דוד בנבנשתי וחיים מזרחי רבי יהודה ביבאס וקהילת קורפו בזמנו

רבי יהודה אלקלעי

הרב יהודה ביבאס חי בתקופה סוערת בתולדות ישראל. הפצת רעיונות על שיבת ציון על־ידי הוגי־דעות אנגלים, הולנדים ועוד מצד אחד׳ ויצירתה של תנועת הריפורמה בישראל (ועידת ברונשוייג, בשנת תר״ו) שהביאה לידי תגובות חריפות מצד רבני ישראל הגדולים — מצד שני. תנועת ההשכלה והתסיסה הרוחנית בשאלת תפקידו של עם ישראל בין העמים, היו הבעיות שהעסיקו את הדור בארצות אירופה. שנה אחרי צאת הרב למסעיו באירופה חלה עלילת הדם בדמשק שזיעזעה את יהדות המערב והביאה לידי התעניינות מקיפה בחיי יהודי המזרח. גם המצב הפוליטי הכללי היה סוער. בשנת 1822 הוכרז על שחרור יוון ובשנת 1830 נקבע בה משטר מלוכני ושטחים שמצפון לקורפו נמסרו על־ידי הפרוטקטוראט ההאנגלי לידי התורכים.

ידיעותינו על פעילותו של הרב ביבאם הן כולן בתחומה של קהילתו ולא ידוע אם עסק גם בבעיות שהעסיקו את חכמי דורו. אולם בקיאותו בשפות אירופיות, נסיעותיו הממושכות באנגליה ובאיטליה, באוסטריה ובגרמניה וספרייתו הגדולה משמשות עדות לרוחב השכלתו והתעניינותו בזרמים הרוחניים והמדיניים של דורו. עיקר פרסומו של הרב בזמננו הוא בשל רעיונותיו על שיבת ציון ועל ההשכלה בכלל, שחרגו, לפי דעת כותבי תולדותיו, מהמקובל בתקופתו. יש לציין שדעותיו של הרב נודעו לנו מכלי שני ושלישי, וממנו עצמו לא הגיע לידינו שום חיבור בדפוס או בכתב־יד.

הרב אלקלעי מוסר לנו בעיקר דעתו של הרב ביבאס על שיבת ציון ז ״עם ישראל נד ממקום למקום לבקש לו את מחיתו ואינו הולך לארץ־ישראל אשר ה׳ דורש אותה תמיד, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, וטוב היה אילו היינו אוכלים אפילו לחם צר ומים לחץ בארץ־ישראל. על־ידי־כך אנו עובדים את יוצר העולם ומקיימים את המצוות ׳משפט אלקי־ישראל״, כי הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה חס ושלום. שיבת ציון לא תבוא רק על־ידי התעוררות מלמעלה, שהתעוררות זו תלויה בהתעוררות דלמטה, קץ הגלות יבוא ע״י התשובה. התשובה איננה בתעניות שהחלישו את הגוף ובתפילות הרבות שנאמרו, אלא היא שיבת ישראל לארצו. וזה אמר הקב״ה! שובו אלי ואשובה אליכם. וכשיתאמצו ישראל לעלות ירושלימה, מיד מתעוררים רחמיו של הקב״ה ויגלה גאולתו במהרה בימינו. אם אין עושים תשובה, לאמור החזרה לארץ, אין נגאלים אף שיכלה הקץ״. הר״י אלקלעי שמע מהרב עוד ״דברים כהנה וכהנה, נוראים מאד״ שהרעידו את לבו.

המיסיונר בונר מודיע על דעותיו העקריות של הרב על גאולת ישראל מתוך שיחותיו אתו ומתוך שמועות שהוא שמע מאיש אחר שנפגש עם הרב. בוגר מספר כי בהיותו בעיר איבריילה שבחוף וולאכיה (רומניה) פגש ביהודי ספרדי שמתארו כצעיר נעים/ טוב למראה ואדיב. הצעיר אמר לו שהוא מאמין שהמשיח יבוא בקרוב. באיזמיר וביתר חלקי תורכיה מאמינים שהמשיח יבוא בעוד שגה. הוא סיפר לו על ביקורו של הרב ביבאם בעיר ועל הדברים ששמע מפיו» ״צריך להדריך את היהודים במדעים ובנשק כדי שיוכלו לקחת בחזקה את ארץ־ישראל מן התורכים׳ תחת הנהגתו של המשיח כמו שהיונים לקחו בחזקה את ארצם״». בבוקארשט נפגש בונר עם בן המשפחה שאירחה את הרב בשהותו בעיר.

והלה סיפר לו ששמע מפי הרב ש״היהודים צריכים לדעת להחזיק בנשק כדי שיוכלו להגן על ארצם כשינחלו אותה״. בפגישתו של בוגר עם הרב ביבאס בבוקארשט שוחח עמו הרב על ייעודו של ישראל בעמים והביע את דעתו השלילית על ״המגביות בשביל יהודי ארץ־ישראל״. אותן צריך לבטל ויש ״להכריח את היהודים לעבוד אפילו בעזרת כידון-. תכניתו של משה מונטיפיורי לקנות קרקעות היא ללא תועלת כל עוד אין שם בטחון לרכוש. בונר מספר כי התווכח עם הרב בעניין מקורו של עם ישראל וכן על דעתו של הרב שבזמן עתיק השתרעה ארץ־ישראל על שטח גדול ובירושלים היו מיליוני יהודים.

בבוקארשט התנהלה שיחה זו בין בונר ובין הרב ; בונר אמר שלעם היהודי יש מנהגים מזרחיים. הרב ענה ״לא! היהודים אינם מזרחיים״. בונר אמר: ״אברהם בא מהמזרח הרחוק״. הוא ענה: ״נכון׳ אבל אי אפשר לקבוע טיבו של עם על־פי אביו הראשון״. הרב דיבר אתו על מצב הארץ היעודה ועל סיבת בחירת אלהים את ישראל לעם סגולתו ואת ארץ־ישראל לחבל נחלתו. הוא הכחיש שה' חפץ שהיהודים יהיו עם נפרד מיתר העמים לפי דעתו רצה השם שהם יאירו פני תבל וחובה זו מוטלת עליהם לפי יכולתם. לו היו להם אמצעים כמו לאנגלים היה ראוי לשלוח שליחים־מטיפים. הרב סיפר לו שהוא נוסע למען אחיו המושפלים כדי לדעת מה לעשות למענם והוא שואף להיפגש עם משה מונטיפיורי בשובו מארץ הקודש.

דעותיו של הרב על הפצת ההשכלה בתפוצות ישראל נמסרו לנו על־ידי שני המיסיונרים. בונר רואה אותו כאחד המתקנים הגדולים וכמתנגד לשיטת לימוד התלמוד בפולין והמיסיונר סטימרק רואה אותו כמתנגד להשכלה וכאיש הקשור עם כל הנוסחות הקבועות וכשומר נלהב של התורה שבעל־פה. הצעיר מבריילה מסר לבונר שמטרת נסיעתו של הרב היתה לעורר לתיקונים בקרב אחיו וכן על דעתו של הרב על ערך ההשכלה. הרב דרש על הפסוק בישעיה על רוח ה׳ הגתה על המשיח, שהכוונה היא ״לשבע החכמות או מדעים כגון מוסיקה, אסטרונומיה וכו׳. אם אדם בריא יקח תרופה תזיק לו. אבל אם הוא חולה עליו להניח את הלחם ולקחת תרופה. החוק (Law) הוא לחם, אבל היהודים חולים, הם בורים ומושפלים. לכן עליהם להניח הצדה למוד החוק [התורה] ולקחת את התרופה שהיא שבע החכמות שעליהם דבר״. ״מצב עם ישראל כעת הוא ירוד. בפולין בייחוד, הם דבקים באמונות תפלות מפני שהם מבינים דברי התלמוד כפשוטם״. הוא הציע׳ שעד גיל 10 ילמדו הילדים תנ״ך׳ מגיל זה עד 15 שנה — משנה׳ ועד גיל 20 — תלמוד . לפי דברי בוגר דברי הרב ביבאס עשו רושם עמוק.

שונה היא עדותו של המיסיונר סטימרק שביקר בקורפו בשנת תר״ד (1844) וראה את הרב בעבודתו היום־יומית בקרב עדתו. לדעתו לעולם אין הרב ביבאס סוטה משיטות ההוראה הנושנות׳ מחשש שמא בהקנותו לתלמידים רעיונות חדשים ואמצעים חדשים לרכישת ידיעות׳ עלולים הם להתרחק מן המסורת ולפנות לדרכים חופשיות יותר. המיסיונר מתאר את הרב כלוחם חריף נגד המשכילים בעיר, השואפים לשכלל את שיטות הלימוד וכן להוסיף לימוד איטלקית ויוונית, לימודי המתמטיקה והחשבון. עדותו זאת של סטימרק מוצאת סמוכין בתעודות שבגנזי הקהילה שהזכרנו למעלה. יש אפוא לקבל בהסתייגות רבה את דבריו של בונר על החינוך אף־על־פי שאין לחשוב׳ כדבריו של סטימרק׳ שהרב ביבאס היה לוחם בהשכלה. על־כל־פנים נראים הדברים שמלחמתו היתה במשכילי עירו שהרחיקו לכת בתיקוניהם והפכו את תלמוד־התורה לבית־ספר מודרני וכן משום שפתחו בית־ספר מיוחד לבני העשירים. הרב ביבאס נלחם עד שהצליח לאחד את שני המוסדות ובהסכמתו למדו גם יוונית ואיטלקית .

אם נתערערה נאמנותו של מקור זה (של בונר) בעניין החינוך, ממילא מותר לנו גם לפקפק בעדותו שהרב ביבאס אמר ״שיש להכריח אפילו בנשק את היהודים לעבוד בארץ ישראל״. דברים אלה אינם הולמים אישיות מסוגו של הרב ביבאס הידוע בזמנו כ״רב חסיד, מקובל אלהי״. אף אין לקבל את דעת בונר כי הרב הביע את דעתו השלילית על ״המגביות בשביל יהודי א״י״, הן יש בידינו עדויות מהימנות על עזרתו לשלוחי ארץ־ישראל לא רק מעת היותו בליוורגו, אלא גם בגיברלטאר גופה. בעת בואו של ר׳ חיים שמואל הלוי, שליח חברון, לקורפו סייע בידו לייסד קופה ״מגן אבות״, שהכנסותיה יחולקו בחברון (תעודה ז) ובשנת תקצ״ב עזר לשליח צפת ר׳ נתן עמרם.

  • עדות חשובה נוספת להתנגדותו לתיקונים ברת וחיקויים למנהגי־הגויים יש למצוא בדבריו של ר׳ חיים פאלאג׳י. הוא נשאל מקורפו בשנת תרכ״ו אם מותר לחזנים ללבוש שחורים בזמן התפילה וכן לנגן בכלי־שיר והשיב : ״דבר מאוס ושנוי בעיני אלקים ואדם להיות לובשים השלוחי צבור העומדים להתפלל בין ישראל לאבינו שבשמים בבגדים הדומים לכומרים. והרב הקדוש מאריה דאתרא כמוהר״ר יאודה ביבאם ז״ל זיע״א לא ניחא ליה שיעשו כן ובסרט תלמידיו הי״ו״. ר׳ חיים פאלאג׳י, ״משא חיים״, סי׳ רסו, דף סב, ד. ור׳ גם מאמרנו (ספונות, א, עמ׳ שיג) על חידוש ההסכמה של ר׳ מנחם ויואנטי לאסור את העלייה בחג השבועות לאחת הגבעות המקודשת לנוצרים. מעניין הדבר שגם בונר המפליג בדבריו על רצונו של הרב להביא תיקונים, מביא עדות מפי אחד מתושבי קורפו שאמר על הרב ביבאס : ״הוא פרוש תם מהאסכולה הישנה המקיים את המסורת היהודית כהלכה.לפני זמן אסר את השימוש בשמשייה בשבת הנוגד את הדברה הרביעית״.

ספונות כרך ב'-עמ' שט-שי"ב-מכון בן צבי- ירושלים תשי"ח

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 122 מנויים נוספים

פברואר 2019
א ב ג ד ה ו ש
« ינו   מרץ »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  
רשימת הנושאים באתר