מחלות הילדים וריפויין, התפתחות ותקלות-רפאל בן שמחון

שיעול ( א-סעלא )

נגד מחלת השיעול או א-סעלא, נתנו לילד אל-חורף ( זרעי שחליים ). זהו צמח בר שגדל על־פי־רוב בשדות ובצדי הדרכים  LEPIDIUMוזרעיו אדומים ומעט חריפים. הם ניתנו לחולה בלילה לפני השינה. כאשר השיעול היה חזק ויבש והחולה השמיע חירחורים מהחזה, הם נהגו לומר: יש לו אל-עןןאגא ( שדה השוכנת בחזה ומשמיעה קולות ).

 גם לחולה זה נתנו אל-חורף, הפעם עם כפית דבש וזה עזר. בברונכיטיס חזקה, הערבים פיזרו מלח על גבו של החולה במקום הדבש שבו השתמשו היהודים, מתוך אמונה שהמלח יפחיד את השדים שהשתכנו בחזהו של החולה והם יסתלקו^.

שַׁחֲלַֽיִם, שחליים (ז') [אכדית: sahullatu; ארמית: תַּחְלֵי] צֶמַח בַּר מִמִּשְׁפַּחַת הַמַּצְלִיבִים, גָּדֵל עַל פִּי רֹב בַּשָּׂדוֹת וּבְצִדֵּי דְּרָכִים (Lepidium). אֶחָד מִמִּינֵי הַשַּׁחֲלַיִם נִזְכַּר בַּמִּשְׁנָה כִּירַק מַאֲכָל (מעשרות ד ה).

מחלת החזרת( לפאפיראז )

מחלת החזרת או לפאפיראז, פגעה על־פי־רוב בילדים. כידוע החזרת היא מחלה מאוד מידבקת, הגורמת בדרך כלל להתרחבות מכאיבה של בלוטות הרוק. היא מלווה בנפיחות ובכאבים חזקים. הדלקת בבלוטת מצד־האוזן לוחצת על האפרכסת וגורמת לנפיחות מתחת לאוזניים.

כאשר הופיעה החזרת, היא התפשטה מהר בכל שכונת ה-מללאח. כדי לרפאותה, השתמשו האימהות בפירורי לחם טבולים בחלב רותח. הן מרחו את ״התרופה״ על המקומות הנפוחים, וכרכו את הראש ואת האוזניים בצעיף אדום כך שהילדים נראו עוד יותר נפוחים. עם זאת התרופה הייתה ״מנוסה ובדוקה״.

פאפיראז-כנראה מלה ספרדית עתיקה(רוב המיחושים והמחלות העונתיות של הילדים כונו בספרדית כמו פאפיראז, סאבוויניז וכו……

כאבי בטן

פירורי הלחם הועילו גם לכאבי בטן. הסבתא טבלה אותם ביין המיועד לקידוש ומרחה את הבלילה על ביטנו של הילד שהתפתל בכאביו וזה עזר.

כאבי ראש

לכאבי ראש חזקים, האם טבלה חתיכת בד רחבה ב-מאחייא ( עראק ) ומרחה על הראש. הריח החריף של המשקה, הרדים את החולה ושיכך את כאביו. פעולה זו נקראה א-טלביך ( מריחה ).

פצעיט

כאשר ילד נפצע במשחק והפצע הזדהם ונעשה מוגלתי, השתמשה האם בשני סוגי תרופות: המיסה נר חֶלֶב לבן, הצמידה את הנר המומס לפצע וחבשה אותו. הפצע נבקע והמוגלה יצאה. התרופה השנייה, היא הבצל שלא איכזב אף פעם. היא ריסקה אותו ומרחה על הפצע. הבצל שימש גם לריפוי עצמות ולהורדת נפיחות. אם נפל הילד ורגלו או ידו התנפחה, מרחה על המקום הכואב את הבצל וזה עזר.

גם הבצק עזר, בשעת הכנת לחם, נטלה האם חתיכה מהבצק, הצמידה אותה לפצע וחבשה, הפצע נבקע והמוגלה יצאה.

צמיחת השן הראשונה

צמיחת השן הראשונה הייתה מאורע חשוב שהעסיק את המשפחה והוא נשמר בסוד אצל ההורים והסבתות. משוס שאצל הילד, דבר זה היה מלווה בהרגשה לא נוחה ובסימני חולשה. ההורים לא הודיעו על צמיחת השן, אפילו לקרוב ביותר ולא כל שכן לשכנים כי הדבר עלול לסבך את הילד ולעכב את התפתחותו.

 אם היה קורה וקרוב משפחה, שכן או ידיד נכנס לבקר, מרים את הילד כדי לנשקו ופתאום היה מגלה שצמחה לו שן, אסור היה לו להכריז על כך. הוא היה שותק ועושה את עצמו כאילו לא ראה דבר, כי בלאו־הכי ההורים מודעים לכך.

אצל המוסלמים במרוקו, יום צמיחת השן הוא דווקא יום חג הנקרא ערס־סן חתונת השן ). אימו של הילד מזמינה שכנים וקרובים לקבלת פנים ומגישה להם כל מעי תקרובת. בניגוד למוסלמים השמחים בצמיחת השן הראשונה אצל הילד, המשפחה היהודית מודאגת מאוד. כמו שמציינת ד׳׳ר פ. לג׳י:

כאשר השן הראשונה צומחת מלמעלה ( השן החותכת ), סימן הוא שאביו של התינוק לא ישלים את שנתו, ר״ל. כדי לבטל את רוע הגזירה, האב מכין ״צוואה״ בחייו לטובת התינוק, ובה הוא מוריש לו חלק נכבד מרכושו. כך שלבן לא תהיה כל סיבה לאחל רעות לאביו.

אימו של הילד עורכת מסיבה לכל הילדים, חבריו של בנה, ואשר לכולם צמחו כבר כל השניים במלואן, במסיבה זו מגישה להם תבשיל מיוחד של: פולים יבשים, חומוס, תירס, ועוד.

לג'ייאל

לפי האמונה העממית, אם האשה נכנסת להריון בעודה מיניקה, החלב שלה יירעל ויזיק לתינוק. לכן היא הפסיקה מיד להיניק את בנה, כי חששה לגורלו. במצב זה נהגו לומר על הילד: רדע לג'ייאל-ינק חלב שחדר אליו כביכול נוזל אמוני . (ammonia)

חלב האם נעשה גם מזיק בגלל שהעובר הנמצא ברחמה מקנא באחיו ״ הגוזל ״ ממנו את מזונו ואיננו רוצה שהוא ימשיך לינוק. הוא אינו רוצה גם שאימו תמשיך לטפל באח ולתת לו תשומת לב. העובר רוצה עתה שאימו תטפל אך ורק בו תקדיש לו את כל תשומת הלב. כדי להתגבר על המצב, האם לוקחת א-סוואכ (קליפת האגו), חיננא, שעורה ושיח ריחני מיוחד בשם א-סיח- אונקייה מכל מין. היא שמה את ארבעת המינים בתוך קדרה חדשה מחרס, לוקחת מים שלנו לילה שלם תחת כיפת השמיים, ממלאת בהם את הקדרה ומרתיחה את כל החומרים על אש חזקה. אחר כך היא מעבירה את תוכנה לקדרה אחרת חדשה, מסננת את המים ומוסיפה דבש או סוכר וכל בוקר היא מערבבת חלמון של ביצה עם כמות קטנה מהתמיסה שהכינה ונותנת לילד כמה כפיות לפני ההנקה הראשונה של היום .