סידור אבותינו- רבי מ. א. עטיה הי"ו


סידור אבותינו- רבי מאיר אלעזר עטיה הי"ו

לגולשים רוב שלומות

אני מתכבד להביא לאתר שלי חלקים נרחבים מסידור אבותינו שחובר על ידי הרב מאיר אלעזר עטיה הי"ו. הסידור שופך אור על המנהגים של יהודי ממרוקו בכל הזמנים, ולאחרונה נשתכחו מהם. ואף לחלקם אינם ידועים. כמי שגדל במרוקו ומכיר קצת את המנהגים ובעיקר מנהגי תפלה, אני מודע לחשיבות הנושא.

סידור זה קיבלתי אותו מידיד אתר עת הייתי פעיל באתר " קוסקוס "

אני תקווה שהבאת הדברים יאיר את עסידור אבותינוינינו ונחזיר עטרה ליושנה…..

אלי פילו

בע"ה

תכון תפלתי קטורת לפניך

סידור אבותינו

מסודר מתוקן בטוב טע"ם באורח נכונה

ליהדות מרוקו והספרדים

מאת : הרב מאיר אלעזר עטיה הי"ו

 

מבוא לסידור אבותמו

כמו שמן הראוי שלא להיכנס לבית חבירו פתאום בלתי אם יקוש תחילה על הדלת, כן אין לקרוא בספר בלתי אם יקרא תחילה את המבוא שלו. (ספר הברית)

סידור אבותינו חובר במטרה להחזיר השמטות הנוסחאות, הגרסאות והמנהגים של התפלות כפי שקבלנום מאבותינו ואשר שגורים בפינו כנתינתן דור דור ודורשיו מפי קדושי עליון רבותינו חכמי מרוקו והספרדים.

אותם סידורים אשר בהם התפללו אבותינו אזלו מהשוק ובמקומם הופצו לאלפים ורבבות סידורים על פי נוסחאות אחינו עדות המזרח ומנהגיהם. גם הופצו ע״י סוחרי ספרים סידורים בצירוף מספר זעיר של מנהגי מרוקו הידועים בלי טעמים ונמוקים וגם מצער שערבבו תחומים והכניסו מנהגים שמעולם לא שמענו עליהם, מנהגים אשר הונהגו ע״י עדות אחרות, עד שלצערינו היום הדור הצעיר אינם יודעים מהו הנוסח המקורי של אבותם, ומשתוקקים לחזור לשאוב מאותם מקורות מהימנים. וכבר מרן החיד״א בספרו קשר גודל סימן י״ב אמר: ״מנהג שורשי התפלות אין לשנות ממנהג הקדום״ וכו'. על כן הבאתי כל מנהג במקומו עם ציון מקורו, טעמו ונימוקו ועל מה אדניו הוטבעו. באופן שסידור זה בעזהי״ת ישמש כעין אנציקלופדיה ערכית למסורת אבותינו.

לאור האמור הצטרכתי לציין הדברים כדלקמן:

 א-באותיות מודגשות, ציינתי כל שינויי הנוסחאות והגירסאות היתרות והחסרות כדי שכל מתפלל ירגיש ידע וילמד מקום השינויים וישננם היטב. כ״כ ציינתי באותיות בולטות כל הראשי תיבות המיוחדות לכוונות התפלה, ועוד ציינתי באותיות קטנות הנוסחאות הנוהגות רק בחלק קטן מהקהילות הפזורות במרוקו.

ב – מנהגי כל קהילה וקהילה ציינתי ליד אותו הקטע השייך לתפלה. ולא ראי זה כראי זה כי מדינת מרוקו מאוד גדולה, מנהגי התושבים שונים ממנהגי המגורשים. מנהגי תושבי הדרום, שונים ממנהגי תושבי המרכז, החוף, צפון מזרח והאמור הספרדי.

ג – הלבה ומסורת – אוסף עינייני הלכות התפלה מלוקטים מהרמב״ם, מרן השו״ע והחיד״א ורובן ממרנן חכמי מרוקו ראשונים ואחרונים.

ד – טע״ם לתפילה – ליקוט דברי טעם ומוסר לפני קטעי תפלה, רובם מרבותינו חכמי מרוקו.

ה – א״ם למסית – שורשי המנהגים מקורותיהם, טעמם ונימוקם, מאשר שמענו מחכמי העדה ומזקניה וגם הערות הבאות עליהם מחכמי מרוקו עם אוסף שינויי הנוסחאות בראש כל קטע וקטע. (לדוגמא ראה אם למסרת 18-)

יש לציין שההלכות המובאות בסידור, הינם טעם וסיבה לקיום המנהגים ולא עומדים במחלוקת כנגד הפסיקות המובאות בסידורים אחרים, ובפרט לאלה שיצאו בהסכמת גדול הדור אדמו״ר רבינו עובדיה יוסף שליט״א. מטרתינו להציב בפני הדור החדש מסורת אבותינו המהוללה והמפוארה ולהוכיח שהינם מסורות על בסיס איתן וחזק. ואותן התפילות הונהגו ויצאו מפי שרפי קדש כמלאכי השרת.

ו – מנהגי ראש הודש חול המועד ואסרו חג הכנסנו אותם לתפלה של חול כדי לזוכרם היטב במועדם.

ז – תיקון לאה ורחל, בקשות הבוקר לחול, לשבת וראש חדש, אשר מנהג ותיקין היה לאומרם יום יום על פי נעימות עתיקות מסורתיות.

ח. מנהגי אבלות: שכיב מרע (גוסס), טהרת המת, הקפות שעושים לאנשים כשרים, סדר לווית המת וקינות הנאמרים לאנשים חשובים על כל אלה אבד עליהם הכלח וכבר נשכחו ועלינו לחדשם.

ט – צוינו הפרדות בין אותיות דומות אשר סמוכות הגורמות לידי הבלעה בקריאה וזאת על ידי סימון חץ < כמו כן בעיקרי התפלה- (ברכות ק״ש ועמידה) סימנו ההברות המוטעמות מלעיל בשופר מהופך, ומלרע בקדמא – קמץ חטוף (קטן) סימנו באות ״או״ לועזית מעל האות.

השוואים הנעים צויינו בשוואים מודגשים, ושווא בראש מילה לעולם נעה.

י – בל שמות הוי״ה ב״ה משולבים באדנו״ת. וזה רמוז באמרם: לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי, ע״ד מ״ש דשם הוי״ה נקרא גלוי(כי היא כתובה וגלויה לפנינו) ואדנ״י נקראת סתר לפי שאותיות אדני אינם נגלים (כי קוראים שם יהוה בשם אדני), וצריך לחבר הוי״ה ואדנ״י כזה יאהדונה״י וזהו צריך להיות: ירא שמים בסתר שהוא אדנ״י כבגלוי שהוא שם הוי״ה (מהר״ר רפאל מסעוד אבן מוחא) גם היות וסידור זה כולו לפי מסורת מרוקו ראיתי לנכון להציב בימין העמודים הפסוק ״שויתי יהוה לנגדי תמיד׳/ כי אבותינו הקדושים הקפידו תמיד לצייר שם ״השם״ בין עיניהם ורובם החזיקו בסידור תפלתם ציור ״למנצח בנגינות מזמור שיר״ עם ״שויתי ה׳״ בראש הציור. ועוד למען יוכל המתפלל לכוין לבו כראוי לאבינו שבשמים.

יש לציין שאין מנהגנו להניע ״שוא״ הבאה אחרי שורוק אפילו ששורוק היא תנועה גדולה, לכן לא הקפדתי להדגישו בכל מקום רק במקומות שעל הרוב מניעים אותם.

*בתפלת העמידה ובאשרי יושבי ביתך, ניקדנו שמות ההויה לפי שמות הספירות הצמודים להם, כמובא בסידורי המקובלים הקדמונים.

השם יתברך יעזרנו לעבדו בשמחה, בלבב שלם ובנפש חפצה, ויקבל תפלותינו ברצון, אכי״ר.

ע״ה מאיר אלעזר עטיה

סידור אבותינו- רבי מאיר אלעזר עטיה הי"ו

בע"ה

תכון תפלתי קטורת לפניך

סידור אבותינו

מסודר מתוקן בטוב טע"ם באורח נכונה

ליהדות מרוקו והספרדיםסידור אבותינו

מאת : הרב מאיר אלעזר עטיה הי"ו 

אם למסֹרת.

 

[1] ראיתי להביא לזה ביאור הרמ״ז המובא במקדש מלך לרבי שלום בוזגלו בבראשית יא ע"ב :

שיש לכוין בזה לאור אין סוף ב״ה המאיר באותה ספירה, כי אלו השמות וההויות אינם עצמות אין סוף, רק נשמת הספירות המשמשים ככלים בלבד. והכוונה היא שיכוין אל אור של אין סוף ברוך הוא השוכן בקרבם ומחיה את כולם.

וביאור לזה קצת מביא רבינו בחיי על התורה (דברים פרק ד פסוק ז) ״כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו״. רמז לנו משה רבינו בכתוב הזה על מעלתן של ישראל שהם מתפללים ונענים, כי יכוונו אל הכח העליון להשפיע כחו ״במדות״ בכל מדה ומדה הצריכה להם, ולכך הם נענים בכל פעם ופעם.

וביאור הכתוב, כי מי גוי גדול אשר לו המדות קרובות אליו כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו ולא אל המדות.

ומזה יאמרו רז״ל (ע״ז ג:) עמוד מכסא דין ושב על כסא רחמים, עמוד מכסא רחמים ושב בכסא דין, הכל כפי מה שצריך המתפלל. ועל המדות הזכיר הנביא ע״ה (חבקוק ג.ח) -כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. ודרשו רז״ל: אין הרוכב טפל לסוס, אלא הסום טפל לרוכב, והבן זה. עכ״ל.

כאן רבנו מלמד שאין להתפלל אל המדות כלומר הספירות, כי הם רק כסוס תחת הרוכב בשמי שמי קדם האין סוף ב״ה.

קדמות מסורת יהודי מרוקו

זכור ימות עולם – קדמות קהילת יהודי מרוקו המעטירה, אחת הקהילות אשר מעולם לא פסקה מהם תורה.

ראשוני העברים הגיעו אל נמלי המגרב בעקבות הספנים הפניקים הצידונים בימי שלמה המלך, לשם העמיד את בנו ״בעשה״ כמנהיג אזור סוס, מת ונקבר שם בכפר אנזור, ונקרא בפי ההמון ״סידי בועישה וסלימאן.

בתקופת הגאונים היה קשר ישיר בין גאוני בבל לחכמי קירואן וצפון אפריקה, והרבה מנהגים ומסורות נשתמרו עד היום אשר מקורם מימי הגאונים ומיוחדים רק לקהילות אלו.

שלושה עמודי הוראה

הרב התלמודי והפוסק הנודע רבי יצחק אלפסי אשר נולד בקלעת חמד כפר הסמוך לפאס, לא עקר לספרד אלא בזיקנותו לאחר שימים רבים הרביץ תורה במרוקו וכתב שם את חיבורו הענקי תלמוד קטן ואת רוב-רובן של התשובות שחיבר, גם תלמידו רבי יוסף אבן מיגש שימש ברבנות בקהילת פאס.

רבי מימון אביו של הרמב״ם מצא לנכון לשלוח את בנו הצעיר הפיקח והחכם מכל אדם ללמוד תורה דווקא לעיר פאס עיר התורה והחכמה, להשתלם שם בעיון התלמודי וכללי ההלכה אצל גדול הדור רבי יהודה הכהן אבן שושן.

רבותינו המגורשים מספרד, פתגם היה בפיהם ״אל המקום אשר יפנה הרא״ש אחריו אנו הולכים״. כי המגורשים שנהרו אל עיר פאס, רובם היו מקאשטילייא מקום רבנותו של הרא״ש.

אם למסֹרת

ע׳׳כ הרבה פעמים מוצאים שמנהגי אשכנז דומים מאוד למנהגי מרוקו, מה גם שבמשך כל הדורות נשלחו מהתם להכא לאיסוף תרומות לצרכי הקמת ישיבותיהם ובאותם הזדמנויות לקחו איתם כל מיני מנהגים קדומים אשר מיוסדים על אדני פז רבותינו הקדושים, ומעולם המנהגים לא שונו חזקים כראי מוצק, אלה מנהגים עתיקים שקדמו למר״ן ע״ה בעשרות ומאות שנים, או מנהגים שונים הנובעים מפירושים שונים בדעת השו״ע בין חכמי המערב לחכמי אשכנז ועדות המזרח.

סידור אבותינו- רבי מאיר אלעזר עטיה הי"ו

בע"ה

תכון תפלתי קטורת לפניך

סידור אבותינו

מסודר מתוקן בטוב טע"ם באורח נכונה

ליהדות מרוקו והספרדיםסידור אבותינו

מאת : הרב מאיר אלעזר עטיה הי"ו 

מהאי טעמא קבלו דורות האחרונים פסק מרן השו״ע אפילו נגד אלף פוסקים, משום דאזיל כשיטת קדמונינו לפסוק ״כתרי״ מגו תלת עמודי הוראה.

רבינו שמואל אבן דנאן הוא אחד המיוחד ברבני התקנות היה אחד ממאתים רבנים שסמכו את מר"ן.

על בן בל חכמי המערב פוסקים

במרן השו״ע בפירושיהם בהלכותיו

ובמנהגים שהיו לפניו כפסקו בהקדמותיו

(חוץ משני הסימנים בטיו״ד סל״ז וסימן ט״ל ראה בזה כל ספרי מרוקו ראשונים ואחרונים)

 מאותה תקופה ועד היום ארץ מרוקו העמידה עוד גאוני עולם לאלפים ולמאות. חיבוריהם בכל מקצועות התורה יצאו להם מוניטין בעולם, נתחבבו על כל חכמי ישראל והושפעו מהם מעומק עיונם ובקיאותם בעולם התלמוד וכללי פסיקת ההלכה. חלקם גם היוו את תשתית ההלכה בכל עולם התורה.

אחדים מהמיוחדים מהם ה״ה ראשון בקודש אשר האיר את העולם מכבודו רבנו אור ההיים בן עטר הקדוש, ספריו התקבלו בסילודין בכל תפוצות ישראל ברוב חיבה ויקר וחרדת קודש. ועמו בן אחותו הגאון המפולפל מאוד, צדיק יסוד עולם, תנא דאורייתא המאור הגדול רבינו רבי אליעזר די אבילה זצוק״ל.

וכאן להזכיר הרבנים הראשיים הראשונים של מרוקו הגאונים הגדולים: המלאך רפאל אנקאווא, רבי יקותיאל חיים ברדוגו, רבי יהושע ברדוגו, רבי שאול אבן דנאן ורבי שלום משאש אשר האירה הארץ מכבודו, נבחר לראש חכמי המערב בא״י ולרבה הראשי של עיר קודשינו ירושלים דדהבא, ועד אחרון חביב להבדילו בין החיים גאון עוזינו ותפארתנו הראש״ל רבי שלמה משה עמאר שליט״א הרב הראשי לישראל.

יהדות מרוקו נכספה וגם כלתה נפשה במרוצת הדורות לארץ הקודש, וב״ה רוב רובה של יהדות זו חזרה לארץ הנכספת ותקעה לה יתד נאמן ביסוד בתי כנסיות ומדרשות.

מסורת תפלתם מתנוססת לתפארת בלחנים מסורתיים ופיוטים עתיקים המרווים לב שומעם, ומיוחדים בגירסאות ונוסחים אשר הוקבעו ע״י מדקדקים מסורתיים וחכמי הדורות.

זכינו ברוך השם להוציא לאור סדור אבותינו כשמו כן הוא המבוסס לפי מנהגי אבותינו הקדושים בתיאום עם מקורות ההלכה.ודרכו נלמד, נשכיל ונשוב למנהגיהם ולפסקיהם של חכמינו.

יהי רצון שהקב״ה ברחמיו יקבל תפלותינו ברצון אכי״ר

סידור אבותינו- רבי מאיר אלעזר עטיה הי"ו

בע"ה

תכון תפלתי קטורת לפניך

סידור אבותינו

מסודר מתוקן בטוב טע"ם באורח נכונה

ליהדות מרוקו והספרדיםסידור אבותינו

מאת : הרב מאיר אלעזר עטיה הי"ו 

אם למסירת                              

אנו עדים שעד לזמנינו אנו, היו אי אלה מנהגים, נוסחאות ונעימות שונות בין קהילה לקהילה, ואפי בין ציבור ביהכנ״ס זה לבין ביהכנ״ס הצמוד לו, אלה היו מנהגים טובים אשר הביאו איתם גולי ספרד ופורטוגל ולא היה מי שהעיז להעיר להם או לשנות להם אפי נעימה כל שהיא בתפילתם,

עובדה, בשנות החמישים אחדים משליחי חב״ד רצו לערער על מנהגי הנפיחה והציעו סדרים חדשים בנושא הכשרויות, מיד נקראו לסדר באופן דחוף ע״י חברי ביה״ד הגדול שבכזה-בלנקה אשר בראשם כיהן הגאון הגדול מהר״ש משאש זצוק״ל, וכה היו דבריהם כדרבנות: אנו קוראים לכם לסדר, הוי ידוע שאתם נשלחתם אלינו למרוקו כדי לקדם מוסדות חב״ד ע״י כ״ק האדמו״ר שליט״א, אנו מכבדים את רצונו של האדמו״ר בזה, ואנו נעזור לכם בכל הקשור להפצת תורה ויר״ש, אבל אינכם רשאים בשום פנים ואופן להתערב במנהגי הארץ הוו, כי מנהגי ארץ זו מושתתים על פי גאוני ארץ אשר שמם הטוב יצא לשם ולתהילה בכל רחבי עולם התורה, ומהיום והלאה איננו רוצים לשמוע שום ערעור או דיבור בעניינים אלו ע״כ. אזהרה זו הקפידו לקיימה עד לעשור האחרון אשר כמעט כל הקהילה עזבה את מרוקו.

זאת ועוד בישיבת חב״ד אשר בעיר מכנאס מונה לר״מ הישיבה מו״ר הגאון העצום הצדיק רבי יצחק א-סבאג זצוק״ל אשר בעבר שימש כראש ישיבת הרבנים ״כתר תורה״ ומיומו הראשון התנגד בכל תוקף ללימוד התניא והקבלה בישיבות הקטנות דבר שלא היה מקובל בישיבות מרוקו מקדמת קדמתא, ובלית ברירה כיבדו הוראותיו, הנה רק משני מקרים אלו שקרו בזמננו אנו רואים בעליל שאין לומר שמנהג זה או אחר נלמד מקהילות ומעדות אחרות, ומשם באר״ה והדבר ברור ואין להאריך בזה עוד, (כך שמעתי מפי תלמידיו ומובאים הדברים בכת״י אם למסורת).

מה גם כבר מימי ראשוני חכמי המערב בפסקיהם היה לא להביא ראיות ממנהגי אשכנז, וכן כותב ר׳ יוסף ברדוגו: מגדולי חכמי ראבט לפני כמאה וחמישים שנה להרב עדות יעקב (ברדוגו) וזה לשונו הטהור: ומ״מ אין להביא ראיה מאותו המנהג של מדינות אשכנז כמו שידוע בכל הגהות מור״ם, ״שאין אנו הולכים אחר מנהג בני אשכנז כלל״(דבריו מובאים גם בהקדמה לספרו יבין שמועה).

*גם רבינו הקדוש נטפל לחזק מנהגים והפסקים בתוך התפילה למרות היותו מגדולי המקובלים. וכה דבריו בספרו חפץ הי, ברכות א׳ באמצע פירושו לדברי התוס׳ ד״ה אחת ארוכה: מכאן ראיתי להוכיח לחזק המנהג שנהגו לומר הרבה פזמונים ותחינות ביום התענית וביום ר״ה וביום הכפורים בתוך תפילת י״ח כפי סדר הנוגע לכל אחד כי כן נתנו רשות רבותינו להוסיף כפי מה שירצו ודלא כמנהיגים להשמיט הפזמונים ביום יוהכ״פ מתוך התפילה כי מנהג אבותינו תורה וכן ראוי להניח הסדר שכתוב במחזורים

סידור אבותינו- רבי מאיר אלעזר עטיה הי"ו

בע"ה

תכון תפלתי קטורת לפניך

סידור אבותינו

מסודר מתוקן בטוב טע"ם באורח נכונה

ליהדות מרוקו והספרדים

מאת : הרב מאיר אלעזר עטיה הי"ו סידור אבותינו

* יש להזכיר נושא חיוב עניית:

ברוך הוא וברוך שמו

 על כל ברכה ששומעין כי בסוף ימי אותו צדיק זצ״ל היה מצטער על אלה שלא היו עונים ״ברוך הוא וברוך שמר׳ על כל הברכות שהיו שומעים ע״כ כאן המקום להביא תמצית הדברים אשר נאמרו על סוגיא זו.

 

כי שם ה׳ אקרא, ״הבו גודל לאלהינו״ כתב הטור בסי׳ קכ״ד: ושמעתי מאבא מארי שהיה אומר: על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל מקום ״ברוך הוא וברוך שמו״.

הרב נתיבי עם כתב: ואנן בדידן ״מנהגינו בירושלים״ לענות על כל ברכה, גם על המוציא, קידוש, שופר ומגילה, כיון שמרן פסק בסימן קכ״ד ס״ה שצריך לענות ״ברוך הוא וברוך שמו בכל ברכה״ והרב מכלוך אביחצירא בספרו יפה שעה (או״ח י״ט) כתב: מנהג תפילאלת הם ואבותיהם ז״ל לענות בכל הברכות כולם ברוך הוא וברוך שמו.

הראשל״צ מהר״ם אליהו ״בקול אליהו״ לפרשת שמות (מובאים דבריו בספר תורת אמך) כתב: ושמעתי שהאדמו״ר רבי ישראל אביחצירא שאמר בשם סבו האדמו״ר אביר יעקב זיע״א שחייב לענות ב״ה וב״ש – בכל הברכות ששומע

ואחרון חביב מורינו הגר״ש משאש (בשמש ומג״ן ב׳ ל״ד ל״ה ל׳׳ו ל״ז) מסיים ואומר: אנו לא נזוז ממנהגינו שהוא יציב ונכון וקיים וישר. וכוי ולא יפה עשו להפוך ולבטל מנהג העולם שהוא עומד על בסיס איתן וכו׳ וכשאני לעצמי, כמו צער בנפשי כשאני רואה ציבור שאינם עונים ב״ה וב״ש נראה כמזלזלים בכבוד השי״ת ע״י אותה דומיה השוררת, בלי להתחרד ולהיות כל הגוף מרתע לענות ב״ה וב״ש בקול רם ולהרבות כבוד שמים (ראה בזה באורך בספר עטרת שלמה דיין)

 

*אין להרהר אפילו על מנהגים משונים

״הגאון שושנים לדוד צבאח באו״ח מ״ב, ביקש מהגאון ר׳ משה בן נאיים גאב״ד ג׳יברלטאר לגלות לו דעתו הרחבה באיזה ״מנהגים משונים״ שמצא בהיותו בעיר פאר״ו וכו'

אחרי הצגת השאלות הגאון הרחמ״ן*"עונה לו:

ואני טרם אחל״י לדבר, אגידה ואספרה, כי אני עני נודד הייתי בכל ערי מצרים וסורי״א וטורקי״א אנדו״ל ואורומילי ובורגאליי״א וגרסיי״א וסרביי״א וצומאניי״א ומערב הפנימי (מרוקו) ולישבואה. וברוב כל המקומות אשר התהלכתי מצאתי ״מנהגים שונים וזרים״ בערך מנהג ארצינו הקדושה ת״ו, ״ומעולם לא מלאני לבי להרהר אחריהם״ מדעתי עלי פחות שבערכין.

ונגד זה ידעתי כי כל המנהגים ממקור קדוש יהלכו רבני וגאוני הזמנים החולפים אשר משאתם יגורו אלים אשר קטנם עבה ממתני.

רק לפרקים הייתי חוקר מהמורה אם נמצא שם, ואם אין, אמרתי אני כי בודאי נתיסד עפ״י ותיקין, ומה גם דקיימא לן ״מנהג עוקר הלכה״ וכו' ואפילו בכפרים קטנים חדשים קבלו מסביבותיהם וכו'

ואחרי שהרב הרחמ״ן נתן לו טעם הלכתי יסודי על כל מנהג שהיה תמוה בעיני הרד״צ, סיים ואמר לו: איעצך עליך עיני, שתהיה תמיד שונה לטעו״ן ואוהב לפרו״ק ובפרט ״בדיני המנהגות״ והוא הדרך הטוב והישר וכר.

[על נושא המנהגים עיין עוד בהקדמות לספרי ״מאיר השחר״ א׳ ובאורך וברוחב בספר ״עטרת שלמה״ דיין שליט״א]

אם למסירת.

[1] ראיתי להסתפק בתשובה זו אשר הייתה בין מצוקי ארץ גאוני המערב בדורות שלפנינו.

[1] הגאון רבי דוד צבאח מחבר הספר שושנים לדוד ראה אודותיו בספרי מעי״ן רבי אליעזר מרוב ענוותנותו הגדולה הביא תשובת הרחמ״ן וד״ל,

הגאון רבי משה בן נאיים המכונה הרחמ׳׳ן ראה אודותיו בספר חכמי המערב בירושלים עמוד 62,

 

מתוך הספר " חכמי המערב " כפי שמציין מחבר הספר " סידור אבותינו "

הרב רפאל חיים משה בן נאים זצ״ל נולד בעיר טיטואן שבמארוקו. בהיותו בן ששה חודשים, עלו הוריו לא״י, והתיישבו בעיר חיפה, עם משפחות אחרות שעלו אתם. המשפחה סבלה יסורים רבים ודוחק הפרנסה הקשה מכולם, כאשר גדל משה והיה לנער, התעוררה בעיית הלימוד שלו, וכך מספר רבי משה:

״…ואז לא היה נמצא שם (בחיפה) לא סופרים ולא ספרים, רק מלמד תשב״ר ולא יכלתי ללמוד עמו רק מעט מקרא בלי פיסוק טעמים, רק עט״ר אבא מארי החכם ונבון הירא את ה׳ מרבים כמה״ר ישעיה זיע״א היה לומד עמי בלילות בעתות הפנאי, מעט אגדות ושו״ע או״ח וזוה״ק ותקונים, וביום הייתי הולך לחנות בעל דודתי ולמדני לכתוב מעט, ואח״כ החלותי להסתחר ולא הצלחתי, אח״כ נתיישבתי בחנות איש אחד להיות לו כמו סופר לכתוב וכו' ובכל הזמן הלזה היו מצטערים אבותי ז״ל שלא יכלו לגור במקום תורה.

ביטויי האותיות במסרת יהודי מרוקו.

ב – הגייתה תמיד כמו ב דגושה לא חזק.

ג – כשהיא רפויה הגייתה כמו רי״ש בלועזית (צרפתית) R.

ו – *יהודי מרכז מרוקו והצפון אשר רובם משושלת גדולי ספרד ופורטוגל מבטאים אותה כמו אות – V הצרפתית ויהודי הדרום מבטאים אותה כמו אות – W האירופאית.

ה – מבטאה ב – חי״ת שהיא אות גרונית ולא כאות כ״ף שמוצאה מהחיך.

ט – וג. ***אות הטי״ת מבטאים אותה כאות ת״ף.

צ – את צד״י מבטאים אותה כמו באות סמ״ך שהוא גם מאותיות מתחלפות.

ק – יהודי המרכז והצפון מבטאים הקו״ף כאות כ״ף דגושה, ובדרום מבטאים אותה חזק עמוק למרות שמוצאה רפה מ״החיך׳ אותיות גיכ״ק.

ר – לא כגימ״ל רפויה (ראה אות ג׳ דלעיל) שכמוה גורסים הרי״ש הישראלית היוצאת מהחיק אלא רי״ש שמוצאה מהשיניים באותיות זסצש״ר.

כתב הר״י בן נאים (בספרו שארית הצאן סי׳ י״ט) על הבדלי המבטא בין הספרדים לבין אחינו האשכנזים, וז״ל: ומה טוב מנהג הספרדים שכל בניהם רגילים ולמודים במבטא הלשון, ומטעם זה לא שינו את לשונם בתפילה מאז עד היום הזה.

כת״י אם למסרת

 

אזכיר כאן את שני המדקדקים הגדולים הרשומים של מרוקו,

רבי דוד בוזגלו נ״ע שהוא תושב כזה – בלנכה היה במבטא וא״ו כאות – V הצרפתית אבל רבי חיים שושנה זצ״ל שהוא יליד מרכאש היה מבטאה כמו – W האירופאית.

הטור (באה״ע, לד, ט) כתב שנוסח ברכת האירוסין והתיר לנו את הנשואות ע״י חופה וקידושין בוא׳׳ו.

והעיר שם מר״ן הב״י שהוא עצמו יליד ספרד בשם העיטור: שעיקר הנוסחא בברכה היא בקידושין עם בי׳׳ת, רק שהדייקים קוראין הבית רפויה מפני שהיא סמוכה לאות ה׳׳א שהיא מאותיות אהו״י ומרפות בג״ד כפ״ת, והסופרים טעו וכתבו וקידושין באות וא״ו, ע״כ, ואם היה שינוי בצורת הביטוי בין בי״ת רפויה לאות וא״ו לא היו יכולים הסופרים לטעות ביניהם, מכאן שמר״ן עצמו היה מבטא הוא״ו כמו בי״ת רפויה. (עד כאן הערת בני הרב אשריאל שליט״א)

הרב ויזרע יצחק (טולדאנו) מספר שאביו כאשר ביקר בעיר פאס אצל הראב״ד הגאון רבי אבנר ישראל הצרפתי שאלו, מה נראה בעיניו בעיניין ביטוי הטי״ת והתי״ו? והשיבו, שאין הפרש בביטוי, כי אותיות דטלנ״ת הם אותיות ממוצא הלשון מתחלפות, והרי דוד מלך ישראל בתוך שיריו אומר (בתהלים סד, ז), תמנו חפש מחופש, ופירש״י ז״ל מלשון ״מטמון״ בטיי׳ת. ועוד (בהושע יג, א) כתוב: כדבר אפרים ״רתת״ ומאידך בירמיה (מ״ט כד) כתוב: ״ורטט״ החזיקה, והנה זה בתי״ו וזה בטי״ת ואין הפרש פירוש אחד לשניהם, ועוד בזוה״ק פעם אומר מרגליתא טבא ופעם ״מרגליטא״ טבא ואין הפרש, ומאילו השלמים הקדושים הוכחה אמתית והבן.

סידור אבותינו- רבי מאיר אלעזר עטיה הי"ו

בע"ה

תכון תפלתי קטורת לפניך

סידור אבותינו

מסודר מתוקן בטוב טע"ם באורח נכונה

ליהדות מרוקו והספרדים

מאת : הרב מאיר אלעזר עטיה הי"ו 

הקדמת המחבר

גל עיני ואביטה נפלאות מתורתךסידור אבותינו

האר עיני למען אראה ואבין מתורתך את הדברים הנפלאים הנסתרים והנעלמים שאינם מפורשים בה (שעשועי תורה)

ישמחו החזנים ויגילו ממתפללים, הרוצים לדעת ולהכיר מנהגי התפלה נוסחאותיה וגרסותיה השונות, ועל מה יסודותיה הוטבעו בעבר הרחוק ועם הזמן אבד טעם שרשם ונימוקם מהמתפלל,

אם מחמת שבעלייתם לארצנו או לגלויות אחרות והתערבו בקהילות זרות אשר להם נוסחאות ומנהגים שונים, או מחמת שלא היתה אפשרות בידם להשיג ספר תפילה כמנהגם בזה איבדו מסורת אבותם בנוסחי התפלות, ויש עוד סיבות אחרות אשר יפה השתיקה להם ואין צורך לפרטם וד״ל. (ראה מבוא לסידור זה לעיל עמוד ב׳)

אמנם יצאו בשנים האחרונות סדורים עם נוסחאות שונות וכל אחד אומר שזה הנוסח הנכון והמדוייק, ויש מפיצי ספרים או סתם ילידי הארץ אשר מעולם לא התפללו עם קהילות מסורתיות מקוריות, מוציאים סידורים בתוספת של כמה מנהגים ומפרסמים שהוא על פי ״נוסח יהודי מרוקו״ ומאידך מחוסר ידיעה משאירים בו נוסחאות המנוגדות למנהגינו. ויש אשר הוציאו לאור סידורים על פי קהילה מסויימת או רב מסויים וכותבים על פי נוסח יהודי מרוקו, דבר שאינו מקובל על כל הקהילות שבכל ערי מרוקו הגדולה והרחבה, בזה צריך לציין דברים השנויים של כל עיר ועיר. כי בדורנו זה לאושרנו רבים בן פורת יוסף מבני עדתנו חוזרים לחיק מחצבתם ובהם גם בני ישיבות הקדושות, אברכים, רבנים ודיינים אשר התחנכו בארץ ורוצים לחזור למנהגי אבותינו ולדעת על מה אדניהם הוטבעו.

לאור זה בזמננו מורגש שיש חסרון ״בסידור אבותינו״ אשר יתן למתפלל אשנב קטן להסתכל במה שמסתתר בחביון מסורת אבותינו זה דורות רבים, לבדוק סיבת השינוי וערך היחוד שבהם.

על כן מתוך עסוקי בתורתם של רבינו חכמי המערב, שאיפותי תמיד היו ללמוד ולדעת כל אורחותם, מנהגיהם וסתרי תפילותיהם המיוחדות להם בעבודת קודש שבשערי תפילה.

כי דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, נוהג כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם (רמב״ם דעות פ׳׳ו א׳)

ובחסדי ה׳ עלי, זכיתי מילדותי לשאוב מתורת חכמי עדתינו וזקניה. ישבתי בין ברכי רבנן, ודבריהם היו נר לרגלי. שורשי אהבתם מנהגיהם ולחניהם נטועים בי עוד מימי ילדותי, כאשר התפללתי בקביעות בביהכנ״ם ע״ש המרא דאתרא, ראש לכל רבני המערב (בשנים התרצ״ה – הת״ש) הגאון רבי יקותיאל חיים ברדוגו זצוק״ל.

מחלון ביתי ומהחדר אשר בו נולדתי נשקף ביהכנ״ס הנ״ל, כך שכל התפלות והבקשות נקלטו באזני, ומקטנותי הייתי מפזם ומנעים ביני ובין עצמי אותן נעימות עתיקות. נעימות שחדרו ללבי ומלאו אותי בחן נעימותיהם, עד אשר זכני הקב״ה להיות מסדר התפלות בהקפדה מלאה על פי הנוסחאות שהיו מקובלות מדורי דורות.

שליח הצבור בימי נעורי היה ר׳ מאיר ברדוגו נכדו של הרב זצ״ל ובנו של החזן המפורסם ר׳ אלישע ברדוגו ע״ה. הם הקפידו שהתפלה ולחניה, גרסותיה ומנהגיה תיערך עפ״י קבלת אבותיהם הקדושים.

מאז עמדתי על עמדי נטיתי בכל מאודי להתחבר לחזנים הדגולים שהיו בערים השונות ממראכש בדרום ועד תיטואן, במטרה ללמוד הפיוטים והבקשות של יהודי מרוקו.

המשך………………………

סידור אבותינו- רבי מאיר אלעזר עטיה הי"ו

בע"ה

תכון תפלתי קטורת לפניךסידור אבותינו

סידור אבותינו

מסודר מתוקן בטוב טע"ם באורח נכונה

ליהדות מרוקו והספרדים

מאת : הרב מאיר אלעזר עטיה הי"ו 

כך טלטלתי עצמי מעיר לעיר ולמדתי מגדולי החזנים ממנהגיהם ולחניהם ליקטתי אותם לזכרון עולם לתוך אסופת כתבי א״ם למסורת אשר באמתחתי, עד שראיתי שתחת ידי אוצר בלום לא רק של לחנים אלא גם בענייני טעמי ומנהגי התפלות.

על כן אפילו שלעתים נמצא שלא נכתבו מקורות הדברים, אל תחשוב שמבטני יצאו הדברים, כי המה אשר שמעתי מאותם החכמים והזקנים הנאמנים למסורת אבותם, וצריך להעבירם לדור הבא אחרינו.

וידוע, אדם מגיד לבניו או לתלמידיו כך אני עושה, כך היה רבי עושה, כדי שיעשו גם הם כך. דכתיב: ״כי שמרתי דרכי ה׳ וגר״(חסידים תקכ״ג)

עם כל זה תמיד שאפה נפשי לעוף מפרח לפרח להתבשם מדברי רבותינו ומנהגיהם כמטייל בערוגת בושם לרדות דבש אמרי פיהם, מתוכם ליקטתי נפזרים כמלקט שיבלים, עברתי על פני מאות ספרים, סידורים עתיקים ושו״ת של חכמי המערב אשר ברשותי, וזכיתי לדלות ממעמקיהם טעמים כפנינים העשויים להעשיר את אוצר הספרים בהרבה מנהגים והארות שטרם יצאו לאור, המה מתובלים במיטב ההארות והשמועות אשר שופכים אור על נועם חיי אבותינו חכמתם, תמימותם ויראתם וגם סוללים את הדרך להתגלות הדברים הגנוזים במנהגיהם,

זאת ועוד, אלה החוזרים לצור מחצבתם ידעו שרשו של כל מנהג, וזה יגרום להם לעשות אותם ברצון, בחיות, בשמחה בחריצות יתירה ולא יבואו להקל בהם.

כשם שבחולי הגוף ל״ע כשמתעוררת להם בחילה למאכלים אנו עושים להם מאכלים ערבים מתובלים באבקת סוכר, שוקולדה וכו' כדי שנעורר להם תאות האכילה (ספר טעמי המצוות) כך הדבר בעניין הבנים אשר גלו מעל שולחן אביהם ואשר התרחקו ממסורת אבותם, כדי לעורר אצלם אהבה לקיים מנהגם עלינו לתבלם בטעמים ונימוקים אמתיים בו יווכחו שיסודתם בהררי קודש וישובו אל חיק מכורתם הרוחני,

כמו כן הדבר יגרום להם גם לחפש ולהכיר מי הם אותם גאוני ארץ אשר רוח ה׳ דיבר בם ואשר מפיהם ומכתבם אנו חיים.

מבין גאוני הדורות שטעמיהם ופסקיהם מובאים בספר זה ישנם רבים אשר פיארו את דורם אך אינם מוכרים לבני דרינו, ודרך סידור זה נזכה גם באגב לדובב את שפתותיהם.

ומצוה גוררת מצוה, לאחר שבחסדי ה׳ עלי זכיתי לחבר כמה ספרים הן בענייני שירה ופיוט והקלטות וכל שירי הבקשות אשר הקלטתי לראשונה לפי מסורת יהודי מרוקו, הן בענייני הסטוריה על חכמי מרוקו והן בעינייני שיטת העיון והפלפול בלימוד הש״ס אצל חכמי מרוקו, עתה הגיע תורו של סידור המיוסד לפי מסורת תפילת אבותינו, מקוה בעזרתו יתברך שבני דורנו המחפשים לחזור למקורות ימצאו בו דברי חפץ, וחפץ ה׳ בידינו יצלח אכי״ר לסיום אעלה את זכרם של הורי הישרים והתמימים אבי רצ״ו המנוח מסעוד בר אליהו ויאקוט, ומרת אמי הצדקת שכל ימיה כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון מרת זהרה בת ימנה ע״ה, אשר גדלוני מקטנותי על ברכי רבנן ונתנו מכספם וזהבם לחכמים, לחזנים ולפייטנים ללמדני מקצועות הקודש ולהדריכני בנתיבות היראה והחכמה.

ולהבדל לחיים אברך את ידידת נפשי אשתי היקרה מרת קטיה סעדה מב״ת אשר חלקה גדול בעבודתי ובתורתי מתחילת דרכי בקודש, ה׳ ימלא משאלות לבה לטובה ותזכה לברכה: ׳׳שיהיו צאצאי מעיך כמותך״(תענית ה), ותפלתי שנזכה לקורת רוח מבנינו מבנותינו ומכל יוצאי חלצינו: ראשון בקודש בני בכורי הרב המובהק מאיר כברק אשריאל – מסעוד ורעיתו אסתר, שני לו החזן והפייטן הנעלה דוד חיים עד העולם, ועל ידו החכם בפ״י הר״מ אליהו זכור לטוב הי״ו והבנות בנותי לימור – זהרה ובעלה דוד, ימימה – ימנה ובעלה ניר, אסתר ובעלה יובל ובת שבע, ה׳ יאיר מזלם לטובה ולברכה ישמור כל נכדי ונכדותי וכל יוצאי חלצי אכי״ר.

סידור אבותינו- רבי מאיר אלעזר עטיה הי"ו

בע"ה

תכון תפלתי קטורת לפניך

סידור אבותינו

מסודר מתוקן בטוב טע"ם באורח נכונה

ליהדות מרוקו והספרדיםסידור אבותינו

מאת : הרב מאיר אלעזר עטיה הי"ו 

ברכות השחר

כשיתעורר יאמר מיד " מודה אני " ואף על פי שלא נטל ידיו עדיין

מודֶה  – האשה אומרת מוֹדָה – אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם. שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה. רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ:

א. כשיעור משנתו יאמר: ״מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך׳, ואין צריך נטילה ויש אומרים שצייד ומנהגנו כדעה ראשונה (מרן החיד״א קשר גודל אי)

ב. ויתחיל במצוה לברך ליוצר נשמתו, ולא ידבר שום דבר קודם שיאמר מודה וכוי, ויטול ידיו תיכף בקומו ממטתו, ואם הוא צריך לנקביו לא יברך עד שיפנה את גופו, ויבדוק עצמו יפה יפה, וירחוץ ידיו ופניו וילבש מלבושיו כולם, ואח״כ ישב ויברך ברכות השחר, ויתחיל ברכת ענט״י ואח״כ אשר יצר, ותיכף אחר אשר יצר יאמר בלי הפסק אלהי נשמה שהיא ברכה סמוכה ל״אשר יצר״, ולכך אין פותחין בה בברוך, ויגמור כל הברכות כולם עד סוף ברכת התורה, ויתן לבו לכוין היטב בברכות אלו כי לפי שהם קצרים וסמוכים זה לזה אם לא יתן דעתו לברך מלה במלה ובישוב הדעת, תיכף הולכים בלי כוונה ויגמור ולא ידע אם בירך או לא בירך, ויהיה כמצות אנשים מלומדה בלי דעת ובלי תבונה שמברך לאלהי עולם שעשה עמנו כמה חסדים שהחזיר נשמותינו לפגרים ופקח עינינו והתיר מאסרינו וכיוצא בזה, ומי שנותן דעתו על זה שכרו כפול ומכופל מן השמים. (קצוש״ע מהר״ב טולדאנו)

. ירגיל אדם עצמו לפנות בבוקר קודם תפילה, כי יש סוד בדבר וכמ״ש רז״ל הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו.

(מרן החיד״א קשר גודל כ״ד)

ה. כל היום כשעושה צרכיו בין קטנים בין גדולים מברך אשר יצר ולא על נטילת ידים ואפי׳ רוצה ללמוד או להתפלל והיו ידיו מלוכלכות אפ״ה אינו מברך על נטילת ידים.

(קצוש״ע מהר״ב טולדאנו)

ו. בכל פעם שנפנה או שמטיל מיס אפי׳ רק טפה אחת ירחוץ ידיו במים ויברך ברכת אשר יצר, אם הטיל מים או נפנה ושכח מלברך אשר יצר ואח״כ שוב הטיל מים או נפנה ונזכר שבראשונה לא בירך אין צריך לברך רק פעם אחת.                 (שם)

ז.מי שנעור כל הלילה לא יברך ברכת נטילת ידים אלא ישתדל לשומעה מפי אחר שיכוון להוציאו.                                           (שם)

ח. המשכים קודם אור היום מברך כל סדר הברכות חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה ופרשת התמיד שימתין מלאמרם עד שיאיר היום.    (מרן שו״ע ברכות מ״ז.)

מנהגנו לברך גס ברכה זו, מנהג זה מובא גם בספר הפרדס לרש״י שכתב שכך היה מנהגו לברך כל הברכות גם הנותן לשכוי בינה בקומו באשמורת, כן כתב גם רבינו

האר״י ז״ל            (עיין כה״ח סימן מ״ז ועיין בא״ח פרשת תולדות הלכה״ ו׳)

נוהגים מימי רבותינו לומר שלא ״יצרני אישה״ ולא ביארו לנו הטעם. ונראה דרצו לחלק ברכה זו מברכות שלפניה, לפי שהברכות הראשונות שייכים גס אחר היצירה לפי שהגם שאדם שנולד יהודי אפשר ח״ו לחזור כמו גוי או עבד רח״ל, ולכן מברכין שלא עשני גוי, דהיינו לא בתחילת היצירה ולא אחר שנולד, אבל באשה לא שייך ברכה זו כי אם על היצירה דוקא, ולכן אומרים שלא יצרני אישה (דהיינו מלפני הלידה). (קצוש״ע מהד״ב טולדאנו ראה עוד בזה לקמן בא״ם למסרת 4)

י. היוצא מבית הכסא די לו שישפוך על ידיו מים מן הברז, ואין צריך כלי וג׳ פעמים

(שמ״ש ומגן ג/ או״ח ל״ז)

יא. ברכות השחר שהם על מנהגו של עולם, על פי הקבלה חייב אדם לברכם בכל יום אף על פי שלא נתחייב בהם, כי כולם רומזים על אורות העליונות, ואפילו אדם שלא ישן בלילה ולא הסיר כסותו ומצנפתו ומנעליו וכיוצא בהם, וכל ברכה וברכה מאלו הברכות היא שבח א – חסד השם יתברך שעשה למטה, אבל מתעורר בברכה על ענין למעלה שהוא מדוגמת ענין ברכה זו, לעורר הדוגמא של מעלה בכל כוחו. (מדברי רבי יעיש קריספין ע״ה).

באשר יצר ובאלהי גשמה עונה: קדיש – חמשה אמנים ואמן יהא שמיה רבה עד דאמירן בעלמא. קדושה – קדוש וברוך. מודים דרבנן – תיבות ״מודים אנחנו לך״ בלבד. ברכו – עונה. אמן דברכות – אינו עונה. בברכות השחר אינו עונה כלום, אלא ביניהן

סידור אבותינו- רבי מאיר אלעזר עטיה הי"ו

בע"ה

תכון תפלתי קטורת לפניך

סידור אבותינו

מסודר מתוקן בטוב טע"ם באורח נכונה

ליהדות מרוקו והספרדים

מאת : הרב מאיר אלעזר עטיה הי"ו סידור אבותינו

הבריות : שווה בבית…יש הלאה גירסאות המוסיפין : ממלשינות, מעדות שקר, משנאת הבריות, מעלילה, ממיתה משונה, מחולאים רעים, ממקרים רעים…..

2 הנותן ליעף כח – עיין במרן השו״ע (סימן מ״ו ס״ו) שכתב דאין לאומרה בשם ומלכות, וכן נהגו בעיר מכנס שאין אומרים אלא ״ברוך הנותן ליעף כח״,

ועיין בספר שמש ומגן (ח״א סכ׳׳ה) למורנו הגר״ש משאש שהביא את דברי הכנה״ג במקורם (שטה כ״ט) שכתב וז״ל: ומנהגנו לאומרה בלא שם ומלכות, וכתב עוד שם: שמעתי אומרים על תייר אחד שבא מארץ הצבי והעיד על מרן השו׳׳ע שחזר בו בסוף ימיו והיה מברכה בשם ומלכות, וכתב ע״ז הכנה״ג ונערתי בהם שא״א לדחות מה שכתב מרן במפורש בשו״ע ע״פ שמועות שחזר בו, ועוד כתב הכנה״ג דאפי׳ לא אמרה מרן היינו אומרים כן מדעתנו דהרי טעמו של מרן הוא דברכה שלא הוזכרה בתלמוד (ראה ברכות ס:) אין לנו רשות להוסיפה וטענה זו טענה יפה היא וכבר כתבה הרא״ש לגבי ברכת פדיון הבן.

והגר״ש משאש הביא עוד בשם הרב מעט דב״ש שכתב שאילו היה רואה מרן את דברי האר״י היה חוזר בו, והוא השיג עליו דמנין לנו שהיה חוזר בו? אדרבא הצד הברור לפנינו שראה סברא זו ודחאה בשתי ידיים, וסיים שם שאין לומר אילו ראה היה חוזר דא״כ לית לן האי כללא ד״לכו אל יוסף״ עכ״ל.

אבל בספר ״נהגו העם״ כתב שבעירו צפרו נהגו לברכה בשם ומלכות כדעת האר״י ז״ל עכ״ל.

וכן ראינו בכל הסידורים העתיקים שהביאו ברכה זו בשם ומלכות, ומסתמא כך נהגו רוב יהודי מרוקו.

 צךכי – ברכה זו נתקנה על נעילת הסנדל- נעל, והרה״צ ר׳ יעיש קריספין ע״ה נתן טעם לזה ע״פ הפסוק בתהילים: (ח, ז-ח) ״תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו צונה ואלפים כולם וגם בהמות שדי וגו׳״, דע״י שפושט האדם את עורותיהם ועושה מנעלים לרגליו, ניכר לעין שכל הבהמות והחיות נמצאים תחת ממשלתו, וכיון שכולם נמצאים תחת ממשלתו ממילא נעשים לו כל צרכיו, וע״כ כשנועל מנעליו מברך שעשה לי כל צרכי, ומטעם זה כתבו האר״י דיל והרב חיד״א והבן איש חי (פרשת וישב ט׳) דאין מברכים ברכה זו בתשעה באב וביום הכיפורים משום דבימים אלו אסורים בנעילת הסנדל.

ולעצם הנוסח: גירסתנו היא צָרְכִּי בלשון יחיד. אולם יש סידורים שהגירסא בהם צרכי, וכך כתב גם הרב בעל ״חסד לאברהם״, אולם מדברי הרב אלעזר הלוי בן טובו מחבר ספר ״פקודת אלעזר״ משמע שגרס כגירסתנו שהכ״ף מודגשת בחיריק וכ״כ ר׳ דוד עובדיה בספרו ״נהגו העם״ שכך נמצא בסידורו של הרב יעב״ץ (רבי יעקב אבן צור) וכן מנהגנו.

אין לברך ביום הכפרורים ובתשעה באב זו מכיוון שכל העולם הולכים יחפים, וכתב הר"א אנקאווה שכך הוא המנהג להולכים על פי האר"י ז"ל, והמברכים יש להם על מי שיסמוכו הלא הם הרמב"ם והשו"ע ועוד. והאבל תוך שבעה מברך ברכה זו והברכה על שאר העולם שאינם יחפים.

שלא עשני אשה – עיין לעיל (הלכות ברכות השחר סעיף ט׳) שם הביא הרב ר׳ רפאל ברוך טולדאנו נוסח אחר לברכה זו. אולם מורנו ורבינו הרב ר׳ אברהם אנקווא בספרו ״חסד לאברהם״ מקיים את הגירסא הנמצאת לפנינו שלא עשני אשה וכתב דהטעם לגירסא זו שגורסים ״שלא עשני״ היא: שלא נתגלגלתי בעוונותי באשה שאינה מצווה במצוות כאיש. ולעומת זה האשה מברכת שעשני כרצונו להצדיק עליה את הדין. וכן בברכת שלא עשני גוי הטעם שלא נתגלגלתי בעוונותי בגופו של גוי, (בהיותי בפאס שמעתי מידידי שלשלת יוחסין הנו״ח בנימין סרירו הי״ו ששמע מפי רבי ידידיה מונסניגו זצ״ל שהיו חכמים אשר קיבלו מרבותיהם הראשונים בפאס לברך ברוך…שלא עשני כגויי הארצות), וכן הטעם בברכת שלא עשני עבד שלא נתגלגלתי בעוונותי בגופו של עבד החייב במצוות כאשה, ועוד טעמים אחרים ע״ש ובזה נחה דעתינו להמשיך בגירסא זו.

5 מנהגנו מברכה זו והלאה מברכים בלשון רבים כמו שמצינו במסכת ברכות (כ״ט) אמר אביי לעולם לישתף איניש בהדי צבורא (ישתף עצמו בתוך הציבור), ופירש רש״י: אל יתפלל תפילה קצרה בלשון יחיד אלא בלשון רבים ומתוך כך תפלתו נשמעת, וכן מצאנו שהובאת גירסא זו בכמה סידורים ובסידורי המקובלים.

ונראה טעם לגירסא זו, דכיון דנהגו דמסדר התפילה מתחיל לומר הברכות בקול רם (ובמתון) כדי לזכות הציבור בעניית ברוך הוא וברוך שמו ובענית אמן, וגם כדי להוציא ידי חובה אותם יהודים פשוטים שאינם יודעים לקרוא, וכן להוציא ידי חובה את הת״ח ואנשי מעשה הלומדים בלילות, על כן נכתבו ברכות אלו בלשון רבים, וראיתי להרב בית מנוחה שהביא בשם ספר הגן(דף הי) וזה לשונו: יש לומר הברכות בבית הכנסת בקול נעים. ואיש אחד מאן דהוא, זכה לגן עדן מפני שהיה אומר הברכות בקול נעים בבית הכנסת, ואף שהיה אדם קל, זכות וו הביאתו לגן עדן ומכבדים אותו. כך סיפר אותו אדם אחר פטירתו לשמש בית הכנסת. עכ״ל.

                       יש מוסיפים: ״למענך׳ שתצילנו היום ובכל יום ויום. וראיתי זקני מכנס הנוהגים להוסיף כאן ״בכל שעה ורגע, מאנשי פשע, מאנשי רשע, מאנשי חמס, מאנשי מרמה, מאנשי עלילה, מעזי פנים וכוי… ומדינה של גהינם, ומחיבוט הקבר, ומבטול תלמוד תורה, ומכולם תצילנו ה״׳.                

                       ומעזות פנים כך הגירסא בכל הסידורים מנוקדת הזי׳׳ן בשורוק. אולם מורינו הגדול רבי חיים רפאל שושנה (שהיה דקדקן גדול) בספרו אע״ש הורה שצריך לגרוס ומעזות – הזי״ן – בחולם, כנגד נשים עזות פנים, כמו מאדם רע ומאשה רעה. וכן פשט רש״י ז״ל (בברכות ט״ז:).

וזה לשון רש״י: מעזי פנים שלא יתגרו בי. ומעזות פנים שלא יוציאו עלי לעז ממזרות ע״כ. הרי שדיבר כנגד הנשים שכוחן בפיהן. והמנקדים הזי״ן בשורוק – שרקו ויחרקו שן בפירוש רש״י ז״ל. ע״כ לשונו.

 

וכדי ליישב הגירסא השגורה בפינו (ומעזות בשורוק) נביא את ביאורו של המהר״י קריספין וז״ל: מעזי פנים – שלא יעיזו פניהם בנו ולא נבוא לידי ריב ומחלוקת עימהם. ומעזות פנים – שלא נעיז פנינו כנגד אחרים דבזה עלולים אנו לבוא לידי מריבה עימהם. דמעיקרא הוא ריב דהוא בלשון זכר, ולבסוף מריבה דהיא לשון נקבה הפרה ורבה. עכ״ל. דבכפל זה שהוא תוצאה הבאה מעזי פנים ומעזות פנים יש גם זכר ונקבה כדלעיל ובזה תתיישב גם גירסתינו שעל ידי הריב של עזי פנים נבוא לידי עזות פנים הגורמת אח״כ למריבה הפרה ורבה.

ומדינה של גיהנם – מדינה במפיק ה״א, והטעם כתב המהר״י קריספין שהרי כל מה שביקשנו עד כאן היה בקשת הצלה בעולם הזה. וע׳׳כ אנו קוראים מדינה במפיק ה״א שיצילנו האל גם מדינה של גיהנם לעתיד לבא.

היוצא מדבריו שהגורמים בלא מפיק ה״א כוונתם שיצילנו מדברים המביאים לדינה של גהינם.

ומכל מקום ע״י שתהיה לאדם עין טובה על אחרים וישמור את לשונו מרע, ינצל מכל הדברים האמורים לעיל, שהם דברים הבאים כתוצאה ישירה מהתנהגות לא נכונה של האדם.

ומתוך כך נביא קטע מתוך דבריו של מרן המאור הגדול הגר״ש משאש זצ״ל (שמ״ש ומגן ב׳ עמוד שכ״ו) על הפסוק ״מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב״ וכר דביאר דכוונת הפסוק היא דהמדבר לשון הרע, מלבד זה שיוצר לעצמו כמה וכמה אויבים גשמיים ורוחניים, אין חייו חיים, שכולם מלאים עצבות ודאגות על מה שהוא רואה בטוב את חביריו ומקנא בהם ורוצה להיות כמותם ואינו יכול להדמות אליהם וכל זה אינו מניח לו לחיות בטוב וכוי. וזהו שמסיים ״סור מרע״ דעל ידי שהנך נוצר את לשונך ושפתיך מרע, על ידי כך הנך מסיר את הדאגות והדברים הרעים מעליך, ובמקום זה הנך ״עושה טוב״ לעצמך שתהיה שקט ובוטח ויהיו לך ימים של טובה.

וראיתי למי שפירש דמה שאמרו חז״ל ״תשעים תשעה מתים בעין הרע״ אין הכוונה כפשט הדברים שאנשים מביטים עליהם ונותנים בהם עין הרע, אלא נהפוך הוא הם מתים מעין הרע שנותנים עינם באחרים ומקנאים בהם, דהצער שיש להם בראותם הטוב שיש לאחרים (ומקנאים בהם) ממיתם לבסוף, והוא נכון. ע׳׳ב לשונו הטהור.

ונלע״ד דזה מתאים לדברי התנא באבות (פ״ב, י״א) רבי יהושע אומר: עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות ״מוציאין את האדם מן העולם. ועוד שם (פ״ד כ״ח) רבי אלעזר הקפר אומר: הקנאה, והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם״. דמדות רעות אלו גורמות להם לצאת מהעולם.

סידור אבותינו- רבי מאיר אלעזר עטיה הי"ו

בע"ה

תכון תפלתי קטורת לפניך

סידור אבותינו

מסודר מתוקן בטוב טע"ם באורח נכונהסידור אבותינו

ליהדות מרוקו והספרדים

מאת : הרב מאיר אלעזר עטיה הי"ו 

הלכה ומסירת – ברכות התורה

ברכת התורה

א.                        טעם שמברכים ברכת התורה במו שאמרו חז״ל על פסוק על עזבם את תורתי שלא ברכו בתורה תחילה (בבא מציעא פה, א.)       (מהר״, יעיש קריספין)

ב.           ברכת התורה צריך ליזהר בה מאד מאד להראות שהתורה היא חשובה בעיניו ונהנה ממנה כמו שנהנה מהנאות העולם, ואם אינו מברך עליה אינו זוכה לבן ת״ח. שזה עונשו מדה כנגד מדה, שמאחר שאינו שמח בה ואינו נהנה ממנה לפיכך אינו זוכה לשלשלת הנמשך לעוסק בה לשמה, והזהירות היא להבין פירוש המלות ולאומרה בנחת מלה במלה, וגט צריך לאומרה בחשק נמרץ וישים לבו שהוא מברך על התורה שהיא חיינו ואורך ימינו בעוה״ז ובעוה״ב, כמ״ש כי היא חייך ואורן ימיך. (קצוש״ע מהר״ב טולדאנו)

ג.                                          נכון שלא להפסיק בין ברכת התורה לברכת כהנים.           (שם)

ד.                                         נשים מברכות ברכת התורה לפי שחייבות לומר פרשת הקרבנות ודינים השייכים להן.                          (שם)

ה.                                    בברכות אלו יתכוין לפטור את כל לימודי התורה שעתיד ללמוד במשך כל היום והלילה                       (אחרונים)

ו.            תקנו שלש ברכות אלו כנגד משנה מקרא מדרש         (מהר״י קריספין)

 

 

אזהרה גדולה

טרם בא להתפלל, חובה על כל מי שבשם ישראל יכונה:

א.           להעלות על לבו לפני מי הוא עומד ולמי הוא מברך, כמו שאמר דוד המלך ע״ה דע את אלהי אביך ועבדהו, ובזה יקיים מצות מורא בית הכנסת שהשכינה שורה שם,

ב.           ונכון ליזהר שלא לדבר בבית הכנסת כלל אפילו שלא בשעת תפלה,

ג.           וכשיזכיר שם ״ה׳ ברוך הוא״ יכוין בכל פעם אל פירוש קריאתו באדנו״ת (אדני) שהוא אדון הכל, ואל כתיבתו [יהוה] שהוא היה, הוה, ויהיה.

ד.           ובשם אלהים – שהוא אמיץ כח על כל היכולות.

ה.           ויהי פיו ולבו שוים לדרוש האלהים באמת ובתמים כדי שתהא תפלתו רצויה לפני מלן מלכי המלכים הקדוש ברוד הוא אכי״ר. (חסד לאברהם אנקאווא)

שויתי י – הֹ – ו – ה לנגדי תמיד

…                       

צייר בדמיונך מול עיניך את אותיות שם י – ה – ו – ה מימין לשמאל (סגולות)

 

 

תקון חצות

טע׳׳ם כתפילה

חצות לילה אקום להודות לך

קימת חצות והתפלה כתקונם הם הבסיס לשאר מצוות היום: רבינו יעקב אבוחצירא בספרו מעגלי צדק א׳ וגם שם בנ״א אומר: אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך (תהילים קי״ט) התפילה וקימת חצות הם שורש וחק קבוע לכל היום דכשיהיה האדם מקים אותם בכל יום כתקונם, כשתבא לידו מצוה אחרת או יותר, יבא לקימם בנקל ולא יתעצל מלקימם, כיון שהקדים ובנה יסוד הבית שהם התפלה וקימת חצות, דכח וזכות קימת חצות ותפלה שעשה כראוי הם מסייעים אותו, דמצוה גוררת מצוה, ובהכרח הוא שש ושמח בכל מצוה שתבא עוד לידו, אבל אם לא עשה תחילה הקימה ותפלה מלב ומנפש, כשיבואו לידו עוד שאר מצות הוא מתעצל מלעשותם, ואפילו יעשה אותם, אינו מביט וחוקר לעשות אותם כתקונם.

הלכה ומסירת – תקון חצות

א.           נוהגים לעשות שצי תיקונים תיקון רחל ותיקון לאה. (קצוש״ע מהר״ב טולדאנו)

ב.                                        זמן התיקון מחמת הלילה עד עלות השחר.           (שם)

ג.                                         מטרת התיקון: להצטער על חורבן בית המקדש, ולקונן על גלות השכינה, ועל ידי כך נגרם עילוי לשכינה.  (שם)

ה. ואלו הימים שאין אומרים בהט תיקון חצות: ליל שבת, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, שמיני עצרת, פסח, חול המועד פסח ושבועות. <שם)

ה.                       ואלו הימים שאין אומרים בהם תיקון רחל (אלא רק תיקון לאה): ימים שאין אומרים בחם וידוי, לילי חול המועד סוכות, ליל ראש חודש, עשרת ימי תשובה, כל ימי ספירת העומר, בשנת שמיטה בארץ ישראל, בבית האבל, בבית חתן, בבית אבי הבן בליל המילה.            (ראה א״ם למסרת 11)

ו.                    כשישכים לומר תיקון חצות, יאמר קודם את כל ברבות השחר עד ״ואני אברכם״.                      (קצוש״ע מהר״ב טולדאנו)

ז.           בליל שגת מנהגנו לומר תיקון לאה בדילוג מזמור יענן ה׳ ביום צרה – (ראה אס למסרת 11).

סידור אבותינו- רבי מאיר אלעזר עטיה הי"ו

הלכה ומסירת – ברכות התורה

ברכת התורה

א.                        טעם שמברכים ברכת התורה במו שאמרו חז״ל על פסוק על עזבם את תורתי שלא ברכו בתורה תחילה (בבא סידור אבותינומציעא פה, א.)       (מהר״, יעיש קריספין)

ב.           ברכת התורה צריך ליזהר בה מאד מאד להראות שהתורה היא חשובה בעיניו ונהנה ממנה כמו שנהנה מהנאות העולם, ואם אינו מברך עליה אינו זוכה לבן ת״ח. שזה עונשו מדה כנגד מדה, שמאחר שאינו שמח בה ואינו נהנה ממנה לפיכך אינו זוכה לשלשלת הנמשך לעוסק בה לשמה, והזהירות היא להבין פירוש המלות ולאומרה בנחת מלה במלה, וגט צריך לאומרה בחשק נמרץ וישים לבו שהוא מברך על התורה שהיא חיינו ואורך ימינו בעוה״ז ובעוה״ב, כמ״ש כי היא חייך ואורן ימיך. (קצוש״ע מהר״ב טולדאנו)

ג.                                          נכון שלא להפסיק בין ברכת התורה לברכת כהנים.           (שם)

ד.                                         נשים מברכות ברכת התורה לפי שחייבות לומר פרשת הקרבנות ודינים השייכים להן.                          (שם)

ה.                                    בברכות אלו יתכוין לפטור את כל לימודי התורה שעתיד ללמוד במשך כל היום והלילה                       (אחרונים)

ו.            תקנו שלש ברכות אלו כנגד משנה מקרא מדרש         (מהר״י קריספין)

 

 

אזהרה גדולה

טרם בא להתפלל, חובה על כל מי שבשם ישראל יכונה:

א.           להעלות על לבו לפני מי הוא עומד ולמי הוא מברך, כמו שאמר דוד המלך ע״ה דע את אלהי אביך ועבדהו, ובזה יקיים מצות מורא בית הכנסת שהשכינה שורה שם,

ב.           ונכון ליזהר שלא לדבר בבית הכנסת כלל אפילו שלא בשעת תפלה,

ג.           וכשיזכיר שם ״ה׳ ברוך הוא״ יכוין בכל פעם אל פירוש קריאתו באדנו״ת (אדני) שהוא אדון הכל, ואל כתיבתו [יהוה] שהוא היה, הוה, ויהיה.

ד.           ובשם אלהים – שהוא אמיץ כח על כל היכולות.

ה.           ויהי פיו ולבו שוים לדרוש האלהים באמת ובתמים כדי שתהא תפלתו רצויה לפני מלן מלכי המלכים הקדוש ברוד הוא אכי״ר. (חסד לאברהם אנקאווא)

שויתי י – הֹ – ו – ה לנגדי תמיד

…                       

צייר בדמיונך מול עיניך את אותיות שם י – ה – ו – ה מימין לשמאל (סגולות)

סידור אבותינו- רבי מאיר אלעזר עטיה הי"ו

בע"ה

תכון תפלתי קטורת לפניך

סידור אבותינו

מסודר מתוקן בטוב טע"ם באורח נכונה

ליהדות מרוקו והספרדים

מאת : הרב מאיר אלעזר עטיה הי"ו 

=====================================================סידור אבותינו

תקון חצות

טע׳׳ם כתפילה

חצות לילה אקום להודות לך

קימת חצות והתפלה כתקונם הם הבסיס לשאר מצוות היום: רבינו יעקב אבוחצירא בספרו מעגלי צדק א׳ וגם שם בנ״א אומר: אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך (תהילים קי״ט) התפילה וקימת חצות הם שורש וחק קבוע לכל היום דכשיהיה האדם מקים אותם בכל יום כתקונם, כשתבא לידו מצוה אחרת או יותר, יבא לקימם בנקל ולא יתעצל מלקימם, כיון שהקדים ובנה יסוד הבית שהם התפלה וקימת חצות, דכח וזכות קימת חצות ותפלה שעשה כראוי הם מסייעים אותו, דמצוה גוררת מצוה, ובהכרח הוא שש ושמח בכל מצוה שתבא עוד לידו, אבל אם לא עשה תחילה הקימה ותפלה מלב ומנפש, כשיבואו לידו עוד שאר מצות הוא מתעצל מלעשותם, ואפילו יעשה אותם, אינו מביט וחוקר לעשות אותם כתקונם.

הלכה ומסירת – תקון חצות

א.           נוהגים לעשות שצי תיקונים תיקון רחל ותיקון לאה. (קצוש״ע מהר״ב טולדאנו)

ב.                                        זמן התיקון מחמת הלילה עד עלות השחר.           (שם)

ג.                                         מטרת התיקון: להצטער על חורבן בית המקדש, ולקונן על גלות השכינה, ועל ידי כך נגרם עילוי לשכינה.  (שם)

ה. ואלו הימים שאין אומרים בהט תיקון חצות: ליל שבת, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, שמיני עצרת, פסח, חול המועד פסח ושבועות. <שם)

ה.                       ואלו הימים שאין אומרים בהם תיקון רחל (אלא רק תיקון לאה): ימים שאין אומרים בחם וידוי, לילי חול המועד סוכות, ליל ראש חודש, עשרת ימי תשובה, כל ימי ספירת העומר, בשנת שמיטה בארץ ישראל, בבית האבל, בבית חתן, בבית אבי הבן בליל המילה.            (ראה א״ם למסרת 11)

ו.                    כשישכים לומר תיקון חצות, יאמר קודם את כל ברבות השחר עד ״ואני אברכם״.                      (קצוש״ע מהר״ב טולדאנו)

ז.           בליל שבת מנהגנו לומר תיקון לאה בדילוג מזמור יענן ה׳ ביום צרה – (ראה אס למסרת 11).

אם למסירת                                

9 תיקון חצות – מקדמת דנא בכל ערי בית קדשינו ותפארתנו, והיו יושבים על וכפרי מרוקו היו יחידי סגולה אשר הקימו הארץ ומקוננים בבכי מר. חבורות חבורות לומר בצוותא תיקון רחל

בחצות לילה ולהתאונן ולבכות על חורבן

והנה מורנו ורבינו ר׳ חיים בן עטר בספרו ״חפץ ה׳״ הביא מעשה על סבו הקדוש, וכך כתב: בין ברכיו גדלתי. ובחיקו שכבתי מיום היותי, לשאוב מדרכיו הטובים. ומרוב חסידותו כמעט אני אומר שלא עבר עליו חצי לילה בשינה אפילו בלילי תמוז מלקום ולספוד כאשה אלמנה על חורבן בית אלהינו בבכי גדול. ולהשלים הלילה בתלמוד וכו׳ עכ״ל. וראיתי להרב החסיד רבי שמואל אבן דנאן בספרו ״תדשן אדמה״ שכתב ואני הדל שמעתי בימי נעורי מפי אדוננו הרב כמוה״ר ר׳ אברהם קוריאט ז״ל שהיה מספר והולך במעשה חסידות וקדושת הרה״ג תוקפו של יוסף (אלמליח ראב״ד מעירנו רבאט) אשר היה שומע מפי סופרים דברים נוראים. ומכללם אחת היא, שבכל לילותיו לא היה ישן בתחלת הלילה

אלא היה עוסק בתורה עד חצות לילה ממש, ואז היה קם מלימודו לומר תיקון חצות בכוונותיו על פי כתבי האר״י בבכיה רבה. עד כאן דבריו ששמעתי, אשריו ואשרי בניו אחריו. ואמרתי בעניי אט אפשר שהיתה כוונתו העליונה לומר ״תיקון חצות״ בנקודתה ההיא ממש (דהיינו דענין גדול לומר התיקון בנקודת חצות הלילה בדיוק) כלשון הזוהר, עכ״ד. וגם ראיתי למהר״ש משאש בשמ״ש ומגן ג׳ נ״ה ו׳ אומר: וכן ספרו לי על מור וקני הקדוש מהר״ש משאש זצ״ל ואחיו הקדושים מוהר״ר מגן דוד ומו״ר חיים משאש זלה״ה בימי אביהם מוהר״ר זכרי זלה״ה שהיו קמים כל לילה לומר תיקון חצות בביהכנ״ס במקום האבלים. ואחרי זה לומדים עד הבוקר. זכותם תגן עלינו.

עניית ברוך-הוא וברוך שמו בברכות- גאון המצוות מרן הרב שלום משאש זצוק"ל ראב"ד

"נצח שלום"רבי שלום משאש

ביסוס דברי מרן השולחן ערוך למרן רבינו יוסף קארו בתוספת ביסוס מנהגי ישראל הקדמונים הקדושים לאור דרכו, שיטתו ופסיקותיו של גאון ישראל וקדושו שר התורה והענווה, גאון המצוות מרן הרב שלום משאש זצוק"ל ראב"ד מקודם ורבה הראשי של ירושלים דדהבא. כפי שהובאו בספריו: תבואות שמ"ש, שמ"ש ומגן, מזרח שמ"ש ועוד.  וכפי שיטתו שהתווה בכתב ובעל-פה. בתוספת ביאורים ומקורות מחכמי מרוקו ומשאר חכמי ספרד ההולכים בשיטת הרב זצ"ל כפי שהתווה בספריו.

עניית ברוך-הוא וברוך שמו בברכות

(לסימן קכ"ד בשולחן-ערוך)

  • מנהג כל חכמי מרוקו במשך דורות רבים היה לענות ברוך הוא וברוך שמו על כל ברכה ששומעין בין יוצאים בה ידי חובה ובין שאין יוצאים בה ידי חובה. ומנהג זה נהגו בו כולם גם רבנים גדולים ועצומים וגם כל העם כקטון כגדול.

 מיום בואי לארץ ועד עתה לא שיניתי שום מנהג ממה שהייתי נוהג במרוקו ומנהג  זה  לענות ברוך הוא וברוך שמו, בכלל.

מנהג  זה  לא היה מיוחד לעדה מסוימת או לקהילה זו או אחרת אלא כל חכמי מרוקו בספריהם ובמחוזותיהם העידו שכך היה המנהג ולכן אין לשנותו.

דעת הרב החיד"א (=הרב חיים יוסף דוד אזולאי) בספרו יוסף אומץ – "ומנהג העולם יודעים ולא יודעים לענות ברוך הוא וברוך שמו אף בברכה שיוצאים בה ידי חובה".

נראה מדבריו אלו שחזר בו ממה שהסתפק בדבר בספרו ברכי יוסף ולכן המסקנה היא : "שצריך ללכת אחר מנהג העולם בסגירת עיניים דוודאי מיוסד הוא על האמת".

  • כתב מרן רבינו יוסף קארו בשלחן-ערוך (סימן קכ"ד סעיף ה'): "על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו". והראייה הגדולה ביותר (יותר מהמנהג ומדברי הרב החיד"א) היא: נראה שכן דעת מרן והטור (=רבינו יעקב בעל הטורים) והרא"ש (=רבינו אשר) בסימן קכ"ד סעיף ה' שסתמו דבריהם וכתבו: "שעל כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו" שמלבד סתימת הלשון בשלחן-ערוך גם דקדוק לשון השולחן-ערוך "כל ברכה…בכל מקום.. "מלמדת שכל הברכות גם אלו שיוצאים בהם. ידי חובה וגם אלו שלא יוצאים בהם ידי חובה, יש לענות ברוך הוא וברוך שמו.

כתב רבינו יעקב בעל הטורים: "ושמעתי מאבא מארי שהיה אומר על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל מקום ברוך הוא וברוך שמו וזהו שאמר משה רבינו עליו השלום (דברים) "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו" ועוד, אפילו כשמזכירין צדיק בשר ודם צריך לברכו שנאמר: (משלי י' ז') זכר צדיק לברכה".

חובה גמורה לעשות ברוך הוא וברוך שמו משום שאסור לשמוע שם ה' ולא לגדלו כדברי הפסוק וכדברי משה רבינו: "כי שם ה' אקרא", כשקוראים בשם ה' השומעים צריכים לגדלו: "הבו גודל לאלהינו". והמברך מגדל את שם ה' במה שאומר: "ברוך אתה ה'" ואין בזה שום הפסק כלל ואדרבה חובה היא לעשות כן.

ראוי למחות בידם בכל תוקף, באלה שעוברין על דברי מרן הקדוש (=רבינו יוסף קארו) שקיבלנו הוראותיו אפילו נגד אלף פוסקים(!) ויש לדבריו, לענות ברוך הוא וברוך שמו יסוד וסמך מדברי התלמוד המדרש והפוסקים. ואלו שאינם עונים לגמרי עושין חילול ה' שהכל עונים והם שותקים כאילו אינם מסכימים לזה ועוברים על דברי השולחן-ערוך וגם משום: "אל תיטוש תורת אמך" (משלי) ומוציאים עצמם מן הכלל וצריך להעמידם על-זה דלא טוב עושים.  ומנהג זה לענות, ראוי לחזקו ולאמצו.

  • עיקר התשובה לענות ברוך הוא וברוך שמו.

כג. בעל תשובה יזהר במיוחד לענות ברוך הוא וברוך שמו.

תשובה ר"ת תשמור ברוך הוא וברוך שמו, לרמוז דבעל תשובה צריך אזהרה גדולה עד מאד לשמור ולעשות להיות עונה על כל ברכה ששומע ברוך הוא וברוך שמו, דתחת שהיה ע"י מעשיו הרעים נרגן מפריד אלוף עכשיו שחזר בתשובה צריך לעשות יחוד לשמו ית'. כפי אשר תשיג ידו, וזה אחד מיוחד מעיקרי הדת, שצריך לשמור שמירה מעולה, שיהיה עונה ברוך הוא וברוך שמו על כל ברכה שישמע.

 

  • כשעונים ברוך הוא וברוך שמו – מייחדים שם ה' – כל שמותיו של ה'.

שבעניה זו יש יחוד גדול שעל ידה מתייחדים שמותיו של הקב"ה "הוי"ה אהיה"-"הוי"ה אדני", דברוך הוא כנגד שם הוי"ה וברוך שמו כנגד "אהיה אדני", והנה ברוך הוא סופי תיבות גי' אהיה, וברוך שמו ס"ת גי' הוי"ה. והנה אותיות י"ה דשם הוי"ה הם כנגד הוי"ה אהיה שהם כנגד ברוך הוא, ואותיות ו"ה הם כנגד הוי"ה אדני שהם כנגד ברוך שמו. ועוד צריך לכוין בברוך הוא, אהיה לבוש לשם ס"ג, ובברוך שמו יכוין אדני לבוש לשם מ"ה. והנה ארבעה שמות הוי"ה אהיה הוי"ה אדני גי' חקל. ועוד אהיה עם ס"ג ואדני עם מ"ה גי' קצ"ד, אותיות צד"ק.

  • עיקר עבודת ה' – עניית הברכות וברוך הוא וברוך שמו.

ואפשר לרמוז לזה מה שאמר הכתוב (משלי ד' ב') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, מלת לקח גי' ד' שמות אהיה ס"ג אדני מ"ה כאמור. והנה עיקר כל התורה והתפלות והמצות הכל תלוי בברכות דזהו עיקר בריאות העולם דלא ברא הקב"ה העולם כי אם בשביל שיכירו בני האדם מלכותו וגדולתו ויקבלו עליהם מלכותו ביראה ואהבה, ועל כל דבר ודבר יהיו מברכים אותו ומזכירים מלכותו כדי שיהא ניכר שעול מלכם עליהם, ואין להם שום עסק זולתי עול קיבול מלכות שמים עליהם, ואין לקח טוב נתתי לכם תורתי, לכם תורתי עם חשבון נקודותיהם גי' זו עניית הברכות עם הכולל. ואומר שעיקר העבודה הם הברכות ועניית ברוך הוא וברוך שמו כרמוז בכי לקח טוב כמו שכתבנו. וכשתהיו זהירים וזריזים בברכות וענייתם בזה פשוט שתקיימו התורה ולא תעזבו אותה,וזהו תורתי אל תעזובו ע"י שמירת הברכות. עוד כי לקח טוב נתתי לכם ס"ת בחיים לרמוז דעיקר החיים  בעוה"ז ובעוה"ב היא עניית הברכות כרמוז בכי לקח טוב כמו שכתבנו, ועל זה אמרה התורה ובחרת בחיים.

  • הברכות וברוך הוא וברוך שמו – ממתקים הדינים וזוכה לחיים טובים.

ואפשר לומר עוד בזה מה שאמר הכתוב (דברים ט"ז כ') צדק צדק תרדוף למען תחיה וגו' דמלת צדק גי' אהיה אדני מ"ה שהם כוונת ברוך הוא וברוך שמו כמו שכתבנו. וידוע דכל עיקר עבודתנו וברכותינו הוא לעילוי השכינה הנקראת צדק ובזמן שנקראת צדק היא דין קשה שכולה גבורות ודינין, וע"י הברכות והצדקות היא מתמתקת ונעשית צדקה, וזהו צדק צדק דהיינו כוונת ברוך הוא וברוך שמו שהיא גי' צדק בשביל צדק והיא השכינה תרדוף כדי שתעשה לה מיתוק ותשפיע לה חיים טובים שהם החסדים, ובזה גם אתה תזכה למען תחיה וירשת את הארץ שהיה לך חלק בשכינת עוזנו הנקראת ארץ חיים.

  • על ידי שעונים ברוך הוא וברוך שמו – שמו של ה' מתגדל – ומתרומם.

והנה חקל עם צדק גי' לבש. ויש לפרש בזה מה שאמר הכתוב (תהלים צ"ג א') ה' מלך גאות לבש, לרמוז שע"י עניית ברוך הוא וברוך שמו שהכוונה שלהם גי' לבש, בזה השי"ת מתרומם ומתגדל ולובש גאות מלכות ושכינת עוזנו מתתקנת ומתמתקת כראוי, וזהו ה' מלך גאות לבש לבש, אמר לבש שני פעמים לרמוז שע"י עניית ברוך הוא ברוך שמו שהכוונה שלהם גי' לבש כאמור בזה ה' מלך גאות לבש, ועוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט, תבל רומז לשכינת עוזנו, ותבל גי' ב' רי"ו דהיינו שמתמתקים גבורותיה ודיניה. עוד יש לפרש עז התאזר מלת ע"ז גי' אדני עם י"ב אותיותיו במילוי. ואומר שע"י עניית ברוך הוא וברוך שמו שהכוונה שלהם גי' לבש כאמור מתחברת עם דודה שכינת עוזנו ומתחבקים חיבור גבור, וזהו משמעות ברוך הוא וברוך שמו, ברוך הוא כנגד קב"ה, וברוך שמו כנגד שכינתיה, וזהו שאמר ה' עז התאזר דהיינו ע"י עניית ברוך הוא וברוך שמו שכוונתם הוא חשבון לבש כמו שכתבנו בזה ה' עז התאזר דהיינו שעלתה שכינתו שהיא עז כאמור ונתאזרה ונתחבקה עמו, וזהו עז התאזר והדינים והגבורות שבה נתמתקו. וזהו אף תכון תבל בל תמוט. תבל גי' שני רי"ו שהם גבורות נתכוונו ונתמתקו.

  • בעניית ברוך הוא וברוך שמו – מתעוררת מידת הרחמים.

ואפשר עוד לרמוז על זה מה שאמר הכתוב (מיכה ז' י"ט): "ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם". ישוב ראשי תיבות ברוך הוא וברוך שמו, ומלת ישוב נמי לשון ענייה כמו וישיבו אותם דבר (במדבר י"ג כ"ו) וכיוצא. ואומר דבשביל הענייה שעונה האדם ומשיב באומרו ברוך הוא וברוך שמו כרמוז במלת ישוב בראשי תיבות כאמור, ע"י זה ה' ירחמנו ויכבש עונותינו, מלת יכבש גי' לבש שהוא מספר הכוונות דברוך הוא וברוך שמו כמו שכתבנו, דע"י עניית ברוך הוא וברוך שמו שהכוונה שלהם גי' יכבש, בזה גם הוא יכבש עונותינו.

  • ברוך הוא – כנגד ריבונו של עולם ו"ברוך שמו" כנגד גילוי שכינתו.

ותשליך במצולות ים כל חטאתם, הנה יש להתבונן בזה דיש שינוי בזה המקרא מסיפא לרישא, דברישא אמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו שלא לנוכח, ובסיפא אמר ותשליך במצולות ים לנוכח, ותו ברישא אמר יכבוש עונותינו דהיינו העונות שלנו, ובסיפא אמר ותשלי במצולות ים כל חטאתם, משמע שאנו מבקשים על אחרים ולא על עצמנו. ואפשר לפרש על פי דרכנו שהנה עניית ברוך הוא וברוך שמו , ברוך הוא כנגד קב"ה וברוך שמו כנגד שכינת עוזנו, והנה קב"ה שהוא ז"א הוא הנקרא רוח, ושכינת עוזנו נקראת נפש. וידוע שהחטא פוגם שנפש לבדה, והעון פוגם גם ברוח וזהו שאמר כאן יכבוש עונותינו כנגד ז"א שבו פוגם העון כאמור, וכנגד המלכות שהיא נו' ובה תלוי פגם החטא, אמר ותשליך במצולות ים דהיינו המלכות תשליך במצולות ים כל חטאתינו, וגם זה שלא לנוכח נאמרה, ומ"ש אמר חטאתם ולא אמר חטאתינו, בזה בא להודיע בבירור דעל המלכות מדבר שבה תלוי פגם החטאים. ומ"ם סתומה רומזת למלכות כמ"ש רבינו  זלה"ה במ"ם דלעולם ועד דק"ש שעל המטה, ובמ"ם דלמרבה המשרה, וע"ז אמר חטאתם, קרי ביה חטאתם מ"ם דהיינו החטאות שפוגמים במלכות שהיא מ"ם המלכות תשלי אותם במצולות ים.

  • בעניית ברוך הוא וברוך שמו נתקנים כל היסודות ויש שפע גדול.

ועוד יש לרמוז בר"ת ברוך הוא וברוך שמו ראשי תיבות עם הכולל גי' שדי, והכוונה דשדי הוא ביסוד, וכל ברוך עיקרו הוא ביסודו, הן ביסוד או"א הן ביסוד זו"ן, וכשעונה האדם ברוך הוא וברוך שמו כראוי נתקנים כל היסודות ומשפיעים זה לזה ובזה נתקן כל פגם האדם.

  • מטרת עניית ברוך הוא וברוך שמו להביא את האדם למצב תמידי של אימה ויראה מה'.

ויש לרמוז לזה יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן, (תהלים צ"א א') מלת יושב ר"ת ברוך הוא וברוך שמו. ואומר כשהאדם יהיה נזהר לענות ברוך הוא וברוך שמו כראוי דהיינו שיהיה יודע שהשם כנגדו ואימתו עליו ומברך לו באימה ויראה, וזהו כוונת יושב בסתר עליון, דהינו כשהאדם עונה ברוך הוא וברוך שמו הרמוזים בראשי תיבות יוש"ב כמו שכתבנו, ובשעה שהוא מברך יודע שהוא יושב בסתר עליון ומביט ורואה, וע"י כך מברך ביראה ואימה, כשיהיה כך אז גם הוא זוכה דבצל שדי יתלונן, שע"י ברכתו נתקנים כל היסודות.

  • העונה ברוך הוא וברוך שמו – נמחלים עוונותיו.

וזהו: "בצל שדי יתלונן", דמאחר שנתקנים כל היסודות ומשפיעים זה לזה גם העונה ברוך הוא וברוך שמו נמחלים לו כל עונותיו ונשפע עליו אור עליון.

  • כדי שתשובתו של אדם תתקבל ויהא אהוב וקרוב למקום – יזהר בעניית ברוך הוא וברוך שמו.

ועל פי זה יש לפרש שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך. (הושע י"ד ב') בא הנביא ע"ה להזהיר לבני ישראל שיהיו נזהרים ונשמרים להיות עונים ברוך הוא וברוך שמו על כל ברכה וברכה ששומעים שבזה מתקבלת תשובתם ונעשים אהובים וקרובים למקום, כי אם אין האדם עונה ברוך הוא וברוך שמו על כל ברכה ששומע, לא מלבד שאין תשובתו מתקבלת אלא אדרבא הוסיף על חטאתו פשע, וחטא נחשב לו על כל ברכה שאינו עונה עליה. וזהו שאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך, שובה ר"ת ברוך הוא וברוך שמו דהיינו: השתדל להיות משיב על כל ברכה ברוך הוא וברוך שמו דבזה תתקבל תשובתך.

וזהו משמעות שובה שנכללו בה הדברים הללו דשובה היא ר"ת ברוך הוא וברוך שמו, ושובה לשון ענייה, דהיינו הזהר להשיב על כל ברכה  ברוך הוא וברוך שמו ובזה תתקבל תשובתך כמשמעות שובה. ואומר שובה ישראל עד ה' אלהיך דהיינו תהיה נזהר להיות עונה ברוך הוא וברוך שמו הנרמזים בר"ת שובה כאמור, דבזה אתה מחבר שם הוי"ה עם שם אדני שהוא זו"ן ועושה להם יחוד, דברוך הוא כנגד שם הוי"ה וברוך שמו כנגד שם אדני.

וזהו עד ה' אלהיך דאלהיך גי' אדני עם הכולל שע"י ברוך הוא וברוך שמו אתה מחבר שם הוי"ה עם שם אדני ומייחדם. וזהו עד ה' אלהיך דנייהו שם הוי"ה ואדני כאמור, שאם אין אתה נזהר להיות משיב ברוך הוא וברוך שמו דע לך כי מלבד שאין תשובתך מקבלת ואין עונותיך נמחלים הרי הוספת חטא על עונותיך וזהו כי כשלת בעונך, דהיינו  הוספת חטא שהוא מכששול על עונך שיש בידך כבר, על שלא נזהרת להיות עונה ברוך הוא וברוך שמו.

  • השלמת התשובה שתהא גמורה – תלוייה בעניית ברוך הוא וברוך שמו.

קחו עמכם דברים ושובו אל האמרו אליו (שם שם ב') ראשי תיבותעם הכולל צדק, לרמוז על הכוונה שחשבונה צדק כמו שכתבנו, שיכויין בברוך הוא ס"ג ולבושו אהיה, ויכוין בברוך שמו מ"ה ולבושו אדני, וחשבונם גי' צדק כמ"ש. עוד סופי תיבות דהתיבות הללו גי' חק"ל עם הכולל והוא חשבון הוי"ה אהי"ה הוי"ה אדנ"י, הרי הכוונה של ברוך הוא וברוך שמו בתיבת הללו בראשי תיבות ובסופי תיבות. ועוד קחו עמכם דברים ושובו, עם כללות התיבות והכולל גי' הם ברוך הוא וברוך שמו.

 נמצא הכל רמוז בכתוב הזה ברוך הוא וברוך שמו וכוונה שלהם. וע"ז מזהיר הנביא ע"ה קחו עמכם דברים הם עניית ברוך הוא וברוך שמו דהיינו שתענו כראוי ובכוונה, אך בתנאי ושובו אל ה' שתעשו תשובה גמורה כראוי ותסייעו לה בענית ברוך הוא וברוך שמו, דבלא תשובה אין הענייה מועלת כלום, באמת אם תעשו תשובה שלימה ותצרפו לה עניית ברוך הוא וברוך שמו אז בזה יש יכולת בידכם לומר לפניו ית' שיכפר עונותיכם, והזדונות שלכם יחזרו זכיות, וזהו אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב, ומסיים ונשלמה פרים שפתינו להורות דלא נאמרה ונשלמה רים שפתינו רק כשתהיה התשובה שלימה כראוי ודברי התפלה והענייה עמה, כמו שאמר ושלמה פרים שפתינו.

  • כשאדם עונה ברוך הוא וברוך שמו גורם לעילוי השכינה.

והנה ונשלמה פרים שפתינו ר"ת גימ' שכינה עם הכולל, לרמוז דהכל הוא לעילוי השכינה. והבט נא וראה דכוונות ברוך הוא וברוך שמו נרמזו בשמות השכינה, דהכוונה שחשבונה חקל זה שם השכינה הנקראת חקל תפוחין, והכוונה שהיא גי' צדק זה ג"כ שם השכינה הנקראת צדק. וזהו ונשלמה פרים שפתינו שהוא ראשי תיבות גי' שכינה עם הכולל להורות דהכל לעילוי השכינה.

  • כשאדם עונה ברוך הוא וברוך שמו – נפתחים ההיכלות של מעלה והתפילה עולה ללא עיכובים.

ואפשר לרמוז על דרך זה מה שאמר הכתוב (ישעיה ו' י"ג) "ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער כאלבה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קדש מצבתה". ויש לסמוך זה הכתוב, על מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהילים קי"ח, י"ט כ') פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה. זה השער לה' צדיקים יבואו בו, הנה לי שערי צדק אבא עם הכולל גי' ברוך הוא וברוך שמו. ואומר דוד המלך ע"ה שעי"י עניית ברוך הוא וברוך שמו נפתחים ההיכלות של מעלה ועולה התפילה של האדם בלי שום מעכב, וזהו פתחו לי שערי צדק ע"י עניית ברוך הוא וברוך שמו כאמור. וצדק נמי היא חשבון הכוונה כמו שכתבנו

  • סגולת פתיחת שערי הרחמים העליונים בשמים – תלויים בשני דברים 1 .

אבא בם אודה יהא, כאן רמז דברוך הוא וברוך שמו, הם כנגד שם הוי"ה, ברוך הוא כנגד י"ה של שם הוי"ה, וברוך שמו כנגד ו"ה של הויה, וזהו אודה יה. יה היא יה של שם הוי"ה, אודה יה ראשי תיבות גי' ו"ה של שם הוי"ה, ואומר שע"י עניית ברוך הוא וברוך שמו נפתחים השערים של מעלה, וחזר וחיזק הדבר ואמר זה השער לה' דהיינו ע"י עניית ברוך הוא וברוך שמו כראוי בכוונה, סגוןה ידועה היא שע"י כך נפתח השער, אך בתנאי צדיקים יבאו בו שיהיה מצורף לזה תשובה גמורה שיקראו העונים צדיקים, דבלא תשובה אין העניה כלום, וזהו צדיקים יבוא בו דהיינו בעינן שיהיו העונים צדיקים . וזוה כוונת הכתוב שאמר ועוד בה עשיריה. עשיריה אותיות שערי יה, דהיינו: הרוצה שתקובל תשובתו ויהיו נפתחים לו שערים העליונים בלי שום עכבה צריך שיהיהי נזהר אזהרה גדולה לענות ברוך הוא וברוך שמו כראוי. וזה נרמז במלת ושבה שהיא ר"ת ברוך הוא וברוך שמו. וזהו ועוד בה עשיריה דהיינו התשובה המעולה שעל ידה יפתחו מיד שערים העליונים שהם שערי רחמים שערי רצון, היא כשיצרוף עמה ברוך הוא וברוך שמו כראוי כנרמז במלת ושבה.

  • הנזהר לענות ברוך הוא וברוך שמו – מבטל גזירת ביעורו מהעולם ומבער הזוהמה שנדבקה בו לפני שחזר בתשובה.

ומה שאמר: "והיתה לבער", כך היא הכוונה דהיינו אף על פי שהנפש של  האדם הזה נגזר עליה שתהיה לבער מחמת עונותיו, עכשיו מאחר ששב בתשובה ושומר לענות ברוך הוא וברוך שמו כראוי בזה שוב תשוב נפשו למקום הקדושה ונפתחים לו שערים של מעלה ושב ורפא לו.

וזה נרמז במלת ושבה, שהיא ר"ת ברוך הוא וברוך שמו, ומשמעות ושבה לשון תשובה ולשון השבה שתשוב הנפש למקום קדושה. אי נמי והיתה לבער הכוונה מאחר שהאדם חוזר בתשובה כראוי ושומר לענות ברוך הוא וברוך שמו כראוי הנפש שלו חוזרת ומבערת הזוהמא שנדבקה בה, וזהו ושבה והיתה לבער דהיינו הנפש שלו שבה ומבערת הזוהמ שנדבקה בה.

ואמר: "כאלה וכאלון", בא לרמזו דמאחר שהנפש שורשה ממקום הקדש שנחצבה ממקום הקדש, אע"ג שהיא מתמעטת ונשפלת ע"י העונות, ע"י התשובה חוזרת לשרשה הראשון שממנו חוצבה. וזה דומיא דזעיר ונו' שמתמעטים וחוזרים ונגדלים, וזהו: "כאלה וכאלון", אלה היא הנו' משום שהנו' היא אחרונה שבשם ותמנה ה"א ארבע פעמים על זה הדרך דהיינו ה' פשוטה, וה"י מלאה יו"ד, וה"א מלאה אל"ף, וה"ה מלאה ה"ה, כזה ה' ה"י ה"א ה"ה גי' אלה. אלון רומז לז"א גי' פ"ז שהוא מ"ה מ"ב שבז"א, וז"א ונו' מתמעטים מקומתם ומספרם וחוזרים ונגדלים מאחר ששרשם קיים וחזק.

 וזהו אשר בשלכת מצבת בם, דהיינו אע"ג שנשלכת מהם קומתם ומספרם, מאחר ששורשם קיים חוזרים ונגדלים, וזהו מצבם בם, שהוא השורש שלהם, גם הנפש הזאת זרע קדש מצבתה ואם ישוב האדם בתשובה כראוי תחזור לשרשה. והנה הנפש גי' נפש. וזהו שמסיים זרע קדש מצבתה, דהיינו הנפש היא זרע קדש מצבתה דהיינו שורשה שורש הקדש ומאחר שנחצבה ממקום הקדש כשתתעורר לשוב מיד תחזור לשרשה וזהו זרע קדש מצבתה.

  • עיקר בריאת העולם – לברך את ה' ולהודות לו בברכות ובברכת ברוך הוא וברוך שמו.

והנה גם ברוך שאמר והיה העולם ר"ת ברוך הוא וברוך שמו, להורות דעיקר בריאת העולם היא לברך להקב"ה ולהודות לשמו. ולכן בעל התשובה צריך שיהיה זהיר וזריז בזב וזו היא רפואתו ושב ורפא לו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 95 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

דצמבר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« נוב    
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31