מקנס-ירושלים דמרוקו י.טולידאנו


מקנס-ירושלים דמרוקו י.טולידאנו

 

סנדק בברית מילהמקנס-ירושלים דמרוקו

בברית המילה של בני משה רפאל שיח׳ בשנת תשכ״ו, זכיתי כשכיבדני רבינו ביושבו סנדק, באותו מעמד נוכח האדמו״ר מטשרנוביל זצ״ל, והגאון הרב שלמה טנא זצ״ל, ראב״ד בתל אביב. ומכובדים רבים, כאשר רבינו הכין עצמו לעלות על כסא אליהו ז״ל, התפלל בקול חרישי והתעטף בציצית וישב סנדק, כשאמר ה׳ מלך — בזמן הברית היתה אוירה כמו ביום כיפור, אחד השכנים פרץ בבכי של שמחה ואמר, זכיתי היום להיות נוכח בברית מילה מיוחד במינו שלא ראיתי מימי.

תפלת בליל שבת

שבת אחת ביקש ממני רבינו ללוותו להתפלל בליל שבת עם חסידי ״ברסלב״, כשנכנס לבית המדרש היה נדמה כאילו שהרבי שלהם נכנס. החסידים סובבוהו במעגל ופצחו בשירה וריקודים, והשמחה הלכה וגברה עד שכל עובר ושב עלה לראות את המחזה המרנין. החסידים התלחשו ביניהם, זה אומר: הרב טולידאנו עמוד התווך, וזה אומר: עמוד ההוראה, וזה אומר עמוד המוסר של יהדות ספרד, וכן הלאה, בבואנו הביתה בירך אותי על שזיכיתי אותו בקבלת שבת שכזו.

הצעה שלא התקבלה

כשהתארח אצל בתו מרים תחי, אשת רבי דוד מרצבך שליט״א כשגרו בבאר שבע ביקרתיו שם וסיפר לי: שהציע לו ראש העיר מר אליהו נאווי שיתגורר בבאר שבע וזה יתחייב להקים לו ישיבה ותלמוד תורה וקריה לבני תורה כרצונו. אולם הוא התנגד לכך מפני שרצו לקבוע תוכנית לימודים לפי רוחם.

בבית אלקים נהלך ברג״ש

כשהייתי מתגורר בבני ברק, בקביעות הייתי מלווהו מביתו לבית כנסת ״עולי משהד״ לשאת דרשה בכל יום שבת לפני תפלת מנחה. שבת אחת ירדו גשמים עזים, ואפילו הכי הלכנו והגענו רטובים לבית הכנסת ואנכי ביקשתי ממנו מחילה על שהטרחתי אותו ביום גשום כזה ענה לי, לבית אלקים נהלך ברג״ש. ר״ת: ברד — רוח — גשם — שלג. אפילו שיש ברג״ש אל ימנע עצמו ללכת לבית האלקים.

אחר כך הוריד את הגלימה מעליו שהיתה ספוגה במי גשם, לקחתיה ממנו והנחתיה. ומיד פתח בדרשתו הקבועה. ומאז תיקן לקיים מצוות סעודה שלישית בבית הכנסת, האוירה היתה מרוממת מאה ובני הנוער ובתוכם בני אהרן נ״י היו מוסיפים חן בשירי שבת.

שלום בית

פעם הזמין אחד מתושבי בני ברק את רבינו לשבת סנדק בברית מילה של בנו. ואנכי נתלויתי אליו. הכל היה מוכן לעריכת הברית, הביאו את התינוק. לפתע נשמעו צעקות שיצאו מפיה של חמותו של בעל הברית. צעקה ואמרה, איך אתה מעניק בלי רשות את הסנדקאות למי שאתה רוצה בא בזמן שזה מגיע לבעלי. אנו הנוכחים בושנו ממעשה זה, ובפרט שרבינו עשה את כל ההכנות להיות סנדק. רבינו ירד מכסא אליהו ז״ל ואמר: עבור שלום בית אני מוותר, ובנועם דבריו השפיע על סב התינוק לשבת סנדק, והוא עמד לצידו.

ת״ח מרבים שלום בעולם

בשנת תשכ״א השתדך הרב גבריאל טולידאנו — נכדו של רבינו. לפני נישואיו נסע לרחובות לקבל ברכה מהרבי מקרצ׳נף זצ״ל. והרבי ברכו שיזכה לזרע של קיימא, ר׳ גבריאל הבטיח לרבי שהוא יהיה הסנדק? וכן היה שנולד לו בן ראשון בשעט״ו, באותו שבוע הגיע רבינו מחו״ל, וביום הברית נבחו שניהם. רבינו והאדמו״ר מקרצ׳נף, ר׳ גבריאל עמד חסר אונים למי יכבד להיות סנדק. לפתע… רבעו כיבד את האדמו״ר. אבל האדמו״ר ללא אומר ודברים הרים את רבעו והושיבו על כסא אליהו, ובזה בא בל אחד על מקומו בשלום, ועל זה נאמר ת״ח מרבים שלום בעולם.

ראשון לבל דבר שבקדושה

פעם סר רבינו לעיר קזבלנקא והתאכסן אצל דודי פנחס טולידאנו שיחי, הלה סיפר לי שאסף כל עשירי הקהילה לכבודו בכדי להתרים את כולם למוסדות התורה. רבינו כדרכו בקודש להיות ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, תרם מיד סך 50 אלף פרנק. העשירים שבאו התביישו לתרום פחות, כך הצליח לגייס באותו מעמד סכום גדול למוסדות התורה ולעזרת עניי מרוקו. וגזר עליהם שתיכף יפרעו את תרומתם.

דאגתו לחינוך

כשסיים בני מרדכי ני״ו את חינוכו בת״ת, רצה להיכנס לישיבת ״תפארת ציון״ בבני ברק אך הקשו על קבלתו, בתואנה של חוסר מקום ותקציב. פניתי ושפכתי את ליבי לפני רבעו, אמר לי שלח את בנך אלי ובע״ה נמצא מקום עבורו, הבאתי את בני אליו וחזרתי לעבודתי, רבינו טיפל בו במסירות כבן יחיד, ולעת ערב נתבשרנו שהתקבל לישיבה. ובבית אז שרתה שמחה גדולה. ובס״ד עלה ונתעלה בתורה וביראה והיה אחד השקדנים בישיבה ולא מש מאוהלה, וכיום זכה להיות חתנא דבי נשיאה מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף שליס״א, וכיום משרת בקודש חבר בית הדין בת״א.

תמיכה ביתומים ואלמנות

זיכני ה׳ יתברך לעשות בכל שנה הילולא ביום פטירתו של רבנו — י״ח במר חשון — ביום זה מספרים בשבחי הצדיק ובמעשיו.

אחד המשתתפים הקבועים סיפר (ומפני כבודו לא אזכיר שמו) כשהיה ילד, רגיל היה ללכת לבית רבינו בכל יום חמישי בערב ולקבל ממנו סך מסויים עבור פרנסת משפחתו שהיו זקוקים לכך. ילד זה סיפר לדודו שהיה גם כן ילד שאימו מקבלת מרבינו סכום כסף בכל יום חמישי. כששמע דודו על כך, ביום חמישי הקרוב הקדים והלך לבית רבינו ואמר לו שאחותו האלמנה ביקשה ממנו ללכת ולקבל עבורה את הקצבה השבועי, רבינו האמין לו ומסר בידו את סכום הכסף, וזה הלך ובזבז את כל הכסף. האלמנה חיכתה לקבל את קיצבתה ולא קיבלה, ביום שישי בבוקר הלכה לבית רבינו, והוא אמר לה ששלח את הכסף עם אחיה, כששמעה על כך מדרה על מר גורלה, אך רבינו הרגיע אותה ומסר בידה שוב סכום כסף וצוה עליה שמכאן והלאה תבוא בעצמה.

מקנס-ירושלים דמרוקו י.טולידאנו

מקנס – ירושלים דמרוקו

זכרון ברוך – תולדות חייו ומצפעליו של מו"ר הגאון החסיד רבי רפאל ברוך טולידאנו זצוק"ל

עם – ברוך אבינו – תולדות חייו של תלמידו – הרב הגאון רבי יצחק טולידאנו זצ"ל. 

אשרי מי שראה פניו בחלום

כשעברתי להתגורר בעיר הקודש ירושלים המשכתי בעבודת הקודש כשליח ציבור בבית הכנסת ע״ש רמבע״ה. ערב יום כיפור של שנת תשל״ג היה יום שרבי וחם ביותר. ועד בית הכנסת הביאו מאווררים לצנן מעט את האויר החם. ובליל יום הכיפורים בשעת פתיחת ההיכל כשעמדתי להתפלל כל נדרי, חשתי צרידות חזקה מהרוחות המנשבות של המאווררים ולא יכולתי להמשיך בתפלה.

אחר התפלה חזרתי לביתי ולבי כבד עלי ושחתי דאגתי לאישתי שתחי, ובך עליתי על יצועי. בלילה בחלומי והנה בא אלי מורי ורבי ע״ה ומלטף את פני, בבוקר השכם קמתי בשמחה, וראה זה פלא קולי חזר אלי כמקודם, והמשכתי בתפלותי כיאה ליום קדוש זה.

מתן בסתר

סיפר מר לוי מעיר טאנג׳יר לידידי רבי יהודה קיסוס ז״ל: בהיותו פעם בעיר וואזאן שבמרוקו להשתטח על קבר הצדיק רבי עמרם בן דיוואן זצוק״ל, פגש רבינו שם, רבינו ניגש אליו ושאל אותו האם אתה מכיר יהודי פלוני מעירך, ענה לו כן אנכי מכירו. אמר לו רבינו בבקשה ממך קח סכום כסף זה ומסור אותו לאיש זה, ואמור לו סכום זה נשלח לך מרבי ברוך עבור חוב שחייב לך. מר לוי נעתר לבקשתו, והעביר את הכסף ליעדו. כשקיבל אותו האיש את הכסף אמר: תמיד שולח לי רבי ברוך סכומי כסף בסתר ואומר להם שהוא חייב לי. וכשחקר מר לוי את העניין התברר לו שהאיש הוא עני בן טובים שאינו רוצה לפשוט יד, לכן רבינו מצא דרך לתמוך בו … בסתר.

תורה לשמה

סיפר הדרשן רבי משה סייג ז ״ל מתלמידיו של רבינו, פעם באו שני תלמידי חכמים חשובים במקנס לבית רבינו, לשאול בענייני הלכה. ולא מצאוהו. שאלו את הרבנית איפא נמצא הרב, ענתה להם, הוא מסתגר בחדרו ואין רשות להפריע לו רק כעבור שעה. הרבנים חיכו, וכעבור שעה נפתחה דלת החדר, כשראה אותם רבינו הצטדק לפניהם באומרו, שלא ידע שהם מחכים לו.

לשאלתם מדוע מסתגר בחדרו, ענה להם, קבעתי לי בכל יום זמן ללמוד לשם שמים. שהרי כשאני טרוד בענייני בית הדין אני מקבל משכורתי עבור זה, אבל שעה זו קבעתי לי ביני ובין קוני.

פדיון שבויים

סיפר לי הרה״ג ר׳ דוד עובדיה — לפנים רבה של צפרו, שבמרוקו. כשרבינו באחד הימים ביקר בעיר צפרו, הזדמנה ובאה לידם מצות פדיון שבויים. ניגש רבי דוד עובדיה לרבינו, וסיפר לו על מצות פדיון שבויים. ואמר, שאין לאל ידו להושיע. רבינו הבטיחו כשישוב לעירו ישלח לו את הסכום הדרוש לקיום המצוה, ואכן שלח לו יותר ממה שהיה דרוש. ופדה בכסף זה את השבוי, ואת יתרת הכסף הביא עימו ונסתייע בו לבניית מקוה טהרה בשכונת בית וגן, בירושלים.

ריקוד בתהלוכת ספר תורה

זכורני שהצטרפתי עם קהל רב להכנסת ספר תורה שהתקיימה ברובע הישן שבמקנס, ורבינו היה בראש התהלוכה, ויחד עימו תלמידי חכמים אשר זימרו ושרו לכבודה של תורה, שם התורם היה — יעקב בן שרביט — שלא הניח אחריו זרע של קיימא ל״ע. איש זה היה מקורב לרבינו ומבאי ביתו, קרובי משפחת התורם החזיקו בידיהם מזלפות של כסף — בהם מזלפים מי וורדים על המשתתפים, מהם זרקו אורז, ומהם זרקו סוכריות, להרבות בשמחת התורה, ובכל עשרה מטרים היו עומדים ומוכרים את הצעדים הבאים להרמת ספר התורה, ובל ההכנסות היו קודש למוסדות התורה שייסד רבינו. עד שהגיעו לבית הכנסת ע״ש רבי דוד בוסידאן זצ״ל שהיה סמוך לבית הקברות הישן. כשהגענו לבית הכנסת השמחה היתה בעיצומה, והתחלנו לשיר את השיר שחיבר רבנו: אשורר שירה לכבוד התורה…

התרגשתי עד למאוד ובלי משים ניגשתי לרבינו ונישקתי את ידו, ומיד הרמתי אותו על כתפי כחתן ביום חופתו. ורקדתי עימו זמן רב בליווי התזמורת שהיתה שם, ולקול תשואות המשתתפים.

לאחר המעשה ביקרתי בבית רבינו, ונשאלתי על ידי בני ביתו איך יכולת להרים אותו על כתפיך בהיותך עלם צעיר. עניתי להם, רבינו הוא איש רוחני, לכן היה קל להרימו, וכמאמר חז״ל ארון נושא את נושאיו.

עלילות ברשע

סיפר הגאון רבי שלום משאש שליט״א: שמר יעקב בן שרביט ז״ל (ראה לעיל) הוריש בצוואה לפני פטירתו לרבינו סכום כסף גדול, ורבינו רשאי לעשות בו כאוות נפשו. והצוואה היתה כתובה וחתומה על ידי רבני וסופרי קהילת מקנם. והיות והיו אינשי דלא מעלי מבני הקהילה שעשו הכל כדי להצר את צעדיה לא ראו זאת בעין יפה, שלחו בחשאי לחקור אחר הצוואה, ושני עדים נאמנים באו להעיד לזכותו, והם: ר׳ אליהו נחמני נ״ע וייבדל לחיים רבי שלום משאש. והעידו בוועדת החקירה על הצוואה שנעשתה כדת וכדין ורבינו יצא כשידו על העליונה. וכשרבינו עלה לארצנו הק׳ נודע שתרם סכום זה לישיבת ״אוהל משה״ בבני ברק.

ויתר הסכום קנה מגרש עבור ישיבה בכפר יונה.

מקנס-ירושלים דמרוקו י.טולידאנו

 

מקנס-ירושלים דמרוקועומד בפרץ

רבינו עמד תמיד בפרץ עד התבוללות לקיים מאי דכתיב: הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב.

את נשיאותו נשא ברמה, ובפגישותיו עם השליטים והמושלים עשה רבות למען ביטול הגזירות מעל עם ישראל.

זכורני שהשכנים הערבים היו יורדים לבלות את לילותיהם בבתי המרזח — ברובע הישן. והיו מחפשים להיטפל לבנות ישראל, רבינו עמד בפרץ, ומיד שלח מכתבים לרבני ערי מרוקו והזהירם על כך, וכן שלח מכתבים לשלטונות, ולאחר מאמצים רבים, קיבל אישור מהשלטונות — מעיר הבירה ראבט, שכל רב בקהילתו יש לו זכות להתערב בעניני הקהילה ובטיפול בבני הנוער. ומיד אחרי זה תיקן תקנות אלו:

א.         אסור לבת ישראל לצאת מחוץ לביתה מהשעה שמונה בערב ואילך. בת ישראל שתימצא מחוץ לביתה תיענש – מטעם השלטונות. וכדי ביזיון וקצף.

ב.         רבינו קיבל על עצמו בלי נדר — ובהתנדבות, לאחר שעה תשע בערב, יתלווה עם נגידים מטעם השילטונות ויסובבו ברובע הישן למנוע פירצות.

ג.          ערבים תושבי האיזור אינם רשאים לבוא לבתי המרזח משעה תשע בערב ואילך

תקנות אלו היו למורת רוחם של ראשי ההשכלה במקנם — ובין ראשי המתעדים היה אחד מראשי הקהילה — הלה רצה להכניס לקהילה כל חידוש שהתרבות הצרפתית מציעה, לכן הוא התנגד בכל עוז ונלחם בתקנות אלו, ומעשה שטן הצליח וביטלו את התקנות.

באותה שנה נדרס למוות בנו של ראשי המתעדים.

לאחר שרבינו עלה ארצה, ביקרתיו בביתו, וראיתי שכותב מכתב דחוף לעיר מקנס. לשאלתי, ענה רבינו: שאותו האיש מראשי המתנגדים מוטל על ערש דוי, וימיו ספורים, וידידו שלח בשמו מכתב בהול, בכדי לבקש סליחה ומחילה על כל הצער והעגמת נפש שעשה לי. בנוכחותי רבינו סלח ומחל לו.

משנכנס אדר

משנכנס אדר מרבים בשמחה. אולם גם השטן מוצא מקום להתגדר בו. מתחילת חודש אדר, היו בעלי מאפה ומגדניות למיניהם, מקבצים סביבם מהמרים שהיו משחקים בקלפים, ועל פי החוק — במרוקו, מי שנתפס מהמר מחרימים לו כל הסחורה שנמצאת ברשותו. רבינו, היה מיצר על ההוללות הזו, ובפרט לבני הנוער שהיו יוצאים בהפסקה מלימודיהם ומתפתים לשחק. רבינו היה לו אישור מיוחד מהשילטונות להחרים ולהעניש את המשתתפים בהימור. מי שנתפס על ידי רבינו היה הופך על פניו את הדוכן ומרכולתו, וכל הילדים היו נהנים מההפקר.

הרחק מלזות שפתים

בשנת תש״ח באו שנים מתלמידיו של רבינו להיבחן אצלו. אחד לכהונת דיין, ואחד לקבל סמיכה לשחיטת בהמות. תלמידים אלו היו חביבים מאוד על רבינו, וחשש לבחון אותם הוא בעצמו. שלח אחד מהם להיבחן בקזאבלנקא, בבית הדין הגבוה, והשני שלח לרבאט, עשו והצליחו, וכשבאו לבשר לרבינו שמח על כך שמלאכתו נעשתה על ידי אחרים, כי לולא כך היו מרננים ח״ו ואומרים, מחזיק משרות לתלמידיו.

חג המצות

כחודש ימים לפגי חג הפסח, היה רבינו ועימו גיסו דודי הגאון רבי מרדכי עמר זצוק״ל, ועוד תלמידי חכמים, טרודים בשימור על החיטה שבשדות — עבור המצות לחג, ואחר כך אופים מהם מצות ומחלקים לנצרכים. פעמים מספר השתתפתי באפיית המצות ורבינו והתלמידי חכמים שעימו, היו מלווים את אפיית המצות באמירת הלל, ואנו עונים אחריהם הללויה, ובצאת ישראל ממצרים, מחזה שהיה מרנין ומרגש מאוד.

את המצות היו מחלקים בבית רבינו לנצרכים לפי מספר הנפשות שיש להם בבית. ערב פסח אחד בהיותי

עדיין ילד קטן הלכתי מאוחר לבית רבינו לקבל מצות, ומאן דהו הפטיר נגדי למה באת מאוחר? מרוב פחד חזרתי הביתה בידים ריקות, שאל אותי אבא ע״ה איפא המצות, ותוך כדי דיבור אני שומע את קולו של רבינו שהטריח עצמו ובא אחרי ואמר לי, יצחק למה ברחת? הנה קח את המצות, ולהבא אל תאחר.

עד כמה גדלה ענוותנותו.

מקנס-ירושלים דמרוקו י.טולידאנו

מכנאס

קבורה בארץ ישראל

בכל מוצאי חג הפסח ב״ליל המימונא״ היו באים רבים מבני הקהילה לקבל את ברכת רבינו, והוא עצמו מושיט להם בידו מיני מתיקה — לברך עליהם.

תוך הבאים היה עני אחד זקן מופלג בשנים ושמו: אברהם הכהן ז״ל, והיה סמוך על שולחן רבינו במשך כמה שנים. זקן זה בכל ״ליל מימונא״ היה מניח את ידו על ראש רבינו ומברך אותו, ורבינו היה עונה אמן אחר כל ברכה וברכה היוצאת מפיו. בסוף דבריו היה מוסיף ואומר: יהי רצון שאזכה לעלות לארץ ישראל. ורבינו עונה אמן.

אחר זמן נפטר לבית עולמו. ומקום קבורתו — בבית הקברות הישן על יד מר זקני רבי אהרן סודרי ע״ה.

ובאותה חלקה היה קבור עשיר אחד ושמו גם כן אברהם הכהן ז״ל. והיה בעל חסד, ומכספו פיזר נתן לאביונים. והשאיר צוואה לבניו שיעלו את עצמותיו לארץ ישראל.

לימים באו בני העשיר לקיים צוואת אביהם, באו בקשר עם חברה קדישא של מקנם, והללו טיפלו בעצמות אביהם — אברהם הכהן — ובטעות לקחו את עצמות אברהם הכהן העני והעלו אותם לארץ ישראל, וקברו אותו בהר הזיתים. וכך זכה שתפלתו התקבלה. כשביקרו בניו של העשיר במקנס, נודעה להם הטעות ושוב חזרו וטיפלו בעצמות אביהם והעלו אותו וקברו אותו על יד אברהם הכהן העני.

סיפור זה שמעתי מהדודה הרבנית רחל ע״ה אשת רבינו. וגם מפי נכדתו של אברהם הכהן העני, יהי זכרם ברוך.

עפר מקברו — כסגולה

באחד הימים בא אלי אחד מידידי — ושמו שלום מרציאנו — שזה זמן רב לא ראיתיו. הוא היה מתלמידי רבינו. ובקשה בפיו שאתלווה אליו לבני ברק להשתטח על קיברו של רבינו. לשאלתי על מה ולמה, סיפר: שיש לו נכד שקרוי על שמו הוא. ונכדו זה שעדיין רך בשנים, לפני כמה שבועות נכנסה בו כעין רוח שטות, ואינו רוצה להסתכל בפני הוריו. ורק נדבק בסבא בקשר חזק, ובני הבית לא יכלו להשפיע עליו לחזור להוריו. ונכדו זה אינו נותן לו לצאת לעבודה או לכל מקום אחר וצרתו צרה.

ואני לתומי אמרתי לו, שמע נא! יש עימי בבית קצת עפר מקברו של רבינו, קח ממנו ודלל אותו בכוס מים ותמרח על פניו, וזכות רבינו הצדיק תעזור ותינצל מצרתך, ידיד זה עשה כאשר אמרתי לו, ולאחר זמן מה חזר ובא לבשרני שאכן זה עזר והילד חזר מיד לחיק הוריו.

דאגתו לזולת

לפני עלותי ארצה בשנת תשט״ו, נבחנתי אצל רבינו בדיני שחיטת עופות, כי אמרתי אולי אצטרף לפרנסה זו במשך חודשי קליטתי, עד שאסתדר באה״ק ואעביר בעז״ה את בית דפוס שלי שהיה בחו״ל, באמצע המבחן והנה דופקים על דלת הבית, לפי פקודת רבינו פתחתי את הדלת, והנה אשה אחת שגרה ברחוב ע״ש סבי ר׳ ישועה סודרי ז״ל מתייפחת וממררת בבכי, פנתה אלי ואמרה תבקש מכבוד הרב שיתן לי רשות ואשפוך ליבי לפניו, רבינו נענה לבקשתה, ואז סיפרה שאסרו את בעלה באזיקים והובילו אותו לבית סוהר והאשה אובדת עצות ואין לה במה לפרנס את שמונה ילדיה יען בעלה חייב לבעל החנות שכירות של שתים עשרה חודש, ואין לו במה לשלם חובו והנה עכשיו מתקרבים ימים נוראים ומה יהיה עם בעלה ועם שמונת ילדיה. רבינו לא היסס פנה אלי ואמר: יצחק! אתה מכיר את האשה הזאת? אמרתי למורינו שמוכרת לי מהשכונה ודבריה כנים, שם ידו לכיסו והוציא שטר של 100 (פרנק) וכן נתן לי רשימה של אנשים הגונים שאגש לגבות מהם בשליחותו, ובמשך כשעה חזרתי עם סכום מכובד ולמחר רבינו ע״ה הלן לפחה, לשופט המוסלמי, ושילם את החוב הדרוש בשביל האיש בשם מכלוף עמר ז״ל ושיחרר אותו מיד, מבית הסוהר.

מקנס-ירושלים דמרוקו י.טולידאנו

 נפישא זכותיהמכנאס

אחרי פטירת רבינו בזמן שישבו שבעה בביתו ברמת אהרן בבני ברק, היכרתי אנשים שבאו מכל השכבות לנחם את המשפחה, ואני תמה לראות יהודי מבין הבאים תושב בני ברק, ופניו מוכרות לי, שבוכה בפנה לבד, ניגשתי אליו שאלתי מה פשר בכייתו הרי אינו קרוב. ואמר לי שביקר לפני שנה את רבינו ובירך אותו בבן זכר, למרות שהרופא אסר על אשתו להתעבר, להריון, האשה התעלמה מדברי הרופא. ונכנסה להריון והיא בחודשה התשיעי וקרובה ללדת וחושש מה יהיה? יעצתי לו להשתטח על קברו של הצדיק, ובע״ה זכותו יגן שיהא הכל כשורה והסתמכתי על מה שאמר הזוה״ק, ״נפישא זכותייהו דצדיקייא דמסתלקי מהאי עלמא יותר מבחיוהי״ וכן היה, השתטח על קברו, ואשתו ילדה בסימן טוב.

עצירת גשמים

בשנת תש״א במלחמת העולם השניה היתה עצירת גשמים בעירנו וכילד שמעתי מפי אבא ע״ה שרבינו הכריז ביום שבת אחרי הדרשה שביום פלוני בשבוע הבא כל הקהילה תתאסף ברחבת בית הקברות הישן במלאה להכרזת יום צום וכיפור קטן מפני שמחיר החטים עלו בצורה מדהימה ואזלו מן השוק, אבא ע״ה לקח אותי להצטרף אליו לתפילה בציבור ולסליחות שנאמרו לפי גזירת רבינו ע״ה ובשחר נעורי רואה אני את דמות רבינו מתאבק בעפר ובוכה ומתפלל ומתחנן בדברי כיבושין ומעורר את העם בתשובה לאבינו שבשמים אולי ירחם עלינו מן יוקר השערים ומעצירת גשמים ואני צמוד ביד אחת לאבא וביד השניה ספר הסליחות וקוראים כולנו בדמעות שליש, ואחרי כן התפללנו מנחה בציבור ועם דמדומי חמה נתקדרו השמים והתחילו הגשמים לרדת והיתה תשועה לעם ישראל, והזדמן ופגשתי חבר בשם שמעון ממן שהיה מבאי בית הכנסת של רבינו וסיפר שבאותה שנה לא היה מה לחלק לעניים בפרוס חג הפסח. ורבינו נכנס אל ביתו של מר אברהם טולידאנו ז״ל שהיה שותף של ישמעאלי אחד בשם לקאיד עלי, ומר אברהם מסר בידו מפתחות ארון פלדה להוציא משם כסף שיספיק לקמחא דפסחא לעניים. והעשיר הזה ביקש שישאר בעילום שם עד יום מותו. וביום פטירתו הספיד אותו רבינו והזכיר לקהל שבשנה שהיתה עצירת גשמים תרם סכום גדול לעניי העיר, יהי זכרו ברוך.

כיתת רגליו בערי ישראל

נזדמן לי לעתים להתלוות אל רבינו בביקוריו בישובים החדשים, מקומות שמאוכלסים בריכוז גדול של יהודי צפון אפריקה, ומהם צאן עדתו כדי להשמיע בפניהם אמרי שפר ולהלהיבם לשמירת התורה והמצוות, האנשים צמאו למוצא פיו, רבים חזרו למוטב בהשפעת דרשותיו, רבים התקרבו ללימוד תורה, וכן מסרו את ילדיהם לחינוך תורני, כתומך נלהב של החינוך העצמאי, לא חסך בשום מאמץ כדי לעזור לעמלים בהחזקתו של חינוך זה, ולרשום ילדים לחינוך עצמאי.

פעם בבואי לקבל ברכתו בימי חול המועד פסח כשהיה בבית כנסת ״אור החיים״ בבני ברק הורה לי לחכות עד אחרי תפלת מעריב. אחרי מעריב יצא אל פתח בית הכנסת והנה מונית ממתינה עם אנשי ״חבר הפעילים״ ופוקד עלי להתלוות אליו, בדרך, מספר לי רבינו שמחכים לו בבית הכנסת בקרית נורדאו שבעיר נתניה, וזכורני שהיתה שעה מאוחרת בלילה, הגענו בערך בשעה עשר, ובהגיענו למקום התברר שכל הקהל התפזר ובבית הכנסת שהיה צריך לדרוש בו נשארו רק מתי מעט, רבינו אמר לי כל אלה שנשארו יכולים למלאות את מבוקשי, האנשים שנשארו אמרו נשארנו פה בכדי לזכות ולראות את הוד פניך ואנו מוכנים לשמוע דרשותיך ולמשאלותיך והנה האנשים האלה היו מוכרים לי מעיר מקנם אחד בשם אברהם אמסילי וחתנו עמרם אמסילי ועוד כמה מהם, ורבינו פקד עלינו להסתובב מבית לבית בכל קרית נורדאו בעיר נתניה בבדי שירשמו את ילדיהם לחינוך תורני יען היתה תקופת רישום הילדים למוסדות חינוך, ומורינו היה חרד לדבר זה שלא יכשלו אחינו ברישום ילדיהם לחינוך חילוני ח״ו, והגענו חזרה לבני ברק אחרי שעה שתים עשרה בלילה וצוה עלי לא להגיד לדודתי הרבנית שום דבר פן תחוש לבריאותו ותעכב נסיעותיו. נסיעה זו היתה אחת מני רבות כאשר כיתת רגליו למקומות נידחים בצפון ובנגב בכדי להציל נשמות בני ישראל מצפרני החינוך החילוני רח״ל, מאמץ זה היה לו לרוגע ולשלוות נפש. וכך הוי מרגלא בפומיה ואת עמלינו אלו הבנים.

בשליחות רבינו לאדמו״ר ״בבא סאלי״ זיע״א

בשליחות רבינו לאדמו״ר ״בבא סאלי״ זיע״אמקנס-ירושלים דמרוקו

רבינו היה קשור מאד עם האדמו״ר רבי ישראל אבוחצירא זצוק״ל, כאשר ביקר האדמו״ר כמה פעמים בעירנו מקנם, והתאכסן בבית סבי רבי אהרן סודרי זצ״ל. לאחר עלות רבינו ארצה היו לו הפרעות בראייה, ואושפז לטיפול עיניים בבית חולים שערי־צדק בירושלים, רבינו ביקש ממני שאסע לביתו של האדמו״ר שיבקש עליו רחמים, נסעתי לאדמו״ר ומצאתי אותו רכון על ספרו ולומד, הרים את עיניו והביט בי, ניגשתי אליו ולחשתי לו באוזנו שנשלחתי מרבינו ר׳ ברוך שיבקש עליו רחמים, ענה לי השבוע בע״ה יצא מבית החולים, ובך היה.

מכתב שנשלח מהאדמו״ר ״בבא סאלי״ לרבינו

בס״ד, ס״ק אב הרחמן יה״ל תש״ה לפ״ק

היא העולה למעלת הרם המופלא, גודלו וטובו מלא, ראב״ד מקודש מימיו יוצאים מן המקדש, בנש״ק, אראלים ותרשישים, מר ניהו חיבת העין כמוהר״ר הרה״ג ר׳ רפאל ברוך טולידאנו נר״ו, והמקום יהיה בעזרו, ויהי בשל״ם סובו ומעונתו, וירום כוכב מערבתו, כי״ר.

אח״ן פנת״ך( -אחרי נשיקת פני תורת כבודו) קיבלתי מכתבו הבהיר, כוכב מזהיר, ומן המודיעי״ת מה שכתוב לחיים וכד…

הודעתי הן כתוב כאן לפני רום מעלתו שהייתי אני שהצע׳ החול״מ בהדח״ן לש׳ עד השבוע החולף שחזרתי לש' איכו השתא או״ב הר׳ מתו׳ שפר ריס יע״א שהרחיק נסיעותיו לפני מעכ״ת לתהות אקנקניה ודנו בחזר״ת וכו' וכה דיבר אליו האיש הנז׳ דאיהו גלפיה מסדר הגט וכו', אנא דאמרי שקר ענה, ואין בפיהו נכונה. והס כי לא להזכיר, שמעולם לא נתמנה להיות ממסדרי הגט ולא היה לו מעולם עסק עמהם, רק באקראי בעלמא אם היה טפילה עמהם להיות מצטרף לאחד מהעדים, ותו לא מידי, והוא מחסרון ידיעתו נבהל להשיב דברים שאין להם שחר ומאליהם הם נופלים וכו'.

ובר מן דין אנן מהכא במחננו זה יע״א רוב גיטין הניתנים רובא דמינכר מכריחין אותם לבוא אצלינו אחד האיש ואחד האשה וכו', ורק מיעוט דמיעוטא שיש להם איזה סיבה המעכבת וכו' אז נותנין להם רשות ליטפל בהם אותם חברי עיר שיש להם דין קדימה במלאכתם מלאכת שמים וכר שיאמר עליהם בישישים חכמה, ולא כגון זה שעדיין טל הילדות והנערות עליהם וכר, חלילה ומה גם בדברים העומדים ברומו של עולם, כגון אלו וכיו״ב וכו', וגם הליכתו של הרב הנז' היתה שלא מדעתינו וכו' וחשב בדעתו דעת קלה שדבר קל הוא העניין וכו', והנה גערנו בו בגערה ובמקל וכו' על מהירותו שהביאתו לידי חרטה וכו'.

רצוף לזה ידיע ליהוי רו״מ שבכפר ריס יע״א במוקדם עדיף היו שם שני סופרים מלומדים במלאכתם מלאכת סופרים והן בעון זה ימים שיש בהם ירחים פגעה מדת הדין באחד מהם חיי׳ לרוי״ש וזה הרב הנז׳ היה רק מלמד תשב״ר וש״ץ אז אמרנו טוב לצרפו לזה הנמצא בעיר להיות טפילה עם הראשון מלהביאו למקום אחד וכר והנה כתבת לרו״מ שלישי״ם לשעבר שהכל נעשה על ידינו ומשגיחין אנו על עסקיהן בעינא פקיחא וכו' והנה שלחתי בעד הרב הנז׳ לבוא אצלינו ללמדו מלאכת סופר בכל מה שצריך בע״ה ואח׳׳ן אותו אשלח להקביל פני רו״מ שיסכים על ידו וכו', ומה שבא בקובלנא לפני רו״מ על מה שמעטין לו בשכרו ונותנים לו בני עירו רק אלף פרנקים בחודש, זה שקר מוחלט וכו' ובתשלומין איתנה תשלומי בפ״ל שני אלפים פרנקים בכל חודש חוץ ממה שבא בנדר ונדבה וכר והדבר ברור בלי שום ספק וכר.

סו״ד אנן מהבא נשתדל בכל עוז ואופן המועיל ללמדו קס״ת הסופר וכו' בעזה״ו ויתהלך במישרים לפני רו״מ בעזה״ו אלא מעתה מהדרנא בשלומי כפל מרובה מרה טובה, באלף ורבבה, למעכ״ת, תרב גדולתו, ברוב עוז ושלום, ואשר"ש ואל״ש. (ואתה שלום וביתך שלום ובל אשר לך שלום).

ע״ה ישראל אביחצירא סי׳׳ט

נס הצלה

בשנת תשט״ו בחודש כסלו, ריכזתי למעלה מ 60 משפחות לעלייה לארצינו הקדושה מעיר מקנם והגיענו בחסדי הש״י לכפר סבא, ושם רוב העולים החדשים התפרנסו מיגיע כפם בעבודת האדמה, והנה כל בוקר באה לעיר משאית ואספה את הפועלים לעבודתם, ולפני כן היו משכימי קום לעבודת הבורא במנין קבוע ואחד מן העובדים ששמו יוסף אוחיון מתושבי המקום איחר להגיע לעבודתו והלך רגלי למקום עבודה בחושבו שיוכל להצטרף לשאר העובדים, והנה למזלו טעה בדרך וחצה את גבול ישראל והגיע לעבר הירדן, ושמה נתפס ע״י שלטונות ירדן וחקרו אותו קשות ע״י עינויים וכדו׳ ואנו נפלה עלינו פחד ואימה, ובפרט לאנשי ביתו שלא מצאו דרך איך להחזיר את ראש משפחתם כי ידעו מי שנשבה בידי הגויים זקוק לרחמי שמים מרובים להחזירו לחיק משפחתו, והנה כעבור 5 ימים אחרי עינויים קשים בא אליו בחלום ר׳ יעקב טולידאנו בן דודו של מורינו (ראש חברת גומלי חסדים במקנס) וניחם אותו שיחזור בעוד זמן קצר. וכשעלה השחר בא אליו אחד מן אנשי האו״ם שומרי הגבולות ובישר אותו שבעוד שעות ספורות ישתחרר לביתו, וכך היה. ובשבת הסמוכה עשה מסיבת הודיה וסיפר לנו את החלום שחלם בשבתו בכלא הירדני.

סבי רבי אהרן סודרי-מקנס-ירושלים דמרוקו י.טולידאנו

רבי אהרן סודרי

מר זקני רבי אהרן סודרי זצ״ל ראש קהילת מקנס וממכובדי העדה, שדרי״ם שבאו מארצנו הקדושה מצאו להם מרגוע ובית חם בביתו ובשנת תש״א בעיצומה של המלחמה טיפל בחיילים יהודים שבאו בערב פסה לאכול בשר והחייל שזכה להסב בביתו בליל הסדר היתה לו חוייה מיוחדת במינה. ובחטטי במגרותיו מצאתי שקיות של חול קטנות עם חותמת משלוח מארץ הקודש רצתי בסקרנות רבה אל מר זקני ואמרתי לו מצאתי שקיות חול של ארץ הק׳ והוא ענה לי זאת המתנה היחידה שבקשתי משדר״י ארץ ישראל בשביל לזכור תמיד את הארץ הקדושה וכמו שכתוב: ״אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני״ ולא הסתפק בכך עד שחרט על משקוף ביתו פסוק זה. ובימיו האחרונים צוה להוריק את שקיות החול הנ״ל בתוך קברו לקיים את הכתוב ״וכפר אדמתו עמו״ (פרשת האזינו), כי תמיד חשקה נפשו לעלות ארצה ולא עלתה בידו מפני המלחמה שהיתה בזמנו מלחמת העולם השניה.

הלשון המדוברת בביתו רק לשון הקודש שהיה מוקיר אותה בנימי נפשו וגם לימד אותה לסביבתו ולאנ״ש.

קשר אמיץ היה למשפחתנו עם רבינו מלבד הקשר המשפחתי לסבי זקני שהיה דודו של מורנו. אימי מרת גרציה ע״ה (נפטרה בשנת תש״ן) עם כל מסירותה לאבא ר׳ דוד טולידאנו זצ״ל שיתף אותה רבינו לעזרת תלמידי הישיבה. רבינו היה שולח אליה ביום קבוע בגדים קרועים ובלוים לתקון לבני הישיבה.

מעביר על מידותיו

כשחונבתי על ברכיו של הסבא מר זקני ר׳ אהרן סודרי ע״ה הסתכלתי על מצחו וראיתי בעין תפירות במצחו. שאלתיו מניין לך צלקת זו? השיב לי, זה קרה בזמן שהייתי ראש קהילת מקנם ומסור לאהבת ישראל, ״בשבת אחת היתה המולה ברובע היהודי ואנשי המשטרה ירדו לרובע לעשות חיפושים נגד מפירי החוק סוחרי האלכוהול ללא רישיון, ומאז ומתמיד היו מאחינו בני ישראל שמצאו פרנסתם בעיסוק זה ובחדרי חדרים בישלו את השכר שנקרא ״מאחיא״ ומכרוהו לשכניהם ומזה היתה פרנסתם, התגלגלו העניינים והגיעו לאזני הרשות מאחר שהשכנים התלוננו שריח נודף מהאלכוהול ומזיק להם, אנשי המשטרה נטפלו למשפחה שאינה בכלל מעורבת בעניינים אלה, ומעשה שטן מצאו כלי מעבדה של בישול הערק בבית של יהודי תמים וירא שמים — ואליהו לוי שמו — שהכרתיו בילדותי והיה מבאי בית הכנסת של מר זקני, אנשי המשטרה הוציאו אותו מבית הכנסת לחקירה וכלאו אותו ביום שבת, ואחרי דין ודברים הכו בו מכות אכזריות עד זוב דם בפניו, אנשי ביתו באו והודיעו למר זקני על המתרחש, ובאמצע התפילה יצא מבית הכנסת ורץ למשטרה ברגליו שהיתה חוץ לעיר, והנה עדיין המושל מחזיק ברצועה ומכה את האיש הצועק מה פשעי מה חטאתי, אני חף מפשע, והמושל ממשיך להלקותו.

 בראות מר זקני את העוול שנעשה ליהודי משך מן המושל את הרצועה ואמר לו, אתם לא מבררים היטב ומרשים לעצמכם לרדוף יהודי חף מפשע, המושל לא איבד עשתונות התגבר על מר זקני והוציא מידו את הרצועה והלקה בו גם מר זקני לעיני כל הנוכחים עד זוב דם במצחו, עד אשר אושפז בבית חולים, וחבשו אותו ואחרי טיפול יצא מכלל סכנה ב״ה.

אנשי הקהילה רגזו על השלטונות ובראשם מר זקני שהגיש משפט עד המושל המקומי וידו היתה על העליונה, לימים הגיע פסק דין מן הממונים, על המושל להתפטר על שחרג מסמכותו, והטילו עליו קנסות על שהרים ידו על ראש הקהילה וגם ציוו עליו לבקש סליחה קבל עם ועדה. דין ודברים היו בין אנשי הקהילה למר זקני אם יקבלו את בקשת סליחתו של המושל או שידרשו את התפטרותו ממשרתו הגבוהה, ענוותן ושפל ברך היה מר זקני, בחר לו לסלוח למושל בנוכחות הקהל. עד שנהפך מאויב לאוהב ישראל, וביטל כמה גזירות שהיו חלים על הקהילה וגם סייע בבניית מקוואות, ברובע החדש (מלאח זדיד) והקצה שטח עבור בית הקברות החדש, ונתן רשיונות לבניית בית זקנים ולאיסוף כספים לטובת העניים וכדו'.

שיר לשבת — סי׳ אהרון אסודרי, (לחן אדיר לא ינום)

מקנס-ירושלים דמרוקו

בראש השנה של אחת השנים, כשהייתי בן 10, וכולם גומרים בבית הסבא כל חמשה ספרי תהלים, ואני נכנס לבית הסבתא והיא פונה אלי ״יצחק, טרם גמרת את התהלים שלך״, ואני תמה ושואל אותה, למה? אני בקושי התחלתי את ספר החומש. וכך, בתוך שיחתי על ברכי הסבתא ע״ה מסעודה עמאר בת הצדיק והחכם הרה״ג והדיין הצעיר ר׳ שלום עמאר זלה״ה. וכך, באחד הימים, והיא מספרת לפי תומה על אודות האבא הצעיר שלהם שהשאיר את כולם יתומים קטנים ואחות הגדולה היא הסבתא ע״ה ואחותה הצעירה היא רחל אשת מורינו הצדיק והחסיד הרה׳׳ג ר׳ רפאל ברוך טולדאנו זצוק״ל, והאחים הם: ר׳ מרדכי זצ״ל אחד מפוסקי עירנו, ואחיו השני שמואל, ואליהו וברוך — כולם נ״ע. ושאלתי אותה איך נהיה אביה דיין בעודו צעיר לימים, כי כשהיה בן 27 שנה כבר נתמנה לדיין? וכך המשיכה וסיפרה, שהסבא שלה היה בין הדיינים הדגולים בעיר מקנם ושמו ר׳ שמואל זלה״ה, רצה שבנו הצעיר בעודו בחייו יתמנה לדיין. היה זה כשאביו התפטר מן הדיינות בעוד שהיה עתיר נכסים ולא רצה ליהנות מקופת הקהל, אבל לא היו חסרים מתנגדים, כשראו גדולי החכמים שבעיר מקנם יתמנה אברך בן 27 לדיין. וראש הקהילה שקרו לו יעקב אוחנא ז״ל היה הראשון ממתנגדיו בעוד שאחרים הלכו אתו. קמה אז מחלוקת בין רבני אתרא ובין מעריציו של האברך הדגול, עד שהמחלוקת התפשטה בעיר באין פתרון, עד שהגיעו לאוזני המלך סכסוך כה חמור שבעיר מקנס על נושא דתי מובהק, ושייכת רק לאנשי המקום, אז המלך בקש מרבני פאס שיבדקו את המצב ויראו אם האברך מתאים למשרה הק׳. בפקודת המלך נסעו רבני פאס לעיר מקנס, ובדקו שהרב הצעיר בעל עוצמה ואישיות יוצאת דופן, לבסוף השלימו כשהצעיר בידו על העליונה. ושאלתי איך השלימו ואמרה לי שבתו של ראש הקהילה ושמה זמילה אוחנא ע״ה בקשה ידו של אחד הבנים של ר׳ שלום ושמו שמואל ע״ה ועשו חיל.

ואני הצעיר ליוויתי את אמא ע״ה, נכדת הצדיק הנז', עד עיר רבאט להספדו של הדוד שמואל עמאר ע״ה בערך בחורף של שנת 1942. ואביו הרה״ג הדיין הצעיר נפטר בשנת 1900 ושמו קץ לסכסוך הנ״ל.

 

מר זקני הרה״ג ר׳ אהרן סודרי זצ״ל חיבר למעלה משלושים שירים, רוב השירים נדפסו בספר ״ישמח ישראל״, ויתר השירים מודפסים כאן לראשונה.

 

שיר לשבת — סי׳ אהרון אסודרי, (לחן אדיר לא ינום)

 

אמרו שירה כל קהלי, יום זה צור אלי, נח וציוה לי,

 יה צור גואלי, יום הוא קדוש לי, לשמור את השבת.

 

הודו לאל ברוב שמחה, שירו שבחה, מחו אנחה,

אכלו ארוחה, קראו מנוחה, בו אל חי שבת.

 

ראשון לכל מועדים הוא, אל קידשהו, ויברכהו,

 ויגדלהו, נורא ברוך הוא, בו נטש שבת.

 

נצרו מדבר לשונכם, דברי צרביכם, וכל מסחרבם,

עדות הוא לכם, לצור יוצרבם, מדבור שבת.

 

אשרי דרכיו שמרו, חיל אזרו, לשמו נהרו

אור רב האירו, מאד נזהרו, בנר של שבת.

 

סומך ה׳ עוזר הוא, למענגהו, יעטרהו, טוב ינהילהו,

בעולמהו, שכולו שבת.

 

דרשו רבותינו מקרא, גם עובד זרה, כאנוש המרה,

יאמר צור נורא, תהיה כפרה, לשומר שבת.

 

רוצה ה׳ פעלו, העד העיד לו, תבל ועל לו,

כל יצור כולו, בשש פעלו, ושביעי שבת.

 

יחד נברך כולנו, שם אלוהינו, שבחר בנו,

וקדשנו, נשיר נודנו, מזמור בשבת.

מקנס-ירושלים דמרוקו י.טולידאנו

מר זקני הרה״ג ר׳ אהרן סודרי זצ״ל חיבר למעלה משלושים שירים, רוב השירים נדפסו בספר ״ישמח ישראל״, ויתר השירים מודפסים כאן לראשונה.מקנס-ירושלים דמרוקו

 

שיר סי׳ אהרן חזק — לחן יה שוכן רומה

אליך אשא עיני בתפילה, חטאתי תשא, אל תבט עולה זימה,

אשא עיני מרום, אל תבט עולה זימה.

הבט ורחם שוכן עליה, שלח מנחם לבת צביה תמה,

אשא עיני מרום, אל תבט עולה זימה.

 

ראה כי עיני דלפה לחיה, מהר ענני ותעדה חלייה נזמה.

אשא עיני מרום, אל תבט עולה זימה.

 

אשא עיני מרום, אל תבט עולה זימה.

נגיל בחסדך עיני צופיה, בנוה כבודך יזרח והיה שמה נומה,

 

אשא עיני מרום, אל תבט עולה זימה.

חזק עדתך, הבת עניה, תשוב לביתך, היפיפיה רמה,

 

אשא עיני מרום, אל תבט עולה זימה.

זכור אב עקד, בהר מוריה, בן אשר נפקד, אחרי חיה כמה,

 

אשא עיני מרום, אל תבט עולה זימה.

 

קדוש ישראל, רב עליליה, יגל אריאל, ותעוז קריה הומה,

אשא עיני מרום, אל תבט עולה זימה.

 

סי׳ אהרון אסודרי חזק שיר (לחן אמוני)

אל קוני, אריך בקול, חונני, הושיעני.

 הושיעני, מיד אויב עינני, רחמני.

 רחמני, מיקוד יגון, פדני נהלני.

נהלני, מבין אויב, שם אני, אספני.

אספני, לעיר קודשך, קבצני, סעדני.

 

סעדני, שעה שיחי, והגיוני, ותרצני.

ותרצני, מחה פשעי, וזדוני, דגלני.

 דגלני הרם ראשי, וקרני ראה עוניי.

ראה עוניי, אשר חינם, הכוני, יראוני.

יראוני, על בדמותם העלני, חזקני.

 חזקני, צורי לעובדך, הדריכני, שמחני.

מקנס-ירושלים דמרוקו י.טולידאנו-סי׳ אהרון שיר לחתונה למשפי אסודרי,

מקנס-ירושלים דמרוקוסי׳ אהרון שיר לחתונה למשפי אסודרי,

(לחן אבייאדי אנא)

אדיר ונורא, רם שוכן ערץ, ברך זיווג זה, כבית פרץ וידגו לרוב בקרב ארץ.

הגדל והרבה כבוד ביתו, שלו יהיה מכון שבתו, וזרעו יגדל וירש ארץ, וידגו לרוב בקרב ארץ.

רוב טובה יראה, ויעלה מעלה, פריו בעתו, יתן סלה יפרה וירבה ויעלה ארץ, וידגו לרוב בקרב ארץ.

נכון ליוצרו לשמור פקודיו, תורות וחוקים יקיים יחדיו, כאשר ציוה יוצר הארץ, וידגו לרוב בקרב הארץ.

סי׳ אני אהרון למשפי אסודרי

שיר זה חיברו לגאולת אדמות ארץ ישראל. (בזמן שהקים חברת ״חיבת ציון " במקנס מרוקו).

אשא עיני מרום, אל אל עליון,

שוכן רומה שפריר חביון, יבנה נא עיר ציון.

נחזה הודה, ותפארת כבודה, מכלל יופי ציון.

ירונו עמי, יגילו יצהלו, קולם משיר ציון.

אשבח ימיני, ידבק חיכי ללשוני, אם אשבחך ציון.

הבו עזרה, יקר ועוז, לחברה שמה ״חיבת ציון״.

רב הילולה, נשגב יקר פעלה, לראות בטוב ציון,

נא צור חילי, הנס נשא את דגלי, על הררי ציון.

שיר סי׳ אהרון חזק מוסר השכל

אל אחי אקרא עדה טהורה, זכרו מורא יום דין הנורא.

העולם הבל, וסופו אבל, בציץ נובל, כל אשר נברא.

רבים הוצלחו, ששו שמחו, בצל ברחו, חיש קל מהרה.

נלאו יגעו, חרשו וזרעו, פתאום נסעו, חנו במרה.

חזק רם נישא, עיני אליך אשא, חטאתי תשא, אליך אקרא.

שיר לסיום גמרא, סי׳ אהרון אסודרי חזק.

(לחן אביע אומר)

אהלל אקרא, ליום זה קדוש ונורא, ושבח אומרה לאל על סיום גמרא.

הטו אזניכם, מחלו לי על כבודכם, כי אשא לבניכם רבותי כתר עטרה.

רבה שמחתי, כי בתורה נחלתי, לכן אמרתי עת לשמוח ולא אירא.

נגיל כולנו, ביום זה ראו עינינו, כי הוא חיינו ועליו תובע נהרה.

אכלו מעדנים, שירו בעוגב ומינים, כי לנו בנים נודעת חיבה יתרה.

סעדו לבבם, שמחו בטוב בעיניכם, יום זה הוא לכם גדול וקדוש ונורא.

ושבח לכם, ושכר תקחו בידכם, ותקנו פגמיכם באכילה האסורה.

דודים ורעים, מה טוב הוא יום זה מה נעים, בו נהיינו נודעים, לתהלה ושם תפארה.

רדבו בחיבה, ללמוד עוד ברוב אהבה, מסבת בבא אחת מהם לא נעדרה.

ישמח אבינו, ותגל גם יולדתנו, יאמרו אשרינו ופניהם יאירו כמנורה.

חזק רם ונישא, נא רחם עדה קדושה, ולה החישה ישועה בזכות התורה.

שיר סי׳ אהרן אסודרי(לחן יא באקי אלזמיאן)מקנס-ירושלים דמרוקו יצחק טולידאנו

שיר סי׳ אהרן אסודרי(לחן יא באקי אלזמיאן)מקנס-ירושלים דמרוקו

אערוך שיר זמרה, לצור רם ונישא, עוז הודו אזכרה, בשירה חדשה

קדם הוא כל נברא, לכבודו כל עשה, הוא יצר כל צורה, בים וביבשה.

היה הווה יהיה, אחד ואין בלתו, הוא רב עליליה, שוא עבוד זולתו,

מצוי ממציא מחיה, לאדם בעתו, עין כל צופיה, יחד איש ואישה.

רבה גדולתו, מלך גבור נורא, מחיש ישועתו, לרוח נשברה,

צדיק בצדקתו, ישית לו עטרה, ורע יריב אותו, במידה גדושה.

נסתר מכל עין, מעשיו נפלאו, גוף ודמות לו אין, פניו לא יראו,

המציא יש מאין, אמר ונבראו, חמודי כל עין, הכל יפה עשה

אדיר דס הוא סלה, יחיד הוא מיוחד, נסתר אליו נגלה, ממנו לא נכחד,

אין לפניו עולה, ולא מקח שוחד, שומע תפילה, קול ענות חלושה.

סומך ועוזר הוא, מעוז לדל אביון, על יד נביאהו, על כל נביא עליון,

חוק אליו ציוהו, נתן מרום חביון, תורה שם בפיהו, למשה מורשה.

דרכיה נועם, ושלום נתיבה, כל זמן נפעם, לא יומר כל ניבה,

טוב דעת וטעם, הכל ימצא בה, ישראל בחיר עם, נתרה נשא.

ישתבח יתעלה, שם מלך הנורא, גואל חכמה מלא, ודעת וגבורה,

ישלח גם יעלה, מתים מקבורה, יחיו יהיו פלא כבדיה חדשה.

פעם הזדמן האדמו״ר בבא סאלי, ושבת אצל אחד מחסידיו — ושמו יהודה כהן — בשכונת בקעה ־ ירושלים, בשכונה זו אני מתגורר, האדמו״ר בא להתפלל בבית הכנסת בו אני משרת בקודש כרב וחזן למעלה מ־30 שנה. למחרת לאחר תפלת שחרית כיבד יהודה כהן הנ״ל בביתו את האדמו״ר להיות סנדק בברית של בנו, ולאחר הקידוש הלכתי לביתי, והחלותי לספר לבני הבית על גדולתו וקדושתו של האדמו״ר, בתוך דברי, שומעים אנו דפיקות בדלת, פתחתי את הדלת ולנגד עיני שמשו של האדמו״ר, הוא ביקש ממני להתלוות אליו, היות והאדמו״ר שלח אותו אלי שאבוא בדחיפות, ואני לא ידעתי על מה ולמה? הגענו לבית שבו התאכסן האדמו״ר, והוא הזמין אותי לשבת לידו, בדחילו ורחימו ישבתי לצידו ואין בפי מענה, פתח האדמו״ר ואמר אתה נכדו של רבי אהרן סודרי ע״ה! אני זוכר אותך כשהיתי אצל סבך ועודך ילד, ושרת לכבודי כמה מהשירים שסבך ע״ה חיבר, עכשיו אני מבקש שתשיר עבורי. נעניתי ושרתי את שירו, אברך שם צורי. כמובא בספ׳ ״ישמח ישראל״ דף ס״ב. והוא על י״ג עיקרי הדת וסימנו אהרן, כידוע שיריו היו שירי אמונה וחיזוק בה׳. שמירת שבת ושמחת התורה. והעתקתיו כאן.

חיברתי על י״ג עיקרי הדת, סי׳ אהרן אסודרי נועם

(יא קלבי כליי לחאל)

אברך שם צורי אגיד מהללו, הוא אלי נאדרי, בכוחו גם חילו,

בכל צרה עזרי, והכל יבול לו, הוא מצוי ונעלם, והוא ברא עולם, שמים וחילם, יצרם שכללם, לו יערכו בולם, שבחם חילולם.

הוא אדון אדונים, יחיד ורם סלה, מחשבות טמונים. לבניו בל נגלה, הבל אליו בונים, בתחינה ותפילה. משגיח ומרחם, זן ומברנס הבל, ברים ישמחם, ויברכם בבל, רשעים יזניחם ויאבדם מכל

רב עוזו והודו, וגודל תבארתו, כל בה מייחדו מעיד בי אין בלתו,

תורת משה עבדו, אמת ונבואתו. הוא קדמון בל נברא, המציא יש מאין, אין לו גוף וצורה, עלם ודמות אין, הוא איום ונורא, נעלם מכל עין.

נעלה מכל רעיון, יצוריו נביאיו, על ידי משה עליון, ואדון נביאיו,

נתן מרום חביון התורה ליריאיו.

ירומם מעבר, יחיה נרדמים, ויתקע בשובר ישלח גואל תמים

ונקריב משור בר, וקטורת סמים.

אחרי ששרתי לו לאדמו׳׳ר השיר הנז׳ כב׳ האדמו״ר ברך אותי וכיבד אותי ואמר לי אני נוהג בשבת לאכול פולים וכיבדני מאותה צלחת והייתי נרגש מאוד, ואח״כ נפרדנו לשלום.

מקנס-ירושלים דמרוקו י.טולידאנו

מה מופתים מהאדמו״ר בבא סאלי זיע״א%d7%9e%d7%a7%d7%a0%d7%a1-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%93%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%95

באותה שבת סיפר לי גבאי בית הכנסת מכלוף דהאן ז״ל שבתקופת מלחמת עולם השנייה, היו מצרכי מזון מחולקים בקיצוב לפי מספר נפשות של כל משפחה, והוא התעסק בשוק שחור בדברי מזון, ומשטרת המקום עקבו אחריו ואחרי כמה יהודים נכבדים ומשטרת המקום תפסה אותם ונשלחו למאסר בעיר ״בוערפא״ שהיתה סמוכה לעיר ארפוד מקום מגוריו של הבבא סאלי ע״ה, בינתיים עד שיתברר דינם בבית המשפט, היהודים הנ״ל פנו למושל המחוז שישחרר אותם לשבת, והבטיחו לבוא ביום ראשון לבית המאסר אמר להם המושל אם יבוא בבא סאלי בכבודו ובעצמו לתת ערובה עבורם ישחרר אותם ואם לאו ישארו בשבת בבית המאסר, היות וכב׳ האדמו״ר היה ידוע לשלטונות התקשרו אליו ואמרו לו אם יואיל כב׳ האדמו״ר לתת עבור קבוצת יהודים ערובה עד שיעבור שבת, והנה אדמו״ר ע״ה נעתר לבקשתם ובא בכבודו ובעצמו, וביקש מהמושל שיחדור עבור היהודים והם התאכסנו כל השבת אצל האדמו״ר וכיבד אותם בשפע של מזון רק שתיה חריפה היתה בצימצום מפני שלאדמו״ר היה רק בקבוק אחד של ערק ולא יספיק לכל האורחים, מה עשה כב' אדמו״ר ע״ה, שם מטפחת על הבקבוק והתחיל למזוג לכולם ואח״כ אכלו ושתו כל השבת ומאותו בקבוק שתו כולם ונשאר בבקבוק עוד משקה לסעודת מלווה מלכה, קם סקרן אחד מהמסובים ותפס את הבקבוק בידו ואמר לא יתכן שמאותו בקבוק שתינו ועוד נשאר, בהרימו את הבקבוק ללא רשות, נזף בו האדמו״ר, ואמר לו חבל שעבורו ייגמר עכשיו ערק מן הבקבוק ולא יהיה לבם מה לשתות.

*****

סיפר לי עוד על האדמו״ר בבא סאלי זיע״א ידידי מרדכי אביקסיס שפעם היה לו מיחוש בגב שלא יכול להתכופף וכל הזמן מתלונן בכאבים וביקר אצל רופאים שונים, וכולם בדעה שצריכים לנתח אותו בחוט השדרה ל״ע, מקום רגיש מאד וכל מי שעובר ניתוח כזה נשאר ב״מ משותק בחצי גוף וייעצו לו קרוביו שילך לקבל ברבה מהאדמו״ר לפני הניתוח, וניגש אליו וקיבל ברכתו והלך לו לביתו לשלום, ובתוך הירהוריו בביתו נמלך שלא לעשות ניתוח מפני שנקפו לבו, וב״ה אחרי ביקורו מהאדמו״ר הרגיש טוב ולא הצטרך לנתוח.

****

ועוד סיפר לי אחד מבאי בית הכנסת בשם חיים אמסלם שנסע אתו באוטובוס ביום ששי בבוקר והיו צריכים להגיע אחה״צ לעיר ארפוד והנה פתאום עצר הנהג ואמר להם רבותי הנוסעים, תצטרכו לעשות שבת במקום הזה, מפני שמסוכן לנהוג שהגלגל האחורי עוד מעט ויתפוצץ שנסדק באמצע, הלכו והודיעו לאדמו״ר שהיה בין הנוסעים שישב בשקט ובשלות נפש, אח״כ ירד אדמו׳׳ר ע״ה מן האוטובוס וקשר קשר על הגלגל האחורי ואמר לנהג תמשיך לנהוג בע״ה נגיע למחוז חפצינו לשלום, הנהג פנה לאדמו״ר על אחריותך אם יקרה מה שהוא, נזף בו ארמו׳׳ר ואמר לו אמרתי לך נגיע בשלום, וכן היה שהגיעו למחוז חפצם וברדת אחרון הנוסעים והנה הגלגל התפוצץ, והיה קידוש ד׳ לעיני כל הנוסעים.

*******

אחד מבאי בית הכנסת, בו אני ש״ץ, ושמו – מכלוף עשור – כל ער״ח היה מוזמן אצל אדמו״ר בבא סאלי לסעוד על שולחנו בעיר נתיבות, פעם אחת אחרי גמר סעודת ליל ר״ח, פנה אליו ואמר לו קח אותי להר הזיתים להשתטח על קברו של ר׳ חיים בן עטר הקדוש זיע״א, והיה ליל חורפי, אחרי ששתה כמות גדולה של ערק בתוך הסעודה וגמרו ברכת המזון, הכין האיש הנז׳ את מכוניתו בפקודת האדמו״ר וכמעט שיכור לחלוטין התחיל לנהוג וידיו רועדות מרוב שיכרות אחרי שניות אחדות פנה האדמו״ר לנהג ואמר לו אתה טועה בדרך, זה לא המסלול שלנו, רד מהמכונית, ירד ובדק ומצא שהאדמו״ר צודק הנהג הצטדק באומרו, שאינו יודע מה הוא עושה, האדמו״ר תיכף שם ידו על מצחו של הנהג, והנה פתאום הנהג נתפכח משכרותו והמשיכו בדרך הנכונה עד הגיעם לירושלים, והאדמו״ר השתטח על קבר הצדיק הקדוש ר׳ חיים בן עטר זיע״א ואחייב החזיר את האדמו״ר הביתה.

                                    ****

סחה לי אשה אחת משכנות ביהבנ״ס, על נס שקרה לה, שהיא רגילה כל ערב שבת להדליק נר לע״נ האדמו״ר המלוב״ן רבי יעקב אביחצירא זיע״א,

והנה מספרת שחסכה סכום כסף מסויים בשביל לקנות תנור אפיה עבור בנה שהתחתן לפני זמן מה, לא מצאה מקום בטוח איפה להחביא את כספה לכן החביאה אותם בתנור אפיה עד שיידרש הכסף לצורך בנה, והנה שכחה את כספה בתנור, והמשיכה לאפות בו בלי שימת לבה, לכספה הנמצא בתנור, לאחר זמן בא הבן לדרוש את הכסף מאמו עבור קניית תנור אפיה, והיא רצה בבהלה לעבר התנור לראות מה נשאר מארנקה עם הכסף, והנה פותחת דלת התנור, ולתמהונה הארנק עם הכסף נמצא שלם ובתוכו היה התמונה של האדמו׳׳ר ר׳ יעקב אביחצירא זיע״א שתמיד צמוד לארנקה בשלמות בלי פגע.

****

סיפרה לי גיסתי ברטה קומפינו עובדת כאחות מוסמכת ב״טיפת חלב״ בבאר שבע, שפעם סיפרו על אודות האדמו״ר בבא סאלי זיע״א ועל שהיה מחולל נסים ונפלאות וכל אדם שצר לו ונמצא במצוקה היה הולך לצדיק ומתפלל עבורו, כאן התערבה אחת האחיות בדברי גנאי על הצדיק ומחוסר אמונה בצדיקים פגעה בכבודו ואחרי גמר שיחתם, קמה האחות הדברנית שהסיחה דברים קשים נגד הצדיק כדי ללכת הביתה, והנה לא עלינו רגלה השמאלית התעקמה ולא יכלה לזוז במקומה, האחות יללה בכאב והבינה שזה תוצאה על מה שזלזלה בצדיק ומזה נלכדה בעוונה. האחיות שסובבוה אמרו לה לבקש מחילה מהצדיק וייטב לה, וכך היה בכתה וביקשה מחילה מהצדיק על דברים שהטיחה נגדו, ואחרי כן קיבלה על עצמה לבקר על קברו של הצדיק בנתיבות ולבקש במקום ציון הצדיק מחילה וסליחה, ומאותו יום והלאה נכנם בה אמונת החכמים, ומאז תלתה על צווארה קמיע ובו תמונת הצדיק.

מקנס-ירושלים דמרוקו י.טולידאנו

קבר הצדיק רבי דוד בוסידאן זצ״למקנס-ירושלים דמרוקו

זכורני עוד מילדותי שהיו מתאספים הרבה מתושבי העיר מקנס בל״ג בעומר בבית הקברות הישן, שבו היה קבור הצדיק רבי דוד בוסידאן זצוק״ל. ומדליקים שם מדורות ונרות לכבוד הצדיקים, הקבורים שם. הבאים לציון היו מביאים עימם בקבוקים קטנים מלאים שמן ומים, ומניחים על קבר הצדיק, והיא היתה סגולה טובה לכל פגע ומחלה, ומי שהתרפא מסגולה זו היה מביא לקבר הצדיק סעודה קלה ומיני מתיקה, ומברכים עליהם על יד הקבר.

ועוד מנהג היה, מי שלקה במחלת השיתוק או במחלה אחרת ל״ע, היו מביאים אותו לקבר הצדיק ומעמידים על יד קברו אוהל והיה מתגורר החולה זמן מה עד שמתרפא בס׳׳ד. ובכל לילה אחר חצות נגשים לקברו ומשתטחים ובוכים ומתפללים להשי״ת שירפא את החולה בזכות הצדיק.

סבי ר׳ משה טולידאנו ז״ל חלה בשיתוק ברגליו, ואבא ר׳ דוד הביאו כנהוג לקבר הצדיק והקים עבורו אוהל, ושם התגורר כמה ימים, ובכל לילה בחצות לקח אותו אבא ע״ה להשתטח על קבר הצדיק, לילה אחד לפתע החלה רוח סערה, ואחריה גשמים עזים, והפכו את האוהל על פניו, אבא מרי נשא את אביו על כתפיו ורץ עימו למצוא לו מסתור אצל אחד השכנים הקרובים עד יעבור זעם. והנה בבוקר השכם, הגיע אבא ע״ה לבתינו ובשורה בפיו סבא עומד על רגליו והחל מהלך, ובשבת הקרובה עשה מסיבת הודיה לכבוד הצדיק.

 

 

בית אבא ע״ה

אבא מרי ר׳ דוד ע״ה, היה איש צדיק וישר — ירא אלקים וסר מרע, רחים ומוקיר רבנן עד מאוד, רגיל היה בבל יום להתפלל בנץ החמה במניין יחד עם רבינו רבי ברון רפאל טולידאנו זצ״ל, ולא פסק ממנהגו זה גם בארץ הקודש עד יומו האחרון.

לפרנסתו — היתה לו חנות בגדים ושותפו היה אחיו ר׳ חיים ז״ל. וקיימו מאמר רז״ל חציו לכם, וחציו לה׳. וגם בשעות העבודה בין קונה לקונה היה לומד או אומר פרקי תהילים. אחר הצהרים סגר חנותו, וקבע עתים לתורה, כאשר עלינו ארצה וקבע משכנו בעיה״ק בני ברק, עירית ב״ב הציעה לו מקום עבודה במשך שמונה שעות ביום, להפתעתם סירב אבא ע״ה לקבל את ההצעה ואמר די לי בארבע שעות, כי ברצוני לקבוע עתים ללימוד התורה אחר הצהרים כדרכי מימים ימימה. מהכנסותיו חילק בקביעות מעשר כספים, גם כאשר קיבל קצבת זקנה.

אחז במידת השתיקה, ובשבת קודש נזהר מאד מלדבר דברי חול בשבת, נמנה עם קבוצת אנשים במקנס וביניהם אחיו ר׳ יוסף שליט״א, חתנו של רבינו, שהשתדלו בכל מאודם לשמור פיהם מדיבור חול בשבת.

בכדי להרבות בשמיעת דברי תורה, היה אבא ע״ה הולך לשמוע דרשה בבית כנסת אחד ואימי מורתי ע״ה לבית כנסת אחה ושמעו דברי תורה מהדרשן, וכשחזרו בשבת על הדרשות, אחד אמר לשני את אשר שמע, וכל ימי חייהם היו בחברותא.

יהודי אחד מתושבי העיר מקנס עסק לפרנסתו — בנשיאת משאות על חמורו, והנה בערב אחד מת החמור, ומטה לחמו נשבר. זעקות שבר ובכיות נשמעו מביתו. דודי ר׳ חיים ע״ה היה שכנו, כאשר שמע את הבכיות והזעקות נכנם לביתו לדעת על מה ולמה, ושכנו סיפר לו על שיברונו ויגונו, שאין ביכולתו מרוב עוני לקנות חמור אחר, ואין לו במה לפרנס את בני ביתו, שמע דודי ויצא מביתו והלן לבית מורי אבי ע״ה וסיפר לו, והם קיבלו על עצמם לקנות לאיש חמור חזק וטוב, וכך עשו וקיימו בעצמם: וכי ימוך אחיך והחזקת בו וחי אחיך עימך. מעשה חסד זה לא נודע כלל וכלל, רק בעלותי לארץ סיפר לי בנו של האיש, את הסיפור.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר