ארכיון יומי: 31 באוגוסט 2017


Concile des rabbins du Maroc DES 10-11 Juin 1952..Enseignement Hebraique

Concile des rabbins du Maroc DES 10-11 Juin 1952

Enseignement Hebraique

Abordant sérieusement au cours de son dernier Concile le problème de l'enseignement religieux au Maroc, dans son ensemble le rabbinat marocain a établi le projet suivant :

Le programme d'étude se composera du français et de l'hébreu une demi-journée chacun.

La Commission envisaegra dans chaque école le fonc­tionnement régulier et constant d'un service médical et d'une cantine où l'on servira un repas au moins par jour, avec distribution de vêtements une fois par an au minimum.

Les membres de la Commission se réuniront une fois par an et, à l'issue de leur session, rendront compte de leurs travaux dans un rapport dont ils enverront un eexmplaire au Haut Tribunal Rabbinique pour le Concile des Rabbins, un autre au Secrétariat Général du Conseil des Commu­nautés, destiné à ce Conseil.

Pour les frais de déplacement des membres de la Com­mission, il sera fait appel aux concours de MM. l'Inspec­teur des Institutions Israélites et le Secrétaire Général du Conseil des Communautés.

Deux dirigeants seront nommés à la tête de la Commis­sion (un rabbin et un membre du Conseil). Ils centralise­ront par devers eux les documents et les dossiers intéres­sant cette commission et c'est à eux que particuliers, pu­blic et organismes seront invités à s'adresser pour tout ce qui touche à l'enseignement religieux au Maroc.

La Commission usera de tous les moyens en son pouvoir pour procurer à chaque école la quantité de livres dont elle a besoin.

Ses membres auront également pour tâche de pourvoir à la formation de professeurs d'hébreu qualifiés et d'amé­liorer la situation matérielle du corps enseignant religieux.

  1.  Enseignement Talmudique.

La Commission de l'Enseignement religieux au Maroc ins­tituera partout où il sera possible des » YECHIVOT » dont les frais seront entièrement à la charge du Comité de la Communauté locale à l'exemple de Fès. Ces « YECHI­VOT » relèveront elles aussi de son autorité.

La Commission établira le programme d'études qui sera appliqué une fois que le Haut Tribunal Rabbinique l'aura approuvé. Ce dernier s'assurera que son niveau prépare a l'examen d'entrée à l'Institut Marocain des Haute« Etudes Hébraïques.

DECISION

Les Rabbins ont unanimement adopté cette proposition et les soins sont confiés aux président et membres du Haut Tribunal de se mettre en rapport avec M. BOTBOL et M. DAHAN en vue de matérialiser cette suggestion.

La désignation des cinq rabbins a été aussi confiée à leurs soins.

הקשרים בין יהודי צפון-אפריקה לארץ -וישראל במאוה הט"ו והט"ז – אברהם דוד

בית כנסת אבוהב בצפת

לאחר כיבוש ארץ -ישראל בידי העות'מאנים בשנת 1516 , מוצאים אנו בעזה , בשנת  1525 , אוכלוסיה יהודית המונה 95 ראשי בית-אב , כשליש מהם מערבים , מאוחר יותר,בשנת 1538 , מוצאים אנו בשכם 3 משפחות מערביות . מרובות יותר ידיעותינו על קהילות המערבים בשני המרכזים היהודיים הגדולים באותו זמן בירושלים ובצפת . נדון תחילה על המערבים בירושלים .

רבי משה באסולה , שביקר בירושלים בשנת רפ"ב ( 1522 ) מונה בין העדות היהודיות שבה : אשכנזים , ספרדים , מוסתערבים ו'מערביים . . . שבאו מברברייה' . אין הוא מציין את מספרם של המערבים , אך עצם הזכרתם בהקשר זה מעיד על קיומו של קהל מערבי לצד הקהלים האחרים . אנו יודעים אך מעט על יחידים בעדה המערבית בירושלים במאה ה – 16 . אחד מהם היה ר' יששכר בן סוסאן המערבי , שחי בה שנים אחדות בעשור הרביעי של המאה , ואולי אף קודם לכן , במחיצת ר' לוי אבן חביב )הרלב" ח) , רבה הראשי של ירושלים באותה עת .

הערת המחבר : כותב על כך ר' יששכר בן סוסאן בשנת ש"ה או ש"ח : 'וכן זוכר אני כשהייתי דר בירושלם שהיא מוחזקת במוקפת חומה מימות יהושע בן נון . . . על פי הוראת מורי הרב החכם השלם מהר"ר לוי בן חביב זלה "ה , שהוא אז היה איש ירושלים, אפשר שמאותו זמן ועד עתה כמו י"ב שנה' – ראה : בן סוסאן , עבור, דף .בז ; וראה גם : פרומקין-ריבלע , א, עמ' 77-78 ,וכן להלן. –ע.כ-הערת המחבר

על קשריהם של יהודים מערבים בירושלים לארץ-מוצאם מעידה איגרת כתובה ערבית , שנשלחה מירושלים למארוקו בעת שלטונו של 'צולטאן סולימאן' , היינו בין השנים 1520- 1566 . את האיגרת פירסם , במקורה ובתרגום עברי , הרב יעקב משה טולידאנו , אולם אין יסוד לדבריו , כי מחברה הוא יצחק בר מוסא והיא נשלחה לאביו בשנת ש"א ( 1541) באיגרת מובלט היסוד התעמולתי : מחברה מרבה בשבח ארץ- ישראל , מדגיש את מעלותיה , לעיתים בהגזמה , ואף מנסה לשכנע את מקבל האיגרת לעלות לארץ. וזאת מכמה נימוקים :

  • 'כי ארץ ישראל לא רחוקה' , משך הנסיעה לארץ בדרך היבשה – דרך אלגזאייר (אלג'יר) , תונס . זרבא (ג'רכה) אלכסנדריה , מצרים (קהיר) בואך ירושלים – הוא (חֹדש ושבעה ימים' .
  • 'בכדי שיתכפרו עוונותיך' .
  • 'תנוח מאותם הארצות של הטומאה' .
  •  'היהודים פה אינם משלמים כי אם מראש השנה לראש השנה מטבוע אחד לגלגלת , אפילו מי שיהיה לו מאה ככרי זהב אינו נותן כ"א [כי אם] מטבוע' . מחבר האיגרת גם מזכיר את 'היהודים המערבים' בירושלים ונוקב בשמות אחדים מהם : 'רבי משה ורבי מוסא אזרוואל שהיה בבני צביח' , ו' ר' יעקב בן מוסא' , שעימו הוא סייר בארץ . במקורות אחרים אנו מוצאים ידיעות על אישים נוספים מצפון-אפריקה שחיו ופעלו בירושלים .

הערת המחבר : כגון : 'החכם הנעלה הישיש כה"ר סעדיה המערבי נ"ע' הנזכר (בסוף המאה ה-16 ) בשו"ת ר"ב אשכנזי, סימן יד. ושמא גם ר' 'מאיר בכמה"ר יוסף פאשי זלה"ה' , שהיה חבר בית-דינו של הרלב"ח בירושלים בשנת רצ"ז ( 1537 , ) אפשר ששמו מרמז על מוצאו מפאס – ראה : שו"ת הרלב"ח , סימן צג. על נישואין בין 'איש מבני המערב שדר בירושלים' לאשה אשכנזית – ראה שו"ת ר"י בירב, סימן מא , ואולי אפשר לראות בעובדה זו סימן ליחסים תקינים בין שתי העדות הללו בירושלים , ללא מתיחות, ולא כפי שמצינו באמצע המאה ה- 15 , כאמור לעיל. שמות של יהודים מערביים נזכרים גם במסמכי בית-הדין השרעי בירושלים – ראה : כהן , יהודים , עמ' 57, 58 ,209 .על עולי-רגל מהמגרב בירושלים בשנת 1538 – ראה : שם , עמ' 118.

ידיעותינו על המערבים בצפת בראשית התקופה העות'מאנית מרובות יותר , ושמא יש בהן כדי ללמד שמספרם היה גדול ממספר המערבים בירושלים ואף המעמד של קהלם בכלל הקהלים בצפת היה רם יותר.

נתונים מאלפים לעניין זה מצויים ברשימות המיפקדים של משלמי המיסים )התחריר) בארץ-ישראל , בעשרות השנים הראשונות של השלטון העות'מאני בה . במיפקדים בצפת – שלא כמו בירושלים ובערים אחרות בארץ-ישראל – סווגו הרשימות של משלמי המס היהודים לעדות ולקהלים . לפי הרשימות של מיפקדים אלה עולה : שבשנת 1525/6 מנתה העדה המערבית בצפת 33 משפחות מכלל 233 המשפחות היהודיות שבעיר . שלושים שנה מאוחר יותר היא מנתה 38 מתוך 719 משפחות, ואילו כעבור 12 שנים נוספות מנתה 52 ראשי בית-אב מתוך 945 . ודאי אין נתונים אלה משקפים במדויק את המציאות הדמוגראפית, אך משקפים הם את התמונה הכללית. בפרק זמן של שלושים שנה – שנות דור – גדלה העדה המערבית בצפת ב – 5 משפחות בלבד , וכעבור עוד 12 שנים נוספו לה עוד 14 משפחות . אם לקחת בחשבון את הריבוי הטבעי ואת הגידול הניכר באוכלוסיה היהודית הכללית בצפת באותו פרק – זמן , הרי העדה המערבית כמעט לא גדלה ואפילו ירדה במספרה . הגורמים לכך אינם ידועים . האם היה זה משום שבני עדה זו עקרו ממקומם או התמזגו בקרב העדה הספרדית הגדולה ? מכל מקום . נראה מנתונים אלה ומנתונים אחרים , כי המערבים היו העדה השלישית בחשיבותה בקהילה היהודית בצפת . לאחר הספרדים והפורטוגאלים שהיה להם רוב מוחלט , ולאחר המוסתערבים , שאמנם קהלם הצטמצם בהדרגה ובשיעור ניכר . מקורות אחרים מהמאה ה- 16 המזכירים את העדות בצפת מתייחסים אך ורק לשלוש העדות הללו , ולפי אותו סדר.

וכך כותב ר' משה באסולה בספר מסעותיו לארץ-ישראל משנת רפ"ב (1522 ) צפת הוא גליל העליון . . . והם יותר מג' מאות בעלי בתים ויש בה ג' בתי כנסיות א ' של ספרדים וא' של מוריסקים וא' של מערביים וקורין לה כנסת של אליהו ז"ל , כי היא קדומה , וקבלה בידם שאליהו ז"ל התפלל בה .

מתוך פעמים מספר 24

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 122 מנויים נוספים

אוגוסט 2017
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר