מורשת יהדות מרוקו

המאה הד׳ לאלף הששי

מהר״ר שמעון בן לביא שייסד פיוט בר יוחאי היה מפאס והיה בשנת ש״ט (1549) וז״ל מוהר״ר חיד״א במערכת גדולים מהר״ר שמעון בן לביא, ראיתי בספר יודעי בינה מהרמ״ז שכתב שהרב יוסף חמיץ הניח בידו פירוש רב אחד פאסי פירוש על פרשת בראשית, נח, לך לך, מהזוהר. והיה הרב שהרביץ תורה בק״ק (בקהל קדוש) טרפולי ממערב ושמו רבי שמעון בן לביא עכ״ד (עד כאן דבריו) ואני שמעתי שהרב הנ״ז היה דעתו ליסע לארץ ישראל, וכשבא לטריפולי ראה שלא היו יודעים דת ודין ואפילו ברכות ותפילות כתקנן, ואמר בלבו כי טוב לקרבם לתורה וללמדם תורה ויראת ה׳ וזה יותר מהלכתו לארץ ישראל. וכן עשה והצליח כמעט לגיירם והרביץ תורה שם. והיה זה שנת ש״ט וחיבר ספר פירוש ארוך על הזהר על ספר בראשית וספר שמות והוא מצוי בטריפולי ותונס. ואני ראיתי ספר אחר גדול חלק אחד מפירוש הרב הנ״ז הוא שייסד פיוט בר יוחאי וכו' עש״ב (עיין שם באורך).

רבי שלמה בן מלך מחבר ספר מכלל יופי היה מעיר פאס וז״ל ספר צמח צדיק בנוספות לאלף הששי רבי שלמה בן מלך חכם גדול מפואר מעיר פאס באפריקא ובא לקונסטנטינא וחיבר בשנת שי״ד (1554) ספר מכלל יופי. אשר כשמו כן הוא ביאור נחמד על ספרי הקודש תנ״ך. מ״ך. (מצאתי כתוב.) וכן כתב בספרו מכלל יופי בעלה הנדפס בסוף הספר וז״ל, ואני בראותי כי בכל המערב ובפרט בפאס עיר מולדתי עש ואם בישראל אשר בה לומדים מקרא יותר מכל העיירות אשר ראיתי ויכו׳ יעו״ש.

כבר כתבנו שהרבנים המגורשים שבאו לפאם תקנו כמה תקנות, בתקנה של שנת ש״ה (1545) חתומים בה החכם כמוה״ר נחמן אבן סונבאל ז״ל, והחכם כמוה״ר יצחק בכה״ר יוסף נהון ז״ל, והחכם כמוה״ר יוסף טובי ז״ל, והחכם כמוה״ר אברהם חאג׳יז ז״ל; והחכם כמוה״ר יהושע קורקוס ז״ל, והחכם כמוה״ר יוסף בכה״ר משה מונדה ז״ל, והחכם כמוה״ר שמואל אבן דנאן ז״ל בכה״ר מימון ז״ל, והחכם כמוה״ר אברהם עוזיאל ז״ל, והחכם כמוה״ר שם טוב בכה״ר יעקב אמיגו ז״ל, והחכם כמוה״ר יצחק דונדון ז״ל, והחכם כמוה״ר שמואל חאג׳יז ז״ל, והחכם כמוה״ר אברהם אלמושנינו ז״ל, והחכם כמוה״ר אברהם ביטון ז״ל, והחכם כמוה״ר אברהם אג׳ואילוס ז״ל, ושם נאמר כי הוכרזה התקנה הנז' בחמשה בתי כנסיות של המגורשים על ידי הסופר כה״ר אברהם באלאנסי ז״ל, והוכרזה ג״כ בבתי כנסיות של התושבים ע״י החכם השלם כמוה״ר שמואל אבן דנאן ז״ל בכמה״ר מימון זלה״ה, ונתקיימו החתימות הנ״ל. (מכמה אומדנות נראה כי מהר״ש אבן דנאן היה מתלוה לתושבים), ע״י הסופר הנז'.

ובתקנה של התושבים של שנת ש״י(1550) חתום בה החכם השלם כמוה״ר שמואל אבן דנאן בכה״ר מימון זלה״ה, והחכם כמוה״ר שמואל בן דנינס ז״ל, והחכם כמוה״ר אפרים בר נחמיה הכהן ז״ל, והחכם כמוה״ר משה בר שלמה בן אטויל ז״ל והחכם כמוה״ר יוסף אלחדאד ז״ל, והחכם כמוה״ר אברהם בן רמוך ז״ל, והחכם כמוה״ ר חיים קורקוס ז״ל, והחכם כמוה״ר שמואל בר יצחק פראאוניל ז״ל, והנגיד המעולה ה״ר יעקב רותי ז״ל, וה״ר ר׳ מסעוד בן צפט נ״ע, וה״י ר' משה אנפאווי נ״ע, והי׳ ר׳ יעקב בן סניור נ״ע, והי׳ ר׳ שמעון בן צפט ז״ל, והי׳ ר׳ נתמיה בן עזיז בן מייארא נ״ע, ונתקיימו החתימות הנ״ז ע״י הח׳ הש׳ כמוה״ר יעקב אבן דנאן ז״ל, וכמה״ר מכלוף אסולין ז״ל, ושלא להאריך טרחא לך נא ראה כל החתומים בתקנות שהודפסו בספר כרם חמד ח״ב, משפחה ומשפחה ודור ודור קחם משם, הספר מצוי ואין צריך להעתיק.

בשנת שכ״ו (1556) היה רב בפאס מ״ז (מר זקני) הרב כמוה״ר וידאל הצרפתי זלה״ה וכמ״ש הוא עצמו בספר מגילת סתרים אשר לו וז״ל, ותהי מלואת פרשת המגלה הלזה בשנת חמשת אלפים ושלוש מאות ועשרים וששה, ע״כ מכ״י (עד כאן מכתב יד) הרב המחבר זצוק״ל (זכר צדיק וקדוש לברכה) ובהקדמת ספר צוף דבש כתב וז״ל צוף דבש אשר חיבר הנשר הגדול מר קשישא גוזר ים החכמה לגזרים חסיד ועניו קדוש יאמר לו החכם השלם הדיין המצוין האלוף התורני כמוהר״ר וידאל הצרפתי זלה״ה אב״ד ור״מ (אב בית דין וריש מתיבתא, או ריש מתא) בק״ק פאם יע״א עיר ואם בישראל, ומיושבי בית דינו הדנים לפניו הוא כמוה״ר אהרן ן׳ חיים זלה״ה בעל קרבן אהרן בן הרב הגדול הדיין המצויין כמוה״ר יצחק הצרפתי זלה״ה, בן הרב הגדול גוזר ים החכמה לגזרים נר ישראל אשד מאור תורתו העולם זורחת עמוד הימיני פטיש החזק בוצינא קדישא כמוה״ר וידאל הצרפתי זצוק״ל, על פסוקי התורה, ׳מיוסדים על אדני פז ועל קו היושר הוטבעו נטעיו נטעי נעמנים ומחובר עמו עוד שלשה חיבורים מהמחבר הלז ה״ה (הלא המה) מגילת סתרים על מגילת אסתר, והצעת רות על מגילת רות, ואוצר נחמד על תהלים, וכוונתו רצויה לזכות את הרבים ,והרב המחבר ז״ל הוא זקנו של החכם השלם הרב המחבר ספר נמוקי שמואל זלה״ה (זכרו לחיי העולם הבא) וגם זקינו של החכם השלם הרב כמוה״ר אהרן הצרפתי המחבר קונטריס אחרון, בזה הספר הנקרא משגב האמהות עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם ע״כ.

והרב חיד״א במערכת גדולים כתב וז״ל, מהר״ר וידאל הצרפתי אחד מגאוני המערב הקדמונים, והרב קרבן אהרן מבית דינו, וחיבר השגות על הרא״ם ונדפסו בספר נמוקי שמואל להרב נכדו. ועוד חיבר ספר צוף דבש וכר׳. והיה אב״ד ק״ק פאס יע״א ושמעתי שחיבר ספר אמרי יושר ביאור על מדרש רבה, ודבריו בקיצור מופלג וצריכים עיון ועומק, ואח״ך יטעום המעיין מחכמתו כי רבה, והספר הנז׳ הוא בכ״י.

 הערת המחבר : הספר אמרי יושר נדפס בוורשא עם מדרש רבה בשנת 1876. על התהלים והמגילות נדפסו באמשטרדם בסו״ס צוף דבש. וראה להלן בס׳ לשון לימודים הסכמה על הספר הנ״ל ושם מאריך בתפארת החיבור ומתבירו.

ועוד שמעתי שחיבר הרב הנז׳ פירוש על ספרא וחבר קצת פירוש על התורה, כ״י ואני הדל לקטתי קצת מפירושו וכתבתיו בקונטריס ספר סבר יוסף בס״ד (בסייעתא דשמייא) והנה הרב הוא נכד הרב הגדול מוהר״ר וידאל הצרפתי הראשון, והרב המובהק מר קשישא כמוה״ר אליהו הצרפתי ה׳ יאריך ימיו ושנותיו, אב״ד ור״מ (אב בית דין וריש מתא) בעיר גדולה לאלקים פיס יע״א (יגן עליה אלקים) הוא נכד נכדו של מוה״ר וידאל הצרפתי בעל צוף דבש ויש לו יחס עד רבינו תם בן בתו של רש״י. ושמעתי שהרב רבי אליהו גר״ו הנז'(נטריה רחמנא ופרקיה) הוא דור חמשה עשר לרבינו תם הנז׳ הידוע זי״ע (זכותו יגן עלינו). והרב אליהו הנד תלמיד מהרב המופלא ח״ק (חסיד קדוש) כמוה״ר חיים אבן עטר ז״ל, ע״כ.

מ״ש ספר אמרי יושר על מדרש רבה הוא בכ״י (בכתב יד) כבר הודפס בווארשא בדפוס רבי יצחק גאלדמאן בשנת 1874 למספרם. וכתוב בתחילת ההקדמה בזה״ל (בזה הלשון) באור אמרי מדרש רבה וזה שמו אמרי יושר, בס׳ רבות יודיע פשר, יסדו וחברו בכושר, איש אשר בביתו הון ועושר, הן אל כביר, ולרגעים גביר, דגמ״ר וסביר, גזיזי דברדא תביר, גדול בדורו כשמואל בדורו, הוא זיוו הוא הדרו, ה״ה מרנא ורבנא הרב הכולל בן שחר הילל. כמוה״ר וידאל הצרפתי זצלה״ה ע"כ.

מכתב קכג

רבי יצחק ביבאס — נראה שלא יתכן לומר שהמדובר ברבי יצחק במו״ה חיים אב״ד בטיטואן אשר חי במאה הה׳ ושמשו בבית דינו מהר״ד הכהן ומהר״ח אלמושנינו ז״ל כפי שייחסו לו רבים, משום שר״י במוהר״ת הנז׳ לפי הידוע לנו בבירור נתבש״מ בשנת ה׳תנ״ח ליצירה והאגרת הנז׳ נכתבה בשנת תס״ד (ראה נר המערב שכ׳ שהאגרת הנז׳ נכתבה בין ת״ס לתס״ה, וראה במלכי רבנן, בערך רבי מנחם עטייא שכ׳ שבשנת תס״ד היתה הנסיעה הזו לסאלי, ראה להלן), ועוד מוזר הדבר שר׳ מנחם עטייה תלמיד מהר״ח אלמושנינו, שפעולתו ניכרת רק בסוף המאה הה׳ יתלוה אל ר״י הנז׳ שפעולתו ניכרה עוד לפני חצי המאה הה' ולא זו בלבד אלא שר״מ עטייה נזכר באיגרת קודם ר״י ביבאס. ראה הערה זו בנר המערב (הנד״מ דף רכב הערה רמ״א).

ואמנם יש מקום להעיר כי במלכי רבנן בערך רבי מנחם עטייה כ׳ ״שבשנת תס״ד בא מוהר״מ הנז׳ עם מו״ה יוסף ביבאס לפאם שליח מטיטואן לקבץ עזר מיהודי פאס בעד קהל טיטואן שהיו בצרה על הטלות ומסים״.

וא״כ לפי״ז יתכן לומר שהמדובר ברבי יוסף ביבאס ולא ברבי יצחק, וכנראה שנפלה פה ט״ס.

מכתב קכט

רבי שמואל בן חותא— מו״ץ בעיר צפרו והוא תלמיד מו״ה משה בן חמו זצ״ל. חי במאה הה׳ ונתבש״מ בין שנת תצ״א לתצ״ג והניח אחריו כמה פסקי דינים וחלק מהם הודפס בספר מוצב״י.

מכתב קמו

רבי יצחק דילויה ז״ל אב״ד ור״מ דמתא מארכש, מפורסם בתורה ובחסידות ושמעו הלך לפניו, ורבני המערב כבדוהו והוקירוהו במאוד. הרב הנז׳ העמיד תלמידים רבים ומהמפורסמים שבהם, הרב המפורסם מהר״ש עמאר ומו״ה החסיד מהר״א אזולאי ז״ל.

מהר״י הנז׳ נתבש״מ בחודש אב שנת התע״א ליצירה וקונן עליו הרב יעב״ץ בספרו עת לכל חפץ דף צ״ד עיין שם הגדולים להחיד״א, נר המערב דף 226 ומלכי רבנן דף 74, ולפי השנים אין מציאות למה ששמע בן נאיים שרבי יצחק הנז׳ דבר עם מרן הק׳ כשהיה במרקש. והנה קטע מהקינה שקונן עליו הרב יעב״ץ:

עלי חכם פאר הדור וזיוו

מאד שלם ואמרתו צרופה

 קדוש גם חסידות וענוה

הלא חגר וגם צנף צנפה

בכל הכמה הלא אחז ותפס

ביד רמה ובזרוע חשופה

מכתב קמז

רבי חיים ן׳ עטאר הזקן ז״ל מחכמי סאלי חי במאה הה׳ כל ימיו של אותו צדיק הרביץ תורה בתלמידים ושמש כראש הישיבה בביהכנ״ס הגדולה שבעירו סאלי שנודעה בשם ביהכנ״ס ״בני עטר״ על כי היתה אחוזת ר״ח ורש״ט אחיו שהיה הנגיד בסאלי.

רבי חיים הנ״ל הוא זקנו של בעל אור החיים הקדוש. ונודע בשערים המצויינים בחסידות וקדושה, וכן העיד עליו בעל אוה״ח הק׳ בהקדמת ספרו הפץ ה' שמרוב חסידותו לא עבר עליו חצי לילה בשינה אפי׳ לילי תמוז מלקונן ולספוד כאשה אלמנה על חרבן בית אלהינו בבכי גדול ובו׳ עיי׳׳ש.

הרב הנז׳ למד לפני ב׳ גדולי הדור מו׳׳ה חייא דיין ומו״ה אלישע אשכנזי ז״ל והוא האריך ימים והפליג בזקנה נתבש״ט בשנת תפ״א זיע״א.

ר״ח הנז' ואחיו הנגיד ר׳ שם טוב שעל פטירתו נשלח מכתב זה, ניהלו בשותפות מסחר גדול ובססו להם מעמד חשוב. בין הגולים שנמלטו למכנאס מפני הרעה, היה גם הנגיד ר׳ שם טוב וכנראה שלא היה יכול לסבול עול הנדודים והטלטולים ואחרי זמן קצר נפטר בחודש תשרי התס״א.

מכתב קן

רבי משה אבן צור אחיו של הרב החסיד רבי ראובן אביו של הרב יעב״ץ.

הרב הנז׳ היה בסאלי ונתבש״מ ז׳ שבט שנת תס״ו ובספר עת לכל חפץ דף צ״ב נדפס בטעות שנת ת״ו וצ״ל תס״ו כי רבי יעקב המחבר נולד שנת תל״ג כידוע.

מכתב קנד

רבי אברהם אזולאי חבירו של מהר״ש עמאר מקובל ומלומד בנסים ונדפסו קצת ביאוריו בספר מקדש מלך והוא הוא שהחרים על מי שאומר שחניכת אזולאי היא ר״ת אשה זונה וחללה לא יקחו, והגאון חיד״א בספרו שם הגדולים כתב: שדבריו נשמעים בשמים ושרבינו אור החיים הקדוש הכיר אותו וכשהיה אדם חולה היה כותב בקמיע על חתיכת נייר בלי שום שם רק יהי רצון רפואה לפב״פ מהחולי פ׳ א״ס. חבר הגהות על ספרי האר״י. ושו״ת והגהות על השו״ע וראה בספר מלכי רבנן בערכו שמספר עליו נפלאות וגם על תפיסתו למלכות. ונפטר אחרי שנת תצ״ה ולפי מה ששמע הרב בן נאיים מרבני מראקש נפטר בשנת תק״א והסימן שהיה מסור בידם כי תשא את ראש בני ישראל שהיא שנת תק״א ליצירה ושהיא שנת תצ״ו לפ״ק.

וראיתי שם בספר מלכי רבנן שהביא הערתו של נר המערב צד 161 הערה רע״ח שעורר על דברי החיד״א בשה״ג שהגביל בטעות שנת מותו בשנת תצ״ח ולפלא בעיני שהרי מה שעורר נר המערב על החיד״א לא היה בכלל על שנת פטירתו של רבי אברהם אלא על שנת פטירת חבירו רבי שלמה עמאר כמו שיראה המעיין בדברי שה״ג ונר המערב שם.

מכתב קנד

רבי שלמה עמאר היה ידוע בדורו כמקובל וכפוסק הגדול במרוקו חבר הרבה פס״ד והגהות על השו״ע נדפסו מקצתם בספר גושפנקא דמלכתא, והגאון חיד״א ז״ל בספרו שם הגדולים בערך רבי אברהם אזולאי מזכירו בתואר ״הרב המפולפל והמפורסם״ שהוא היה חברו של הרב המקובל הקדוש רבי אברהם אזולאי הנז׳ מרבני עיר מארוויקוש. נפטר בשנת התצ״ח לפי דברי הגאון חיד״א בשה״ג שם [בספר מלכי רבנן כתוב תצ״ה ועיין בספר נר המערב צד 161 הערה רעה שהצדיק הזה מקונטריס רשימת הנפטרים כ׳׳י ועורר על דברי הגאון חיד״א] ובא בחלום לחבירו רבי אברהם ואמר לו שבמתיבתא דרקיעא הסכימו על פרושו בלשון הזוהר לפי חכמת הקבלה, אך כוונת הרשב״י היתה כמו שפירש רבי אברהם.

ודרך אגב אני תמיה על הרב מלכי רבנן בערך רבי שלמה הנז׳ שהביא בסוף דברי שהרב מהר״ש עמאר כתב מכתב למו״ה עמור אביטבול זצ״ל בדרך בדיחות נפש רש״ע אויתה ר״ע רש״ע ר״ת ר׳בי ש׳למה ע׳מאר. ר״ע ר״ת ר׳בי ע׳מור ע״כ. ואם כוונתו על רבי עמור אביטבול מעיר צפרו שהוא היה הרב היחידי בין הרבנים בשם הזה. אי אפשר לומר כן כי זה האחרון נולד [בשנת תקמ״ב] יותר מחמשים שנה אחרי פטירת מהר״ש עמאר ז״ל.