נולדתם ציונים-'החרות'-עיתון לאומי בבעלות ספרדית-יצחק בצלאל-תשס"ח

כלומר, למרות שהוכחות אין והביסוס העובדתי לקוי, מסיים רבינוביץ את מאמרו: ׳ולא הייתי מטנף את עטי בפולימיקה עם ״החרות״׳. זאת ועוד, במלחמת השפות החשיד יוסף אהרנוביץ את ׳החרות׳ כי רק מקרה הוא שטרם נקנה על־ידי חברת ׳עזרה׳ ועיתון זה עוד יגלה את פרצופו ויתמכר לה. האשמה זו לא היתה מיוסדת על עובדה אלא על תחזית, שאכן לא התממשה, שכן ׳החרות׳ שימש כביטאון העיקרי

של המחנה העברי ללא תמורה כספית. ׳החרות׳ תבע את אהרנוביץ לדין והנתבע סירב, שוב בנימוק: ׳אין זה לפי כבודי׳.

כאן מתבקשות שלוש הערות. האחת – ב׳הפועל הצעיר׳ התקיפו לא־אחת גם את ׳העיתונות הירושלמית׳, וביותר את ׳הצבי׳ (׳האור׳), לפעמים עם ׳החרות׳, שהיה בעיניהם תלמיד־יורש של עיתוני בן־יהודה אך גרוע מהם. כך האשים י׳ אהרנוביץ גם את ׳האור׳ שהוא מקבל שכר גם על הדרישה וגם על הפרישה – באותן מילים שנאמרו על ׳החרות׳ – גם כן ללא ביסוס עובדתי, וביקורתו היא טוטלית: ׳עתון חסר תוכן, חסר צורה, חסר שפה וסגנון וחסר כל טעם […] חנופה […], צעקנות המגיעה עד לגועל נפש […]׳. אירוני הדבר שדווקא ׳מוריה׳ זכה מפיו לפטור מחטא השלמונים, אף שעיתון זה היה קרוב לוודאי מכור במלחמת השפות. הערה שנייה – גודש החירופים וביטויי השוק שסופרי ׳הפועל הצעיר׳ היפנו כלפי אנשי ׳החרות׳: ׳שפלים׳, ׳חרש שוטה וקטן׳, ׳בור דאורייתא׳, ׳הדיוטות׳, ׳הידים הטמאות׳. י׳ אהרנוביץ סיים מאמר גדוש איבה כלפי ׳החרות׳ במשפט ׳זכר תזכור את אשר עשתה לך ״החרות״׳ – צירוף לשוני שנאמר במקורו על עמלק כאשר התורה מצווה להשמידו. הערה שלישית – הדברים ב׳הפועל הצעיר׳ על ׳החרות׳ חוברים לדברים רבים כיוצא בהם שפורסמו בו על היהודים הספרדים (לא התימנים) וקצרה כאן היריעה לפירוט מסכת נגעים זו, המחייבת גם השוואה עם עיתונים אחרים.

׳פועלי ציון׳ ו׳האחדות׳ היו שונים מ׳הפועל הצעיר׳ ביחסם אל ׳החרות׳. עוד בפסח תרס״ט, בשלבי הייסוד של ׳החרות׳ ו׳האחדות׳, הציע יצחק בן־צבי במועצת ׳פועלי ציון׳: ׳[…] כי נקח חלק אקטיווי בעתון החדש העתיד לצאת לאור בירושלים בשם ״החרות״ וגם לעזור בהפצתו […] נעזור גם בסכום כסף מסוים מכסף ״האחדות״׳. הצעה זו לא מומשה. אך לדברי רחל ינאית במועצת המפלגה בירושלים, כעבור שלושה חודשים:

חשבנו לערוך את ׳החרות׳ אך היא נמכרה לענתבי [.״ובהמשך]: עם עתונים אחרים לא יכלנו ג״ב [גם כן] לבוא בקשר. בעת האחרונה פנה אלינו ׳הפרדס׳ והציע לפנינו כי ניקח חלק ברידקציא […] ובסוף החלט כי כל הרידקציא היא בידי חברינו. ואנחנו מצדנו משתדלים להפיץ אותו. ושום אחריות מטריאלית איננו לוקחים עלינו. על־ידי העתון הזה נוכל לחדֹר לתוך השדרות הרחבות של ירושלים.

הצעת השותפות עם ׳הפרדס׳ נדחתה במועצה, אף כי רוב המשתתפים בדיון תמכו בה. נימוקי השוללים היו חומריים: השותפות תחייב להעסיק עורך בשכר, היא עלולה להכשיל את המאמץ להוציא את ׳האחדות׳ כביטאון שהמפלגה בחוץ־לארץ אמורה לממנו, והיו שהיתנו שותפות זו בהפסקת הופעתו של ׳דער פארדעס׳ בז׳ארגונית. רק אחד המשתתפים התייחס בביזוי אל ׳הפרדס׳: ׳סמרטוטים כאלה׳. את התמיכה בשותפות המוצעת נימק י׳ בן־צבי: ׳זה יתן לנו הרבה, אנחנו נלמד מזה: איך לדבר אל העם, באיזה לשון, באיזה מאמרים׳. לדעתו, אפילו היו למפלגה האמצעים להוצאת ׳האחדות׳ העצמאי היה עדיף ׳מקודם ללמוד ולדעת איך ובאיזה אופן צריך לדבר אל העם׳.

אין בדיון הזה, פרט להתבטאות אחת (׳סמרטוטים׳), את מטען ביטויי הביטול והביזוי שננקטו ב׳הפועל הצעיר׳ כלפי ׳החרות׳, אף כי משהופיע ׳האחדות׳ פורסמו גם בו ביטויי נאצה כלפי ׳החרות׳, אולם מספרם מועט יחסית והם בעיקר מעטו של איש אחד, י׳ זרובבל. מאמרו שדן בכפיפה אחת בבנק אפ״ק, במוסד בצלאל וב׳מאורע ברנר׳ נפתח בתיאור דיוקן של העורך ח׳ בן־עטר: ׳בחור מבוהל בעל עצבים עם ״תביעות״ […] חולה האיש הזה […] צער בעלי חיים י […] ועצבנותו מתרבה מיום ליום […] צריך ללמדו פרק בהלכות דרך ארץ. בשביל חולים יש מכון מיוחד […] פותח את פיהו בגדופים, ופומיה גפרית וזפת׳. זרובבל תימצת את מאמרו של ברנר וסיים שוב בדרדור חרפות על ׳החרות׳ ועורכיו: ׳בחורים הדיוטים צבועים, שאינם מסוגלים ואינם רוצים להשיג דבר פשוט זה׳, ׳והנבלה מפיצה את חידקיה באוירנו, ׳להראות בגעל נפש לבעל הרבה את מקומו׳, ׳נשמה נרצעת משוחדה […] יוצאים בהתנפלויות נבזות […] עוסקים במלשינות׳, ׳הפקרות חוליגנית שכזו׳, ׳עתון שחור׳, ׳והכלב רודף […] ונובח, נובח, נובח […]׳. במאמר אחר הזכיר זרובבל שוב את ׳החרות׳, הפעם עם הספרדים ׳שעמדו מרחוק לנו זה מתמול שלשום׳, ועתה משהגיעה השעה לעסוק בבעיות הפנימיות, את זה יוכלו לעשות ׳דווקא האשכנזים, שכֹּחם יפה בעניני רוח׳. בהמשך הוא הפטיר: ׳״החרות״ הטובעת במקוה של טפשות, זוהמא ורפש[…]׳.

עוד ב׳האחדות, מאמר מאת א׳ חשין, שלדבריו שאלה היא האם יש בארץ עיתונות צהובה? הוא מתח ביקורת על עיתוני בן־יהודה ו׳המוריה׳, ואחר־כך:

[…] ו׳החרות׳ הערטילאית – שהיא מין ׳לא חילק ידענא ולא בילק ידענא׳, מין תם ו׳שאינו יודע לשאול׳ בבת אחת […] לא מעלה ולא מורידה אלא כותשת מים במכתשת, גם היא לא ממשפחת הצהובים היא, אלא איזו בריה בפני עצמה.

[…] הנה הספרדים ומספר הגון מקוראי הישוב הישן, למשל, מסתפקים במועט בדרישותיהם לעתונם. צרכיהם מוגבלים עד למאד […] זה נכון במובן ידוע רק בנוגע ל׳החרות׳ וזהו גם סוד קיומה. היא עוררה את הצרך בקרב הספרדים בעיתון ממציא להם חדשות […].

נאצות אין במאמר, אך לדבריו קיימת זהות בין ׳החרות׳ והספרדים, לא רק שהעיתון מבטא את צורכיהם, גם חסרונותיו הם מניה וביה חסרונותיהם.

ב׳האחדות׳ פורסם גם מספר ניכר של ציטוטים של עובדות ודעות מ׳החרות׳ בנימה נייטרלית ולפעמים מפרגנת, כגון שהידיעה היא ׳ממקור נאמן׳, או מאמרים המתדיינים עם ׳החרות׳ ללא התנשאות, בשאלות כמו הבעיה הערבית או מלחמת השפות.

ההבדל בין ׳האחדות׳ ל׳הפועל הצעיר׳ ביחסם אל ׳החרות׳, לבד מאישיותו של כל כותב וכותב, הוא פרט ביחסן של שתי המפלגות אל הספרדים. ׳פועלי ציון׳ חיפשו נתיבות אל הספרדים בארץ, בתורכיה ובסלוניקי וגילו עניין בעיתוניהם ובארגוניהם, כחלק מראייתם את תפקידם הפוליטי הכללי (ארגון מעמד הפועלים העירוני, דמוקרטיזציה של החיים הפוליטיים), ואילו ׳הפועל הצעיר׳ גילו עניין בתימנים בלבד, בעיקר בשל מקומם בכיבוש העבודה.

׳הפרדס׳ החל להופיע בסמיכות זמן ל׳החרות׳ ושרד חמישה חודשים. המו״ל והעורך שלו היה ספרדי. שני העיתונים התחרו על אותו ציבור קוראים, דברי הריבות ביניהם היו רובם ככולם בפרשת ריב הרבנות הספרדית הירושלמית. שני העיתונים לא התנזרו מחרפות(סמרטוט, חלאה, שיקוץ, שפלות), סגנון שהיה רווח למדי בריב הרבנות הממושך.

׳מוריה׳ ביטאון של חוגים באורתודוקסיה האשכנזית בירושלים, חלק ניכר מעימותיו עם ׳החרות׳ היו בענייני דת, ובחלק מהם שזורות האשמות מופרכות. לדוגמה, ׳החרות׳ כתב על רב נודע בצפת, רידב׳ז, שהוא תומך במיסיון, כתגובה ביטלו 22 ממנוייו את המינוי על העיתון ועשרות אשכנזים הכריזו חרם עליו. ׳מוריה׳ העיר על כך, כי ׳החרות׳ ׳פוער פיו תמיד על כל הקדוש לנו׳. אציין שלושה עימותים ביניהם, משום שההאשמות שהועלו בהם ניתנות לבדיקה.

הראשון – ׳החרות׳ פירסם סידרת מאמרים על כיבוש טריפוליטניה בידי איטליה בשנת 1911 מאת סופרו בטריפולי מרדכי כהן. תגובת ׳מוריה׳:

החרות נפנפה בסופרה המיוחד […] ממערכות המלחמה (כלומר מבית הכנסת או ממעמקי חביון הגניזה שמה) […] דברים שאינם נכונים בודאי […] איזה מרדכי כהן מטריפולי מספר את פרטי הכבוש של העיר ן…] ונכר מתוך המכתב עצמו שאין הדברים לקוחים מהאמת, והכתב ההמוני הפשוט מדבר רק מתוך מושגו הגם […]. שבודאי אין לשום לב לאיזה מ׳ כהן ולפטפוטיו […] דברים בלתי יסודיים כאלו על סמך איזה אישון בלתי ידוע […].

נולדתם ציונים-הספרדים בארץ ישראל בציונות ובתחייה העברית בתקופה העות'מאנית-יצחק בצלאל-תשס"ח עמ'347-343

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 132 מנויים נוספים

אפריל 2019
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ   מאי »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  
רשימת הנושאים באתר