ארכיון יומי: 21 במרץ 2019


אלף פתגם ופתגם –משה(מוסא) בן חיים

اصلح القط والفار ونسو كل اللي صار.

אצלחו(א)לקט ו(א)לפאר, ונסו כֻּל אִלִי צַאר.

החתול והעכבר התפיסו ושכחו את אשר היה.

שני אויבים שהשלימו זה עם זה.

 

اللي بحبك بستر ذنوبك، واللي بكرهك بفضح عيوبك.

אִלִי בִחִבֵבּ בסתר ז(ד)נובֵכּ, ואלי בכרהכּ בפצ׳ח עיובֵכּ.

מי שאוהב אותך יסתיר את חטאיך וזה ששונא אותך יגלה את חסרונתיך.

 האוהב מעלים עין משגיאות אהובו וישבח אותו. השונא יעשה ההפך.

 

كثر العتاب بفرق الأحباب.

כִּתֵר(א)לעתאב בפר׳ק(א)לחבאב

הוכחת אנשים מפרידה בין האוהבים.

לא להחמיד בתוכחת חברים, גם אם הם טועים, זה יגרום להתרחקות.

 

كلام الليل مدهون بزبده.

כּלאם(אל)ליל מדהון בְזִבְדֵה.

הדיבור בלילה מרוח בחמאה.

נאמר על מי שמבטיח ולא מקיים.

 

كل عداوه الها صلحه، ألا عداوه الغيره والحسد.

כל עדאוה אלהא צלחה אלא עדאות אלע'ירה ו(א)לחסד.

לכל איבה יש התפיסות, פרט לאיבה הנובעת מקנאה וצרות עין.

 

مثل السمن والعسل.

מתֵל(אל)סמן ו(א)לעסל

כמו שמנת ודבש.

נאמר על חיבה והאתמה בין שניים.

 

آكلين عيش وملح مع بعض.

אאכְּלין עיש ומלח מע בעצ׳٠

אכלנו לחם ומלח יחדיו.

תופעה כזו כמוהה ככריתת ברית בין חברים שלא יבגדו איש ברעהו.

 

مش على رمانه، لكن القلوب مليانه.

מש עלא רֻמאנֵה לאכֵּן (א)לקֻלוב מַלְיאנֵה.

 לא על רימון, אך הלבבות מלאים.

ריב שפרץ בגלל דבר פעוט.

אך הסיבות האמתיות מבוססות על קנאה ושנאה שנדחקו פנימה אצל הירבים.

 

اللي ما اله أول ما إله آخر.

אִלִי מַא אִלו אַוֵל מָא אֹלו אַחֵ׳ר.

מי שאין לו ראשון אין לו אחרון.

 יש לשמור על הידידות הישנה.

 

مثل عداوة البس والفار.

מִתֵל עַדאוֵת (א)לבס ו(א)לפאר.

כמו האיבה בין חתול ועכבר

 איבה שלא נגמרת.

אלף פתגם ופתגם –משה(מוסא) בן חיים-עמ' 36

יהודי פאס תרל"ג-תר"ס-1900-1873-אליעזר בשן-עמ' צה-צח

הרב של פאס מאשים את היהודים בעלי החסות.

וייט ציין לשבח את העובדה כי הגינוי הקיצוני ביותר למעשי הרמאות של יהודים אלה, הושמע על ידי נכבדי הקהילה היהודית. אבל חכמיהם וזקניהם חסרי יכולת למנוע את המעשים הראויים לגינוי. הכותב התנצל ואינו רוצה שיובן כי רק היהודים אשמים במעשים שליליים כאלה. ולשם איזון הוא מציין כי למרבה הצער, יש גם נוצרים שאינם מתביישים לנהוג כך. אבל לעומת המספר הגדול של יהודים החיים ברחבי האימפריה, רק כחצי תריסר נוצרים גרים בערים הפנימיות. וייט דיווח על שני נושאים שנמסרו בפגישת הדיפלומטים בטנג'יר :

הראשון, דיווחו של שגריר צרפת על ביקורו אצל הסולטאן במראכש אשתקד.

השני, שגריר ספרד סיפר שלפני כמה שנים כשנושא החסות נדון בממשלתו, קיבל מכתב מהרב של פאס, אבנר ישראל הצרפתי, בו ציין את הסכנות שנשקפות ליהודים מבעלי החסות, בגלל שהתנהגותם אינה הוגנת, והוא צפה שהמוסלמים שיסבלו מהם, יתקיפו גם את שאר היהודים. הרב הוסיף שלא רק מוסלמים סבלו מהם, אלא גם רבים מבני דתם היהודית שאינם בעלי חסות היו קורבנותיהם.

התעודה האחרונה בנושא זה היא תשובת משרד החוץ מה-31 ביולי בה מאשר המשרד קבלת מכתביו של וייט, ומחזק את ידיו בעמדתו ובמעשיו. חייהם של יהודי פאס ניצלו הודות לעמדה תקיפה של המושל בפאס, שהוא ושני פקידיו זכו לקבל מ "אגודת אחים" קומקום לתה עשוי כסף בתור מתנה בצירוף מכתב תודה החתום על ידי יוליאן גולדשמידט ראש האגודה, ולורד רוטשילד סגנו.

העובדה שכתוצאה מתקיפת יהודי את השומר המוסלמי בכניסה לשער או לבנין ממשלתי, נשקפת סכנת התנפלות על כל הקהילה היהודית, מעידה על האשמה קולקטיבית. תופעה זו הייתה אופיינית למעמדם המעורער של יהודי מרוקו שהיה תלוי ברצון הטוב של השלטונות ובהתערבות הזרה למען היהודים, שתבעה מהשלטונות להגן על כל היהודים מפני פורעים. שוב עלתה בעיית היהודים בעלי החסות האמידים, המלווים בריבית, הנאשמים בקילקול היחסים העדינים בין היהודים למוסלמים.

לאחר אירוע זה, נרצחו יהודים בסביבת פאס, אברהם חמוק בן 35 נרצח בשיירה שעזבה את פאס עם סחורות. יהודים שיצאו בנובמבר 1886 למכנאס כדי לקנות כבשים התגלו אחרי 27 ימים כשגרונם חתוך.

הגבלות התנכלויות ורציחות 1886 – 1888.

באוגוסט 1886 הגיעה ידיעה מפאס ללונדון שניתנה הוראה על ידי המושל, באישורו של הסולטאן, שכל בתי היהודים בעיר הגבוהים מקומה אחת ייהרסו, כדי לא לעורר זעמם של המוסלמים. בהמשך נאמר שמשפחות יהודיות רבות עוזבות את פאס למכנאס ומשם לערי החוף, בהן הם פחות מאוימים.

בראשית 1887 נפוצו שמועות שיש נטייה מצד כמה דיפלומטים לבטל הענקת תעודות חסות זרות ליהודים נתיני הסולטאן. באפריל אותה שנה פורסם שנציגי איטליה וצרפת הצהירו על נטייה זו. שגריר צרפת במרוקו מר פרו הבטיח זאת בביקורו אצל הסולטאן. לפי הערכות עסקנים יהודיים נטייה זו הגבירה את הקנאות. בשנת תרמ"ז 1886 – 1887 ללא תאירך מדויק, כתב הרב אלבאז מפאס לניו יורק כי :

"זה ימים לא כביר נתנו לטבח בלי חמלה, במסיבי ( בסביבות ) פאס יע"א למעלה מחמישה עשר נפשות, ושללו רכושם " והתלונן כי אין שומע לבקשת המשפחות לקבלת פיצויים. לא ברור לאיזו שנה או שנים התכוון הכותב. נוסף לכך הזכיר התנפלות באייר אותה שנה. מטרת הפנייה היא להביא להתערבותו של פ. מתיוס אצל השלטונות במרוקו.  הוא מספר גם על גזירה של מושל פאס : " שלא יקנו ורדים ופרחי נארנאג'א (הדרים) באומרו לא יאתה ריח בשמים ליהודים ".

בשנת 1887 ו-1889 פורסם שיהודים רגילים לטהר את חדריהם בקיץ במיץ פרחים של תפוזים שהם מכינים, וחל איסור ליהודי פאס לקנות פרחים אלה מערבים.

הגבלות כלכליות 1887 – 1888.

כפי שפורסם בטיימס אוף מורוקו בשנת 1887, ולפי מידע שהגיע מראשי קהילת פאס לכל ישראל חברים ולאגודת אחים במשך החורף של שנת 1888, הוטלו על ידי המושל הגבלות אלה על יהודי פאס.

1 – נאסר על מוסלמים למכור חלב ליהודים.

2 – אסור ליהודים לעסוק במסחר מחוץ למללאח ולא לפתוח חנויות ברובעים המוסלמיים. הדבר פוגע בקיומם כי רוב המסחר נעשה מחוץ למללאח. רק שישה בעלי תעודות חסות זרות, יבואני סחורות מאירופה מורשים למכור סחורותיהם בסיטונות לסוחרי הבזאר.

3 – לבעלי המלאכה היהודים יש סיכוי מועט להתפרנס ממלאכתם מאז מינויו של המושל החדש. נמנע מחלפנים יהודים הקונים גושי כסף לפעול בשוק הנמצא ברובע המוסלמי, בו ניהלו עסקיהם במשך דורות רבים ללא כל הגבלה. עתה 80 ראשי משפחות סובלים מחוסר פרנסה.

מוסלמים הנהנים מהאיבה שרוחש המושל כלפי היהודים, יוזמים מעשי אלימות נגד היהודים חסרי הגנה. יהודי פאס התלוננו בפני הסולטאן, שהורה למושל לנהוג ביד רכה כלפי היהודים ולהגן עליהם מפני התנכלויות של מוסלמים. הוראות אלה פורסמו ברבים, ולמרות זאת לא חל כל שיפור במצב היהודים.

הגבלת הגובה של בתי היהודים  ואיסור רכישת קרקע מחוץ למללאח בשנת 1888.

ב-2 במרס 1888 כתבה "אגודת אחים" לשר החוץ הבריטי מסמך הכולל 27 סעיפי הפליה מהם סובלים יהודי מרוקו. השגריר החדש של בריטניה במרוקו סיר קירבי גרין הגיב על סעיפים אלה ולדבריו סעיף 5 המגביל את גובהם של בתי היהודים, חל רק בפאס, ולא  בערים אחרות במרוקו וגם כאן יש יהודים בעלי השפעה בחצר הסולטאן, שבבעלותם בתים יפים. כלומר, המקורבים לשלטונות הצליחו לרכוש קרקע ולבנות בתים בגובה האסור ליהודים אחרים. ראינו שבשנת 1886 ניתנה הוראה להרוס את הקומה השנייה של בתי היהודים. הדבר נעוץ ב "תנאי עומר" האוסר שבתי הד'מים יהיו גבוהים מאלה של המאמינים. אשר למיוחסים, שיטה זו הייתה רגילה במרוקו כמו בארצות מוסלמיות אחרות, בהן קיים הכלל, כי מי שהמלך חפץ ביקרו כולל יהודים נהנים מהנחות שונות, והגבלות החלות על פשוטי העם, אינן מחייבות אותם.

ביזוי חכם בשנת 1888.

חכמי ישראל זכו בדרך כלל לכבוד גם על ידי המוסלמים והיו שהאמינו שבהיותם צדיקים יש בכוחם לחולל נסים ולרפא גם מוסלמים. אולם היו מקרים יוצא דופן כמו זה : בסוף שנת 1888 נמסר שמוסלם קילל את הרב וידאל הצרפתי. הרב פנה למושל בתלונה וגם זה קללו. באותה שנה הגיעו ידעיות לפריס ששני יהודים בפאס, שהלכו לברך את הקאדי החדש מוחמד סקלי, ידידם זה מכבר, הושפלו כאילו היו פושעים. הם נכבלו על ידי חיילים והולקו. אותה שנה העידו מוסלמים בפאס ששמעו מפיו של יהודי שאמר את השהאדה (העדות או ההצהרה ההופכת את אומרה למוסלם) והובא בפני קאדי כדי לאלצו לקיים את הצהרתו בדבר אמונתו באסלאם. הקאדי פקפק באמינות העדים, ויהודים שהיו נוכחים במקום נאלצו לשחד כמה מוסלמים כדי להימנע מנקמה.

האשמת יהודי שהרג מוסלמי בשנת 1888.

ביולי 1888 הואשם משה עמור בן עסולי בעל תעודת חסות של ארצות הברית שהרג ערבי, שהוא בנו של אדם שנאסר עקב אי תשלום חוב. הוא נאסר וקהילת פאס פנתה לשגריר ארצות הברית במרוקו מ. ריד לואיס כדי לשחררו. זה כתב לש. בן עוליל מנהל בית הספר של כל ישראל חברים וביקש את סיועו. גם שגריר ארצות הברית במדריד היה מעורב בפרשה, ונסע לפאס. המאמצים נשאו פרי, וכפי שפורסם בטיימם אוף מורוקו ב-13 באוקטובר 1888, שוחרר בן עסולי בפקודת הסולטאן. יהודי פאס חיו בצילן של הגבלות כלכליות וסכנות לאבדן רכושם וחייהם מול קנאות דתית מוסלמית שניזונה משמועות על עושרם של היהודים. והתוצאה תסיסה להתנפלות על בתיהם במללאח.

יהודי פאס תרל"ג-תר"ס-1900-1873-אליעזר בשן-עמ' צה-צח

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 130 מנויים נוספים

מרץ 2019
א ב ג ד ה ו ש
« פבר   אפר »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר