עליית צפרו – תרפ"א – 1921 – יעקב וימן ותהליך קליטתה בארץ ישראל עבודה סמיניורית בהדרכת ירון צור
"חלוצי המזרח" ראו את תפקידם כקבוצת לחץ לקידום עניינם של בני עדות המזרח בתחומים שונים ואין הם מדברים על נטילת תפקידים וביצוע בעצמם. בתזכיר אשר הגיש לקונגרס הציוני ה-13 הם דורשים, שעבודת החינוך ותעמולה, רחבה ומיוחדת, תעשה על ידידי ההסתדרות הציונית, בתפוצות קהילות המזרח. כמו כן דורשים שההסתדרות הציונית תפנה יותר רשיונות עליה לארצות המזרח, תקים נקודות התיישבות המיועדות מראש ליהודי המזרח וכן שבכל עבודה אשר תעשה על ידי ההנהלה הציונית או באמצעותה יובטח מקום למספר מסוים של עולי המזרח.
ייצוגם של עדות המזרח במוסדות הלאומיים…על הפרק במספר הזדמנויות. בראשית שנת 1922 הייתה אמורה להתכנס אסיפת נבחרים בירושלים למושבה השני. החרדים הודיעו כי יחרימו את האסיפה ובעקבותיהם גם נציג הספרדים הודיעו על החרמה. בישיבה שהתקיימה בין חברי נשיאות הוועד הלאומי לצירי הספרדים הושמעו טענות הדדיות, אולם לבסוף הגיעו לידי סיכומים חיוביים והחרמה בוטלה.
ש. לופו נשיא אסיפת הצירים הספרדיים דרש לבחור מקרבם חבר לנשיאות הוועד הלאומי ומזכיר מיוחד הרב יואסף לוי טען כי הזמן לכינוס האסיפה אינו טוב מפני שהחרדים אינם הולכים למושב השני וכל עוד שהאגף הימני ( דגש שלי) חסר באסיפה לא יוכלו הספרדים להשתבץ. הרב ידידיה ברוך מעיר כי בלי יסוד מאשימים את הספרדים כי "הם יראים מפני המיסים ומפני סכסוכים התרעומת היא שאין בקרב ועד הצירים אנשים היכולים לדבר בשם הספרדים". החבר א.בלומנפלד קובע " אנו לא רק לא מאוחדים. איננו גם עם, כי אם עמים שונים, עם ספרדי, עם אשכנזי, עם גיורגי, עם מערבי. ומי יודע אם כעבור זמן נוכל לתקן מה שהכניס לתוכנו ההרס על ידי הפרודים האלה ? ואילו החבר יוסף מיוחס טוען :" הספרדים יודעים מה זה ארגון. עדתנו מאורגנת ומאוחדת ואינה נפרדת לכתות ומפלגים. אולם הם מחאו (שגיאה במקור) נגד אי היושר ביחס אליהם מד הועד הלאומי ומשום זה התחילה אצלם התסיסה…."
בבחירות לועד העיר ירושלים שהתקיימו בשנת 1923, חזרה שוב הפרשה של ויכוחים והחרמות, אולם לבסוף התקיימו הבחירות והשתתפו בהם כ-3000 (מתוך (7000) בעלי זכות בחירה. בעל המאמר העיתון "העולם" המתאר את הבחירות כותב : " נפרץ פרץ גדול בחומות יריחו-בקבוצות המזרחים: הספרדים, המרוקנים (שגיאה במקור), הפרסים, וכיוצא בהם, גם פרנסיהם של קבוצים אלה נגררו אחרי המסכסכים ממשרד הרבנות…אבל כנגד פרנסים אלה יצאו "חלוצי המזרח", אגודים צעירים בעיקרם מקרב הספרדים, השואפים לתחייה ולאיחוד בין העדות השונות.
"חלוצי המזרח", בניגוד לאבות, לזקנים, הגיעו לידי בגרות ציבורית והם יודעים מה זו חובה לאומית ומה זו משמעת.
צעירים אלה סייעו בידי ועד העיר. אגב ניתנה על ידי כך תשובה לנרגנים שבקרב הספרדים והמזרחים בכלל, שאין פוסקים מלהונות אותנו האשכנזים, שאנו ממעטים את דמותם של המזרחיים, שאנו מזלזלים בהם וכו'….שום חלק מן האשכנזים אין עינם צרה בכבוש גדול זה שכבשו להם המזרחיים"
הפילוג שנוצר בארץ בין הספרדים לאשכנזים נוצל על גם ידי הערבים במאבקם בציונות. בחודש אוגוסט 1921 פורסמה ידיעה (שלא מצאתי את הציטטה, אלא רק התייחסות אליה) ולפיה אומר מר רמונד מאנקרה-הנשיא הקודם של הקהילות היהודיות בצרפת- כי קיבל מיהודים ספרדים בארץ ישראל המתנגדים לעליה יהודית לארץ.
בעקבות ידיעה זו מתפרסמת תגובתם של "חלוצי המזרח": " ועד הסתדרות הצעירים הספרדים (צעירי המזרח) בישיבתו האחרונה דן בדבר ההצעה הבלתי נכונה שבאה בעתונות, כי היהודים הספרדים בארץ הם על צידה של המשלחת הערבית והחליט לשלוח להסתדרות הציונית בלונדון מברק למחות בו בכל תוקף נגד ידיעה זו להודיע כי היהדות הספרדית היא בהסכמה גמורה עם כל היהדות הארצישראלית בדרישתה להוציא לםפועל את ההבטחות שניתנו ל יצירת הבית הלאומי העברי בארץ ישראל"
תגובה דומה פורסמה גם על ידי ועד הספרדים. מספר ימים אחר כך.
כחודש לאחר מכן, בספטמבר 1921, מתפרסמת ההודעה הבאה : עד היכן מגעת השנאה וההמצאה הדמיונית של העתונות הערבית יוכיח לנו קטע זה הלקוח מן "הפלסטין". נודע לנו ממקור נאמן, שהיהודים הספרדים בירושלים הכינו כבר ספר נגד הציונות שבו הם מאשימים את מנהיגיה ותומכים בכפירה בדת, ועוד האשמות אחרות המראות על הניגוד החזק שבין שני הצדדים, אולם הציונים עלה בידם להשתיק אותם ולקנות מהם את הספר וגם להמריץ אותם שישלחו את הטלגרמה של מחא5ה, שהזכרנו בגליון הקודם.
בסוף שנת 1921 התפוצצה בארץ פשת היהודי התימנח עובדיה נחום. אדם זה רצה לבנות בית ופנה לקבלן ערבי. פועלים יהודים חסריט עבודה מנעו מהקבלן לךעבוד ואז פנה עובדיה נחום לועד הערבי כדי לקבל את הגנתו. עדת התימנים נידתה אותו משורותיה ובסיום הידיעה נכתב: אנו יודעים כי בהתעורר תנועת המדניות הציונית בארץ ישראל היו עוד בתחילה ערבים תמימים שהאמינו כי היהודים הספרדים יתאחדו עמהם להתנגד לנו. בחיפה היה הדבר. ראשי הערבים באו אל ראשי הספרדים ואמרו: עמנו היו, הן דומים אתם לנו יותר מאשר לאשכנזים. אתם יודעים כמונו ןמתנהגים כמונו לפי נימוסי המקום. מולים ? אנו כמוכם ולשונכם ערבית כמונו…רוח אחד לכולנו. ולמה תעזבונו ותנודו על האשכנזים לחיכם? כה הייתה השלון הערבית והנסיון לא הצליח. כמובן.
נסיונם של הערבים נכשל אולם יחסם של המוסדות הלאומיים ליהודים בני עדות המזרח, בין שהיה מכוון ובין אם לאו, הביא להתארגנויות פוליטיות על רקע עדתי.
עליית צפרו – תרפ"א – 1921 – יעקב וימן
ותהליך קליטתה בארץ ישראל
עבודה סמיניורית בהדרכת ירון צור