ארכיון יומי: 6 במאי 2019


Les veilleurs de l'aube-Victor Malka-2010-Piyoutim

 

Mon Dieu je te glorifierai (Elohaï aromimkha) 

Mon Dieu, je te glorifierai Parce que ton fils, fruit de ta grâce Et qui a reçu ton sceau Tu l’as nommé Abraham !

Ses paroles sont rayons de miel,

Le peuple entier est derrière lui,

Il dit amen à tous ses ordres Le peuple du Dieu d’Abraham. Il

[1] est juste et juste est sa parole

Car le Tout-Puissant est à sa droite

Pour qu’il dirige jour après jour ses ouailles.

Père des peuples est Abraham !

 

Une étoile de justice (Kokhav tsedek) 

Une étoile de justice pour les générations Sa lumière a brillé.

Abraham était unique parmi les hommes de son temps. Au printemps de ses jours, il connut l’Étemel Et vit dans son projet des illuminations.

C’était un sage sédentaire, non pas un militaire.

Et son nom n’était pas associé aux gens d’épée.

Son âme ne songeait qu’à réunir les foules Et à leur enseigner sa loi et ses leçons !

Voici donc Abraham – lion dans la forêt –

Célébré, entouré d’un petit groupe d’hommes

Montant à l’assaut, face à quatre monarques

 Faisant taire leur épée par sa seule parole.

 

Dieu vivant et grandiose (El Haï ram)

Au Dieu glorieux et sublime, je veux chanter,

Je célébrerai à jamais son nom

Avec tambours et trompettes.

 

Oh, mon Dieu, réponds-moi

Tourne-toi vers moi et pardonne-moi.

Dieu de vie, libère-moi

Afin que je puisse te chanter !

 

Une pauvre éprouvée et malheureuse

Rejetée et prisonnière

Jusqu’à quand sera-t-elle méprisée ?

Dieu de vie et de grandeur !…

 

Vers toi mon Maître (Elekha koni)

Vers toi mon Maître qui habites les hauteurs

 Je lève les yeux, à la façon d’un esclave vers son maître.

 De grâce, viens à mon aide et tire-moi

De ces eaux meurtrières !

Libère un peuple pauvre

Des mains d’un ennemi cruel.

Car ta main est puissante…

Libère un peuple fidèle à sa promesse

 Des mains de ses adversaires !

Et ramène le cœur des pères vers les fils […]

De grâce… (Anna Moni)

De grâce, mon oppresseur me domine.

Mon ennemi porte la main sur moi.

Il a fait de moi un errant.

 

Ramène-moi à ma demeure

 Daigne me procurer de la joie

Que ta main me guide

Afin que je rejoigne ta maison sainte !

 

Un peuple étranger, dans sa cruauté,

A décidé de mon sort.

Il m’impose sa crainte,

Terrorise mon peuple et ma communauté.

 

Mon Dieu, écoute ma prière

 De grâce, pardonne ma conduite

 Car tu es mon rocher et mon sauveur.

C’est vers toi que toujours j’oriente mes prières

 

Vous gens du Maghreb (Atem Yotsé Maarav)

O vous, gens du Maroc, hommes de foi,

Soyez nombreux à glorifier Dieu, en ce jour de Mimouna.

 

C’est ainsi, au Maroc, depuis les temps anciens,

Que s’expriment les juifs, bénissant leurs amis :

Réussis donc, mon frère, sois heureux et prospère !

 

Les enfants du pays, selon leur tradition,

Jusqu’à nos jours encore, en terre marocaine,

Offrent aux juifs de beaux cadeaux.

 

Juifs et Arabes, tous réunis,

Chantent en chœur, l’âme réjouie.

 

Heure de joie (Sa’a haniya)

C’est une heure de joie, elle plaît à mon cœur !

Elle m’est très chère et à tout instant.

Le jour où le Maître des cieux a eu pitié de moi

Pour la première fois, m’a donné la Torah

Claire et pure, sans défaut ni oubli.

 

La Torah, je l’aime et je m’en prévaux,

Je la chéris toujours, elle est une richesse.

Et quand je la retrouve, mon cœur est apaisé.

En toute heure et en toute circonstance

Elle me fait oublier mes douleurs et mes peines…

 

Dodi yarad leganno (Mon amant est descendu à son jardin)

La séance des bakkachot commence régulièrement par ce chant-poème dont l’auteur est Haïm Cohen, un kabbaliste de Safed. Voici la traduction qu’en a faite le regretté Haïm Zafrani (extraits) :

 

Une voix appelle, mon amant frappe (à ma porte)

« Ouvre-moi, ma toute parfaite,

Les portes de Sion que j’ai tant aimée. »

 

Vers toi, mon amant, j’élève mon âme.

Pourquoi l’épouse de jeunesse est-elle répudiée ?

Naguère, en ton cœur, j’étais gravée, Et maintenant

C’est une prostituée que tu fais reine !

 

Ma fille, sois sans crainte, car je me souviendrai encore

[de toi,

Et d’une terre lointaine, je rassemblerai tes enfants

[dispersés.

Je te rebâtirai et tu seras restaurée dans ta beauté et ta

[splendeur.

Car tu es ma vraie sœur !

Ma douleur grandit chaque instant que je me souviens

[et me demande

« Comment l’esclave a pu ainsi prendre la place

[de la maîtresse,

Comment se déguise-t-elle (en épouse légitime)

Dans la joie de l’éternité, dans une végétation de délices ? »

 

Sache que je hâterai l’heure de la grâce,

Et tu puiseras dans l’eau vive de l’allégresse […]

 

Ah, mon Dieu ! Comme tu m’as humiliée !

Des cieux où j’étais, tu m’as jetée à terre

Par un jour de grand froid, c’est une parure (légère)

[qui me couvre

 

Alors que ma maison était tapissée de tenture de poudre

[…]

 

Tu es pur, tu n’es pas un Dieu qui aime l’iniquité

Qu’attends-tu donc pour être le juste et le sauveur ?

Quand me revêtiras-tu des vêtements de salut,

Du manteau de justice et de perles multiples ? […]

 

Priez, vous les vaillants et les forts, mes frères et toute

[ma nation,

Jour et nuit, à Dieu ne laissez pas de répit,

Jusqu’à ce qu’il reconstruise Sion et réunisse les exilés

[de mon peuple,

Des quatre coins du monde, dans la maison de mon délice

[•..]

 

Yedid Nefesh (Ami de l’âme) 

Ce poème est un des plus importants de la veillée des bakkachot. Il est l’œuvre d’un kabbaliste de Safed, Elazar Azkari. (Trad. : Haïm Zafrani.)

 

Ami de l’âme, père miséricordieux,

Rapproche ton serviteur de ta volonté.

 

Ton serviteur courra comme un cerf,

Il se prosternera face à ta majesté.

 

Ton amour lui est plus doux que le miel vierge

Et plus agréable que tout autre délice.

 

Majestueuse et belle lumière du monde,

Mon âme est malade de ton amour.

 

Je t’en supplie, Seigneur, guéris-la,

En lui montrant les délices de ta splendeur.

 

Alors, elle sera plus robuste et plus saine

 Et se réjouira d’une joie étemelle.

 

Forte et inébranlable et sûre, que ta miséricorde s’éveille,

Aie pitié du fils de ton bien-aimé !

 

Car il languit du désir

De voir la puissance de ta gloire.

 

Je t’en supplie, mon Dieu, délice de mon cœur,

 Aie pitié et ne détourne pas ta face !

 

Révèle-toi, ô toi notre bien-aimé,

Et couvre-nous de la coupole de ta paix !

 

La Terre s’illuminera de ta gloire,

Nous exulterons et nous nous réjouirons en toi !

 

Ne tarde pas, ô bien-aimé, car le moment est venu

De nous accorder ta grâce, comme aux jours anciens.

 

Les veilleurs de l'aube-Victor Malka-2010-Piyoutim-128-138

06/05/19

מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני

שמואל בן יצחק אלבאז

מרבני פאם. נולד תנ"ח. הצטיין בבקיאותו בספרים ובשכלו החריף. יסד ישיבה ועמד בראשה והעמיד תלמידים הרבה. בן ל"ו נתמנה לחבר בד״צ, וחבריו היו ר׳ יעקב אבן צוד ור׳ שלום אדרעי. הראשון חבר קינה על מותו. רוב חבוריו נמצאים עדין בכ״י. נלב״ע בשנת תק״ט.

חיבוריו: א. עוז והדר, חידושים למסכת ע״ז. ב. הנער שמואל, חי׳ למסכת שבועות ג.לכמה מסכתות הש״ס. ד. שירים ופזמונים. ה שו״ת ופסקים ודרושים.

אברהם אלב׳ו

חתום עם הרבנים וראשי הקהל בירושלים, על אגרת שנשלחה לעיר פאם בשנת ש״צ, ונתפרסמה ע״י הרי״מ טולידאנו בספר השנה של Hebrew union College שנה ד. עמ. 46

יוסף אלב׳ו

תלמיד הרב חםדאי קרשקש. חוקר ומלומד. נודע כפילוסוף דתי, ולדעת ההיסטוריון צ. גרץ היה גם רופא. חי באמצע השני של המאה הי״ד בספרד. חבר ספר חקירה גדול בשם העיקרים. כתבו וגמרו בשוריאה בשנת 1425  כפי תעודת מלכות רשמית שמש במשרת רב בעיר דרוקה. ספרו החשוב כולל ג , פרקים גדולים: א. מציאות השם. ב. תורה מן השמים ג. שכר ועונש. הוא התכוין להציע מקור כללי ומוסכם לוכוח הדת. בקש לקבוע את תחומי דת ישראל ולהטעים בעיקרי האמונה הצדדים המבדילים את תורת ישראל מתורת הנוצרים והמושלימים. ספרו זה נדפס פעמים רבות. השתתף בוכוח הדתי שנערך מטעם האפיפיור בנדיקטום הי"ג בטורטושא וסאן מטיאו בשנת 1414  התוכח עם המומר ג׳ירונימו די סנטה . פ״י (יהושע הלורקי (נלב״ע בספרד בשנת 1440  אשכל ב. עמ . 396

דוד אלבוחר

רב ומחבר. כנראה שהיה מרבני קושטא. ובישיבת ״אחד״ שנוסדה ע״י הרב שבתי אקשוטי בירושלים, ראיתי כ״י אחד גדול בשם ״נחמתי בעניי״, והוא פירוש על התודה. נשלם ע״י המחבר בשנת תקצ״ט. ובסופו מסיים: ״המצר על גאולתנו כי לא תאחר, דוד אלבוחר״.

אברהם ב״ר משה חיים אלבצראוי

נולד בבצרה שנת תק״ן. היה מטובי עסקני העדה וראשיה. בתק״ץ עלה לארץ והתישב בצפת. כאן התעסק בממכר אבני חפץ, פנינים ומרגליות. היה מידידיו הנאמנים של הגביר דוד ששון מבומבאי. בימי הרעש בשנת תקצ״ז, שהביא כליון על בני ביתו ורכושו עבר לירושלים עם שארית הפליטה, וישא בה את בת אחיו של הרב התיר יעקב הלוי ספיר בע״ס אבן ספיר לאשה. ממנה נולדו לו ששה בנים. בהשתדלותו נבנה הבית בקבר רחל בשנת התרכ״ה, כמבואר בלוח התלוי שם. נלב״ע ט״ו חשון תר״ל.

נםים אברהם אלבצראוי

יליד ירושלים בשנת תרכ״ט. קבל חנוך תורני, ובן י״ח נסמך להוראה. שנים מספרהיה מנהל חדר בשכונת רחובות, ובה בעת שמש ש״ץ בביה״כ הגדול שבאהל משה ואח״כ בימין משה. בין השנים תרס״א — תרס״ג היה שד״ר של ק״ק חסידים בית אל לערי בוכרה וכעבור חמש שנים נסע שם שנית בשליחות עדת הספרדים בירושלים. בדרך נסיעתו השניה התעכב בבוכרה שנתים ימים ויהי שם למ״ץ, ובשובו, כהן זמן מה בתור מנהל ת״ת הספרדים

בירושלים. רוב שנות חייו עסק במסחר של אבנים טובות ומזה מצא פרנסתו בשופע. נלב״ע כ״ב כסלו תרע״ז.

שלמה אלבצראוי

אחיו של ר׳ נסים אברהם הנ״ל. נודע כפייטן ומחבר. ת״ח צנוע וחתנו של הרה״ג שלום משה חי גאגין. חבר פירוש על התורה לסדר בראשית בלבד. בהסכמות לחבורו זה שנדפס אחד מותו בשם ״דבר שלמה״ יכונה ע״י הרב ב״צ עוזיאל ״החכם הנכבד דעסיק באוריתא תדירא חסיד ועניו כש״ת וכו'״. והרב חזקיה שבתי יתארהו—״כאיש רצוי לכל, מוקיר רבנן ותלמידיהון שקדן בתורה ונהנה מיגיעו״. חבורו הנ״ל הוא אוסף של חדושי תורה מחז״ל ביניהם רש״י רמב״ם, הראב״ע, אברבנאל, ואחרים, ומצטיין בסגנונו העברי הצח. הספר נדפם בהדור בתל אביב בשנת תרצ״ב. אחדים משיריו כונסו לסוף ספרו הנ״ל מהם מוקדשים לכבוד הרבנים הראשיים יעקב מאיר, חיים נחום, חזקיה שבתי וכרו'. יתרם עודם בכ״י. נלב״ע בתל אביב ביום י״ג אדר תר״צ.

אברהם אלגאזי

נולד בקושטא בשנת 1570 לערך, ונפטר בכיאו שנת 1630 . נודע בשם הרב מברוםא. נזכר בס׳ ״אגרת שמואל״ להר״ש אוזידה במלים אלה: ״האלקים אנה לידי גבר בכולא חכם שלם בחכמה ובדעות אשר תפש אומנותו של אברהם אבינו להכניס אורחים וביתו בית ועד לחכמים הגביר הנודע בשערים איש חיל ורב פעלים״. השאיר אחריו חמשה בנים שהיו רבנים באזמיר והם ר׳ משה, ר׳ שלמה, ר׳ מנחם ר' יצחק ור׳ חיים.

חיים בן אברהם אלגאזי

רב ומפרש. תלמיד מהרימ״ט. חי בקושטא. חבר באור על חלק מס׳ מישרים וס', תולדות אדם וחוה לר׳ ירוחם בן משולם, שנדפס בקושטא בשנת רע״ו, וקראו בשם נתיבות משפט, וכן כתב שו״ת ודרושים.

חיים בן יצחק אלגאזי

חי בראשית המאה הי״ט בקושטא. אח״כ היה רב באזמיר. בסוף תקע״ג עלה לירושלים ונפטר בה בשנת תקע״ט. חבר ספרים שונים. ביניהם: א. דרך עץ החיים, חי' על הטור ורמב״ם ושו״ת ודרושים, שלוניקי תקס״ט. ב. עץ ימין, דרושים ושו״ת, שלוניקי תקפ״ב.

חיים ב״ר מנחם אלגאזי

יליד אזמיר, אח"כ רב ברודיס. בסוף ימיו חזר לאזמיר, ונפטר בה. היה תלמיד הר״ש אלגאזי הזקן. חבר ס' ״בני חיי״ דינים כסדר ד'  הטורים, קושטא תע״ב, ונודע ממנו גם ס', קונטרס הגטין, שהובא בס' יד אהרן לר״א אלפנדארי.

מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 124 מנויים נוספים

מאי 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אפר    
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  

רשימת הנושאים באתר