נשות חיל יהודיות במרוקו-אליעזר בשן- תשס"ד.נשים שעבדו או סחרו בביתן.

 

בעל, שהשאיר לאשתו את הכנסות מעבודתה.

רבי רפאל בירדוגו כתב על "אישה שסילק בעלה עצמו ממעשה ידיה ומילאה הבית בחפצים". השניים הסכמיו ביניהם, שאין הבעל מקבל את התמורה מעבודתה, ולכך קנתה האישה בכספה חפצים שונים. במקרה זה בא בעל חוב ורצה לקנות את חפציה. המסקנה הייתה, שאם אמרה "איני ניזונית ואיני עושה", כלומר, ויתרה על הוצאות הבית מכספי בעלה, כי אז כל ההכנסות מעבודתה שייכות לה ולכן אין בעל החוב גובה מרכושה. במקור מסוף המאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19 כתוב : "אישה שהכניסה לו נדוניה והיה לה ממון אחר והניחה אותו לעצמה ולא הודיעה לבעלה והייתה נושאת ונותנת בהם זמן מרובה והרוויחה. רבי ידידה מונסונייגו כתב על אישה שטענה אחרי מות בעלה, שהוא מחל לה כל מה שסיגלה ממעשה ידיה.

אישה שקנתה קרקע ממעשי ידה.

בתשובותיו של רבי יצחק אבן וואליד מתיטואן מסופר על אישה, שקנתה קרקע ממעשה ידיה ואמרה, שאינה ניזונה מכספי בעלה אלא מכספה הפרטי. כך כתבו חכמי צפרו.

תנאי בכתובה, שכל ההכנסות מעבודתה שייכות לאישה בלבד ולא לבעלה.

במקור משנת תר"ם – 1880, נאמר :

"טופס תנאים שהתנו ביניהם רבי חיים בן יעקב הרוס והאישה אסתר בת רבי מרדכי אפלאלו שהיו כתובים בשיפולי הכתובה. האישה אסתר הפרישה ממונה סך גדול ושיירה אותם לעצמה כדין נכסי מלוג והתנית על בעלה חיים שיהיו ידיו מסולקות מהם ומפרותיהן ומפרי פירותיהן עד עולם ורשאה איהי ושלטאה חלק מהם צדקות ומתנות לאביונים ולעשות כאשר תאבה נפשה ולא יכנסו בכלל חלוקת במיתת אחד מהם בשום אופן, לא תטלם היא או ירשיה. לאחר שהאישה נפטרה אישר החכם את זכות הירושה של אחותה על פני בעלה וילדיה, כי כך רצתה האישה.

נשים שעבדו או סחרו בביתן.

רבי פתחיה בירדוגו דן במעשה הבא : "אישה נושאת ונותנת בתוך הבית" בכסף שלוותה מאחרים. בכסף זה קנתה צימוקים והכינה בביתה שכר. אותו חכם דן באלמנה, שהייתה עושה ואוכלת היא ובנה הקטן, ולא נגעה בעיזבון בעלה עד עבור כארבע שנים . אישה אחרת, ענייה, עבדה סיגלה ממשעה ידיה עו שלוש שנים אחרי מות בעלה.

נשים שעבדו משום שבעליהן לא פרנסו אותן, עזבו או נפטרו.

בפסק דין, שנכתב בפאס בשנת תקנ"ז, 1797, מדובר באדם, שאשתו הייתה זנה ומפרנסת אותו. אחרי מותו הקיפוה בעלי חובות בני ברית ושאינם בני ברית. והאישה נאלצה לפרוע את חובות בעלה מכספה. הרב פתחיה בירדוגו דן באשת עני שהתאלמנה ובמשך שלוש שנים סיגלה ממעשי ידיה

על פי מקור משנת תקפ"ד – 1824, בכפר אוטאט בעל עני מרוד, שאשתו זנה ופרנסה אותו ממעשה ידיה. רבי יעקב ברדוגו דן בנושא זה:

"עלתה לפנינו צעקתה של ריבה היא האישה מסעודה שהייתה נשואה מקדם לאברהם בן דוד וחיון וכשתקף הרעב בקיץ שפר"ה – 1825, לא תשוב פעמיים צרה, ולא היה יכול הבעל לזון ולפרנס, רבתה הצווחה ביניהם לפנינו שהייתה האישה רוצה להתגרש מהבעל הנזכר וללכת לשוט אחרי פרנסתה…ואחר עבור הרבות אמרים ביניהם הסכימו לפנינו להתגרש…..

אשתו של חכם פנתה לבית דין בצפרו לאחר שבעלה נטש אותה "ולא זכר אשת נעורים". עלתה לפנינו צעקת אנקת אישה עזובה העלובה שרויה בלא טובה". האישה סבלה בפרט בשני הרעב, שבסרה וקיבלה עליה וחגרה בעוז מתניה והייתה זנה את עצמה ובתה עמה-פסק דין משנת תק"ץ -1830-; עובדיה תשל"ה-תשמ"ה מס 84

חכמי מכנאס, רבי מימון בירדוגו ורבי יוסף בירדוגו, דנו במקרים, שהבעלים יצאו למרחקים למשך שנים ולא השאירו כסף לנשותיהם והחזקת המשפחות. אי לכך נאלצו הנשים לעבוד : "אשת מסעוד ברביע הרחיק עליה בעלה מדוד כמו ח' שנים והניחה נודדת ללחם היא ובניה. ומחמת כן הייתה הולכת לחצרות הגויים לשוטט אחר פרנסתה"בירדוגו, תש"א, אהע"ז סימן סו. בסימן אחר בספר מדובר בראובן הלך למרחקים והניח אשתו עגונה כמו יב שנים ובן אחד קטן ולא הניח לה כלום רק הייתה עושה ואוכלת מיום שהלך בעלה עד היום. בהמשך מסופר, שבעלה נפטר, וקרוביו תבעו שתחלק את כספה עם בנה, שכן הבן יורש מחצית מרכוש האב, אך האישה התנגדה משום שעל פי הדין אין יורשים את ההכנסות מעבודת האם. "והיא הייתה צועקת שמלבד שהניחה עזובה ושכוחה זנה ומפרנסת לה לעצמה ולבנה עוד שאת שתחלוק עמהם מעשי ידיה?

רבי יוסף בירדוגו דן בנושא הבא:

מסעוד בן לילו כמו ג' שנים שהרחיק נדוד והניח אשתו דונא בת הרב יהושע אסבאג נודדת ללחם….כי מה שהייתה מסגלת ממעשי ידיה באיזה מהזמנים בעתים ידועים וזמנים רחוקים לא יספיקו לה אפילו לדברים קלים ודקים הצריכים לה להוצאת הבית ומכל שכן למזון ופרנסה לה ולארבעת ילדיה. מה גם בזמן הרע הזה שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחברתה שכל בעלי מלאכות בטלו מחמת חיסרון השפע ומיעוט משא ומתן.

עלפי מקור מתיטואן משנת תר"ג – 1843, ברח יעקב אוחנה מאשתו שלושה חודשים לאחר שנכנסה לחופה. האישה נשארה חסרת כל ותחילה היה דודה מפרנס אותה" עד שהרגישה בעצמה וביקשה לעשות מלאכה והייתה ניזונה ומתפרנסת ממעשה ידיה. היא הצליחה להרוויח ולפני פטירתה הקדישה מכספה למטרות שונות.

כאשר התרחק בעל מביתו נשארה אשתו ללא פרנסה ונאלצה להלוות. לאחר שהמלווה תבע ממנו להחזיר לו את ההלוואה טען הבעל כדי להתחמק מהחזרתה, שאשתו בעלת מלאכה ועבודתה די בה והותר ולא הייתה צריכה כלל ללוות.

בנות שעבדו בשל התרחקות האב.

רבי שלמה בירדוגו כתב על מי "שהלך למדינת הים והניח בנים ובנות בתולות ועמדו הבנות ועשו והצליחו והיו בוגרות בשנים ובסימנים ושוב נישאו ממעשי ידיהן והכניסו נדוניא לבעל.

עלייה במספר הנשים העובדות מחוץ לבתיהן במאה ה-20

בתקופת החסות הצרפתית על מרוקו ( 1912 – 1956 ) גדל מספר הנערות והנשים היהודיות שעבדו מחוץ לבתיהן, בעיקר בערים הגדולות כגון בקזבלנקה, שיהודים רבים הגיעו אליה מהעיירות והכפרים בשנת 1936 עבוד 62 יהודיות מתוך אלף לעומת 23 מוסלמיות מתוך אלף. בשנת 1947 עבדו 15 אחוז מכלל הנשים היהודיות מחוץ לביתן לעומת 12.5 אחוז מהאירופיות ורק 6.4 אחוז מהנשים המוסלמיות. הסיבות לעבודת היהודיות מחוץ לבית נעוצה בלחץ הכלכלי ובחינוך המודרני של הבנות, שעודד אותן לעבוד בפקידות או בהוראה. אחרות היו פועלות ועוזרות בית. לתופעה זו היו השפעות על ערעור הנורמות המסורתיות של החברה הפטריארכאלית, על דרישות לזכויות וליתר עצמאות, על קשרים עם נוכרים, על שיעור הגירושין גבוה ועוד. תופעה זו נמשכה גם לארח עלייתן ארצה.

נשות חיל יהודיות במרוקו-אליעזר בשן- תשס"ד-עמ'

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 121 מנויים נוספים

ינואר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ   פבר »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  
רשימת הנושאים באתר