ארכיון יומי: 23 במרץ 2017


הספרייה הפרטית של אלי פילו- תה עם נענע – אשר כנפו

 

בשקידה ובאמונה שט אשר כנפו אל כל ריכוז של מרוקאים שמצא, אם בארץ ואם בחוץ לארץ, כדי להציל מן הנשייה אלמנטים של תרבות הנכחדת והולכת. התרבות המזרחית המסורתית חטפה במאה העשרים שתי מהלומות: תחילה בא הקולוניאליזם האירופי ותבע והטביע את עליונותו התרבותית על-פני התרבות המקומית – בארצות המגרב אלו היו הצרפתים – ואחריו בא המחיקון הציוני שביקש באמצעות מדיניות כור ההיתוך להשכיח מיהודי הגולה את תרבויות ארצות המוצא שלהם. לכן, במלאכת האיסוף המסורה שלו של אותם מאות קטעי הומור, אשר כנפו למעשה עוסק בהצלה. על-אף שלרוב, סיפורי עם מלגלגים לכל בדיקה גנטית ומסתירים את מוצאם בצניעות ערמומית, אשר כנפו מצא לנכון לתרום את חלקו בגאולה בהביאו דברים בשם אומרם: לכל סיפור ומעשייה יש אימא או אבא. גם אם לא הורים מולידים, לפחות הורים מאמצים – דהיינו מספרים. בעריכה עדינה ולא משתלטת משמש אשר כנפו אוזן קשבת לאינספור מספרים המעניקים מגוון סגנוני ותחושה של אותנטיות. בספרות העממית כל מספר הוא גם בבחינת יוצר, וכך מלבד אוזן כרויה נתן כנפו המלקט פה לנרטיבים רבים ומגוונים. בלי להתהדר ביומרה אקדמית ובלי ליפול בפח הפדנטיות של חוקרי פולקלור, כנפו יצר למעשה יצירה מחקרית. בדרך זו, בצד ההנאה שבקריאה, ״תה עם נענע״ הוא גם כר להיכרות נרחבת של הווי חיים אותנטי שיכול לשמש כל חוקר או חוקרת המבקשים להכיר לעומק את חיי יהודי מרוקו. אני בטוח שחוקרים רבים ישתמשו באוסף הזה כבסיס לעבודתם.

מתוך המבוא של יצחק גורמזאנו גורן

דו״ח על הילדים שהוחזרו למרוקו

הסלקציה וההפליה בעלייתם וקליטתם של יהודי מרוקו וצפון אפריקה בשנים 1948 – 1956

דו״ח על הילדים שהוחזרו למרוקוהסלקציה

  1. 1. דיין ארמנד. בן 13. יליד קזבלנקה. האם בת 40 בקזבלנקה. במרוקו אח בן 18 ; אחות בת 20; אח בן 14; אח בן 7.

בשאלון שהגיע ממרוקו כתוב: "היה כמה פעמים בבית הסוהר בגלל כמה מעשים. זקוק לטפול", הגיע חולה גזזת וגרענת מדבקת באניה "נגבה" ביום הי 4.12.52 והוכנס לשער העליה

2 כהן אדמגד. בן 15. יליד קזבלנקה. האב בן 55 האם בת 50. שניהם בקזבלנקה. להם עוד 6 ילדים כולם במרוקו מגיל 6 ומעלה. בשאלון שהגיע ממרוקו כתוב: ״ילד קשה, היה בבית הסוהר". הגיע חולה גזזת וגדענת מדבקת באניה ״נגבה" ביום ה׳ 4.12.52 והוכנס לשער העליה.

  1. עזרזר חיים. בן 14. יליד קזבלנקה. האב בן 60 לערך האם בת 40. שניהם בקזבלנקה, להם בן אחד בן 21, בן שני בן 17; בת אחת בת 16 ועוד בת שניה בת 11, הגיע באניה "נגבה" ביום 4.12.52 חולה גזזת והוכנס לשער העליה,
    • רביבו סלומון. בן 13. יליד קזבלנקה. גילו של האב לא ידוע. האם בת 25. שניהם בקזבלנקה.

אין אינפורמציה בשאלון על מספר וגיל האחים והאחריות. הגיע לארץ חולה גזזת וגרענת מדבקת באניה "נגבה" ביום 21.12.52 והוכנס לשער העליה,

  1. אמר אלברט. בן 13. יליד קזבלנקה. האב בן 45 והאם בת 40 שניהם בקזבלנקה. להם שני בנים בגיל 14, 17 וארבע בנות בגילים 4, 6, 10, 19.

הגיע לארץ חולה גזזת באניה "נגבה" ביום 4.12,52 והוכנס לשער העליה.

  1. סבח יעקב. בן 13 יליד קזבלנקה,

גילי ההודים הנמצאים בקזבלנקה לא צויינו בשאלון. להם 5 בנים ובנות בביתם ובת נשואה אחת אף היא במרוקו.

הגיע באניה "נגבה" 4,12,52 חולה גרענת מדבקת והעבר לשער העליה.

עד כאן הפרטים האיסיים עליהם לפי השאלונים שהגיעו ממרוקו.

י ביום הגיעם לנמל נודע מפי המלווה על התנהגותם הרעה במשך זמן .הנסיעה באניה, ניתנו הוראות למדריכים בשער העליה לדאוג להעסקת החניכים במשחקים, למודים, עבודה ושיחות הסברה, למחרת יום הגיעם נעלמו (פרט לרביבו שטרם הגיע) משער העליה וחזרו רק ביום א' 7.12.52, על העלמם נמסרה הודעה למשטרה ע״י הנהלת שער העליה. השאלות על מקום המצאם בזמן העדרם ומעשיהם לא נשאו כל פרי. מאז החלו לברוח עתים יחד ועתים כל אחד לחוד.

דיין ארמנד:

חזר- לאחר העלמו – ביום 7.12.52, מיד למחרתו ברח שוב. הוחזר ע״י המשטרה ביום 12,12.52 לאחר שנתפס ע״י המשטרה בעת בצוע גנבה ברח׳ הרצל בחיפה, בעת החקירה ספר כי כבר ישב שנים אחדות בבית סוהר עם ערבים, למד מהם כל סיני מעשים, למד לעשן חשיש וסיגריות ורוצה להמשיך בכך. ביום 24.12.52 שוב יצא. המדריך שעקב אחריו מצא צריף בודד ובו שמיכות וסדינים שנגנבו על ידו משער העליה. ביום 2,1.53 נעלם שוב אחרי ארוחת הבוקר והוחזר בשעה 4 אחה״צ ע״י המשטרה שתפסה אותו שוב במעשה גנבה בחיפה, ביום 10,1.53 שוב ברח והופיע בעצמו לפנות ערב מבלי להודיע היכן היה ומה היה מעשהו, הבריחות משער העליה וההחזרה ע״י המשטרה לא פסקו במשך כל הזמן.

כהן ארמנד:

השתתף בכל המעשים בהם השתתף דיין ארמנד, כמבוגר יותר ממנו היה הוא כנראה המפעיל את האחדים ומדריך אותם. מעשן הרבה, טען שיגנוב ויקנה כל מה שירצה, סרב לקבל טפול רפואי, הפריע לילדים, הכה אותם ואף איים על המדריכים להשתמש בסכין, אף הוא כקודמו נעלם לעתים קרובות ביותר, חזר מעצמו או הוחזר ע״י ממשטרה מדי פעם.

עזרזר חיים:

לאחד שובו ביום 7.12.52 ברח שוב והוחזר ע״י המשטרה בתל-אביב ביום 1,1.53. ביום 2.1.53 שוב נעלם. בינתיים נתקבלה על שמו הזמנה להופיע בבית המשפט לנוער בתל-אביב ביום 4,1.53 על מעשה גנבה וכיסות, המשפט נדחה, הואיל ולא נמצא. הופיע שוב ליומיים וברח עוד פעם. הבריחות משער העליה וההחזרה ע״י המספרה לא פסקו במשך כל הזמן

בית המשפט פסק! השגחה במסך סנה על ידי עלית הנוער.

 רביבו סלומון:

עם בואו הצטרף מיד לכנופיה. ברח מדי פעם וחזר בעצמו למספר שעות או ליום. הוחזר ביום 30.12.52 ע״י המדריך שיצא לחפש את העלמם, נשאר מספר ימים ושוב ברח, השתתף בגנבת השמיכות והסדינים משער העליה. הצטרף לקבוצת כיסים בחיפה, הוחזר ע״י המשטרה ושוב ברח, כך המשיך עד הזמן האחרון.

אמר אלברט;

ברח פעמיים לכמה ימים, בפעם השלישית הוחזר ע״י המשטרה לאחר שנתפס בגנבת ברחובות חיפה, באותו לילה, לאחר כיבוי האורות, שוב ברח. הוחזר מתל-אביב ביום 26.12.52 לאחר שנתפס שם בגנבה. היה נעלם וחוזר. ביום 29.12.52 ברח והוחזר שוב ע״י המשטרה ביום 2.1.53 לאחד שנתפס בגנבה בשעות הבוקר באוטובוס הנוסע למעברת טירה. כך נמשך המצב עד צאתו.

סבח יעקב

לאחר בריחה ראשונה, נעדר כעבור יום וחזר ביום 14.12.52, ישב בשער העליה עד 18.12.52 ושוב ברח, ביום 2.1,53 נתקבלה הודעה משרות המבחן בחיפה שהחניך יושב בנשטרה, ויש לשחררו, המשפט נקבע ליום 5.1.53. בית המשפט פסק השגחה ופקוח ע״י עלית הנוער, אך אי-אפשר היה למלא אחר פסק דין זה,

יש לציין שהמדריכים עשו כל אשר ביכולתם, כדי לטפל בחניכים אלה וכן כדי לאפשר להם ריפוי ממחלתם המדבקת, אך ללא כל תוצאות, היות ונעלמו מדי פעם ונעדרו ימים רבים, אי-אפשר היה לתת להם את הטפול הרפואי הדרוש להבראתם. הואיל ולא הבריאו, אי אפשר היה להעבירם למחנה המעבד רמת-הדסה או למקום קליטה אחר הן רגיל והן מוסד מיוחד כי עלולים היו להדביק את כל האחרים, אם כי ספק הוא, אם מקום קליטה יכול היה להתגבר על הקשיים המרובים ולחנכם, הרי לא נתאפשר גם הנסיון הזח מפאת המחלות המדבקות, שער העליה אינו מוסד סגור ואין אפשרות להעמיד בה שמירה מעולה, כדי למנוע את הבריחות. המשטרה אינה רשאית לכלוא את הנערים האלה שהם למטה מהגיל והם ידעו זאת וניצלו יפה את מעמדם המיוחד כצעירים, בסיכומו:

משדד הבריאות,  הנהלת שער העליה והמדריכים היו חסרי אונים ולא יכלו להשתלט עליהם,

המשטרה אף היא היתה חסרת אונים, תפקידה היה בעת תפיסתם לפתוח תיק נגדם ולהחזירם לשער העליה.

גם שרות המבחן לא יכול היה לעשות מאומה נגדם כי אי-אפשר היה להכניסם למוסד סגור מפאת המחלות וסדור אחר לא היה ואין.

יחד עם זאת הפכו נערים אלה למכה קבועה לחיפה וסביבתה הן ע״י מעשי הכיסות והגנבות והן ע״י סכנת ההדבקה במחלות, עד אשר כל הגורמים היו בדעה שיש להחזירם. הפניה הראשונה הופנתה אל המנהל החינוכי של המחלקה שנתן ראשון את ההסכמה להחזרתם, לאחר ברורים נוספים ולאור העובדה שאין כל אפשרות  של סדור בשבילם, במצבם המיוחד (נעשה נסיון של שמירה עליהם ע״י שני מדריכים ומספר חניכים ואף הוא נכשל), הוחלט על החזרתם,

הודעה על החזרתם ניתנה להוריהם במרוקו באמצע חודש פברואר ונתקבלה גם הסכמתם. בא-כחנו בקזבלנקה כתב לנו במכתבו מיום 16,2.53: "רצוי שתשתדלו " לנהוג בדרך זו גם בקשר לילדים נוספים״.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2017
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר