עמרם בן ישי- גלות וגאולה במשנתו הקבלית של רבי אברהם אזולאי ב"חסד לאברהם"
עוד היא טוענת כי אף שהאר"י מתעניין גם בגאולת הפרט, הרי לפי שיטתו אין אדם יכול להגיע לגאולה במנותק מגאולתם של אחרים, כי כל ישראל ערבים זה לזה. על האדם לטרוח בגאולת עצמו, אולם להגשמתה המלאה של הגאולה יגיע עם כולם. לדעת האר"י, משיח בן דוד יהיה בעל תפקידים מדיניים, אך עם זאת תיאור ההיבט המדיני של הגאולה בכתבי האר"י עומד על משפטים אחדים, וכך גם תפקידיו המדיניים של המשיח.
לעומת זאת שלום סבור כי הופעת המשיח בקבלת האר"י היא השלמת התהליך של תקומה ותיקון. הטבע האמיתי של הגאולה הוא מיסטי, וההיבטים ההיסטוריים והלאומיים הם תסמונות חזותיות להשלמתה של גאולת ישראל, המסיימת את גאולתו של כל דבר ודבר, מכיוון שמשמעות הגאולה היא הצבת כל דבר במקום המתאים לו. לכן עולם התיקון הוא עולם הפעולה המשיחית, ובואו של המשיח משמעותו שעולם התיקון זוכה לצורתו הסופית".
לעומתו טוען אידל כי הקבלה הלוריאנית מכוונת לתיקון בעולמות העליונים וכי המשיחיות שולית בתפיסתו של האר"י בתפיסת הגאולה. הוא אומר כי ניסיונו של שלום להדגיש את האופי המשיחי של קבלת האר"י כמפתח להבנת התופעה השבתאית מבוסס על הצגה סלקטיבית של החומר, מכיוון שהחוקרים קיבלו את הדברים שכתב ללא בדיקה רצינית, וכך נמנע דיון היסטורי-סוציולוגי של ממש בעניין זה.
תשבי סבור כי המשיח נזכר בקבלת האר"י כמעט תמיד כמושג מופשט בלבד, והופעתו של המשיח היא רק סמל ותוצאה הכרחית להשלמת התיקון: יסוד בולט בקבלת האר"י הוא תיאורה של שאיפה משיחית עצומה, ללא עניין במשיח עצמו. המשיחיות היא ביטוי לגאולה פיזית של עם ישראל, שהועברה מהחיים הפיזיים בעולם הזה לעולמות רוחניים פנימיים, ולכן האדישות בקבלת האר"י כלפי כל מה שקשור לחבלי המשיח. גם דמותו של המשיח ומעשיו אינם מקבלים כמעט ביטוי בקבלת האר"י, ולפי פרשנותו של תשבי, בקבלת האר"י יש משיחיות בלי משיח. לעומת זאת לפי שלום, בואו של המשיח מסמן את השלמת התיקון, כך שלמשיח יש תפקיד מרכזי וממשי. לפי אידל, העיקר ברעיון המשיחי הוא המלחמה ברע והתיקון בעולמות העליונים.
לסיכום תפיסת האר"י בנושא גלות, גאולה וארץ ישראל, גלות השכינה מרכזית בהגותו ומסמלת את השבר בעולמות העליונים ואת איסוף הניצוצות שנפלו בין הקליפות בשבירת הכלים וחטא אדם הראשון. הגאולה תבוא רק לאחר שייאספו כל הניצוצות שמפוזרים בין הקליפות, בין העמים, ועבודה זו מוטלת על כל אדם מישראל. התיקון בעולמות העליונים בתהליך הגאולה, על פי האר"י, הוא העיקר, והגלות והגאולה בעולם הזה הם רק שיקוף של ההרמוניה האלוהית.
מושג הרע מרכזי בתפיסת הגאולה, ותפקידו של המשיח בגאולה השלמה הוא ניצחון הטוב וביטול הרע. זהו תפקידו המרכזי של האדם, לתפיסת האר"י, כי הגאולה הקוסמית של תיקון העולמות העליונים על ידי העלאת הניצוצות מתלכדת עם הגאולה הלאומית של עם ישראל, וקיבוץ הגלויות הוא קיבוץ כל הניצוצות שנפלו בין העמים בגלות.
בתורת האר"י יש חלוקה ברורה בין טוב לרע. עם ישראל הוא נציג האלוהות בעולם ואומות העולם הם נציגי הסיטרא אחרא. הגלות אינה עונש לעם ישראל אלא שליחות קדושה שנועדה לתיקון העולם ולא לתיקון העמים: שליחות ישראל אינה לקרב את העמים אל הקדושה אלא להוציא את הקדושה מתוכם ולהשמידם. המשיח וההיבט המדיני בתהליך הגאולה ומבוטאים במשפטים אחדים בלבד: לתפיסת האר"י, המשיח מסמל את השלמת תהליך התקומה ותיקון העולם. תיקון העולם הוא פעולה משיחית, ובתורת האר"י נראית שאיפה משיחית עצומה ללא עניין במשיח עצמו, כי העיקר ברעיון המשיחי הוא המלחמה ברע והתיקון בעולמות העליונים.
פרק שני: גלות, גאולה וארץ ישראל בהגות חכמי מרוקו
המחקר שנעשה על הקבלה בצפון אפריקה מועט אף על פי שהיצירה הקבלית שם התפתחה במשך תקופה ארוכה, החל במאה השלוש עשרה. שלום ותשבי היו הראשונים שחקרו בתחום זה, ושניהם פתחו ביצירה הקבלית של המקובל רבי אברהם אדרוטיאל, שהגיע לפאס בגירוש ספרד. כמו כן ראוי להזכיר את מחקרו של הירשברג על תולדות היהודים בצפון אפריקה, את מחקריו של חלמיש, הסוקרים את היצירה הקבלית במרוקו מהמאה השבע עשרה, את הקבלה הקדומה במרוקו, את השפעת מגורשי ספרד ואת ההשפעה הלוריאנית מבית מדרשו של האר"י על הקבלה במרוקו, את מחקרה של אליאור על הקבלה הקדומה במרוקו, את מחקרו של מנור על הגותו של רבי יעקב אבוחצירא, שהיה מנהיג ומקובל ומגדולי מקובלי מרוקו במאה התשע עשרה, את מחקרו של הוס על הספר "כתם פז" של רבי שמעון אבן לביא ועל חשיבות ספר הזוהר במרוקו ועוד כתבים חשובים של חכמי מרוקו, כגון "כתר מלכות" של רבי דוד הלוי, "מלכי רבנן" ו"נר המערב", המוכיחים את קדימותה ומקוריותה של קבלת מרוקו.
המצב הכלכלי–חברתי במרוקו
מרוקו, ובשמה המקורי ממלכת המגרב, שוכנת בצפון אפריקה ואוכלוסייתה מונה היום כ- 33 מיליון נפש ומורכבת מערבים, ברברים ויהודים, שהיו מראשוני המתיישבים במרוקו. היום נותרו במרוקו כשלושת אלפים יהודים בלבד. השלטון במרוקו התאפיין לאורך השנים במאבקי שליטה רבים, והם גרמו לשינויים מדיניים תכופים ושינויים טריטוריאליים.
הקהילה היהודית במרוקו, לדעת חלק מהחוקרים, ראשיתה כבר בימי בית ראשון, וב"שיר השירים רבא" מתוארת גלותם העתידית של ישראל לצפון אפריקה. בתיאור זה המשיח אומר לבני ישראל כי הם עתידים לגלות למדינת ברבריה, שהיא מרוקו: "המשיח אומר לבני ישראל כי אחד מכם גולה לברבריה ואחד מכם גולה לסימטריה". חלק מהחוקרים מציינים את תקופת בית שני כתחילתה של הקהילה היהודית במרוקו, ואומרים כי הגולים באו לצפון אפריקה לאחר חורבן הבית.
כמו כן ראוי לציון ביקורו של רבי עקיבא באפריקה לפני המרד הגדול של בר כוכבא, שכן הוא מעיד על הקשר שהיה בין יהודי ארץ ישראל ליהודי המגרב כבר בתקופה מוקדמת זו. הירשברג מעריך את ראשית שהייתם של היהודים בצפון אפריקה בתקופת שלמה המלך: "כי ימי היהודים באפריקה הצפונית כימי אנשי צור וצידון", ועל פי הערכה זו הקהילה היהודית במרוקו קיימת כ- 2,700 שנה.
האסלאם הגיע למרוקו עם הכיבוש הערבי, בתחילת המאה השמינית, ואילץ את התושבים הברברים לקבל עליהם את דת האסלאם. מאז ועד היום השלטון במרוקו אסלאמי. החל מהמאה השלוש עשרה שלטו במרוקו כמה שושלות של ברברים וערבים, ומאבקי השליטה ביניהן נגמרו בדרך כלל במרחץ דמים ובהטלת מיסים דרקוניים על היהודים.
בשנת 1244 עלו לשלטון המרינים, שמוצאם משבטים ברברים בצפון אפריקה. שושלת זו שלטה כמעט על כל המגרב. המרינים ניהלו קשרים ותמכו בממלכת גרנדה ובממלכות מוסלמיות אחרות בספרד, ובשנים 1244 – 1248 הצליחו לכבוש את הערים תאזה, רבאט, סלא, מכנס ופאס. בשנת 1276 ייסדו המרינים את פאס החדשה. היא נהפכה למרכז אינטלקטואלי חשוב והוקמו בה המדרסות הראשונות. בשנת 1465 פרץ מרד נגד השלטון המריני בפאס בעקבות תלונות נגד כוחו הרב של הווזיר היהודי, וטבח המוני נערך ביהודי פאס. מקהילה ששגשגה בתקופה המרינית נותרו בעיר חמישה גברים ושש נשים בלבד. השושלת המרינית הופלה באותה שנה במרד שיזמו הווטאסים, שהיו מקושרים למרינים בקשרי משפחה.
הווטאסים היו מבני שבט הזנאטה הברברית. הסולטאן הווטאסי הראשון היה מוחמד א-שייח 1472 (1505 – והשושלת שלטה רק בחלק הצפוני של מרוקו, ואילו הדרום חולק בין כמה שליטים מקומיים . מרוקו הייתה במגמת דעיכה כאשר עלתה לשלטון השושלת הווטאסית, ושליטי הווטאסים נכשלו בניסיונם להגן על מרוקו מפני פלישות זרות, בעיקר מצד הפורטוגלים, שהגבירו את נוכחותם בחופי מרוקו. הווטאסים ניסו כמה פעמים בראשית המאה השש עשרה להחזיר את שליטתם על ערי החוף ובפרט על טנג'יר ואסילה, אך לא נחלו הצלחה.
עמרם בן ישי- גלות וגאולה במשנתו הקבלית של רבי אברהם אזולאי ב"חסד לאברהם"
שלוחי ארץ ישראל חלק א'-אברהם יערי-סגולות וקמעות מארץ ישראל-1997
ג. סגולות וקמיעות מארץ־ישראל
רבים משלוחי ארץ־ישראל הביאו אתם סגולות וקמיעות מארץ־ישראל והפיצו אותם בדרך שליחותם בין מיטיבים ונדיבים. והיו ביניהם אנשים שעסקו בעצמם בענינים אלה, ובדרכם נעתרו לבקשת הנצרכים וכתבו סגולות וקמיעות. והנה קמיעות ובעלי קמיעות, סגולות ובעלי־סגולות לא חסרו גם בארצות הגולה, אלא שלאותן הסגולות והקמיעות שבאו מארץ־ישראל היה קסם מיוחד על שום מקום מוצאם. קדושת הארץ נלותה אליהם. לא הסגולה עצמה היתה העיקר אלא מוצאה מארץ־הקודש, ולפיכך רבו הקופצים על סגולות וקמיעות שמקורם בארץ־ישראל, ואת השלוחים שהביאו אותם עיטרו בזהובים. תכונה של ״בעל סגולות״ הועילה לו לשליח בשליחותו, ויש ששולחיו בחרו בו בעיקר בגלל תכונה זו.
במרוקו קמיעות שהובאו מארץ־ישדאל עברו מיד ליד כחפץ יקר, וסגולות שהובאו מארץ־ישראל נעתקו וחזרו ונעתקו. כך אנו מוצאים את ר׳ יעקב ן׳ צור מחכמי פאס במחצית השניה של המאה השבע־עשרה, מעתיק לו סגולה שהביא ר׳ חייא דיין שליח חברון וירושלים, והסגולה חזרה ונעתקה אח״כ ע״י סופר אחר בתוך כ״י של קובץ פיוטים.! אותו ר׳ יעקב ן׳ צור העתיק לו בתוך קובץ־סגולות שליקט גם ״קונדריס שהביא רבי יעקב ד,לוי מירושלים״.
ר׳ שלמה ב״ר חיים הלוי, משיירת העולים שבאו עם ר׳ יהודה חסיד, שליח עדת האשכנזים בפולין בירושלים בפולין ובאשכנז בראשית המאה השמונה־עשרה, הביא אתו מירושלים קונטרס שלם של סגולות שונות, ונתן העתק ממנו במתנה לר׳ יעקב ב״ר משה הכהן מיאנוב, איש שהיטיב עמו בדרך שליחותו והציל אותו מידי שודדים, ואף מסר בידו מכתב־אישור על הדבר הזה ובו גם התיר לו להדפיס את הקונטרס, וכה יאמר במכתבו: ״ומעיד אנכי בעצמי שהציל אותי ואת מאודי מן האורבים ורוצחים שהיו אורבים לנפשי ימים כמה… כי שלח אותי ואחזת מרעי… בעגלה ונתן לי עבד לרוץ לפני ואף בעצמו הלך עמנו עד כי באנו לכלל ישוב הארץ מקום הליכות הבי־דואר לתת מרגוע לנפשינו שלום מן האורבים אשר לקחת נפשנו זממו, והננו מחזיקים לו טובה וה׳ ישלם לו, ואף גם זאת הנני נותן לו במתנת בריא מהני מילין דמטמרין ואינם גלויים לכל והמה מסורין בידי מאבות הקדושים אשר בחברון, והמה מלוקטים מקבלה מעשיות, צירוף לזאת שמר סגולות מובחרים ונפלאים מאד. וכבר עלתה הי׳ בדעתי בשעת הכינוס לפזר אותם בבל תפוצות ישראל… כי ת״ל המה מופלאים לעשות כידוע לי, ומעתה לו המה נתונים במתנה חלף עבודתו עם אלקים ואנשים… כ״ד הקטון שלמה במוהר״ר חיים מקרתא ירושלים״. ומקבל המתנה, לאחר שירד מנכסיו, הדפים את הקונטרס ביחד עם המכתב, בידעו שיש קופצים על קונטרס כזה הבא מירושלים.
באיטליה
ר׳ שמואל ב״ר עובדיה הלוי, שליח צפת באיטליה בשנות תע״ד—תע״ה (1714—1715), מחלק בדרכו קמיעות, ור׳ יצחק לאמפרונטי בעל ״פחד יצחק״ שהעריץ את השליח הערצה רבה, פנה אליו במכתב ומבקש הימנו קמיע לזוג צעיר שאין ביניהם שלום־בית, והשליח נענה לו מיד ושלח את הקמיע.
גם ר׳ יצחק זאבי, שליח חברון באירופה בשנות תקכ״ג—תקל״א (1763—1771) הפיץ בדרכו סגולות, ובכתב־יד שנכתב באיטליה אנו מוצאים סגולה למחלות אבעבועות, ״נמסר מהחכם השלם וכו' כמה״ר יצחק זאבי שלוחא דרחמנא מעה״ק חברון, שנמסר לו מהרב הגדול בעל מעשה חייא [ר׳ חייא רופא] זצוק״ל״.
שמעון די גילדיר, דודו זקנו של הינריך הינה, שלא היה שליח א״י, אלא ״שליח לעצמו״, ולאחר שעזב את צפת מחמת דחק בשנת תקי״ב (1752) הסתובב במשך שמונה שנים בארצות אירופה,וידע לנצל את שמה של א״י ולעורר רושם של שליח־א״י ממש, ידע להשתמש גם בתשוקתם זו של בני הגולה לקמיעות מא״י, ובהיותו באמשטרדם בשנת תק״ך (1760) הדפים שם קמיע של ר׳ שמשון מאוסטרופולי, ובראשו הדגיש: ״הובא מארץ הקדושה על ידי החכם המרומם כמהר״ר שמעון די גילדיר שי׳ חד מתושבי עיר הקדושה צפת תוב״ב״.
בתוניס
ר׳ אפרים ב״ר משה מאנשי בית־המדרש של המקובלים ״בית אל״ בירושלים, שהיה שליח ירושלים בארצות אפריקה הצפונית באמצע המאה התשע־עשרה, הפיץ בדרך־שליחותו סגולות למחלות שונות, ושתים מהן הדפיס באחד הספרים שהביא לבית־הדפום בירושלים, ובהקדמתו הוא אומר שהכליל בספר ״גם סגולות… שעל ידן נתרפאו כמה בני אדם… בהיותי שד״ר מעה״ק ירושת״ו… בעיר טוניס… ואגפיה״.
ומאחר שהסגולות והקמיעות שהובאו בידי שלוחי א״י שימשו להם אמצעי תעמולה מובהק לשליחותם, עמדו השולחים על כך, שהם לא רק ייהנו מריבוי השפעתו של השליח הבא לו מכח הקמיעות, אלא שיהא להם גם חלק בשכר שמקבל השליח במחיר הקמיעות והסגולות, כלומר, שהכנסה זו תיחשב כהכנסה לשליחות, כנדרים ונדבות ממש, ושגם ממנה יקבלו השולחים את הרוב, והשליח יקבל רק את האחוזים הנהוגים. ר׳ יונה שושנה אשכנזי, שליח צפת בארצות ערב בסוף המאה השמונה־עשרה, שנפטר בדרך־שליחותו בארם־צובה, סיפר לפני מותו לנדיב שבביתו התאכסן וכה אמר: ״יוודע לאדוני כי כשהייתי רוצה ללכת בשליחות צפת תו״ב עבר ביני ובין הפקידים [ממוני צפת] דין ודברים, והוא, שהפקידים המה ראו לשלוח אותי בשליחות הנז׳ על מנת שכל שיתנו לי מתנות לי לשמי בדרך אשר אנכי בשליחות, הן מענין מתנות שנותנין בפרטות לי לשמי שאין לציבור חלק בו, הן לענין מה שאני עוסק בדבר הרפואות והקמיעין והלחישות וכיוצא, הכל יכנס לאמצע השותפות, השני הלקים לכולל וחלק אחד לעצמי״. השליח לא נתרצה לזה, ודרש שההכנסה מקמיעות תהיה לו לבדו, ואף שהשולחים ויתרו במקרה זה, לא הסכימו לכתוב את הדבר בפירוש בשטר תנאי־השליחות, כדי שלא ישמש הדבר תקדים כלפי שלוחים אחרים. שליח א״י באמצע המאה התשע־עשרה ששולחיו התנו אתו, שכל הכנסותיו לרבות מתנות פרטיות ייכללו בסכום הכספים שקיבץ, פנה אח״כ לחכם בשאלה אם בכלל זה הוא גם השכר שקיבל בעד ״איזה קמיעין, ותהלה לאל יתברך אתמחי גברא ואתמחי קמיעא והועילו מעשיו, ותרויח איזה דבר בשביל זה״.»
שלוחי ארץ ישראל חלק א'-אברהם יערי-סגולות וקמעות מארץ ישראל-1997 עמ'73
Ma mère, la bienfaitrice Fulgurances colorées-Joseph DADIA
Je ne désespère pas et mes enfants reviendront à leur source. Ils ont des bases solides. Et Samuel a choisi au Collège Marie-Curie de Sceaux, dans les Hauts-de-Seine, l’hébreu comme seconde langue après l’anglais. Mon fils Olivier vient nous voir seul et passe un bon chabbat avec nous. Samuel est venu avec ses enfants Ethan et Noé passer Pessah 2017 avec nous. Nous gardons l’espoir de vivre un soir ou deux la fête de Hanouca, autour des beignets chauds et parfumés de Martine et de jouer à la toupie, si cette fête ne tombe pas à Noël ou le jour de l’An.
Maman, avec son esprit d’ouverture et de tolérance, me disait toujours en parlant de mes deux garçons, ses deux petits-enfants qu’elle avait aimés, que l’essentiel est qu’ils soient heureux dans la vie et surtout être en bonne santé. Comme elle voyait que je n’étais pas satisfait de sa réponse, elle ajouta pour me rassurer que la crainte de Dieu par les deux enfants est indispensable. Son message est de me faire savoir que je n’avais pas à me chagriner du moment que mes enfants étudient et ont de bonnes fréquentations. J’ai tout fait pour qu’ils aient à leur disposition une bibliothèque contenant les livres de base pour la culture générale et pour la culture juive. Un professeur de Français de Samuel a eu la gentillesse, à ma demande, d’établir pour moi une liste détaillée et variée de livres qu’un lycéen devrait lire au cours de sa scolarité. En France, je le répète, la culture générale est fondamentale. Elle est présente dans les examens, les concours, et, mieux encore, dans la vie de tous les jours, dans les rues, les cafés, les entreprises. Le Doyen Georges Vedel de la Faculté de Droit de la Place du Panthéon de Paris, du temps de l’Université de Paris, et avant Assas, nous disait dans l’amphithéâtre pendant son cours que la réussite à un examen pouvait dépendre parfois du fait d’avoir lu telle pièce de théâtre ou d’avoir vu au cinéma tel ou tel film. Paroles d’un grand Sage ancrées dans ma mémoire. Lorsqu’il partait de son bureau de Doyen, il avait toujours dans l’une des poches de son manteau l’hiver, ou de sa veste au printemps, le quotidien Le Monde et dans l’autre poche un roman policier.
Je revois mon fils Olivier étendu sur son lit lisant Moïse d’Edmond Fleg. Je le revois un matin vers la fin de l’automne lire un livre illustré sur la fête de Hanouca, rêvant de jouer à la toupie, marquée en hébreu des quatre lettres N.G.H.CH., et de manger des beignets chauds et parfumés faits par sa maman Martine. Il neigeait ce matin là. Et la neige renvoyait Olivier à ce qu’il lisait.
Je parle ici d’Olivier car Samuel n’était pas encore né. Il y a sept années d’âge entre eux.
Chez nous les Juifs, quand les parents meurent, les enfants perpétuent leur mémoire par la récitation du Qaddish, et la cérémonie annuelle dite Jahrzeit, messmara en judéo-arabe. Par ces prières, l’âme des parents défunts s’élève chaque année pour être encore plus proche du Trône céleste. Il s’agit de cérémonies dont l’organisation à la maison ou à la synagogue repose sur les épaules des enfants. De cette façon, les enfants récompensent leurs parents qui ont tout fait pour les élever, les entretenir, et les aider à trouver une place au soleil grâce à leurs études ou l’apprentissage d’un métier.
Mes enfants vivent depuis plusieurs années autonomes, chacun d’eux avec sa petite famille. Les parents, cependant, doivent toujours veiller à leur bonheur.
Il est important de transmettre à nos enfants, et eux à leurs descendants, la mémoire et le patrimoine de nos ancêtres. Pour nous les Juifs, cela remonte aux patriarches Abraham, Itshaq et Ya’aqob et aux matriarches Sarah, Rivqa, Rahel et Léa.
Sur le Mont Sinaï étaient présentes toutes les générations depuis Adam. De même, ma génération, celle de Martine, celles de mes enfants Olivier-Ram et Samuel, celles de leurs enfants, et ce, jusqu’à la fin des temps.
Je suis arrivé en France le 4 juillet 1962. Membres du Conseil de Maison du Toit Familial, 9 rue Guy Patin Paris 10, où habitaient des étudiants juifs triés sur le volet, David Lévy-Bencheton et moi-même avons été délégués par les Directeurs Nathan Samuel et son épouse Hélène née Neher, pour assister à Strasbourg à des rencontres entre les Etudiants Juifs de France. C’était vers les derniers jours de décembre 1962. J’apprends au cours de ce rassemblement de la bouche du président de la communauté juive de Strasbourg le problème que posent en France les mariages mixtes. C’est la première fois dans ma vie que j’entends parler de mariages mixtes, expression à laquelle je n’ai rien compris, et qu’il a fallu bien de la patience à des amis pour me l’expliquer. Un mariage mixte est un mariage entre un homme juif et une femme non juive ou bien un mariage entre une femme juive et un homme non juif. Dans ma ville natale de Marrakech, au mellah, les mariages se faisaient entre les femmes et les hommes de ma communauté juive. Le président a aussi voulu nous apprendre que dans ce type de mariage, nous perdons le ou la coreligionnaire. En conséquence de quoi le nombre des juifs de la communauté en France se trouve amoindri, alors que nous sommes une petite communauté par le nombre par rapport aux autres communautés.
En janvier 1963, sous l’égide du Congrès Juif Mondial, la Section Française organisait à Paris une rencontre autour du thème « De l’Identité juive à la Communauté », avec la participation de professeurs, de chercheurs, de philosophes, de rabbins et une conférence de Paul Ricœur, un philosophe non juif.
Plus tard, cette rencontre annuelle prendra pour nom Colloque des Intellectuels Juifs de France. J’ai pu plusieurs années de suite assister comme simple auditeur à ces colloques, dont j’ai gardé les fascicules publiés.
Sur « Les mariages mixtes » et sur « L’Identité Juive », j’aurai quelques remarques à faire.
Ma mère, la bienfaitrice Fulgurances colorées-Joseph DADIA-page 22
תְּנוּ עֹז לֵאלוֹהִים-רבי דוד בן אהרן חסין-פייטנה של מרוקו-על חידוש הלבנה ושבעת כוכבי הלכת.כולל ביאור הפיוט
תְּנוּ עֹז לֵאלוֹהִים
על חידוש הלבנה ושבעת כוכבי הלכת. שיר מעין אזור בן יד מחרוזות ומדריך דו־טורי דו-צלעי. כל מחרוזת פותחת במילות הקבע ׳מחדש חדשים׳, ובנויה משלושה טורים דו-צלעיים, שני טורי ענף וטור אזור, שבו צלע א חורזת בחריזת הענף וצלעית ב מעמידה חריזה מעין אזורית.
משקל: שתים עשרה הברות בטור.
כתובת: שיר מפאר על חידוש הלבנה וז׳ כוכבי לכת, שסימנם שמ״ך לנצ״ח, לכלם בשם אקרא. נועם ׳אל ארץ עזובה׳. והסימן: אני דויד בן חסין נר״ו אמץ.
תְּנוּ עֹז לֵאלוֹהִים / יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים
צוּר מֵאִיר נְגוֹהִים / מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים
מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים
אֶל יוֹצֵר יְצוּרִים
בָּרָא בְּעוֹלָמוֹ שְׁנֵי הַמְּאוֹרִים
5- לָעולָם מְאִירִים / עוֹמְדִים וּמְשַׁמְּשִׁים
מְחַדֵּשׁ חֲדָשִׁים
נָאוֹר וְנַעֲלֶה הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל
שָׂם לוֹ יוֹם מֶמְשָׁלָה
וּלְבָנָה בַּלָּיְלָה / בַּחֹשֶׁךְ אוֹר תָּשִׂים
מְחַדֵּשׁ חֲדָשִׁים
יוֹצְרָם בּוֹרְאָם קוֹנָם
10- לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמוֹ חֲקָרָם הֱכִינָם
בְּשִׁירָם וּרְנָנָם / שְׂמֵחִים וְשָׂשִׂים
- 1. תנו עז לאלהים: על-פי תה׳ סח, לג: ׳תנו עז לאלוהים׳. 2. מחדש חדשים: כינוי לקב״ה על-פי נוסח ברכת הלבנה, וראה סנהדרין מב, ע״א. 4. ברא… המאורים: ע ל־פי בר׳ א, טו. 7-6. המאור… ממשלה: על-פי בר׳ א, טז. ולבנה בלילה: על-פי בר׳ שם. 9. יוצרם בוראם קונם: על-פי ברכת הלבנה.
מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים
דִּבְרֵי קָטֵיגוֹרָא
קִטְרְגָא לְבָנָה עַל חַמָּה וְאָמְרָה
מְלָכִים בְּחֶבְרָה / אֵינָם מִשְׁתַּמְּשִׁים
מְחַדֵּשׁ חֲדָשִׁים
15- וְהַדָּת נִתְּנָה
גָּזַר שׁוֹכֵן רוּמָה בִּפְגִימַת לְבָנָה
מֵאוֹר חַמָּה / פּוֹנָה / פָּנֶיהָ מְכֻסִּים
מְחַדֵּשׁ חֲדָשִׁים
יוֹצְרָהּ שָׂם לָהּ חֻקִּים
בְּכַ"ט יוֹם וָחֵצִי וְתַשְצַ"ג חֲלָקִים
20- תְּסוֹבֵב שְׁחָקִים / כְּרֶכֶב פָּרָשִׁים
מְחַדֵּשׁ חֲדָשִׁים
דָּבָר לֹא יָשִׂיחַ
הָבִיאוּ כַּפָּרָה עַל מְעוּט יָרֵחַ
קָרְבָּן אִשֵּׁה רֵיחַ / נִיחוֹחַ לָאִישִׁים
מְחַדֵּשׁ חֲדָשִׁים
בַּשַּׁחַק נְתוּנִים
25- לְאוֹתוֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וּלְשָׁנִים
וְחַגִּים וּזְמַנִּים / לְמִסְפָּרָם עוֹשִׂים
מְחַדֵּשׁ חֲדָשִׁים
נָתַן אֶל בַּחַמָּה
בְּשִׁבְעָה כּוֹכָבִים שְצַ"ם חַנְכַּ"ל הֵמָּה
לִצְבָא הַשָּׁמַיְמָה / רָאשִׁים וְשָׁלִישִׁים
מְחַדֵּשׁ חֲדָשִׁים
30- חָסִין לוֹ כָּל עוֹבְדִים
קְרָאָם שַׁבְּתַאי צֶדֶק וּמַאֲדִים
מְשָׁרְתִים וּפְקִידִים / יַעַבְרוּ חֲלוּצִים
- 11. שמחים וששים: על-פי תפילת יוצר, ׳אל אדון׳ ׳שמחים בצאתם וששים בבואם׳. 12־14. דברי… משתמשים: על-פי חולין ס ע״ב: ׳אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד׳. 16. שוכן רומה: כי נוי לקב״ה. בפגימת הלבנה: בעת שהלבנה אינה נראית במילואה. ועל-פי ירושלמי ר״ה ב, ד : ׳מימיה של חמה לא ראתה פגימתה של לבנה ' 19. בכ״ט… חלקים: זמן שבו משלימה הלבנה את סיבובה החדשי. 22. הביאו…ירח: על פי חולין ס ע״ב: ׳אמר הקב״ה שעיר זה יהיה כפרה על שמיעטתי את הירח.25 לאותות ולמועדים: על-פי בר׳ א, יד. 28. שצ״ם חנכ״ל: ראשי תיבות של כוכב׳ השמש, כמפורט בהמשך השיר. 32. משרתים… חלוצים: ראה פרקי דר' אליעזר כל הכוכבים משרתים לז׳ כוכבים׳ וכו׳.
מְחַדֵּשׁ חֲדָשִׁים
נֹגַהּ כֹּכָב חַמָּה
וּלְבָנָה מַצְמַחַת פְּרִי הָאֲדָמָה
35- מִגָּדִישׁ עַד קָמָה / פְּרָחִים וְצִיצִים
מְחַדֵּשׁ חֲדָשִׁים
רָם וְאָדָם וְצַח
עַד מָתַי יִנְאַץ צַר שִׁמְ"ךָ לָנֶצַח
יָרַשׁ וְגַם רָצַח / מִבֶּטֶן עֲמוּסִים
מְחַדֵּשׁ חֲדָשִׁים
וּמַלְכוּת בֶּן יִשַׁי
40- תִּתְחַדֵּשׁ וְאֵלָיו עַמִּים יוֹבִילוּ שָׁי
יְקַבֵּץ נְפוּצָי / מִקִּנָּם גְּרוּשִׁים
מְחַדֵּשׁ חֲדָשִׁים
אַמֵּץ לְבָבֵנוּ לְזֹאת
נֹאמַר יַחַד : אַשְׁרֵינוּ דַּיֵּנוּ
אֶת פְּנֵי אָבִינוּ / לְקַבֵּל נִגָּשִׁים.
- ולבנה… האדמה: על-פי דב׳ לג, יד: ׳וממגד גרש ירחים׳ וראה פרש״י. 36. ואדום וצח: על-פי שה״ש ה, י. 37. שמ״ך לנצ״ח: משחק לשון בין האותיות שהן ראשי התיבות של שמות כוכבי הלכת למשמעות המצטרפת מהן. 38. ירש וגם רצח: על־פי מל״א כא, יט. מבטן עמוסים: על-פי יש׳ מו, ג: ׳העמוסים מני בטף. על-פי נוסח ברכת הלבנה. 40. יובילו שי: על-פי תה׳ סח, ז. 41. מקנם גרושים: שהם בגלות ומגורשים מביתם.