Le Mossad – Michel knafo-Le début du régne du roi Hassan II
Le journal El Maghreb elArabi, organe du Mouvement Populaire, s'est aussi joint à cette chorale. Il devait atteindre le pire en publiant en février 1962 des extraits des Protocoles des Sages de Sion, "prouvant" la volonté de domination des juifs sur le monde. Par ignorance, les rédacteurs croyaient avoir fait une "grande découverte". alors que l'on sait depuis longtemps qu'il s'agit d'un faux grossier. Mais de telles accusations tombant sur un public crédule pouvaient mettre en danger l'ordre public et la sécurité des juifs du pays.
Le début du régne du roi Hassan II
Lorsque le prince Moulay Hassan annonça le 26 février 1961 la mort de son père Mohammed V un deuil profond s'est abattu sur tout le Maroc. Plus d'un million de personnes devaient assister aux obsèques à Rabat dans une atmosphère de stupeur qui englobait tous les cercles, tous les partis.
Le nouveau roi avec les hommes de cour et les ministres du gouvernement, ne devaient pas perdre de temps pour assurer la continuité du pouvoir. Quelques heures après la mort de Mohammed V, Hassan II était intronisé. La famille royale et les Oulémas furent convoqués sans délais pour prêter serment d'allégeance au nouveau roi.
La cérémonie d'intronisation eut lieu dans la même semaine. Les officiers supérieurs, les chefs des partis même ceux de la gauche s’empressèrent de lui prêter allégeance. Tous sauf Mehdi Ben Barka qui étant à l'étranger, envoya un télégramme de condoléances.
La nouvelle politique intérieure devait refléter les changements intervenus dans la politique étrangère vers moins de panarabisme et plus d'équilibre et de modération. Cette nouvelle politique imposée par le jeune roi Hassan II devait avoir un écho favorable sur la Conduite envers les juifs, se traduisant notamment par une libéralisation dans l'attribution de passeports, permettant l'émigration de ceux qui souhaitaient quitter le pays, habituant l'opinion à cette nouvelle situation. Cette politique répondait aux attentes des juifs et devait permettre à de nombreuses familles d'envisager sans pression leurs perspectives d'avenir dans le pays. La poursuite de cette libéralisation dépendait maintenant de la stabilité du régime, une stabilité que le nouveau roi devait favoriser par différentes mesures sans que les dangers aient disparu ou neutralisés.
Il convient de souligner à quel point la baisse du prestige de la Ligue Arabe et de la République Arabe Unie devait permettre au nouveau régime de changer d'orientation et de développer des liens d'amitié avec la France et d'adopter envers les juifs une attitude plus modérée. La France devait appuyer cette nouvelle orientation par de grandes concessions: l'évacuation de ses bases militaires du territoire marocain l'arrêt des essais nucléaires au Sahara la liquidation progressive des causes de frictions entre les deux pays en acceptant de mener à terme l'Algérie vers l'indépendance. Les attaques quotidiennes contre la France et l'Occident devaient laisser la place à une atmosphère d'amitié et de coopération. La politique étrangère marocaine s'était libérée des impératifs de la Ligue Arabe. Un ministre marocain pouvait calmement affirmer que son pays était opposé à l'émigration des juifs alors que dans la pratique la situation était diamétralement opposée. Cette nouvelle politique était le fruit de contacts entre le général De Gaulle et le roi Hassan II en mai 1962, et devait avoir des effets positifs sur la situation des juifs du pays.
פגיעות בחיי הדת והתאסלמות במרוקו-מימי הביניים ועד לעת החדשה-אליעזר בשן
22 בינואר 1894- שני יהודים התאסלמו ונשותיהם התחבאו
במכתב שכתב רבי יהושע פינטו ממראכש בטו בשבט תרנ״ד ליצחק אבנצור, תורגמן לשגריר בריטניה. ובו התלונן על התנהגותו של המושל קאיד וידה, שהחל את תפקידו לפני כ-20 חודשים, ומיד הפגין שנאתו ואכזריותו כלפי היהודים. משלחת בת תשעה אישים התיצבה בפני הסולטאן כדי להתלונן על המושל. המטרה העיקרית של שליחותם היא זו:
יהודי ברבאט נשא יהודיה בסאפי והתאסלם. כשנודע הדבר לאשתו התחבאה, ואיש לא ידע היכן היא מתחבאת. המושל וידה קרא לנו, ושמונה עשר אנשים מאתנו התיצבו לפניו. הקאדי מוסטפה היה אף הוא במעמד זה. המושל שאל אותנו היכן אשתו של היהודי שהתאסלם. ענינו לו שאיננו יודעים, כי הזוג זר במקומנו, מראכש עיר גדולה ובכל יום באים אליה ועוזבים אותה אלפי בני אדם שאיננו מכירים. המושל דרש מאתנו להישבע 'בספר' [תורה] שאיננו יודעים היכן היא, ועל כל פנים עלינו לחפשה. עשינו ככל יכולתנו בהסבירנו שאנו חפים מפשע, והתחננו שיניח לנו. לבסוף הורה לנו להסתלק.
לאחר מכן חזר המושל על תביעתו, ושוב אמרנו לו שאיננו יודעים היכן היא. כעבור ימים אחדים רצה לאלצנו להישבע ב'ספר׳ ביום כיפור. כששמע זאת הכותב, הסתתר בביתו, וחבריו הביאו למושל מתנות כדי שיחדל, והבטיחו לחפש את האשה עד סיום חג הסוכות. ולאחר דרישה וחקירה נודע לנו שהאשה נמצאת בביתו של אירופאי. הלכנו למושל ואמרנו לו זאת, והוא ענה: יהיה אשר יהיה מקום הימצאה, עליכם להביאה, ואם לאו- תיאלצו להישבע.
בעקבות אירוע זה קיבלה על עצמה המשלחת לצאת לתפילאלת כדי להתלונן בפני הסולטאן. אבל לרוע המזל לא מצאוהו שם, והיה עליהם להמתין עד שקיבל את המשלחת, ונפלו לרגליו. הסולטאן אמר שכאשר יגיע למראכש יאזין להם. ביום הגיעו לעיר זו באה המשלחת לראותו, והתחננה בדמעות שינהגו בהם בצדק. הסולטאן קרא למושל וידה ונזף בו ואמר לו ש'הנביא' דורש שלא להרע ליהודים. ומאז שיפר המושל את התנהגותו.(F099/316 תעודה מסי 37, בשן, תשס״ה, מסי 79, ״' 203-200).
ה"חבצלת" כב כסלו תרנ"ד, עמוד 69-68
בשנת 1894 היה המעשה הבא: יהודי נתן גט לאשתו, וסולק מכל זכות שיש לו על הבת שילדה לו אשתו. בימי הפורים התאסלם, וביקש מהקאדי להחזיר לו את אשתו, את בתו וכלי הבית. הקאדי הזמין את ראשי הקהילה, קללם ודרש להביא את האשה, את בתה וכל כלי הבית תוך שבועיים. ראשי הקהילה טענו שאינם יודעים היכן היא. הקאדי קרא להם והשאירם בעמידה כשהם רעבים ויחפים בחורף, ורק למחרת שחררם (׳האור׳, כ אייר תרנ״ד, עמי קב).
אם יהודי התאסלם־ אשתו חייבת לחיות עמו ויכולה לשמור על חוקי היהדות
ב-17 במרס 1894 כתב הנציג הבריטי במראכש לשגריר הבריטי סאטוב [Satow] כי המושל וידה אמר לו שהדבר חוקי וראוי שמאורי יתחתן עם אשה יהודית (קוראן, סורה 2- ׳הפרה׳, פסוק 220, סורת 5,- ׳השלחן׳, פסוק 7). חזן יהודי אמר לו כי לפי חוקיהם אם יהודי התאסלם, אשתו חייבת ללכת אתו, אבל יכולה לשמור על חוקי היהדות. לכן שאלתי את מר סי פודאל לפנות למתאסלם ולומר לו שאתן לו מתנה קטנה בכסף אם יתגרש מאשתו. אני מקווה שאתה תאשר זאת (PR030/33/4/17, תעודה מסי 38).
בעל התאסלם – נשא אשה מאורית אבל רוצה לחיות גם עם אשתו שנשארה יהודיה
הרי מקלין [Maclean] כתב למר סאטוב ב-27 במרס 1894 כי היהודי שהתאסלם סירב לשמוע לכל הצעה שהציע לו בקשר לגירושה של אשתו. ואומר כי לא ישאיר אבן שלא הפכה כדי לקבלה חזרה, למרות שמאז שהתאסלם, נשא אשה מאורית. הוא נראה מאד נקמני אודות אשתו היהודיה, ואני חושב כי הדבר היחיד שיש לעשות הוא להעניק לה חסות. היהודים אומרים לי שהסולטאן פקד לאסור את המתאסלם, אם הוא יוסיף להתלונן אודותיה PR030/33/4/17) ; תעודה מסי 39, בשן, תשס״ה, מסי 80, עמי 204-203).
אשה שבעלה התאסלם והיא סירבה – יהודים חוששים להחזיקה
במכתב של הרי מקלין לשגריר סאטוב ב-19 באפריל 1894 הוא מודיע לו כי שמו של היהודי שהתאסלם הוא משה כהן, ושם אשתו פאני בת אעישה גנוז. ׳אני שומע כי היא נמצאת עתה בביתו של מורדוך בסאפי. היא מפחדת שתיתפש על ידי בעלה, באשר יהודים חששו להחזיקה. הסיבה לדחיית ההצעה שלי היא כי במקרה דומה הבעל קיבל 600 דולרים מקרובי האשה, ומשה כהן מקווה לקבל מכסימום מקרובי אשתו, אשר כפי שאני שומע, הם מבוססים.יש לי מידע מסאפי היכן מקומה של האשה' PR030/33/4/18 ) תעודה מסי 40; בשן, תשס״ה, מסי 81, עמי 205-204).
ב-16 במאי 1894 כתב הרי מקלין שוב לסאטוב ובסוף מכתבו נאמר, כי שמע שאשתו של היהודי שהתאסלם עזבה את סאפי, והוא מנסה לוודא לאן היא הלכה (30/33/4/18 PRO תעודה מסי 41).
במכתבו של סאטוב לשר החוץ הרוזן מקימברלי ב-20 ביוני 1894 בו דן על התלונה בדבר מלקות על הראש בעת תשלום מם הגולגולת על ידי יהודים, נאמר בין השאר, כי הוא שוחח עם תושב מוגדור, בעל מידע מוסמך על מצבם של היהודים, וזה סיפר לו כי הקאדי מוסטפה התגאה בפניו שהצליח להכניס תחת כנפי האסלאם שניים או שלושה יהודים He admitted that the Kadi Mustafa, who prides
himself on having achieved the conversion of two or three Jews to Moslemism
במראכש התאסלם יהודי בשם יושע בן חנינא. מידע על כך במאי שנת 1897.
באותה שנה הגיעו ללונדון ידיעות על אסלום כפוי. ב-5 בנובמבר פורסם לפי מידע מהעיר מוגדור, כי העלילו על יהודי שהתאסלם. כתגובה, התנכלו לו רבים מבני הקהילה. הנושא הובא לידיעתו של שגריר בריטניה בטנגייר.