ארכיון יומי: 29 באוגוסט 2017


בס" ד ליקוטים לפרשת כי תצא  למלחמה מאת יצחק פריאנטה

בס" ד

ליקוטים לפרשת כי תצא  למלחמה מאת יצחק פריאנטה

כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו השם אלוהיך בידך ושביתה שביו [כא/י] אומר ילקוט שמעון [שביו [ראשי תיבות ]שבט יהודה בדוחק ובצער מרמז על חודש אלול ,שהוא זמן תשובה לשם  יתברך קרוב לכל קוראיו אשר יקראוהו באמת ,אלול גם ראשי תיבות אני לדודי ודודי לי .כלומר דודי זה הקב"ה, יתברך אני לשם והשם אלי ,זהו חודש ימי הסליחות והרחמים .וכי אפשר להתקרב לקב"ה  בחודש אלול ? גם בכל יום בימי השנה אפשר לחזור ולהתקרב לה", ולמה דווקא בחודש אלול ? כי בשאר ימי השנה אדם לא שם ליבו לה", וקשה לו להגיע אליו בקלות לעשות תשובה ,אך בימי חודש אלול ימי הרחמים כאשר מתקרב יום ראש השנה וים הכיפורים ,אדם רואה וחש התקרבות לפני המשפט,   מה יהיה בגורלו באותה השנה מכל הבחינות לטוב ולרע .אזי האדם מתקרב לה" ביתר שאת וביתר עוז ומבקש ממנו כל אשר יחפוץ.

כי תצא למלחמה אומר אהבת חיים שטרם יצאו ישראל למלחמה יושבים בית דין של מעלה ודנים אותם מי ינציח ולא כאומות העולם שטרם יכריזו בניהם מלחמה בארץ ,השרים שלהם למעלה נלחמים זה בזה ואותו השר שנופל גם האומה שלו נופלת אבל לא כן בישראל אלא על פי בית דין עליון, אם ישראל נקיים משפיכות דמים ,מנצחים במלחמה ואם לא להפך וכן מצאנו באחאב מלך ישראל ששפך דם נקי ברמות גלעד גם דמו נשפך וההפך מזה מצאנו בארבע מלכים צדיקים שהיו בישראל ואלו הם : אסא המלך/ חזקיהו המלך/דוד המלך/ויהושפט המלך הם נצחו  במלחמתם כל אחד כמו שהם רצו שזה פלא היוצא מן הכלל. אסא המלך אמר ריבונו של עולם אנוכי ארדוף אחריהם ואתה תכלם והשם שמע בקולו שנאמר ויגוף השם את הכושים .חזקיהו המלך אמר ריבונו של עולם אינני יכול לרדוף ולא לצאת למלחמה אני יושב בבית ואתה תרדוף ותכלם וכן היה שנאמר ויצא מלאך השם וויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמש אלף וישכם בבוקר והינה כולם מתים וחזקיהו היה שוכב במנוחה על מיטתו ,דוד המלך אמר ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם וכן היה .יהושפט המלך אמר אני רוצה לרדוף אחריהם אבל יהיה זה ביטול תורה ,אלא יותר טוב שאני אשב ואלמד ואתה תרדוף ותלחם והשם שמע בקולו שנאמר ונתן השם על בני עמון ומואב בהר שעיר הבאים ליהודה וינגפו [דברי הימים ב\כ]  ונתן השם בני עמון ומואב בהר שעיר הבאים ליהודה וינגפו. עלינו לדעת שכל אחד מהם מקודם היו מפשפשים במעשיהם ומבקשים רחמים ותחנונים אחר כך היו שואלים השאלות .אפילו בימי גלותנו שלא נפסקו המלחמות היו צדיקים שנלחמו  בחיים חיותם והיו שנלחמו אחרי הסתלקותם על חירוף נפשם          [דברי המחבר : כמו שראינו בכל מלחמות ישראל של ימינו הגיבורים שחירפו את נפשם על העם ,החברים ,החיילים כדי להצילם יהיה זכרם ברוך]

כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו השם אלוהיך ושביתה שביו אומר הזוהר הנגלה הקדוש למה נסמכה פרשה זו לפרשת בן סורר ומורה ? אלא בוודאי ,מי שנשא אישה זו, יורש ממנה בן סורר ומורה .מה הטעם ?-לפי שקשה להעביר ממנה את הזוהמה. וכל שכן מי שהייתה כבר נשואה .שדין דבק בדין [שהקליפות דבקות שם זכר ונקבה ביחוד אחד] ונטמאת, וקשה להעביר ממנה את הזוהמה ,וזהו שאמר משה בנשי מדין : וכל אשר יודע למשכב זכר הרוגו ,אשרי חלקו של אדם ,שירש נחלת ברית קודש ושומר אותה ,כי בנחלת קדושה זו דבק האדם בקב"ה כל שכן אם זכה במצוות התורה, שהמלך פושט ימינו לנגדו ודבק בגוף הקדוש. ועל כן נאמר בישראל: ואתם הדבקים בה" אלוהכם חיים כולכם היום ונאמר : בנים אתם לה" אלוהכם .בנים אתם ממש שנאמר: בני בכורי ישראל ונאמר ישראל, ונאמר: ישראל אשר בך אתפאר.

באתו הקשר אומר רבינו בחיי ולמדנו מתוך  סמיכות פרשיות אלו שעברה גוררת עברה ,שהרי נישואין הללו אינן ראויים, ואף על פי שנתגיירה אין זה גרות שלמה שלא עשתה כן אלא מיראה ומפחד החרב ,שאפילו מי שבא להתגייר מעצמו אמרו חז"ל שבודקים אחריו שמא בשביל ממון הוא מתגייר או בשביל שררה שיזכה בו או בשביל הפחד או בשביל חשק, ואם הוא איש שמא נתן עיניו באישה יהודית ואם היא אישה שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל ,זה דרך תורתנו ,לא כשאר התורות שמחזרים אחר האומות ורוצים להרחיב אמונתם בהם.

והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בבתיך ובכתה את-אביה ואת-אמה ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה [כא\יג] אומרילקוט שמעון מרמז [ירח] ימים מראש חודש אלול ועד ראש השנה, שאדם אומר סליחות מתוודה  להקב"ה כפי שכתוב " לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה" וידוע כי הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה.

לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלוהים תלוי ולא תטמא את אדמתך אשר השם נותן לך נחלה [כא\כג] אומר הזוהר הנגלה אמר רבי יהודה :אחר שיוצאת הנפש מהגוף, ונשאר הגוף בלי רוח ,אסור להניחו בלי קבורה שנאמר : לא תלין נבלתו   . לפי שמת שנשתהה בלי קבורה 24 שעות שהן יום ולילה ,גורם חולשה באברי המרכבה [שהאדם התחתון רומז למרכבה מעל הקדושה ] ומעכב מעשה הקב"ה יתברך מלהיעשות .שיתכן שהקב"ה גזר עליו להביאו בגלגול אחר ,מיד באותו יום שנפטר, להיטיב לו ,וכל זמן שלא נקבר הגוף ,אין הנשמה נכנסת לפני הקב"ה ואינה יכולה להיות בגוף אחר בגלגול שני, כי אין נותנים לנשמה גוף אחר עד שנקבר הגוף הראשון .ודומה לאדם שמתה אשתו אין ראוי לא לקחת אישה אחרת עד שיקבור את הראשונה .ולכן אמרה תורה:  לא תלין נבלתו על העץ .דבר אחר: כאשר הנשמה נפרדת מן הגוף ומבקשת לעלות לעולם הבא, אינה נכנסת לעולם ההוא, עד שיתנו לה גוף אחר של אור, ואז היא יכולה לכנס. ומאליהו תדע כן, שהיו לו שני גופים: אחד-שבו הוא מתגלה למטה לבני אדם, ואחד-שבו הוא נראה למעלה בין מלאכים עליונים קדושים. וכל זמן שהגוף אינו נקבר, צער הוא לנשמה, ורוח טומאה מוכנה לשרות עליו ולטמא את הגוף. ולמי שרוח הטומאה מזומנת, אין לו לאדם להלין את הגוף אפילו לילה אחד.

כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים או בצים והאם רובצת על-האפרוחים או על הבצים לא תקח האם על-הבנים [כב\ו] .. אומר רמב"ן גם זו מצווה מבוארת מן אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד[ויקרא כב/כח] כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי  ולא נרחם ,או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין אף אל פי שהתיר השחיטה במין ההוא , והנה ההורג האם והבנים ביום אחד או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף ,כאילו יכרית המין ההוא וכתב הרב במורה הנבוכים [ג/מח] כי טעם שילוח הקן וטעם אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד ,כדי להזהיר שלא ישחט הבן בעיני האם כי יש לבהמות דאגה גדולה בזה ,ואין הפרש בין דאגת האדם לדאגת הבהמות על בניהם, כי אהבת האם וחנותה לבני בטנה איננו נמשך אחרי השכל והדבור אבל הוא מפעולת כוח המחשבה המצויה אצל הבהמות כאשר מצויה באדם. ואם כן ,אין עיקר האיסור באותו ואת בנו רק בבנו ואותו ,אבל הכול הרחקה .ויותר נכון ,בעבור שלא נתאכזר.

מצות שילוח הקן אומר רבינו בחיי ומצאתי במדרש באלה הדברים רבה ,מצות שילוח הקן שכרה בנים אמר הקב"ה אם אין לך בנים אני נותן לך בנים ,מנין שנאמר : שלח תשלח האם והבנים תיקח לך, שלח תשלח את האם ,ומה שכר נוטל, את הבנים תיקח לך. והמדרש הזה ירמוז אל הסוד הזה שהזכרתי . ובאר אותו כי המידה ההיא היא מקום הבנים שם עמדה חנה בכוונת התפילה כששאלה בנים ממה שאמרה[שמואל א/א] ותתפלל על ה" ,שם הוא העולם שכולו טוב העולם שכולו ארוך ,שנאמר : [תהילים לז] והתענג על ה" ,לכך חתם מצוה זו בשכר למען ייטב לך והארכתה ימים. ואמרו במסכת נידה פרק תינוקות [ע] ,מה יעשה אדם ויחכם ,יבקש רחמים ממי שהחוכמה שלו ,שנאמר: [משלי ב] כי ה" ייתן חוכמה .מה יעשה אדם ויהיו לו בנים, יבקש רחמים ממי שהבנים שלו ,שנאמר :[תהילים קכ"ז] הנה נחלת ה" בנים . והבן המאמר הזה איך סדרו החכמים צרכים הללו בסדר המידות .ומצוה זו מן המצוות המקובלות ,והחכמים תקנו ברכה בכולן ולא תקנו בזו, לפי שאינה מחויבת כמו שאר מצוות ואינו חייב לחזר אחריה במכוון אלא כשיזדמן לו ,וזהו לשון כי יקרא ,ועוד שאינו חייב בשלוח הקן אלא כשהוא רוצה לקח הבנים .

כי תבנה בית חדש ועשייתה מעקה לגגך ולא תשים דמים בבתיך כי יפול הנופל ממנו [כב\ח]  אומר רבינו בחיי ועל דרך הקבלה ועשייתה מעקה לגגך, אחר שהזכיר בשילוח הקן הבינה ,שהיא האם לשבעה בנים שגידלה ,הוצרך להזכיר במצווה זו היראה והחוכמה הדבקים עמה כדי להשלים כל העשר, כי המעקה הוא דבר הסובב והמקיף והוא מקור עליון ,קדוש הוא בחוכמה ובתבונה ובדעת, והגג הפרוש על הבית הוא החוכמה ,ולכך צריך הגג מעקה כדי שלא יפריד ויקצץ ,כי ראשית חוכמה יראת השם, וזהו עשר ולא תשע, שאים לא כן ישים דמים בבית השם וישם אשם בנפשו להסתכן בעצמו ,ובוודאי ייפול ממעלתו ויכשל בהשגתו, כי ייפול הנופל ממנו ולא אמר פן ייפול, כי בוודאי ייפול משם כיוון שאין מעקה.

ואם ימצא האיש את הנערה המאורשה והחזיק בה האיש ושכב עמה ומת האיש אשר שכב עמה לבדו [כב\כה] אומר רבינו בחיי  ומה נערה המאורסה נתן להצילה בנפשו של אונס שנאמר ואין מושיע לה ,הא יש מושיע לה חייב להושיע בכל דבר שיכל להושיע, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו, כלומר כי מי שרואה אדם רודף אחרי חברו להורגו חייב להצילו לנרדף בנפשו של רודף. ומטעם זה התירו חז"ל באישה המקשה ללדת ומסוכנת הרבה שמותר להמית את העובר להציל את האם ,וזה מדין רודף ,שהרי עובר זה הוא מצר לאמו ורוצה הוא להמיתה ,וכיון שכן רודף  הוא ומותר להורגו ,ומצילים את הנרדף שהיא אמו בנפשו של רודף שהוא העובר, ולפיכך מותר להשקותה משקה או כל דבר כדי שימות הולד ויצא ואימתי כשלא הוציא העובר ראשו ורובו ,אבל הוציא ראשו ורובו הרה זה כאילו נולד כבר ואסור ליגע בו לפי שאין דוחים נפש מפני נפש ,וכן שנינו באוהלות[פו] האישה המקשה ללידת מחתכים העובר שבמעיה ומוצאים אותו איברים איברים מפני שחייה קודמים לחייו  ,יצא רובו אין נוגעים בו  שאין דוחים נפש מפני נפש.

כי השם אלוהיך הלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויבך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחוריך [כג/טו]הפסוק מתחיל ומסיים באות [כף] אומר שמנה לחמו ויש בו [כף] תיבות כי אין מחנה פחותה משני רבבות והם 20 אלף ואם מחנך יהיה קדוש אז השם יצילך [מכף] אויבך ויתהלך בקרב מחנך לתת אויבך לפניך וימסרם [בכף] ידיך והיה מחנך קדוש מחניך בגימטרייה [וזו גופך] רוצה לומר שתשמור גם גופך ואיבריך שיהיו קדוש אם מחניך ומקומך מוכרח להיות קדוש כל שכן גופך.

כי ה" אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויבך לפניך [כג\טו] אומר הרב אליהו אדלר בספרו ליקוטי אליהו המלים " להצילך ולתת אויביך לפניך " ראשי תיבות [אלול]. הכתוב רומז שבחודש אלול מצוי ה" בתוך מחנה ישראל, ומקבל תפילותינו ובקשתינו. והמשך הכתוב " והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר" רמז לימים אלו של הרחמים והסליחות ועשרת ימי תשובה.

ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא-יבנה את בית אחיו [כה\ט] אומר רבינו מימון בן עטר בספרו טעמי המקרא הטעם שבחרה התורה במצווה זו רק ברוק שתירק היבמה בפניו של היבם ולא בדבר אחר או באופן אחר, נראה לי כי אחת מסגולות הרוק הוא לבטל חמדת הביאה, לאמר כאשר יבוא לאדם איזה הרהור עברה וחמדת אישה, ירק רוקו וזה מועיל לבטל החמדה והתאווה, וכאן שהיבם ויבמתו זה לזה בלא  חופה וקידושין והיא תובעתו ליבמה כמו שכתוב: " ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מאן יבמי להקים זרע לאחיו" לזה אמרה התורה שהיא תירק בפניו למען ימאסו זה על זו ותוסר משניהם החמדה ואולי טעם הסרת הנעל לרמוז לאבלות על המת.

אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים [כה/יח] אומר שמנה לחמו כל הנחשלים אחריך בגימטרייה אלה היו הטמאיםמהזבים והמצורעים כל הנחשלים בגימטרייה אלו מצורעים    ואותיות נשל כוח מילה [כנחש למילה] רוצה לומר רק מהטמאים הזבים והמצורעים שהיה הענן פולטם מאלה חתך מילתם וזרקם כלפי מעלה ונשך אותם כנחש למילה שהעורלה הוא חלק הנחש וחלקו של עמלק לכן נשך אותם כנחש למילה מקום העורלה שהיא חלקו [הנחשלים] אותיות הו למשיחשמלך המשיח יכלה אותם ולא יהיה להם אז שריד ופליט .

ארבעים יכנו לא יוסיף פן יוסיף להכותו על-אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעינך [כה\ג] אומר הזוהר הנגלה דבר נפלא אמר רבי יהודה: ארבעה יכנו – כנגד ארבע צדדי העולם, לכל אחד עשרה, לפי שהאדם נברא מארבעת צדדי העולם.

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים [כה\יז] אומר רמב"ן כבר הזכרתי המדרש שדרשו בו בספרא [בחוקותי א\ג] יכול בלבך כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך. וכן בספרי [תצא\קסו] זכור את אשר עשה לך עמלק, בפה לא תשכח, בלב: לא ידעתי מה היא הזכירה הזו בפה, אם לאמר שנקרא פרשת עמלק בציבור, ומצאנו למדים מן התורה בשניה זכור [מגילה כט] ויהיה סמך למקרא מגלה מהתורה והנכון בעיני שהוא לומר שלא תשכח מה שעשה לנו עמלק עד שנמחה את שמו מתחת השמים, ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטווינו למחות את שמו.

והיה בהניח ה" אלהיך לך מכל אויבך מסביב בארץ אשר ה" אלהיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח  [כה/יט] אומר שמנה לחמו :  מתחת השמים אותיות [מתת מהמשיח] ,[שמחת המתים] ,  רוצה לומר שהמתת הזאת שנוכל למחות את זכר עמלק לא יהיה עד שיבוא מלך המשיח ,ואליו ניתן המתת הזאת מן השמים, שהוא ימחה את זכר עמלק מתחת השמים ,שאז ייפול שרו מן השמים וממילא תיפול גם האומה שלו ,לכן מתחת השמים בגימטרייה זה אז ייפול שרו מן השמים וגם האומה, ואז יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ,ככתוב [תהילים ט/ז/ח] האויב תמו חורבות לנצח, והשם לעולם ישב כונן למשפת כסאו ,ויהיה אז השם שלם וכסאו שלם ,ואז יהיה גם כן תחיית המתים ,ויהיה שמחת המתים ,וכל זה יהיה על ידי מלך המשיח שיבוא במהרה בימינו .

רק לא ירבה לו סוסים  ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס והשם אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד[ שופטים יז/טז]   לא ירבה לו סוסים אומר רש"י אלא כדי מרכבתו שלא ישיב את העם מצרימה שהסוסים באים משם רבינו בחיי מתייחס לזה ואומר שלא ירבה לו סוסים מרכבתו פרשיו וחייליו אבל לא שיהיה לו שנים או שלושה למרכבתו  אומר ילקוט מעם לועז ודעו שמלכי הגויים יש שלוש כוונות להרבות כבודם ומלכותם שמרבים להם סוסים כמו שנאמר אלה ברכב ואלה בסוסים וכנגד זה אומר ולא ירבה לו סוסים  וכן לנשים וכסף וזהב . דיברה המחבר

שאלתי למה התורה אמרה שהמלך לא ירבה לו סוסים את הנשים כסף והזהב ניתן להבין אבל למה סוסים ניסיתי לבדוק בכל המפרשים והבאתי את דבריהם אבל לא הצלחתי לרדת לעומקו של עניין והשאלה נשארת למה סוסים כידוע בתורה לא מופיע הרבה סוסים רק במלחמות במצרים אצל אבותינו לא היה להם סוסים אלה חמורים שנאמר ויחבוש אברהם  את חמורו  וכ…בכל התנ"ך לא נמצא שאבותינו היו להם סוסים רק חמורים  ולמה לא היה להם סוס? חיפשתי עד שמצאתי במדרש תנחומא [פרשת כי תצא ד/ו ] וזה לשונו כך פתח רבי תנחומא בשם רבי יודן בשם רבי איבו ואמר אל תהיו כסוס כפרד אין הבין[תהילים לב/מ] שישה דברים נאמרו בסוס אוכל הרבה/ ומוציא קמעא/ ואוהב זנות /ואוהב מלחמה / ומואס בשינה /ורוחו גסה/  . ויש אומרים אף מבקש להרוג בעליו במלחמה  "אל תהיו כסוס כפרד אמר הקב"ה לישראל "אל תהיו כסוס כפרד שאין להם בינה ומה עסקו של סוס אם אדם הולך לתת לו מאכל ולתת עליו תכשיט בולם ועוקם צווארו ובועט בכל וכן הפרד אבל אתם אל תהיו כן  וזו התשובה שרמזה לנו התורה הקדושה  שירדה דקה מן הדקה כדי להזהיר אותנו  מההתנהגות של הסוס שהוא רק בהמה וללמוד מזה שאין אתה צריך סוס שכל מידותיו הרעים והפסולים לא הולכים ביחד עם עם קדוש וצדיקים שלא להשתמש בסוסים רק בחמורים שמזגם יותר נוח וכן מראה על פשטות ולא על סוס שהוא גאוותן  ומעשיו הלא מוסריים שלא עומדים בקנה אחד עם עם מיוחד ותורה מיוחדת שמדקדקת על קוצו של יוד למרות  שמדובר בבהמה והתנהגותה הלא מוסרית לכן הסוס לא מתאים לאבותינו הקדושים אלה חמור כפי שידוע שהמשיח יופיע עם חמור לבן וזה כנראה עוד חיזוק של התשובה.

  י  צ  ח  ק     פ  ר  י  א  נ  ט  ה

הספרייה הפרטית של אלי פילו-מחקרים בתרבותם של יהודי צפון-אפריקה בעריכת יששכר בן עמי

ב־1976, כאשר שימשתי מנהל ראשון של המרכז לחקר יהדות צפוךאפריקה שבמכון בן־צבי, הצעתי לחברי הוועדה האקדמית של המכון לארגן כנס בינלאומי על יהודי צפון־אפריקה. כמה מחברי הוועדה תמהו על הצעה זו, ואחד החברים הבולטים שבה הקשה, אם יימצא פורום לקיום מפגש מן הסוג הזה.

שנה לאחר מכן, באפריל 1977, התקיים כנס בינלאומי שנושאו היה ״צפוךאפריקה בתקופה הקולוניאלית״, ובו השתתפו כשלושים חוקרים מהארץ ומחו״ל. מפגש זה היווה מפנה היסטורי בפיתוח תחום מדעי חשוב, וגרם לגיבוש תכנית מדעית ראשונית וכן לשיתוף פעולה פורה בין החוקרים. בכנס זה הונח גם היסוד לשיתוף פעולה בינלאומי עם אוניברסיטת Aix-en-Provence שבצרפת. מוסד זה אירח באוקטובר 1978 את הכנס השני; בכנס זה נטלו חלק כארבעים חוקרים, והוא הוקדש ליחסים בין היהודים לבין המוסלמים בצפון־אפריקה.

מאז עדים אנו להתפתחות מרשימה שבאה לידי ביטוי במערכת האוניברסיטאית, שבה טופחו ההוראה והמחקר בתחום זה. האוניברסיטה העברית בירושלים, שגם בתחום זה הייתה חלוצה, עודדה בהתמדה קורסים בהוראת יהדות צפון־אפריקה בחוגים שונים שרוכזו במרכז להוראת יהדות ספרד והמזרח בהנהלתו של פרופ׳ שלמה מורג. ביזמתו של פרופ׳ משה בר־אשר, כראש המכון למדעי היהדות, נוסד המרכז להוראת לשונות הדיבור של היהודים, שבמסגרתו ניתנו, לראשונה בארץ ואולי בעולם, קורסים ללימוד ערבית־יהודית של יהודי צפון־אפריקה מפי פרופ׳ יוסף שיטרית וחוקרים נוספים. גם בתחום המחקר והפרסום עדים אנו מאז לפריחה מחקרית מרשימה שפירותיה מפרנסים מגזרים רבים. משבר התקציב החמור שפגע באוניברסיטאות השונות החליש במידה ניכרת תנופה זו ומנע זרימת כוחות צעירים ומוכשרים שבלעדיהם אין קיום לענף מדעי זה.

כיום יש בארץ ובעולם כמאה חוקרים שעוסקים בהיקף זה או אחר בחקר יהדות צפון־אפריקה. המרכז הבין־ארצי להוראת תרבות ישראל באוניברסיטאות מקיים בשנים האחרונות סדנאות מיוחדות בנושאים שונים, וביניהם גם על יהדות צפוךאפריקה. בסדנה שהתקיימה ביולי 1990, ושנושאה היה ״היסטוריה ותרבות בצפוךאפריקה — הקשר בין צפוךאפריקה וספרד״, דנו בנושא זה כעשרים חוקרים מהארץ ומחו״ל במשך שבוע ימים בצורה אינטנסיבית ומעמיקה.

הקובץ שלפנינו מהווה מבחינת היקפו, משקל משתתפיו ותרומתם הייחודית תוספת נכבדה וציון דרך במחקר על יהדות צפון־אפריקה. שלושים חוקרים מהארץ ושלושה־עשר מחו״ל — המייצגים את צרפת, ארצות הברית, קנדה וברזיל — מגישים לקורא קשת רחבה מאוד של מחקרים בנושאים שונים ובתחומים שונים.

העיסוק האינטנסיבי ביהדות צפוךאפריקה בשנים האחרונות העלה שאלות קשות של תפיסות והדגשים של החוקרים השונים, ולכן נתבקש דיון על תפיסותיהם של ארבעה חוקרים־ חלוצים — דוד קורקוס, חיים זאב הירשברג, אנדרה שוראקי וחיים זעפרני(במאמרו של שלום בר־אשר). דיון בסוגיות היסטוריות מיוחדות אינו נעדר מקובץ זה (במאמרו של אליעזר בשן).

 

Recherches sur la culture des Juifs d'Afrique du Nord

Edite par

Issachar Ben-Ami

En 1976, alors que j'étais le premier directeur du Centre de Recherche du Judaïsme Nord-Africain, à l'Institut Ben-Zvi, je proposai aux membres de la commission scientifique d'organiser un Colloque International qui traiterait des Juifs d'Afrique du Nord. Certains d'entre-eux s'étonnèrent de mon idée et un membre éminent se demanda même s'il se trouverait suffisamment de chercheurs qui justifieraient une rencontre de ce genre? Une année plus tard, en avril 1977, eut lieu un Colloque International qui avait pour thème, L'Afrique du Nord à l'époque coloniale et auquel prirent part une trentaine de chercheurs d'Israël et de l'étranger. Cette rencontre qui marqua un tournant historique dans le développement de cet important domaine de la science, stimula la première élaboration d'un programme scientifique et une collaboration féconde entre chercheurs. Au cours de ce colloque on jeta également les fondements d'une coopération internationale avec l'Université d'Aix-en- Provence, en France et au mois d'Octobre 1978, cette dernière offrait déjà l'hospitalité à un deuxième colloque qui avait pour thème, Les relationsjudéo-musulmanes en Afrique du Nord, et auquel avaient pris part une quarantaine de chercheurs.

 

מבצע יכין – שמואל שגב…מבצע " בזק " הפצץ הכרוז על ידי ה " מסגרת "

 

מעצרם של ״דורי״, "צ׳ארלי״ ו״מלודי״, גרר אחריו את מעצרם המיידי של אנשי ה״מסגרת״ בפאס ובמקנס. ״מומו״ נעצר במקנס ובחיפוש שנערך בביתו נמצא האקדח ״ברטה״ שבו התאמנו חברי ה״מסגרת״ בעיר. כעבור שבוע נעצר במקנס גם ״גברי״. בפאס נעצר ״אגדי״. במהלך חקירתו במשטרה, נקב ״אנדי״ בשמו של ״בן־נאני״ כמי שמשמש איש־קשר שלו בקזבלנקה. ״בן־נאני״ היה אחד מכינויו של ״סאמי״, רכז שלוחת ״לביא״, אך היה גם שמו האמיתי של פקיד מרוקני בקונסוליה השוודית. קציני בולשת בלבוש אזרחי הגיעו למשרדי הקונסוליה השוודית בקזבלנקה בשעת הפסקת הצהריים. הם שאלו את השוער על ״בן־נאני״ וזה השיב: ״האם זה בקשר לויזות?״ כאשר הוא נענה בחיוב, השוער ביקש 1,000 פראנק ואמר להם לחזור בעוד יומיים. קציני הבולשת היו משוכנעים שהם גילו קצה חוט שיבהיר להם את שיטת הברחתם של יהודי מרוקו. הם עצרו את השוער והעבירוהו לחקירה במשטרת קזבלנקה.

במשך ימים הוא נשאל מה ידוע לו על ה״מסגרת" וראשיה. הוא לא ידע דבר, אך החוקרים חשבו שהוא מסרב לשתף פעולה. על כן, הם עינו אותו באכזריות וכעבור מספר ימים הוא נפח את נשמתו ומת.

חרף כשלונה בפרשת בן־נאני, המשטרה לא הרפתה. שירות הבטחון המרוקני, שבראשו עמד עתה מוחמר אופקיר – עשה מאמץ עילאי כדי לחשוף את זהותם של אנשי ה״מסגרת״ בקזבלנקה. נוכח מאמץ זה ולאחר המעצרים בפאס ובמקנס, קיים היה חשש סביר לחשיפת זהותו האמיתית של ״סאמי״. אלכס החליט על כן כי מוטב ש״סאמי״ ייעלם לזמן־מה מן השטח. לאחר שחבריו נפרדו ממנו בביתו של ״גאבי״, אלכס ואשתו הסיעו את ״סאמי״ לשדה התעופה של קזבלנקה. הודות לקשריו המצוינים של אלכס עם קציני ביקורת הגבולות, הוא הצליח להעביר את "סאמי״ את דוכני המשטרה במהירות וליווהו עד לכבש־המטוס ממש. לאחר תקופת צינון קצרה, שב ״סאמי״ למרוקו ופעל בה כשנה נוספת. חילוצו של "סאמי״, לא מנע את מעצרם של כמה מראשי וחברי חוליות ״לביא״ שפעלו בכפיפות לו. בין היתר נעצרו רפי ועקנין הי״ד, ״ראמון״ ו״רוסיני״. ארבעה חודשים לפני מעצרו של ״רוסיני״, נשרף אביו חי בפתח חנותו בפאס. עתה ישב ״רוסיני״ בכלא ועוגה באכזריות במשך שלושה ימים תמימים. החוקרים הצליפו בשוט על גבו והלקוהו ברגליו שלוש פעמים. כעבור שלושה ימים הוא שוחרר מכילאו מבלי שניתן שום הסבר לכך. נוסף על מפקדי החוליות, נעצרו בקזבלנקה גם ״ז׳אן״ ו״ארסין״, שעבדו במחלקת ההנדסה והתחזוקה בעירית קזבלנקה.

מעצרם של ופי ועקנין ז״ל ושל ״ראמון״ היכה בתדהמה את ה״מסגרת״ ואיים למוטט את פעילותה. שכן, השניים היו מראשוני פעיליה ומילאו מטעמה שליחויות שונות. רפאל ועקנין נולד בקזבלנקה ב־30 באוגוסט 1927. כאחד המרוקנים המעטים שהתגייסו אז לשורות האצ״ל, עלה רפי בשנת 1947 לישראל. לבוש בלבוש המרוקני המסורתי הוא ברח תחילה ברכבת מקזבלנקה לאלג׳יר ושם עלה על אניית סוחר שהובילה אותו למארסיי. עם בואו ארצה, הוא התגייס לצה״ל ונלחם בירושלים. לאחר חתימת ההסכם לשביתת נשק בין ישראל למצרים, שב רפי למרוקו והתחתן ב־1950 עם מרים, אחות במקצועה. רפי נתקבל לעבודה כפקיד בבנק הלאומי המרוקני. בשנת 1955 בגבור מאבקה של מרוקו לעצמאות, גויס רפי ל״מסגרת״ על־ידי ״ארנו״, יהודי יליד טוניס, פעיל בעלייה ב׳ וכיום חבר קיבוץ. ״אדנו״ היה אחד המתנדבים הראשונים לפעולה במרוקו והוא גויס לפעולה זו על־ידי ״לואי״. הוא שוטט בכל רחבי המדינה, כולל בכפרי הדרום ונטל על עצמו, לעתים, סיכונים שחרגו מעבר למותר. תחילה עבר רפי אימוני נשק קל וחינוך גופני על־ידי "ארי" אחד מותיקי ה״הגנה״ ופעיל בעלייה ב'. אך לאחר זמן, הוא נשלח להשתלמויות באירופה וחיש מהר הפך לאחד המפקדים הבכירים של ה״מסגרת״ במרוקו. על כן לא ייפלא כי מייד לאחר שעצרה את ראשי ה״מסגרת״ בפאס ובמקנס, התמקדה המשטרה המרוקנית באיתור האחראים למבצע ״בזק״ בקזבלנקה. החוקרים המרוקנים ידעו כי מוקד הפעולה הוא בקזבלנקה. על כן, כך הם סברו, אם יעלה בידם ללכוד את ראשי ה״מסגרת״ בעיר זו – יקיץ בכך הקץ על העלייה היהודית החשאית ממרוקו.

על נסיבות מעצרו של רפי ועקנין הי״ד ומותו מעינויים, סיפרה שנים רבות לאחר מכן אלמנתו, מרים. בדירתה הצנועה בתל אביב, גילתה מרים ועקנין שאף היא היתה חברה ב״מסגרת״, וכינויה המחתרתי היה ״כרמלה". היא סיפרה: ״ב־13 בפברואר 1961, לאחר המעצרים בפאס ובמקנס, נעצרו בקזבלנקה ׳ראמון׳ ו׳רוסיני׳. אני הייתי אחות במקצועי ועבדתי במרפאה של אחד הרופאים הנודעים בעיר. עקב זאת, נהגתי לבקר בבתיהם של פקידים וקציני משטרה בכירים ובעתות מחלה – הזרקתי להם ולבני משפחותיהם זריקות שונות. כך נודע לי, שהמשטרה מחפשת עתה את רפי ואת ׳פרנסואה׳, אף הוא מראשוני ה׳מסגרת׳. בעלי הסתיר את ׳פרנסואה׳ באחד מבתי היהודים והוא עצמו הלך לדירה, ששימשה מעין ׳סליק׳, כדי להוציא משם את הנשק, רשימות החברים וחפצים מרשיעים אחרים. בשעה 7 בערב, הסיע אותי רפי הביתה. מטעמי זהירות, עליתי לדירה לבדי. סיכמתי עמו שאם חדר המדרגות יהיה ׳נקי׳ – אעשה לו סימן מהחלון והוא יוכל לעלות. אך מיד בהכנסי לחדר המדרגות, ידעתי כי אנו נתונים במעקב. אותתתי לו מבעד לחלון כי לא יעלה. רפי מיהר להסתלק מן המקום. לאחר שנקט בטכסיסי הטעיה שונים, על מנת להתחמק ממעקב, הוא הביא אוכל ל׳פרנסואה׳ במחבואו. אחר כך ניתנו ל׳פרנסואה׳ תעודות מתאימות שבעזרתן הוא נמלט לטאנג׳יר וממנה יצא מיד לאירופה. בשעה 1 לפנות בוקר, חזר רפי הביתה. כל אותו לילה לא עצמתי עין כמובן. בבוקר השכם הפצרתי ברפי לקום ולברוח. שיערתי כי אפילו אם השוטרים הסתלקו בינתיים, הדירה נשארה במעקב. על כן עוד לפני שובם של השוטרים, מוטב שיקום ויעזוב את הבית. ואמנם, כאשר רפי ירד מהבית, השוטרים כבר חיכו לו בפתח ועצרו אותו מיד. נראה כי בידי המשטרה היה מידע רב אודות רפי ופעילותו, ועל כן עינו אותו באכזריות. הם ידעו, למשל, שהוא חולה כליות. לכן היכוהו בכליותיו. הוא התעלף מיד. על מנת ל׳אושש׳ אותו – טבלו החוקרים את ראשו במים מעופשים ובמי צואה. במצב קשה זה, כאשר הוא חצי מעולף, הכניסו לתאו את ׳ראמון׳. רפי העמיד פנים כמי שאינו מכיר אותו והכחיש בתוקף כל קשר עמו. כעבור שלושה ימים התירו לי לבקרו. הייתי ממש מזועזעת. רפי היה מוכה וחבול בכל חלקי גופו ודמעות עמדו בעיניו. שאלתו הראשונה היתה – מה עם ׳רוסיני׳ ו׳פרנסואה׳. ניסיתי להרגיעו כי ׳הכל בסדר׳ וכי מוטב שיתענין במצבו. אך הוא היה מפוכח מאוד וידע שמצבו קשה. יצאתי מתאו בלב כבד ודמעות חנקו את גרוני. השאלה שענינה אותי היתה – מה עושים כדי לשחרר את בעלי. בתחנת המשטרה פגשתי בקצין שאשתו היתה בטיפולי. הוא סיפר לי כי המשטרה מנסה ללכוד 53 חברי ׳מסגרת׳ נוספים. הוא טען כי בנסיבות רגילות, יתכן והיה יכול לעזור. אך במקרה מיוחד זה, הוא חסר אונים: מוקד החקירה מצוי במקנס ורק על פי הוראותיה של המשטרה שם, ניתן יהיה לשחרר את רפי. הוא חשש, כמובן לעורו וסירב להתערב.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 130 מנויים נוספים

אוגוסט 2017
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר