו פסקים, הסכמות חכמי הדור, השגות כנגדו ותשובותיו על ההשגות.
כמובא שם, קם בקהילתו איש מדנים מעיר תיטואן וחרך וגידף את הספר והוא וחבריו השוטים קרעו את הספר ל י"ב קרעים, ביזוהו ושרפוהו. רבי יצחק בן ואליד שלח אליו אגרת, בה הוא אומר לו שלא לנקוט בלבו על אותפ פריצים כי הוא בטוח שזכות הרבנים המוזכרים בספרו, יבקש עלבונם ויתנקמו לכתוב ספרים רבים.
בספר " בינות לעתים " הוא חותם " אב"א ב"ם אודה יה " אב" בם – אברהם אלנקאווה בר מרדכיט.
להעתיק מספר " סאלי וחכמיה דף קצז והלאה.
רבי אברהם שלום – ארזי הלבנון – 184
נכדו של רבי שלום הזקן בן הרב אליעזר שלום. היה תלמידו של שלמה סאגיס וחתנו של רבי חייא רופא שכיהן כראש אב בית דין בצפת. אף הוא עצמו נמנה על חשובי חכמי צפת בזמנו. עולה מקושטא שישב בצפת, עבר לירושלים והדיש בצאוותו חלק מהונו לייסוד ישיבה בצפת, מסר את הנהגת הישיבה לשלושה חכמים מצפת ובכללם רבי אברהם שלום.
היה שליח צפת יחד עם רבי יוסף מיטראני לקושטא בשנת שנ"ט. בשנת ש"צח – 1638 היה עוד בחיים וחתם בצפת על אגרת מוונציה בעניין הקדש הגביר רבי יצחק פרינסיפל לישיבת טבריה.