אעופה אשכונה / ר' יצחק אביחצירא-מילים וביאורים לפיוט

אעופה אשכונה / ר' יצחק אביחצירא

אָעוּפָה אֶשְׁכּוֹנָה. וְאַרְחִיקָה נְדֹד.

בַּמִּדְבָּר אָלִינָה . וְאוּלַי אֶמְצָא דּוֹד:

נֶשֶׁק אַהֲבָתוֹ. בְּלִבִּי בּוֹעֵרָה.

מִיּוֹם פְּרֵדַתוֹ. נַפְשִׁי עָלַי מָרָה:

יְדִיד מֶנִי בָּרַח. הָלַךְ עֲזָבַנִי.

אֵיזוֹ דֶּרֶךְ אָרַח. וְאֵלְכָה גַּם אֲנִי:

יָצָאתִי לְבַקֵּשׁ. דּוֹדִי בֵּין חֲבֵרִים.

נִלְכַּדְתִּי בְּמוֹקֵשׁ. הִכּוּנִי הַשּׁוֹמְרִים:

צִפִּיתִי לְדוֹדִי. מָתַי יָבוֹא אֵלַי.

יַלְבִּישֵׁנִי עֶדִיי. וִירַחֵם עָלַי:

חֲשׂף זְרוֹעֲךָ. לְקַבֵּץ פְּזוּרִים.

גַּלֵּה קֵץ יִשְׁעֲךָ. וְדִגְלֵךָ הָרֵם:

קוּמִי יְחִידָתִי. וְשׁוּבִי בִּתְשׁוּבָה.

אֲחוֹתִי רַעְיָתִי. הִנֵּה גוֹאֲלֵךְ בָּא:

חֲמוּדָה יְקָרָה. רַבַּת הַמַּעֲלוֹת.

גַּם מִפָּז נִבְחָרָה. צְאִי נָא בִּמְחוֹלוֹת:

זָכַרְתִּי לְךָ חֶסֶד. נְעוּרָיִךְ נְעוּרִים.

הֵיכָלֶךָ אֲיַסֵד. בְּאַבְנֵי סַפִּרִים:

קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים.

קוּמִי לָךְ אֲהוּבָהּ. כִּי בָּא קֵץ דְּרוֹרִים:

ביאור לפיוט 'אעופה אשכונה'

על הפיוט – מתוך אתר פיוט

           פיוט ממסורת יהודי מרוקו, פרי עטו של ר' יצחק אביחצירא, בנו הרביעי והקטן של רבי יעקב אביחצירה המכונה 'אביר יעקב', סביו של ה'באבא סאלי'. ר' יצחק, תלמיד-חכם ומקובל, פעל במרוקו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. זהו אחד מבין הפיוטים המופיעים בקובץ השירים 'יגל יעקב' – קובץ שירים פרי עטם של הרבנים משושלת אביחצירה.

הפיוט עומד בהשפעה ברורה של שיר השירים, הן באוירה הכללית של השיר ושל סיפור הרעיה המבקשת את הדוד, הן בשיבוץ של קטעי פסוקים וצירופי לשון מתוך שיר השירים.

הוא מצטיין בהבעה יפה בפשטותה, כובשת לב, של החיפוש ההדדי בין הדוד והרעיה, המסמלים את עם ישראל ואלוהיו.

לפיוט תבנית של דו-שיח בין שני הדוברים, תחילה שומעים את קולה של הרעיה המחפשת את הדוד, האל – שמא למדבר נעלם? או, חלילה, נבלע בין צרים? קצת אחרי מחציתו של השיר מופיע קולו של האהוב, הקב"ה, הנענה לקריאת הרעיה ומבטיח לה "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ". בבית האחרון נשמע קולם של הדוד והרעיה גם יחד. הרעיה שומעת את קול דודה הבא ומדלג על ההרים והדוד משיב לה: קוּמִי לָךְ אֲהוּבָה כִּי בָּא קֵץ דְּרוֹרִים. שלא כמו שיר השירים, נחתם השיר בנימה אופטימית, של מפגש ואיחוד בין שני האוהבים.עד כאן מאתר פיוט

הקדמה קצרה לפיוט אעופה אשכונה: חוברת ברית מספר 31

פיוט זה מציג מעין דו שיח בין הקב״ה לכנסת ישראל (עם ישראל), שכנסת ישראל מבקשת ומצפה מהקב״ה, הקרוי דוד שיגאלנה, והקב״ה שחפץ מאוד לגואלה, מודיע לה שיעשה זאת בזכות התשובה שתעשה ותודות למעלותיה וחסדיה מהעבר.

בפיוט זה ישנם עשרה בתים, שישה הראשונים מציגים את הצד המדבר של כנסת ישראל, שלושה בתים אח"כ עוסקים בתגובתו ובתשובתו של הקב״ה לכנסת ישראל, הבית העשירי החותם, משלב את שני הצדדים, במחציתו הראשונה של הבית, הדיבור של כנסת ישראל כלפי הקב״ה, ובמחציתו השניה, דיבור הקב״ה לכנסת ישראל.

סגנונו של פיוט זה המציין כפי שאמרנו את הדו שיח שבין הקב״ה לכנסת ישראל מצוי בעוד פיוטים של גדולי עולם, אך קדם לפיוטים אלו, החכם מכל האדם, הלא הוא שלמה המלך עליו השלום שחידש סגנון זה במגילתו"שיר השירים", מגילה המאפיינת מאוד דו שיח זה. ואכן בפיוט שלפנינו ביטויים לא מעטים נלקחו מתוך שיר השירים קודש קודשים.

לא באתי במלאכתי זו אלא לבאר ביאור פשוט של מילות הפיוט עם מעט מקורות, ואין אני מתיימר לפענח הצפונות הטמונות בפיוט זה.

ויהי רצון שעל ידי אמירת פיוטים אלו, הקב״ה יתעורר עלינו ברחמים, ונזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן.

בן הזקונים של ר' יעקב נולד בשנת ה'תר"ך בעיר תאפיללת (מרוקו). נקרא 'יצחק' על שמו של האר"י ואביו גילה כי יש בו ניצוץ מנשמת האר"י, על כן התיר לו ללמוד קבלה מגיל צעיר.
הסתגר בעליית הבית ושקד יומם ולילה על לימוד התורה, ערך תיקונים ומידי יום היה רגיל לשתות כמות גדולה של ארק ["מאחיה"] על מנת להתרכז בלימודיו.
נודע בבקיאותו בכל התורה ובמשך 5 שנים למד בשעות הלילה יחד עם ר' ישראל [ה"בבא סאלי"] את כל הש"ס עם פוסקים, תוספות ומהרש"א. כתב את הפיוט "אעופה אשכונה".
בשנת ה'תרע"ב יצא למסע איסוף כספים עבור ישיבת "אביר יעקב" ושכר שומר חמוש שילווה אותו. בסמוך לעיירה תולאל התנפלה עליהם קבוצת שודדים ובמהלך חילופי היריות נסו השודדים אל היער מבלי ליטול את הכסף אולם כתוצאה מפגיעת כדור השיב את נשמתו ליוצרה

הביאור בית א'

רובו של הבית הפותח את הפיוט לקוח משני פסוקים רצופים בספר תהילים: "ואומר מי יל/; לי אבר כיונה, אעופה ואשכנה" ופסוק נוסף אחריו: "הנה ארחיק נדוד, אלין במדבר סלה"

(תהילים נהי, זי-חי).

אָעוּפָה אֵשְׁכּוֹנָה. וְאַרְחִיקָה נְדֹד. בַּמִּדְבָּר אָלִינַה . וְאוּלַי אֶמְצָא דּוֹד:

אעופה אשכנה – כנסת ישראל שכל כך חפצה לפגוש את הקב״ה והמפגש הזה הוא ע״י שהקב״ה ישרה שכינתו בתוכה, אומרת שהיא מוכנה לעוף ממקומה כציפור, וללכת לשכון, כלומר לגור, לשהות במקום אחר.

וארחיקה נדוד – ולא זו בלבד אלא אפילו לנדוד מרחק גדול

במדבר אלינה- ובמדבר אני אלין- כלומר, אני מוכנה, אומרת כנסת ישראל, אפילו להגיע למדבר ולישון בו, על אף שהמדבר אינו מיושב, ומהווה מקום סכנה שכן מצויים בו חיות רעות, ליסטים וכוי.

ואולי אמצאה דוד – והכל כדי שאולי אזכה למצוא את דודי, הוא הקב״ה, המוזכר רבות בשיר השירים בכינוי"דוד" כידוע.

בית בי

נֶשֶׁק אַהֲבָתוֹ. בְּלִבִּי בּוֹעֵרָה. מִיּוֹם פְּרֶדַתוֹ. נַפְשִׁי עָלַי מָרָה:

נשק אהבתו – ממשיכה כנסת ישראל ואומרת האהבה שלי כלפיו, שהיא כלי המלחמה שלי, הנשק שלי.

בלבי בערה – אותה אהבה בוערת בליבי.

מיום פרדתו – והנה מיום שנפרד ממני, והפרידה הגדולה הזו היתה מאז חורבן בית המקדש.

נפשי עלי מרה– הנפש שלי, אומרת כנסת ישראל, מצויה במצב של מרירות.

בית ג'

יְדִיד מְנֵי בָּרַח. הָלַךְ עֲזָבַנִי. אֵיזוֹ דֶּרֶךְ אָרַח. וְאֵלְכָה גַּם אֲנִי:

ידיד מני ברח ־ כנסת ישראל מתארת את פרידתו של הקב״ה ממנה באמרה שידיד, שהוא כינוי נוסף לקב״ה, ברח ממנה.

הלך עזבני ־ הלך ועזב אותי, והנטישה הזו היתה בהחרבת בית מקדשנו ותחילת גלותנו. איזו

דרך ארח – לאיזו דרך פנה הקב״ה בעץבו אותי ובלכתו? ארח מלשון דרך כפי הכתוב באיוב "וארח לחברה עם פעלי און, וללכת עם אנשי רשע" (איוב לד׳,חי)

 ואלכה גם אני – כלומר ברגע שאדע לאיזה כיוון הלך הקב״ה, אלך מיד גם אני.

בית ד'

יָצָאתִי לְבַקֵּשׁ. דּוֹדִי בֵּין חֲבֵרִים. נִלְכַּדְתִּי בְּמוֹקֵשׁ. הִכּוּנִי הַשּׁוֹמְרִים:

יצאתי לבקש – אחרי עזיבתו של הקב״ה את כנסת ישראל, אומרת כנסת ישראל שהיא יצאה כדי לבקש, כלומר לחפש ולמצוא כפי שנאמר בשיר השירים "אבקשה את שאהבה נפשי, בקשתיו ולא מצאתיו"

דודי בין חברים – וחיפשתי את דודי הוא הקב״ה בין החברים, כלומר בין מלאכי השרת הקרויים גם חברים והם קרובים מאוד לקב״ה.

נלכדתי במוקש – אך לא הצלחתי למוצאו, ומוקש-כלומר, מכשול, עיכב אותי.

הכוני השומרים – ומהו אותו המוקש? השומרים שהם שליחי הקב״ה (ונראה שהכוונה לגויים המתקוממים עלינו, עיין ברש״י לשיר השירים ) והם הכוני ועל ידי כך הרחיקו אותי מישועת ד' וגאולתו. וביטוי זה יסודו משיר השירים ה',ז' שם נאמר: "מצאני השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני".. וכוי…

בית ה'

צִפִּיתִי לְדוֹדִי. מָתַי יָבוֹא אֵלִי. יַלְבִּישֵׁנִי עֲדִי. וִירַחֵם עָלַי:

צפיתי לדודי – למרות ההכאות והייסורים שעברתי, אומרת כנסת ישראל, לא התייאשתי וציפיתי לישועה שתגיע מדודי, הוא הקב״ה, בבחינת "צפית לישועה"- שאדם חייב לצפות ולקוות שדי יגאלנו.

מתי יבוא אלי – צפיתי מתי יבוא אלי הקב״ה, ישלח משיחו ויגאלני.

ילבישני עדי – וכשהוא יבוא, ילביש אותי עדי שפירושו תכשיט, כלומר הקב״ה יקשט אותי וילביש אותי בתכשיטים מיוחדים רוחניים המתאימים לזמן של גאולה. וביטוי זה הוא מעין הנאמר בישעיה: "שאי סביב עיניך וראי.. וכוי כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה".

וירחם עלי – וממילא על ידי שיבוא אלי הקב״ה ילבישני בבגדי ישועה ויגאלני,- על ידי כך ירחם עלי.

בית ו'

חָשׂף זְרוֹעֲךָ. לְקַבֵּץ פְּזוּרִים. גַּלֵּה קֵץ יִשְׁעֲךָ. וְדִגְלֵךָ הָרֵם:

חשוף זרועך– כנסת ישראל מבקשת שיגלה את זרועו, אותה זרוע שפועל איתה ישועות כדברי ישעיה הנביא(נב׳, יי): "חשף ד' את זרוע קדשו לעיני כל הגויים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוהינו".

לקבץ פזורים – ויקבץ את כל פזורי תבל לארץ הקודש, ארץ ישראל. כפי שאנו מבקשים בתפילת שמונה עשרה: "וקבץ גלויותינו וכוי"

גלה קץ ישעך – זוהי בקשה מהקב״ה שיגלה את סוף הישועה, ותהיה גאולה שלימה.

 ודגלך הרם – והדגל שלך, כלומר גילוי כבוד ד' בעולם, גלה והרימהו לעיני כל.

בית ז'

קוּמִי יְחִידָתִי. וְשׁוּבִי בִּתְשׁוּבָה. אֲחוֹתִי רַעְיָתִי. הִנֵּה גוֹאָלֵךְ בָּא:

קומי יחידתי – כאן מתחילה הפניה הראשונה בפיוט של הקב״ה לכנסת ישראל, באומרו לה שתקום כפי שנאמר בשיר השירים "קומי לך.. וכוי, רעייתי יפתי".. (שיר השירים ב׳,יי)

יחידתי הוא כינוי לכנסת ישראל שהיא בגדר בנו יחידו של הקב״ה שבו בחר מכל העמים להיות לו לעם סגולה.

ושובי בתשובה – הקב״ה אומר לכנסת ישראל אמנם הנך מבקשת ממני לגואלך, אך הקדימי את ועשי את הפעולה הראשונית ותתקרבי אלי, על ידי שתתקני את מעשייך ותחזרי בתשובה.

אחותי רעייתי ־ פניה נוספת לכנסת ישראל והפעם בכינוי אחר "אחותי רעייתי" שכנסת ישראל קרויה גם אחות לקב״ה וגם נקראת רעייתו, ואף זה מצוי בשיר השירים (הי,בי)

הנה גואלך בא – ואם תעשי את חפצי ותשובי בתשובה, ממילא מבטיח אני כי אבוא ואגאלך, כפי שאמרו חז״ל שאין ישראל נגאלים אלא בתשובה.

בית ח'

חֲמוּדָה יְקָרָה. רַבַּת הַמַּעֲלוֹת. גַּם מִפָּז נִבְחֲרָה. צְאִי נָא בִּמְחוֹלוֹת:

חמודה יקרה – בבית זה ישנן מספר תיאורי חיבה של הקב״ה כלפי כנסת ישראל. חלק מתוכם דומים מעט לנאמר במגילת איכה :"בני ציון היקרים הממלאים בפז" (איכה ד׳,בי). ובתחילה, "חמודה יקרה"- שעם ישראל הוא חמדתו הנבחרת והיקרה של בורא עולם.

רבת המעלות – שאת עם ישראל מייחדים מעלות רבות, כגון ביישנים רחמנים וגומלי חסדים, מחבבים את המצוות, מקדימים עשייה לשמיעה ועוד. וזאת בשונה משאר העמים.

גם מפז נבחרה – כנסת ישראל, עם ישראל מיוחדים ומובחרים אפילו יותר מפז שהוא זהב משובח, טוב ונקי, כפי שנאמר בספר תהילים על עניין אחר, על התורה והמצוות, שהם: "הנחמדים מזהב ומפז רב וכוי" (תהילים יט', יא')

צאי נא במחולות – הקב״ה מודיע לכנסת ישראל, החובקת בתוכה מידות טובות רבות, שהיא רשאית לצאת לשמוח ולרקוד במחולות (מחול= ריקוד במעגלים), שכן הגיע זמן גאולתך.

 בית ט'

זָכַרְתִּי לְךָ חֶסֶד. נְעוּרָיִיךְ נְעוּרִים. הֵיכָלֶךָ אָיָסֵד. בְּאַבְנֵי סְפָרִים:

זכרתי לך חסד – הקב״ה אומר לכנסת ישראל שלא תדאג כיוון שהוא זוכר את החסד שעשתה בעבר.

נעורייך נעורים ־ והחסד הזה של כנסת ישראל היה בעבר, בזמן נערותה, עת יצאה מצרים ומתן תורה והלכה אחריו ארבעים שנה, לא בעיר או ביישוב, אלא במדבר. ומחציתו הראשונה של הבית הזה מבוססת על פי הנאמר בנביא: "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר, בארץ לא זרועה" (ירמיה ב', בי)

היכלך איסד – ואשר על כן הנני מתוכנן לבנות ולייסד את ההיכל שלך שהוא בית המקדש

באבני ספירים – באבנים מיוחדות ויקרות שנקראות ספירים וכפי שמובא בנביא: "הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים". (ישעיה נדי, יא')

בית י'

קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים. קוּמִי לָךְ אֲהוּבָהּ. כִּי בָּא קֵץ דְרוֹרִים:

בבית זה מצוין כבר שלב הגאולה ממש.

קול דודי הנה בא ־ כנסת ישראל שומעת ומזהה את קול הקב״ה שמגיע כדי לגאול אותה.

מדלג על ההרים – וצורת ההגעה שלו היא במהירות, ולצורך כך הוא מדלג על ההרים למהר ביאתו(על פי פירוש מצודת דוד לשיר השירים ב',חי) ומחציתו הראשונה של בית זה היא על פי הנאמר בשיר השירים "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות" (בי,חי)

קומי לך אהובה ־ כאן באמצע הבית הקב״ה הוא המדבר, ואומר הוא לכנסת ישראל, אהובתו, שתקום קימה שיש בה התעוררות רוחנית.

כי בא קץ דרורים ־ ומסיים הקב״ה ואומר לכנסת ישראל, הנני אומר לך לקום כי כבר הגיע קץ דרורים- כלומר הגיע זמן חירותך, (דרור פירושו חירות, חופש) שהוא עת הגאולה.