L'avenir illustre


L'avenir illustre- נשף פורים

 

 

04031927-bal de pourimמודעה בעיתון " לאווניר אילוסטרה " מיום 04.03.1927, לפני כ-תשעים שנה. הנה לפנינו הזמנה לנשף פורים אשר ייערך במוצאי שבת, הדגש כאן על מוצאי שבת בשעה 10.00. כמובן שזה נשף מסכות כיאה וכנדרש לנושא הנשף שהוא פורים. ללמדנו שחיי תרבות הפנאי העשירה קיימת הייתה אצל יהודי מרוקו, גם תחת שלטונם של הצרפתים ששלטו במרוקו החל משנת 1912- הסולטן השליט שהיה אז הוא מולאי יוסוף, שזו לו השנה האחרונה לשלטונו
תערך תחרות תחפושות, וכל ההכנסות קדוש עבור קרן לטובת פעילות בנושא החקלאות, דמי הכניסה הוא 10 פראנק. 

שיטוט בין דפי העיתון הזה, שופך אור בכל התחומים על חיי היהודים, על הקשרים בין יהודי מרוקו לבין היהדות מחוצה לה, קשרים בין מרוקו ל " פלסטינה " קריאות לעזרה הדדית, כתבות עם רעיונות ציוניים, ובכלל עיתון שמקיף כמעט כל נושא כיאה לעיתון מכובד.

העיתונות היהודית במרוקו.

L'avenir illustre  לאווניר אילוסטרה l'avenir illustre

ל'אָוֶונִיר אִילוּסְטְרֶה (בצרפתיתL'Avenir Illustré; בעברית: העתיד המצויר) היה עיתון יהודי בשפה הצרפתית שפעל בקזבלנקה שבמרוקו בין השנים 1926 – 1940 תחת השלטון הקולוניאלי הצרפתי.

העיתון ראה אור בצרפתית בתדירות משתנה: בשנותיו הראשונות כירחון והחל מ-1929 פורסם כדו-שבועון.

מייסדו ועורכו היה יונתן טורש (Thursz), יהודי אשכנזי יליד פולין שהתחנך בבלגיה והיגר למרוקו בשנת1923. בין מייסדיו ועורכיו נמנה גם שמואל דניאל לוי, פעיל ציוני יהודי-מרוקאי אשר נהג לפרסם מאמרים רבים, שבין היתר עסקו ביהדות העולם, יהדות מרוקו, הציונות, קמפיין השקל הציוני, ועוד.

על רקע התנגדות השלטונות לפעילויות ציוניות, העיתון לא הכריז על עצמו ככזה, ומרבית חברי המערכת שלו היו נתינים של מעצמות אירופה ונהנו מחסינות יחסית. ערפולו היחסי באשר לציוניותו היה חלק מהסיבה שהוא הצליח לשרוד זמן רב, לעומת עיתונים אחרים.

העיתון קרא תיגר על הממסד היהודי ופנה לקהל צעיר הבקיא בתרבות מערב אירופה בקרב צעירי מוסדות כל ישראל חברים וקוראי הצרפתית על מנת לעורר פעולה מקרב הקהילה המקומית ולחשוף את קוראיו לחדשות מרחבי העולם היהודי בכלל והמפעל הציוני בארץ ישראל בפרט. מטרתו הייתה הנחלת ערכים יהודיים לאומיים עבור העילית המצומצמת של הקהילות היהודיות.

בעיתון מידע מפורט על חיי הקהילות במרוקו בתקופתו, הוא מכיל תצלומים והסברים על בעיותיה של החברה היהודית בקזבלנקה, וכמה מראשי העיתונאים היהודיים המקומיים החלו את דרכם בעיתון, ובהם יעקב אוחיון, לו אני מקדיש את הקטגוריה הזו, כתיבתו, הגיגיו ותרומתו לעיתון.

ב-1940 סגרה ממשלת משטר וישי את העיתון.‏ לאחר שנסגר העיתון מילא את מקומו התרבותי כתב העת "נוער" שראה אור בידי קבוצת קרל נטר וארגון כל ישראל חברים.

העיתום שפעל כ-15 שנה החל להופיע החל מיולי 1927. כחבלי לידה של העיתון, הופיעו באותה שנה רק 11 פעמים, כאשר בדצמבר אותה שנה, הופיעו שלוש פעמים. במשך השנים, היו ירידות ועליול בהופעת העיתון שהופעותיו לא היו מוסדרות, לעתים חודש עם הופעה אחת ולעתים חמש פעמים כמו ביולי שנת 1931. אך העיתון לא הופיע במשך כל השנה כמו בשנת 1935 שהופיע למשך שמונה חודשים בלבד. במשך השנים בה הוךיע, הוציא לאור 294 פעמים.

יש לציין שהעיתון היה מעורה בכל מה שקורה בארץ, ועסק בכל התחומים, כולל בקריאות לעזרת אחים, ועד לציון יום הולדתו של הרצל.

בגיליון הראשון של העיתון ב-22 ליולי 1926 הופיעה מודעה בראש העיתון שהמפרטת בדיוק מה מטרות של העיתון.הכותרת  notre programeהתוכנית שלנו מעידה היא על תוכנה.

L'Avenir Illustré

Fréquence: Mensuel entre 1926 et 1929; bihebdomadaire entre 1929 et 1940

Langue: Français

Période: 

1926 – 1940

Pays: Maroc

Section: La section de la presse juive dans les pays arabes

Lieu de publication: Casablanca (Maroc)

Rédacteurs: Jonathan Thursz

'L’Avenir Illustré, fut le premier journal juif au Maroc qui connut une publication de longue durée. Fondé dans un Maroc sous domination coloniale française, à l’apogée du processus de modernisation, il tenta d’insuffler à l’élite juive sur la voie de l'occidentalisation et les valeurs nationales juives. Le journal fut fondé par un immigrant ashkénaze, Jonathan Thursz (1895-1976), qui en fut également l'éditeur, né en Pologne, élevé en Belgique, il s’installa au Maroc en 1923. Les autorités coloniales ne voyaient pas d’un bon œil les activités sionistes mais ne pouvaient pas s’opposer à la parution du journal, qui évitait l’étiquette sioniste et dont l'équipe de rédaction été composé par des sujets de puissances européennes. Le journal s’opposa aux dirigeants officiels et conservateurs de la communauté juive et s’efforça de regrouper autour de lui des jeunes, issus des écoles de l'Alliance Israélite Universelle et maîtrisant le français. Il tenta d’encourager les activités publiques au bénéfice des communautés locales, il apporta également son soutien à la cause juive à travers le monde, en général, et à la cause sioniste en Palestine, en particulier.

Le journal est riche en informations concernant la vie des communautés juives au Maroc durant la période de sa parution, particulièrement abondant en photos et publicités d'époque. Il reflète en particulier les problèmes auxquels faisait face la communauté de Casablanca, ville portuaire en plein développement, surpeuplée et souffrant de pénurie de logement et de problèmes sanitaires. Le journal servit de tremplin à plusieurs projets de réforme et accueillit plusieurs des premiers journalistes juifs, parmi lesquels Jacob Ohayon (décédé en 1940). Il est difficile de savoir quelle fut la diffusion du journal (probablement quelques centaines d’abonnés), mais il symbolise le départ de la modernisation des juifs du Maroc et la diffusion de l’idéologie nationale parmi eux. Certains chercheurs ne voient que son côté sioniste, mais pour d’autres, dont Hagar Hillel qui lui a consacré une longue étude, son action communautaire interne, l’emporte.

העיתון החל להופיע כאמור בשנת 1926 בחודש יולי אותה שנה עם גיליון אחד בלבד.ובסכך הכל הוציא לאור במשך תקופת פרסומו של העיתון 294 גיליונות לא תמיד בסדר רצוף ועקבי. מעטות השנים שבהן העיתון הופיע בכל חודש, כמו שנת 1929 ו – 1930, שנת 1932-1933-1934-1936ו -1938. יש לציין שמספר הגילונות לא היה זהה לא בכל שנה וגם לא בכל חודש. ההוצאה האחרונה של העיתון הייתה בשנת 1940 בחודש מאי, עת הוציא העיתון את הגיליון האחרון שלו.

העיתון יהודי, ציוני מובהק, פרסם מאמרים בנושאים שונים, וניכר בו שהיה מודע לכל האירועים בארץ ישראל וגם ידיעות מרחבי העולם היהודי והעולם בכלל. בעיון הופיעו גם מודעות שמחה ואבל, חתונות ומאורעות פרטיים. מאמרים על מאורעות היסטוריים, כמו כתבתו של יעקב אוחיון על נשרפי אופראן, אותה כתבה שבה נפתח את אוסף מאמריו של העיתונאי המוכשר הזה, שהרג הלל ז"ל הקדישה לו בספר " יהודי קזבלנקה " של האוניברסיטה הפתוחה יחד עם פרופסור ירון צור, הקדישה לו כמה עמודים.

עיון בעיתון הזה, מחזיר אותנו להווי וחיי היהודים אז במרוקו בשנות הקשות של חוסר יציבות במרוקו, ולפני מלחמת העולם השנייה.

כל הגליונות סרוקים וניתן לעיין בהם באינטרנט, לא תמיד באיכות טובה, אל עדיין הקריאה בו הינה דבר מרענן ומועיל.

בשנת 1930 עסק העיתון במורשת היהודית במרוקו, 1933 במללאח בקזבלנקה וב -1934 כתבה נרחבת לרגל 30 שנה לפטירתו של בנימין זאב הרצל. כתבות ונאומים נשאו לרגל המאורע הזה ולא רק, למשל נאומו של מקס גורדון לרגל שנה ראשונה לפטירתו, ציטוטיו של הרצל לאורך חייו, יחסו של הרצל לצרפת, כתבה על ישו וגם פסק דינו של אברהם סטבסקי וגם הודעה על גירושיהם של הזוג   sori-baux , שנכנסו לתוקף החל מפרסום המודעה. ללמדנו שהיה זה עיתון לכל דבר.

אלי פילו

 

Souvenons-nous et chantons comme eux

noar-01-07-1946-varsovie

Noar 01-07-1946

Souvenons-nous et chantons comme eux, que nos bouches, nos coeurs, nos bras, que nous notre etre que tout notre peuple chantent comme eux. Am Israel Hai Ad bli Dai

Israel est vivant eternellement
Imanouel

נזכור אנו ונשיר כמותם, שפינו, לבותינו, זרועותינו, קיומנו והעם כולו ישירו כמותם…עם ישראל חי עד בלי די.
ישראל תחיה לעד

עמנואל

כמה אופטימיות, כמה אמונה, כמה מוטיבציה יש בכתבה הזו על גטו ורשה

ישראל חייבת להתקיים לעד, גם במחיר הקורבנות, הדוגמא הנה היא לפנינו, ואנו ננהג כמותה….

עיתון נוער -Noar

Frequency: bimonthly 1945-1949; biweekly from the end of 1949 to 1952

Language: French

Period: 

1945 – 1952

Country: Morocco

Section: The Jewish Press in Arab Lands Section

Publication Place: Casablanca (Morocco)

Editors: Isaachar Perez (1945-1946); Edmond Suissa (1949); Meyer Toledano (1949-1952)

Published in Casablanca from 1945 to 1952 in French, Noar replaced the pre-war pro-Zionist journal L'Avenir Illustré and became the organ of the new generation of young, local Zionists. The initiative to publish Noar came from the Charles Netter youth movement, whose leaders—Alfonso Sabah, Daniel Levy Maurice Timsit and Joe Lasry—were committed to communal work and belonged to the religious conservative camp of Zionism.

Le probleme des lieux saints

saints-lieuבעיתון לאווניר אילוסטרה – העתיד המצוייר, הופיעה כתבה קטנה ב 24-06-1932 שכותרתה היא " בעיית המקומות הקדושים "
" המופתי הגדול של פלסטין פנה לארגון האומות במברק שבו הוא מוחה נגד החלטות של הועידה הבין לאומית אודות הכותל המערבי שפורסמה שנה שעברה…..כפי שאומר המשורר אין חדש תחת השמש…..

מלחמתה של תנועת שרל נטר בקבצנים ילדי עניים

תנועת שרל נטר בניסיון להלחם בתופעה מדאיגה של ילדי עניים אשר מקבצים נדבות ברחבי העיר…

דבר זה חרה להם עד מאוד והחלו בפעולות מעשיות למיגור התופעה. החליטו לספק לילדים האלה, מרק חם, בגדים וגם מסגרת לט=ימודים בסיסית בתוך בית כנסת. למן התחלת פעולות אלה הצליחו הצעירים הפועלים במסגרת זו, להציל עשרה ילדים ולהניא אותם מקיבוץ נדבות. בשיתוף פעולה עם הארגון " אוזה " ארגון שפעל למתן עזרה לילדים וגם להוריהם…

בקריאה נרגשת לקהל הרחב, אומרת ההודעה, אי שם בארונות שלכם, בפינה חשוכה, לבטח מסתתר לו איזה מעיל או סוודר שאין לכם צורך בו, או נעליים ישנות שלבטח נמצא להם שימוש מתאים והולם. 

תרומות תתקבלנה ברצון רב, וכאן הוא מפרט את שמה של הגברת וכתובתה….צעירים המוכנים להתנדב לפעילות מבורכת זו , מוזמנים ליצור קשר לכתובת של גברת עמאר. את הבגדים ניתן להשאיר אותם אצה או ליצור אתנו קשר ואנו נבוא לאוספם לתועלתם של הנזקקים.

המודעה הזו התפרסמה בעיתון NOAR  בצרפתית, ב-01/06/1948

 

 

 

קבצנים ילדים

"Inauguration des Ecoles Talmudiques "Em Habanime

lavenir 04-02-1927

L`Avenir Illustré, יום שישי, פברואר 04, 1927; עמוד 11

Lettre de Fes (De notre correspondant particulier)

Dimanche, 23 Janvier, a eu lieu l'inauguration des nouveaux locaux récemment construits pour les écoles talmudiques « Em Habanime ». Depuis 8 heures du matin, une foule considérable se pressait devant le bâtiment des nouvelles classes décorées pour la circonstance de beaux tapis et de drapeaux tricolores.

A 15 h. 15, arrive le Général de Chambrun, Commandant la Région de Fes accompagne de S. E. le Khahfa du Sultan Si Mohammed_Tazi et de M. Courtin, Chef des Services Municipaux.

Nous avons pu remarquer, outre les personnalités précitées : MM. le Capitaine Truchet, Commissaire du Gouvernement près du Tribunal du Pacha ; son adjoint, M. Chancogne, Getten, Chef des Services Municipaux de Sefrou, Laurens, adjoint au Chef des Services Municipaux de Fes, Bello de Minière, Inspecteur à la Régie des Tabacs, etc… etc..

 Parmi les membres présents de la Société israélite, nous avons note MM. Salomon Danan et Matitia Serere, membres du Tribunal Rabbinique; Elie Danan, le Docteur Hassoun, Peso, Peznanski, Conquy, Albert Danan et Mme Havoun de l'Association des Anciens Eleves de l'Alliance. Le Comité de l'Em Habanime était également au complet.

Le grand rabbin M. Salomon Danan prit le premier la parole et a une voix émue il remercia le Général et les autorités d'avoir bien voulu honorer de leur présence l'inauguration des écoles juives a Fes. Il montre ensuite que les bienfaits de leur administration ont, en quelque sorte, supprime la misère parmi la population juive de la ville.

  1. Mardochée Botbol, parle ensuite au nom de la société « Em Habanime » et exprime sa reconnaissance aux autorités présentes qui ont bien voulu prêter leur concours en vue de surmonter les difficultés qu'a rencontrées la construction de l'édifice scolaire actuel.

 Il continue son exposé et salue en la personne du General Chef de la Région, la noble nation protectrice a qui nous devons une inaltérable gratitude pour sa tolérance, sa sollicitude et le respect des traditions qu'elle témoigne à ses administrés sans distinction de race ou de religion.

« Notre respectueux dévouement pour votre patrie, dit-il, est d'autant plus inébranlable, qu'il est dû à la reconnaissance vouée à la nation chevaleresque qui la première a réalisé l'émancipation de ses ressortissants juifs. En effet, le 13 Novembre 1791. date a jamais mémorable pour tous les Israélites de l'Univers, la loi Duport accordant les droits de citoven français a nos coreligionnaires de la métropole fut promulguée ».

Il termina en annomcant la création d'un cours de français dans les écoles et fit appel au concours des autorités pour aider a réaliser les buts généreux poursuivis par la Société « Em Habanime ».

 Le General se levé ensuite et prononce un discours qui fut écoute attentivement et chaleureusement applaudi de tous.

 Le General se montra très touché des paroles qu'avaient ete prononcées. Il affirma que la France ne faisait pas de distinction entre les races et les religions de ses protèges. Il rappela tous les efforts faits par le Protectorat pour la cause des écoles, efforts si heureusement soutenus par les sociétés privées qui sont allées souvent au devant des désirs de l'Etat.

 Il exprima, en terminant, son admiration pour ceux dont les efforts généreux et persévérants avaient permis la construction d'un pareil édifice. Et, il les assura de tout son dévouement.

 Des rafraîchissements furent alors servis aux invités par des gracieuses jeunes femmes de la Société israélite, et c'est surtout a Mlles Rachel et Esther Cohen et a Mesdames Rebecca Botbol et Marie Séréro que nous devons tous nos compliments pour l'organisation impeccable de cette réception.

Hakatane

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 71 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

יוני 2017
א ב ג ד ה ו ש
« מאי    
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930