ממזרח וממערב-כרך ב'- מאמרים


אברהם חיים-שליחותו של הרב אברהם פינטו למארוקו-ממזרח וממערב כרך ב'

שליחותו של הרב אברהם פינטו למרוקו. אברהם חיים.

 

ועד עדת הספרדים בירושלים קיים קשרים מסורתיים עם קהילות רבות בעולם. היחסים עם קהילות במזרח (משרק) ובמערב (מגרב) היו הדוקים במיוחד. אנשי ארץ זו העריכו וכיבדו את יושבי הארץ מתוך זיקה חזקה דתית ורגשית לארץ ישראל.

שד"רי ארץ ישראל שפקדום, נתקבלו בחמימו רבה וקיבלו תרומות, נדבות, עיזבונות והקדשות, שהיו המקורות העיקריים להכנסות העדה בארץ השליחויות למערב החיצון (טריפוליטניה, תוניסיה ואלג'יריה) ולמערב הפנימי (מרוקו) היו בחזקת מונופולין בידי ועד עדת הספרדים עד מחצית המאה ה-19.

מאז היפרדות עדת המערבים בהנהגת הרב דוד בן שמעון (הרדב"ש) מעדת הספרדים, נשלחו שד"רים למגרב ולמקומות אחרים גם מעדת המערבים. הרשות לשלוח שד"רים נכללה בתנאי ההסכמים (פשרים) שנחתמו בין שתי העדות מידי כמה שנים.

ההסכמים חודשו בדרך כלל כשלא קוּים ההסכם הקודם, ואז פתחו ראשי העדות במשא ומתן מייגע להשגת הסכם חדש. הפשר האחרון בין שתי העדות נחתם באדר א' תרע"ב – 1913 לתקופה של עשר שנים. על פיו קיבלו המערבים תשעה אחוזים מהנטו מהכנסות הספרדים, לרבות הכספים שנאספו על ידי השד"רים, ואילו הספרדים קיבלו עשרים וחמישה אחוזים מהכנסות המערבים.

כמו כן הותר לכוללות המערבים לשלוח שד"רים בהתייעצות עם ראשי עדת הספרדים ובהסכמתם בלבד. אף על פי כן, כמה שליחים מן העדה המערבית הניחו מכשולים על דרכם של שליחי עדת הספרדים, הפיצו שמועות שווא על יחסי הוועד האחרון לעדת המערבים, הריקו את הקופות של עדת הספרדים והזהירו את הנדבנים לבלי תת אף פרוטה לשד"ר ספרדי.

 

מאז פרוץ מלחמת העולם הראשונה חלה הפסקה בשליחת השד"רים בכלל, ובשנים הראשונות לאחריה ניגש ועד עדת הספרדים לארגן מחדש את מוסד השליחות. ההכנסות ממקור זה הידלדלו מאוד בשנות העשרים והשלושים, בהשוואה לדורות הקודמים, ברם, השליחויות למגרב המשיכו לתפוס יחסית מקום חשוב.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, שיגר ועדת עדת הספרדים שלושה עשר שליחים לארצות המגרב, שהם כמחצית מספר השליחים שנשלחו ליתר חלקי העולם. שליח אחד יצא לשתי שליחויות (רפאל עזריאל) ושני שליחים (סעדיה אוחנה ואהרן בן שמעון), שנועדו לצאת לטריפולי ולתוניס, ביטלו את מסעם בגלל אי קבלת אשרות הכניסה הקונסולריות.

להלן רשימת השד"רים, יעדי שליחותם ושנות מסעם :

רפאל עזריאלי – טריפולטניה, תוניסיה ואלג'יריה – תר"פ – תרפ"ג 1920 – 1923

רפאל עזריאלי – אלג'יריה – תרצ"ב – 1932

אברהם פינטו – מרוקו – תרפ"א – תרפ"ד – 1921 – 1924

אליהו דנאן – מרוקו – תרפ"ה – תרפ"ו – 1925 – 1926

מאיר רופא – טריפוליטניה ותוניסיה – תרפ"ו – תרפ"ז – 1926 – 1927

רחמים שלמה מיוחס – אלג'יריה – תרפ"ו – 1926

מסעוד בן שמעון – מרוקו – תרפ"ה – תר"ץ – 1925 – 1930

שלמה עמאר – תוניסיה ואלג'יריה – תרפ"ט – תרצ"א – 1929 – 1931

שלמה אוחנה – מרוקו – תר"ץ – תרצ"ד – 1930 – 1934

חזקיה שבתי – טריפוליטניה ותוניסיה – תרצ"ג – 1933

דוד שטרית – אלג'יריה – 1934

אקיבא אביטבול – תוניסיה – תרצ"ד – תרצ"ה – 1934 – 1935

יעקב חי אביכזיר – מרוקו – תרצ"ז – תרצ"ח – 1937 – 1938

מרדכי אמוזג – אלג'יריה – תרצ"ח – תרצ"ט – 1938 – 1939.

הרבנים רפאל עזריאל ואברהם פינטו היו הראשונים שיצאו למגרב בשליחות ועד עדת הספרדים בירושלים לאחר מלחמת העולם הראשונה. אברהם פינטו היה הראשון שנשלח למערב הפנימי – מרוקו.

אין לנו בכתובים רבות על הרב אברהם בן ברוף פינטו. הבן, הרב אברהם פינטו, התגורר בעיר העתיקה בירושלים ברחוב חמידאן שברובע היהודי, בחצר (קורטיז"ו) שהייתה בחזקתו ובחזקת אחיו הבכור יוסף. היה מתלמידי הרב יצחק אשכנזי ונחשב לחריף ולשקדן גדול. פרסם חידושי תורה בקובץ התורני "המאסף" בעריכת הרב בן ציון קואינקה, ונחשב לאחד ממורי התלמוד המצטיינים בישיבת "תפארת ירושלים"  בית היוצר לחכמי הספרדים.

שנים מספר כיהן כרב בבוח'ארה והרביץ שם תורה, ובשנותיו האחרונות שימש חבר בבית הדין של הרב אברהם פילוסוף. מעת לעת יצא כשד"ר בשם עוללות עדת הספרדים שירושלים לקהילות שונות. נפר בכ"ג חשוון תרפ"ז – 1926.

שליחותו האחרונה הייתה למרוקו בשנים תרפ"א – תרפ"ד. ועד עדת הספרדים, שדן בנושא השליחות בכלל במשך ישיבות מספר בראשית שנת תרפ"א, אישר ביום ה' אדר א' את שליחותו למרוקו וגם קבע את חלקו של הרב פינטו – ארבעים אחוזים – עוד לפני עריכת שטר התנאים. כמו כן הוסכם בי"ז אדר ב', שהרב פינטו לא ייקח עמו פנקס שליחות. ההסבר הוא, שנדיבים אשר בדעתם לתרום סכום נכבד יחזרו בהם בראותם נדבות פעוטות של אחרים. חלף זאת נקבע, שהשד"ר ינהל יומן אישי, שבו ירשום את כל הנדבות שקיבל.

בכ"ד אדר ב' קיבל עליו הרב פינטו לטפל בהעברת הכספים שנאספו בידי השד"ר הקודם, הרב יקותיאל בן שמעון. המחלוקת בוועד עדת הספרדים בין הרבנים חמ"א ומאיר, בשאלת החתימות של מכתבי הוועד ובענייני כספים לטובת העדה, עיכבה את יציאתו.

עם יישוב המחלוקת ובחירת ועד פועל חדש בא' סיוון תרפ"א, נתאפשרו החתימות של שטר התנאים ומכתבי הבקשה וההמלצה לראשי הקהילות במרוקו. הבסיס לשליחות היה, כמקובל, שטר התנאים. מובאים הו עשרה תנאים, המפרטים את המשימות והתפקידים המוטלים עליו :

איסוף תרומות, איסוף הכספים מהקופות ומההקדשות ומינוי גבאים שירכזו את הכספים בין שליחות לשליחות. כן קבעו את החלוקה היחסית של הכספים בינו ובין ועד עדת הספרדים ( בדרך כלל, שני שלישים לוועד ושליש לשד"ר ).

הוא צויד במכתבי המלצה ובקשה לקול קורא בעברית ובצרפתית בחתימת ראשי העדה אל הרבנים הגבירים וראשי הקהילות שבמרוקו, שקיבלוהו בספר פנים יפות ושיושיטו לו את עזרתם למילוי שליחותו. חלקם נשלחו לפני יציאתו וחלקם במהלך השליחות.

לא ידוע לנו התאריך המדויק של יציאתו מן הארץ, אולם נראה שיצא כעבור שבועות אחדים למן החתימה של שטר התנאים. הוא הפליג מפורט סעיד והגיע לליסבון במחצית תמוז תרפ"א, שם שהה כארבעה שבועות. לאחר מכן ביקר בשתי עירם נוספות " בפארו שבדרום פורטוגל (במפרץ קאדיס) ובג'יברלטאר.בליסבון קיבל נדבות וקיבץ את כספי הקופות.

בפארו קיבץ את כסף הקופה וקיבל מטבעות כסף מפדיון נפש ונדבות לעילוי נשמה. בג'יברלטאר קיבץ את כספי הקופות בלבד בארבעה בתי כנסת ובשני בתים פרטיים ולא התרים, משום שבו בזמן ביקר שם שליח מטעם ישיבת המקובלים "בית אל" .

תחנתו הראשונה במרוקו הייתה טנג'יר, שאליה הגיע בכ"ד אב תרפ"א – 1921. הוא חזר אליה בי"ט חשוון תרפ"ב, וממנה יצא לביקור שני בג'יברלטאר, ובערב חנוכה שב למרוקו וביקר בזטאט. תחנתו האחרונה הייתה בסאוטה, שם קיבל כספים בי"ב אב תרפ"ד.

במהלך השנים האלה ביקר הרב פינטו בריכוזים היהודיים בערים וגם בכפרים, מהם נידחים שלא ביקרו בהם לפניו או שביקרו בהם שנים רבות קודם לכן. במהלך שני ביקוריו בעיר צפרו, אסף את הסכום הגבוה ביותר – למעלה מעשרים אלף פרנקים צרפתיים, בחמישים אחוזים יותר מאשר בפאס.

גם במקומות אחרים קיבל סכומים שלא היו להם תקדים.

אברהם חיים-שליחותו של הרב אברהם פינטו למארוקו-ממזרח וממערב כרך ב'

עמוד 174

אברהם חיים-שליחותו של הרב אברהם פינטו למארוקו-ממזרח וממערב כרך ב'

הסכום הכולל שאסף הגיע לכ- 136 אלף פראנקים, ולאחר ניכוי ההוצאות העביר לוועד עדת הספרדים כ-114 אלף פראנקים, שמהם נותרו לו כ-69 אלף פראנקים. הוועד קיבל את הכספים שתשעה שיעורים שהועברו ממרוקו. סכום אחד מסר השד"ר עם בואו ירושלימה בתום שליחותו, ואת היתרה האחרונה של חובו פרע חודשים אחדים לאחר מכן.

מן ההתכתבות שניהל עם ראשי ועד עדת הספרדים בירושלים, שקטעים ממנה מובאים להלן, נמצאנו למדים את הקורות אותו : קשיי התחבורה ותלאות הדרך, שיבוש מסלול המסע כאשר פגש שליחים מערים אחרות (טבריה וחברון) וממוסד אחר (ישיבת " בית אל ") וניהול משא ומתן מייגע, תוך הפגנת אורך רוח עם הגבירים היחידים לגבות סכומים גבוהים ככל האפשר.התברר, שבגלל ירידת המסחר במרוקו ירדו סוחרים יהודים רבים מנכסיהם, ורק באמצעות תיאורים קודרים ביותר של מצב הספרדים בירושלים ניתן היה לשכנעם לתרום. עיתוי הביקור השפיע גם הוא : בתקופת החגים רבו ההוצאות ולכן לא הייתה נכונות לתרום, ואילו באחד המקומות דווקא עיתוי זה היה נכון, שכן אז נמצאו היהודית בבתיהם ולאחר החגים התפזרו בין כפרי הגויים לרגל מסחרם. בכל המקומות שביקר, ובעיקר בערים הגדולות, זכה לסיוע רב מצד הגבאים המקומיים, ועל פי בקשתו שלח להם ועד עדת הספרדים מכתבי תודה והוקרה מיוחדים.

עם שובו של הרב פינטו לירושלים בסוף תרפ"ד, נתבקש למסור לוועד את היומן האישי ואת יתרת הסכומים שהביא עמו. משנשתהה יתר על המידה בגלל המחלוקת בין הרב הראשי יעקב מאיר ובין ראשי הוועד, קיבל התראה של עורך דין. לבסוף מסר את יומן השליחות (שקטעים ממנו מובאים להלן) ולאחר ביקורת החשבונות שאישרה את נכנותם, ניתן לו, כנהוג, שטר פיטורין בסיוון תרפ"ה – 1925.

 

תעודות.

שטר תנאים ( טיוטה )

בסימן טוב מודים אנחנו החתומים מטה חכמי ורבני ופרנסי ומנהיגיו ועד כוללות עדת הספרדים בעיר הקודש ירושלים תיבנה ותיכונן האמת והצדק, שבכוח המסור בידינו מכוללות עיר קודשנו ותפארתנו תיבנה, הנכרת, שד"ר לשליחות ערי מערב הפנימי את מעלת כבודו, ידידינו הרב המופלא וכבוד ה' מלא משפחת זרע קודש טהור כבו מורני הרב רבי אברהם פינטו ישמרו צורו ויחייהו.לאסוף ולקבץ כל כסף הקדשים, נדרים ונדבות, קופות והקדשות דשייכים לכוללות עיר הקודש תיבנה ירושלים, על פי התנאים שנבאר העשויים בינינו כתנאי בני גד ובני ראובן לפי הדין וכתקנות חכמינו זכרונם לברכה "נתחייב הרב השד"ר הנזכר יצ"ו בחיוב גמור ושלם ובשעבוד גמור ושלם ששעבד גופו לדעת רבינו אברהם בר דוד זכרו לחיי העולם הבא לכתת רגליו וללכת הוא בעצמו לשליחות הנזכרת. עליו להשתדל בכל עז לקרב התועלת לטובת עוללות עיקו"ת ירושותיו שדווקא ולא בעד שם עניין ומפעל אחר כלל ועיקר. בייחוד עליו להשתדל לחזק הקופות הקבועות שמה, ולייסד ולקבוע קופות חדשות ובעד שכר טרחה ועמלו ביסוד קופות חדשות יקבל עשרה למאה משך עשר שנים מיום התייסדותם.

עליו לסדר פנקס חשבון הכנסה והוצאה בפרטות מכל עיר ועיר ושמות המתנדבים וסכום נדבתם. ואפילו נתנו לו במתנה לעצמו או לבני ביתו בפירוש. ואפילו מציאה בשוק בלי גוזמה, הכל יבא בחשבון לתת בו דין חלוקה כמו שנבאר.  זולת אם נתנו בגדים תפורים, אזי המה לעצמו, ובגמר השליחות חייב למסור לידי ועד העדה הנזכרת פנקס החשבון הנזכר וגם ההרשאה, והכוללת וגם רשימת כל מה שעשה מקבלת הקופות ונדבות – הכל כאשר לכל חייב למסרו ביד ועד העדה. כאשר בעזרת השם תשיג ידו לעשות איזה הקדש לקרן קיימת, אם יגיע כסף ההקדש לידינו, אזי יקבל שכר טרחה עשרה למאה מהקרן, ואם קרן ההקדש ישאר שמו שלא יגיע לכוללנו כי אם הפירות, אזי יקבל מהפירות תמיד עשרה למאה.

ובפירושא אתמר כי שארית כסף הקדשים שנתקבץ על ידי הרב הד"ר הקודם כמוהר"ר יקותיאל בן שמעון ז"ל שמונחים שם בערי המערב, אם יעלה בידו לגבותם, יקבל שכר טרחה מחלר הנזכר עשרה למאה.

הערת המחבר – יקותיאל בן שמעון בנו השלישי של הרב דוד בן שמעון. בשנת תרע"ד נסע למרוקו בשליחות מיוחדת לטובל עניי עדת הספרדים בירושלים, ובהיותו במכנאס חלה במחלה קשה ונפטר שם בסוף אלול של אותה השנה. במכתבו האחרון לוועד עדת הספרדים בירושלים ציין, שאסף כחמשת אלפים פראנק, ובגלל פרוץ מלחמת העולם הראשונה לא מצא דרך להעביר את הכסף לירושלים.

אין לו לקחת שום חלק בכסף הבא ישר לידינו.

וכן אין לו לקחת חלק מכסף הקדשים הנהוג לבוא ירושלמה, אף שיביאנו בידו.

בעד בגדים יקבל מן האמצע סך שלושים לירות מצריות.

בהקבץ בידו מחלק הכוללות סך חמישים לירות מצריות עליו לשלחם לשם הרב הגדול הראשון לציון. וחו"ר ועד העדה ופו"ם ועד העדה ה' עליהם יחיו אמן.

עליו לישבע שבועת השותפים בגמר שליחותו כדרכה של תורה.

כל מה שיקבץ מפרי שליחותו, כה יהיה סדר החלוקה : אחר שינוכה מן האמצע ההוצאות שהוציא כמו הוצאות אכילה שתייה לינה, סופרות ולבגדים כנזכר לעיל וכיוצא, והיה הנשאר יתחלק ששים אחוזים בעד כוללות עיר הקודש ירושלים וארבעים אחוזים יהיו לחלק השד"ר בעד שכר טרחה ופרנסת בני ביתו.

והננו לבאר שאף שלפי תקנת כוללות עיר הקודש ירושלים אין לשד"ר לקחת יותר משליש ההכנסה, בכל זאת מפני שהפראנק הצרפתי ירד מאוד, על כן ויתרנו הפעם לתת לו רשיון לקחת עד ארבעים למאה ויהי רצון חפץ ה' יצליח בידו אמן.

הצעיר בישראל – אברהם פינטו סימנא טבא.

אברהם חיים-שליחותו של הרב אברהם פינטו למארוקו-ממזרח וממערב כרך ב'

עמוד 178

אברהם חיים-שליחותו של הרב אברהם פינטו למארוקו-ממזרח וממערב כרך ב'

שליחותו של הרב אברהם פינטו למארוקו

ב. דוגמת מכתב המלצה לראשי הקהילות ונכבדיהן

הועד הכללי לעדת הספרדים בירושלם.

ירושלם ח״י תמוז תרפ״ב לכבוד מעלת הגביר הנכבד סי׳ יצחק אביחצירה יצ״ו

בעי״ת פאס

 

גביר נכבד,

בפעם הראשונה, אחרי שמונה שנים של תלאות וצרות רבות, היתה לנו האפשרות הטובה לשלח אל מחוז כבודו את מעלת הרב הגדול ר׳ אברהם פינטו יצ״ו לתאר לכם את המצב הקשה של עדתנו בעיר הקדש ירושלים אשר אלפי נפשות רבנים, עניים, יתומים ואלמנות מוטלות עלינו ואין לאל ידנו לבוא לעזרתם; כי אהה! רב התרבו לדאבוננו, הזקוקים לתמיכה מפאת המלחמה ומאירופא ורוסיה החרבות אין פרוטת נדבה מגיעה משם. נשענים אנו לנדיבות לבם של אחינו במערב פנימי אשר עוד מימי הרמב״ן ז״ל קבועה אצלם נדבות ירושת״ו.

אנו תקוה כי כבודו בטוב לבו ובאהבתו לארץ הקדש, יעזר בידי הרב השד״ר אשר עזב את ביתו וארצו וכתת רגליו עדיכם, להצליחו בשליחותו לקבץ נדבה הגונה לפי צרך השעה אשר שאר מקורות העדה נתדלדלו לגמרי ועניינו רבו ובעד כל אלו השנים אשר לא דרכה כף רגל שדרנ״ו אצלכם.

ואנו תפלה וברכה כי אלקי ציון וירושלים ישלם לב׳ כחסדו עם אחיו העניים שבעיה״ק ויזכה לחיים ארכים הוא וכל בני ביתו בעשר ואשר וכל טוב ועיניו תחזינה את ירושלים הבנויה בעתירת החותמים בברכת ציון ובכבוד רב

ראש הרבנים בעיה״ק        נשיא העדה

[חתימת] הצעיר חיים משה אלישר ס״ט

חותמת

 

הערות המחבר:

סניור — אדון בניגוד לרב.

יצחק אביחצירא- איש עשיר בעל בתים ומקנה. ביתו בפאם שימש אכסניה לשליחים מארץ ישראל. נפטר בתרצ״א — עדות נכדו, אליהו אביחצירה, תושב ירושלים.

בעיר תהלה.

משה אלישר-בנו בכורו של הרב יעקב שאול אלישר (היש״א ברכה). נולד בירושלים בשנת תר״ד. ונפטר בה בשנת תרפ״ד. בשנים תרע״ט—תרפ״א כיהן כרב ראשי לעדת הספרדים עם התואר ״ראשון לציון״ — ראה גאון, ב, עט׳ 59—60.

 

אברהם חיים-שליחותו של הרב אברהם פינטו למארוקו-ממזרח וממערב כרך ב'

עמוד 179

אברהם חיים-שליחותו של הרב אברהם פינטו למארוקו-ממזרח וממערב כרך ב'

אברהם חיים

ג. קטעים ממכתבי הרב פינטו לראשי עדת הספרדים* מכתב א

בע״ה יום ה׳ לח׳ שבט ש׳ בס׳ קומה עזרתה לנו לפ״ק  

למע״כ הרבנים הגדולים, מאירים ומזהירים, והאדונים היקרים, יקרים מפנינים, פו״מ כוללות עיקו״ת ירושת״ו ולעילא מנהון ראשי עדת ישראל אשר בית יעקב נשען עליהם הרבנים הגאונים הגדולים והמפורסמים לש״ט־ ולתהלה משה רעיא מהימנא, חיים עד העולם, כי יעקב בחר לו, על ראש עם סגולתו, המאיר לארץ ולדרים יחד כולם יהי שלום בחילם, נכון יהיה כסאם, בימיהם ובימינו תושע יאודה וישראל, ובא לציון גואל אמן.

 

הערות המחבר: רוב המכתבים נשלחו לראשון־לציון, היים משה אלישר, ראש הרבנים בירושלים, ולרב יעקב מאיר, ראש הרבנים בארץ ישראל. מכתב ד נשלח לרב מאיר בלבד. הבאתי את המכתב הראשון במלואו, לרבות הפתיחה הארוכה וקטעים בלבד מן האחרים. כל מכתבי הרב פינטו, שטר התנאים ויומן שליחותו כתובים בכתב חצי קולמוס. תודתי לידידי הרב אפרים לוי על עזרתו בהארת כתבי־היד.

רבנים גדולים! בטח נודע לכם מפי ידידנו הרב המורשה רא״ג הרב המופ' (רב אחאי גאון הרב המופלא) וכו', כמוהרי' הלוי (הרב יוסף הלוי, מראשי עדת הספרדים בירושלים ויד ימינו של הרב יעקב מאיר. נולד בירושלים בכ״ח סיוון תרל״ה ונפטר בה בי״ד אלול תש״ז; ראה עליו אצל גאון, ב, עמ׳ 326—327.) יצ״ו מכל מעשי מיום צאתי מקודש לחו״ל ועד היום. כי כבר כתבתי בארוכה להרב הנ״ל יצ״ו והודעתי לו את כל הצעדים אשר עשיתי מאז ועד הנה. והן היום הנני פונה אליכם בדרך ישרה במכתבי זה בבקשה למלאת את דרישותי, כי מבלעדם לא אוכל לעשות את שליחותי וטרם כל הנני מעיר את אזנם שמץ דבר מהצער הגדול אשר אני סובל בשליחותי זה, כי מלבד הנסיעות על הפרדות חוץ מכבוד מורי, כי ידוע כמה קשה לאיש אשר לא הורגל באלה, ובפרט לאיש חלוש כמוני. מלבד זאת, גדול צערי על דבר קבוץ הנדבות כי קשה לשער את העמל והטורח אשר יש לי עד אשר אתפשר עם כל או״א, כי האנשים האלה מעולם לא הורגלו לתת נדבות גדולות, והנדיב הגדול שבהם היה מורגל לתת מד׳ דורו (מטבע כסף שערכו חמישה פראנקים צרפתיים.) עד ח, דורו ומעולם לא העלו את נדבתם עד סך 10 דורו. א״כ מובן כמה קשה לרצות אותם, עד אשר יקבלו לתת 15 דורו או 20 דורו. אספר לכם למשל מענין הפשר בעיר אירבאט כי התאספו חברי הקומוניטה והדיינים לדון על דבר הנדבה והזמינו אותי לבא אליהם, ובאתי אל האסיפה ודרשתי להם וספרתי להם את צער הבת ירושלם הן מצד יוקר השערים, הן מצד התרבות העניים והאלמנות ויתומים מסבת המלחמה, ומה גם כי ע״י ירידת שער הכספים העשרה דורו לא יעלו לד׳ דורו, וכאלה רבות עד אשר העלו מהחמשה דורו שהיה נותן הגדול עד 15 דורו. ושלש פעמים קמתי מתוך האסיפה באמרי להם שאיני מקבל את נדבתם, עד אשר לתחש לי הרה״ג ר׳ רפאל אנקווא(נשיא הקהילה) יצ״ו, שאם לא אקבל, ישלחו הם את הנדבה ישר ירושלימה. וסו״ד(וסוף דבר) נתפשרנו בסך 16 דורו ואחרי צאתנו מן האסיפה אמר לי הפריזידנט סי׳ יעקב בן עטר יצ״ו, אם היית בא בשנה שעברה, היינו נותנים מאה דורו, ובשנה זאת ירד המסחר מאד ורוב הסוחרים ירדו מנכסיהם וכו׳ וכו'.

ועד ראיה הוא ידידנו הרב המופ׳ ר׳ רפאל עזריאל», אשר ראה את הצער הגדול אשר סבלנו בער דיבדו, שהיו רגילים לתת 200 דורו. כמה טרחנו עמהם, עד אשר יכולנו לקבל מהם 600 דורו, אחר נכוי הרביע הנהוג אצלם משנים קדמוניות. ועל כל אילין דהוו, גדל צערי, על כי אין בידי מכתבים למסור לכל או״א מהגבירים. כי המכתבים אשר מסרו בידי הם כתובים בלה״ק  והם לא מבינים בלה״ק וצריך לכתוב להם בלשון הערבית המדוברת ביניהם או בלשון צרפתית, ויותר כבוד הוא לכתוב להם בלשון צרפתית וצריך לבאר להם את גודל הצרה אשר בה נמצאים תושבי ירושלם ורבניה, יתומיה ואלמנותיה מצד יוקר השערים, בעת אשר חסרון כיס קשה מכולם, ולבאר להם את ירידת מחיר שער הכספים, לבכות ולבכות ולחזור ולבכות בדברים המעוררים את הרחמים בכולי האי. ואולי ימס לבבם הקשה, ויתנו נדבה הגונה. והנה בג׳ חדשים האחרונים הייתי בכפרים אשר בין פאס ובין תאפיללאת ושמה יכולתי לעשות את עסקי מבלי מכתבים, והסתפקתי בתת להם לנשק את מכתב הכוללת. אבל בחדשים הבאים אהיה בע״ה בערים הגדולות פאס, צפרו, מכנאס וקאזהבלאנקה, ובמקומות האלה צריך תעמולה גדולה כדי להשיג מהם נדבה גדולה והגונה.

כי רוב תושבי הערים האלה הם כבר משכילים, וצריך להתנהג עמהם בדרך חדשה, ובכן הנני בא במכתבי זה לבקש ולחלות פניכם, לתת צו לעושי רצונכם להכין לי מכתבי בקשה להגבירים תושבי ארבע ערים הנזכרות בלשון צרפתית ושמות הגבירים ואיכותם ומהותם יוכלו להודע מפי ידידנו הרב ר׳ דוד ניגרין  יצ״ו, שזה זמן קרוב היה במקומות האלה והוא בקי בהם ובשמותיהם. וגם צריך לכתוב להרבנים לכל או״א לפי סגנון הראוי לו, וגם יצוו להכין לי קבלות בדפוס יפה. וגם צריך לי קופות, כי בכל המקומות אשר עברתי בהם אין קופות (ובטאנכיר וטיטוואן עשיתי קופות). ומה טוב ומה נעים לשלוח אותן עשויות בקופסאות קטנות ויפות, באופן שתהיינה ראויות להקבע בחנויות והנני בטוח כי תיכף לקבלת מכתבי זה יתנו פקודה למלאות את כל דרישותי ולקיים מצות שלוח במועדם היותר אפשרי, כדי שיגיעו לידי בעתם ובזמנם ולא יאחרו את המועד. יחד עם זה, ישלחו נא הצדיקים את ברכתם היקרה כי ה׳ יצליח דרכי ויזכני לשוב לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו ולראות את פני כבוד תורתם בשלום. ובסיום דברי אני פוסע שלש פסיעות אחורנית ומשתחוה מול הדרת כסא כבוד תורתם ביראת הכבוד.

הצב״י אברהם פינטו ס״ט

והנני בא להעיר, כי לא יכולתי לקיים מצות שילוח כספים מהנקבץ בידי מח׳ תשרי ועד הנה מסבת היותי בכפרים ובבואי בע״ה לפאס אשתדל לשלוח בע״ה סך הגון הנ״ל.

הרב ר׳ דוד ניגרין   מורה בישיבת ״תפארת ירושלים״, מחכמי ישיבת המקובלים ״בית אל״ ודיין בבית־ הדין לעדת הספרדים. כן שימש סופר סת״ם, גיטין וכתובות. בתרע״ג יצא למארוקו כשד״ר, ובעקבות מלחמת העולם הראשונה נתארכה שהייתו שם עד שנת תר״פ לערך. נפטר בירושלים בד׳ סיוון תרפ״ז. — עדות בנו, יעקב ניגרין, תושב ירושלים.

אברהם חיים-שליחותו של הרב אברהם פינטו למארוקו-ממזרח וממערב כרך ב'

עמוד 182

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר