קהילת תאפילאלת/סג'למאסא-מעגל האדם-מאיר נזרי-תשע"ג-2013-תמורות באירועי הכלולות הקדומים בתאפילאלת

ביטול חגיגת ה׳חינה׳ בארפוד בגלל ההזדהות עם מדינת ישראל

לאחר העצמאות של מדינת ישראל החלו המשתתפים ב׳חינה׳ בארפוד לשוות לה גם אופי של חגיגה ציונית. המתנות (לגראמאת), שלפנים היו מונפות לעבר הכלה, נתרמו מעתה למען ציון. הדבר נעשה לפעמים בסמוך לבואם של שליחים ציונים לרשום יהודים לעלייה. אולם הזמרים הערבים ב׳חינה׳ שהיו עדים להזדהות של המשתתפים עם ׳ציון, מחו על כך בפני השלטונות המקומיים והחלו לסבך את הקהילה היהודית עם האוכלוסיה הערבית. בעקבות כך החליט ועד הקהילה בארפוד לבטל את אירוע ה׳חינה׳ מפקידה לפקידה כדי להרגיע את הרוחות.‘"

מקרים של ביטול החינה ידועים מ־1955, על פי עדותה של בת דודי אסתר עזריאל. גם החינה מ־1961 של מרים נזרי, בת דודי יעקב, בוטלה, על פי עדותה.

האווירה הציונית מצאה את ביטויה גם בעיטור כתובה מ־1950 בדגלי הלאום של המדינה ובסמלי מגן דוד. הנה תצלומה

כיצד מרקדים לפני הכלה

בחתונה המסורתית של הדור הראשון והשני לא נהגו לרקוד ולא לרקד לפני הכלה בחופה לא נשים ובוודאי לא גברים. הדבר לא נחשב למכובד ולצנוע. השמחה הייתה מסורתית מאופקת ברוח התקופה השמרנית. כך כותב גם רש״א:

״אתאן לענץ מנהג דידן בתאפילאלת, הלא מודעת זאת כי מימי קדם ושנים קדמוניות לא היו נוהגים לרקד לפני הכלה, אפילו אנשים הדיוטים וכ״ש (=וכל שכן) תלמידי חכמים והדבר תמוה היאך היו מבטלים ולא היו מקיימים מצוה זו לרקד לפני הכלה כעובדא (=כמעשה) דר׳ יהודה בר אלעאי… שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר כלה נאה וחסודה״?

בהמשך הוא מביא את הסברה של מי שאומר:

׳שת״ח (=שתלמיד חכם) המרקד לפני הכלה זלזול הוא בכבודו, שנוהג קלות ראש בכבודו ומתנהג כשוטה… ואפשר משום הכי (=כך) לא היו נוהגים בתאפילאלת ובתחילת יישוב עיר זו בצאר לרקד לפני הכלה אפילו אנשים הדיוטים כ״ש תלמידי חכמים שהרי יש להם על מה שיסמוכו כדאמרן׳ (=כמו שאמרנו).

ואולם בזמן החדש חלו שינויים: בארפוד עדיין נשמר האיפוק בריקוד. היו רק נשים שרקדו. לפעמים נראה גם גבר מרקד, אבל נשמר המרחק בין גברים ונשים. לא כן בבצאר. כאן נפרצה רחבת הריקודים, והכול משתתפים בריקוד: אנשים ונשים. היטיב לתאר מהפכה זו רש״א בביקורתו בחן ובמליצה:

״דעיר זו בתחילת ישובה לא היו בסוד משחקים ומרקדין לפני הכלה אפילו אנשים הדיוטים, עתה בעוה״ר (= בעוונותינו הרבים) בימים אלו נהפכה השיטה והתחילו לרקד לפני הכלה בחורים ובתולות, אנשים ונשים כלומר איש ואשה אפילו אינה אשתו הן הם מרקדין יד ביד רגל ברגל הולכים ושבים פנים אל פנים קטון וגדול שם הוא ולא יתבוששו״.

ביטול ה׳גרון' (קישוטי שער הראש בצורת קרניים)

טקס ה׳גרון׳ ומנהג חבישת ה׳גרון׳ הם הברדסים נתבטלו בסביבות 1950, וגם אלו שנישאו לפני כן, הורידו אותם.

תמורות פואטיות בשירה העממית

בעידן החדש, שבו גם הבנות נצטרפו למעגל הלומדים בבית הספר, הותאמו השירים העממיים לרוח התקופה, והמשוררות ידעו לשלב בשירתם שבחים לכלה ולחתן בהתאם לרוח הזמן: הכלה הבאה מבית הספר מחליפה את הכלה הרכובה על פרדה; משבחים את הכלה הנערה הלומדת בבית הספר, והנה כבר מצטיינת ביופי וגם בשכל, והמילה ליקול (l'ecole = בית הספר) מתחרזת עם לעקול(=שכל). כך חודרים בשירי שבח לכבוד החתן גם מילים צרפתיות אחרות כמו קרטא (= קלפים), דומינו, ומעתה יזכה החתן לשבח על הימנעותו ממנהגי משחק הקלפים, הדומינו והעישון.

דוגמות החרוזים הבאים (מפי בת דודי, אסתר עזריאל מחיפה):

׳ולאלא סתי זאיא מן ליקול (L'ECOLE)

ולכ׳מיס עליהא יא אזין ולעקול'

(= גברתי אסתר באה מבית הספר, עודנה לומדת בבי״ס)

בלי עין הרע בעלת יופי ושכל)

׳ובבא שמעון יא לגאלי לעזיז

מא ילעב קרטא ולא דומינו / ופאווק ישופני יהדר עינו

מא ילעב קרטא ולא יתמי / בבא שמעון תא יפרח קלבי׳

(ובבא שמעון היקר והחביב

אינו משחק קלפים ולא דומינו / וכאשר הוא רואני ישפיל מבטו

אינו משחק קלפים ואינו מעשן / בבא שמעון משמח את לבי)

תמורות בתכולת הנדוניה

משטרי נדוניה שברשותנו מן השנים 1962-1924 אפשר ללמוד על התמורות, שחלו בתוכן הנדוניה או בתכולתה.

התכשיטים: התכשיטים לסוגיהם: עגילים, ענקים, צמידים, פנינים, ממשיכים להופיע ב׳נחלה׳. בולטים בהעדרם תכשיטים למצח בצורות שונות כמו צורת יד, ובמקומם מופיעים תכשיטים חדשים כמו חוטי זהב, עגילים מאלג׳יר או טבעות יד ממולאות באבנים יקרות.

בגדים לכלה: האבנט, האפודה והבגדים הקרויים ׳ליזאר׳ (מעין שמלות בצורת סדינים לבנים רחבים מסביב לגוף) נעלמים מן הנוף לטובת השמלות המודרניות ממשי וכיו״ב. כיסויי הראש למיניהם כמו מטפחות ראש נשמרים, אבל הברדסים המיועדים בציפוי העוטפים את ה׳גרון׳(הצמות בצורת הקרניים) כבר נעלמים מן האופק ומן הנדוניה החל מ־1950, ורק בבצאר מנסות הכלות החדשות להחיות את מסורת הברדסים לשעה של געגועים או להנצחה בתמונה בלבד.

כלי בית: בכלי הבית לא חל שינוי בולט, ועדיין נשמרים הכלים המסורתיים כמו המכתש, דלי הנחושת, מפת שולחן או שטיח לרצפה.

כלי שינה: במקום המזרונים, שנפרשו על שטיחי רצפה במשך דורות, מופיעים כלי מיטה מודרניים ועמם כיסויי המיטה לסוגיהם. החל מ־1945 מופיעה השידה ואח״כ ב־1953 נזכר גם ריהוט חדר שינה שלם הכולל שידה, ארון ומיטה.

ביגוד לחתן: חליפת החתן המופיעה בנחלות החל מ־1953 היא פריט חדש ומפתיע בנדוניה, דבר המשקף את התמורה, שחלה בכלל בלבוש המודרני האירופי, שתפס את מקומן של הגלימות למיניהן.

סיכום אירועי הכלולות בעת החדשה כקהילות הדרום של תאפילאלת

שבת ראשונה שבת לפאל (שבת הבשורה) הנערכת בבית הכלה נותרה, כפי שהייתה בתקופה הקדומה, ואילו האירוע שלאחריה הקרוי ׳טרוח אזרע׳ (הנחת זרעונים) החל ביום חמישי בוטל. שבת שנייה ׳שבת לגטא׳ (שבת הפשטידה) נערכת בבית הורי החתן. יום ראשון — החינה הגדולה בבית הכלה. יום שני בערב — אירוע הסלכ׳ה בבית הורי הכלה. יום שלישי — ארוחת צהריים ׳קוסקוס׳ למחרת בבית הורי הכלה. יום רביעי — הובלת הנדוניה לבית החתן, אחריה הובלת הכלה למקווה ועריכת החופה בערב בבית החתן (ולא בבית הכלה כמנהג העתיק). ׳יום חמישי צבאה ארואח׳ הכנת סופגניות בבית הכלה ועריכת תהלוכת נשים לבית החתן הנושאות על ראשיהן מגשים של סופגניות וכן שמלה לבנה לכלה וכל התכשיטים שענדה הכלה באירוע הסלכ׳א הכול מובל לבית החתן במגשים הקרויים ׳אצוואנה׳. שבת שלישית — שבת הגדול הוא שבת חתן בבית החתן. שבת שלאחר שבת גדול קרוי ׳שבת לעראייס', ובה מזמינים הורי החתן את בני משפחת הכלה לסעודות השבת.

קהילת תאפילאלת/סג'למאסא-מעגל האדם-מאיר נזרי-תשע"ג-2013-תמורות באירועי הכלולות הקדומים בתאפילאלת עמ' 98

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 130 מנויים נוספים

מאי 2019
א ב ג ד ה ו ש
« אפר   יונ »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר