Meknes – Joseph Toledano – Portrait d'une communaute juive marocaine
UN NOUVEL APPORT
Mais repliement ne signifie pas isolement total. Le flux des échanges continua à couler même si à un rythme réduit. Si les souverains Saadiens firent appel aux talents diplomatiques et commerciaux des expulsés d'Espagne et de leurs descendants, cela profita peu à Meknès. Le centre du pouvoir transféré à Marrakech, ce devaient être les descendants des expulsés d'Espagne dans la capitale du Sud et les villes du littoral atlantique, et également ceux de Fès, qui devaient servir d'agents de liaison commerciaux et diplomatiques avec les pays européens. C'est pourtant dans cette période incertaine que devait se produire un des événements marquants pour l'histoire de la communauté juive de Meknès – l'arrivée tardive d'une grande famille de rabbins descendants des expulsés d'Espagne qui allait tant contribuer à son épanouissement comme centre de Torah au cours des siècles suivants : les Tolédano.
Au moment de l'expulsion d'Espagne en 1492, les membres de cette famille de rabbins originaires de Tolède, s'étaient dispersés, les uns trouvant refuge au Portugal et en Eretz Israël, la grande majorité dans l'Empire ottoman. C'est ainsi qu'une de ses branches de cette famille, celle de rabbi Yossef et son fils rabbi Daniel s'établit dans le port de Salonique, conquise par les Turcs en 1430. L'afflux des expulsés accueillis à bras ouverts par le sultan Batazid devait grandement contribuer à l'épanouissement économique de la ville qui allait devenir pour des siècles le plus prestigieux centre culturel séfarade, attirant même un grand nombre d'originaires du Maroc. A la différence du Maroc, les descendants des expulsés s'y étaient organisés selon leur province d'origine avec leur propre synagogue et yéchiba; Aragon, Catalogne, Léon, Castille, Portugal, Maroc. Rabbi Daniel y portait le titre de Roch Hakhmé Castilla, chef des rabbins de Castille; titre inconnu en Espagne -même. Il devait pourtant avec ses deux fils quitter cette communauté -phare pour s'installer au Maroc, à Fès, vers 1545, on ne sait pour quelle raison et dans quelles circonstances. Pendant une vingtaine d'années, il y dirigea une grande yéchiba. Ses deux fils, rabbi Haïm et rabbi Yossef quittèrent à leur tour Fès pour s'établir à Meknès vers 1565, sans doute suite aux épreuves dont fut victime la communauté de Fès lors de son occupation par les Turcs en 1554, et à l'épidémie qui décima la communauté en 1559. Accueillis les bras ouverts, les deux frères furent dès leur arrivée invités à se joindre au tribunal rabbinique dont leurs descendants allaient désormais faire partie tout au long des siècles suivants et jusqu'à nos jours. Ils y transférèrent leur célèbre yéchiba contribuant à la diffusion des études sacrées. Rabbi Yossef eut deux fils, Batoukh et Daniel qui à la génération suivante furent membres puis présidents du tribunal rabbinique de Meknès.
Rabbi Haïm laissa deux fils : Habib et Daniel. L'aîné, rabbi Habib, surnommé le Hassid, le pieux, présida le Tribunal rabbinique cumulant cette fonction religieuse avec celle de Naguid, chef de la communauté responsable des relations avec les autorités. Sa piété, son érudition et son dévouement pour le bien public lui valurent l'estime générale au -delà des frontières de sa ville natale, comme en témoigne le style d'une requête que lui avait adressée par un Juif de Fès venu s'établir à Meknès, Réouben Ben Zikri : " Lumière sacrée, toujours disponible pour toute action de sainteté, roi assis sur son trône, une couronne divine sur sa tête, débordant de pitié pour les indigents; secours pour les démunis, homme de compassion; fils de notre grand maître rabbi Haïm Tolédano – que sa mémoire soit bénie. Je viens d'une grande ville de sages et de lettrés, mais à l'heure présente les cèdres du commerce se sont appauvris et à plus forte raison les talmidé hakhamim, et quand le feu prend dans les cèdres que peut -il en être des simples plantes grimpantes ? Et il ne nous reste plus sur qui compter que sur notre Seigneur au Ciel et sur des hommes généreux discrets et compatissants comme votre honneur et les autres gardiens des vignobles qui suivent votre voie …Depuis mon arrivée dans votre ville, je n'ai trouvé nulle part où me loger et je serais resté dans le rue sans l'hospitalité du sieur Yéshaya Bahtit qui m'a pris en pitié et je fais donc appel à votre compassion pour moi et ma famille restée à Fès … "Il laissa nombre d'ouvrages dont un livre de sermons et commentaires en trois tomes Sha'aré hokhma, Les Portes de la Sagesse, dont le manuscrit se trouve en Amérique. Son fils, rabbi Haïm alla sur les traces paternelles à la fois dans l'érudition et l'activité publique. Malgré son isolement et sa fermeture sur elle -même, la communauté de Meknès ressentit la même angoisse que celle de Fès, plus ouverte aux affaires politiques, face au danger de conquête du Maroc par le Portugal.
POURIM DE LOS CHRISTIANOS
La mort en 1574 du sultan saadien Abdallah el Ghalib (1557 -1574), ouvrit une terrible guerre de succession propice à l'intervention des puissances étrangères dans le cadre complexe des rivalités entre le Portugal, l'Espagne, et l’empire ottoman rêvant d'étendre sa conquête au Maroc après celles de la Tunisie et de l'Algérie..
Contestant l'accession au trône de son neveu, Sidi Mohammed el Moutawakil (1574 -76), le frère du sultan défunt, Moulay Abdelmalek qui s'était réfugié à Alger, parvint avec l'aide d'un corps expéditionnaire turc à s’emparer du pouvoir en prenant Fès en 1576. En contrepartie de son soutien, la Turquie avait obtenu la promesse d'un versement de 500.000 onces d'or et d'une alliance militaire contre l'Espagne. Le nouveau souverain eut la prudence d'obtenir le rapide retrait de l'armée turque en s'acquittant de la somme promise. Mais le sultan déchu qui s'était replié à Marrakech, revint à l'assaut, et fut de nouveau battu dans la région de Salé. Il remonta alors vers le nord jetant dans l'angoisse les communautés juives, en particulier Fès et Meknès, qui connaissaient ses mauvaises dispositions envers elles. Après bien des péripéties, il arriva à Lisbonne. Il n'eut pas de mal à convaincre le jeune et impétueux roi du Portugal, Don Sébastien, qui rêvait de conquêtes et de croisade, à entreprendre une expédition pour le ramener sur le trône, en contrepartie de la remise de la place d'Azila et de sa reconnaissance comme vassal du roi du Portugal
Le souvenir de l'extrême cruauté de l'expulsion du Portugal, encore très vif chez les descendants des Mégourachim, explique la panique de la communauté juive à la perspective de tomber entre ses mains alors qu'il avait juré de convertir ou d'exterminer les Juifs du Maroc comme le rapportent les Chroniques de Fès.
Restée dans l'histoire dans l'Histoire comme la Bataille des Trois Rois, suite à la mort des trois chefs d'armées; elle eut un grand retentissement en Europe. (1578). Suite à la mort du roi Sébastien sans laisser d'hériter; son trône revint au roi d'Espagne qui annexa le Portugal. Les Juifs du Maroc instituèrent pour commémorer leur sauvetage un petit Pourim; Pourim de los Christianos. " Les rabbins prirent l'engagement, pour eux et leur postérité, jusqu'à l'avènement du Messie, de célébrer le second jour du mois de Ellul comme Pourim en donnant des aumônes aux pauvres …"
A l'instar de la Méguila d'Esther, une Méguila fut désormais lue dans toutes les synagogues le 2 du mois de Ellul :.. "
UNE PARENTHÈSE DE PAIX ET DE PROSPÉRITÉ
Le soir de cette éclatante victoire; le frère du sultan défunt fut proclamé comme nouveau souverain sous le nom d'Ahmed El Mansour. Ses 25 ans de règne (1578 1603־) furent une parenthèse de paix, de stabilité et de prospérité dont profiteront largement tous les Juifs du Maroc. Et plus particulièrement ceux de sa capitale Marrakech et des villes du littoral engagées dans le commerce international comme la célèbre famille Pallache qui fut à l'origine de la promotion des relations diplomatiques et commerciale avec le premier pays chrétien à signer un traité de paix avec l’empire chérifien, la Hollande. Ou l'homme des relations commerciales entre le Maroc et le Portugal, rabbi Yaacob Rosalis de Fès. Certes, le transfert de la capitale ne devait pas porter atteinte à la prééminence de Fès comme centre de la Torah où se poursuivit la rédaction du livre des Taqanot rythmant la vie sociale et religieuse de Fès et des communautés satellites. Mais Fès n'était plus désormais l'unique référence, d'autres centres apparaissent Dans le sud : Marrakech, Taroudant et Sijilmassa, dans le Tafilalet. Et dans le nord, Meknès. Depuis l'installation de la famille Tolédano on ne peut plus parler de simple dépendance, mais de collaboration et de symbiose, ses rabbins consultés et parfois même impliqués dans la rédaction des taqanot des Sages de Castille. Son épanouissement comme centre de Torah allait être mis en relief pour la première fois à l'occasion de la traumatisante épreuve de la crise messianique qui allait ébranler l'ensemble du monde juif.
מנהגי החופה בתאפילאלת על פי מליץ טוב לרש״א – מאיר נזרי
מנהגי החופה בתאפילאלת על פי מליץ טוב לרש״א
להלן פרט־ם, הלכות ומנהגים על החופה בקהילות הדרומיות של תאפילאלת: מקום החופה, עיתוי־:, סדר עריכתה, הקידושין, ברכת חתנים ושבירת הכוס.
החופה הפילאלית הוקמה באחת מפינות הסלון מתחת לתקרה בצורת סוכה מקושטת בענפי דקלי התמר, על במה מוגבהת, כאשר הפתח עשוי בצורת קשת.
העיתוי
א. החופה נערכת בלילה ׳בשלישי בשבת׳ ולאלמנה ׳בששי בשבת׳.
ב. נהגו לשאת נשים גם בסוף החודש בימים, שאין הלבנה במילואה.
ג. נהגו להכניס את הכלה לחופה גם כשהיא נדה, ומודיעים לחתן לפני החופה.
כדעת הרמ״א, וכדי שלא יטען החתן, שקידושי טעות הם (רש״א, שם).
סדר עריכת החופה
א. נהגו להקל בחופה ובקידושין, שנעשו גם על ידי תלמיד חכם פשוט.
ג. סדר עריכת החופה הוא כך: קריאת הכתובה תחילה, אחר כך ברכת האירוסין וקידוש הכלה בטבעת ולבסוף ז׳ ברכות.
הקידושין
א. נוסח ברכת האירוסין הוא ׳אקב״ו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין בא״י מקדש עמו ישראל׳.
ב. נהגו לערוך נישואין לשני אחים ביחד בני י״ג-י״ד או אחד בן י״ב ואחד בן י״ג
כדי לצמצם בהוצאות של שתי חופות, שגרמו לתוצאות קשות.
ראה מליץ טוב א,ג, עמי א. בסוף 1963 נערכה בארפוד חופה משותפת באותו לילה לשני אחים שמעון ויחיאל פרץ בני אחות אבי. באשכנז לא נהגו לערוך חופה לשני אחים באותו יום (ראה הנישואין כהלכתם ה, ו) ראה מליץ טוב, שם.
ג. לא נהגו לברך ברכת חתנים לשני חתנים ביחד, אלא לכל אחד בפני עצמו בין שהם אחים, בין לאו.
ד. נוהגים להכין שתי כוסות של כסף ושל זכוכית או שתיהן של זכוכית ושוברים כוס של אירוסין.
ה. נהגו שהמברך ברכת אירוסין טועם כוס הברכה וטועמים ממנו החתן והכלה. המברך ברכת אירוסין ונישואין אינו טועם אלא טעימה כלשהי, ואינו שותה כשיעור ברכה אחרונה.
ו. נהגו לשפוך על הארץ מה שנשאר מכוס של ברכת אירוסין לסימן ׳נשפך יינו סימן טוב לו׳… ואין חוששים לעניין ביזוי משקה, כיוון שהוא מועט.
ז. לא נהגו לייחד עדים לקידושין לשמוע ולראות מסירת הקידושין, ואף־על־פי־ כן קידושין מעליא נינהו.
ח. יש משפחות, שנהגו משנים קדמוניות לקדש במטבע של כסף, ויש שנהגו לקדש בטבעת של כסף, ואלה גם אלה יש להם על מי שיסמוכו.
ט. נהגו שהחתן המקדש, נוטל בידו הטבעת ונותן לכלה בשעת מאמר הקידושין ׳הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל׳ בין בתחילת המאמר בין באמצע ובין בשעה שאומר ׳כדת משה וישראל/ שהרי בתחילת העניין עוסקים בקידושין ולשם קידושין, ואין שום חשש למקדש במלווה.
ברכת חתנים ושבירת הכוס
א. לא נהגו לחלק את שבע הברכות לאורחים, ועורך החופה קורא את כולן.
ב. נהגו לחתום ברכה אחרונה במילה ׳ומצליח׳: משמח חתן עם הכלה ומצליח׳.
שני חכמי תאפילאלת וארפוד דנים בהרחבה על פי מקורות בתוספת המילה ׳ומצליח׳ ותומכים בה, ראה מליץ טוב סב, עמי עב-עג יפה שעה, סימן קי, עמי רכט-רל. גם בצפרו נהגו לאומרה, ראה נהגו העם, עמי רט-רי, סעיף יח, ראה שו״ת בצל החכמה תשי״ט לר׳ בצלאל שטרן חלק א, סימן כו וכתר שם טוב לשם טוב גאגין, חלק א, עמ' תרד הערה תשו התומכים בתוספת ׳ומצליח׳ וכן הוא מנהג לונדון (ראה שו״ת עטרת פז, חלק ראשון, כרך א, אורח חיים, מימן יד). ידועה פסיקתו של הרב עובדיה יוסף נגד התוספת ׳ומצליח׳ בגלל שאינה מוזכרת בש״ס ובפוסקים ונחשבת להפסק בין חתימת הברכה לטעימת היין, ראה שו״ת יביע אמר, חלק ב, אורח חיים, סימן טז.
ג. כוס של ברכת נישואין — טועם ממנו המברך, ונותנו לעומדים לפניו, וטועמים ממנו, אבל לא החתן והכלה, ואף על פי כן היה הרש״א בבצאר מזהיר, שיטעמו ממנו גם החתן והכלה.™
ד. לא נהגו לתת אפר בראש החתן לזכר ירושלים, אלא שוברים את הכוס.
ה. נהגו לשבור כוס של אירוסין, ולא של נישואין, כי כוס של נישואין מביא לגמר זיווג, ואין זה סימן טוב לשוברו, שמורה על שבירת העניין ח״ו.
פגיעות בחיי הדת של יהודי מרוקו בשנות ה-70 של המאה ה-19 -אליעזר בשן
2
10 באפריל 1873. תזכיר משותף של שגרירי בריטניה וצרפת במארוקו לסולטאן מוחמד ה-4, על רקע מידע שהגיע אליהם מיהודים באירופה, בדבר אילוצם של יהודים ע״י מושלי רבאט ומכנאס לבצע עבודות בשבת. הם מבקשים שיוציא הוראות למושלים לבל ייאלצו יהודים לעבור על מצוות דתם.
FO 99/154
Morocco 10th April 1873
Memorandum of tyrannical acts towards the Jews of Rabat and Mequinez,
by the Governors of those towns
The elders of the Hebrew communities in Europe, have brought under the notice of the undersigned, acts of the Governors of Rabat and Mequinez, which they are persuaded are in opposition to His Majesty's well known justice towards His Majesty's subjects, whether Mohammedan or Jew. It is declared that the authorities have compelled the Jews to work on their Sabbath, and thus to disobey the laws of God as revealed to them through Seedna Moses. The Governor of Rabat has compelled certain Jews, to salt on their Sabbath the heads of some rebels sent to that town to be exposed.
His Majesty the Sultan, and His Majesty's ancestors, have always desired that the Jews should have full freedom in the exercise of their religion. This act of tyranny has been published in the journals throughout Europe, and has left a very unfavorable impression on the minds of Foreign Governments, as it is supposed that the Governor of Rabat acted under the authority of His Majesty. As the undersigned desire that their respective Governments should not alter, in any way, the opinion they entertain of His Majesty's sentiments of justice towards his Hebrew subjects, they have thought it their duty to bring this fact under His Majesty's notice, and they are persuaded not only that a severe reprimand will be given to the Governor of Rabat for his arbitrary conduct, but that orders will be given to all governors at the towns, not to compel the Jews to infringe the tenets of their religion.
It will be a further satisfaction to the undersigned if the Sultan will cause a letter to be addressed severally to them, by one of His Majesty's Ministers, expressing His Majesty's disapproval of such acts, and stating that orders have been sent to His Majesty's authorities in the sense they have desired; as this communication would be transmittted to their respective Governments.
S(igne)d C. Tissot & J.H. Drummond Hay
נשים יהודיות ורכוש במוגדור- אליעזר בשן
תעודה 15
מסגן־קונסול בריטניה לאסתר אנהורי, אלמנת יהודי ששכר בית מהממשלה
Mogador Jan[uary] 28, 1878
Mrs Esther AnahoryMogador
Madam
The house in which I reside having been rented formerly from the Moorish Government by your late lamented husband. I shall be much obliged to you if you will inform me whether the premises adjoining the house where there is now a synagogue formed part or were included in the rental of the house in your husband's life time. I shall also be glad to learn, what use he made of the place and how it eventually passed into Mr Yuli's hands.
I am
(signed) R. Drummond Hay.
תרגום
מוגדור 28 בינואר 1878
את הבית שבו אני גר שכר לפנים מהממשלה בעלך המנוח. אהיה אסיר תודה לך אם תודיעיני, האם החצרים הקרובים לבית ששם עומד עתה בית־כנסת, היו חלק או נכללו במושכר בזמן שבעלך היה חי. הייתי רוצה לדעת איזה שימוש הוא עשה במקום, ואיך זה עבר לידי מר יולי.
יהודה לוי יולי (1878-1805), יליד מוגדור, קיבל אזרחות של בריטניה ב־1835, מנכבדי קהילת מוגדור, סוחר אמיד מ׳סוחרי המלך, גר בקסבה בבית שהיה שייך לשלטונות. היה אחד המארגנים של הוועדה לעזרת יהודים שהוקמה בלונדון בראשותם של מונטיפיורי והברון אנתוני רוטשילד. ב־1866 היה במצוקה כספית, והסולטאן נענה לבקשתו לסייע לו. בעל רשיון מהסולטאן לייצא לאנגליה. ראו עליו להלן: תעודה 40. הוא נזכר בארכיון משרד החוץ של בריטניה מ־7 ביולי 1851 עד 1878 בתיקים אלה: /631 FO 99/121,130,150; FO 2-6, 8; FO 830/1, 2; BMAIU, 1875, March, p. 35; JC, 1892, 22 July, p. 13; 1894, 22 11 .June, p ז מ׳ אביטבול, תשנ״ד, מס׳ 74, 87 ;,1988 ,Miege, II, 1961, p. 574; Schroeter 33 .p. משפחת יולי לוי ובני משפחת בן סעודה היו קרובי משפחה והקימו יחד רשת כלכלית שהקיפה מרכזי מסחר באנגליה, בצרפת, בגרמניה, בפורטוגל ובאלג׳יריה. בידי המשפחה מסורת שהם לוויים מיוחסים. על ראשי התיבות של שמם ׳יולי׳ — ייבאו וישתחוו לפניך ה״: בן נאיים, תרצ״א, דף קכא. על המשפחה: בנטוב, תש״ם, עמי 158-131 ;;'Corcos, 'Yuly 44 יוסף הלוי יולי חתום על מכתב לשגריר בריטניה סאטוב ב־29 במאי 1894: על סוסו רכב מלך הבלגים בביקורו במוגדור
היה מן התורמים להדפסת ספרו של ר׳ יהודה ארוואץ, הוד יוסף (ירושלים תרס״ה). נזכר בהקשר לחגיגות הניצחון של הסולטאן
תעודות 18-16 תביעתה של שמחה אלמאליח
תעודה 16
מהקונסול־בפועל של בריטניה במוגדור ר״ל ג׳ונסטון ליהושע יולי בקשה לשמש מעריך בתביעה של שמחה אלמאליח
British Consulate Mogador, 12 June 1879
1879 June
Thos. Yule Esq[uire] Mogador Sir
Your services as Assesor in the suit of Mrs Simha Elmaleh versus Mr George Broome, for recovery of goods, are hereby requested.
The consular Tribunal will be established at this Consulate on Friday next the 10th instant at two o'clock in the afternoon when you will have the goodness to attend.
I am &c (signed) R. L. M. Johnston Acting H. M's Consul
תרגום
12 ביוני 1879,
הנך מתבקש לשמש מעריך בתביעה של הגב׳ שמחה אלמאליח נגד מר ג׳ורג׳ ברום בקשר להחזרת סחורה.
בית־המשפט הקונסולרי יקיים את ישיבתו בקונסוליה זו ביום שישי הבא ב־10 בחודש בשעה 2 אחר הצהריים, הואל נא בטובך להופיע.
תעודה 17
מהקונסול־בפועל של בריטניה במוגדור לבן דהאן בקשה לשמש מעריך בתביעה הנ״ל
British Consulate Mogador 12 June 1879
- Mr Bendahan Esqu[uire], Mogador Sir
- Your services as Assessor in the suit of Mrs Simha Elmaleh versus Mr George Broome, for recovery of goods, are hereby requested.
- The Consular Tribunal will be established at this Consulate on Friday next the 13th instant, at two o'clock in the afternoon, when you will have the goodness to attend.
- I am ) signed) R. L. M. Johnston Acting H. M's Consul
תרגום
מוגדור 12 ביוני 1879
הנך מתבקש לשמש מעריך בתביעה של הגב׳ שמחה אלמאליח נגד מר ג׳ורג׳ ברום בקשר להחזרת סחורה.
בית־המשפט הקונסולרי יקיים את ישיבתו בקונסוליה ביום שישי הבא ב־13 בחודש בשעה 2 אחר הצהריים, הואל נא בטובך להופיע.
מנפלאות האדמו"ר הקדוש רבי שלום בר-חנין
מנפלאות האדמו"ר הקדוש רבי שלום בר-חנין
מרפא חולים, מוציא עין הרע, מברך וכותב להצלחה, לפרנסה, שלום בית, זיווג, עקרות ועוד ועוד….
הצדיק בחייו
שוחט, מוהל,סופר סת"ם, כתב ספרים רבים, לימד תלמידי חכמים והרביץ תורה ברבים, דיין בצעירותו, רב העיר נטיפה ובעיר אסקורה (שבתפיללאת). בהמשך היה אב בית דין, למד באותו בית מדרש עם הצדיק רבי רפאל אנקווה זצוק"ל. היתה לו התגלות של אליהו הנביא זכור לטוב ועם מלאכים משמיים שלמדו יחד איתו. (הוא הצאצא של הראבד אברהם בן דוד).
מס' ימים לפני מותו קיבץ הצדיק רבי שלום בר חנין זצ"ל את תלמידיו ואת כל בני משפחתו ואמר להם כי ב-כ"ב בטבת רחצ"ת אני הולך לעולמי, וכך זה קרה, ביום מותו, ירדה משמיים מנורה מקושטת וכולה זהב טהור לביתו של הצדיק, שהאירה את כל ביתו של הצדיק.
בהלוויתו של הצדיק ליוו אותו לעולמים אלפי בני אדם יהודים ולא יהודים כאחד, מכל הרי האטלס שבמרוקו ומחוצה לה. האבדה היתה קשה עד עומק נשמתם על אובדן צדיק גדול שהיה בשבילם הכל, אי אפשר לתאר במילים את גדולתו וסגולתו של הצדיק בחייו עפ"י עדויות של אנשים רבים מכל קצוות הארץ והעולם.
העתק מהמצבה הקודמת מהעיר נטיפה שבהרי האטלס שבמרוקו
שר' היה נטמן איש נטע נעמן ישר ונאמן לגן עדן מזומן הדיין המציין עד זקנה ושיבה עובד ה' באהבה וכל חייו נלהב מלמד תינוקות של בית רבן והרביץ תורה ברבים זה שמו הטוב והישר, החכם השלם כבוד הרב רבי שלום בר-חנין זצ"ל היו ימיו צ"פ תשעים ושמונה שנלב"ע יום א' בשבת כ"ב לחודש טבת שנת רחצ"ת ת.נ.צ.ב.ה.