משפחת אשכנזי-מקורות שונים


Achkenazi

      une histoire fe familles Achkenazi

Nom patronymique d'origine hebraique d'une origine : Achkenaze, terme qui designe traditionnellement en hebreu, l'Allemagne. Dans la Bible, le terme Ashkenaze ( Chroniques, 6 ) designe ene peuplade descendant de Gomer, fils de Japhet, fils de Noe, et dont on croit que les Germaniques seraient kes descendants.

Son territoire s'etendait autour du mont Ararat, en Armenie. Dans les communautes sepharades et orientales, ce pqtronyme atait accole aux originaires d'Allemagne en particulier, et d'Europe Centrale et Orientale, en general, aux juifs parlant Yidish venus s'y installer.

Autres orthographes Askinazi, asquinazy, Skenazy, Skinazy, Asquinazi, Eskenazy. Au XXeme siecle, nom peu repandu, porte essentiellement en algerie – Alger, Oran mias egalement en Tunisie – Tunis, Sfax, Ferryville – et moins au Maroc.

Rabbi Elisha

Celebre rabbin d'Allemagne monte a Jerusalem. Il fut envoye une premiere fois en mission au Maroc en 1650 – 1654 ou il fut l'hote a sale de Rabbi Yaacob Sasportas, qui s'illustrera plus tard danns la lutte contre le faux Messie, Shabtai Zvi/

Sur la voiedu retour, en Italie en compagnie d'un autre emissaire, rabbi shelomo Navaro, ils furent attaques par des brigands qui les depouillerent du fruit de leur collecte. Son compagnon tomba amoureux d'une belle chretienne, l'epusa, se convertit et reta en Italie.

Rabbi Elisha fut alors contraint de prolonger son sejour a l'etranger poue receuillir de nouveaux fonds pour les œuvres de la ville sainte. Il fut envoye une seconde fois en mission au Maroc en 1666, en pleine crise messianique, alors que son fils, Nathan, surnomme Haazati, l'homme de Gaza, ou il avait rencontre le faux messie Shabtai Zvi, était devenu le prophete du mouvement.

Sa piete et son erudition lui valurent une tres grande renommee et il eut notamment poue disciples a Sale, Rabbi Hayim benattar le Vieux, et a Meknes rabbi Eliezer Bahloul, qu'il initia a la Kabbale er rabbi Shemaya Mimram, qui fut son hote jusqu'a sa mort a Meknes en 1673.

Rabbi daniel Hachomer

Un des saints les plus veneres au Maroc, repute pour sea guerisons miraculeuses en particulier des maladies mentales. Nous ne possedons aucun detail sur sa biographie si ce n'est qu'il serait venu – comme la majorite des saints veneres au Maroc – de Terre Sainte.

Sa Hiloula, le 1er du mois Ellul, attirait dans le passe des milliers de pelerins, depuis qu'en 1944, un ancien volontaire de l'armee francaise avait fait le vpeu, s'il survivait, d'organiser chaque annee un pelerinage sur sa tombe dans le petit village de Arba Tougana dans l'Anti Atlas, au sud du Maroc.

Malgre son isolement et les difficultes d'acces, le pelerinage obtint un grand succes et les pelerins affluaient de tout le Maroc, en particulier de Marrakech et de Casablanca. Avec le temps rapporte l'ethnographe Issakhar Ben Ami, les musulmans commencerent a le venere sous le nom de Sidi Daniel.

Rabbi abraham Skenazy

President du tribunal rabbinique de Sfax, en Tunisie jusqu'a sa mort en 1856. Il fut un disciple de rabbi Hayim Fitoussi.

Rabbi Itshak Haim

Rabbin a Tunis, premiere moitie du XIXeme siecle

Rabbi Hayim Zeev.

Le fondateur de la premiere imprimerie hebraique en Algerie. Emissaire de jerusalem, venu receuillir des fonds pour les yechivot de la ville sainte en Afrique du Nord, il s'installa a Alger, sa mission terminee et publia en 1853 le premier livre hebraique. Soucieuxde rendre le rituel accessible et comprehensive aux masses, il publia la meme annee une petite brochure contenant la traduction en judeo arabe de la " Habdallah " que l'on recite a la sortie du chabat pour benir l'Eternel d'avoir distingue entre le Chabbat et les jours de la semaine entre Israel et les autres nations, et des autres prieres de circonstance.

Rabbi Eliezer

Publiciste et editeur de livres religieux a Tunis au debut du siecle, correspondant du journal hebraique de Jerusalem " Halebanon ".

Rabbi David

1898 – 1983. Celebre et respecte Grand Rabbin d'Oran et d'Oranie, des annees trente a soixante. Ne a Oran, il fut un des disciplesde rabbi Nehorai Azoubib. En 1919, il fonda avec cinq autres notables l'association pour la propagation des etudes religieuses " Yagdil Torah ".

Il representa l'Algerie au Congres mondial des Communautes sepharades qui se tint a Amsterdam en 1938, ou il fit une communication sur le plus celebre des rabbins de sa ville natale. Rabbi Yaacob Sasportas.

Auteur de manuels d'education religieuse et d\une histoire des juifs a Oran. Delgue de l'Alliance pour l'Oranie. Deux ans avant l'independance de l'Algerie, il fut nomme Grand Rabbin d'Alger et d'Algerie, premier sepharade a occuper ce poste depuis la formation du Consistoire apres la conquete francaise.

Il fut l'hote d'honneur des originaires d'Algerie a Casablanca pour la ceremonie d'innauguration de leur synagogue en 1950, le Temple Bet El. Mort a Paris en 1983.

Joel

1929 – 1993/ Fils de rabbi David Professeur de philosophie ne a Oran. Profondement impregne de culture juive, il a été en France, un de ceux qui ont contribue a la reformation des contenus de la tradition juive, selon les categories de la culture contenporaine. Il fut avec son frere Daniel le fondateur dans sa ville natale du mouvement de jeunesse religieux " Bne Akiba ", et en France un des membres dirigeants de l'UEJF et un des piliers de l'Ecole de cadres d'Orsay.

Directeur de la section " Pensee juive " au Centre Universitaires des Etudes juives, il fut egalement membre du comite de redaction du periodique de l'Alliance " Les Nouveaux Cahiers ". Son œuvre maitresse restera la traduction de la grammaire hebraique de Spinoza, realisee en collaboration avec son epouse, Jocelyne Achkenazy-Gerson.

Rabbi Yehouda Leon

1922 – 1996. Fils de rabbi David, plus connu sous son totem scout de Manitou, educateur eminent, un des fondateurs a Paris du Centre univesitaire d'Etudes Juives et a Jerusalem, au debut des annnees 70, en collaboration avec l'Agence Juive, de " Mayanot ", institut de formation de dirtigeants pour les communautes de la Diaspora.

Apres sa fermeture, il fonda le Makhon Meir poue l'enseignement de la pesee juive. Sioniste fervent, il s'installa a Jerusalem au debut des annees 70. un des fondateurs de l'UNIFAN. L'union des immigrants de France et d'Afrique du Nord qui lui a rendu un grand hommage en 1992 a l'occasion de son 70eme anniversaire.

Sa veuve et ses amis ont fonde l'Institut Manitou pour la publication de ses œuvres et la diffusion de sa pensee et de son enseignement.

משפחת אשכנזי-מקורות שונים

רבי אשכנזי אולימאן  – 217Asilah

אנציקלופדיה " ארזי הלבנון "

הרב הגדול רבי אולימאן אשכנזי ( שם זה לא נמצא בספרי השמות לאשכנזים, וקרוב שנשתבש משם הילמן, שמצוי בשמות האשכנזים, והוא כינוי לשמואל כמו"ש בספר טוב גיטין )

רב גדול מחכמי הועד הנבחר מרבני קושטא עם עוד שלושה תלמידי חכמים, הגאון מהר"א אמיגו ורבי גבריאל איספראנסו ורבי חיים אבולעפייה, שילכו לעיר עזה לתהות על קנקנו של נתן העזתי ולבחון בו אם איננו נביא שקר לפי חוקי התלמוד וההלכה

תולדות חכמי ירולשים, חלק ב', עמוד 78

הרב הגדול ר׳ אולימאל אשכנזי[שם זה לא נמצא בספרי השמות לאשכנזים, וקרוב שנשתבש משם הילמן, שמצוי בשמות האשכנזים, .והוא כינוי לשמואל, כמו״ש בס׳ טוב גיטין[, רב גדול מחכמי הועד הנבחר מרבני קושטא עם עוד ג' ת״ח, הגאון מהר״א אמינו ור׳ גבריאל איספראנסו ור' חיים אבולעפייא

שילכו לעיר עזה לתהות על קנקנו של נתן העזתי ולבחון בו אם איננו נביא  שקר לפי חוקי התלמוד וההלכה.

רבי אשכנזי אליה – 222

אנציקלופדיה " ארזי הלבנון "

בתמוז תקע"ח – יולי 1818 – כיהן בתור ממונה איסור והיתר בקושטא…..

פנקס בית דין בקושטא בעמוד – בהוצאת " אורות יהדות המגרב

 

רבי אשכנזי בצלאל – 378

אנציקלופדיה " ארזי הלבנון "

רבי בצלאל אשכנזי

מששקעה שמשה של גלות ירושלים בספרד בשנת ה״א רנ״ב, זרחה שמשה של גאוניה בארצות בני קדם. דומה שלא עמד דור משופע באדירי תורה כדורו של מרן הבית יוסף וכל קדושים עמו, אשר זיו תורתם האיר את העולם כולו לשעה ולדורות. בין גדולי דור דעה זה נודע בשערים רבינו בצלאל אשכנזי בעל השיטות. אין בכוחה של רשימה זו להעלות את כל מעשה תוקפו וגבורתו. יען כי לא נודעו אורחותיו וקרוב למחצית ימי חלדו עלומים תחת ערפלי טוהר מעיני כותבי הזכרונות.

הורתו וחינוכו

רבינו נולד לאביו הישיש נבון ונעלה כה״ר אברהם אשכנזי בארץ ישראל. מסיבות עלומות מאיתנו נראה שנדד בילדותו עם משפחתו למצרים ושם נכנס לישיבתם של רבינו דוד ן׳ זמרא ורבינו ישראל די קוריאל. והתמיד שם בהתמדה  נפלאה וכמו שכתב בעצמו, [בסימן י״ד] ״ותודה לאל לא יחרף לבבי מימי כי עסק הגמרא הקנני מנעורי, וימי הנעורים זכו והוו דרופתקי דאורייתא, כמה שינות עוררתי מעיני, וכמה לילות על עומקה של הלכה לא נתתי שינת לעיני ולעפעפי תנומה, וכמה מאכלות הסרחתי שלא אכלתי אותם בעתם על עסק הגמרא, וחלבי ודמי שמתי על התווה.

וזרח השמש

בשנת ש״ג כבר היתה כסתו מוטלת בין גדולי רבני מצרים ואף עמד בראש ישיבה אשר ממנה יצאו תלמידים רבים. שם החל את חיבורו הגדול שיטה מקובצת – אסיפת זקנים – שיטות הראשונים על הש״ס המהוה בסיס לפסקיו כנראה למעיין. מן הישיבה הזאת יצאו פסקים רבים מידי הרבנים אשר עמו רבי יצחק לוריא [האו״י] ורבי שמעון קאסטליאץ. שמו של רבינו נודע לתהלה בכל ארץ מצרים עד אשר נתקבל כרב הכולל במצרים.

ביטול הנגידות

בשנת שי״ו לערך נאסף אל עמו נגיד היהודים במצרים הממונה מטעם מלכות העותומניים, ובמקומו שלחו רבני קושטאנדינא את יעקב בן חיים למשפחת תלמיד כנגיד ומצוה ליהדות מצרים.

לאות כבוד הלכו ראשי קהל היהודים ועל צבאם הרב הכולל רבינו בצלאל אשכנזי, אולם הנגיד לא נהג בהם כשורה לא כבדם ולא שת לבו אליהם. הדבר חרה לרבינו מאוד על אשר לא כבדם כראוי לבאי כח העדות עד אשר שסע אותו בדברים, אולם הנגיד מצדו לא חזר בו ואף השיב בחירופים וגידופים עד אשר נצטרך רבינו לנדותו [כותבי העיתים לא ציינו מה היתה סיבת התנהגותו של הנניד כלפי נכבדי הקהל ורבנו בראשם]. ובראות יב״ת דבר זה הלך בעצם יום השבת לפחה להלשין על רבינו באומרו שהר״ב לא נהג כבוד במלכות. כאשר נודע הדבר לרבינו השכים להלוך בבוקר למושל להסביר לו במתק לשונו את כל אשר קרהו. ואדרבא, כל מה שעשה לכבודה של מלכות עשה, ויעקב ב״ת הוא אשר נהג שלא כהוגן, שמזיד לקרוא לעצמו מלך, כיון שהתרגום מתרגם לנגיד על ישראל – למלכא עמא דישראל, ואף פייסו בדברים ולא קיבל. ובראותו שלא שת לבו אל דבריו נידהו לבל תדבק הרעה ביתר היהודים. כשמוע הפחה זאת גירש את הנגיד בחרי אף וציוה מהיום ההוא כי לא יקרא נגיד כי אם ״גילבי״ – [אדון בתווכית].

בתוככי צפת

בשנת של״ה מסיים רבינו את חיבורו כללי התלמוד בצפת, אין בידינו פרטים מדויקים מדוע שהה רבינו בצפת ומה מטרת שהייתו שם. יתכן שרצה לצנן את אש המחלוקת עם יב״ת. ומכל מקום נראה שאף בצפת עמד בראשות ישיבה שהעמידה תלמידים הרבה.

רבי בצלאל אשכנזי – חזרתו למצרים

חזרתו למצריםAsilah

תקופת ישיבתו של רבינו במצרים למן שנת שמ״א עד שנת שנ״ב היתה מקוטעת ואין בידינו לקבוע אימתי עזב את מצרים ועלה לירושלים. ומכל מקום הדבר ברור שאף אחר עלייתו לירושלים בתקופות ששהה במצרים נחשב כסמכות העליונה. בשנת שמ״ז מוצאים אנו את רבינו חתום ביחד עם הר״מ דמוהי ומוהריק״ש ומהר״ש אשכנזי על תקנות המיסים שלא לגבות מבעלי תורה אשר תורתם אומנותם.

כבר נאמר כי בשהותו במצרים נחשב כראש הרבנים אשר בלעדיו לא ירים איש ידו ורגלו בעיר, עדות לזה ניתן לראות מהפולמוס החריף אשר היה לרבינו עם רבי חיים כפוסי, אודות אדם שקיבל על עצמו בנדר ושבועה שאם לא יפרע חובו שיאסר עליו יין ובשר עד אשר ישלים מעותיו לבע״ח, שדעת רבי חיים כפוסי היתה לפוטרו משבועתו ושלא כדעת רבינו, ומשהפליג והורה ברבים שלא כדעת הב״ד יצא רבינו חוצץ, וכך כותב רבינו שם. וזה לשונו, ובפרט זה החכם בעיניו היה מחזיק את לבם לבלתי שמוע את דבר הב״ד יכון בצדק וכו', ואדרבא היה מכעיסם זה החכם בעיניו עד שמקרוב כתב שטנה נגד החכם הרשום נר״ו, לא בדעת לא בהשכל להראות גדולתו נגד עמי הארץ, כי יש לו כח לדבר נגד גדולים, ואז קם החכם הרשום שבעיר והוכיח לזה החכם בעיניו ברבים לאמור לו למה יריב עם מי שקראו הכתוב עבד לו וכוי, ואז קם זה הבליעל והתקצף וקלל ופנה למעלה וירם יד וכתב לזה החכם המוכיח וכו'. זהו דעתו של החכם בעיניו, וזה כמה שנים היה סורר ומורה דין זה במחשכים ובמסתרים, ולא ידענו מאין הרגלים כי לא הוחזק זה החכם הבליעל למורה הוראות, עד אשר בגובה אפו נבעו מצפוניו וכו'. וראה עוד דבריו בסוף תשובתו שם אשר כלפידים יהלוכו. מח׳ זו שעברה בין רבינו והרח״ב התלקחה בכל עוז ורבים מחכמי מצרים הצדיקו את רבינו.

גם אחר שעזב רבינו את מצרים כאמור לעיל, כשחזר למצרים היה רבינו לפוסק אחרון אף שלא רצה לחוות דעתו מלכתחילה, ורק משום כבוד התורה ושלא תיעשה תורה פלסתר נטל כלי מלחמתו בידו, וזה כמה ימים נשאלתי ע״ז ואחר עד אתה וכו׳ כי ראיתי שם נזרקה הלכה מפי כל בעלי הוראה אשר בעיר ובפרט החכם השלם הדיין המצוין כמה״ר שמעון אשכנזי זצק״ל וכו׳ ע״ז מעתה מה היה לי להשיב עוד, ולחדש בפשיטות הייתי צריך לחפש באמתחות בעלי תשובות ובעלי חדושין כמנהגי וכעת ידי אסורות כי ספרי אינם אתי וגם כל רעיוני ושעפי נגד ירושלים אשר שם ביתי, ואני פה כגר בארץ וכאורח נטה ללון, לכן משכתי ידי הגם כי הפצירו בי עד בוש. ועתה שמעתי אשר קם פה בעירנו מי שלא ראה מאורות מימיו ולא הכיר וכו׳ ולכן שלא לעשות תורה שלימה פלסתר וכוי, אמרתי לא עת לחשות וישמע קן קולמוסא וקן מגילתא מהמושכים בשבט סופר, ומאן דלביש מדא ילבש מדא, וגם אם יהיו דבריהם מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. וכוי.

בהיות רבינו במצרים נשא אשה בשנית לעת זקנתו אשר העמידה לו בנים ובנות.

גאון ירושלים

בערוב ימיו איוה רבינו למושב לו את ירושלים עיר קדשנו, ובראות אנשי ירושלים כי ארי עלה מבבל ענדוהו עטרה לראשם ונתמנה כראש הרבנים בירושלים, גדול היה כבודו של רבינו בעיני יושבי ירושלים וכך כותב רבי ישראל נג׳ארה, קדוש יאמר לו בחלקת להקת כל בית ישראל כלה, ולשמע אוזן ישמעו לו, ולו ישתחוו איש ממקומו, ומה גם כל אשר יחדה נעימות בימינו… עד אשר יפליא לעשות על הכלל ועל הפרט ועל הטובה ועל הרעה, דין ידין בנציבין ועבודתו פרוסה בירושלים, קדוש שמו ושוכן עד ישכון באהלו אהלי שם, שם טוב מבנים ובנות ילדים וילדות משחקים ברחובות ירושלים, ויגדלו הנערים ויהיו זרע אנשים מורי הוראה… איש אשר רוח אלוהים בו. ובצלאל היה וידע כל תעלומה, ולא יבצר ממנו מזימה, הן לריב ומצה ימצא חן ושכר טוב להוציא לאור משפט, דבר לא יכחד מן המלך להוציא כל דבר דין ויושרם, מן החורים אשר התחבאו שם, זעיר שם זעיר שם, עד אשר ימצא אדם מבוקשו כמוס עמדו, כשולחן ערוך לפניו קורא ופושט כאגרת, לעטרת צבי ולצפירת תפארת, הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה.

וגדול היה כבודה של ירושלים בעיניו כאשר שמע על מקרה לא טהור וכה כותב רבינו, ועל כל אלה הייתי כמחריש הגם כי במקום תחנותי נהייתה הנהי הזה, עד שעברה הרינה במחנה שכינה לאמר כי נמצא בתוככי ירושלים מקור נפתח להרבות ממזרים בישראל וכו; כי מפני הבושה והיראה גלו טפח וכסו טפחיים, ולמען כחש הכינו וכו׳ וע״כ יך ליבי אותי לחקור היטב על הדבר, וחיפשתי את ירושלים בנרות, ויגלו מוסדות תב״ל, וחרה אפי על תבליתם ועל המורים האומרים לו דמות לדמות ולהורות, ובכל מקום אני מחשה כי כל כלי המלחמה טמאים ומסיים שם רבינו בענות צדק ומ״מ גם אם תורה אין כאן וזקנה אין כאן לא יצילו את נפשם מעוון אשר חטא וכו׳.

את נשיאותו נהג ברמה. ואף היה לו הכח והשלטון מהממשלה. וכן חיזק את התקנות הנהוגות בענין המיסים מימות הנגיד רי״צ שולאל. כמו כן החזיק ישיבה בירושלים.

משפחת אשכנזי – רבי בצלאל אשכנזי

מדברנא דאומתיהAsilah

מצבם הכלכלי של יהודי ירושלים באותה תקופה היה קשה למאוד, מחמת כובד ידם של שליטי הארץ בנטילת מיסים, עד אשר הוכרחו לבקש מאת נדיבי עם אלוקי יעקב אשר בגולה סיוע לבל תמוט הארץ, בד בבד תיקן רבינו תקנה חדשה על קהילת האשכנזים אשר היו מעוט בירושלים, אשר עד אז סמוכים היו בעיקר על חיהם הספרדים, שיפרעו חלק שישי מנדבותיהם אשר קבלו מאת אחיהם בגלות אשכנז.

באותם ימים רבו ההתנכלויות של הישמעלים על היהודים אודות בית הכנסת הרמב״ן אשר שכן סמוך לבית תיפלתם, ופעמים רבות נסגר בפקודת השלטונות, ונפתח אחר מתן שוחד, בשנת שמ״ח נסגר סופית בית הכנסת על פי פקודת מושל ירושלים, ואף הכביד עולו עליהם. ובראות רבינו שבר זה לא חס על זיקנתו ותורתו, אלא נטל את מקל נדודיו והחל להתדפק על דלתות נדיבי עם בקושטאנדינא, במצרים, ובדמשק, וכך כותב רבי ישראל נג׳ארה לק״ק אשר בצובא בשם ק״ק דמשק: על אשר בא החכם השלם נודע ביהודה ובישראל כמוהר״ר בצלאל נר״ו, ויצא ממכון שבתו ומסבו, הר ציון זה שכן בו. להמציא לעניי העיר תרופה, בראותו אותם ברעב עטופה… הננו אתנו פה אלה כולנו הבאים על החתום בכתב הנשתוון הלז מודיעים בקול נעים קול מבשר, אשר כהיום יום או יומיים, זרח כציץ אור החכמה עומד לנס עמים… בצל אל היינו ושרתה עלינו שכינתו, וזרחו בנדודי אור תורתו, במקום תחנותיו כאור החמה שבעתיים, ויהי אך יצא ובא מירושלים, אוה למושב לו ולבקש לה מנות אשר ייטב לי כי עת חננה, כי נותרה בת ציון כסוכה בכרם וכמלונה, מבלי משען ומשענה, ועליית קיר קטנה, במקום מקדש מעט אשר היה לראש פינה… ולולי ה׳ צבאות הותיר לנו שריד עיר וקדיש נחית מן המקום אשר הוא חונה שם אשר היה שם אהלו וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים, וה׳ אמר אליו לך לך מארצך ואתן לך ניר בירושלים להחיות לפליטה… בצל כנפיו יחסיון, העם היושב בה ירויון מדשן דעתו מרב עיון ופלפולא חריפא, כל אמרת אלוה צרופה, מופה בשלש עשרה נפה… פום ממלל רברבן גדול מרבן שמו נודע, ככלכל ודרדע, הרוצה להחכים ידרים לדפוק על שעריו המצוינים בהלכה, ערוכה בכל ושמורה… בצל קורתינו בא ונפיש נהוריה טובא… מגיד תלאות ארץ חפץ רבתי בגוים רבתי בדעות, כי שבעה ברעות, מרוב מאורעות בכל רגעים ושעות, ובפרט מעניין שערי בית תפילתנו אשר בירושלים אשר ננעלו, ושערי דמעה לא ננעלו, ולהעמידנו על עומדו סגור לבלתי ישלחו בו יד רעים חללו, הוצרכו לסגור פיות ופתחים ושערים, מהשופטים והשרים הצרים אשר קבר פתוח גרונם… בצל הכסף יושבים שקטים המטים עקלקלות… שכל הכסף חלקנו עד כה לא הספיק לשועלים, לשועלים המחבלים כרם ה׳ צבאות… בצל החכמה קמה אלומת עצמת מזימת איש אלהים קדוש הוא החכם הנז׳ כי ראה אזלת יד יושבי ציון, היושבים בציון, ונפשם יבשה אין כל בלתי אל הלחם זאת עינם, בכל הארץ נפישי נפוחי כפן… ואדברה באזניהם את הדברים האלה  [אל יושבי דמשק] אולי יכמרו רחמיהם על עיר כלילת יופי… גם אתכם בני אל חי מהרו עשו כמונו לתת חלק טוב ומנה הראויה להתכבד אם לפי הצורך אשר יצטרך להעמיד הבכנ״ס שלא יחרב… ואם להחיות רוח שפלים הומים ונוגים הוגים בתורת הי… כי לכך יצא ממסבתו וממכון שבתו לולי החולשה אשר עכבתו. עכ״ל. ראה גם ראה את יפעת גדולת רבינו אשר הקריב את חייו למען עמו ובעד עיר האלוקים, שלמרות זקנתו וחולשתו נסע מעיר לעיר וממדינה למדינה למען תהא הרווחה לעדת ישראל אשר בירושלים.

 זכר צדיק לברכה

 מידת ימיו של רבינו לא נודעה, אולם אין ספק שנשבה ארון האלוקים בין השנים שנ״ב-שנ״ה בירושלים, באמצע עשייתו ופעולותיו למען עיה״ק, וכך כותב רבי ישראל נג׳ארה: וכאשר שמוע שמעתי מפטירת החכם השלם נזר החכמים כמוהר״ר בצלאל אשכנזי זלה״ה, אשר נפטר בירושלים, ירד עיני דמעה ועפעפי נזלו מים עד אגלים, והואלתי לבטא בשפתים את הרעה המאורעה מפטירתו, כי יצא ממכון שבתו מארץ מצרים לתת לו ניר בירושלים, ולחזק צדקה ביד חזקה, ולהקים את סוכתה הנופלת, בהמציא טרף לפני ה׳ היושבים לאכול לשובעה למכסה ולמחסה, כי שומעו הולך בכל המדינות ואבל בכל פנות, ורבים מעמי הארץ ומאנשי תבונות חשבו לחסות תחת כנפיו ולישב בצל בצלאל בצל שדי… ויצא המשחית ויך כל בכור בארצה ראשית לכל אונם ויפר את חשבונם, והנה הנם כצאן בלי רועה כיולדה מפעה וכמעט כדמה נדמה, שבר גדליה בן אחיקם, ואני לבלע נכון ומכאובי נגדי קם בי, בחשי ורחשי ויקחנו בציצית ראשי, וקינתי לירושלים קינה גדולה קול כחולה, ואסלדה בחילה על לויתן בחכה הועלה: / אספוד בנפש עגומה / שוממה / על יושב בצל החכמה / לצרף אותיות בם אל / צר תבל / יודע היה בצלאל / יושבים בצל צדיק תמים / דור נשאר בלתו כיתומים / בכו על נזר החכמים / ימינו ציון רוממה / רוממה / כי הוא מלא חכמה / שבר כזה מאז לא קם / מן גדליה בן אחיקם / גם עתה תשאר ריקם / עורי כי השבית גואל / מישראל / כי קרא שמו בצלאל / ובתי עם עיר נאמנה / עתה היתה כאלמנה / כי ממנה זיוה פנה / היה אליה כחומה / עצומה / לדרוש ולתור בחכמה / ארץ צבי הרה / מצרים אותו הגבירה / אוי נא ציון אמרה / כי אבדה חמדת כל שואל / הן כל אל / ידע והיה בצל אל / לזאת עיני תרד דמעה / כי הוא נסע למרגוע[ה] / ולא נטש לזועה / אכן עליו עת אהימה / אתנחמה / אשרי אדם מצא חכמה.

תורת אמת היתה בפיהו – רבי אשכנזי בצלאל

 תורת אמת היתה בפיהוAsilah

זכה רבינו ושמעתתיה מבדרן בבי מדרשא, דומה שלולא ״השיטה מקובצת״ עולם התורה אפל היה, תורה זו אשר הנחיל לדורות האירה סוגיות עמומות במרחבי ים התלמוד, הודות לה רבנן ותלמידיהון מסלסלים במערכותיו, ומבלעדיה לא היינו מוצאים ידינו ורגלינו. יצירה מונומנטאלית זו – אסיפת זקנים – אינה רק אסיפה וקבוץ דיעות הראשונים ותלמידיהם תחת קורת גג אחד גרידא – אשר אילולא הותיר לנו ה׳ שריד נמקים ועששים היו – אלא יפה כח הר״ב בכל מלאכה, חורז ושוזר את שיטת הראשונים ביד אמן אחת אל אחת, עד אשר כל נבכיה ומוצאיה מחוורים כשמלה וליוצא ולבא שלום.

דברים אלו תואמים שבעתיים לגבי כרך תשובותיו בהלכה, בו יראה הרואה את עזוז תוקפו של אבי כל תופס חכמה, אשר דבר לא נעלם מעינו עין הבדולח, וכל רז לא אניס ליה, יורד בעמקי מצולות ים התלמודים ובמים עזים מתווה נתיבם.

מרגלא בפומיה דרבינו, כי הדרך הישרה שיבור לו האדם הוא לילך בעקבי הראשונים… ואומר אני מי שיש לו לב לעיין היטב באסופות וימצא מרגניתא תותי מילי מראים כחספא… ואין לנו אלא דברי הראשונים אשר מימיהם אנו שותים והם פרשו לו כל סתום ובלעדיהם היה הגמרא כדברי ספר החתום… דמה שכתבו הראשונים אשר מימיהם אנו שותים והמה עמודי ההוראה אשר עליהם סומכין כל בית ישראל, ואני איני אלא כמעתיק וקרב לגבי דהינא ואדהן, ובהשגות דבריהם בפי שאפה באות נפשי העיפה שוקקה ותהי לנפש חיה… ולחדש בפשיטות הייתי צריך לחפש באמתחות בעלי תשובות ובעלי חדושין כמנהגי…

בעזות דקדושה פותח ומבאר דברי ראשונים, שוקל בפלס דקויות לשונותיהם, ומאיר נתיבותיהם על יסודות איתנים :הירושלמי, עושה סימוכין מתוספתא ספרא וספרי, עוקר הרים בסברא ומאיר באור פני מלך שיטת הרמב״ם אשר כל רואיו נלאו למצוא לו מזור. ביד חזקה דוחה את המערער על דברי הראשונים, ־:כוחו הגדול מתקן בדקם, ואני אומר דברים אלו מורים באצבע :־־ בלבו על המפרשים ז״ל, ה״ה רש״י ז״ל ותוספות ז״ל ושאר בעלי ־־י־ושין והפוסקים ז״ל, כי באמת אנן יתמי דיתמי אפילו מפי תלמיד דל האמוראים האחרונים ז״ל בלחוד לא גמרינן וכוי, ובזולת פירושי ־:!פרשים ז״ל הבאים אחריהם היה הגמרא כספר החתום, לכן אין ־:־־ין מהגמרא בלחוד אלא עם פירושי האחרונים ז״ל והפוסקים •יל ונו; ומש״ב הרא״ש וכו׳ דוקא בראיות המקובלים לאנשי דורו ע• אבל כל שאינן מקובלים לאנשי דורו אלא אדרבא כל גדולי — לא ישרו בעיניהם דבריו, ידחה הוא ואלף כמותו, ודברי רבותינו הפוסקים ז״ל עמודי ההוראה יעמדו לעולם.

גדול כבודו של הרמב״ם בעיני רבינו וכה כותב… וכמו שפסק הרב הגדול אביהן של ישראל, מרא דארעא דישראל אשר קבלוהו עליהם לרב מסוף ארץ תימן עד סוף ארץ הצבי וסוריא וארץ שנער… וכאשר ראה שמץ פגיעה בכבודו כותב, כמה קשים דברים אלו, אפילו על קטן שבפוסקים אשר בזמנינו לאמר עליו שדבריו דברי חפץ ופסקו לדעתו וצביונו, כ״ש להרים לאב קולו, אבל גדולה שנאה אשר שונאים שאינם יודעים ליודעים, וכ״ש אשר חציים יודעים, שכל כמה אשר תגדל תפארת גדולת היודע כן תגדיל קנאתו וכו׳ ולא ידעתי מהיכן נתברר לו וכוי. הנגלו לו שערי שמים בלכתו מהר להר לתור את הארץ וכוי, ואף כנגד גדולי האחרונים לא נושא פניו כאשר דבריהם מנוגדים לדעת הראשונים, ואית לן למשכוני נפשין ולתרץ דברי הראשונים ולא דברי האחרונים אשר לפנינו… ולא שבקינן פשיטותיה דהרמ״ה שהיה מגדולי הפוסקים הראשונים משום ספיקיה דהרשב״ץ…ואין לסמוך עליו ולא ידענו מנו ומי יחוש לו נגד עמודי ההוראה…

כיושב בצל החכמה מוחו הגדול אינו יודע גבולות מה הן, ומדת הצמצום לא תפיסה ביה כלל. מאריך ומרחיב כיד ה׳ הטובה עליו, חורז ורוקם סוגיא לסוגיא, בבלי לירושלמי לשונות רמב״ם רש״י ותוספות – וכל זה ברור מאוד לא ניתן ליכתב לרוב פשיטתו אבל להפיס דעת החכם וכוי. וגם הארכתי בס׳ השמועות ולשונות התוספות והרמב״ם ז״ל, יען כי ראיתי באותה פתקא דכתיבא כמאן דתהי בקנקנא, ולכן אמרתי תורה שלימה לא תהיה ראשיתה קלה.

מדקדק בלשונות הראשונים – וצריכים אנו למודעי אביהן ורבן של ישראל רש״י ז״ל הוא המגלה לנו כל סתום ובלעדיו היה הגמרא כדברי ספר החתום. מפענח גנוזות אשר היו עמו באמתחתו, תשובה זו היא מתשובות כ״י אשר בידי מלבד התשובות של הדפוס… וכן מצאתי בתשובותיו שלא נמצאו בדפוס… ולא דייקי כולי האי ובירושלים תוב״ב יש לי תשובות דוקני… קיצור פסקי הרא״ש – ואצלי נמצא כל הרמזים על קלף ישן ממאתיים שנה… ואני אומר דאיברא דכן נמצא בפיה״מ לר״ש בספר קלף ישן והספר הוא שלי וכו׳ כי זה מהדו״ק של הרב ז״ל ויש בידי מהדו״ב שלו מכת״י ישן על קלף… בעזרתם של כת״י אשר היו ברשותו פותח צוהר לסוגיות עמומות מפרק קושיות בהגהה אחת, ועם כל זה עינא דשפיר חזא מבחינה איזו הגהה מיישרת מעקשים, ואיזו הגהה היא כפח מוקשים, ואל יעשה סמוכות מאחר ימצא אי זה הגהה צולעה ונדחה נגד הפוסקים המפורסמים אשר על פיהם ידונו ישראל משפטי התורה ובאורם נראה אור…

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 77 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אוגוסט 2017
א ב ג ד ה ו ש
« יול    
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031