קהילת תאפילאלת/סג'למאסא-מעגל האדם-מאיר נזרי-תשע"ג-2013-תמורות באירועי הכלולות הקדומים בתאפילאלת

אעריך שיר תהלה

כתובת:     פיוט לכבוד חתן וכלה. סימן(חתימה): אני מסעוד חזק.

התבנית:    מעין אזורית. פיוט בן תשע מחרוזות. בכל אחת ארבעה טורים: שלושה

טורי ענף וטור אזור הנחתם בדרך כלל במלת קבע ה׳ משמעותית לשיר (נישואין לשם מצווה).

המשקל:    שבע/שש הברות.

ייעוד:       פיוט לחתן וכלה.

מקור:       ר׳ יחיא שניאור, יש מאין חלק ג׳ ירושלים תשמ״ח, עט׳ קפז.

מבוא לשיר: השיר פותח בכבוד החתן והכלה. בהמשך נמנות מעלות החופה: קיום מצוות פריה ורביה, שם יהּ השורה בין החתן ובין הכלה, מחילת עוונות והזכייה בגוף שלם. השיר נחתם באיחולים ובברכות להצלחת שני בני הזוג, בברכת הבנים ובקול ששון ושמחה. השיר משלב בתוכו גם איחולי גאולה לאומיים לצביה ישראל ובשורת אליהו.

אערך שיר תהלה / יקןר מאיד נעלה / לכבוד חתן וכלה / הם ברוכי ה׳

מלא רחמים שמו / אשר צוה לעמו / פרו ורבו קימו / נערי וזקני

שם יהּ רמוז ביניהם / אם זכו שניהם / לעשות .רצון קוניהם / טוב לכל ה׳

עכשו נקרא גוף שלם / עוונותיו נמחלים / עת רצה בלב שלם / לבנות בית ה׳

5 וברב פריה ורביה / תפדה הצביה / ויבא נא אליה / לבשר המוני ה׳

דגלם תרים בכל טוב / ויהיו כגן רטב / מצא אשה מצא טוב / ויפק רצון מה׳

חתן וכלה שמחו / כשושנה תפריחו / ובבנים תצליחו / ותהי ברכת ה׳

זבד טוב נתן לכם / האל יברך אתכם / וזכיתם בְּמֶקָּחֵכֶם / ותהי לשם ה׳

קול ששון וקול שמחה / שירו כל המשפחה / נסו יגון ואנחה / עזרי מעם ה׳

10 לכבוד חתן וכלה הם ברוכי ה׳

ביאור לשיר

[1] ברוכי ה׳: על פי יש׳ סה,כג. 2. מלא רחמים שמו: מוסב על ה׳. פרו ורבו קימו: מצוות

פריה ורביה, על פי בר' א,כב. 3. שם יה…שניהם: איש ואשה שזכו שם יהּ ביניהם, על פי

בבלי סוטה יז ע״א. לעשות רצון קוניהם: על פי הפיוט ביוצר ׳אל אדון על כל המעשים׳

וראה מדרש זוטא שה״ש א,טו ופס״ז שמות יב. טוב לכל ה׳: על פי תה׳ קמה,ט.  4. עכשו…

שלם: על פי זהר ח״ג ז ע״ב. עוונותיו נמחלים: חתן ביום חופתו, על פי בבלי יבמות סג ע״ב

וירושלמי ביכורים פ״ג ה״ג והשווה תחילת הדרוש לחתן לר׳ יחיא שניאור בנו של המחבר

ר׳ מסעוד (סוף הפרק). לבנות בית ה׳: מל״א ח,יז. 5. וברב פריה…/ תפדה הצביה: עם ישראל ייגאל. השווה בבלי שבת לא ע״א ׳עסקת בפריה ורביה? צפית לישועה?׳ וראה גם בבלי יבמות סד ע״א. ויבא נא…המוני: אליהו מבשר הגאולה. 6. דגלם…טוּב: של החתן והכלה. מצא…רצון מה׳: על פי משלי יח,כב. 7. ותהי ברכת ה׳: עדה״ב בר׳ לט,ה. זבד טוב: על פי בר׳ ל,כ. וזכיתם במקחכם: על פי בבלי תענית כו ע״ב והשווה דרוש לחתן בסוף פרק זה. ותהי לשם ה׳: לשם שמים. 9. קול…שמחה: על פי יר׳ ז, לד. נסו יגון ואנחה: על פי יש׳ לה,י. עזרי מעם ה׳: על פי תה׳ קכא,ב.

חלק ב

תמורות באירועי הכלולות הקדומים בתאפילאלת

החתונה המסורתית על שלביה המתוארת למעלה אופיינית הייתה לקהילות הדרום של תאפילאלת כולל בודניב ובצאר באלג׳יריה עד לאמצע המאה ה־20. אחרי זה התחוללו שינויים בארפוד ובבצאר הן במנהגי החתונה והן במסלול הכלולות, שמתקצר בשלבים מארבעה שבועות לשבועיים. החל מתש״י/1950 חלים שינויים גם בנוסח שטר הכתובה. בתקופה זו החתונה ברוב קהילות תאפילאלת דומה, ושטר הכתובה נראה כנוסח אחיד להוציא את בצאר, ששמרה על נוסח הכתובה המסורתי הקצר עד להתרוקנות היישוב בתשכ״ב/1962.

הערת המחבר: בכתובה בארפוד מ־1950 אין שינוי בנוסח, והשינוי היחידי הוא רק שם המקום ׳ארפוד׳ במקום סג׳למאסא. השינויים שבנוסח קיימים בשטר כתובה מסוף 1955 המופיע בהמשך. בכתובה זו יש סכומי כסף של נדוניה וסה״ב, שאין בכתובה המסורתית, ויש גם נוסח אחריות ובטחונות לכתובה המצויים גם בשטר הנדוניה, הוא הצד השני של שטר הכתובה.

השינויים במנהגי החתונה בארפוד קשורים בתקנות הכלכליות בסביבות ת״ש/1940 בתקופת ר׳ יצחק אביחצירא מטעם ועד הקהילה בארפוד לצמצום בהוצאות, שלא הכול יכלו לעמוד בהן. אשר לשינויים בשטר הכתובה — ייתכן, שהעניין קשור בכפיפת הרבנות בארפוד למועצת הרבנות הכללית במרוקו בכלל, כפי שמוזכר בסוף שטר הכתובה מסוף שנת 1963 שיובא בהמשך. להלן התמורות במנהגי החתונה מהדור השלישי ואילך.

הערת המחבר: תקנות כלכליות תוקנו מפעם בפעם לפי המצב. לפי עדות ר׳ מסעוד מלול, סופר בית דין בארפוד, תקנות אלו תוקנו בתקופת ר׳ יצחק אביחצירא ב־1940 ואילך. תקנות מחמירות היו גם בתקופת מלחמת עולם השנייה לרגל המצב הקשה, שפקד את ארפוד ואת מרוקו בכלל. על תקנות בצמצום הוצאות החתונה במרוקו בכלל ראה 'כרם חמר׳ במפתח ואליעזר בשן, עמ׳ 203.

תמורות כלכליות

חלוקת הנטל של סעודות הנישואין

במשך השנים נעשו נסיונות בשלבים והותקנו תקנות לצמצום הוצאות החתונה. בתקופה הקדומה משפחת הכלה היא הנושאת בהוצאות של שתי הסעודות המרכזיות:

סעודת ה׳סלכ׳ה׳ שבוע לפני החופה וסעודת הנישואין. בדור השני סמוך לת״ש/1940 לפחות נעשית סעודת הנישואין בארפוד על ידי הורי החתן. גם בבצאר נקבע, כי סעודות אלו תחולקנה שווה בשווה: סעודת ה׳סלכ׳ה׳ תוטל על משפחת הכלה, וסעודת החופה — על משפחת החתן." תקנה זו הייתה צעד ראשון בצמצום הוצאות הנישואין ובהורדת הנטל ממשפחת הכלה וחלוקתו שווה בשווה בין שתי המשפחות המחותנות.

ביטול ׳שבת לבראזאת׳

הצמצום באירועי הכלולות, שארכו חודש — גם הוא לא נהג בבת אחת, אלא בשלבים. בראשונה בוטלה ׳שבת לבראזאת׳ (= השושבינות) סמוך לסוף העשור החמישי. בינתיים המשיכה ׳שבת לגטא׳ להתקיים עד סוף שנת תשט״ו/1955 לפחות. מאז נשארה רק בחוג המצומצם של המשפחה או שנעלמה במשפחות אחרות. ככה נתרוקן חודש הכלולות משתי שבתות אמצעיות בבחינת ׳יציאות השבת שתים שהן ארבע׳ בעבר. נותרו בעיקר רק שבת הבשורה (=שבת לפאל) שלא הייתה בה סעודה מעולם ושבת הגדול, היא שבת חתן המתקיימת כמעט בכל קהילות ישראל.

צמצום כשושבינים ובשושבינות

כיוון שבטלה שבת השושבינות, בטלו עמה גם שושבינותיה, ובאין שושבינות, גם שושבינים — אין. שושביני החתן לפנים היו שוהים עם החתן בתקופת הכלולות, ישנים בביתו, מלווים אותו בכל צעדיו וסועדים עמו בכל ארוחותיו מהשבת השנייה ׳שבת לגטא׳ ועד סוף שבעת ימי המשתה. מעתה רק אחדים ילוו את החתן מביתו לבית הכלה ובסמוך לחופה בלבד כזכר למה שהיה בעבר — ואיננו.

מיעוט בהובלת מתנות באירוסין

כתוצאה מתמורות כלכליות חל שינוי גם בהווי האירוסין שהלך ונתרופף, שעיקרו — התהלוכה של הנשים באירוסין מבית החתן לבית הכלה, שהיו נושאות כבודה רבה של מתנות: מלבושים, מנעלים, תכשיטים ומיני מאכל: קמח סוכר וביצים ועוד. לאחר מכן, שיירה זו נידלדלה והלכה, ובמקום המתנות המגוונות הסתפקו בדור השני במיני עוגות ופרות העונה. בדור החדש חלה עוד תמורה: תהלוכת הנשים נעלמה מן הרחוב, והווי האירוסין יוחד רק לבית. המתנות המסורתיות הומרו באחרות ברוח התקופה כמו שעון יד, דברי קוסמטיקה ואיפור, צנצנות של בושם ו׳בונבוניירות׳.

תמורות של עיתוי באירועי הכלולות

העתקת יום החופה מיום שני בערב ליום חמישי

עד שנת תש״י/1950 לפחות נערכו כל החופות אור ליום שלישי, ובכל הכתובות עד לתקופה זו רשום ׳בשלישי בשבת׳. אחר כך הועתק יום החופה ל׳בחמישי בשבת׳. יום שלישי מופיע בכתובה מ־1950. יום חמישי מופיע בכתובה מ־1955. נראה, שהשינוי חל בתקופה שבין 1954-1951. מה טעם לשינוי? ייתכן בגלל הסמיכות של יום החופה המסורתי, שחל ביום שני בלילה לשבת הקודמת לו. ביום ראשון נעשית החינה בבית החתן, והשירה והזמרה בתקופה החדשה נמשכות כל הלילה. קשה להתארגן תוך יום יומיים לחופה, והחשש לחילול שבת אולי גרם לדחותה מיום שני ליום אחר. בחירתו של יום רביעי בלילה הועדפה, כנראה, בגלל סמיכותו לשבת הבאה ליצירת רצף אירועי וכדי לצמצם חלל של ימים המועדים להוצאות, בדומה לרוב הקהילות במרוקו מחוץ לתאפילאלת. בבצאר נערכת החופה בתקופה זו לרוב ׳ברביעי בשבת׳, כפי שמשתקף באוסף השטרות של בצאר.

העתקת סעודת הנישואין לאחר החופה

בתקופה קדומה לא נהגו לעשות את הסעודה לאחר החופה, אלא להיפך. תחילה נתקיימה הסעודה בבית הכלה, ורק אחר כך נערכה החופה בבית החתן. ואולם עם העברת הסעודה לבית החתן, הועתקה הסעודה לאחר החופה כנהוג בקהילות במרוקו שמחוץ לתאפילאלת.

הסמכת אירוע ה׳סלכ׳ה׳ לערב החופה

מנהג ה׳סלכ׳ה׳ התקיים בכל הדורות ולא פסק גם בשנים האחרונות בארפוד. הוא התקיים תמיד בבית הכלה אור ליום שלישי, ואולם חל בו שינוי של עיתוי. בדורות הראשונים נתקיים שבעה ימים לפני החופה, שחלה גם היא ביום שני בלילה. כיוון שנתקצר חודש הכלולות לשבועיים החל מ־1955 לפחות, הוסמך ליל ה׳סלכ׳ה׳ לליל החופה בהפרש של לילה אחד ביניהם במקום שבוע.

אסְּלְכ׳ה (־אירוע שחל שבוע לפני החופה)

ביום שני בלילה שלאחר ׳שבת לגטא', עושים הורי הכלה סעודה גדולה, ומוזמנים בה החתן ומשפחתו, ידידיו ורעיו, שושביניו וקרוביו. אירוע זה נקרא ׳אסלכ׳ה׳ ומתקיים שבוע לפני החופה.

הערת המחבר : השורש הערבי 'סלכ׳ פירושו המקובל הוא הפשטה (הפשטת עור). כאן אולי לרגל שחיטת עגל לכבוד המאורע והפשטת עורו, ואולי במובן: הורדת בגדי הרווקות האחרונים שלה או בהוראה אחרת של השורש סלכ׳ ׳סיום׳ וכנראה, על שם היות הסלכ׳ה אירוע אחרון לפני החופה, ראה מילון ערבי, שורש סלכ/ – سلخ – השווה אונקלוס ויקרא א, ו ׳והפשיט את העולה׳ שתרגם: ׳וישלח׳ בחילוף עיצורים קרובים.

לכבוד האירוע נערך טקס ה׳שחום׳ (רחצה), בסביבות השעה שתיים אחר הצהריים. הנשים רוחצות את הכלה בביתה, והגברים רוחצים את החתן בביתו. המיילדת מבקרת בבתי המוזמנות וקוראת לכל הנערות והשושבינות של הכלה לבוא לאירוע. הן שרות, שמחות וסועדות ארוחת צהריים עם הכלה.

לקראת ערב מגיעה תהלוכה של שושביני החתן ורעיו המלווים אותו בכל הטקסים במשך כל תקופת הכלולות. הם מלווים את החתן בזמרת ׳רננו צדיקים׳ ו׳בר יוחאי׳ עד הגיעם לבית הכלה. בעיצומה של הסעודה נאמרת דרשה בעניינא דיומא בנושא כלולות או פרשת השבוע. בהמשך האירוע מעמידים את הכלה על שולחן ומלבישים את הכלה בתכשיטים: צמידים, שרשרות, טבעות ועגילים; הנשים שרות ומשמיעות צהלולים, והגברים מפייטים.

מה טעם לאירוע זה, ולשמחה זו מה עושה ? מנהג זה, לדעת רש׳׳א, יסודתו, כנראה, בהלכה: ׳תבעוה לינשא ונתפייסה, צריכה לישב שבעה נקיים… שמא מחמת חימוד ראתה טיפת דם כחרדל׳. שבעה ימים אלה מונה הכלה, משעה שהיא מכינה עצמה לחופה, אף־על־פי שלא נתקדשה עדיין. אירוע זה הקרוי ׳אסלכ׳ה׳ אינו ידוע אלא בקהילות הדרום, בבודניב ובבצאר, ולא נתקיים בקהילות הצפוניות: קצר א־סוק ואגפיה ולא בגולמימא במערב.

קהילת תאפילאלת/סג'למאסא-מעגל האדם-מאיר נזרי-תשע"ג-2013-תמורות באירועי הכלולות הקדומים בתאפילאלת-עמ'87-84

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 122 מנויים נוספים

ינואר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ   פבר »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  
רשימת הנושאים באתר