ספינת אגוז יגאל בן נון- גילויים חדשים על טביעת הספינה אגוז במרוקו סגולה – מגזין ישראלי להיסטוריה, מאי 2019, גיליון 1
עדותו של רב החובל
לפי עדותו של רב החובל מוריה, בשעה 3:00 שטה ספינתו לכיוון גיברלטר במהירות של חמישה קשרים. עם התגברות הסערה הוא החליט להפחית את המהירות והפסיק את פעולת אחד משלושת המנועים. כשהבחין שפורצים מים מתחתית הספינה הורה לחסום בשמיכות את החור בחרטום ושינה את כיוון הנסיעה בחזרה לאל־חוסיימה. החרטום שקע וירד מתחת לפני המים. חיים צרפתי שיגר קריאות עזרה לכל עבר.
רב החובל קשר חגורות הצלה לאנשי צוותו והם סייעו לשאר הנוסעים לחגור חגורות שנותרו פתוחות. כשרצה להוריד את סירת ההצלה מן הגשר לים, התברר לו שאנשיו כבר עשו זאת, אך היא נשמטה מידיהם. הוא ביקש מן המכונאי פאקו פרז לירות רקטות תאורה ובמקביל ניסה צרפתי לשווא לשלוח קריאות חירום לתחנת האלחוט.
בשעה 3:15 הורה רב החובל לנטוש את הספינה. אנשי הצוות לחצו על המפליגים לקפוץ לים אך רובם המשיכו לאחוז בדפנות הספינה הטובעת. שני מלחים עלו על הסירה ללא הקברניט. ״אני נשארתי על הסיפון עד שהבנתי שהכול אבוד ואז החלטתי לקפוץ למים״ )עדות קברניט אגוז, בצרפתית, ארכיון המדינה, משרד החוץ, (3755/1 המלחים הצליחו לעלות על הסירה היחידה וניצלו, אך פאקו פרז וחיים צרפתי שסייעו לקברניט לא הצליחו לעלות עליה וטבעו. המלחים חיפשו את יתר הצוות אך משו מן הים רק את הקברניט. בחתירה לחוף הגיעו עד לאניית הדיג הספרדית קאבו דה גאטה וזו העלתה אותם לחוף בשעה 6:00 לפנות בוקר.
בפריז הזעיק אפרים רונאל יחידות של חיל הים הבריטי, הצרפתי והמרוקני להגשת עזרה. בשעה 7:15 נצפו לראשונה שלוש גופות. בשעה 10:30 יצאו מגיברלטר שני מטוסי חיל האוויר הבריטי וספינת הצלה לכיוון מפרץ אל־חוסיימה. הטייס הזעיק ספינת דיג וספינת משמר מרוקנית לאזור וסימן להן את מקום הימצאות הגופות. אחריהן יצאו עוד שמונה ספינות לאזור ועד הערב אספו כתריסר גופות. קברניט אניית הדיג קאבו דה גאטה מספר שצוותו משה מן הים גופות של אישה וארבעה ילדים – אחד מהם תינוק שנמצא בזרועות אמו. בני המשפחה מתו מקור ולא מטביעה שכן חגורות ההצלה שמרו על ראשיהם מעל פני המים.
קציני הים שבדקו את הספינה התנגדו לרכישתה מכיוון שקרקעיתה דלפה ונראה היה כי לא תעמוד בסערות או בעומס יתר.
הקברניט המציל האשים את פרנסיסקו מוריה בכישלון חילוצם של ניצולים נוספים. לדבריו, טעה מוריה במיקום הטביעה, וגם השהה את קריאות המצוקה כדי שעבודתו בהברחת המהגרים לא תתגלה למשמר החופים המרוקני. נראה שמוריה היה מבולבל למדי, ורק אחרי שהצוותים בזבזו זמן רב בחיפושים באזור שגוי הסכים להזעיק עזרה. ספינות דיג ספרדיות ומרוקניות הצטרפו לחיפושים אך לא מצאו דבר. גם איש חיל הים נמרוד אשל סבור שעדות רב החובל מוריה אינה אמינה. לדבריו אילו הייתה הספינה הטובעת ממוקמת היכן שפרנסיסקו מוריה רינלדו טען שהיא הייתה, הרי שממרחק זה ״אדם היודע לשחות יכול להציל עצמו ולהגיע לחוף״ )נ׳ אשל, ׳אין אחראים׳, הארץ, 6 בספטמבר (1993
בחורינו המצוינים
בהמלצת ראש המוסד מינתה ממשלת ישראל את אליעזר שושני, חבר קיבוץ יפעת, לחקור את נסיבות הטביעה. דו״ח החקירה שהוגש כתשעה שבועות מהאסון אינו אלא שיר מליצי המהלל את שליחי המסגרת וקינה על עליבותה של יהדות מרוקו שיש להצילה בכל מחיר בטרם פורענות. השליחים מתוארים כמשיחים הבאים להציל עדה מרודה ומנוונת שחיה בעיירות ובכפרים ואנשיה ״פשוטים ואביונים, תמימים ונאמנים ותפילתם תמימה, המאמינים בגאולה ובשיבת ציון ככתוב״ ) מסקנות חקירת אסון, טביעת ספינת העולים ממרוקו, 10.1.1961 ארכיון גילה גוטמן (. הוא ראה את שליחי ישראל כתחליף ראוי להנהגה של היהדות הלבנטינית שרמתה נמוכה. לטענתו:
אין ביהדות הזו הכוח הפנימי שיקיים אותה בתנאים קשים של אפליה, נגישות ושמד. לפי שעה אין הדברים חמורים כל כך, אבל הם עלולים להחמיר פי כמה )אליעזר שושני, תשע שנים, עמ׳ (128
תמונת העולם של שושני לא התאימה לדיווחי השליחים, שלפיהם יהדות מרוקו חיה את תור הזהב שלה, ולכן הוא הסתפק בטענה שהמצב עדיין איננו חמור אך עלול להחמיר.
שושני לא תִחקר את המעורבים במחדל במרוקו מכיוון שלא חשב שהשליחים אחראים לאסון. הוא נפגש בפריז עם אפרים רונאל ועם אלכס גתמון, האחראי הישיר על ההפלגה, והסתפק בעדויותיהם. גם איש חיל הים מנחם כהן נשלח למרוקו אך לא ברור עם מי הוא נפגש. במקום לקיים חקירה הסתפק שושני בהערכה כללית לפועלם של השליחים ושאל אותם שאלות רטוריות:
האוהבים אתם יהודים אלה ? כולם השיבו בחיוב. השליחים מושכים בעול באמונה, בדבקות ובאהבה. הם נדבקו באהבת ישראל והדביקו כל מי שבא במחיצתם. נעשתה עבודה מופלאה ובחשבון גדול, גם הקרבנות אינם מנמיכים את קומת המפעל )תשע שנים, עמ׳ (130
שושני הותיר רמזים עבים למדי בדבר נקודת המבט החברתית שממנה חרץ את דינו. הוא לא החמיץ את ההזדמנות לגנות את התקוממות תושבי ואדי סאליב שהתרחשה כשנה קודם לכן ולהנגיד אותה למסירותם של מתנדבי המסגרת. מסקנותיו של שושני נעמו לראש המוסד, איסר הראל, והוא ביקש ממנו לכתוב את תולדות המסגרת. כך פרסם שושני מסמך פנימי סודי שעותקיו ממוספרים, בשם ״תשע שנים מתוך אלפיים״, השמור בארכיון המוסד ומהווה מקור חשוב לשחזור פרשת הטביעה.
ספינת אגוז יגאל בן נון- גילויים חדשים על טביעת הספינה אגוז במרוקו
סגולה – מגזין ישראלי להיסטוריה, מאי 2019, גיליון 1
