ארכיון יומי: 25 באוגוסט 2017


בס"ד מוסר בלערבי פרשת שופטים…ביהודית תוניסאית

בס"ד    מוסר בלערבי פרשת שופטים

רבני תוניסיה

רבני תוניסיה

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת שופטים פיהה 14 מצוות עשה ו27 מצוות לא תעשה מצוות עשה הומאן 1] באש נחטו חכאם יחכמו בינאתנה. ושוטרים ינפדו לחכם 2] באש נסמעו כלאם בית דין הגדול. ולחכמים 3] באש נחטו עלינה מלך 4] באש למלך יכתב ספר תורה לדמתו 5] וקתלי נדבחו בהמה באש נאכלוהה. נעטיו הזרוע והלחיים והקיבה ללכהן 6] באש נעטיו תרומה ללכהן. ומן התורה מה פיהה קדאש יעטיה חתה קמחה האו שעירה ואחדה. ולחז"ל קוומוהה למשחאח חצה מן ה60 ולמתווצט חצה מן ל50 ואלי קלבו כביר חצה מן ל40 7] וקתלי נשזו הצוף מן לגנם. השזה לאוולה נעטיווהה ללכהן 8] אלי פלעיד כל כהן יחב יכדם פי בית המקדש יקבלו. ויקצם מעה לכהנים לוכרין פלקרבנות מתאע לעיד ופלחם הפנים ובשתי הלחם. לאכן פתמידים ונדרים ונדבות מה ענדושי חק יקצם מעאהם. אלי לכהנים כאנו מקצומין עלא 24 קצמה. וכל זמעה תכדם קצמה. ולכהן אלי לקצמה מתאעהו מה תכדמשי מה ענדושי חק יקצם מעה לכהנים. כאנשי פלעיאדה ופלחאזאת אלי כתבנאהם 9] באש נסמעו כלאם נביא אמת 10] באש נחצ'רו ונפרזו ערי מקלט. ונצאוובו התנאיאת באש אלי קתל בגלטה מה יתעטלשי פתנייה 11] לעדים הזוממים. מאענאהה. השהוד אלי ישאהדו שהאדה ויזיו זוז שהוד אוכרין וישאהדו עליהם אלי הומאן כאנו פי בלאצה אוכרה לווקת אלי שאהדו אלי נצארת לחאזה אלי שאהדו עליהה. אלי כאן חיתעאקב ביה אלי שאהדו עליה. יתעאקבו ביה הומאן 12] באש נווכלו כהן משוח מלחמה. אלי וקתלי נכרזו ללחרב יקול ללעסכר. אלי בנה דאר ומאזאל מה שכנשי ואלי גרס זנאן ומאזאל מה כלאשי מנו ואלי מלך מרה ומאזאל מה ערסשי ואלי כאייף ירווח 13] וקתלי חנחארבו נבדאו בשלום. אידה כאן סמעו לכלאם באש ינחיו לעבודה זרה וידפעו למס מליח. וכאן לא נחארבוהם 14] באש נעמלו הדין מתאע עגלה ערופה. אלי אידה כאן נלקאוו מיית מה נערפושי האשכון קתלו פתנייה מלווח. נכיילו ללבלאד לקריבה עליה. ונזיבו מן גאדי עגלה ונעמלולהה עריפה. ולחז"ל קאלו. אלי כאן ינצאר נס. אלי לעגלה כאנת תכרז דוד חתה לדאר לקאתל.מצוות לא תעשה הומאן 1] מה נגרסושי שזרה פי בית המקדש 2] מה נעמלושי מצבה פי בית המקדש 3] מה נקרבושי קרבן אלי פיה מום 4] מה נכאלפושי עלא לכלאם מתאע לבית דין הגדול. ומתאע לחכמים 5] מה נחטושי מלך אלי הווא מוש מן ישראל 6] למלך מה יכתרשי כיולה 7] למלך מה יכתרשי פצ'ה ודהב. כאנשי דוב מצרופו הווא ופאמילתו ומצרוף לעססה מתאעהו. ומצרוף לחרב ואמתאלו. יחטו פלאוצר פי בית המקדש 8] מה יאכדשי אכתר מן 18 מרה 9] מה נסכנושי פי ארץ מצרים 10] שבט לוי מה יאכדשי חצה פלפיי מתאע לחרב 11] שבט לוי מה יאכדשי ורתה פי ארץ ישראל 12] מה נעמלושי קסמים והווא נוע מתאע סחר 13] מה נעמלושי כשוף והווא נוע מתאע סחר 14] מה נעמלושי חבר והווא נוע מתאע סחר 15] מה נעמלושי אוב והווא נוע דווה מעה למותה 16] מה נעמלושי ידיעוני והווא נוע  דווה מעה למותה 17] מה נעמלושי דורש אל המתים והווא נוע דווה מעה למותה 18] מה נתנבאוושי בלכדב. מאענאהה יעמל רוחו נביא 19] מה נתנבאוושי באסם לעבודה זרה 20] מה נכאפושי ונקתלו נביא השקר 21] מה נסכפושי עלא לקאתל האו אלי נחה מפצל מתאע צאחבו 22] מה נאכדושי וטיאן צאחבנה. מן כלף אלי תמה דנוב גזלה. אלי יאכד וטאת צאחבו תמה דנוב השגת גבול 23] לבית דין מה יחכמושי בשאהד ואחד באש יחייבו ידפע. כאנשי יחלף 24] מה נכאפושי מן לגויים פלחרב 25] מה נעיישו חד מן ה7 אומות 26] מה נקצושי

 שזרה מתאע מאכלה. כאנשי אידה כאן חאזתו בבלאצתהה. ורבי יהודה החסיד קאל. חתה ואלו חאזתו בבלאצתהה מה ינחיהאשי זמלה. כאנשי יקלעהה בערוקהה ויגרשהה פי בלאצה אוכרה. עלא כאטר תמה סכנה 27] מה נעמלושי פלאחה פלואד אלי עמלו פיה עגלה ערופה.

פלפרשה מתאע הזמעה האדי. לפסוק וצאנה עלא לעגלה ערופה. אידה כאן ילקאוו עבד מיית ומה יערפושי האשכון קתלו. יזיבו עגלה ויעמלולהה עריפה עלא נחל איתן. ואחד הוני ינשד. האש עמלת לעגלה הוני. ואחד יקתל ולעגלה תתחמל הדנוב מתאעהו. תווה פלפרה אדומה. הרש"י ז"ל כתב. אלי תזי לבגרה ותמשח הדנוב מתאע ולדהה. אלי ישראל עמלו לעגל. האמה פלקתיל האש דכל לעגלה הוני.

פנביא מכתוב. עלא התאריך מתאע עם ישראל. אלי נצאר חרובאת בינאתהם ותקתלו בלאלאף. וכל מררה תממה סבב עלאש נצארת לחרב האדיך. ולאכן קתיל ואחד צ'ץ' ואחד. נלקאווהה פי מונאסבאת קלילה. נבדאו בלאוולה. אבנר בן נר יקתל עמישי כו יואב. כיפאש נצארת לקתילה. תקאבלו יואב שר צבא מתאע דוד ואבנר שר צבא מתאע שאול קעדו ירתאחו קאלו לעסכר ילעבו בחדאנה. מאענאהה ידארבו ונשופו האשכון יגלב. ומן באעד ולאת נגרה וחרב ועסכר יואב גלבו עסכר אבנר. ואבנר מה חבשי ידכל פלחרב הרב. תבעו עמישי קאלו אבנר כטאני מה נחבשי נקתלך ומן באעד כיפאש נוורי וזהי חדה כוך יואב. מה חבשי יפך עליה דרבו בזגאייה מן תאלי דכלאלו בין צ'לועו טול ללקלב. לקתילה התאנייה יואב וקתלי קתל אבנר בן נר. גדרו קאלו ליבמה אלי ידיהה מקצוצין כיפאש תעמל יבום. קאלו בפמהה. קאלו כיפאש מה יזישי. טבש יוורילו קתלו. ונצאר ניקאש בינהם כיפאש קתלו. קאלו האנה גואל הדם. קאלו כוך כאן רודף. קאלו כנת תנזם דרבו פי בקעה מה תקתלשי. קאלו מה נזמתש נתקאייש. קאלו בין הצ'לוע זיהת לקלב תנזם תתקאייץ. ובלאצה אוכרה לא. ביעה אוכרה חתתה הייא מעה יואב אלי קתל עמשה בן יתר. אלי בעתו דוד וקאלו מה תעדישי תלאת הייאם. והווא לקאהום יקראו מה חבשי יווקף עליהם. יאכי יואב קתלו קאלו מורד במלכות. מאענאהה לחאלאת אלי צארת כלהה פיהה עלאש. ומעה האדה דוד וצא שלמה באש יקתל יואב באש יתסאמחלו דנובו. אלי יואב כאן כאייף רבבי יאסר ויעמל מצוות יאסר ובלאכץ הכנסת אורחים. ואידה כאן תממה עלאש. עלאש דוד וצא באש קתלו. עלא כאטר יערף יואב אלי האדיך שבאלה. לאכן הווא כאן כאייף עלא בלאצתו שר צבא.

מאענאהה מהמה כאנת לקתילה פיהה סבב לאזם תלקא פיהה גאייה אוכרה והסבב הווא לגאוה. אלי לעבד תלקא יקתל עלא כאטר תמש פי חאזה אלי חשהה תטייח קצ'ר. האו חיאכדלו בלאצתו כיף יואב. ולאכן וקתלי יוולי פיהה סבב אוכר. מה יכאפשי לקאתל ויקול עלא הסבב אלי קתלו ביה וענדו חק. ולאכן אידה כאן ואחד תקתל ומה לקאוושי האשכון קתלו. ולאת ואצ'חה אלי קתלו מה ענדושי סבאלה אוכרה. כאנשי לגאוה אלי ענדו. ובהאדה רבבי וצאנה נזיבו עגלה. אלי מערוף לבגרה ענדהה ענוה כבירה יאסר. אלי נשופוהה חתתה וקתלי תמשי ראסהה מטבצה. ווין מה יחטוהה תקעד. ואלי יעטיווהה תאכל. יחב ירמזלנה לפסוק הוני. אלי קתל ומה ביינשי רוחו. קתל לענוה. אלי מן סירת לגאוה קתל.

אכוואני לעזאז. לקתיל מוש דימה קתל רוח. מראת ואחד מה יקתלשי רוח ולאכן תתחשבלו קתל. תממה חאלתין כתבו עליהם לחז"ל יאסר. לחאלה לאוולה לשון הרע. אלי יכללי הנאס תבעד עליה ותסבבלו חתתה פלמות. וזיד יעאוון מדת

 הדין ויתגזרו עליה גזרות מן השמים. ולחז"ל קאלו אלי יחב באש מדת הדין מה תתכלמשי עליה הדוני יבעד מן לכלאם עלא הנאס. אלי וקתלי הווא מה יתכלמשי עלא הנאס רבבי מה יכלישי מדת הדין תדוי עליה. מדה כנגכ מדה. לחאלה התאנייה מלבין פני חבירו ברבים. יחשם צאחבו קדאם לעבאד. אלי יסתממה קתלו. אלי לעבד וקתלי יחשמו קדאם הנאס מאדאביה לוטה תבלעו ומאדאביה ימות ומה יתחשמשי לחשמה האדיך. אחנאן דכלנה לחדש הרחמים. חדש התשובה. חדש אלי רבבי קריב עלינה יאסר ויסתננה באש נרזעו בתשובה ויסאמחנה. ואוול חאזה ילזמנה נתסאמחו מעה בעצ'נה. באש רבבי יסאמחנה מדה כנגד מדה. וחתתה ואלו צחאבנה מה טלבושי מננה סמאח נסאמחוהם. ונכוונו וקתלי נקראוו קריאת שמע שעל המטה הנני מוחל וסולח אלי בלחק אחנאן נסאמחו צחאבנה בלחק. וכיף מה קאלו לחז"ל. המעביר על מידותיו מעבירין ממנו כל עוונותיו. והאדי נציחה מליחה יאסר באש פי חדש אלול ואקבל ראש השנה רבבי יסאמחנה. נסאמחו אחנאן לעבאד לכל. ונזיבו הוני מעשה חאכם פי בית משפט זאת קדאמו קאדייה מתאע מס הכנסה. אלי ואחד שאכייה ביה למס הכנסה אלי מה קאעדשי יכלץ אלי לאזמו וקאעד ישרק פדולה. והווא זאב טענות אלי הווא כאטי ולמוחאמי מתאעהו חדר דוסי באהי ופיהה כל הדאלאייל אלי הווא כאטי. אלחאכם מלי שאף לעבד האדה אקבל מה יתכלם חד קאלו ליום תאעב דזו הנאזלה. לחכאם אלי מעאהו קאלולו עלאש. נתצנטו מננה ומננה ונתבתו פיהם וחדנה. מה חבשי קאלום תאעב יאסר חנרווח. ופעלן רוואח. לחאכם האדה מערוף חקי יאסר ומזתאהד ואוול מררה יעמלהה. וכאן מה יחבשי יעטל פלאחכאם. יחב יצפפי פיסע. הנאס מה פהמתשי עלאש למררה האדי שד צחיח. וחתתה אלי שאכיין ביה תגשש וקאל האנה ענדי שהר והנעאס מה יזינישי תזיד תעדב פייה עלאש. ולאכן לחאכם קאם כרז. לחאכם האדה חוזר בתשובה. משה לרבי מתאעהו חכאלו האש נצאר פלמחכמה. קאלו האדה יסתממה עינוי הדין חקך כלית צחאבך יתצנטו הזוז אטראף ומן באעד יקולולך. קאלו יא רבי האנה לאבאש עלייה. לאכן לחכאייה. אלי השכץ האדה כננה נקראוו האנה וייא. וכאן מערוף באנדי מתאע לכיתה. ולכל יכאפו מנו. והאנה מערוף מלך הכתה. אלי הנאס לכל תחתארמני עלא נזאחי פלקראייה. והווא מה חמלשי למונאפסה האדי. נהאר זאב מנגאלה זדידה ווראהה לולאד לכיתה לכל. וקאלום אלי הייא גאלייה יאסר. ופי וצט לקראייה קאל אלי תשרקתלו. למורה פרכס לכיתה לכל טלעת פי כארטאבלי. האנה נערף אלי מה סרקתהאשי. ולאכן הווא עמלהה בלעאני באש יחשמני. וכמלת לעאם האדאך ומן באעד חוולת לבית ספר אוכר מן כתרת לחשמה. ותווה וקתלי ואקף קדאמי נערפו אלי הווא עבד מוש באהי. ונחס רוחי נחב נחכם עליה אקווה עקובה. ובהאדה זית נתשאוור מעאך האש נעמל. קאלו חראם תחכמו. קאלו צחית יא רבי. משא לכביר לחכאם וחכאלו לחכאייה וקאלו נערף רוחי חנצ'למו בעדני מן לקאדייה האדי. ופעלן בעדו מן לקאדייה. ולאכן הראזל האדה וקתלי שמע אלי תבדל לחאכם משאלו. קאלו עלאש מה חביתשי תחכמני. קאלו עלא כאטר נערף חנצ'למך. קאלו עלאש חתצ'למני. קאלו האנה פלאן. וקתהה זמד פי בלאצתו. אלי תפכרו. קאלו ועלאש מה סתנקמתשי מני. קאלו לפסוק קאל לא תקום ולא תטור. למחכמה תעדאת. ולאכן מה תעדאתשי עלא הראזל האדה איכאך. וקתהה ערף קימת התורה ורזע בתשובה. ותווה זגארו רביין כבאר. ראשי כוללים וראשי ישיבות. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.

שמואל שגב-מבצע " יכין " עלייתם החשאית של יהודי מרוקו לישראל- מבצע ״בזק״….

שמואל שגב-מבצע " יכין " עלייתם החשאית של יהודי מרוקו לישראל- מבצע ״בזק״….

מבצע ״בזק״….המסגרת

טביעתה של ״אגוז״ וההשפלות שהושפלו היהודים בעת ביקורו של נשיא קע״מ, – הקהיליה הערבית המאוחדת
שמו של האיחוד בין סוריה למצרים בין השנים 1958 לבין 1961 גמאל עבד אל־נאצר, בקזבלנקה, שימשו תמרור חשוב במאבק הציוני הפומבי למען זכות הגירתם של יהודי מרוקו. בממשלת ישראל, בהנהלת הסוכנות היהודית ובקרב ארגונים יהודיים שונים בעולם, רווחה ההרגשה כי ללא לחץ בינלאומי מרוכז על המלך מוחמר ה־5, לא יבוא שינוי במדיניותו כלפי יהודי ארצו.

הרגשה זו נבעה מהיצרים המנוגדים שהתעוררו במרוקו באותם הימים. חרף הרגשת הכאב והאבל על אסון הספינה, גברה מיום ליום נחישות החלטתם של היהודים לעזוב את מרוקו בכל מחיר. רצון עז זה מיקד אליו את תשומת לבה של דעת הקהל בעולם ושימש רקע נוח לפעילות דיפלומטית ישראלית בכל רחבי העולם. מאידך, עתוני מרוקו המשיכו בהתקפותיהם על ישראל והציונות. במאמר ראשי שפורסם ב־28 בינואר 1961 בעתון ״אל־עלם״, בטאון מפלגת ה״איסתקלאל״, נאמר בין השאר כי ״במרוקו לא קיימת בעיה יהודית והממשלה חייבת, על כן, לשים קץ לפעילותם של הארגונים הציוניים, המסיתים את היהודים למעשי הרפתקנות״. עתונים אחרים ראו ב״פעילות ציונית״ זו, משום מגמה להכשיל את מדיניותו של המלך, כפי שהתגבשה בעת השתתפותו של נאצר ב״ועידת קזבלנקה״. מסע הסתה זה, חיזק את מגמותיה הפרו־מצריות של הממשלה והשפיע על התנהגותן של זרועות השלטון השונות. כך, למשל, משטרת קזבלנקה עצרה קבוצת תלמידים מישיבת ״נוה שלום״, משום שנשאו דגל כחול־לבן וחבשו לראשם כיפות שחורות. בהתערבותם של מוסדות הקהילה, שוחררו התלמידים כעבור 10 שעות. אוירה כבדה זו, היא שהניעה את קארלוס נאסרי, מלומד יהודי והוגה דעות בעל מוניטין, להציג בפומבי את השאלה: להיות או לחדול ? במאמר שפרסם בבטאון הקהילה היהודית בקזבלנקה, כתב נאסרי כי מדיניותה הבינערבית של מרוקו, ההתפרצות האנטישמית שבאה לידי ביטוי בימי ביקורו של נאצר ואסון טביעתה של ״אגוז״, העלו לפני יהודי מרוקו את השאלה במלוא חריפותה: האם לחשאר במרוקו או לעזוב את המדינה ?

מצב פנימי מורכב זה, השפיע כמובן גם על ה״מסגרת״ וכפה עליה לתכנן את המשך פעולתה במרוקו, תוך התחשבות בכל הגורמים העשויים להגביר או להאט את קצב העלייה. ברוח הבטחתו של אלכס ובעקבות מסקנות ועדת החקירה על נסיבות טביעת ״אגוז״, חודשה ההעפלה באמצעות ספינות מבריחים. מטבע הדברים, העפלה זו היתה מצומצמת בהיקפה בהשוואה לתקופה הקודמת. אך ה״מסגרת״ קיוותה למצוא מענה מהיר לבעיה זו. במגמה למנוע את הישנות אסון ״אגוז״, פעילי ה״מסגרת״ בדקו את הספינות, הקפידו על תקינותו של ציוד ההצלה, ודאגו להגביל את מספר האנשים בכל ספינה. אולם למרות העובדה שהלהט היהודי לא נחלש ורצון העשייה אפילו התגבר, כמה מהפעילים המקומיים של ה״מסגרת״ היו שרויים במצב רוח עגום ומתסכל. הם חשו חוסר אונים מול מגמותיה העוינות של הממשלה, וניכר היה שהתעללות המשטרה פגעה בהם עד עומק נשמתם. על כן, פעילים אלה הגו רעיונות שונים כיצד לנקום בממשלת מרוקו, הן על מעצר היהודים והן על הקשיים שהיא עורמת בהנפקת דרכונים. וכך, ימים מעטים לאחר טביעת ״אגוז״ ומעצר קרובי הטבועים, הציעו פעילים אלה לאלכס לתפוס את אחד מקציני המשטרה המרוקניים ולהוציאו להורג בתלייה. כן הציעו להפיץ כרוז מחאה נגד השלטונות.

אלכס חש בתסכולם של אנשיו והבין יפה את מניעיהם ואת הצורך שלהם לפעולה ראותנית גדולה. אך כמי שנשא באחריות לבטחונה של יהדות מרוקו כולה, הוא דחה על הסף את ההצעה לתלות קצין משטרה מרוקני. הוא סבר כי מעשי ה״מסגרת״ מדברים בעד עצמם ואין הפעילים זקוקים למעשים הרפתקניים מעין אלה, כדי להפגין שרירים או כדי להעלות את המורל. הוא חשש פן באוירת ההסתה השוררת בכל רחבי המדינה, מעשה קיצוני מעין זה יביא לפרעות ביהודים ושכר הפעולה ייצא בהפסדה. לעומת זאת, נטה אלכם לתמוך בהפצת הכרוז, הן כ״הפגנת נוכחות״ של ה״מסגרת" והן כאמצעי לחיזוק ידיהם של אותם יהודים הכמהים לעלייה. אך ״אמיל״ הממונה בפאריס על פעולת ה״מסגרת״ בצפון־אפריקה, הסתייג מהרעיון. ״אמיל״ חשש ממפולת והוא היה סבור כי מוטב לשמור על כוחה של ה״מסגרת״ למימוש המטרות שלשמן היא הוקמה ולא לשם פעולות ראותניות. גם ״אמיל״ היה מודע לתסכולם של כמה פעילים, אך הוא ׳סבר שהמורל שלהם יתחזק על־ידי עצם העשייה ולא על־ידי הפגנה. אולם כאן אירע דבר מפתיע. פעילי תנועות הנוער הציוניות, שהיו הכוח המניע מאחורי הרעיון להפצת הכרוז, הודיעו לאלכס שהם מוכנים להפיץ את הכרוז לבדם, בשם תנועותיהם וללא קשר ל״מסגרת״. אלכס דחה הצעה זו בתקיפות. הוא הבין כי תנועות הנוער מהוות את המאגר האנושי העיקרי לפעילותה של ה״מסגרת״ ועל רקע האסון שפקד את ״אגוז״, חובה עליו לשמור על מאגר זה בשלימותו ולא לגרום לפיצולו. על כן, כמי שמצוי בשטח וחש בכל מה שמתרחש בו, הוא ביקש אישור להפצת הכרוז. ואמנם, בסופו של ויכוח ממושך ונוקב, הוסכם כי ה״מסגרת״ תפיץ את הכרוז ביום ה־30 לטביעת ״אגוז" וכי בכרוז זה יודגשו שלוש נקודות: הזדהות עם זכר הניספים והשתתפות באבל משפחותיהם; הטלת האחריות לאסון על ממשלת מרוקו; אזהרה תקיפה לשלטונות מפני המשך ההתנכלויות ליהודים, תוך איום מוסווה בהענשתם.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 122 מנויים נוספים

אוגוסט 2017
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר