קהלת צפרו-ר' דוד עובדיה-כרך ג' –תשל"ו-מקוה בבנין קבוע רחוק מהנהר.

מקוה טהרה בעיר צפרו

השתלשלות המקוה מימים הקדמונים, כפי שציין על זה רב העיר בשנת התק"ן בספרו "אבני שיש" הייתה הטבילה בתוך הנהר הסמוך לשכונת היהודים וזה לשונו : פסק הקדמונים, נוחי נפש על ריב שהיה בין הקהל הקדמונים, ובין בעלי החצרות שעובר עליהם הנהר בכללותם, שלא הניחו בעלי החצרות לנשי הקהל לטבול מטומאתן בנהרות העוברים בתוך החצרות שבהאלמללאח. וטענו הקהל שקודם שנבנו החצרות היו טובלות הנשים באותה אמת המים העוברת שם, והמקום היה מוקף בגדר של קוצים, והיו הנשים פורסות סדין וטובלות מתחתיו, והבית דין הרשו להם לטבול בכל חצר שהשוקת עוברת בה.עכ"ל

בניית מקוה סמוך לנהר.

בשטר מכר כתב יד בשנת תרל"ב – 1872- שנמצא אצלי, ומסומן באוסף התעודות שלי במספר 270, נזכר בנין מקוה טהרה שהיה כנראה הראשון בקהלה, מתי נבנה לא ידוע, המקוה נבנה בחצר הסמוכה לנהר הנזכר ומימיו היו מתמלאים ישר מן הנהר שבצדו, וזה לשון בשטר הנזכר. האלפוקי הפנימי שבחצר הנקראת בן עדי הוא האלפוקי העמוס מקצתו על הנהר ועל מקוה מים חיים שבחצר הנזכרת והמקוה הנזכר עם בית אחד פנוי שאצל המקוה הנזכרים בחזקת עניי העיר על כן לומר, ויש להניח שהבנין והמקוה הנזכרים שמשו כמקוה קבוע לקהלה אחרי שחוסלה הטבילה בתוך הנהר כבימין הקדמונים, והנשים היו מוכרחות לחצות ברגל את הנהר ולהגיע למקוה שבצדו.

מקוה בבנין קבוע רחוק מהנהר.

המקוה הנ"ל שמש כמקוה לקהלה כאמור, עד שהופיע העסקן הציבורי שנשא דגל התורה והיראה הרב הגדול רבי רפאל מאמאן הראשון זצ"ל באמצע המאה החמישית ונלב"ע בשנת התרכ"ג, עם רבנותו שנשא ברמה, היו לזכותו הרבה פעולות צבוריות, ואחת מפעולותיו הרבים למען הקהלה לבנות מקוה טהרה בחדרים מרווחים, ואספקת מים נקיים מתחילת זרימת המים קודם כניסתן לשרותי בתי החצרים. בהשתדלותו הנמרצת, הביא אומנם מעיר פאס להעברת המים בצנורות חרס ממקום רחוק, וסמוך לחדרי המקוה העמיד שורה של ברזי מים שמקלחים יום ולילה לשרותי נשי הקהלה רחיצת כלים וכיוצא המקוה הזה עמד במקום המקוה הראשון שנסגר כליל וכל נשי העיר פנו לטהרתם במקוה החדש הזה. כמו שהזכרנו למקוה החדש הזה כאמור הגיעו מים זכים ונקיים, אך עם זה היו המים קרים כמובן, ובימי החורף שהאקלים היה קר ושלג יורד עד ששטח המים מלמעלה מכוסה בקרח, הטובלות היו צריכות לשבור גלדי הקרח, לרדת ולטבול וכל זה היה במסירות נפש ממש. וכך המשיכו נשי הקהלה הטהורה לאחוז בדרכי אמותיהן הקדושות לטבול מטומאתן בחרוף נפש, עד לדורו שלאבא מארי ז"ל, שאחדות, בפרט הכלות שלא הורגלו, מבנות העיר התחילו להתרחק ממקור מים חיים לחשוב להן בורות נשברים, ובפרט לאלו שהתחנכו בבתי ספר של הממשלה וחברת כי"ח שאכלו עוד מעץ הדעת, ותפקחנה עיניהן, והיה החשש למכשול בועלי נדות וכדומה.

תקנת המקואות להפיג את צנתן.

אבא מארי ז"ל בספרו "ישמח לבב" כתב וזה לשונו הטהור מה מאד היינו נבוכים מצטערים על טבילת הנשים במקוה מים צוננים בזמנינו זה שירדה חולשה לעולם, ונתמעט יראת חטא בעוונותינו הרבים, והנשים שהולכות לטבול במקואות כאלה, לשמע אוזן הם מזלזלים בטבילה ואין עוצרים כדי לעשות הטבילה כהלכתה. ומה גם שהנשים החכמניות אשר בילדי נכרים יספיקו ותפקחנה עיניהן, וכמו זר נחשבת הטבילה אצלן, ותמיד באזנינו שמענו דרכיהם ומעשיהם, ונשמע וימס לבבנו וכו' עכ"ל, ולכן עמד הוא ז"ל ודאג לזה להחם את מי המקוה, וכמו שסיים שם וזה לשונו ולעשות המקוה ממים חמין היינו חוששים לגזירת מרחצאות כמו שכתב , ולפי חומר העניין חשבתי דרכי שלא לחשוש לגזירה זו במקום שיש מכשול גדול כזה להיות בועלי נדות. עד שהאיר ה' את עיני ומצאתי בספר "ארץ החיים" הסכמת רבני חברון וצפת, ומרן בכללם, להתיר לכתחילה לחמם מימי המקוה וכו'….ואז השתדלתי להסיר את המכשלה וכו'….ועשיתי חבית גדולה מאבץ שהייתה משוקעת במקוה ובתוכה סככה של ברזל עומדת על ג' רגלים כג' טפחים סמוך לקרקעתה ובשכבה ההיא קבועה שפופרת גדולה ארוכה יוצא ממעל לפי החבית בדי לשאוב אויר כמפוח לתחת השכבה ומבפנים, סביב לשפופרת הנזכרת מדליקין אש על ידי פחמין וכו'… ותהלות לאל יתברך הצלחתי במעשי וסרה המכשלה לגמרי וכו' עכ"ל.

בנתיים הצליחו עשירי עם לבנות דירות מפוארות בעיר החדשה ובהשפעת רבני העיר כל אחד ייחד בדירתו מקום למקוה טהרה, ומספר המקואות היה כמספר הדירות, וכך נמשך העניין עשרות בשנים, עד שהתחילו בנות העיר לראות בעין רעה ולסלוד מלרדת לתוך בריכת מים כזו שכותליה שחורות ומאפילות על המים.

שיפוץ ותקונים ובניית מקוה עם השקה מימי הגשמים.

ולכן היה מהצורך לבנות מקוה גבוהה מהרצפה וקירות חרסינה, ועם זה הזרמת מים בצנורות מתכת מאספקת המים העירונית , וגם חימום המים מדוד מים חוץ לבנין והבאתו בצנורות , וכדי לצאת מדין מים שאובין היה מהצורך לבנות מקוה של מי גשמים, וכמובן שכל זה כרוך בתקציב גדול.

תכנית כזו הייתה מתרוצצת במוחי בתור מחשבה תחילה, והגעתי למעשה אחרי פטירתו של אבא מארי זצ"ל, שרציתי להנציח שמו על פעולה חשובה כזו, טהרת בנות ישראל שעליה דאג כל ימיו.

בדרשה שלי לשבת פקידת החודש, הבאתי הצעה לפני הציבור, הם יש"ץ נענעו ראשם ובליתם לספר תורה התחילו לתרום לזכרו ז"ל תרומות חשובות, ביניהם היה נמצא כאן המנוח הנדבן רבי יוסף שקרון ז"ל מעיר קזבלנקה שתרם גם הוא סכום חשוב למטרה זו תנצב"ה. אחרי השבת ניגשתי לעבודה, לשיפוץ המקוה טהרה הקיים ולהוציא לפועל את כל התוכנית בעזרתו של יו"ר הועד מר רחמים טובאלי שהקדיש לזה תשומת לב מיוחדת אחרי שחתמתי כערב על ההוצאות, וסידרתי שני מקואות ומקוה של מי גשמים באמצע שישמש לשניהם, ומים קרים וחמים נמשכים לתוכן, ומקלחות עם זרימת אדים חמים לחדרים.

הקירות צופו בחרסינה לבנה והכל היה לתפארת, וזה משך כל נשי העיר באין יוצא מן הכלל לקיים מצוה זו כהלכתה. כמובן שזה היה המקוה הראשון במינו עם השקה ממי גשמים, בכל המדינה כולה, ולכסוי ההוצאות פרסמתי בזמנו חוזר לכל האוהבים והידידים וזה לשונו.

אל אחינו שלומי אמוני ישראל די בכל אתר ואתר !

אנחנו חברי ועד לקהלה היהודית בעיר צפרו מגישים לפני מעלתכם הצעה אחת העומדת לפנינו על הפרק, לרגלי פטירתו של אותו צדיק רבנו מחמד עינינו, ופאר קהלתנו, הרב הגדול סבא דמשפטים וכו' וכמוהר"ר שמעון חיים עובדיה זלה"ה שאישיותו של האדם הגדול הזה, וערך אבדתנו בהסתלקותו, קשה לנו להביעם ולתארם לפני מעלתכם. ונוכל להגיד ביד רמה כי רבנו הנזכר משיירי הרבנות הגדולה בדור שלפנינו, וממנה שאב אומץ ורוחניות איתנה, להקים ולהרים דגל התורה, שעליה הקדיש מיטב חייו, ומלבד גדולתו וקדושתו בתורה, מסר עצמו וכוחו לגזברות לעסקי הציבור בהתמרות נאמנה, הטיף למתנדבים בעם לרחם על אחיהם המדוכאים בעוני ובמחסור, ולא חדל מעבודתו זו עד יומו האחרון בו השיב את נשמתו הטהורה יום ו' אלול תשי"ב זלה"ה.

קהלתינו בכלל מתוך צערם ואבלם על אהובם הנעלה, עלה ברצונם לגלות ולפרסם אהבת מצפון לבם אליו, ולתת לו הכרה נצחית בהגשמת אחת משאיפותיו הדתיות, לבנות ולהקים, מקוה טהרה על פי חוקי ההיגינה שיקרה על שמו הקדוש "מעייני הישועה" למנוחת נפשו בעולם הגמול. הרבה פעמים ביקש לבנות מקוה כזה, שבו תלויה שמירת הטהרה שהיא יסוד קדושת משפחתו עם ישראל בכלל, וחסרון האמצעים היה בעוכרינו שלא הגשמנו אז את רעיונו הקדוש הזה, ורק היום חלה עלינו החובה לתת לו שם לעולם, החלטנו לקיים דברו הטוב וצוואתו הדתית הטהורה והנחוצה.

כמובן שההוצאות יעלו לממדים גדולים שקהילתנו לא תוכל לעמוד בהם, אך ידענו נאמנה כי שמו של רבנו ז"ל היה נערץ בפי הרבה מאחינו אנשי קהלות מרוקו, כאשר העידה הלוית מטתו, מברקים ומכתבי נחמה לרוב מאנשי שם מכל הערים והמקומות, כי על כן ברצוננו לשתף אותם עמנו במפעל כה הכי קדוש כזה, כל ידידיו ומעריציו וכל ידידי הדת והתורה הקדושה.

אחינו היקרים הושיטו יד עוזרת למפעל הגון וקדוש כזה וזכות התורה הקדושה וזכות רבנו הנעלה תגן בעדכם וה' יעזרני ויעזרכם על דבר כבוד שמו אמן.

קהלת צפרו-ר' דוד עובדיה-כרך ג' –תשל"ו

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
דצמבר 2018
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  
רשימת הנושאים באתר