ספונות לחקר קה.ישראל במזרח


דוד בנבנשתי וחיים מזרחי – רבי יהודה ביבאס וקהילת קורפו בזמנו

דוד בנבנשתי וחיים מזרחי

רבי יהודה אלקלעי

רבי יהודה אלקלעי

רבי יהודה ביבאס וקהילת קורפו בזמנו

מוך ספונות ספר שני

ידיעת תולדותיו של הרב יהודה ביבאס וערכן לתולדות שיבת ציון וההשכלה בישראל נתבררו רק בשנים האחרונות.

בפני כותבי תולדותיו לא היו מקורות ראשונים ועל כן לא במעט נשתבשו תולדותיו. בקהילת קורפו היו תקנות שנעשו בזמנו, פרוטוקולים וחליפת מכתבים בינו ובין מנהגי הקהילה הכתובים איטלקית. תעודות אלה בכוחן להפיץ אור על חייו ופעולותיו של ר' יהודה ביבאס בקורפו והחשובות שבהן תתפרסמנה במאמר זה.

תולדותיו של הרב ביבאס ידועות אך במקצת. על מוצא משפחתו מספר הוא עצמו; " אמר הצעיר יהודה ס"ט בן לא"א הרב החסיד בישראל וביהודה גדול שמו כמוהר"ר שמואל זצוק"ל למשפחת ביבאס מגלות ירושלים אשר בספרד. כאשר חרב השמד, אחר שרד, כבודם בגולה הורד, ולארצות המערב הפנימי ירד. ומיום בואם שם בנו לתורה הקדושה יסוד ובנין, ברוב מנין ורוב בנין, והרבו ישיבות ותלמידים לאלפים ורבבות, לתורה שבכתב העמידו מגדל בנוי לתלפיות רבה בניות והציבו לדרבא הוא התלמוד הקדוש זויות מחֻטבות…והגם כי לאפס הדפוס בארצות ההם לא נתפרסמו בעולם שמותם, וכמעט שנשתכחו רוב תורתם, מ"מ מתי מספר אשר מחמת איזו סבה יצאו ממקומם האירו תבל מחכמתם, ולקולם נתבסס כל העולם מתורתם. הוא מזכיר כמה מחכמי המערב המפורסמים ומגיע לר' חיים בן עטר בעל " אור החיים ", שהתייחס עליו והיה " חוטר מגזעו ונצר משרשיהם…מאז ועד עתה לא פסקה ממשפחת אבינו תורה וגדולה.

ר' יהודה ביבאס נולד בג'יברלטר. על שנת הולדתו ועל חייו בעיר נולדתו לא ידוע דבר. הוא למד בישיבה ועמד אחר כך בראשה. מגיברלטר נסע ללונדון ועשה בה זמן רב ושם רכש בודאי את השכלתו החילונית. אחר עבר לאיטליה והתיישב בליוורנו. בתעודות הוא חותם את שמו באיטלקית Dr.J.L.Bibas.L כלומר – Laureato Dottore שהוכתר בתואר דוקטור. בלונדון עשה תקופה ארוכה ומשם יצא לאיטליה. על תפקידו בקהילת ליוורנו ועל פעילותו לא הגיעו לידינו ידיעות, מלבד מכתב המלצה ששלח בשנת תקפ"ח – 1828 – לר' עזריה אוטולינגי מאקווי שבצפון מערב איטליה, לתמוך בר' מיכאל עלון שלוחו של שד"ר ירושלים ר' ישראל הלוי.

בקיץ תקצ"א – 1831- נסע הרב ליריד שבסיניגאליה ושם נפגשו עמו שלוחי קהילות האיטלקים בקורפו והזמינוהו לכהן רב בקורפן במקומו של הרב שם טוב אמא רילייו שעבר ליוון לכהן בקהילת לאריסה. בעשרים באוגוסט 1831 חתמו שני הצדדים על הסכם באיטלקית ביריד סיניגאליה. החוזה נקבע לחמש שנים והרב התחייב להצטייד בסמיכה לרבנות מחכמי ליוורנו ולהעביר לקורפו את בני מ שפחתו לא יאוחר מתחילת השנה השניה לכהונתו – תעודה א. בכתב הרבנות הוגדרו סמכויותיו ותפקידיו; עליו היה להתפלל בכל יום בבית הכנסת של האיטלקים לפי מנהג איטליה, לדרוש בחגים, ולעמוד בראש ועד החינוך של תלמוד התורה ולפקח עליו. ללמד ששה מן התלמידים המתקדמים במשך שלוש שעות ביום, וכן להיות  נוכח בזמן של שכיב מרע. הקהילה קבעה לו משכורת שנתית, שניתנה בשני שיעורים, העמידה לרשותו דירה מרווחת ושילמה הוצאות העברת חפציו וספרייתו מליוורנו.

בזמן שנקרא הרב לכהן בקורפו היה האי וכן האיים הסמוכים לו בחסותה של הממשלה האנגלית – 1815 -1863. בחירתו של הרב ביבאס לרב הקהילה האפוליאית – האיטלקית – הייתה בלי ספק מוצלחת, שכן הוא היה נתין אנגלי, ויחד עם זה חי באיטליה ומעורה בחייהם של היהודים האיטלקים. סמכותו התפשטה כנראה, גם על הקהילות היהודיות שבאיים היוונים שתחת חסות אנגליה ובייחוד על האי זנאטי הקרוב לקורפו.

בחמש שנות כהונתו הראשונות של הרב פרצו כנראה בינו ובין אחדים ממנהיגי הקהילה בגמר מועד רבנותו לפי החוזה בשנת תקצ"ו- 1836 – הפחיתו לו את משכורתו והוא ביקש להתפטר. בתשרי תקצ"ו פנו אליו יחידי הקהילה בבקשה לחזור לכהן במשרתו ושלא יהיה מושפע מאותם המתנגדים המועטים שיש לו – תעודה ב. הרב הסכים השאר בקורפו שנתיים ימים.

מכאן ואילך מתרבות ידיעותינו עליו. ב-24 בספטמבר 1837 – תשרי תקצ"ח מודיע העתון הרשמי היהודי כי הרב ביקר במאלטה וחזר רמשם בלוויית קרובו יוסף בן שילום. אפשר שנסע בענייני משפחה.

דוד בנבנשתי וחיים מזרחי רבי יהודה ביבאס וקהילת קורפו בזמנו

דוד בנבנשתי וחיים מזרחי

רבי יהודה ביבאס וקהילת קורפו בזמנוקורפו מפה

ידיעת תולדותיו של הרב יהודה ביבאס וערכן לתולדות שיבת ציון וההשכלה בישראל נתבררו רק בשנים האחרונות.

בשנת תקצ"ח פרץ סכסוך חריף בין הרב ובין אחד מתושבי העיר קורפו בשפ ריקיטי פלגרין Pellegrin Richetti , יליד ויניציאה ובן לאחת המשפחות המיוחסות. זמן קצר שימש חזן והרב ביבאס מנע ממנו לעבור לפני התיבה בבית הכנסת אשר בביתו. ריקיטי פנה אל השלטונות והתלונן עליו שפתח בית תפילה מבלי לקבל רשיון מאת השלטונות ושהוא גורם למדנים בקהילה. במכתב ארוך למושל האי, כתוב איטלקית צחה – תעודה ג – ענה הרב על האשמות וטען שישי מקום לתבוע את ריקטי למשפט פלילי על שהעז להוציא עליו דיבה. בית הכנסת שבביתו אינו קבוע והוקם כדי שיוכל להתפלל בציבור, כי מצב בריאותו לקוי ואינו יכול ללכת בכל יום לבית הכנסת של הקהילה. תפקידו בקורפו הוא זמני, לכשיפוג תוקפו של כתב הרבנות יסע הרב ממילא יחדל קיומו של בית התפילה. יתר על כן ; במגילת חוקי היסוד של המדינה מוצהר שדת משה תהא נסבלת במדינה והרשות ניתנה לבני עם זה לנהל את ענייניהם בעצמם. יהיה זה חסר היגיון להתיר את התכלית ולאסור על אמצעים להשגתה. ואשר לטענתו של ריקיטי הרי הזכות לקבוע מי ישמש חזן בחגים, מן הדין שתהיה בידי הרב.

עם תום תקופת כהונתו החדשה החליט הרב ביבאס לעזוב את הקהילה ולא הועילו בקשותיה של הקהילה לחדש את ההסכם. הוצע נלו חלקבל חופשה לארבעה חודשים לשם שיקול נוסף. ב-22 בפברואר 1839 יצא הרב ביבאס מקורפו בלוויית קרובו יוסף בן שילום. אשתו נשארה באי. הרב נסע דרך הבלקאנים לבוקארשט ומכאן " חעיר הגדולה לאלוהים פרגא יע"א וכן לעיר פפד"ם – פרנקפורט דמיין יע"א ולבסוף לליוורנו. נסיעה זו נמשכה כשנה אחת. בתשעה עשר בניסן ת"ר – 18 ביוני 1840, הודיעה שמחה רחל אשתו של הרב ביבאס במכתב לקהילת קורפו שבעלה החליט שלא לשוב, רצונה לעזוב את קורפו ולנסוע לבעלה לליוורנו ומבקשת מאת הקהילה לשלם לה 120 טלרים להוצאות, לפי הסכם שנעשה בין הרב והקהילה ערב צאתו למסעיו באדר תקצ"ט.

על מטרת נסיעתו של הרב אין לנו ידיעות ברורות. הרב מספר שעבר " בשנת הת"ר דרך העיר הגדולה לאלוהים פרגא יע"א ופרנקפורט דמיין, ובהיותו בורח מן הכבוד " לא הגדתי אפילו שמי וגם לא נתעכבתי באחת הערים ההם יותר מיום אחד שהוא יום שבת קודש, לסיבה שהייתי נוסי על הפאסט ולא יכולתי להתמהמה. עכ"ז לא עלה בידי להסתיר את עצמי, כי שם נמצאו ושם היו איזה ת"ח שהיו בישיבתי בעיר גברלטר יע"א ארץ מולדתי, ואורחי פרחי שעברו דרך עירי. האנשים ההם גילו מה שכיסיתי ופרסמו מה שהסתרתי, הם הכירוני לאחרים, ומרוב ענותנותם וצדקתם של הקהילות יושבי הערים ההם כבדוני ונשאוני ומעטה תהילה יעטוני, ועשו את שאינו זוכה כזוכה, מ"מ אני עשיתי את שלי להסתיר אפי; את שמי.

דוד בנבנשתי וחיים מזרחי רבי יהודה ביבאס ממבשרי הציונות וקהילת קורפו בזמנו

רבי יהודה אלקלעי

רבי יהודה אלקלעי

במסעו זה נפגש עמו הרב יהודה אלקלעי שהושפע ממנו מאוד ומעיד על עצמו שדבריו של " איש אלוהים קדוש הרב המופלא וכבוד ה' מלא, המקובל האלהי כבוד הרב יהודה ביבאס " על גאולת ישראל, " הרעידו את לבי וברכי כשלו ". יש לשער ששני הרבנים דיברו על העניינים החשובים שהתרחשו אז בקהילות המזרח, כגון שלטונו של מוחמד עלי בארץ ישראל – 1831, שנת הת"ר כשנת בואו של המשיח ועוד. המיסיונר אנדרי בונר מספר על פגישותיו עם הרב ועם אלה שבאו במשא ומתן אתו, ודבריו שימשו מקור חשוב וכמעט יחידי לכל כותבי תולדות הרב בעניין דעותיו המקוריות של הרב על שיבת ציון ועל הטפתו להשכלה חילונית. אך עדיין הדבר טעון הוכחה אם מטרת נסיעתו של הרב ביבאס היתה כדי לעמוד על טיבה של התנועה הגדולה שהתעוררה בזמן ההוא לשיבת ציון וציפייה להתגלות משיחית, אם לא קשורה היתה בענין פולמוס האתרוגים.

אחרי שהחליט הרב שלא לשוב לקורפו הזמינה הקהילה – כד מנחם ת"ר – את הרב שם טוב אמארילייו, רבה של לאריסה לשוב לכהן בקורפו, אולם הוא סירב. כעבור עשרה חודשים – 16 במאי 1841 – פנו יחידי הקהילה למנהגים להושיב שוב את הרב ביבאס על כסא הרבנות. על התזכיר חתמן 198 אשי. המנשא ומתן עם הרב ביבאס נמשך כשלושה חודשים. עסקן הקהילה מנחם רומאנו, שיצא לצורך עסקיו לטריאסטי, נתבקש על ידי הפרנסים להשפיע על הרב ביבאס שישב בליוורנו לשוב לקורפו. הרב הסכים, וביום 21 ספטמבר 1841 נכתב הסכם חדש.

בעשר שנות כהונתו של הרב עד עלותו לארץ ישראל, קרו בקהילת קורפו מקרים חשובים שמהם אפשר ללמוד על פעילותו הארגונית של הרב, תקיפותו ודעותיו. בשנה הראשונה ניגש הרב יחד עם ראשי הקהילה לארגן את מוסדות הקהילה (תעודה ה). בשבעה־עשר באדר תר״ב (1842) נבחרה ועדת־חינוך בראשותו. תפקידה היה לטפל בענייני תלמוד״תורה המשותף של הקהילה בקורפו. חבריה נמנו על שתי הקהילות האפוליאית ו״גריקה״, אישים חשובים וצאצאי משפחות מיוחסות בקהילת קורפו. ביניהם יש לציץ בייחוד שניים׳ את ד״ר חזקיה (סיזרי) אוזילייו רופא ומשכיל, וד״ר יוסף די שימו׳ קרובו של הרב ביבאס.

בישיבת ועדת החינוך שהתקיימה ביום כח בשבט תר״ג (תעודה ב 3) הציע ד״ר אוזילייו הצעות אחדות כדי לשפר את מצב החינוך בבית־הספר של הקהילה ולהנהיג שיטת לימוד מתקדמת יותר, לימוד העברית כשפה חיה, לימוד הלשון האיטלקית׳ חשבון וכתיבה תמה, ובגיל גבוה גם אומגות ומלאכה. באותו מעמד הוסכם על שיטה מעורבת כדי שיהיה הלימוד מושלם יותר. הרב ביבאס הביע את דעתו כי התיקונים המוצעים אינם נוגדים את רוח היהדות ויש צורך להפיץ את אור החינוך ולחזקו בקרב הנוער. על הרב ביבאם הוטל, כראש ועדת החינוך׳ להשגיח על מינוי המורים ועל בחירת ספרי־הלימוד.

משלא בוצעו ההחלטות לפי רצונם של חברי הוועדה, הגישו ד״׳ר אוזילייו וד״ר יוסף די־שימו את התפטרותם (14 במרס 1843׳ תעודות ב 5, 6) בעזרת תרומות ידידים הקימו מוסד חינוכי חדש בלא פיקוח הרב, והנהיגו בו שיטת לימוד אחרת שלא כפי שהיה נהוג בתלמוד תורה. מוסד זה גרם לקרע בקהילת קורפו והיחידים נתחלקו לשני מחנות! ד״ר אוזילייו בראש המחנה האחד שנקרא בשם ״שבתינים״ והרב ביבאס בראש מחנה שני שנקרא " מרוקאנים ". ד"ר אוזילייו ניסה לאחות את הקרעים מבלי להסכים למיזוגם של שני מוסדות החינוך. הוא ביקש לפייס את הרב ולעניינו במוסד החדש. הזמינו לבקר במוסד, לפקח על התקדמותו ולהיות נשיאו. במכתבו ניסה ד"ר אוזילייו לשכנע את הרב שמטרתו " היחידה והטהורה ביותר לפעול למען שלימות האמונה ולפריחת האומה " עשרה ימים לאחר כתיבת המכתב, בעשרים ושניים ביונואר 1844, נפטר ד"ר אוזילייו. בן שלושים וארבע שנים היה במותו וכל הקהילה התאבלה עליו.

הרב יהודה אריה ליאון ביבאס (בסביבות תקמ"ט 1789 – י"ז בניסן תרי"ב 1852), היה רב ספרדי, רבה של קהילת קורפו, ממבשרי הציונות, פוסק ומקובל, בעל תואר אקדמי והשכלה כללית רחבה, נוסע ומעורה בהוויות העולם.

ככל הידוע הקדים את הציונות המדינית בתפיסת עולמו והצעותיו. הוא יצא בקריאה לעם ישראל להפסיק את הציפייה הסבילה לגאולה ולעשות מעשה כדי לקרבה. לשיטתו, כפי שהובאה על ידי תלמידו הרב יהודה אלקלעי, התשובה הכללית הנדרשת קודם לגאולה היא דווקא העלייה לארץ ישראל וההתיישבות בה. בהשראת מלחמת העצמאות היוונית כתב ביבאס כי על היהודים להתאמן בנשק כדוגמת היווניםולכבוש את ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית כדי להקים בה את מדינתם.[3] קריאתו הנועזת לאחיזה בנשק הייתה חדשנית לתקופתה וקדמה למשנתם של שאר מבשרי הציונות. בערוב ימיו עלה הרב ביבאס לארץ ישראל והתגורר בחברון.

דוד בנבנשתי וחיים מזרחי – רבי יהודה ביבאס וקהילת קורפו בזמנו

דוד בנבנשתי וחיים מזרחיקורפו מפה

רבי יהודה ביבאס וקהילת קורפו בזמנו

בעשרים ואחד בשבט תר״ד (1844) הודיע הרב ביבאם למנהיגי הקהילה״ שקיבל הצעות משתי קהילות׳ שאחת מהן התחייבה לקבלו רב לכל ימי חייו. אם רצונם שימשיך לכהן בתפקידו בקורפו׳ הרי הוא נכון לעשות זאת בתנאי שלא להרחיק את תלמוד־התורה מביתו ושלא לתמוך בשום מוסד חינוכי אחר. הקהילה קיבלה את התנאי ובחרה בו לתקופה נוספת של חמש שנים. הוועד של המוסד החינוכי החדש לא נרתע מכך והעביר את בית- הספר לחסותו של המושל הבריטי. בית־ספר זה התקיים עד שנעשתה פשרה בין שני המחנות היריבים. בתכנית־הלימודים הוכנסו תיקונים אחדים, ונלמדו בו השפות האיטלקית והיוונית. ב״10 באוקטובר 1849 הועבר בין יחידי הקהילה מכתב התרמה לטובת תלמוד־התורה ובין החתומים נמצא שמו של מסימו אוזילייו, אחיו של ד״ר אוזילייו שמילא את מקומו במוסד החדש.

טרם שככה המריבה הממושכת בין מנהיגי קורפו והנה נתחוללה סערה חדשה׳ שהיתה עלולה לחבל באחד מענפי הכלכלה החשובים של הקהילה — מסחר האתרוגים. עוד בשנת תר״ב נקבעה תקנה בקהילה בעניין האתרוגים, שחזרה ונתחדשה בשנת תר״ח (תעודה ח). רב הקהילה היה נותן תעודת הכשר ותמורת זאת קיבלה הקהילה חצי מאית הטאליר לכל אתרוג. ההכנסות הוקדשו לצרכיהם של עוברי־אורח. בשנת תר״ו התעורר קטרוג עד אתרוגי קורפו והסביבה. רבנים וסוחרים פקפקו בכשרותם של האתרוגים ״ונמצאו אנשים אשר זדון ליבם השיאם עון אשמה לבטא בשפתיהם דברים אשר כל שומעיהם תצילינה אזנים ומכתבי עמל כתבו״ . הרב ביבאם כתב פסק להסביר טיבם של האתרוגים וכשרותם הן מצד גידולם ונטיעתם והן מבחינת ההלכה. עמו הסכימו רבנים גדולים מחכמי דורו : ר׳ חיים פאלאג׳י מאיזמיר, ר׳ ישראל משה חזן מירושלים — מצד אחד׳ ור׳ מרדכי זאב אייטינגר ור' יוסף שאול הלוי נטאנזון (״מפרשי הים׳׳) לר׳ צבי הירש חיות — מצד שניכבר בפסקו מתלונן הרב ביבאס על דלדול כוחותיו« ״מחמת טרדות הציבור והיחיד… כחיש חילאי וחליש לבאי״. הוא ביקש מן הקהילה להרשות לו לנסוע להינפש באיטליה או באי זאנטי. הוועד הסכים בתנאי שישוב לקורפו לפני ראש השנה. בששה בשבט תר׳׳י נפטרה עליו אשתו״. שנה לאחר פטירתה׳ בשלושים בשבט תרי״א, הודיע הרב לוועד הקהילה על החלטתו לעזוב את קורפו. משלחת של חברי הועד התייצבה בפני הרב לנסות להשפיע עליו להישאר בעיר. אך חזקה החלטתו לעלות ולהתיישב בארץ־ישראל״. הוועד החליט (כז כסליו תרי״ב), בהתחשב עם כהונתו הממושכת בעיר, לקבוע לו פיצויים והקצבה להוצאות הדרך. 300 טאלרים ניתנו לו מיד בצירוף מכתב הוקרה, וסכום של 100 טאלרים התעתדו לשלוח לי לארץ־ ישראל לא יאוחר מחודש כסליו תרי״ג. בחודש טבת (25 בינואר 1852) עזב הרב את קורפו בדרכו לארץ־ישראל כמה טראגי הוא הדבר ששבועות אחדים לאחר שהשתקע בחברון, בשבעה־עשר בניסן תרי׳׳ב נפטר.

הערת המחבר :

  • מצבת קבורתו של ד״ר חזקיה אוזילייו נמצאת בבית־הקברות של הקהילה האפוליאית בקורפו. בראשה נחקק ציור של דקל. וזה נוסח המצבה :

איש אמונות                       רב ברכות

נתן את לחמו                     ליתומים ואלמנות

ישר בלבבו                       מואס מתנות

רופא כל בשר                    ממיתות משוגות

הוא העיר את רוחו             ללמד לעמו מצרת ותורות

הלא הוא הרופא המובהק הנכבד ונעל׳

חזקיה אוזילייו תנוח נפשו         במנוחות שאננות

והיתה מנוחתו כבוד יום ראשון לחודש שבט שנת יתומים היינו ואין אב לש״ק  ת נ צ ב ה

למטה מהכתובת הזאת נחקקה גם כתובת באיטלקית בתוספת שנות חייו — 34 שנים.

הרב יהודה ביבאס חי בתקופה סוערת בתולדות ישראל. הפצת רעיונות על שיבת ציון על־ידי הוגי־דעות אנגלים, הולנדים ועוד מצד אחד׳ ויצירתה של תנועת הריפורמה בישראל (ועידת ברונשוייג, בשנת תר״ו) שהביאה לידי תגובות חריפות מצד רבני ישראל הגדולים — מצד שני. תנועת ההשכלה והתסיסה הרוחנית בשאלת תפקידו של עם ישראל בין העמים, היו הבעיות שהעסיקו את הדור בארצות אירופה. שנה אחרי צאת הרב למסעיו באירופה חלה עלילת הדם בדמשק שזיעזעה את יהדות המערב והביאה לידי התעניינות מקיפה בחיי יהודי המזרח. גם המצב הפוליטי הכללי היה סוער. בשנת 1822 הוכרז על שחרור יוון ובשנת 1830 נקבע בה משטר מלוכני ושטחים שמצפון לקורפו נמסרו על־ידי הפרוטקטוראט ההאנגלי לידי התורכים.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 77 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אוגוסט 2017
א ב ג ד ה ו ש
« יול    
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031