לשון לימודים לר' יעקב אבן צור


לשון למודים לרבי יעקב אבן צור ז״ל

פאס וחכמיה – כרך ב' – רבי דוד עובדיה זצ"ל%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%aa%d7%91-%d7%99%d7%93

ספר לשון לימודים

לרבי יעקב בר ראובן אבן צור בעצם כתב ידו וחתימתו

אדני ידו״ד נתן לי לשון למודים. (ישעיה נ, ד)

אגרות ומכתבים שחוברו והיו לאחדים, מידי אביר יעקב גדול המדברים ויסוד העמודים. בלשן, מאבירי בשן, מן הנוקדים. על קהל קדוש קהל פיס, אחד מאבני חפץ, ומראהו כמראה הלפידים. פסקן ודרשן, ולפניו הגדולים הורידו לארץ ראשן, שר וגדול ליהודים. שולטן ופיטן אחד מהמשוררים, וברוח פיו ביטל המעוררים, ויבצור רוח נגידים. שוקל וסופר, יעץ ומי יפיר, דבריו על אדני פז מיוסדים. מלאך מליץ, ובמליצתו החדה יוסר לץ, העובר על הפקודים. בור סיד, צדיק וחסיד, ותהלתו בקהל חסידים. ובספרו זה לשון למודים יגיד מישרים, לשד״רים, ולעניים המרודים. וקול יעקב קול מחצצים. על תלמידי חכמים בקבוצי״ם, אשר בנס היו עומדים. ובלשון חכמים, שלח דברי נחומים, לאבלים ולשובעי נדודים. ולעולים מגולת אריאל, לארץ ישראל, המליץ בעטו ע״ט דודים. גאון יעקב אבן צור, כשמיר חזק מצור, האיש לבוש הבדים. צדיק באמונתו, חמד אלדים לשבתו, בגן עדן מקדם.

למען תינקו ושבעתם, לבית הדפוס הבאתם, לבתים לבדים. ועל ראשם עטרה, כיהודה ועוד לקרא, מבוא זכרון לראשונים, מלאכי אלדים עולים ויורדים. בעזרתו של ידיד נפשי, חריף ומקשה, רבי שלמה דיין מעיר טיטוואן. רחמנא יחוס עלוון, דתן לנו מהלכים בין העומדים. ומעונה אלהי קדם. יחדש ימינו כקדם. לכה נרוה דודים. ברבבות נחלי שמן. אמן ואמן.

ה׳ אלדים נתן לי לשון למודים. קטנתי מכל החסדים. אזכרה אלדים ואהמיה, בירושלים עיר הבנויה,

 ע״ה דוד עובדיה תמוז יה״ל תשל״ט.

כ״י יפה מאד מחזיק 109 דפים נייר גדול

דברי נחומים והספדים שירים ופיוטים

בגנזי בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים סימן 2063 8°

וזהו הכתב-יד האורגינאלי לכל ספרי לשון למודים כ״י הנמצאים באיזה מבתי אוצרות ספרים באירופא, בברלין וניויורק וכו״ ועל כן נמצא בו יתרונות על הכתבי-יד האחרים מם׳ זה הנ״ל°. פה הננו מוצאים גם הסכמות שכתב המחבר על ספרים שרצו להדפיסם בימיו, ויש שנדפסו ויש שלא נדפסו שוב, ביניהם על ספר הבתים להרשב״א שרצה להדפיסו אחד מחכמי תונס. ובתוכו נמצא חשבון של השד״ר ר׳ שמואל הלוי שליח חברון בש׳ תס״ח שמבואר הסכומים והערים שעבר בהן מה שנתנו לו, ומענין זה לדעת ערים אחדות שכעת הם חרבים או שאין בהם ישוב יהודי, ואז בשנה ההיא בזמן המחבר חיו בם יהודים הרבה.

יעקב משה טולידאנו

מ ה מ ו ״ ל

מכתה ב

רבי שמואל הצרפתי ז״ל ב״ר אברהם: דיין ומו״ץ בפאס חי במאה הד.׳ ושמש יחד עם מוהריב״ע והרב יעב״ץ. נולד בשנת ת״ך ונתבש״ט ביום ג׳ ב׳ לח׳ מג״א ש׳ התע״ג, והוא בן נ״ג שנה. חבר כמה ספרים שו״ת ופס״ד ומהם שנדפסו באמשטרדם ובתוכם ס׳ פתח עיניים על אגדות הש״ס, דברי שמואל על כמה סוגיות, ערוגת הבושם על מסי־ שבועות, נמוקי שמואל עפ״י רש״י והרמב״ן, מעולפת ספירים על מס׳ ע״ז ועוד. וכבר בהיותו צעיר לימים העלה על הכתב פס״ד ופי׳ על כמה סוגיות בש״ס ובסיום סוגיא אחת כתב: ״כל זה, עיינתי במדינת טיטוואן יע״א וכתבתיו יום א׳ כ״ז לתשרי שנת תמ״א ואני בן כ״א שנה״ (וראה במלכי רבנן בערכו שכתב שם שמצא כתוב ש׳ תקמ״א וכנראה שזה ט״ס) ראה מוצב״י ה״ב סי׳ קנ״ו שדן בדין טבח אם אפשר להעבירו. על הרב הנז״ל קונן הרב יעב״ץ בספרו עת לכל חפץ דף צ״ה ע״ב:

״עמי בתוגה שאו קינה מרה; כי נפל כתר צבי הוד תפארה.

 תם נחתם מקור הגמרא; בטוב עיונו מקורה הערה.

שמעי שימי תורה.

קנקן החדש מלא ישן נושן; איש תם וישר צנוע וביישן.

ברוב חידושיו כל נפש תדושן; עוקר ההרים סיני פסקן

ודרשן תרצן ומקשן.

מכתב ה

רבי חביב טולידאנו ב״ר חיים ז״ל מו״ץ בעיר מכנאס. תלמידו של הרב החסיד רבי ראובן אביו של הרב יעב״ץ. נלב״ע בלי בנים זכרים ששה ימים לחדש חשון שנת תע״ו (1716) והוא בן נ״ח שנה.

 הרב הנז׳ שמש ברבנות עם אחיו הגדול רבי משה האב״ד, ורבי יוסף בהתית. הרב יעב״ץ באחד מתשובותיו מספר על ענותנותו הגדולה של רבי חביב כי במשך עשרים שנה לא חתם על שום פס״ד הגם שהוא היה מסדר אותו מפני כבודו של אחיו הגדול רבי משה, עד שנת התס״א שהכריחו רבי וידאל הצרפתי לחתום ומאז נהגו לחתום שניהם בשיטה אחת.

הרב הנז׳ הניח אתריו הרבה פס״ד ופזורים הם בספרי רבני המערב. רבי חביב הצטיין אף בהרבצת תורה והעמיד תלמידים בעלי הוראה, והמפורסם שבהם הוא הרב המשבי״ר. ראה נר המערב ובמלכי רבנן בערכו.

פאס וחכמיה- לשון למודים לרבי יעקב אבן צור

מכתב הפאס -שער הקסבה

רבי משה בירדוגו: הנודע בשם ״המשבי״ר״ ב״ר אברהם ז״ל רב ומו״ץ בעיר מקנאס, רבותיו היו רבי יוסף בהתית ורבי חביב טולידאגו המזכירו בתשובה בס׳ זכות אבות סי׳ ל״ז ובה כותב ״מורי ורבי מוה״ר חביב טולידאנו ז״ל״.

הרב הנז׳ הרביץ תורה בתלמידים ובשנת תע"ה נתמנה לחבר בי״ד עד שנת תפ״ג. ובשנה ההיא במות האב״ד רבי משה טולידאנו, נתמנה המשבי״ר לראב״ד תחתיו, עד שנתבש׳׳מ ביום ה׳ חשון תצ״א.

המשבי״ר נודע בשערים שמו מיושר ועומק עיונו, ראה החיד״א במערכת הספרים אות משביר. וראה מ״ש עליו רבי חיים ן׳ עטאר בספרו אור החיים דברים א׳ ט״ז כי בשעת הדין כאשר היו הבעלי דינים עומדים לפניו היה הוא ז״ל נותן את מבטו למטה ולא נשא עיניו למול אחד מהבעלי דינים למען לא יתבלבל השני לחשוב כי חפץ הוא להצדיק את בעל דינו ויסתתמו טענותיו וראה מ״ש גם בספרו חפץ ה׳ בשיטתו למס׳ שבת ד״י ע״ב.

הרב הנז׳ חיבר כמה ספרים ופס״ד והנודעים הם: ראש משביר על הש״ס ב״ח; כנף רננים דרשות על ספר בראשית; ליקוטים כ״י; שו״ת דברי משה; ביאורים וחידושים על התנ״ך; פירוש על פירוש רש״י עה״ת; והגהות קצרות על משניות, ראה נר המערב הנד״מ דף ר״ה. מלכי רבנן בערכו.

מכתב ט

רבי שמואל אזאווי זצ״ל ב״ר משה, מחכמי עיר סאלי אשר חי במאה הה׳ ונתבש׳׳מ לפני שנת תק״ט, עיין מלכי רבנן באות ש׳. הר׳ הנ״ל לראשונה היה סופר בי״ד וגם שו״ב ואח״כ נתמנה לאחד מהבי״ד, אומנם עוד מכבר אהב להתחרות עם גדולים ממנו כמו שתראה במוצב״י בתשובה ששלח רבי חביב טולידנו למו"ה משה ן׳ חמו זצ״ל. מהר״ש הנ״ל התחרה תמיד עם חבריו בבית דין, הרבנים ששמשו בבי״ד הם: ר״י צרפתי, ר״ש כהן, ור״ש קארו ז״ל ועקב התחרות זו התלקח ביניהם ריב ומדנים, והשתדלו ג׳ חבריו הנ״ל להורידו מכסא הדיינות, אך מהרי׳ש אזאווי התיצב לנגדם בעקשנות. ומפאת הריב הזה נסחפו רבני פאס ומכנס, בראש מתנגדיו של מהר״ש אזווי עמד הרב יעב״ץ אשר עמד על טיבו של הריב ונכנס לעוביו, אחרית הריב הזה לא נודע, אך נראה שלא עלה הדבר בידי רבני סאלי להסיר את מהר״ש הנ״ל מלהיות דיין, וראינוהו חותם בס׳ מוצב״י ח״א.

מכתב ט

רבי מנחם סירירו בכהה״ר דוד דומ״ץ בפאס מגדולי היחס שבמשפחות המגורשים הרב הנז׳ חי בחצי הא׳ של המאה הה׳, ידוע היה כאדם גדול וששמש גדולים והוא אחד מהחותמים על התקנות העמיד תלמידים רבים וגדולים ומהידועים שבהם רבי יהודה בן עטאר המכונה ״רבי אלכבי״ר״ ושני לו הרב יעב״ץ ז׳׳ל. חבר כמה ספרים מהם ביאור על התנ״ך, פס״ד, והגהות על השו׳ע, ועמד בקשרי מכתבים עם רבני המערב, ובכללם עם מו״ה משה בן חמו חד מקמאי רבני צפרו, הרב הנז׳ זכה לזקנה מופלגת ונתבש׳׳מ ביום שב״ק כ״ג אדר ב׳ שנת התס״א. ביחס לכתובה תארוהו בזה״ל ציס״ע אור ישראל וקדושו גזר אלהיו על ראשו, פטיש החזק עמוד הימני אור נערב, מופת הדור והדרו הרה״ג מעו״מ, אבן הראשה, נהורא דשמשא, חסידא ופרישא, מר קשישא, מופלא שבסנהדרין, הגאון המפורסם, סבא דמשפטים, מו״ר זיע״א. נר המערב עמי 190 מלכי רבנן אות מי, קהלת צפרי ח״א עמי 297—192 וח״ב 234 —240. ואגדה מהלכת שפעם ישב לחשב הכנסותיו והוצאותיו, ולבסוף מצא שההוצאות יתר על ההכנסות, ואמר במליצה על עצמו מי״ם וסמ״ך שבלוחות בנס היו עומדים (שבת קד.), כלומר מים = מ׳ מנחם, סמ״ך = סרירו פרנסתו בנס. וקונן עליו הרב יעב״ץ בספרו עת לכל חפץ:

״קדר עץ הדר, מטה עוז ותפארה.

 ראש מדברים, משיב מלחמה שערה,

על אותו אצרח, ברוח נשברה.

אהה אין אשכול, לאכול בכורה.

על כי נעתמה, מנורה הטהורה…

 

 ובארמית:

יומי ולילי הוה לעי, ועסיק באורייתא.

 והוה משתעי, הנהו מילי מעלייתא.

ולכל מאן די בע ידעי, מייתי בידיה מתניתא.

ובדיני סרכי ובועי, כותיה אפסיקא הלכתא.

ובממוני ושבועתא, נחית לעומקא דדינא…

לשון למודים לרבי יעקב אבן צור

מכתב טרבי יעקב אבן צור

רבי אהרן הצרפתי בר אברהם אחיו של הר״ש רמו״ץ בעיר סאלי, בא בהסכמה על הס׳ חפץ ה׳ לרבי חיים בן עטר ז״ל חבר ספר משגב האמהות. והוא תלמיד של רבי אהרן אסבעוני ז״ל אשר עזר הרבה לדכא את התנועה של כת שבתאי צבי במרוקו.

מכתב ט

רבי יעקב ביבאס ב״ר יוסף רמו״ץ בעיר סאלי. נולד בטיטוואן וגלה לעיר סאלי ונתמנה שם לדיין, ויחד עם חבירו מהר״י צבע כתבו להרב יעב״ץ ללמד זכות על הר״ש אזאווי הנז׳, והוא השיב להם תשובת ניצחת, ובין דבריו כותב: ״ומי יתן והיה צד אפשרות להעמיד דברי החה״ש יש״ץ בנ״ד, אך שבתי וראיתי כי כל הדברים יגעים ואינם מספקים לסמוך עליהם למעשה וכו׳״ עיין במוצב״י ח״ב סי׳ קנ״ו דף פ״ח.

מכתב ט

רבי יוסף צבע רב ומו״ץ בעיר סאלי שמש יחד עם רבי יעקב ביבאס ועם הרב מרדכי הכהן בב״ד עיין מלכי רבנן דף ס״א ונר המערב עמי 214.

מכתכ יוד

רבי ישועה בן חמו: החה״ש בן העוה״ב שייף עייל שייף נפיק לא פסיק גירסא מפומיה החסיד אשר מלא מקום אביו בתורה וביראת חטא ומילי דחסידותא והיתה המשרה על שכמו במחנה שכינה בשבתו על כסא ההוראה, והחזיק במעוזו ונשא עול הצבור בכל מילי, טוב לשמים ולבריות.

פרנסתו היתה משררת בית הכנסת הגדולה ע׳׳י הגזבר, וממקור אחר משל צבור, והוא בטוב לבו היה מקרב רתוקים וזרועו מושלה לו להעמידם בשליחות צבור, כי ממדת חסידותו וענותו כשראה את עצמו מאריך בתפילה והקהל היה רוצה למהר כאלו לכך נתכוון עזרא בנוסח התפילה ״ותפלתם מהרה תקבל ברצון היה מביא במקומו עוזרים שלא להטריח על הצבור, ורק בימים הרשומים בימי שנה הוא עצמו היה עובר לפגי התיבה (מוצב׳׳י א סי׳ מ״ז) במכתביו לרבי יהודה בן עטר ז״ל מתארו ״מורי ורבי כתייר ועטרה על ראשי״ ורבי יהודה כותב לו ״ושלם לידי״ן גזע קדושים התקוע במורשי לבבי" ולפעמים היה שולח לו לרבו שי ותשורה זיתים או שמן זית ורבי יהודה כותב לו בניך כשתלי זיתים (מוצב׳יי א׳ קצ׳יה) ולפעמים היה מלוה לו כסף וכל דבר הבא לפניו לדין או להוראה היה שואל בעצת רבותיו רבי יהודה ורבי יעקב.

רבי ישועה נפטר קרוב לשנת ת״ק, והאגדה מספרת שהניח כל כתביו וכתבי אביו ביד בנו משה וכאשר נהרג והניח רק נקבות כאשר עברו פעם אוספי הגניזה לקבורה מסרו להם כל הרכוש הרוחני שהיה בידם ועם זה נקברה תורת הגדולים הללו.

מכתב יוד

רבי מסעוד בן רבוח או ארבוחי. בן בתו של רבי משה בן חמו, ואין ספק שלמד תורה אצל זקנו והיה לאחד מתלמידיו המובהקים (מוצב״י א׳ קמ״ה קמ״ו) ולפעמים כאשר גיסו רבי ישועה וחבירו רבי שמואל בן חותא, לא נשתתפו עמו בדבר הלכה היה פונה ושואל לעצמו מחכמי פאס, באותן השאלות עצמן ששאלו חבירו וגיסו הנ״ל (מוצב׳׳י א׳ ק״ע קע״ז, ומוצאים את חתימתו בשנת תפ״ו וכמו כן מציגו ששאל על המנהג הקבוע אצלינו ששטר שיש בו ר״ת לא דנין עליו (מוצב״י ב׳ סי׳ קא), גיסו רבי ישועה הביאו לביהכ״ן הגדולה להיות ש״ץ, וזכה ברביע ההכנסה, שנת פטירתו לא ידועה. חתם בפס״ד מוצב״י ח״א קמ״ו קג״ח ק״ע רמ״ה, ובח״ב ק״ו.

לשון למודים לרבי יעקב אבן צור – רבי דוד עובדיה זצ"ל

מכתה יודAsilah

רבי יעקב בר מלכא ב״ר יוסף ז״ל נודע בפי כל בשם מהריב״ם. חי במאה הה׳, והיה תלמיד מובהק למהריב״ע ז״ל ובר פלוגתיה של הרב יעב״ץ ז״ל. משחר ילדותו ניכרו בו סימני טהרה וקדושה, חריף ובקי, ובעודו ילד רך בשנים פ״א היה ישן על מטתו בלילה ושמע שהיה אביו לומד בס׳ הזהר. ואמ״ל נראה לי שפירוש הלשון הזה כך הוא ויש בו טעות. ולמחרת הרצה אביו את דברי בנו לפני א׳ מרבני עירו וענה אחריו אמן ואמ״ל מובטחני בזה שיורה הוראות בישראל.

עוד לפני שנת תע״ז – 1717 –  נמנה לסב״ד בעירו פאס. ואח״כ לאחד מהבי״ד עם רבו מהריב״ע וידידו הרב יעב׳יץ, ואח״כ ברעב ש״ש ח"ץ גלה עם עוד רבנים לעיר טיטואן ושם נתמנה בבי״ד של הרבנים הר״מ עטייה ומהר״ש אבודרהם. ואחר פטירת הרמ״ע נתמנה הריב״ם לאב״ד. ונתפרסם שמו עוד יותר ונחשב לאחד מגדולי הרבנים של ראשית המאה השישית. עם גלותו לעיר טיטואן בנה לו ביהכ״ן שעד היום נקראת על שמו בשם ביהכנ״ס ״מהריב״ם״ ובלע״ז ״לה תפילה דה מלכא״ כלומר הבית כנסת של מלכא.

הרב הנז׳ נתפרסם בשקידתו ובבקיאותו הרבה וגם היה עשוי לבלי חת ותמיד היה אומר ״תיתי לי דלא חניפנא״ ובנוסף לגדולתו בתורת הנגלה כן היה גדול בתורת הקבלה ובהקדמה לשו״ת זרע יעקב בן נאיים תארהו הרה״ג המקובל האלהי, הרב חיד״א בס׳ שה״ג כ׳ ״מו״ה יעקב מלכא רב מובהק במערב הפנימי בר פלוגתיה דהרב מו״ה יעב״ץ זצ״ל ושמענו מהפלגת בקיאותו והפליג בזקנה״ ע״כ. הרב הנז׳ הניח אחריו כמה פס״ד ושו״ת והרב המאסף קרא לספר ״נר מערבי״

ח״א ונדפס בירושת״ו שנת תרצ״ה, ובספר ״ויאמר יצחק״ למהריב״ו זלה״ה בליקו״ד חיו״ד העתיק מכתבי הרב מהריב״ם זלה״ה.

כמו"כ הובאו מפסקיו בכמה מספרי רבני המערב כמוצב״י ועוד, וכן כתב חיבור על הזהר ועדיין בכ״י. הרב נתבש״מ בשנת תקל״ח זקן ושבע ימים והוא בן צ״ג שנים זיע״א. ראה נר המערב טולידני ומלכי רבנן בערכו. ובסי גדולים צדיקים כ״י.

מכתב יב

רבי חיים טולידאנו— יש מקום להניח שהוא אחד מד׳ בנים שהוליד מו״ה משה זצ״ל. הרב הנז׳ נולד בחצי המאה הה׳ ונתבש״ט במגפה בש' תק״ט—י ובהקדמת ס׳ מלאכת הקודש כתב וז״ל ״מו״ר הדו״ם כמוהר״ר חיים טולידאגו קרוב לגו האיש ויעש לו ארבעה טורי אבן על שו״ע ועץ החיים ועץ הדעת על הש״ס, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב את התורה בוז יבוזו לו… ואח״ה החל הנגף לתפ״ץ ונשב באהלי קדר ד׳ חדשים ובתוך כך נתבקש רבי… ואחזק בבגדי ואקרעם על עם ה׳ על מו״ר שהיה שקול כנגד כלם … ע״כ. עוד חבר הרב הנז׳ שו"ת הנקראים פסקי מהרח״ט וכן קונטרס לשון למודים ופירוש על רש״י עה״ת וכן ס׳ ״פני מלך חיים״ נמוקים על טור ידיד ואה״ע וחו״מ. בשנת תפ״ג היה מהרח״ט הנז׳ לאחד, מהבית דין בעירו מכנאס ובשנת תצ״ז אחרי מות ר׳ משה אדהאן האב״ד, מלא מהרח״ט את מקומו, שמו של הרב הנז׳ נודע בשערים המצויינים בהלכה ויחד עם אחיו מהרי״ט שמשו כתל תלפיות בין רבני המערב. ראה שו״ת מוצב״י סי׳ ע״ א וקט״ו, וס׳ זכות אבות סי׳ ל״ח מלכי רבנן ונר המערב טולידאנו בערכו.

לשון לימודים לרבי יעקב אבן צור

מכתב טזAsilah

רבי חסדאי אלמושנינו ז״ל. גדול בתורה, ומפורסם בחסידות והיה נחשב לגדול הדור. חי במאה הד׳ והה׳ ונתבש״מ בחר טבת של שגת התפ״ח ליצירה זקן ושבע ימים בעיר מולדתו טיטואן יע״א.

הרב הנז׳ שמש ברבנות עם מו"ה יצחק ביבאס ומו״ה החסיד דוד הכהן זצ״ל ובשנת התנ״ח בהסתלקותו של האב״ד מהרי״ב ההז׳ נשארו מהרד״ך ומהר״ה דגים לבדם. ובשנת התס״ח נתבש״מ מוהרד״ך האב׳׳ד ונשאר מהר״ה לדיין יחידי בעיר ומפני הצרות והרדיפות שתקפו אז את יהודי טיטואן לא נשארו בניהם בעלי הוראה כי כולם מתו או שנסעו ועזבו את העיר ולכן נותר ר״ח הנז׳ למורה הוראה לבדו, והוא ז״ל הרביץ תורה ברבים והעמיד חמישה תלמידים מובהקים אשר כבר בשנת הת״ע לערך יכול היה לצרף אליו לבי״ד אחדים מתלמידיו.

מהר״ח הגז׳ היה מופלג בדורו והריצו אליו שאלות בהלכה. ובפרט היתה לו הערכה והערצה מיוחדת מב' גדולי הדור ההוא מהריב״ע והרב יעב״ץ ז״ל אשר אף הם כתבו לו שאלות בהלכה והחשיבו את תשובותיו למאוד. ובאחת השאלות שהריצו אליו כתבו לו בזה״ל: ״מופלג בדורו סמוך בעירו רבא דעמיה מדברנא דאומתיה החכם השלם הדיין המצויין כמוהר״ר הסדאי אלמושניגו נר״ו, נוראות מתורתו יראנו. אחד״ש ואחר נשיקת ידיה דמר וכו' ובסוף השאלה כתבו: ״ואדוני חכם כמלאך האלהים ישקול הדבר במאזני צדקו ויורני דעתו וסברתו המלאה והרחבה… והמלך וכסאו יחי עולם לפני האלהים וכו׳ ע״כ עיין במוצב״י ח״ב סי׳ כ״ג.

הרב הנז׳ חבר כמה פפ״ד וכמה מהם הובאו בס׳ מוצב״י, ובס׳ משפטים צדיקים, ועוד. כמו״כ חיבר ס׳ ״משמרות הקדש״ פי׳ על רש״י עה״ת. וס׳ ״חסד אל״ דרושים לכל חפציהם נדפס בליוורנו שנת להקי״ם א״ת שבטי יעקב לפ״ק.

מהר״ח הנז׳ סבל כל ימיו יסורים קשים למכביר במיתת הבנים. וחי חיי עוני ומהסור. ובכל כתביו מסיים בזה״ל: ״המו״ן עטוף באבלו ואגינו חסדאי אלמושנינו״ ובהקדמתו לספרו חסד אל כותב בין השאר: ״ויהי כאשר ראיתי אחרי רואי בחורותי סר הילם וכוכבי השמים נלחמו ואותי הלמו דכה ופצוע ונשארתי דכה ויגיע מסיבת היותי מכל טוב משולל, ובשלשלת העוני מגולל, ומנעורי גדלני כאב הזמן הבוגד יפרוץ פרץ על פני פרץ השפילני עדי ארץ. ובכל זאת לא שב אפו וזעפו עד אשר השאירני ככלי אין בו חפץ וכו' ע״כ ובכל זאת הגה בתורה בכל מאודו ונפשו ונתקיים בו ״לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי״.

כמו״כ ידוע ומפורסם בכל שער עירו כי להרב הנז׳ היו נעשים לו נסים גלויים הפלא ופלא וכמו שרמז בזה מהר׳יי כלפון זצ״ל בפיוט שחיבר לכבוד הרב ועז׳ נדפס בס׳ יגל יעקב דף 63 וז״ל בא׳ הבתים: ״עשה כמה פלאות וגבורות, למאורות, כעין ספר יצירות, ספרו לנו אבותינו״.

וכששאלו את מהר״ח אם יש בידו משמות הקודש שמשתמש בהם, היה הוא ז״ל משיב כי אין בידו מאומה מזה ח״ו ורק שומר הוא על פיו ולשונו. וכן קבלה היא אצל חכמי העיר טיטואן מדור דור שמהר״ח הנז׳ קרא פרשת סוטה לפני א״א אחת שהיתה חשודה בזנות והיו פניה מוריקות רח״ל. וכן בשנת בצורת א׳ שהיתה קשה מנשוא ורבו הנופלים במגיפה וברעב. באו יהודים וערבים כאחד לפני מוהר״ח הנז' ונשתטחו לפני רגליו כי יואיל לבקש עליהם רחמים שירדו גשמים כי הגיע מים עד נפש ויודעים בו שאין תפלתו חוזרת ריקם. והוא ז״ל עלה לבית החיים וכל העם אחריו ובהגיעו לפתח ביה״ח נשא עיניו למרום וכה אמר ״לא לנו ה׳ לא לנו כי לשמך תן כבוד״ וחזר לביתו ובדרך הוצרכו להרימו על כפיים מרוב גשמי ברכה שירדו והוא היה זקן וקשת׳ לו ההליכה. זיע״א. ועד ימינו נהגו בני העיר לעלות להשתטח על מצבת קבורתו בערב יום הכיפורים. וכן חוברו כמה שירים ופיוטים לכבודו הנוהגים לזמרם בימים טובים ובהילולות. עיין עליו במלכי רבנן בערכו ובשו׳׳ת דברי משה להמשבי״ר סי׳ ק״ה וס׳ גדולים צדיקים כ״י.

לשון לימודים לר' יעקב אבן צור-רבי דו עובדיה זצ"ל

מכתב יט
רבי דוד עובדיה 2

רבי דוד בן חמו, אחיו של רבי משה בן חמו, וחבירו של רבי יעקב אבן צור ולפעמים שלח לו שי מהפרי החשוב שבעיר פרי הדבדבניות. היה אחד משוחטי מתא ושאל מרבני פאס על סירכה ובועה מליאה מים זכים, וכנראה שהיה סוחר ומתפרנס מיגיע כפו, ולזה כשהיה נחוץ לכסף היה ממשכן קרקעותיו, ופעם עשה משכונה למוהריב״ץ מנכסי יתומים שעל ידו, וכאשר לא מצאה ידו במה לפדות המשכונה פנה אליו מוהריב״ץ ומתלונן על זה. בסוף ימיו חלה והיה תש כח ולא נודע זמן פטירתו, אך אנו יודעים שנשאר בחיים אחרי פטירת חבירו רבי דוד בן שטרית, ובסוף ימיו התחבר גם עם הה״ר שאול בן חותא ז״ל (משפט וצב״י א׳ קמ״ז) אחד משוחטי מתא. וחתם בפס״ד הנז'.

מכתב כא

הרב מימון יאפיל מרבני אלג׳יר מחבר ספר פי צדיק מדרשים ליוורנו את חק״י. רבי משה ישראל כתב תשובה לרבי מימון יאפיל בדבר פיטור מס לת״ח מובהק שהיה באלג׳יר שעסק במרבית היום במסחר, מ. ויינשטיין הקשרים בין יהודי אלג׳יריה ובין א״י תדפיס ותיקין עמי 11.

מכתב לד

רבי מאיר ב״ר יוסף די אבילא ז״ל רמו״ץ בעיר צפרו חי במאה הה׳ והו' והוא מתלמידיו המובהקים של רבי משה ן׳ חמו ז״ל וכנראה שגם למד תורה מפי רבי יהודה ן׳ עטאר ז״ל אשר מתארו באחד ממכתביו משי״ח (מורי שיחיה).

הרב הנז' היה ידוע לאיש חסיד וקדוש והיה לו יד ושם בחכמת הקבלה כמו שיראה המעיין בספרו קבוץ גלויות הרב הנז׳ כתב הרבה פס״ד אשר הובאו במוצב״י וכן חתם בס׳ חק ומשפט סי׳ קל״ח וכן בסוף ספר אהבת הקדמונים חתם על פס״ד השררה. כמו״כ כתב הרבה חד״ת ופס״ד בשם רבו רבי משה ן׳ חמו ונדפסו בספר קבוץ גלויות. י׳׳ל ע״י הר״ד עובדיה שליט״א פאס תשכ״ב. ועיי״ש ממה ששמע מרבני הדור ובפרט מהרב יעב״ץ ורבי בייא (הוא הח׳ הש׳ רבי חייא באייא ורבי אברהם בנו מכפר גרים. מוצב״י ב׳ קע״ה). וכנראה שרבי מאיד הנז׳ נתבש״מ בשנת תצ״ג.

מכתב טל

רבי שמואל גואקיל ז״ל— מו״ה רבי אלעזר בהלול ז״ל מחכמי מאכנס רשם בס׳ ליקוטים בשם ״מראה עיניים״ חידו״ת ששמע משדר״י ארץ ישראל. ובניהם מביא כמה חידושים משם ר׳ שמואל גואקיל הנד.

בראשית המאה בשנת תס״א או תנ״ח היה במארוקו הרב הז' והוא כתב בעיר טיטואן תשובה בהלכה לאשר את פס״ד של חכמי העיר וחותם ״כה דברי איש צעיר גולה ונידח עבד נרצע וכו'. זמן הפס״ד שנת ותה״י ל״י ליצירה וחתם אחר מו״ד. דוד הכהן ומהר״ח אלמושנינו ז״ל.

מכתב מא

משפחת שוראקי משפחה עתיקה בתלמסאן שבאלג׳יריה המערבית ובה היו רבנים ובעלי שם, במאה הט׳׳ו אנו מוצאים בספר יכין ובועז סי׳ נח לרבי צמח דוראן שאלה מר׳ אפרים שוראקי דיין מתלמסאן. ובמחצית המאה הט״ז רבי משה שוראקי כמו שמוצאים בחוט המשולש הטור הב׳ שאלה י״ב אל החכם הדיין רבי משה יצ״ו, במאה הי״ז רבי אליהו שוראקי, חסיד ופייטן שקדן בתורה, ומופלג ביראה, נפטר בט׳ באב שנת התס״ו (1706) בנו רבי סעדיה בעל מוניטין משורר ומליץ הניח אחריו הרבה חבורים ושיריו הוכנסו לריפרטוואר ב־שירי בני מערבא בימי שמחה חגים ומועדים, שמחות משפחתיות וצבוריות, חבר ספר מונה מספר ספר ללימוד תורה החשבון נדפס ע״י אוניברסיטת בר אילן תשל״ג בעריכת ח.ז. הירשברג ז״ל, פירוש על פרק יט בספר אהלים שנמצא בכ״י בספרית.8\1׳.1״

מכתב מה

רבי משה ישראל ז״ל, רב ומו״ץ בק״ק רודיס ובסוף ימיו היה ראב״ד בנא אמון ונלב״ע שם בשנת הת״ק ליצירה. הרב היר״א בסוף ס׳ בן ימין כותב כי מקור חכמה אשר ממנו חוצבה משפחת בית ישראל הוא הראש הרב הגאון מוהר״ר משה ישראל, תלמיד הרה״ג אברהם יצחקי. עיי״ש באילן היחס.

הגאון חיד״א בספרו שם הגדולים קוראו איש ירושלים, והוא חתנו של מהר״מ ן׳ חביב משאלוניקי. ושקיל וטרי עם גדולי הדור מוהר״י רוזאניס ומהר״א נבון ומהר״י הכהן ורבותינו מהרי״ז ומהרא״י ומהר״ש נאוואווי ומהר״ש קמחי ושאר רבני הדור, עיי״ש בערכו.

לשון לימודים לרבי יעקב אבן צור – פאס וחכמיה

מכתב מהרבי דוד עובדיה 2

רבי ברוך טולידאנו ב״ר משת ב״ר ברוך ז״ל מחכמי העיר מכנאס והיה תלמיד גדול ושו״ב. ובשנת תע״א נסע לירושלים והרב יעב״ץ ידידו וריעו כתב בעדו קינה אחת לקונן אותה על חורבות ירושלים. הקינה נדפסה בם׳ עת לכל חפץ דף ע״ד ומתחילה בזה״ל: ״ארץ הצבי איומה ראותך נפשי אותה״ והנה כמה קטעים ממנה:

 נוה צדק משכן שילה, איך תנים בך רבצו

מוניך מוגיך הלא עליך יתלוצצו…

 קרית מלך העליזה, היית פאר ממלכות

עתה בך בחימה עזה, קשתות אויב דרוכות…

אך כנראה שבטרם הגיעה הקינה ההיא לידי ר׳ ברוך, באה השמועה לארץ המערב כי נתבש״מ ביום עשרה בטבת של שנת התע״ב. השמועה על פטירתו של ר״ב נשמעה ראשונה באלג׳יר ועשו לו מספד גדול והשד״ר רבי משה ישראל שהיה באלג׳יר הריץ את השמועה לרבי יעקב אבן צור.

מכתב נד

רבי יצחק הכהן שליח חברון במארוקו. בזמן שהגאון חיד״א היה באיטליה בשליחות הראשונה מטעם חברון, היה רבי יצחק במרוקו והוא היה מהחותמים על המכתב שנשלח להגאון חיד״א בשליחותו.

המכתב הנז׳ נדפס בספר שלוחי א״י, יערי, במילואים ותיקונים עמוד 854 בשנויים קלים. התאריך בכתב יד המקורי שלנו כתוב שנת תקי׳יב (1751), ולא תקי״ד כפי שהובא בכ״י שנמצא בגנזי בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים סימן 2063 8° שמשם העתיק המחבר יערי. רבי יצחק הנז׳ חתם בהרבה מכתבים שלוחי .חברון ראה שם עמו׳ 574, 586, 587, 594.

להלן המכתב כפי שהובא בספרו של יערי " שלוחי ארץ ישראל, בערך ר' יצחק הכהן

ר׳ יצחק לעמי 569. בשעה שסיבב הרב חיד״א בשליחותו הראשונה מטעם חברון באיטליה, סיבב במרוקו שליח חברון אחר, ר׳ יצחק הכהן. בחודש חשון תקי״ד (1753) היה בפאס, ור׳ יעקב ן' צור, מחכמי פאס, רשם אז בפנקס השליח: ״על דרכנו נגה אור בהגיעו אלינו שליחא דרחמנא החכם השלם כמה״ר יצחק סגן הכהנים נר״ו בשליחות העיר קברות אבותינו קרית ארבע היא חברון תוב״ב, ועם היותנו בצער גדול מצרות רבות שעברו אלינו לתפ״ץ [לא תקום פעמיים צרה] מרעבון זה שלש שנים ומלחמות מדבר וממגפה ומחליים רעים ונאמנים ומתו כל האנשים אשר היתה ידם פשוטה לתת את תרומת ה'… -עם כל זה שמנו אל לבנו כי זה כמה שנים יותר מכ״ד שנה כי לא באו שלוחי א״י לא מחברון ולא מצפת ולא מירושלים… ות״ל השנים הללו נפשנו חכתה ואיותה קותה מתי יבוא ויראה איזה שלוחי מצוה מהארצות הקדושות הנז׳ לפנינו, ובכן בהגיע לפנינו החכם הנז׳ שמחנו כשמחת בקציר קמנו ונתעודד… ונקריב את קרבן ה׳ סך אלף וחמשים מאות אוקיות… אלא שיש בכללם סך מאתים אוקיות לשם צידה לדרך, והשאר לשם חזקת שליח עושה, דהיינו מאה ושלשים אוקיות לשליחות חברון כנז״ל והעשרים מתקאלים העודפים לשם צדה לדרך… ״ (לשון למודים, קובץ אגרות, לר׳ יעקב ן׳ צור, כתב־יד בגנזי בית־ הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, סימן 2063 8°).

מכתב נח

משפ׳ אוליווירה באמשטרדם היתה משפ׳ ידועה ואמידה ולבניה היה מעמד חשוב גם בהנהלת הממשל. ואחד מהם יעקב די אולווירה היה מאותם שמינה ושלח למקנאס פרנאנדו מנדס אל המלך איסמאעיל להודיע על משלוח כמות גדולה של אבק שריפה לצורכי השלטונות במארוקו.

מכתב נט

רבי יוסף צרפתי. על הרב הנד אין לפנינו שום מקור לתאר את ימי חייו. אך זאת יכולנו לדעת מגדולתו ומטוב מדותיו שהיה מקרב שלוחי ארץ ישראל וביתו פתוח לשבים ועוברים ובפרט להני רבנן קשישי דאתרא דישראל. וכ״ז ידענו מהמשך השיר ששודר עליו רבי יעקב אבן צור.

רבי יוסף הנז׳ הכיר את הפר״ח כשיצא בשליחות ירושלים ור״י תרם להוציא ספריו, כמו״כ ר׳ יוסף זה סייע בהדפסת ספר ״אבק סופרים״ של רבי אברהם קונקי שד״ר חברון בשנת תס״א ע״י שארו נתנאל פואה שהיה לו בית דפוס.

מכתב נח

רבי יוסף ביבאס בכהר״ר יעקב הנזכר במכתב ט. הר״י הנז׳ נזכר בס׳ מוצב״י ח״א סי׳ ט׳ וי״ד והיה מחכמי סאלי. חיבר ס׳ ״סדר זמנים״ על עיבור השנים.

מכתב פא

רבי משה טולידאנו ב״ר חיים ז״ל אב״ד ור״מ בעיר מכנא ס, ושמשו בבית דינו מו״ה יוסף בהתית ומו״ה חביב אחיו ז״ל. הרב הנז׳ לא הניח בנים אחריו ונתבש״מ בן פ׳ שנה ביום שב״ק כ״ב אד״ב שנת תפ״ג(1723).

הניח אחריו כמה שו״ת ודרושים לכל חפציהם וחתום בפס״ד בשו״ת דברי מרדכי סי׳ ג״ו ונ״ט ובמוצב״י. עיין עליו מלכי רבנן בערכו ובהקדמת ס׳ מלאכת הקודש. ובנר המערב הנד״מ דף 204 כתב שרבי משה הנז׳ נחשב גדול מכל רבני דורו והזקן שבהם.

מכתב סב

רבי יהושע סירירו בר״ר מנחם ז״ל עמיתו בתורה של הרב יעב״ץ. חכם גדול ועשיר מופלג והיה בעל קרקעות, וכתב כמה ספרי תורה כי היה סופר מהיר, וזמן פטירתו לא ידוע לנו.

מכתב פה

רבי כליפא בן מלכא — חסיד ומקובל מעי״ת אגאדיר, הזכירו החיד״א בשה״ג וז״ל: כף ונקי מהחכם השלם החסיד מלומד בנסים מר קשישא מו״ה כליפא מלכא מק״ק אגאדיר. והוא פי׳ על התפלה ושירים ועניינים, ה׳ חלקים כנגד חמש אצבעות הכ״ף עליו, ע״כ. כמו״כ חבר ס׳ ״רך וטוב״ על שו״ע וגם ספר דרשות פירושים ומאמרים.

הרב הנז׳ השיג על הרב פרי תואר (אוה״ח הק׳) בדין החגבים ולא חש לההיא גזרה שגזר הרב פר״ת בהקדמתו לאסור איסר שלא ישיגו עליו כידוע.

רי״מ טולידאנו בספרו נר המערב מניח כי אין שום ספק שהרב כליפא הנ״ל הוא ר׳ כליפא חסיד הנמנה בין חכמי ויחידי ק״ק חסידים ״בית אל״ החתום בשנת תקי״ח על שטר ההתקשרות לחברת ״אהבת שלום״.

כמו״כ הביאו החיד״א בשו״ת חיים שאל ח״ב סי׳ ל״ח סק״ע. ח״ל ואח״ז ראיתי בס׳ כף ונקי כ״י להחכם השלם החסיד כמוהר״ר כליפא מלכה זלה״ה שהיה מחלוקת בין חכמי המערב כשמשוררים, אם לשורר ג״כ בתיבת — ה׳ — עיי״ש. וראה בס׳ המעלות לשלמה עמוד ק״ג. נר המערב הנד״מ דף 228. ילקוט יוסף לר״י ילוז עמוד 56.

מכתב פו

הנגיד משה בן מאמאן נבון וחכם מחכמי מכנאס בימי מו׳ מחמד נחשב לשר גדול והיה חשוב בחצר המלכות, היה גם בעל תורה נדיב לב ועסקן צבורי ולפעמים נתפס בעלילה והושם במאסר וגם המון העם קנאו בו וביום כ״ד שבט תקנ״ג בהיותו בביתו התגנב מושלמי אחד ונכנס לביתו ותקע חרב בבטנו והרגו הי״ן.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 72 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

יוני 2017
א ב ג ד ה ו ש
« מאי    
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930