ארכיון יומי: 31 ביולי 2018


מלחמת אֻחֻד-פרקים בתולדות האסלאם -חוה לצרוס-יפה

מלחמת אֻחֻד

אֻחֻד הוא הר על־יד אלמדינה. המלחמה שם נערכה בדיוק שנה לאחר מלחמת בדר, ב־24 במרס 625. אחרי שנפלו כה רבים מאנשי מכה היה מוטל עליהם לנקום את נקמת אחיהם. אף על פי כן היססו זמן רב. שנה תמימה עברה ממלחמת בדר עד המלחמה הזאת. הם שכרו שבטים בדווים והופיעו עם צבא גדול בן 3,000 איש. תחילה לא רצה מוחמד לצאת למלחמה, משום שברור היה כי לבני קריש אין נשק מתאים כדי לכבוש את אלמדינה עצמה. אך הוא נשמע לקנאים ויצא למלחמה.

זה הסיפור של המסורת, אף על פי שבין השיטין אפשר לקרוא את ההיפך, היינו, שהוא הכריח את המוסלמים להלחם; אולם לאחר שנסתיימה המלחמה במפלה, לא רצתה המסורת לייחס לו את הדבר. היהודים לא השתתפו במלחמה זאת, כי היא נערכה בערב שבת ובשבת — כך אומרת המסורת — ועל כן לא יכלו להשתתף בה (אך לפי ״חוזה האומה״ לא היתה עליהם חובה להשתתף, כיוון שלא היתה זו מלחמת־הגנה, אלא מלחמת־תנופה).

 בניגוד למלחמת בדר, שלא היתה מלחמה אלא בריחה, הרי מלחמת אוּחוּד היתה מערכה ממש. על כך יש תיאורים מפורטים ביותר. הפעם יצאו למלחמה רבים מאנשי אלמדינה, מאחר שהגמלים והסוסים של קריש החלו לאכול בשדותיהם והם רצו לצאת להגן על השדות. היו כאלה שהקפידו כל־כך לבל יזהו אותם עם המוסלמים, שגם במותם צעקו כי לא מתו כדי לזכות בגן־עדן, אלא כדי להגן על הדקלים והשדות. המערכה נפתחה בהתקפה נועזת של המוסלמים. בני קריש נסוגו. המוסלמים הראשונים הגיעו אל המחנה והתחילו במעשי שוד. אולם העומדים בעורף המחנה המוסלמי, משראו שיש מה לשדוד, נחפזו אף הם כולם אל מחנה האויב. אז הסתער עליהם חָ׳אלד בן אלוַליד, שעמד בראש חיל־הפרשים של קריש, והפיל בהם חללים רבים. אפילו מוחמד נפצע וכבר הופצה שמועה כי נהרג. מוחמד בפקחותו הבין, כי שמועה זאת יכולה לשים קץ להתקפת האויב ולרדיפתו, על כן לא עשה דבר להכחישה ונעלם, עד שהאויב החליט להפסיק את המלחמה. האבדות היו רבות. שבעים מאנשי אלמדינה נהרגו וביניהם נפל, למשל, חַמזַה — אחי־אביו של הנביא עצמו.

גדולתו של מוחמד כמנהיג ניכרה דווקא בשעת משבר זו. אם כי לא היה חופשי מדכדוכי נפש, ידע לעודד את מאמיניו, ואת האשמים במפלה דחה בימינו וקרב בשמאלו. האבדות הגדולות של אנשי אלמדינה לא היו רק לרעת מוחמד; אדרבה, הן חייבו את כל אנשי העיר לקום ולנקום את נקמת הדם השפוך. פרטים הרבה על מלחמה זו ועל מה שהיה אחריה אנו קוראים בסורה 3. למשל, אנו קוראים בפסוק 169 על האובדים במלחמה:

״אל תחשבו את הנהרגים בדרך אללה כמתים, אבל חיים הם אצל אללה״. (אנו זוכרים מה שנאמר במסכת ברכות י״ח, א: צדיקים במיתתם נקראים חיים).

במשך החודשים שאחרי מלחמת אוּחוּד באו על המוסלמים אסונות אחרים והגיעה השעה לפצותם. הפיצוי נמצא בהגליית בני נדיר, ה״שבט״ היהודי הנכבד ביותר שהיה באלמדינה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 132 מנויים נוספים

יולי 2018
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר