ארכיון יומי: 4 בדצמבר 2018


פיוטי ר' יעקב אבן צור-בנימים בר תקוה תשמ"ח-יְדִיֶדיךָ אֵל יְלִידֵי אִישׁ תָּם היעוד:   לחנוכה.

 

יְדִיֶדיךָ אֵל יְלִידֵי אִישׁ תָּם

היעוד:   לחנוכה.

 

1 ידידיך, אל, ילידי איש תָּם, / בבא עליהם יָוָן בזדונם,

עמדת להם בעת צרתם, / רבת את ריבם דנת את דינם.

 

מונים גם שׂוֹטְנִים עלי נֶאֶספוּ, / כזאבים טורפים אותי רדפו,

להשמיד גזעי כל מחשבותם, / מרמות גם הוות תחשב לשונם.

 

5 יחד נועצו על עם סגֻלה, / לבטל שבת חֹדֶשׁ ומילה,

אתה הפרת כל מועצותם, / וגם קלקלת את כל ענינם.

 

חסדךָ נודה בתֹף וכנור, / כי נפל חלל השר נִיקָנוֹר,

כשלו ונפלו כל חילותם, / רגזו וחלו רֻבֵּי הֲמוֹנָם.

 

נזמר שמך וגם נעריץ, / כי באש נשרף בַּגְרִיס הפריץ,

10 באף פרצת כל גדרותם, / מחצת ראשם גדעת קרנם.

 

ויברח מלכּם הוא אנטינכוס, / בושו הכלמו כל שַׂר וְדוּכוֹס,

מטה ממלכתם מטה ממשלתם, / נָדַד קְצִינָם נגעל מָגִנָּם.

 

כהני אל חי בני חשמונאי, / הרימו קרן עֲדַת אֱמוּנַי,

פָּרַח הֵצִיץ נֵץ נֵס ישועתם, / נודעו בעמים פלאי פֻרְקָנָם.

 

15 היכל הקדש באו פנימה, / וצלוחית שמן מצאו חתומה,

בראותם אותה עָצְמָה שמחתם, / גדל מְשׂוֹשָׂם ורב שְׂשׂוֹנָם.

 

שַׁמְנָהּ שְׁמוֹנָה ימים הדליקו, / ומורי צדק קבעו וחקקו,

להדליק בהם תמיד נֵרוֹתָם, / לִשְׂמֹאל כְּנִיסַת־פִּתְחֵי־מְלוֹנָם.

 

משתה ושמחה ראוי להרבות, / לפרסם נסי שוכן ערבות,

20 ולהודות לשמו תוך תפלתם, / וגם בברכה אחר מזונם.

 

והלל גמר יאמרו בגילה, / ובני יְוָנִים יהיו לְכָלָה,

כי חנם טמנו לי שַׁחַת רִשְׁתָם, / השב עליהם מהר את אונם.

 

נסים עשה עם עמך כְּקֶדֶם, / שָׁמְרֵם וְעָזְרֵם עוד גם עוֹדְדֵם,

הָחֵשׁ פְּדוּתָם הָשֵׁב שְׁבוָּתם, / וּבְנֵה מִקְדָּשָׁם וּדְבִיר ארמונם.

 

25 הן צדקותיךָ תמיד יְתַנוּ, / ולכבוד שמך יקר יִתֵּנוּ,

 אזי תתגדל במקהֵלותם, / וגם תתקדש בטוב הֶגיונם.

 

ביאורים לפיוט

 

1 ידידיך: כינוי לישראל בנביאים, וראה גמ׳ מנחות נגב. איש־תם: בר׳ כהכז. בבוא עליהם: בהתנפלם על־פי שמ״ב יז ב. בזדונם: ברשעותם. / 2 עמדת וכו׳: לשון הכתוב בתפילת ׳על הנסים׳. / 3 מונים: עושקים. עלי נאספו: התקבצו בכוונת־כיבוש. ראה בר׳ לד ל; זב׳ יב ג. / 4 להשמיד גזעי: על־פי עמוס ב ט. מרמות גם הוות: מחשבות רשע, על־פי תה׳ לח יג. הוות תחשוב לשונם: תה׳ נב ד. /

5 יחד נועצו: על־פי תה׳ פג ו. עם סגולה: על־פי שמ׳ יט ה. שבת חדש ומילה: גזירת אנטיוכוס ׳עתה בואו ונעלה עליהם ונבטל מהם את הברית אשר כורת להם, שבת, ראש חדש ומילה׳. מג״א(־־־מגילת אנטיוכוס) 11. ציון הפסוקים במגילה הוא על פי הנוסח שבסידור ׳עבודת ישראל׳./ 6 אתה הפרת וכו': לשון תפילת ׳על־הנסים׳ — לפורים. / 7 נפל חלל השר ניקנור: הוא השר הראשון שנשלח לירושלים לבצע את גזרות אנטיוכוס, אך הערים עליו יוחנן בן מתתיה והרגו. / 8 כשלו ונפלו: תה׳ כז ב. רגזו וחלו: רב׳ ב כה. ולשון המגילה: ׳אז יצא יוחנן בן מתתיה ביום ההוא וילחם בעמים ויהרוג בהם הרג רב׳(מג״א 26). / 9 נזמר שמך: על־פי תה׳ צב ב. כי באש: לשון יש׳ סו טז, והענין על־פי מג״א 64. / 10 באף: בחמה. פרצת כל גדרותם: על־פי תה׳ פט מא. מחצת ראשם: תה׳ קי ו. גדעת קרנם: על־פי תה׳ עה יא. / 11 ויברח מלכם: על־פי המגילה, נס אנטיוכוס על נפשו כאשר שמע על מפלת בגריס, מג״א 65. בושו הכלמו: הלשון על־פי יר׳ יד ג, ואפשר שהענין רומו למסופר על אנטיוכוס לאחר מנוסתו ׳ויהי כל מקום אשר היה בא שמה, מורדים בו וקוראים אותו הבורח׳. ודוכום: הוא דוכס בלשון חכמים. הדוכס הוא שר ומפקד בצבא; והם ניקנור ובגרים הנזכרים במגילה./ 12 מטה ממלכתם: על־פי תה׳ מו ז. מטה ממשלתם: המטה הוא סמל לשלטון, ראה יח׳ יט יא ותרגום יהונתן. נדד קצינם: על־פי יש, כב ג. קצין הוא שר. נגעל מגינם: נתלכלך המגן והשליכוהו על־פי שמ׳׳ב א כא. / 13 בני חשמונאי: רומז ללשון מגילת אנטיוכוס 66. עדת אמוני: כינוי לבני ישראל על­פי יש׳ כו ב. / 14 פרח הציץ: על־פי במ׳ יז כג. נץ: ניצן. נס ישועתם: נס ההצלה מפני האויבים ונס פך השמן, ושעור הכתוב שגשגה ופרחה ישועתם של ישראל. נודעו בעמים: נתפרסמה בעמים מפלת היוונים, מג״א 65. פורקנם: ישועתם. ורומז ללשון תפילת על הנסים. / 15 היכל הקדש… חתומה: על­פי מגילת אנטיוכוס 67-66. וכן נזכר הנס בגמרא שבת כא עב. / 17 ומורי צדק: חז׳׳ל. / 18 לשמאל כניסת פתחי מלונם: על־פי הגמ׳ ׳נר חנוכה משמאל ומזוזה מימיך, שבת כבע״א. / 19 משתה ושמחה: ׳על כן קיימו בני חשמונאי קיום וחזקו איסר, ובני ישראל עמהם כאחד, לעשות שמונה ימים האלה ימי משתה ושמחה כימי מועדים הכתובים בתורה׳, מג״א 69. לפרסם נסי: פרטי הדינים הנוגעים למצוות החנוכה נקבעו כדי לפרסם את הנס. כפסק הלכה נקבע בשולחן ערוך (בעקבות הטור) ׳ריבוי הסעודות שמרבים בהם(בחנוכה) הם סעודות הרשות׳. שוכן ערבות: כינוי לקב׳׳ה על־פי תה׳ סח ה. / 20 ולהודות לשמו תוך תפילתם: לשון תפילת עה״נ, וכדברי הגמרא שבת כא עב: ׳לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה׳ ופירש רש׳׳י: ׳לא שאסורין במלאכה, שלא נקבעו אלא לקרות ׳הלל׳ ולומר ׳על הנסים׳ בהודאה׳. וגם בברכה אחר מזונם: ראה שו״ע או״ח סעיף תרפ״ב. / 21 והלל לגמור: על־פי גמרא שבת שם. / 21 ובני יוונים: אפשר שרומז לדברי מגילת אנטיוכוס: ׳ומן העת ההיא לא היה שם למלכות יון׳, מג״א 72. / 22 כי חנם … רשתם: תה׳ לה ז.השב עליהם … אונם: השב להם את גמול רשעתם. על־פי תה׳ צד כג. / 23 נסים עשה: על־פי תה׳ פו יז. ארמונם: מקדשם על־פי יר׳ ל יח. / 25 צדקותיך… יתנו: על־פי שופ׳ ה יא. יקר יתנו: על־פי אס׳ א כ. / 26 תתגדל… תתקדש: רומז לתפילת קדיש, שבשבילה ניתקן פיוט זה. הגיונם: תפילתם על סמך הכתוב ׳יהיו לרצון אמרי־פי והגיון לבי לפניך׳, תה׳ יט טו; וגמ׳ ברכות ט עב.

פיוטי ר' יעקב אבן צור-בנימים בר תקוה תשמ"ח- עמ' 124-122

פרקים בתולדות הערבים והאסלאם, בעריכת, חוה לצרוס-יפה עמוד 76-74

משלוח צבא נגד הערבים הנוצרים גגבול ביזנץ (שנת 8 ל״הג׳רה״ — ספטמבר 629)

אחרי שהיו ח׳יבר, תימא וואדי אלקרא בידי מוחמד, לא היו עוד מקומות לכיבושים, שמהם ניתן היה להוציא שלל, אלא בגבול הביזנטי. מוחמד שלח צבא אל הגבול הזה, נגד הערבים הנוצרים שחנו שם. זה היה בספטמבר 629, בדיוק באותה תקופה, כשהקיסר הרקליוס היה בירושלים וחגג את נצחונו הגדול על הפרסים לאחר שהדף אותם (אחרי כיבוש אלכסנדריה) עד לב פרס. אחד מן המשתתפים במסע זה (או אחדים מהם) בגד ומסר לביזנטים על בוא הצבא המוסלמי. באותו יום ובאותה שעה שהמוסלמים רצו להתקיף — הותקפו הם עצמם דרומית לים המלח במקום בשם מותה. שלושה נושאי דגל, ביניהם זיד — בנו המאומץ של מוחמד, נפלו. זו היתה אמנם מכה קשה, אך לא היתה זו תבוסה רצינית. ח׳אלד בן אלוליד, שהכרנו אותו במלחמת אוחוד, הציל את המצב והביא את הבורחים הביתה. ושוב, בחכמתו הרגילה לא גינה מוחמד את הבורחים, אלא נתן לח׳אלד את התואר ״סיף אללה״ — חרב אלהים. בזה נטל משהו מן העוקץ. דבר זה עשה רושם כה גדול, עד שתיאופנס, ההיסטוריון הנוצרי, מזכיר גם הוא תואר זה.

כיבוש מכה (שנת 8 ל״הג׳רה״ — 8 בינואר 630)

עתה ראה מוחמד, שאינו יכול עוד לצפות לכיבושים נוספים במקום אחר. והוא מכריז בסורה 9, פסוק 17—18 :

אין רשות למשתפים לעבוד במסגדי אללה באשר מעידים הם על עצמם שהם כופרים.

במסגדי אללה יעבוד רק מי שמאמין באלהים וביום הדין ומקיים את התפילה.

הדברים בפסוקים אלה ודאי אינם הולמים מצב של חוזה־שלום לעשר שנים. אולם כבר אמרנו בדברינו על תחילת התקופה של אלמדינה: בא מוסר חדש, שאמנם נראה בעיני המוסר הישן כהפרת המוסר. כאן היתה הכרה ברורה, כי אנשים אלה, שהם עובדי אלילים, והמהללים את הכעבה על־ידי פסליהם, אין להם רשות להיות שם ואין שום התחייבות כלפיהם.

בחודש רמדאן יוצא מוחמד בראש כל המאמינים והרבה שבטים ערבים. אבן ספיאן, שכבר הזכרנו אותו בראש אנשי מכה במלחמת בּדר, בא אל מוחמד. הם ניהלו משא־ומתן. מה היה תוכנו אין איש יודע. עובדה היא, שמוחמד יכול היה לחדור אל מכה ללא קשיים רבים. נהרגו רק עשרים איש מאנשי מכה, ורק שניים־שלושה מוסלמים. מוחמד הבטיח, כי זה שלא ירים נשק — לא ייפגע, והוא קיים הבטחה זאת. רק שתי נשים אשר חיברו שירי גנאי נגדו צווה להוציאן להורג, שכן, כפי שכבר אמרנו: המשורר היה מביע דעת הציבור בשירים. על כן, מי שהעזה פנים צריכה היתה לבוא על עונשה. מוחמד שיבר את הפסילים (אולי היה בכּעבּה רק פסל אחד של האל הֻבַּל ויונה של עץ), אך איש לא התרגש מן המעשה הזה ואיש לא מת מות קדושים על הפסילים האלה. מוחמד הראה שמכה חדלה בשבילו להיות עירו. במשך כל זמן היותו במכה לא התפלל תפילה רגילה, אלא התפלל תפילה קצרה, כדרך אדם הנמצא במסע מלחמה. והוא חזר לשבת באלמדינה.

עם כיבוש מכה אפשר היה לצפות שיעשה מעשי נקמה, אבל מוחמד הראה את מתינותו. כיבוש זה היה שוב מעשה מדיני ממדרגה ראשונה. ומוחמד היה עתה לא רק ראש מדינה וראש קהילה דתית, אלא הוא משך אל עצמו את כל היוקרה של העיר מכה, שהיתה בימים ההם עיר ראשית בכל ארץ ערב.

מכיבוש מכה עד מותו של מוחמד

מלחמת האסלאם על השלטון בארץ ערב היתה המלחמה בעיר מכה. עם כיבוש העיר הוכרעה המלחמה, כי ארץ ערב הלכה אחרי מכה. אמנם, דברים אלה צריכים הסתייגות מסויימת, שהרי המערכה הגדולה בחיי מוחמד היתה עדיין לפניו. אך הדברים נכונים בכך, שרק לאנשי מכה היה עניין והתמדה מסויימת במלחמה ואילו אחרי נפילת העיר לא היה שום צד שהיה מעונין במלחמה הזאת.

מלחמת חֻנַין וכיבוש אלטאיף

כיבוש העיר מכה היה לרצון למהגרים, אבל רוב המשתתפים במסע מלחמה זה לא באו על סיפוקם, כי היתה זו מלחמה שלא הביאה שלל ומלקוח. על כן פנה מוחמד מיד נגד הקיבוץ הגדול ביותר של שבטים שבמזרחה של העיר, נגד הַוָאזן. שבט גדול זה, או קיבוץ־שבטים גדול זה, הבין את אשר לפניו, שהרי הצבא המוסלמי היה הצבא הגדול ביותר שראתה ארץ ערב בכל המאה ההיא. הם קיבצו את כל רכושם ומשפחותיהם למקום אחד, הוא חֻנַין. וקודם שהתקרב הצבא המוסלמי הם ביקשו לנצל את צד ההפתעה והתנפלו על המוסלמים. החלוץ של הצבא המוסלמי נסוג בבהלה. אולם את המצב הצילו אנשי אלמדינה, ה״אַנְצָאר״ הנאמנים מלומדי המלחמה, ושלל רב עד מאוד נפל בידי המוסלמים: 6,000 נשים וילדים, 24,000 גמלים. על כל גדולתו של מוחמד ושלטונו אפשר ללמוד מכך, שהוא אסר לחלק את השלל וצווה לפנות מיד אל העיר אלטאיף, העיר האחות של מכה. אך כאן הוא נתקל בהתנגדות קשה, שכן העיר אלטאיף לא היתה כמו ח׳יבר ואלמדינה קיבוץ של מצודות, אלא היתה עיר גדולה ומבוצרת לפי השיטה התימנית החמירית העתיקה. מוחמד שלח אנשים לתימן להביא משם בליסטראות (מכונות מצור), אבל גם זה לא הועיל. ושוב גדולתו של מוחמד: כשראה שלא יוכל לעיר הוא סר ממנה. הוא נסוג מן העיר, ועכשיו חילק את השלל. אד בשלל זה הוא פקד ביחוד את אויביו הקודמים, את אלה שצריך היה לקרב את לבבם (״תַאְלִיף אַלקֻלוּב״). דבר זה עורר רוגז גדול בקרב אנשי אלמדינה. וכאן מסרה לנו המסורת נאום נפלא של מוחמד שבו פייס אותם עד שפרצו כולם בבכי. מוחמד חזר אל אלמדינה ולא השתתף ב״חג׳״ העלייה־לרגל), כי עדיין השתתפו עובדי אלילים ב״חג׳״, והוא לא רצה לעבוד-אלהים בכּעבּה ובהר ערפאת יחד עם עובדי אלילים.

את העיר אלטאיף הכריע בצורה פשוטה. הוא שיסה בה את השבטים שהיו קודם לכן בני בריתה. וכיוון שהעיר היתה עיר מסחר, היא לא יכלה להתקיים כששדדו את שיירותיה. נציגיה באו אל מוחמר להכנע, אד ביקשו שיורשה להם חופש אהבה ושתיית יין. אולם מוחמר לא יכול היה להיענות לבקשה כזו. לאחר מכן ביקשו שלפחות לא צריכים יהיו להתפלל, משום שהתפילה היא עבדות (כמאמר התלםוד הבבלי: עבדא קמא מריה — כמו עבד לפני רבו), אבל גם לזה לא הסכים מוחמד הוא שלח אליהם כשליחו איש משלהם, אשר לפני זמן רב קיבל את האסלאם. היה זה מֻגִירַה בן שֻעְבַּה סוחר כשאר אנשי אלטאיף, שהתפרסם כעבור זמן כשליט עיראק.

פרקים בתולדות הערבים והאסלאם, בעריכת, חוה לצרוס-יפה עמוד 76-74

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 121 מנויים נוספים

דצמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
« נוב   ינו »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר