צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – י. בן עמי

עמוד 1 מתוך 512345

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

הקדמה

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא-מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים. רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה.

פולחן הקדושים הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים ביותר שיש ליהדות מרוקו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם. יש לציין כי המודעות הקולקטיבית של יהודי מרוקו ביחס לקדושים הינה תופעה יוצאת דופן מכמה וכמה בחינות. נראה לי שהערצת קדושים זו יכולה לשמש דוגמה טובה לניתוח מעמיק שיהיה חשוב לא רק בפני עצמו אלא גם למחקר הכללי.

המחקר הנוכחי על פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו מתבסס בעיקר על עבודת שדה שנמשכה קרוב לעשר שנים, ומציג רשימה ממצה של שש מאות חמישים וחמישה קדושים, מהם עשרים וחמש נשים קדושות.

 הוא מאיר את מערכת הקשרים בין הקדוש וקהל חסידיו, וחושף את היסודות האידיאולוגיים המזינים את ההתקשרות שביניהם, התקשרות המבטיחה המשך לפולחן זה. ניתן מקום נרחב לתיאור פולחן הקדושים ולניסים הרבים הקשורים בו, ובדרך זו מצטיירים הערכים והקונצפטים הקשורים לתופעה, והשפעתם על הסדר הקהילתי והחברתי, השפעה שהייתה ללא ספק הדדית.

מחקר זה אינו מחקר היסטורי ואינו עוסק בעיקרו בתולדות הקדושים. הוא גם אינו מתיימר להיות מחקר בתחום הסוציולוגיה, הפסיכולוגיה החברתית או מדע הדתות, אף- על-פי שאפשר למצוא בו אלמנטים ממקצועות אלה וממקצועות אחרים. המחקר הוא פולקלוריסטי-דסקריפטיבי ומנסה להציג תופעה חשובה זו של פולחן הקדושים, הקיימת עד היום הזה בקרב יהודי מרוקו.

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו ראשיתה עוד במרוקו עצמה, אך היא לא נפסקה עם עלייתם לארץ. כאן היא ממשיכה לנוע בפסים המסורתיים וגם מוצאת לה ביטויים חדשים.

אין להבין את התופעה וביטוייה הרבים אס לא תוחמים, מצד אחד, את היקפה מבחינת גורמיה, דהיינו, הקדושים, ואם לא מציגים, מצד שני, כל עדות המתייחסת לפולחן של הקדושים. לכן הצגת חומר העדויות כלשונו, על אף חזרות מסוימות, חשובה וחיונית לעצם הבנת התופעה.

מעט מאוד חומר בכתובים קיים על נושא זה, ולכן כל ידיעה, עדות, איזכור וסיפור חשובים ביותר. כל עדות חשובה לא רק בפני עצמה, אלא גם כחוליה בשרשרת מופלאה זו הנפרשת כאן בהרחבה.

במשך כל תקופת המחקר פעלנו בהרגשה של דחיפות ודוחק הזמן בגלל אופיו של החומר ההולך ונעלם במהירות, ובהרגשה של חובה לאומית. שכן עקב עזיבתם הכמעט מלאה של יהודי מרוקו את ארץ מוצאם, נוצרה בפעם הראשונה האפשרות המעשית שמסורות מוסלמיות ביחס לקדושים תדחקנה את המסורות היהודיות, וכך יסופחו למעשה הרבה מן הקדושים היהודים על-ידי המוסלמים וזכרם יאבד לעד.

 מעניין לציין בהקשר זה, שעוד במאה השמונה-עשרה ציינו מבקרים במרוקו – בהפתעת מה, נוכח יחסם המשפיל של המוסלמים כלפי היהודים — הערצה משותפת של קדוש יהודי. תופעה זו דחפה את החוקר הצרפתי וואנו לנסות לקבוע את מימדיה של ההערצה המשותפת בעיקר מבחינה סטטיסטית.

המחקר הנוכחי משקף רעיונות, מושגים, טיפוסים של קדושים היסטוריים ואגדתיים, קיום מנהגים ואמונות סביב הקדושים, טקסים בהילולה ומחוצה לה, מציאות כלכלית, ארגונים ומוסדות המפעילים את מקומות הקבורה של הקדושים, וכן יצירה עממית בצורת אגדות, סיפורים ושירים המשבחים את גדולתם וניסיהם של הקדושים וכוי. האוסף שלפנינו הוא מבחר מתוך למעלה מאלף ומאתיים עדויות שנאספו במסגרת המחקר.

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

 ניתן לחלקו לחמישה סוגים עיקריים:

א.  סיפורים עממיים, בייחוד אגדות על קדושים הנמסרות מדור לדור.

ב.  תיאורי הניסים, שבחלקם ידועים לרבים מיהודי מרוקו ומבחינה זו מהווים חומר עממי, ובחלקם אלה ניסים אישיים שהם פרי חווייתם של האינפורמנטים.

ג.   חלומות, שבחלקם הגדול והחשוב הם חלומות אישיים, ואחרים, שהם נפוצים בקרב יהודי מרוקו.

ד.  תיאורי הווי הקשורים בעיקר לזיארה ולהילולה של הקדושים, אך גם לצדדים שונים של חיי היוס-יום המבטאים את הקשר לקדוש.

ה.  מסורות היסטוריות מעטות.

בחומר ההגיוגראפי הזה ניתן להבחין לפחות בשני ז׳אנרים, האחד הוא אגדת קדושים והשני הוא אגדת קודש. הסוג הראשון מקיף את כל האגדות המסופרות על הקדושים עצמם, על חייהם וניסיהם, והסוג השני מתייחס לאגדות שהציר שלהן הוא ניסים המתרחשים סביב הקדוש, והחגיגות הקשורות אליו. אין ספק שבדיקה יסודית יותר של חומר זה, יחד עם הספרות ההגיוגראפית של מרחבים אחרים, תוכל להוביל להבחנה שלז׳אנרים נוספים, שהם אולי אופייניים לאגדת הקדושים היהודית. בכל הסיפורים הדתיים מצטלבים היסודות הריאליסטיים והעל-טבעיים.

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

רשימת הקדושים בקובץ ערוכה לפי סדר אלפביתי של שמות פרטיים. ליד שמו של הקדוש מופיע בסוגריים המקום שבו הוא קבור. על כל קדוש הבאנו פרטים עובדתיים על חייו, עד כמה שהם ידועים, וכן פרטים על סביבת קברו, קרבתו המשפחתית לקדושים אחרים, קרבת הקבר לקברי קדושים אחרים, שמות נוספים שבהם הוא ידוע, יום ההילולה, הערצתו גס על-ידי המוסלמים וכוי, עד כמה שפרטים אלה נמסרו במסגרת המחקר או ידועים מהספרות.

העדויות נבחרו לאור חשיבותן כעדות על אותו קדוש, או כדוגמאות ייצוגיות של ניסים או הווי הקשורים לכלל הערצת הקדושים במרוקו. מספר קדושים, אודותם לא נודעו פרטים מלבד שמם ומקום קבורתם, נכללו רק ברשימת הצדיקים המופיעה בסוף הספר.

העדויות מובאות בשלמותן לפי השיטה הפולקלוריסטית. מבחינת סגנונן וצורתן כדאי להעיר, שעצם הקלטתן ולא רישומן, על אף קשיי העברה מערבית-מרוקאית לעברית – שנעשתה בצורה ליטראלית המקשה לפעמים על הבנת הטקסט – מאפשרת לראשונה לבחון מקרוב את מסורת ההיגוד של יהודי מרוקו על דימויה הציורי, ביטויה הנוסחאי ורציפותה הלשונית, אשר כוללים כל הסממנים המסורתיים של הספרות העממית, כגון שילוש, דיבור ישיר, חזרות, שאלות רטוריות, משחקי מילים, חוקי הקיטוב וכוי.

ייחסנו לחומר עצמו חשיבות כמקור ממדרגה ראשונה לחקר תרבותה של יהדות מרוקו, היכול, ללא ספק, לשמש כבסיס למחקרים נוספים. לכן היתה הקפדה יתירה באיסופו, בחירתו והצגתו. ניסינו להביא את התכנים המפרנסים חומר זה לידי ביטוי בפרקים השונים של המבואות, אך ברור לנו שיש בו כדי לאפשר ניתוח מקיף יותר ממה שמוצע כאן.

 הרבינו ככל האפשר בתיאורים, ניתוחים והצגת מקורות בלתי ידועים, מבלי לשפוט ולהוציא מסקנות סופיות, מפני שאנו סבורים, שטרם הגיע הזמן להסקת מסקנות באופן אחראי, בגלל היקפו הגדול של המחקר. מאותה סיבה לא ראינו אפשרות לדון בהרחבה בבעיות הקשורות לנושא זה ביהדות בכלל, אלא לצורך איזכור והשוואה בלבד.

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

התלבטויות רבות ליוו מחקר זה והן כרוכות בזכות ראשוניותו. ברור היה לנו מלכתחילה שאין אנו יכולים למצות את כל האספקטים הקשורים בפולחן הקדושים במסגרת מחקר אחד, ולכן יש צורך בהמשך חקירת הנושא.

כפי שציינו לפני כן, פעלנו בהרגשה של דחיפות בזמן, עקב התמורות התרבותיות שחלו בדורנו ביהדות מרוקו, ואין ספק בלבנו שמחקר זה, המגלה היבטים שונים במסורתה, יוכל לתרום להבנת יתר של תרבותה ותרומתה של יהדות מרוקו לסביבתה וליהדות בכלל.

התמונה העולה ממחקרנו מציגה עולם מופלא של יהדות מאמינה, שלדידה הציפייה לימות המשיח ומעשי נסים הם שגרה של יום-יום. התגלמותו של הנס קורמת עור וגידים במסורות על קדושים חיים ומתים שזוכים לקרן השפע האלוהית. ממעשיהם המופלאים שאבו ההמונים עידוד – האמינו בגאולה הקרבה ושכחו את הצרות ואת הרדיפות שהיו לחם חוקם.

שותפים רבים היו לי בהכנת המחקר. ראשונים הם מאות המסרנים ששיתפו עמי

פעולה ומסרו לי ברצון את עדויותיהם. חשתי שהתמזגו כאן לא רק הרצון של כל אחד מהמספרים להנציח את הקדוש עליו הוא סיפר אלא גם הביטוי של יחסו האישי לקדוש, יחס שפשט צורה ולבש צורה בארץ. לא נעלם מעיניהם של המסרנים גם הצורך לשמר מסורות שנעקרו מסביבתן הטבעית ושיני הזמן עלולות לפגוע בהן, ומכאן רצונם לתעדן בכתב. מורשת זו תועדה בבתי-כנסת, בבתים, בחצרות, בשווקים, בשיחות עם טרמפיסטים באזורים שונים בארץ, בהילולות שנתקיימו בארץ ובחוץ לארץ.

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

ספרי ״הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו״ שפורסם בתשמ״ד על-ידי הוצאת מאגנס של האוניברסיטה העברית בירושלים אזל תוך שנה ומאז היו אלי פניות רבות מאוד להוציא מהדורה נוספת. הישועה באה מצד מנהלי הוצאת יוסף לוגאסי שלא חסכו שום מאמץ כדי לשוות לספר לבוש נאה. המהדורה הנוכחית כוללת עדכונים רבים בעיקר בחלק המבואות ולא כוללת ההערות והמפתחות שבמהדורה הקודמת.

שלמי תודה למר אברהם פלדות שהקדיש לספרי שעות רבות בעצה ובהדרכה וכן לקלדנית המסורה והכשרונית הגב׳ חנה מזרחי. יבואו על הברכה מנהלי דפוס העיר העתיקה בע״מ ופועליו המסורים שלא חסכו עמל בסידורו ובהדפסתו של הספר.

רעיתי פאולינה היתה שותפה נאמנה בהוצאת ספר זה. היא לא רק עיצבה את המהדורה הנוכחית לפי המתכונת שנקבעה במשותף, אלא גם הציעה שיפורים רבים בצורה, בתוכן ובסגנון. תמיכתה בפרסום זה היוותה עבורי מקור השראה ועידוד תמידי. היא גם עברה על ההגהות ביסודיות המאפיינת אותה בכל עשייתה. תבורך מנשים.

מי יתן וספרי יפתח צוהר לעולמם העשיר והמרתק של יהודי מרוקו, יאפשר לדור הבנים להכיר את מורשת אבותיהם ולציבור בישראל להכיר קהלה גדולה שחזון משיחי, אמונה עמוקה ויצירה רוחנית כבירה ניווטו את דרכה עד לעלייתה לארץ.

יששכר בן-עמי

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

ר׳ אבא אביחצירא (בו־דניב)

בנו של ר׳ יצחק אכיחצירא ונכדו של ר׳ יעקב אביחצירא, הקבור בדמנהור.

יום אחד לפני מלחמת העולם השנייה הלכו שני מוסלמים. בין העיר ובין השכונה שלנו עובר נהר. שני המוסלמים רצו לעבור את הנהר שהיה מלא מים. פתאום ראו שתי אבנים רוקדות, אחת עולה על השנייה כאילו משחקות כדורגל.

המוסלמי תמה: הרי לא הייתה רוח ולא היה זרם, ואיך זה קורה ששתי האבנים עולות אחת על השנייה׳ לקח את שתי האבנים שהיו בגודל של חצי לירה. הביא אותן למשטרה וסיפר להם. אמרו לו שרק הרב אביחצירא יכול לפתור את זה.

 קראו לו. אמר להם שלמחרת יתן להם תשובה. הרב שם את האבנים האלה מתחת לראשו. בבוקר אמר להם: שמעו, שבע שנים של רעב ומלחמה תבואנה ולאחריהן יהיה שפע¡ ושהוא ימות באותה שנה ושאשתו תלד שני תאומים, וכך היה. היה רעב, יוקר. ראינו את זה במו עינינו.

ר׳ אבא אלבאז(צפרו)

הוא בן-דוד של ר׳ רפאל משה אלבאז. נולד בי״ד תשרי תרי״א ונפטר בכ״ו אלול תרצ״ח.

ר׳ אבנר אג׳ייני(צפרו)

אביו של ר׳ ראובן אג׳ייני ובנו של ר׳ רחמים יוסף אג׳ייני, המכונה רי״א. משפחת אגיייני היא משפחה ידועה בקהילת יהודי צפרו. ר׳ אבנר היה רב ודיין בקהילה. למד בבית- מדרשו של ר׳ רפאל מאמאן. נפטר בט״ו אדר תרע״ט.

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

ר׳ אבנר הצרפתי(פאס)

נולד בפאס ב-1827 ונפטר שם ב־1883. קבור ליד ר׳ יהודה בן-עטר ולאלה סוליכה.

בללאה [באלהים] ובצדיקים היקרים, הם ממלאים את בקשתו של כל אחד. אנחנו הולכים לצדיקים האלו להתחנן בפניהם. הם יותר טובים מהרופאים. הנה הרופאים נותנים כדורים. זה הכל. התרופה שלהם בהרבה יותר טובה.

 היה לי בן שכמעט מת לי ואני אמרתי, אני אלך לקבר של ר׳ אבנר הצרפתי. בשתים-עשרה בצהרים הלכתי. אמרתי: ר׳ אבנר הצרפתי, אני לא אקבל שום תרופה, לא של רופא ולא של מישהו אחר, אני מקבלת רק את התרופה שלך, תחון עלי שילדי לא ימות.

 אני הייתי בהריון והוא המשיך לינוק, אז זה רע בשבילו. לאחר מכן הפסקתי להניק אותו בקיץ, והרופא אמר לי, תמשיכי להניק אותו, אחרת ימות כמו כלב הנחנק. אמר לי שאין לו סיכויים לחיות. תניקי אותו וגם אז לא בטוח שיחיה.

 אני אמרתי, לא, אני לא אניק אותו. כשהלך הרופא, הלכתי לר׳ אבנר הצרפתי ואמרתי: אני לא מקבלת תרופה משום רופא אלא רק ממך. אז הלכתי ליד הקבורה ולקחתי חופן אדמה, ערבבתי אותו עם מים, ואחר כך סיננתי אותו עם מסננת, ונתתי לו לשתות עד שמילא את בטנו, ומשחתי אותו כולו עם המים האלו.

 כיסיתי אותו בשמיכה. אחרי רבע שעה, אני רואה שהוא פקח את עיניו ופניו אדומות כורד, והוא מזיע, ואמר לי תני לי לאכול. בעצם אמר לי, נאינה, כי הוא לא דיבר עדיין. אז נתתי לו לאכול ומאז הוא הבריא. הנה זה מראה שהצדיק טוב מהרופא. מי שמאמין בה׳ הוא יעזור לו. הנה רק העפר של הצדיק ריפא אותו, והרופא נתן לו הרבה תרופות ולא עזרו.

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

ר׳ אברהם אווריוור (דאד שליד סטאט)

מכונה מוואלין דאד, על שם ההר עליו הוא קבור. על ההר רואים הרבה ערימות אבנים. במקום יש מעיין ושם נמצאת אבן שעליה מצויר גמל. ההילולה שלו נערכת בל״ג בעומר. לפי המסורת הוא יליד ארץ-ישראל שבא בשליחות למרוקו ולידו קבורים תלמידיו. היה ידוע בעיקר בטיפול בעקרות. הוא נערץ גם על-ידי המוסלמים, שכינוהו סידי בראהים.

לפי מסורת אחת עבר שם גמל של מוסלמי שהיה טעון מלח. רגלו של הגמל שקעה באדמה ולא יכול היה לזוז. הלכו וקראו ליהודים. אמרו להם: אתם המומחים, הוציאו את רגלו. כאשר הרימו את רגליו מצאו אבן עם התאריך של ר׳ אברהם אווריוור. אז בנו עליו ציון. כל פעם שרצו לבנות הבניין היה נהרס. בעצם יש רק אבן.

 

אנו נהגנו להשתטח על קברו בחצות הלילה. בא פעם מישהו ואמר לי: אם אתה מאמין, שים את ידך בתוך המציבה, שם היו מדליקים נרות. כל אחד שם נרות הדולקים שם. עניתי: בסדר. שמתי את ידי בתוך האש. הרגשתי שידי נשרפה וכאילו העור יורד. שמתי את ידי על פניו, על אותו יהודי ז״ל. למחרת, פניו היו שרופות ואני ידי היו שלמות. לא נשרפו. זו האמונה. בא מישהו אחר, שם את ידו באש, כל הלילה כאב לו, ולא הפסיק מלצעוק מכאבים. אמונתי עשתה לי זאת.

אשה אחת נשברה לה יד. היהודיה הדליקה בו [בקדוש] נר והוא עלה בלהבות. לפעמים זורקים טונות של נרות להדלקה והם לא עולים בלהבה. ורק נר אחד של אותה אשה העלה להבה. בקדוש הזה היה רק חדר אחד. היא באה במוצאי שבת להדליק נר אחד. היא הדליקה וכל החדר הזה עלה באש, יתעלה שמו לעד. האם יש נס יותר גדול מזה? קראתי לאנשי החברא. קנינו סוכר, תה, עראק, ועשינו שמח. היא [האשה] קמה [הבריאה],

אני פעם חלמתי עליו כשהוא עומד מולי, חבוש כובע מוסלמי. זה היה ליד קברו. ישנו שם, אני, בעלי, בני וחמי. בא הקדוש ואמר לי: מי אני? עניתי לו: אדוני, אני לא יודעת. אחר כך נזכרתי ואמרתי שהוא ר׳ אברהם אווריוור… פקחתי את עיני והנה הוא עומד. קראתי לכולם: קומו, קומו, הקדוש עומד לידנו. הוא היה לבוש חולצה ארוכה לבנה מכותנה. הוא היה צעיר, לא זקן, עליו השלום.

כאשר הלכתי לשם [לקדוש] מצאתי שם מוסלמי צעיר. צעקתי עליו: מה אתה גונב נרות? הוא נעלם. חיפשתי אותו ולא מצאתי אותו. הוא נעלם. אז הרמתי את עיני לכיוון הקברות ואמרתי: הקברות האלה! מאוחר יותר אשה אחת אמרה לי שהבקשות שלי התקבלו על-ידי הצדיקים המקומיים. אתה יודע, כך נראים הקברות, ערימות ערימות של אבנים, ולידם נרות דולקים. כאשר הייתי שם בסטאט החלטתי לעלות לבית-הקברות. כאשר עליתי מצאתי אותו מוסלמי. חשבתי שהוא גונב נרות. עליתי להר ומצאתי ערימות ערימות של אבנים. קיבלתי צמרמורת. פחדתי. ראיתי רק ההר וערימות האבנים — אני חשבתי שאותו מוסלמי גונב. והוא פתאום נעלם. כאשר חזרתי העירה והתכוננתי לשחוט פרה, סיפרתי להם את מי שראיתי. אמרו לי שאלו תלמידיו של הצדיק, מאה וחמישים תלמידים קבורים שם. אמרו לי, כאשר חוזרים רואים את הקבר של הצדיק.

אני אספר לך על מוואלין דאד. למה אומרים מוואלין דאד? הם היו שבעה אחים. מוואלין זה הבעלים. יש מקום אחד שמה, מעיין מים קוראים לו טגיה. היינו שם, ערבי אחד מתחיל לצחוק. אומר להם: אני יכול לקפוץ ולשחות פה. אמרו, מי יכול לשחות פה? אם אתה גבר נראה אותך! רק קפץ, לא חזר על המקום. את זה ראיתי בעיניים שלי. זה היה במוואלין דאד. אני חושב שבל״ג בעומר עושים את ההילולה שלהם.

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

ר׳ אברתם אזולאי (מראכש)

לפי בן-נאיים, הרב נפטר אחרי 1735 והוא מביא בספרו ״מלכי רבנן״ מסורת מפי יהודי מראכש המאשרים שהוא נפטר ב-1741. הרב אזולאי עסק בקבלה וידועים פירושיו על ספר הזוהר. היה כותב קמיעות לחולים והיה מלומד בניסים.

רב אזולאי והתלמידים שלו. ליד קברו יש עץ גדול שצלו הגדול מכסה את המציבה. אני זוכרת שנשים יהודיות נהגו להשתטח על קבר זה והיו תולות, כן תלו. היו קורעות, היו תולות בחתיכות בדים את כל המחלות מהן סבלו על העץ הזה, כדי שתקבלנה תשובה מהצדיקים.

ר׳ אברהם אזולאי (איגיניסאין)

מכונה גם מול אִימִיתְכּ על שם העץ הגדל מעל למצבתו. ההילולה שלו נערכת בחודש אלול. לפי המסורת מוצאו מארץ-ישראל והוא מזרעו של החיד״א.

באיזור בו קבור ר׳ אברהם אזולאי יש הרבה עצי חרובים וכן ״דום״ (עץ תמר). הערבים נהגו לקטוף אותו ולעשות סלים, אבל אף מוסלמי לא יכול היה לנגוע באלה שצמחו ליד הקבר של הקדוש, שם היו אנשים מדליקים נרות, והנרות נשארים דולקים. פעם אחת, מוסלמי בזמן מלחמת העולם השנייה, קטף את הדום והביאו הביתה. בערב התחיל לרעוד ולצעוק. הביאו את ה״טולבה״ ולא יכלו לעשות לו שוס דבר כדי להקל עליו. הוא צעק ואמר שהוא מקבל מכות. הם לא ראו. בחצות הלילה היה צועק.

 בא הקדוש ר׳ אברהם אזולאי בחלום ואמר לו: אתה יודע מי אני! ענה: מי אתה? אמר לו: אני פלוני. היו קוראים לקדוש הזה מול אימיתכ. אז המוסלמי ביקש רחמים מהקדוש. אמר לו הקדוש: למה קטפת את ה״דום״ מן המקום? כל האנשים נמנעים מלעשות זאת, ואף אחד לא שם ידו בדום ואתה העזת? אמר לו הקדוש: שמע ממני מלה אחת. אתה תחזיר את הדום למקומו ואתה תלך לפלוני בן פלוני. תן לו שחיטה ותן לו כל מה שיבקש ממך. אם אתה תעשה זאת, מה טוב, ולא, אני אחסל אותך.

הקדוש רצה להראות דרך המקרה הזה את מעשיו בכל העולם, ואפילו ביקש הקדוש שהמוסלמי ימסור לכל האנשים את מה שקרה. ענה בסדר, אני מבקש סליחה מאלוהים. הקדוש שלח את המוסלמי אלי כי אני הייתי הפקיד של הקדוש. הייתי עורך שם הילולה וסעודות מדי שנה בשנה, בליל ראש חודש אלול. כך מסרו לנו הראשונים לעשות, שבראש חודש אלול יש להכין סעודה והילולה לקדוש. למחרת, הגעתי מבית-הכנסת, באתי לחדר ומצאתי את המוסלמי ליד הבית עם חמורו. הביא בצד אחד של האוכף את השק של הדום ובצד השני כבש. דפק בדלת. אשתי יצאה. שאל איפה פלוני; ענתה שאני בבית-הכנסת.

חיכה עד שהגעתי-הביתה. נכנס. שם את ידיו מאחורי גבו והתחיל לבקש רחמים. סיפר לי, והשאיר לי את השק בבית. אמרתי לו: לא! ספר לי מה קרה לך! הוא סיפר את כל מה שקרה לו ומסר שהקדוש שלח אותו אלי כדי שאעשה ״מאערוף״ (כוסכוס). אמרתי לו שצריך להביא ארבעים ק״ג חיטה, ארבעה ליטר שמן כדי לבשל, ועשרה בקבוקי מחייא. המוסלמי אמר שזה הרבה. עניתי לו שזה לא הרבה, ושזה לא יספיק להם, כי כל יהודי המלאח יצטרכו לאכול את המאערוף, ושאני לא ביקשתי ממנו מאומה. אמר טוב.

הנה החיטה. אבל קנה את המחייא, וביום רביעי לאחר השוק אביא לך את הכסף. הסכמתי. הביא לי חיטה. ייבשנו אותה. באו יהודיות ורחצו את החיטה. טחנו אותה. דחיתי את הסעודה מיום חמישי ליום ששי. בקשתי שיחזיר את השק של הדום למקומו, ליד הקדוש. השק הזה נשאר שם עד היום בו עלינו ארצה. אף אחד לא יכול לשים את ידו. המוסלמי סיפר את כל מה שקרה לכל מוסלמי המקום. ביום הסעודה בא בעצמו. הזמנתי אותו שיבוא. נתתי לו לחם עם שמן. אכל את זה בבית- הקברות והלך. שכחתי לספר לך שביום השני גם קרה לו מה שקרה לו בלילה הקודם אבל עם פחות כאבים. המוסלמי אמר לקדוש שהביא את הדברים. הקדוש ענה: לא הבאת את הכל. לא השלמת, עליך להשלים. ולכן בא להשלים. זה קרה בימי.

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

ר׳ אברהם אל-כהן(סידי רחאל)

מספרים עליו שבמראכש היו הרבה חולים פונים אליו ותורמים לקופתו. רבני העיר נעלבו מכך שקדוש זה קודם לקדושים אחרים הקבורים בעיר ולכן החליטו לנסוע אליו כדי להכיר את המקום. כשהגיעו בסביבות הקבר יצאו לקראתם חיות שרצו להרוג אותם. הם קראו לר׳ אברהם אל-כהן ואז הם ניצלו.

ר׳ אברהם אלמליח (אמיזמיס)

נקרא לרוב ר׳ בגו אלמליח. הוא בנו של ר׳ יהודה אלמליח, הקבור באותו מקום, והנחשב גם הוא לקדוש. הוא היה רב ושוחט בכפרו, נודע בחסידותו ורכש לו הערכה גדולה מכוח אישיותו. כשנפטר, השתתפו בלוויתו כל תושבי שבעת הכפרים שמסביב לאמיזמיס ובמשך שבוע לא אכלו בשר כיאות. עם מותו החלו לפקוד את קברו ולבקש את עזרתו לריפוי מחלות שונות.

 

רי אברתם אמזלג ( אילליג )

נקרא גם מול אל-חאזרה ( בעל האב ן).

היה יום ששי. הוא הלך לשם [אילליג] כדי לדבר עם אנשים, להסביר להם איך לרחוץ ידיים. הרגיש שסופו קרב. לקח מקל שלו ושם על הספירה [שעון] של שמש והשאיר שם בספירה של השמש. עד שהוא נפטר אז התגלגלה אבן גדולה וענקית וכיסתה אותו. אז המקל נפל והשמש ירדה ונהיה חושך. לכן קראו לו מול אל-חאזרה.

 

ר׳ אברהם בו־דוואיה ( קצר אל־סוק )

קבור בבית-הקברות ליד ר׳ יחייא לחלו. לפי המסורת מוצאו מארץ-ישראל.

ודי עליו השלום, הלך לשם [לר׳ יחייא לחלו]. היה חולה. היה לו פצע על בטנו והיה עומד למות. הלך להשתטח על קברו והתרפא. בלילה בא אליו בחלום קדוש אחר שקבור שם, ר׳ אברהם בו-דוואיה ואמר לו: למה באת להשתטח על קברו של ר׳ יחייא לחלו ולא באת להשתטח על קברי? גם אני מירושלים ושמי ר׳ אברהם בו-דוואיה. עליו השלום. הלך והשתטח על קברו והוא הבריא.

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

ר׳ אברהם בן-איבגי ( סידי דחאל )

מכונה בפי יהודי האיזור אל עזיז דיאלנא (היקר שלנו). מספרים עליו שהיה נוהג ללמוד תורה עם אליהו הנביא.

ר׳ אברהם בן-סאלם ( פיגיג )

לפי המסורת המקומית קבורים שם שני צדיקים הנקראים בני אמויאל, ואחד מהם הוא ר׳ אברהם בן-סאלם.

בפיגיג ישנו בית-קברות עתיק יומין. אספר לך על מקרה שקרה: לפנים בית־ הקברות הזה לא היה מגודר ושם היו קבורים שני צדיקים בני אמויאל. ר׳ אברהם… אנשים אספו ברושים, בנו גדר ובית חיים. אני אז הייתי בן עשר. כל פעם היו בונים פינה אחת, היא נפלה. הלכו לפחא כי חשבו שמא הערבים הורסים להם את הגדר הזאת.

הפחא העמיד שומרי לילה. היהודים בנו שוב פינה ונפלה. אז קם יהודי זקן שהחליט לצום, לגזור ציפורניו ולעשות פתירת חלום. חלם והנה צדיק בשם ר׳ אברהם בן-סאלם, עליו השלום, אמר לו שהפינה נופלת מפני שהשאירו את קבורת הצדיק מחוץ לגדר. הצדיק ביקש מהזקן שיזמין אנשים שיבואו להשתטח על קברו. אז הרחיבו את הגדר ומאז הפסיקה הגדר להתמוטט. לא יודעים יום ההילולה. מאז באו אנשים מהרבה פינות במרוקו להשתטח על קברם. אישה עקרה באה לבקר גם אישה משוגעת מי שאינו יכול ללכת, מרימים אותו לשם; וכולם חוזרים בריאים ושלמים וזה הודות לאלוהים.

ר׳ אברהם בן־שוקרון ( אוג׳דה )

היהודים והמוסלמים טוענים לבעלות על הקדוש. נקרא בפי המוסלמים סידי מוחמד בן- שוקרון.

ר׳ אברהם בן־שושן ( מוגאדור )

נפטר בשנות הארבעים של המאה העשרים. מוצא אביו מדבדו.

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

ר׳ אברהם דרעי (ליד אימין תאנות )

קבור על ההר אימין תאמוגה ליד ר׳ יצחק הלוי ור׳ מסעוד מאני. ההילולה שלו נערכת בל״ג בעומר. מרפא בעיקר עקרות. לפי המסורת של בני המקום, נתגלה בחלום לאחד מאנשי הכפר והודיע לו שהוא פלוני בן-פלוני, ושכל מי שיבוא להשתטח על קברו, הוא יקבל את בקשותיו. כשהלכו אנשי הכפר לפי הסימנים שנתן בחלום, גילו במקום ההוא מציבה. בימינו נבנה חדר ליד מקום קבורתו.

אף אחד לא מכיר אותו, רק אנחנו בני הכפר אימין תאנות. פעם הוא עשה לי נס. לבתי היתה נקודה לבנה בעין שלה. אני נהגתי להדליק כוסות נשמה של הצדיקים, כדי לבקש מהם רחמים, ואף פעם לא לקחתי אותה לרופא. פעם באה בחלומי אשה שאלה אותי: למה את בוכה עניתי: בתי חולה. היא פתחה קופסה ואמרה לי שיש בה זעתר שאפשר לשים לה טיפות ממנו בעין. שאלתי אותה מה שמה והיא ענתה שהיא אשתו של הרב בראהם. קמתי וסיפרתי לאשת דודי והיא סיפרה לי שבמוגאדור יש אשה שסבלה מהעין וריפאו אותה במי זעתר עם קצת מלח.

 

פעם באו המוסלמים לחרוש במקום בו קבור הקדוש. אמרו בליבם: מדוע צדיק זה חוסם לנו את הדרך? בואו נעקור את קברו. כאשר התחילו לחרוש, המחרשה נתקעה באדמה והאיכרים קיבלו שיתוק. אמרו להם: זה נגרם רק על-ידי היהודים. באו היהודים ומצאו איכרים משותקים ליד הקבורה של הצדיק. המוסלמים קראו לצדיק וביקשו סליחה. זה אני ראיתי במו עיני. אז הקיפו המוסלמים את מקום הקבורה באבנים ואמרו לצדיק: חזן! זה המקום שלך, אף אחד לא יעיז יותר לנגוע בך.

 

ר׳ אברהם ואזאנה ( איית בודיאל )

מכונה גם ר׳ ברהם ואזאנה. נולד בסכורה, חי בראשית המאה התשע-עשרה. הוא אחיו של ר׳ דוד ואזאנה ובנו של ר׳ יעיש ואזאנה. צאצאיו גרים בארץ ומקיימים כל שנה הילולה בג׳ בטבת. התפרסם בריפוי עקרות.

כשהיה בחיים בלע פעם נחש צפרדע על-ידו. הוא הושיט את ידו והוציא את הצפרדע. הציל אותו. פעם אחת, מספרת יהודיה, לא ירדו גשמים וכל העולם צמו ולא ירדו גשמים. בלילה אחד, בא הרב בחלום לאשה שהיתה ממשפחת ואזאנה והודיע לה שלמחרת יהיו מים בנהר. למחרת כשסיפרה התחלנו לצחוק. בבוקר קמנו והלכנו לראות ופתאום באו מים בנהר. זה בזכותו של אלוהים והצדיק. במלחמה הזאת [מלחמת יום הכיפורים] אשה ביקשה תמיד רחמים מהצדיק, כדי שיגן על שלושת בניה שאחד מהם קרוי על שמו. היא גרה במגדל העמק. גם אני קראתי לבני על שם הקדוש.

עמוד 1 מתוך 512345

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 95 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

דצמבר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« נוב    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31