ארכיון יומי: 26 במרץ 2019


שרשים-יהדות-מסורת ופולקלור יהודי מרוקו-משה גבאי-1988

ליל הסדר

התמונה מתארת את עריכת ה״סדר״. במרכז התמונה — שולחן ה״סדר״ ומסביב המסובין; הבן הגדול הזמין את ארוסתו והוריה, הסבא מספר ביציאת מצרים; האבא מעביר את קערת הסדר מעל ראשי המסובין; קריאת ״בבהילו יצאנו ממצרים״ תוך יללת השמחה על־ידי הנשים; על השולחן כוסו של אליהו הנביא. מימין — הכשרת הכלים. למטה — הכנת המצות. משמאל — ליל המימונה.

ב. חגים וימים מיוחדים

ליל הסדר

 חג הפסח מתקדש בערב, ברדת יום הארבעה־עשר בניסן. כל בני המשפחה ואורחיהם מסבים ליד שולחן ערוך ומקיימים את  ה"סדר", הנקרא כך על שם הסדרים שקבעה המסורת בטקסי הסעודה. לפנים אכלו בתחילת הייסדר״ מצות ומרורים ואת הפסח, ולאחי מכן שאל הבן את ארבע הקושיות וסיפרו ביציאת מצרים.

במשך הדורות נוצרו מנהגים שונים אצל כל עדה. בעדות ספרד ניכרת יותר המסורת של פסח מצרים: אוכלים בעמידה ובחיפזון כשהמותניים חגורים והמקל ביד, וקוראים "בבהילו יצאנו ממצרים״.

בליל הסדר נוהגים דרך חירות ויושבים ב״הסיבה״, היינו נשענים על כסאות וכרים מקיימים את הסדר כהלכתו עם ארבע כוסות, לזכר ארבע הלשונות של הגאולה שנאמרו ביציאת מצרים. יש נוהגים למזוג כוס חמישית, כוסו של אליהו הנביא, מבשר הגאולה השלימה.

הכשרת הכלים. ניקוי הבית והכשרת הכלים לפסח היה מבצע מיוחד בקרב נשי קהילת יהודי מרוקו. כבר למחרת פורים היו מכשירים חדר אחד(המשפחות האמידות): נהגו להוציא את כל הרהיטים והכלים החוצה, לצחצחם ולהכשירם לפסח. בכל בית היו כלים מיוחדים לפסח, אותם שמרו כל השנה בעליית הגג. עקרת הבית דאגה לצחצוח ולהברקה של המגשים. הפמוטים והמדוכות העשויים נחושת והכל היה חייב להבריק בליל הסדר. היו מסיידים את הבית ומחדשים את המזרונים. זאת היתה תקופה טובה לבעלי המלאכה למיניהם.

אפיית המצות. לפנים אפתה כל משפחה את מצותיה לעצמה במאפייה השכונתית או בתנור שבחצרה, בטקס מיוחד ובשיתוף כל בני הבית. ראש המשפחה היה משגיח על הכשרות והאפייה נעשתה בזריזות רבה. כשה״פרינה״, התנור, היה כבר לוהט החלו לצקת מים לתוך הקמח וללוש, ולא הניחו את העיסה מידיהם אף רגע.

לא הוסיפו לעיסה אף תבלין או מלח כדי שהמצה לא תתפח. סמוך להכנסתה לתנור היו מחררים את המצה בגלגל מסומר. המצות היו עגולות ככתוב ״עוגות מצות״. המהדרין היו אופים את המצות מקמח שעורין, ״לחם עוני״.

כוסו של אליהו — כוס מפוארת מלאה יין העומדת על שולחן ה״סדר״ בליל פסח. לפני אמירת ״שפוך חמתך״, כשפותח אחד המסובים את הדלת, קם בעל הבית ואומר בקול רם ״ברוך הבא״, כלומר: מקבלים בכבוד גדול ובכוס יין את פני אליהו הנביא, הבא בליל הסדר לכל בית יהודי לבשר את הגאולה.

קיימת דעה כי כוסו של אליהו מסמלת כוס חמישית של ליל הסדר, כי נחלקו חכמים אם מסתפקים בארבע כוסות או צריכים עוד כוס כדי לגמור את ההלל הגדול.

כוס זו אינה חובה כמו ארבע הכוסות, וקוראים לה ״כוסו של אליהו״, כלומר לכשיבוא אליהו ויתבררו כל הספקות יבורר לנו גם ספק זה.

שרשים-יהדות-מסורת ופולקלור יהודי מרוקו-משה גבאי-1988

LA NUIT DU SEDER-SEDER NIGHT-MOCHE GABBAY

LE SEDER DE PESSAH

Le tableau représente le déroulement de la nuit du Séder de Pessah. Au centre la table du séder et autour toute la famille. Le fils aîné a invité sa fiancée et ses parents, le grand-père raconte la sortie d’Egypte, le chef de famille fait tourner le plateau de séder au-dessus des têtes en récitant “Bibhilou”. “C’est dans la précipitation que nous sommes sortis d’Egypte” alors que les femmes poussent des cris de joie. Sur la table le verre de vin réservé au prophète Elie. A droite la cachérisation des ustensiles. En bas la préparation des galettes. A gauche — la nuit de la Mimouna. 

SEDER NIGHT

The painting depicts the "Seder". In the center — the seder table with the whole family reclining around it — "mesubim". The eldest son has invited his fiance and her parents; the grandfather is reciting the Exodus saga; the father is passing the seder plate over the heads of the company, who are chanting, "With haste did we depart from Egypt״; on the table is the Prophet Elijah's cup. On the right — the kashering of utensils. On the bottom — preparing the matzot. On the left — the Maimouna evening celebration. 

LA NUIT DU SEDER. Pessah commence la nuit du 14 Nissan. Tous les membres de la famille et les hôtes participent à la cérémonie du séder, appelée ainsi en raison des règles d'ordre (séder) que la tradition a fixé pour le repas de la nuit de Pessah. Dans les temps reculés on commençait le séder en mageant des galettes et des herbes amères et ensuite un des enfants posait les quatre questions et ensuite on racontait la sortie d'Egypte.

Avec le temps chaque communauté a développé ses propres coutumes. Dans a tradition sépharade l'accent est mis sur la sortie précipitée d'Egypte d'où la lecture ce Bibhilou, on mangeait debout avec un bâton à la main pour symboliser qu'on était prêt au départ.

Au Maroc la tradition est de s'asseoir le plus confortablement sur le canapé ou en rembourant les sièges d'oreillers. On accompagne le seder de la boisson de quâtre verres de vin en souvenir des quatre formes de délivrance d'Egypte. Certains . ajoutaient un cinquième verre, celui du Prophète Elie annonciateur de la délivrance espérée proche.

LA CACHERISATION DES USTENSILES. Les préparatifs de Pessah sont avant tout du ressort des femmes et commencent dès après la fête de Pourim. Toute la maison était  nettoyée de fond en comble, la vaisselle spéciale de Pessah sortie de la cave ou du grenier, les autres ustensiles étant cachérisés à l'eau chaude selon les crescriptions de la Halakha. Les plateaux, bougeoirs de cuivre ou de bronze sont frotés pour être reluisants pour la nuit du Séder. Les murs extérieurs sont chaulés, les murs intérieurs repeints, la laine des matelas changée. C'était une période propice pour tous les artisans.

LA FABRICATION DES MATSOT. Dans l'ancien temps chaque famille fabriquait son propre pain azyme et le faisait cuire soit dans le four public soit dans la cour de la maison au cours d'une cérémonie à laquelle étaient conviés tous les membres de la famille, le père de famille veillant sur l'opération afin qu'il n'y ait aucun risque de voit la pâte lever. Lorsque le "ferran", le four, était bien chaud on versait l'eau sur la farine spéciale de Pessah et on remuait pour pétrir très rapidement et déposer la galette dans le four incandescent.

On se gardait d'ajouter tout épice, sel ou tout autre ingrédient afin d'éviter un debut de fermentation. Avant d'introduire la galette dans le four on y faisait des trous avec un petit rouleau. Les galettes étaient rondes conformément à la tradition. Les plus pieux utilisaient la farine d'orge, moins raffinée car il est écrit que les Hébreux ont consomme en Egypte “le pain de pauvreté".

LE VERRE DU PROPHETE ELIE un grand verre somptueux rempli de vin à ras-bord etait dispose au milieu de la table avant la récitation de la seconde partie de la Hagada commence par le mot "Shéfokh". Un des membres de la famille ouvre la porte et le chef de famille dit “soyez les bienvenus" au prophète Elle qui selon la tradition vient  dans chaque foyer juif la nuit du Séder annoncer l'arrivée du Messie.

Selon certaines sources le verre d'Elie vient d'une controverse entre les rabbins s'il faut se contenter de quatre verres ou en ajouter un cinquième pour terminer la recitation du Halel. Ce cinquième verre n'était pas obligatoire et on l'appelait verre d'Elie parce qu'on attendait sa venue pour nous éclairer sur cette controverse.

SEDER NIGHT— Passover (Pesach) falls on the evening of the 14th of Nissan. The family and their guests recline at the table which has been specially set, and they conduct the “Seder״, the set order established by tradition for the ceremonial meal and liturgical readings. Originally, the matzot and bitter herbs were eaten first, followed by the Paschal roast. The son would then ask the "Four Questions״, prompting the Exodus saga in reply. In some Sephardic communities, the meal is taken In haste, standing up, and the call is heard, "Bebehila, in haste did we leave Egypt." In others, it is customary to behave like free men and the reclining position Is adopted, leaning on cushions. Four cups of wine are drunk to symbolize the four expressions of Redemption used in the Exodus narrative, and a fifth cup is for Elija, who will proclaim the final, true redemption.

KASHERING THE UTENSILS Cleaning the house and kashering the utensils for Passover is a special job for the Jewish women of Morocco. Already, as early as the day following Purim, one room would be kashered (in the well-off families): It was customary to remove all the furniture and utensils outside the house, to polish and ready them for Passover. In every home there were special utensils for Passover, which were kept in an attic all during the year. The housewife saw to the polishing of the trays, the candlesticks and the pestles made of copper and everything had to shine on the night of the seder. The walls of the house were whitewashed and the matresses renewed. This was a good time of year for the various craftsmen.

BAKING OF THE MATZOT At one time, each family would bake their own matzot in the neighborhood bakery or in an oven in their own yard, in a special ceremony and in cooperation with all the members of the family. The head of the family was the overseer, the Mashgiach of the kashrut, and the baking was performed with great haste. When the "Prina", the oven, was very hot, the water would be mixed with the flour and it would be kneaded, and they would not permit the dough to delay in their hands even for a moment.

No condiment or spice or salt was added so that the matzoh would not leaven. Prior to putting the matzoh into the oven, the matzoh was serrated with a special knife. These matzot were round, as It is written, "matzoh cakes״. Those who are mehadrin, in other words very strict and demand a very high degree of kashrut, would bake the matzot from se'orim, barley flour, "poor man's bread".

LA NUIT DU SEDER-SEDER NIGHT-MOCHE GABBAY

שושביני הקדושים-יורם בילו2005 – צדיקים מקומיים וצדיקים מהגרים: ׳הגיאוגרפיה הקדושה׳ של יוצאי מרוקו בישראל

צדיקים מקומיים וצדיקים מהגרים: ׳הגיאוגרפיה הקדושה׳ של יוצאי מרוקו בישראל

אף שפולחני הקדושים בישראל הם רחבי היקף ומגוונים מכדי שיהיו נחלתה הבלעדית של קבוצת מוצא אתנית זו או אחרת, דומה שחותמם של יוצאי מרוקו ניכר יותר מכל עדה אחרת בתחייתן של ההילולות ובביטויי ההערצה הפולחניים לצדיקים. עובדה זו אינה מפתיעה לנוכח מקומם המרכזי של הצדיקים במרחב החיים של רבים מיהודי מרוקו לפני עלייתם לישראל. קודם שאציג בפירוט תמונות דיוקן של ארבעה סוכני קדושים ושל האתרים שהציבו על מפת המקומות הקדושים, אתאר מפה זו בכללותה. משורטטים כאן שישה נתיבים, שבאמצעותם ביטאו יוצאי מרוקו בישראל את הערצתם לצדיקים.

המסלול הראשון כולל אימוץ של קברי קדושים מקומיים, מוכרים היטב, הנסמכים על מסורות ארוכות ימים של עלייה לרגל. בין המקומות הקדושים המנקדים את פני הארץ מימים ימימה, בולט מקומם של קברים המיוחסים לדמויות כריזמטיות היסטוריות ומטא־היסטוריות מגיבורי המקרא, תנאים ואמוראים, דרך מורי הלכה נערצים ומקובלים אפופי סוד מימי הביניים ותחילת העת החדשה, וכלה ברבנים חסידיים בני המאות האחרונות (אילן תשנ״ז; וילנאי תשכ״ג; ריינר תשמ״ח). עם האתרים המרכזיים במפה הקדושה שבתחומי הקו הירוק נמנים קברו של רבי שמעון בר־יוחאי במירון, קבר רבי מאיר בעל הנס ליד חמי טבריה, קבר רבי יונתן בן עוזיאל בעמוקה שליד צפת, ומערת אליהו הנביא בכניסה הדרומית לחיפה. הילולותיהם של רבי שמעון ורבי מאיר הן העליות לרגל החשובות ביותר בין המסורות הוותיקות בפולחן הקדושים בישראל.

ההילה המיסטית האגדית האופפת את רבי שמעון בר־יוחאי כמחברו של ספר הזוהר הפכה את ההילולה שלו, הנחגגת בל״ג בעומר, לחגיגה צבעונית המושכת המונים מכל רחבי ישראל. המסורת המזהה את קברו של רבי שמעון במירון, הנמשכת לפחות מימי הביניים, זכתה לחיזוק משמעותי במאה השש־עשרה, משהפכה צפת הסמוכה למירון למרכז של הגות ופעילות מיסטית בהנהגת מקובלים יוצאי ספרד, ובראשם האר״י וגוריו־תלמידיו. הכתרים המיתיים שקשרו האר״י ותלמידיו לדמותו של רבי שמעון כגדול המקובלים, הקנו ערך מוסף מיסטי לחגיגה העממית, שנהגו לערוך במקום היהודים תושבי הארץ (המוסתערבים) מימים ימימה (בניהו תשכ״ב; ברסלבי תשט״ז; יערי תשכ״ב; ריינר תשמ״ח).

רבי מאיר, אף הוא תנא כריזמטי בן המאה השנייה, הפך במסורת העממית למתווך חשוב בין המאמינים לבין האל בזכות כוחות הריפוי המיוחסים לו. המסורת המזהה את קברו בפאתי טבריה היא עתיקת ימים, אך יום ההילולה שלו ב׳פסח שני׳ (י״ד באייר) נקבע רק במחצית השנייה של המאה התשע־עשרה. הסמיכות לל״ג בעומר (י״ח באייר), מועד הילולת רשב״י, נבעה מרצונם של פרנסי טבריה להסיט אליהם חלק מעולי הרגל הרבים, שעשו דרכם למירון מרחבי ארץ ישראל ומהאזורים השכנים, וליהנות מטובם (פרידהבר תשנ״א).

נוכחותם של יוצאי מרוקו בהילולות רשב״י ורבי מאיר ניכרה כבר בשנות השישים של המאה העשרים, ודומה שהתגברה והלכה בעשורים הבאים (בן־עמי תשמ״ד; שוקד תשנ״ט; Bilu 1988). כוח המשיכה המיוחד של צדיקים אלה בקרב העולים נבע מהמקום המרכזי שתפסו עוד בפנתיאון הקדושים במרוקו. עתה היה אפשר לממש את ההערצה העצומה כלפיהם על ידי ביקור בקבריהם, שנעשו קרובים ונגישים. עשרות אלפי החוגגים בהילולות רשב״י ורבי מאיר, מזרחים ואשכנזים, מייצגים את כל עדות ישראל, אך יוצאי מרוקו וצאצאיהם בולטים ביניהם במיוחד, והם מוסיפים לחגיגות צביון מגרבי מובהק. דפוסי החגיגה של יוצאי מרוקו ושל מזרחים רבים אחרים מנוגדים באופן בולט לאלה של החסידים האשכנזים, אף ששתי הקבוצות מאוחדות בהערצתן למקובל האלוהי. יוצאי מרוקו מעדיפים להגיע למקום במסגרות משפחתיות גדולות, ורבים מהם מתמקמים לשהות של ימים אחדים בעיר האוהלים הצומחת בחורשות סביב האתר. כאן, בחיק הטבע, הם יבלו את זמנם בצוותא, יאכלו וישתו, יזמרו ויספרו בשבחי הצדיק, יפגשו מכרים ותיקים, ויבדקו את תכולת הדוכנים ביריד הססגוני הצומח בדרך לאתר. ומכאן יגיחו לפקוד את קבריהם של רבי שמעון ורבי אלעזר בנו בבקשות לעזרה ובהוריות נרגשות על משאלות שהתמלאו. את הכרת התודה ילוו בחלוקת מגשים עמוסי תקרובת לחוגגים מזדמנים.

כוחו הפלאי של רבי מאיר הניב תפילה מיוחדת: ׳אלהא דמאיר ענני׳ (תלמוד בבלי, עבודה זרה יח, ע״ב).

החסידים האשכנזים במירון בולטים מאוד בתלבושתם האחידה ובנוכחותם במרכזים הטקסיים של ההילולה, אך שהותם באתר קצרה יותר, ובדרך כלל אינה כורכת לינה במקום. הם שמים פעמיהם ישירות אל מבנה הקבר, חוצים במהירות את אתרי הבילויים ההמוניים, המוקצים בעיניהם בגלל גילויי נהנתנות של חולין והעדר הפרדה בין גברים לנשים. הם גודשים את האולם המרכזי שבו נמצא צמד הקברים ואת בית הכנסת הצמוד לו, את המרפסות והגגות של האתר ואת החצר הפנימית שלו, ההופכת לזירה המרכזית של שירה וריקודים אקסטטיים לכבוד הצדיק. לכאן גם מובאים רבים מבני השלוש, נישאים על כתפי אבותיהם המרקדים עמם ומוקפים במעגלי רוקדים של חסידים ותלמידי ישיבה, לביצוע טקס החלקה, התספורת הראשונה (בילו תש״ס). הנשים שופכות את לבן באזור הנשי שבאולם הקבר ומתבוננות בריקודי הגברים ובטקס החלקה מהאזורים המוקצים להן.

נוכחותם הבולטת ופעילותם הנמרצת של החסידים האשכנזים בהילולת רשב״י הניעו את קנת בראון, אנתרופולוג מאנגליה שביקר במירון בראשית שנות השמונים, לראות את המתרחש במקום כביטוי סמלי ליחסים בין אשכנזים למזרחים בחברה הישראלית הרחבה: ׳חגיגת העלייה לרגל למירון הפגישה בין יהודים מזרחיים לאירופים, אך לא שילבה ביניהם. ההפרדה ביניהם נשמרה כאן כמו גם בסקטורים אחרים של החיים בישראל. העדר השוויון וחוסר האיזון ראויים לציון: החרדים ממוצא אירופי, במיעוט ואף על פי כן במרכז, שלטו בפעילות הטקסית של העלייה לרגל. המזרחים, אף שהם הרוב, נותרו בשוליים׳(1982,44 Brown & Mohr). קריאה סמלית זו של ההילולה, אף שאינה משוללת יסוד, מוגזמת בעיני. החרדים, למרות כוחם הפוליטי הגובר בישראל, אינם נראים כמייצגים המובהקים של האליטות הישראליות; והתפרסותם של המזרחים, ויוצאי מרוקו ביניהם, בחורשות הסובבות את האתר, נראית יותר כמשקפת את דפוסי הבילוי המסורתיים על קברי הצדיקים מאשר את שליטתם הנוקשה של החוגגים האשכנזים בהילולת מירון. כמשקל נגד לפרשנותו של בראון ניתן להביא מדבריו של יוסף הגלילי, מנאמניו הוותיקים של האתר, המבכה מרה את השתלטות המזרחים: ׳היכן הם הרקדנים של אז? איפה השמחה של אז, וההתלהבות והתרוממות הרוח של אז איה הן? במקום כל זאת נוצר מין גולם שקשה להגדירו, מין פיקניק המוני לא מאורגן, לפי מושגי המערב הפרוע, או כמין פנטאסיה מזרחית. כמין ״זיארה״ של נבי־רובין שבחולות יבנה העתיקה, או כפנטאזיאת נבי מוסה להבדיל בשנות העשרים למאה. למירון עולים כמאה אלף איש כ״י [כן ירבו], רובם מקרב העלייה החדשה. והם לא זכו להתבשם מהאווירה עטופת הזוהר של אז, שהייתה מנת חלקם של זקני היישוב. עולים אלה חוגגים לפי מושגיהם, וכדרך שראו אצל שכניהם בארצות גלותם׳(הגלילי תשמ״ח, 94-93).

הערת המחבר" הגלילי משווה כאן בין הילולת רשב״י במירון לעליות לרגל הפופולריות של פלשתינים מוסלמים לפני 1948. העמדה האתנוצנטרית של המחבר עולה מן ההשוואה שהוא עושה בין שמחת ההילולה מתחילת המאה ל׳שמחה משפחתית גדולה, דוגמת החתונות הגדולות המפוארות שבחצרות האדמו״רים שבמזרח־אירופה׳(שם, 93).

אכן במירון, כמו גם בהילולות הגדולות האחרות, ותיקות כחדשות, התבלט והלך בקרב דפוסי ההילולה הנבדלים של המזרחים סגנון החגיגה המיוחד של יוצאי מרוקו. הוא ניכר בשימוש הרווח בניב היהודי של ערבית מגרבית, בצלילי המוזיקה המרוקאית הנישאים באוויר, בהתנאותם של חוגגים רבים בפריטי לבוש ממרוקו, כמו הגלימה הלבנה (ז׳לבה) והתרבוש האדום (פזי), בניחוח המאכלים המרוקאיים המסורתיים ואדי המחיה (עראק בערבית מרוקאית) בסעודות, ואפילו באוהלי אירוח אופייניים למרוקו שאחדים מהם קושטו, בצד תמונות של מנהיגי המדינה ונסי צה״ל, בדיוקני מלך מרוקו.

הילולת ל״ג בעומר במירון, בהיותה מסורת ותיקה ומבוססת, היא מחוץ לתחום הדיון שלנו בפרקים הבאים, אך שמו של רבי שמעון בר־יוחאי ישוב ויעלה בפרק החמישי, כצדיק הפטרון של אסתר סוויסה, אחת משתי סוכנות הקדושים המוצגות כאן.

שושביני הקדושים-חולמים, מְרפאות וצדיקים בסְפר העירוני בישראל-יורם בילו2005 – צדיקים מקומיים וצדיקים מהגרים: ׳הגיאוגרפיה הקדושה׳ של יוצאי מרוקו בישראל עמ'52-49

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 122 מנויים נוספים

מרץ 2019
א ב ג ד ה ו ש
« פבר   אפר »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר