סוד הפמוט-צאצ. אנו.ספ- ופורט-ב. כ.


סוד הפמוט-צאצאי אנו.ספ- ופורט-ב. כרמי

בתיה כרמי

סוד הפמוט

צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל מחפשים את זהותם היהודית.

הפרקים שלפניכם, הם לקט ראיונות עם אנשים שחקרו ונפגשו עם צאצאי האנוסים מספרד ומפורטוגל. דיווחיהם מגלים מנהגים מיוחדים, המאפיינים את האנוסים. התמונות האותנטיות, מגלות מעבר מחיי רוח-יהודיים עשירים, לקיום מצוות יהדות בסיסיות במסתרים.

הפרקים נכתבו בתמציתיות, כך שכל קורא יבין, מה היה לפני הגירוש ומה היו השלכות הגירוש והאינקוויזיציה ולסיכום – סגירת המעגל והתחדשות החיים היהודיים בספרד כיום.

הטלאי הצהוב בספרד

הארץ הראשונה, שדרשה מיהודים להצמיד לבגדיהם טלאי צהוב, הייתה ספרד.

גלי יפמן, היא מורה לצרפתית העוסקת להנאתה ביצירת דגמי שמלות מימי-הביניים.

במסגרת כנס בינלאומי לשירת ספרד, שנערך באוניברסיטת בר-אילן, הוצגה גם תערוכת הבובות של גלי יפמן. בין היתר הוצגה בתערוכתה, בובה בגלימה שחורה. את הבובה יצרה, לאחר שמצאה בספרי ההיסטוריה, שבשנת 1412 הוציאה כנסיית העיר וידוליד שבספרד, צו המורה לכל היהודים והמוסלמים, להתעטף בגלימה שחורה שעליה עיגול צהוב.

גלי יפמן, איננה בטוחה שאכן הצו קויים. שכן, כשהוסיפה לחקור, התברר לה עוד, שבשנת 1432 הוציאו רבני העיר וידוליד בקשה שהופנתה אל הנשים. הרבנים ביקשו, שהנשים לא תלבשנה בגדים עם קישוטי קטיפה ותכשיטים, כדי שלא למשוך את תשומת לב הנוצרים לעושרן ובכך לעודד אנטישמיות.

על דעת המקום ועל דעת הקהל בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה

אנו מתירין להתפלל עם העבריינים.

זהו קטע הפתיחה לתפילת ״כל נדרי״ הנאמרת בערב יום הכיפורים. סוברים שהפתיחה הזאת חוברה בתקופת האנוסים בספרד, שביום הכיפורים נאספו לתפילה בציבור במרתפים, מפחד בלשי האינקוויזיציה ותוך סיכון עצמי.

במשך כל השנה הם חיו כלפי חוץ כנוצרים ולכן נתחברה תפילה המתירה להתפלל עם העבריינים.

גם את המנגינה המסורתית המרגשת של תפילת ״כל נדרי״ מייחסים ליהדות ספרד.

הגורם לאניסות

הגחלת היהודית לעולם לוחשת. הפרקים הבאים מביאים זאת לביטוי. מעגל שנות קיום חיים יהודיים בספרד, מתחיל עוד בתקופה הרומית, עובר דרך תקופת החיים היהודיים התוססים בספרד, שנות הפריחה הרוחנית, הכלכלית והחברתית של יהודי ספרד, תקופת ״תור-הזהב״.

זוהי תקופת חיי תרבות ורוח, שמור

בתיה כרמי

בתיה כרמי

שתם מלווה בגאווה רבה ויצירות ענקי הרוח מתקופה זו שמורים עמנו.

לפני 100 שנה, ביקש דוד ילין, שיקימו את בית-הספרים הלאומי בירושלים, כזכר לגירוש ספרד וכסמל להתחדשות הספרות בארץ-ישראל.

הוא רצה שהקורא יתלהב משירת ספרד והעמידה כמודל למשורר המודרני. כך הוקם בית-הספרים הלאומי בירושלים.

כולנו מכירים את כתבי הרמב״ם, את פיוטי המשוררים הגדולים כמו-רבי שלמה אבן גבירול, משה אבן עזרא, ורבי יהודה הלוי, עם שירו המרגש – ״ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך״ שיר, המביא לביטוי את רגשות האומה כולה, בכיסופיה לציון וספר הכוזרי שכתב, כדי להגן על הדת היהודית המושפלת.

מפרשי המקרא, שאת פירושיהם נמצא במקראות הגדולות, כמו פירוש אבן עזרא, פירוש הרמב״ן פירוש הרד״ק ופירוש אברבנאל .

המעגל עובר דרך תקופות, בהן נערכו ויכוחים פומביים בין נוצרים ויהודים. מטרת הנוצרים בוויכוחים הייתה, לערוך השוואה בין שתי הדתות ולהוכיח את צדקת הנצרות.

היו ויכוחים שנמשכו ימים אחדים, כמו ויכוח הרמב״ן בברצלונה, או ויכוח שנערך בטורטוסה ונמשך כשנתיים.

הכנסייה השתדלה מאוד להכניס את היהודים תחת כנפיה. כשהדת הקתולית הפכה לשלטת בספרד, השתנה מצבם של היהודים לרעה.

בשנת 1492 הוצא נגדם צו גירוש ע״י המלך פרדינאנד והמלכה איזבלה.

שני מנהיגים יהודים, דון יצחק אברבנאל ואברהם שניאור, ניסו לבטל את הגזירה, אבל המלך חתם על צו הגירוש. כ-200,000 איש גורשו. רבים מהם טבעו בים בבריחתם, חלקם ביקשו מקלט במקום הקרוב ביותר – בפורטוגל. אבל גם שם, הוצא נגדם בשנת 1496 צו גירוש, שהוחלף בצו המרת הדת. ליהודים שרצו להישאר בספרד, ניתנה האפשרות להישאר, אבל בתנאי שימירו את דתם. מי שהמיר את דתו, היה נתון להשגחת האינקוויזיציה. מוסד הכנסייה, ששלח בלשים כדי לבדוק, אם אכן מקיימים את הדת הנוצרית.

תקופת האינקוויזיציה, שנמשכה כ-300 שנה, הולידה את האניסות. יהודים, שכלפי חוץ – המירו את דתם ונקראו – ״נוצרים חדשים״ אך שמרו על יסודות מנהגי ומצוות היהדות בסתר. מי שנתפס ע״י האינקוויזיציה והואשם בשמירת מנהגי יהדות, נחקר, עונה בעינויים אכזריים ונענש בעונש האכזרי של העלאה על המוקד. אבל, בסופו של דבר מתברר, שהגחלת היהודית המשיכה ללחוש ולו גם בסתר.

האנוסים שמרו על יסודות היהדות בחדרי חדרים ובמרתפים.

סוד הפמוט-צאצאי אנו.ספ- ופורט-ב. כרמי

 

בתיה כרמי

סוד הפמוט

צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל מחפשים את זהותם היהודית.

הקדמת המחבר

הפרקים שלפניכם, הם לקט ראיונות עם אנשים שחקרו ונפגשו עם צאצאי האנוסים מספרד ומפורטוגל. דיווחיהם מגלים מנהגים מיוחדים, המאפיינים את האנוסים. התמונות האותנטיות, מגלות מעבר מחיי רוח-יהודיים עשירים, לקיום מצוות יהדות בסיסיות במסתרים.סוד הפמוט

הפרקים נכתבו בתמציתיות, כך שכל קורא יבין, מה היה לפני הגירוש ומה היו השלכות הגירוש והאינקוויזיציה ולסיכום – סגירת המעגל והתחדשות החיים היהודיים בספרד כיום.

סוד הגחלת

״הנוצרים החדשים״ התנהגו כלפי חוץ כנוצרים, אבל במחתרת, שמרו על מנהגי היהדות. הצורך בהסתרת המנהגים גרם לכן, שבמשך השנים, השתבשו המנהגים ושונו ואף הולידו מנהגים חדשים. הם הדליקו נרות-שבת בתוך כוך נסתר, כי בערב-שבת, יצאו בלשי האינקוויזיציה לבלוש אחריהם.

עד היום, הם נוהגים להדליק נרות בסתר, מכיוון שהמנהג השתרש ואינם זוכרים כבר את מקורו ודיוקו.

את ליל-הסדר, ערכו במרתפים ויש ביניהם, שעד היום מחזיקים את ההגדה על ברכיהם, כדי שאם יכנס אדם זר לחדר, יוכלו מיד להסתירה. את התפילות העבירו לילדיהם בעל-פה, אבל במשך הזמן, הן נשתכחו. משפחות אלו גילו לילדיהן שמוצאם יהודי, רק בהגיעם לגיל 13 מחשש שמא יגלו זאת לחבריהם. נתנו להם גם שני שמות, שם יהודי בו נקראו בבית ושם נוצרי כדי להשתמש בו – בחוץ. הכפייה הדתית של הכנסייה הנוצרית, לא הצליחה לחסל את היהדות לחלוטין.

נפילת האינקוויזיציה

בתקופת מלחמת נפוליאון, הפסיקו לרדוף את היהודים בספרד. בשנת 1808 ביטל יוסף בונאפארט את הגזירה גם בפורטוגל. מאותה תקופה, ניתן למצוא ריכוזים של אנוסים, שמשפחותיהם נישאו רק בינן לבין עצמן והם מתפללים בצוותא. על אנשים מפורסמים סופר, שדם יהודי זורם בעורקיהם. ביניהם ניתן למצוא גם את שפינוזה והיו גם חברי ממשלה ואנשי אצולה. אפשר למצוא היום במקומות רבים, אנשים, היודעים שהם מצאצאי האנוסים, או הנוהגים מנהגים המזכירים את מנהגי היהדות. בעיר ארבס, למשל, נוהגים התושבים ללבוש את בגדי השבת ביום השבת ולא ביום ראשון.

אבל, גם לאחר נפילת האינקוויזיציה, לא שבו היהודים הנסתרים ליהדותם המלאה, אם מתוך פחד, מתוך הרגל, או מתוך חוסר ידע-למי ולאן הם שייכים.

בשנים האחרונות, החלה התעניינות בנושא האנוסים ואם עד לאחרונה, היו כל ארכיבי האינקוויזיציה סגורים לקהל, הרי שלאחרונה מתחילים לפתוח אותם. היום מתחיל המעגל להיסגר.

צאצאי האנוסים מתחילים להתעורר ולחפש את כור – מחצבתם היהודי.

מלך ספרד מכריז על טקס, בו יבטל רשמית את צו הגירוש. 500 שנה מיום מתן צו הגירוש, השנה – 1992.

התעוררות צאצאי האנוסים כיום

על שיחות עם צאצאי האנוסים, התרשמות ממנהגיהם המיוחדים ושרידי מנהגים יהודיים ששמרו עליהם בסתר והעבירום מדור לדור מבלי להבינם, שמענו מאנשים שביקרו בריכוזים אלו, שוחחו עם האנשים והקרו את מנהגיהם.

הקדמת המחבר

הפרקים שלפניכם, הם לקט ראיונות עם אנשים שחקרו ונפגשו עם צאצאי האנוסים מספרד ומפורטוגל. דיווחיהם מגלים מנהגים מיוחדים, המאפיינים את האנוסים. התמונות האותנטיות, מגלות מעבר מחיי רוח-יהודיים עשירים, לקיום מצוות יהדות בסיסיות במסתרים.

הפרקים נכתבו בתמציתיות, כך שכל קורא יבין, מה היה לפני הגירוש ומה היו השלכות הגירוש והאינקוויזיציה ולסיכום – סגירת המעגל והתחדשות החיים היהודיים בספרד כיום.

מנתבים שהגיש לבית התפוצות

מחפשים שורשים

״למרכז דורות״ המרכז לרישום מגילות יוחסין שבבית התפוצות, מגיעים מכתבים רבים, מאנשים המחפשים שורשים משפחתיים.

דיאנה וענת העובדות שם, תרגמו עבורנו מכתבים אחדים. שמות הכותבים שמורים ״במרכז דורות״. חנה מכתבים לדוגמה –

במכתב שנשלח מסן סלוודור שבמרכז אמריקה, נכתב בין היתר: ביקרתי במוזיאון בית התפוצות בשנת 1989 ונדהמתי לגלות, ששם משפחתי הוא ממקור יהודי – עברי. אני מבקש לשלוח לי מידע, גם על שמות נוספים. בתי נולדה בשם — ונישאה למשפחת —. ילדיה רוצים לדעת, אם גם שם זה מקורו יהודי.

מדוע לא מפרסמים רשימת שמות, שהם ממקור יהודי – עברי, עבור הציבור הספרדי הדרום – אמריקאי ?

במכתב אחר שהגיע מהעיר מנאו-אמסונס שבברזיל, מבקשת הכותבת לדעת, אם היא קשורה באיזו שהיא דרך ליהדות. היא נישאה לאדם ששמו —. היא שולחת עץ-חיים ובו הפרטים שהיא יודעת על משפחתה.

במכתב שהגיע מצ׳ילי, מספרת הכותבת, שהיא נולדה למשפחה צ׳ליאנית, אבל יש כל מיני עובדות המצביעות על כך שהיא יהודיה. היא רוצה לדעת מהו מקומה האמיתי בעולם. אביה הוא פרוטסטנטי ואמה קתולית.

היא מספרת שמשפחתה שנאה יהודים והציקה לה, על שהיו לה חברים יהודים.

סבתא שלה, הייתה בתו של צרפתי ובתם נישאה לאדם בשם —. כשהייתה ילדה, אמרה לה סבתא שלה, שהשם — היה שם יהודי ספרדי.

היא הכירה יהודי ששם משפחתו — שפירושו בגרמנית זהה לפירוש בספרדית.

מה שהיא רוצה לדעת זה, אם השמות הם שמות יהודיים. כי אם כן, זה עושה אותה שלושת-רבעי יהודיה והיא רוצה לדעת אם היא יהודיה.

ועוד מכתב מצ׳ילי בו נכתב – קיבלתי את כתובת בית התפוצות בשגרירות ישראל בצ׳ילי. אני רוצה מידע אמין, אולי מרישום התושבים. מה שמעניין אותי זה שאבות אבותיו של אבי נקראו בשם —, אמי נקראה —. אני יודע שאב סבתי הגיע לצ׳ילי והתחתן עם אשה בשם —. הם עברו לבוליוויה. שם נולדה אמא של אבי. היא נישאה לאדם מספרד, זה אבי, ששמו —. הכותב מוסיף ומסביר שאביו נפטר בהיותו ילד ועם אובדן אביו, הוא איבד גם כל דרך ואפשרות, לדעת על אבות אבותיו ועבורו זה חשוב. הוא מבקש שיבינו אותו ושידעו שביבשת הרחוקה צ׳ילי, יש לב האוהב את עם ישראל.

אני חייב, כך הוא מוסיף, להרגיש את הביטחון, שבוורידים שלי זורם הדם הקדוש הזה.

הוא מבקש מה שיותר מידע על השמות ואם יש להם קשר ליהדות.

כי אני אוהב את העם הזה והאדמה הזאת. כאילו האדמה הזאת ראתה אותי נולד.

הוא מברך בסוף המכתב בשתי ברכות: בשם האלוהים שלו ובשם אלוקי ישראל.

במכתב אחר מברזיל נכתב – אני מרגיש הערצה עמוקה לאנשים שנולדו יהודים. האהבה הזאת לישראל, קושרת אותי בצורה היסטורית, לכן אני מבקש, שתבררו אם אני ממקור יהודי. השם הוא —. משפחתי היגרה בשנת 1800 מאזור הנקרא בניטו שבאיטליה לברזיל.

הייתה להם כנראה אמונה יהודית. איזו סיבה הייתה להם לאמונה הזאת ? הייתי מאוד מאושר אם הייתי מוצא שאלו שורשי והייתי מבין סוף, סוף, את מהות הרגש הקושר אותי לעם היהודי.

ובמכתב אחר שהגיע מברזיל –

אני עושה ״עץ-חיים״ של משפחתי, משפחת —. לצורך זה, אני צריך מידע מדוייק אם זה אפשרי.

אין לי כסף לנסוע אישית לישראל, לכן אני מנסה לקבל זאת בדואר. אני מבקש מידע על מקור השם. והוא מסיים בברכה אופיינית נוצרית שאלוקים ילך אתכם לכל מקום.

ובמכתב מהעיר אברה בצרפת –

בביקורי בישראל, ביקרתי במוזיאון בית התפוצות, עם הרבה עניין והתרגשות.

אמי נולדה בפורטוגל. אנחנו צאצאי המרונים, האנוסים, הנוצרים החדשים. כלומר – יהודים פורטוגזים, שבסוף המאה ה-15 הכריחו אותנו להתנצר.

אחרי הביקור שלי בבית התפוצות, הייתי מאוד רוצה לבנות את אילן היוחסין שלי.

אני זוכר את שמות אבות המשפחות שלי, אבל לא תאריכי לידה ומקומות מדוייקים. כי לפי חוק הנישואין האזרחיים בפורטוגל, שמות הנשים מלפני הנישואין, אינם נרשמים, מופיע רק שם המשפחה של הגבר לו נישאו.

מצאתי שאמא שלי, בת של משפחת — ממשפחת — ולאבא שלי קראו —. סבתא שלי —, זכורה לי רק לפי שם בעלה, וזה גם השם שאני נושא היום.

אימצתי לי גם את שם הסבתא. המרונים האנוסים, באים קרוב לוודאי מצד אמי.

קרובי משפחה של אבא שלי, הם —. מצד אמא שלי —. אלו הם שמות האנוסים.

אנא, נסו לאתר אם יש במשפחתי איזה שהוא מקור יהודי, שאני מרגיש כל כך קרוב אליו. השם — בא מהעיר אבורה בפורטוגל. השם — בא מהעיר ווילהבוים בפורטוגל.

מסתבר שיש הרבה אנשים ספרדים, שהם כבר ארבעה דורות נוצרים, אבל אומרים שהם מרגישים יהודים.

סוד הפמוט-צאצאי אנו.ספ- ופורט-ב. כרמי

בתיה כרמי

סוד הפמוט

צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל מחפשים את זהותם היהודית.

הפרקים שלפניכם, הם לקט ראיונות עם אנשים שחקרו ונפגשו עם צאצאי האנוסים מספרד ומפורטוגל. דיווחיהם מגלים מנהגים מיוחדים, המאפיינים את האנוסים. התמונות האותנטיות, מגלות מעבר מחיי רוח-יהודיים עשירים, לקיום מצוות יהדות בסיסיות במסתרים.סוד הפמוט - אפיית החלות בערב שבת

הפרקים נכתבו בתמציתיות, כך שכל קורא יבין, מה היה לפני הגירוש ומה היו השלכות הגירוש והאינקוויזיציה ולסיכום – סגירת המעגל והתחדשות החיים היהודיים בספרד כיום.

סימני ההיכר האופייניים למרונים

מספרת אשה, שהיא מצאצאי המרונים ־ במשך דורות, נישאו בני דודים או משפחות קרובות אלו עם אלו, כדי לשמור על צביונם המיוחד ולא להיטמע בין הנוצרים. אולי זוהי הסיבה לכך, שרבים מן המרונים דומים במראם החיצוני ־ הם בהירי עיניים ושיערם חום. מספרד הם הגיעו למכסיקו ומשם עברו במאות ה-18,17 לניו-מכסיקו. הם המשיכו לשמור על מאכלים ושירים ספרדיים-יהודיים. הם הולכים למיסה בכנסייה, אבל בבית, אומרים תפילות יהודיות. כשהם כביכול מצטלבים, הם אומרים את שם ה׳ ובמקום להצטלב עוצמים את עיניהם ונוגעים בעפעפיהם.

את החגים, הם חוגגים בתאריכים מוקדמים או דחויים. בין החגים העיקריים שהם חוגגים, נמצא את חג הפסח, אותו הם מכנים ״פסקואה״ או ״חג הכבש״. במקום לקרוא מההגדה, הם קוראים מהתנ״ך.

בבלמונטה, מכנים המרונים את המצה בשם ־ ״לחם קדוש״. כל מנהג יהודי, נעשה בתוך הבית. הם זוכרים מנהגים, אבל אינם יודעים להסבירם. כמו – הדלקת נרות-שבת בחדר המיטות או אפילו באמבטיה. או אכילת מאפה ארוך מיוחד, שנאכל פעם בשנה במשך ימים אחדים.

חיפשו ומצאו קשר בין המלה הפורטוגזית מזורה – למזוזה ונזכרו בסבתות שהיו מנשקות את הצד הימני של משקוף הדלת. היו ששמרו במשך דורות, כוס לקידוש, פמוטים וכ״ד. בפורטוגל, ניתן למצוא כ-600 משפחות מרונים ומשפחות נוספות במכסיקו. בספרד ישנם רבים.

יש הסבורים, שמקור השם מרונים, בא כנראה מהשורש מאראנו-חזיר.

היום הם יוצאים מסודיותם ומגדירים עצמם – כיהודים קתולים. הולכת וגוברת נטייתם, לחפש ולחקור את שורשי מנהגיהם, השונים מאלו של הקתולים ומתברר להם שאלו הם שרידי מנהגים יהודיים. ניכר קשר בין מנהגי המרונים בגרונה שבספרד, לבין אלו של בלמונטה בפורטוגל.

הצ'ואטס –  האנוסים באי מיורקה

על צאצאי האנוסים באי מיורקה, שמענו ממשה שאול, מנהל המדור לשידורים בלאדינו ״בקול-ישראל״ ועורך כתב העת ״אק״י ירושלים״ – כאן ירושלים – בלאדינו.

נפגשתי עם אדם מהצ׳ואטס שבאי מיורקה, מספר משה שאול, הוא מזדהה עם היהדות ואומר, שהוא נוצרי בראשו אבל יהודי בלבו. הוא רשום כנוצרי, הולך לכנסייה, אבל בלבו מרגיש כיהודי. הוא יודע שיש לו קשר ליהדות, גם אם אין זה מתבטא בקיום מצוות. בימי הביניים, הייתה באי מיורקה, קהילה יהודית מאת משגשגת. לאנשים היו עמדות גבוהות בחיים הכלכליים.

100 שנה לפני גירוש ספרד, כבר החלו הפרעות ביהודים בדרום ספרד

הפרעות התפשטו גם לאי מיורקה, שהוא האי הגדול בקבוצת ארבעת האיים הבלאריים שבים התיכון.

עם ההסתה והפרעות, נאלצו יהודים שרצו להציל את נפשם, להתנצר. אבל, גם כאן, הופיעה תופעת האניסות.

התנצרות כלפי חוץ ושמירה בסתר על האמונה היהודית, כל זאת, תחת רדיפות והשגחת בלשי האינקוויזיציה, שליחי הכנסייה, שביקשו לדעת מי ״מהנוצרים החדשים״ שומר עדיין על מנהגי היהדות. עד תחילת המאה ה~20 היו צאצאי ה״נוצרים החדשים״ מנודים, אף על פי שהם נולדו כבר למשפחות שנהגו כנוצריות. הנוצרים לא ראו בהם נוצרים, לא התחתנו עם בניהם ולא איפשרו להם להשתלב בחברה.

הם הלכו לכנסייה, אבל הופלו לרעה, לכן, גם כינו אותם בכינוי צ׳ואטס, ידעו שהם צאצאי היהודים, גם אם לא קיימו מנהגי יהדות והם ידעו שהם ממוצא יהודי, בגלל שהפלו אותם לרעה. הצ׳ואטס, מונים כיום אלפי אנשים. הם יודעים שיש להם עבר יהודי, אבל הידע שלהם מאוד מעורפל.

יש שם כ-13 משפחות, עם שמות משפחה מסויימים, הידועים כשמות של צאצאי האנוסים. עד תחילת המאה ה-20 הם נרדפו.

בתחילת המאה, כשהאי מיורקה הפך למרכז תיירות והחלו לבוא לשם גם תיירים יהודים, הפכו התושבים המקומיים ליותר ליברליים. בעוד קודם לכן, לא גייסו את הצ׳ואטס לצבא ולא הכניסו אותם למסדרי הכנסייה וגם לא איפשרו להם להגיע למשרות גבוהות, הרי שכיום, מאפשרים להם להשתלב בכל התחומים. אולי משום שבעולם הגדול חל שנוי מהפכני, היום הם אינם מופלים לרעה, אבל הם יודעים שהם מצאצאי האנוסים, בגלל מסורות העוברות במשפחות אלו מדור לדור.

יש כיום בין הצ׳ואטס, משפחות, שלא רק יודעות שהן מצאצאי האנוסים, אלא אף מחפשות קשר ליהדות. הם יודעים שיש להם קשר חזק לעם היהודי וכי אינם נוצרים לכל דבר. יש ביניהם שכבר ביקרו בארץ, אבל זהו עדיין מספר מועט. רובם עדיין נרתעים מהנושא. כששואלים אותם אם הם יהודים, הם אומרים-לא, מה פתאום ? אנחנו נוצרים.

ניתן למצוא באי מיורקה, שרידים לתשמישי קדושה יהודיים. יש מגילות רבות שנשתמרו. בכנסייה הגדולה שבאי, נמצא ויטראז׳ ענק, עם מגן דוד יפהפה. באחת הקתדרלות שלהם, ניתן למצוא, רימונים של ספר תורה, נהדרים ביופים.

ישנם בניינים שידוע כי שמשו כבית-כנסת והיום משמשים ככנסיות.

סוד הפמוט-צאצאי אנו.ספ- ופורט-ב. כרמי

בתיה כרמי

סוד הפמוט

צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל מחפשים את זהותם היהודית.

הקדמת המחברסוד הפמוט - אפיית החלות בערב שבת

הפרקים שלפניכם, הם לקט ראיונות עם אנשים שחקרו ונפגשו עם צאצאי האנוסים מספרד ומפורטוגל. דיווחיהם מגלים מנהגים מיוחדים, המאפיינים את האנוסים. התמונות האותנטיות, מגלות מעבר מחיי רוח-יהודיים עשירים, לקיום מצוות יהדות בסיסיות במסתרים.

הפרקים נכתבו בתמציתיות, כך שכל קורא יבין, מה היה לפני הגירוש ומה היו השלכות הגירוש והאינקוויזיציה ולסיכום – סגירת המעגל והתחדשות החיים היהודיים בספרד כיום.

להיות המורה ליהדות של צאצאי האנוסים בספרד.

ארבס־עיר שרוב תושביה – צאצאי האנוסים.

בעת הוצאת ספר התורה בשבת, ההתרגשות בקרב הגיוריאוס (האנוסים) הייתה רבה. הם בכו, גם אני בכיתי.

ביתי היה לבית פתוה לאנוסים וזאת ־ כולל המטבח – בו הייתי חייבת להעביר שיעורים לתלמידות.

מיום שטלפנה אלי אמו של אנוס שהתגייר בישראל והשתקע בה וביקשה עצה ־ כיצד להכין את מטבחה לקראת ביקור בנה, הבנתי עד כמה אני עוזרת לאנשים אלה.

מספרת אירית סלדרן הנמצאת במדריד:

נולדתי בנוה-שאנן בחיפה. כמעט דור שני. כמעט ? אמי הספיקה להיות בגן ילדים בארץ. הורי יוצאי גרמניה ואוסטריה. בבית קיבלתי חינוך ציוני דתי.

למדתי בבית ספר ממלכתי דתי רמב״ם. אפשר לומר, שזאת הייתה ההכנה לעתיד, לעבודתי בספרד. באמצע 1979 הגעתי למדריד.

בביקורי בקהילה היהודית, יצאתי לברר מהי כתובת האיטליז הכשר וכן מהי הפעילות הקיימת לצעירים. בדרכי פגשתי אדם זקן נעים הליכות, מר בן שמול שהתעניין בישראל ושאל על תכניות הלימודים בבית הספר בו למדתי.

הוא נהג ללמד עברית ויהדות בשעות אחה״צ בשיעורים שנערכו בבניין הקהילה. לבסוף ביקשני לבוא ולחוות דעתי על מהלך השיעורים ועל רמת התלמידים. באותן פגישות, עזר לי לשפר את הספרדית שלי ושיחותינו, עתים נגולו על דינים במשנה, תלמוד ושולחן-ערוך.

באחד הימים, הציג בפני בחורה וביקש שאדבר אתה. היא הסבירה לי, שזה זמן רב שהיא באה לקהילה וכי מר בן-שמול עסוק מאוד ולא יכול לעזור לה כעת.

היא סיפרה שמוצא משפחתה – ממיורקה ושהם ״צ׳ואטס״ (כינוי ליהודים האנוסים באי מיורקה). כך התחלתי ללמד את מרים עברית ויהדות.

ככל ששהיתי יותר בספרד, הכרתי יותר ויותר אנוסים.

 לקהילה היו באים רבים מהאנוסים, כדי להשתתף בתפילות והשתדלו להשתלב בפעילויות בנושאי יהדות, אך רובם נידחו על-ידי אנשי הקהילה. הייתה משפחה שאף שלחה את ילדיה לבית הספר היהודי. הכרתי משפחה זו בעת עבודתי כמורה.

התחלתי ללמד את אם המשפחה, כיצד לנהל בית יהודי ואת האב, לנהל את תפילות השבת וכו'. נקודת השיא הייתה, ההכנות לפסח ולימוד עריכת ה״סדר״.

לפני שהייתי מקבלת תלמידים, נהגתי לשמוע מהם זכרונות מעברם ומשפחתם. לדוגמה – במקרה הנ״ל, מוצא האב היה ממערב ספרד, ליד גבול פורטוגל, מקום אליו נמלטו אנוסים רבים מפני האינקוויזיציה וקבעו בו מושבם.

באותה עת, פנתה אלי תלמידה, די מבוגרת, שהתפללה כבר כ-12 שנה בקהילה, אך אף אחד לא עזר לה ללמוד יהדות כראוי. הופתעתי מהמהירות בה קלטה את השפה העברית וקצב הקריאה שלה היה מהיר. במיוחד התרשמתי מסיפורה על מנהג סבה, שהיה מהעיר ארבס (עיר מערבית ידועה שרוב תושביה אנוסים) ״להפריש חלה״ בעת אפיית הלחם. כן שמרה על הפרדה מוחלטת בין בשר לחלב. לימדתי אותה יהדות, וציידתי אותה בספרים כדי שתוכל לקרוא חומר מורחב ומעמיק יותר.

תלמיד אחר סיפר לי, כיצד סבתו הייתה מקפידה על קניית דגים, שלהם קשקשים וסנפירים ועל כך שלא אכלו בשר. כמו כן הכרתי משפחה, בה נהגה האם למול את בניה ביום השמיני להולדתם, אצל אדם מסויים אליו נשלחה.

לאחר זמן לימודים ממושך וחיים יהודיים מעשיים, שלחתי את התלמידה מארבס כמו את האחרים, לבית דין לגיור במרוקו. מיום שטלפנה אלי מ״מיורקה״, אמו של אנוס שהתגייר בישראל והשתקע בה וביקשה עצה, כיצד להכין את מטבחה לקראת ביקור בנה, הבנתי עד כמה אני עוזרת לאנשים אלו.

ביתי היה לבית פתוח לאנוסים וזאת, כולל המטבח ־ בו הייתי חייבת להעביר שיעורים לתלמידות.

תמיד ציינתי בפני תלמידי את האפשרות שיש היום ליהודי-לגור בישראל ואת חשיבות הארץ והציונות. נושא שאף לימדתי בקורס מרוכז לנערות הבת מצווה של הקהילה היהודית.

לאחר כ-3 שנים סוף, סוף, חזרנו בעלי ואני לארץ, כשלבעלי הוצעה עבודה באוניברסיטה.

בארץ, התקשרה אלינו בחורה שעבדה בארגון סמינרים לסטודנטים יהודים מכל העולם (אותה הכרנו בעת ביקורה במדריד). היא ביקשה מבעלי וממני לארגן סמינר מיוחד במינו, על אודות האנוסים, בעיירה שלהם בפורטוגל.

בחופשת הקיץ חזרנו לספרד. בעזרתה של מרים, תלמידתי לשעבר, השולטת יותר בפורטוגזית, קשרנו קשר עם העיירה ״בלמונטה״ שבצפון פורטוגל ועם העיירה ״גווארדה״ (בה גרים הרבה ״ג׳ודיאוס״ – אנוסים פורטוגזיים).

בחודש אוקטובר,יצאנו עם כ-50 סטודנטים מספרד, פורטוגל, ג׳יברלטר, ישראל ועוד, באוטובוס, שבו לקחנו עמנו; כלים, צלחות וסכו״ם כשרים וכן ספר-תורה. הצטרף אלינו גם רב ממדריד, שניהל את התפילות שנערכו בבניין העירייה ( בו ניתן לנו אולם להרצאות ולתפילות ). בבלמונטה התארחנו ביום שישי ובשבת – בבתי הג׳ודיאוס.

יש לציין, שהייתה זו הפעם הראשונה, שאנשים אלו הסכימו לפתוח בתיהם ולגלות ממנהגיהם.

מאוד התרגשתי בעת שהדלקתי נרות-שבת. אח״כ הדליקה מרים שהיא צאצאית ליהודי מיורקה, אחריה נערה מקהילת יהודי מדריד ואחרונה הדליקה בעלת הבית-ג׳ודיאה – צאצאית ליהודי פורטוגל. הנשים בקהילה זו, יודעות את התפילות בעל פה ומעבירות אותן מאם לבת. 3 תפילות יומיות נשמרו בקפדנות.

נישואי התערובת אסורים. הם נישאו רק בינם לבין עצמם ומי שנישא לנוכרי הוצא מהקהילה. לוח השנה נערך על פי הירח.

בשבת, בעת הוצאת ספר־התורה, הייתה התרגשות רבה בקרב ה״ג׳ודיאוס״, שהגיעה לשיאה עם תפילת ערבית. הם בכו והאמת היא שגם אני בכיתי – הייתה לי הרגשה, שאני נמצאת בערב יום כיפור בתפילת ״כל נדרי״ וכי הותר לי להתפלל עם העבריינים! 

סוד הפמוט-צאצאי אנו.ספ- ופורט-ב. כרמי

בתיה כרמי

סוד הפמוט

צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל מחפשים את זהותם היהודית.

הפרקים שלפניכם, הם לקט ראיונות עם אנשים שחקרו ונפגשו עם צאצאי האנוסים מספרד ומפורטוגל. דיווחיהם מגלים מנהגים מיוחדים, המאפיינים את האנוסים. התמונות האותנטיות, מגלות מעבר מחיי רוח-יהודיים עשירים, לקיום מצוות יהדות בסיסיות במסתרים.סוד הפמוט - אפיית החלות בערב שבת

הפרקים נכתבו בתמציתיות, כך שכל קורא יבין, מה היה לפני הגירוש ומה היו השלכות הגירוש והאינקוויזיציה ולסיכום – סגירת המעגל והתחדשות החיים היהודיים בספרד כיום

שיקום הרובע היהודי בעקבות האנוסים בפורטוגל.

(סוכות תשנ״א)

משלחת פולקלור עירונית של הרצליה שיצאה לפורטוגל, יצרה קשרים עם ערים בהן קיימות קהילות של צאצאי היהודים האנוסים. בעיר קסטלו דה ויד הסמוכה לגבול ספרד, הביעו רצון לשקם את הרובע היהודי ובית-הכנסת העתיק. בהרצליה החליטו לנצל את ההזדמנות וליצור את הקשר. כך נולד הרעיון לשלוח משלחת נוספת. ביה״ס התיכון המקיף נבחר לתפקיד.

ל-15 התלמידים שנבחרו, התלוו, נציג מטעם עיריית הרצליה, מר אהרון זר, הגב׳ מיכל אורן, חוקרת היסטוריה ממכון ״יד בן צבי״ בירושלים שהייתה ממונה על נושא החפירות, מנהל התיכון מר יצחק בר-לב והמורה מלי פז.

מצויידים בארבעת המינים ובאביזרי בנייה וקישוט, יצאו חברי המשלחת, לקראת חג הסוכות לפורטוגל.

על הנסיעה, החוויות והפעילות שנעשתה שם, שמענו מהמורה מלי פז – עמוד הקלון, אשר בכיכר העיר ״קסטלו דה-ויד״ – בפורטוגל, היה עד למחזה מיוחד במינו. לא עוד יהודים מועלים על מוקד ומוקעים קבל עם ועדה – אלא קבלת פנים נרגשת ולבבית, לקבוצת נערים ונערות ישראלים, תלמידי כתות יא׳ בתיכון המקיף קרית חינוך בהרצליה. במסגרת האירועים ״ספרד 92׳׳, למלאות 500 שנה לגירוש ספרד ופורטוגל – ולאחר שנשיא פורטוגל, מריו סוארש, התנצל ברשתות הטלוויזיה בפני היהודים על פעולותיה המבישות של האינקוויזיציה, החלו בפעולות לאיתורה של יהדות פורטוגל. בעיירה הקטנה קסטלו דה־ויד, קיים רובע יהודי גדול ויפה ובו 1200 בתים. לפני כשנתיים, נתגלו, באופן מקרי, בית הכנסת וארון הקודש שבו – והמקום הוכרז כאתר חפירות.

באישור משרד הארכיאולוגיה הפורטוגזי, הצטרפו תלמידי המשלחת מהרצליה, לחפירות אלו. אחת הפעולות הראשונות של הנערים הייתה, לתת למבנה בית-הכנסת, צביון יהודי ולהדגיש את קדושת המקום.

לצד הציון ״סינגוגה״  SINAGOGA – כתבנו שלט מאיר עיניים בעברית ״בית-כנסת״. מעל ארון הקודש, נתלתה הכתובת ־ ״שיוויתי ח׳ לנגדי תמיד״. הכנו כיפות, שהונחו במקום בולט לעין בבית-הכנסת ובגומחה המיוחדת לכך, הוצבו פמוטים ונרות.

תושבי העיירה, שהם כולם נוצרים קתולים אדוקים, פתחו את בתיהם ואת לבותיהם בפני הנערים והנערות הישראלים, ששהו שם כשבועיים ימים. הביקור נערך בתקופת חג הסוכות. נבנתה סוכה נאה ומקושטת על מרפסת בית המלון הגדול של העיר. הנערים הזמינו את מארחיהם אל הסוכה. בערב חגיגי ומרגש, למדו הפורטוגזים מעט על מנהגי חג הסוכות שלנו – הכירו את ארבעת המינים ושמעו, מדוע מצווים אנו לשבת בסוכות. הערב הסתיים בשירי חג ובשירים ישראלים.

בערב שבת, הדליקה כל בת בבית מארחיה, נרות-שבת, שהביאה מהארץ והסבירה את משמעות המצווה. להפתעתן של כמה בנות – ענו המארחים הקתולים ״אמן״ אחרי הברכה. בהזדמנות זו למדנו לדעת, שבבתים רבים קיימת גומחה מיוחדת, המכוסה בווילון או סגורה בדלתות עץ קטנות, בה נוהגים בני המקום, מסיבות בלתי ברורות להם, להדליק נרות ביום שישי ולסגור עליהם. האם אפשר לראות בזה שריד למנהגם של היהודים שנאנסו להמיר את דתם ושהשתדלו לשמור בסתר את יהדותם ?

מנהג מיוחד יש לבני המקום – בערב חג הפסחא מקיפים תושבי העיירה את עירם בתהלוכה, כשהם מובילים כבשים ומצלצלים בפעמונים. הכבשים נשחטים ועולים על שולחן סעודת החג שלהם באותו ערב. האם אפשר להתעלם מן הקשר בין מנהג זה ובין קרבן הפסח שלנו ?

 שרידי היהדות צצים ועולים בעיר זו שכל תושביה, מכריזים על עצמם כקתולים מאז ומעולם. כולם, פרט לאדם אחד, בעל חנות לממכר תכשיטים וכלי כסף – מר קוניה שמו, שמספר לכולם, שאחד מאבות אבותיו היה יהודי. אותו מר קוניה התלווה אלינו למשך שעות ארוכות. בכל עתות הפנאי שלו, סייר עמנו והביא אותנו לכל פינה ברובע היהודי, הג׳ודריה.

בסיורנו ברובע היהודי, אי אפשר היה להתעלם מן העובדה, שנעשו נסיונות לטשטש ולהעלים את המזוזות בפתחי הבתים. סימנים רבים של חורים, שפעם, לפני 500 שנה, שמשו לקביעת המזוזות, סימנים של איזמל שעקר מזוזות מן הפתחים, שיוף שנעשה לצורך הסתרת החריץ בו נקבעה המזוזה ועוד ועוד.

חריטות חפוזות של צלבים על פתחי הבתים – כדי להוכיח לעינו של הבולש מטעם האינקוויזיציה ־ שכאן גר נוצרי. כל זה מתאר ומנציח את הטרגדיה של יהדות ספרד ופורטוגל.

כפי שנאמר, היום כל תושבי העיר קסטלו דה-ויד, הם קתולים ואינם מודים ואינם מודעים לעובדה, שחלק מהם שייך ל״נוצרים החדשים״, כפי שהם מכנים את האנוסים. אך אם נעמיק ונתרחק מהגבול הספרדי ומצפורניהם של שלוחי האינקוויזיציה, נגיע לעיר קטנה – בלמונטה, בה התרחש אירוע מפתיע ומרגש. מספר משפחות שחיו במשך מאות בשנים כנוצריות ־ אך תוך ידיעה כי הן שייכות ל״נוצרים החדשים״ החליטו לפני מספר שנים, לחזור לחיק היהדות. מספרן של אותן משפחות הלך וגדל וכיום מונה הקהילה היהודית, שחבריה עברו גיור כהלכה, כ-60 איש. נשיא הקהילה ביקר מספר פעמים בארץ והוא אף דובר עברית.

הנערים והנערות מהרצליה, התארחו בבתי התושבים ויצרו קשרים יפים וחמים עם הנוער המקומי.

אם יזדמן אורח ישראלי, לעיר הקטנה קסטלו דה-ויד, ויראה צעירים רוקדים במרץ ״ושאבתם מים בששון״ או ״יש לנו תייש״.״, או ישמע שירים ישראלים – ״הבאנו שלום עליכם״ ו״הבה נגילה״ ־ אל יתפלא ! זהו חותמם של ילדי כתות י״א מהתיכון המקיף קרית חינוך בהרצליה.

קשה הייתה הפרידה. נחלי דמע ניגרו, גם מעיני האורחים וגם מעיני המארחים.

אנו מקווים כי בקרוב נארח גם אנו את ידידינו החדשים, בני קסטלו דה־ויד.

סוד הפמוט-צאצאי אנו.ספ- ופורט-ב. כרמי

בתיה כרמי

סוד הפמוט

צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל מחפשים את זהותם היהודית.

הקדמת המחבר

הפרקים שלפניכם, הם לקט ראיונות עם אנשים שחקרו ונפגשו עם צאצאי האנוסים מספרד ומפורטוגל. דיווחיסוד הפמוט - בתיה כרמיהם מגלים מנהגים מיוחדים, המאפיינים את האנוסים. התמונות האותנטיות, מגלות מעבר מחיי רוח-יהודיים עשירים, לקיום מצוות יהדות בסיסיות במסתרים.

הפרקים נכתבו בתמציתיות, כך שכל קורא יבין, מה היה לפני הגירוש ומה היו השלכות הגירוש והאינקוויזיציה ולסיכום – סגירת המעגל והתחדשות החיים היהודיים בספרד כיום

מנהגי האנוסים בפורטוגל

עם משלחת עיריית הרצליה לפורטוגל, יצא גם מר אהרון זר, עוזר לסגן ראש עיריית הרצליה. קודם לכן, היה שליח במדריד במשך ארבע שנים. במסגרת זו, גם ערך מחקר בנושא האנוסים והוא מספר – צאצאי האנוסים מתרכזים בעיקר במקומות אלו־ בספרד – בפלמה דה-מיורקה. בפורטוגל – בקסטלו דה-ויד, בבלמונטה ובקובולה. חלק גדול מצאצאי האנוסים בפורטוגל, הם ממגורשי ספרד, שעברו את הגבול לצפון פורטוגל.

שם בנו את חיי הקהילה, עד שהחלו לרדוף אותם גם שם והם הפכו לאנוסים.

צאצאי האנוסים נחשבים, ידועים ומתנהגים כקתולים. כששואלים אותם את השאלה ־ האם אתה צאצא של האנוסים, נתקלים בשלוש אפשרויות של תגובה.

אפשרות אחת יכולה להיות – תגובה של זעם גדול וכעס עד כדי צעקות וגירוש מהבית או מהחנות.

האדם אותו שאלת, מכריז חד-משמעית, שהוא קתולי ושלא ישאלו אותו שאלות מיותרות.

אפשרות שנייה יכולה להיות תגובה יותר מתונה – בני המשפחה, או האדם אליו פנית, אומרים – כן, נכון, אנחנו יודעים שאבות אבותינו היו אנוסים, אבל היום אנחנו קתולים וזה כבר לא מעניין אותנו.

אפשרות שלישית יכולה להיות תגובה נרגשת – רואים מיד שהאדם מתרגש, מסמיק, לוקח אותך הצידה, מתוודה ואומר ־ נכון, ידוע לי שמוצאי יהודי ואני באמת מצאצאי האנוסים. אבל אני פוחד, כי גם היום ישנם עוד אנשים, שאינם מעריכים את האנוסים. אבל אני שמח שבאתם אלינו ואני שמח ליצור קשר עם היהודים ועם ישראל.

בשלוש השנים האחרונות, אפשר כבר לראות תגובה קצת אחרת – האדם או המשפחה אומרים – כן! בצורה גלויה. אנחנו ממוצא יהודי, אנחנו גאים בזה ורוצים לחזור לחיק היהדות.

ואכן, בעיר בלמונטה שבפורטוגל, יש כבר כ-60 איש שחזרו לחיק היהדות וכבר יצרו קהילה יהודית לכל דבר. הם הקימו בית-כנסת ושומרים על חגי ישראל. התנועה הזאת הולכת וגוברת.

חם חזרו לחיק היהדות, בעקבות קשרים שהיו להם עם שליחים מישראל. הם בדקו וחקרו והתחילו להחיות ולממש, חלק גדול מהמנהגים שכבר היו טמועים בתוכם.

עד לפני זמן קצר, עדיין הדליקו נרות-שבת בתוך כוך, או מתחת לשולחן, או בארונית מיוחדת שנבנתה במיוחד לצורך זה. גם לפמוט מבנה מיוחד, כדי שהשמן לא ייזל.

הם חיפשו את התשובה לשאלה – מדוע כל הקתולים אינם מדליקים נרות בצורה כזאת בערב-שבת ואילו אנחנו – כן ן התשובה האופיינית, אותה קיבלו השואלים, הייתה – אנחנו לא יודעים למה… היום, התשובות שלהם כבר יותר מדויקות. הם חקרו את הנושא והגיעו למסקנה שזהו מנהג יהודי.

הפרקים שלפניכם, הם לקט ראיונות עם אנשים שחקרו ונפגשו עם צאצאי האנוסים מספרד ומפורטוגל. דיווחיהם מגלים מנהגים מיוחדים, המאפיינים את האנוסים. התמונות האותנטיות, מגלות מעבר מחיי רוח-יהודיים עשירים, לקיום מצוות יהדות בסיסיות במסתרים.

הפרקים נכתבו בתמציתיות, כך שכל קורא יבין, מה היה לפני הגירוש ומה היו השלכות הגירוש והאינקוויזיציה ולסיכום – סגירת המעגל והתחדשות החיים היהודיים בספרד כיום.

באחת העיירות, פגשה המשלחת של עיריית הרצליה באשה קשישה, שהזכירה מאוד בלבושה, את הסבתא מירושלים או מצפת, בכיסוי הראש השחור ובגרביים השחורים.

ראינו אצלה את פמוטי השמן ושאלנו, מדוע אינה מדליקה נרות-חלב. היא השיבה – אני לא מדליקה נרות כי הם עשויים מחלב של חזיר. היא ביקשה מאתנו שנשלח לה נרות כשרים מישראל. היא הוסיפה וסיפרה, שכל הנשים בעיירה הזאת, מדליקות שמן בפמוטים בערב – שבת.

דוגמה נוספת לשרידי מנהג יהודי אצל האנוסים – כשהם יוצאים מהבית, הם נוהגים לגעת במשקוף הדלת, אף על-פי, שאין שום דבר על המשקוף.

הם מסבירים, שתמיד הם נהגו כך, אבל אינם יודעים מדוע. בשנים האחרונות, כשהחלו לחקור, הם גילו את משמעות המנהג, של מתן נשיקה למזוזה שהייתה על משקוף הדלת.

את סימני המזוזות על המשקופים מצאנו ברובע היהודי. במקום בו הייתה קבועה מזוזה, נותר חריץ חרוט באבן המשקוף.

החג המקביל אצלם לחג הפסח, נקרא פסקואה. סמוך לחג, הם עושים זבח כבש. הם מסתובבים אתו מסביב לעיר ומורחים את דמו על פתחי הדלתות.

דברי המאפה והמתיקה בחג הזה, הם על בסיס של בצק שטוח, שמזכיר את המצה. אין שמרים ואין בצק תפוח לאפיית העוגות, והם משתמשים בכלי אבן חדש, שלא השתמשו בו כל השנה לאפייה. בפסקואה הם אינם אוכלים בשר.

ההסבר לכך הוא ־ שבתקופת האינקוויזיציה, הכריחו אותם לאכול בשר חזיר. כדי שלא יחטאו ויאכלו בשר חזיר דווקא בפסח, הם נמנעים מלאכול בחג בשר בכלל.

מנהגים אלו, הם תוספת למנהגים הנוצריים שהם מקיימים ומה שעורר את רצונם לחקור הייתה העובדה, שבאף קהילה קתולית אחרת לא נוהגים מנהגים אלו.

דבר נוסף מייחד אותם. משפחות המתגוררות באותה עיר וששם המשפחה שלהן מורה על מוצא יהודי, התחתנו ביניהן ולא עם משפחות בעלות שם משפחה שאינו מורה על מוצא יהודי. למשל, משפחת מרוקו, התחתנה עם משפחת פיינרו, שזה אורן. או משפחת בנישתי, התחתנה עם משפחת טולידו. זה מרמז, שהם השתדלו לשמור על טוהר הגזע היהודי ולא להתבולל. הם שמרו על כך במשך הדורות.

מנהג נוסף שמאפיין אותם, הוא – שאינם קונים לחם ביום שישי. הם אופים אותו בעצמם וזה מזכיר את החלה. גם הלחם שהם אופים קלוע כמו החלה.

נכנסנו לבתיהם של צאצאי האנוסים. בין התקליטים והקלטות שלהם, מצאנו שירים בלאדינו. בין השירים שמענו את השיר – אברהם אבינו.

הם מכנים את השירים ־ חודיאו-איספניול. (חודיאו-יהודי. איספניול-ספרדי).

שמענו שם שיר על אסתריקה צרפתי. זהו שיר על אמא יהודיה, ששמרה על ילדיה בחירוף נפש, כדוגמת – חנה ושבעת בניה.

סוד הפמוט-צאצאי אנו.ספ- ופורט-ב. כרמי

בתיה כרמי

סוד הפמוטcastelo-de-vide-view

צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל מחפשים את זהותם היהודית. 

בעיר קסטלו דה־ויד, פגשנו אדם בשם מר קוניה. הוא שמע שאנחנו מישראל ובא לדבר אתנו. הוא סיפר לנו, שהוא צורף במקצועו ויש לו חנות תכשיטים.

הוא הראה לנו מגן דוד שקיבל מאבותיו. יש לו גם ספר תהלים וסידור. מר קוניה מספר בצורה גלויה שהוא יהודי. לא רק שאינו מסתיר את יהדותו, אלא אפילו עושה תעמולה ליהדות. כשמגיע יהודי למקום, הוא רץ ומארח ונמצא אתו, משך כל זמן שהותו. הוא מינה את עצמו, כנציג צאצאי האנוסים הגאים ביהדותם. יש לו אשה וילדים וכולם נוהגים כמוהו.

רוב האנוסים, התבצרו בתקופת האינקוויזיציה, במחוז הצפוני של פורטוגל. השר לענייני גנים לאומיים וארכיאולוגיה במחוז זה, מר קרולינו טפדג׳ו, יצא אתנו לסיור ברובע היהודי והראה לנו את בית אביו, סבו וסב סבו וכן מסגרייה ששמשה את אבותיו. הוא הראה לנו את המאפייה, אליה נהגו להביא את החמין בערב-שבת, את ביתם של הפרנס והגבאי היהודי, שהיה צריך לגבות כסף מהיהודים, כדי לתת לשלטונות בתקופת האינקוויזיציה.

כשהגענו לביתו של הרופא, סיפר לנו השר, שהאינקוויזיציה רדפה את הרופא והוא ברח להודו. כאשר נפטר, העבירו את עצמותיו לקבורה בקסטלו דה-ויד, אבל האינקוויזיציה, שרפה את עצמותיו, כאקט של העלאה על המוקד. גם לאחר מותו לא ויתרו לו. כיום הפך ביתו, ברובע היהודי, לבית תרבות ומוזיאון יהודי.

היה דבר מעניין שנתקלנו בו. זוהי ההתעוררות של העם הספרדי והפורטוגזי בכיוון של – לכפר, להכות על חטא ולבקש סליחה, על מה שהם עוללו ליהודים בתקופת האינקוויזיציה. מתקיימים היום ברחבי ספרד ופורטוגל, כנסים רבים, אסיפות ודיונים. בכנסים משתתפים נוצרים, יהודים וצאצאי האנוסים. סוארש, נשיא פורטוגל, ביקש מהעם היהודי סליחה בפומבי, על העוול שהעם הפורטוגזי גרם לו.

ההתעוררות התמקדה עד כה בשני מקומות, בקסטלו דה-ויד שבפורטוגל, שם שיחזרו את הרובע היהודי ואת בית־הכנסת. בחפירות מצאו אצבע מראה של ספר-תורה, כיסוי של סידור מעור ופמוטים של שמן. בעקבות ההתעוררות, הופכים מקומות למוזיאונים לתרבות ולארכיאולוגיה של התקופה. בספרד מתמקדת ההתעוררות בעיר או-ויאדו שבצפון ספרד. שם הקימה האוניברסיטה קתדרה לחקר האינקוויזיציה, הגירוש והקשרים המחודשים בין ספרד והיהודים.

לכנס שנערך בעיר טולידו, הגיע אדם שמוצאו מצאצאי האנוסים. כיום הוא גר ביוון. אבות אבותיו, חיו ביוון מאז גירוש ספרד, אבל מוצא משפחתו מטולידו.

הוא הביא עמו לכנס, מפתח, שעבר בירושה במשפחתו במשך כל הדורות מאז הגירוש.

סיפרו לו, שהמפתח הזה, הוא המפתח של בית משפחתם – שגורשה מטולידו בתקופת הגירוש.

אנשים שהיו בכנס, יצאו אתו לכתובת שנמסרה לו והמפתח, אכן פתח את הדלת.

לאחר – 500 שנה, המפתח שעבר מאב לבן, מאב לבן, פתח את הדלת.

קשרים ארכיאולוגיים

מר יהושע גורא, סגן ראש עיריית הרצליה, שיצא עם המשלחת הראשונה של הרצליה לספרד מספר – בעיר קלטיוד שבספרד, פגשנו את שר התרבות של מחוז ארגון.

 הוא ביקש מאתנו, למצוא ארכיאולוג, שיאתר, יקטלג וימפה את המקום בו קיימת האפשרות, שהיה שם בית קברות יהודי. מכיוון שהמקום היה שוקק חיים יהודיים בתקופה שלפני גירוש ספרד, חייב להיות שם גם בית-קברות.

גם השם קסטלו דה־ויד מעיד על קיום חיים יהודיים. קסטל-פירושו טירה, דה ויד – פירושו יהודים. כלומר – טירת היהודים. השר אמר לנו, שהוא מוכן לממן את שהיית הארכיאולוג ובני משפחתו על חשבון ממשלת המחוז. אנחנו מנהלים עדיין משא ומתן אתו ועם כמה ארכיאולוגים שמוכנים לצאת ולנסות לאתר את המקום.

כשהופענו שם באותו סיור עם להקת הפולקלור מהרצליה, ניגשה אלי אשה, כנראה מצאצאי האנוסים ונתנה לי תמונה. בתמונה היה סמל של מנורה על פתח בית, כדוגמת מנורת שבת עתיקה. עם דמעות בעיניה סיפרה לי האשה, שהיא מצאצאי היהודים שחיו במקום. היא נישקה וחיבקה את חברי הלהקה והיה לה קשה מאוד להיפרד מאתנו, כשעמדנו לעזוב.

כשניסינו לחקור, מדוע אין צאצאי האנוסים עולים לארץ, הבנו, שיש להם כנראה בעיה של זהות. הם מחפשים את זהותם ואולי גם מתביישים .

סוד הפמוט-צאצאי אנו.ספ- ופורט-ב. כרמי

בתיה כרמיסוד הפמוט - אפיית החלות בערב שבת

סוד הפמוט

צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל מחפשים את זהותם היהודית. 

הג׳ודריה ־ הרובע היהודי

נילוותה למשלחת מהרצליה, גם מיכל אורן, חוקרת גיאוגרפיה והיסטוריה באוניברסיטה העברית והיא מספרת על התרשמותה – מה שמאפיין את הערים בפורטוגל הוא, שבהרבה מהן, יש ג׳ודריות שהן כמו גטו – בו גרו היהודים.

בהתחלה, הם גרו בגטו מתוך בחירה, כי הם העדיפו לחיות ביחד. האניסות החלה, כשניתנה בספרד הברירה לבחור בין שתי אפשרויות – להיות ממש נוצרי או לעזוב את הארץ.

בפורטוגל, זו הייתה מעין מלכודת. מצד אחד, חיו היהודים בתנאים טובים יחסית והיו מקורבים למלכות ומצד שני, הכריחו אותם לחיות כנוצרים ולא איפשרו להם לעזוב את הארץ. כך, שתוך תקופה של כמאה שנה, לא נותרו בספרד יהודים, שיכלו עדיין לומר שהם יהודים ומצד שני, לא איפשרו להם להינשא לנוצרים ולא הייתה טמיעה. כך הם נותרו כגוף בפני עצמו ותהליך הטמיעה לא התרחש.

האינקוויזיציה פעלה רק נגד מי שהוטבל. פעם אחת נטבלת – אתה כבר לא יכול לחזור בך ואז אתה צריך להיות נוצרי טוב.

ככל שהערים היו קרובות יותר לערים הראשיות ־ ליסבון ופורטו, ההתבוללות הייתה גבוהה יותר, כי המשטר היה חזק יותר. באופן כללי, צריך לזכור, שבמאה ה-18, החל מהמהפכה הצרפתית, כשהחלה המודרניזציה, חדרו הרבה כוחות ליברליים גם לפורטוגל. עם הרצון לתחייה – הפך גם הדור הצעיר של האנוסים, להיות חילוני וזוהי כנראה אחת הסיבות לכך, שהאנוסים נעלמו ונטמעו.

ככל שמתרחקים ומגיעים לגבולות הארץ, מוצאים שם יותר אנוסים.

בפורטוגל ישנו מחוז הנקרא ״אחרי ההרים״. שם ניתן למצוא היום הרבה אנוסים.

העיר בלמונטה שבפורטוגל, היא עיר הרבה יותר צפונית ומתקרבת לאזורים בהם היו אנוסים.

בצפון פורטוגל, מוצאים אנשים, המקיימים מנהגים המאפיינים את צאצאי האנוסים.

בקסטלו דה-ויד עשינו סקר. עברנו מבית לבית – שאלנו את האנשים שאלות שונות כמו ־ האם נמצאים שם אנשים שיש להם שם משפחה כמו ־ מרוקו, או קרפטו, הידועים כשמות יהודיים, או משפחת דה-סילבה, שהיא משפחה אנוסית מפורסמת, שבתקופת האינקוויזיציה הועלו אנשים מבניה על המוקד על קידוש- השם. מצאנו, שיש בקסטלו דה-ויד, שמות משפחה רבים, שהמכנה המשותף לכולם הוא, שהם קשורים לבעלי־חיים כמו – קרפטו שפירושו קיפוד וכד׳.

לא ברור למה, אבל ייתכן שהצמידו להם שמות אלו. שאלנו אנשים עם שמות יהודיים, אם יש להם קשר ליהדות או האם ידוע להם על מנהג הדלקת נרות-שבת. אף אחד מהם לא היה מוכן להודות. אולי משום שהם פוחדים, אף על פי שהיום אין להם סיבה לחשש. הממשלה הפורטוגזית, מעוניינת למחוק את העבר, אבל עדיין קיים מה שנקרא – הפחד.

היו אנשים, שאמנם לא הודו שיש להם קשר ליהדות, אבל יחסם אלינו, אולי רומז על כך. פגשנו שם אדם, שהיה נחמד אלינו בצורה בלתי רגילה.

הוא רמז לנו, שיש לו קשר ליהודים ושהוא זוכר דברים מסויימים, אבל לא הודה, שהוא בעצמו – יהודי. רק העניין הרב שהוא גילה בנו העיד על כך.

היו תגובות של אנשים אתם דיברנו, כמו – בכי בזמן שמיעת ברכה, אבל אי אפשר היה לדעת, מה הם יודעים או מה הם מרגישים. הם מצליחים להסתיר זאת.

האדם היחיד שהודה שהוא יהודי, היה מר קוניה הצורף. הוא סיפר שאמא שלו היא ממוצא יהודי. הוא גם יודע מי מהאנשים האחרים הוא ממוצא יהודי, על אף שהם מסתירים זאת. הוא הראה לנו באצבעו – הנה זה יהודי וזה יהודי…

סוד הפמוט-צאצאי אנו.ספ- ופורט-ב. כרמי

בתיה כרמי

סוד הפמוטסוד הפמוט - אפיית החלות בערב שבת

צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל מחפשים את זהותם היהודית. 

לאי הפורטוגזי, סן-טיגל, הגיעו אנשים מקסטלו דה-ויד ולכן, כנראה, מנהגי האנוסים שלהם וניב השפה דומים לאלו של האנוסים מקסטלו דה-ויד.

מתוך האינטרנט : קסטלו דה וידה

קסטלו דה וידה היא עיירה קטנה, כמו רבות מסוגה: טירה על הגבעה, רחובות צרים ותלולים, כיכר קטנה עם מזרקה, ועוד כיכר, מוארת ורחבה, מול כנסית מריה הקדושה. יש בה גם פארק שבו הגימלאים משחקים קלפים, ועוד פארק שבו הם פשוט יושבים ומתחממים בשמש. את עקבות ההיסטוריה היהודית במקום ניתן ראות בשמות של הרחובות, כמו רואה דה ג'ודאריה ("רחוב היהודים") וגם בבית כנסת קטן, מהעתיקים בפורטוגל. ב-1496 רבים מהיהודים של קסטלו דה וידה העדיפו לקבל על עצמם את הנצרות. הם נשארו בעיר ומילאו בה תפקידים מובילים. אבל היהודים הם לא היחידים שהותירו את חותמם במחוז אלנטיישו, בו נמצאת קסטלה דה וידה. העקבות מוקדמים ביותר של ציוויליזציה אנושית באיזור הם דולמנים מהתקופה המגליטית, ואחריהם – שרידי מבנים מהתקופה הרומית ומהתקופה המוסלמית.

קסטלו דה-ויד, הוא המקום היחיד, שבו מתחילים את חג הפסח ביום שישי בערב, בו בזמן שבכל מקום אחר, חל ערב חג הפסחא, ביום ראשון ובשבת שלפני כן – בערב, מתחילים את הטקסים.

באופן כללי, ניתן לומר, שהאנוסים בקסטלו דה-ויד כבר אבודים. זוהי הערכה שלי. אני חושבת, שאין סיכוי להחזיר שם אנשים ליהדות. הם יותר מדי טמועים בקתוליות.

הדוגמה הבולטת, היא שוב הצורף קוניה. הוא יודע שהוא יהודי, אך בכל זאת ממשיך לבקר בכנסייה, כנוצרי לכל דבר. הוא לא מסביר זאת. זה לא מעניין אותו. היום העולם הוא חילוני יותר. הוא חי כך כל חייו וימשיך לחיות כך עד סופו.

אני חושבת שההתעוררות בעיר בלמונטה, החלה בזכותו של אדם כבן 35 שהתעורר תחילה בעצמו וגרם להתעוררות ולתחייה היהודית שם. כל מנהגי היהדות שנהגו בהיחבא, נשתמרו אצלם הרבה יותר חזק.

מתוך האינטרנט : מיהו יהודי בבלמונטה

העיירה הקטנטונת בלמונטה, השוכנת על צלע הר מונטה דה אשפרנסה באיזור סרה דה אשטרלה, היא בת גילה של ממלכת פורטוגל עצמה. את מעמדה כעיר ימיביניימית בחסותו של המלך, עם מגילת זכויות, קיבלה כבר במאה ה-12. אז גם נבנתה מצודת העיר, הניצבת בראש סלע תלול. במצודה זו, אגב, נולד פדרו אלווארש קבראל, המגלה של ברזיל. בכנסיה המקומית אפשר לראות את פסל של הבתולה הקדושה אשר ליווה אותו, על פי הסיפור, באותו מסע שהתרחש לפני 500 שנה.

כבר במאה ה-13 היתה בבלמונטה קהילה יהודית גדולה. ב-1492 התמזגו לתוכה יהודים רבים ממגורשי ספרד, וארבע שנים לאחר מכן התחילו רדיפות גם בפורטוגל עצמה. במשך מאות שנים שמרו צאצאי האנוסים של בלמונטה בסתר על מנהגי היהדות, ורק ב-1974, לאחר הדחתו של השליט הפאשיסטי סלזאר יכלו להודיע סוף סוף באופן חופשי על דתם. באותו הזמן איש כבר לא ידע את השפה ומשמעותם של חלק מהמינהגים אבדה. ב-1996 נבנה בבלמונטה בית כנסת חדש ובו הוצב רב במשרה מלאה וכעת מתוכננת הקמת מוזיאון. כיום גרים בבלמונטה 200 יהודים – כמעט 10% מאוכלוסיית העיירה.

עקבות של נוכחות יהודית אפשר למצוא גם בעיירות שכנות. בעיר קוביליה, שבה שכנה אחת הקהילות היהודיות הגדולות בפורטוגל ערב פרוץ הרדיפות, התחיל לאחרונה אחד היקבים לייצר יין כשר. "בשבילי, היהודים הם לא רק חלק מהעבר של פורטוגל, אלא גם ההווה והעתיד," אומר סניור רואי מוריירה, מייסד הפרוייקט. "גדלתי כקתולי, אבל אם להביט בספרי האינקוויזיציה, אפשר שיסתבר שאני נצר למשפחה של אנוסים, יהודים שאולצו להמיר את דתם לנצרות." לא רחוק מבלמונטה, בעמק ציורי, פועל מועדון הגולף "קווינטה דה ביקה אקדמיה דה גולף" ולצידו מסעדה רחבת ידיים ומעוצבת להפליא, הנחשבת לאחת הטובות ביותר באיזור.

מה שאני טוענת הוא, שככל שיהיו יותר עיירות, אליהן תגיע בשורת היהדות, יתגלו עוד אנוסים.

דיברתי עם הצעיר הזה. הוא סיפר לי שבאזור בלמונטה, יש עשרות עיירות שיש בהן ג׳ודריות וניתן למצוא שם אנוסים. הייתה תקופה, שלא הייתה משפחה פורטוגזית נוצרית רגילה, שלא היו בה יהודים. התופעה הזאת הייתה כל כך שכיחה שבעבר נחשב עבור קתולי לכבוד רב, שהוא יכול היה לומר, שהוא נוצרי טהור, ללא דם יהודי במשפחתו. בפורטוגל היו כל כך הרבה אנוסים, שאם יעשו היום סיור בכל העיירות, בוודאי ימצאו עוד אלפי יהודים שירצו לחזור לכור מחצבתם. זהו רק עניין של פרסום. ככל שזה יתפרסם יבואו יותר אנוסים.

סוד הפמוט-צאצאי אנו.ספ- ופורט-ב. כרמי

בתיה כרמי

סוד הפמוט

צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל מחפשים את זהותם היהודית. עמוד הקלון

לאחרונה, החלה קבוצת חובבי ארכיאולוגיה, המונחית ע״י ארכיאולוג מאוניברסיטת ״אבורה״ בפורטוגל, לערוך סקרים וחפירות. בין היתר, החליטו לערוך חפירות ארכיאולוגיות בקסטלו דה-ויד, ליד מבנה שחושבים ששימש כבית-כנסת.

במשך שנים, היה הבית עזוב והוא היה מלא אשפה. החופרים גילו שם ארון מעוצב. חושבים שזהו ארון־קודש, אם כי אין וודאות לכך. הארון בנוי מאבן ולכן נשמר מהתקופה שלפני האינקוויזיציה, כלומר משנת 1400 לערך.

לארון לא היו דלתות והוא היה ריק. ארכיאולוג שבא ובדק את המקום, קבע שהיה זה בית-מדרש. הם שיפצו את המקום וכתבו שלט – בית-כנסת. הם המשיכו לחפור גם בקומה התחתונה, בה מצאו הרבה חרסים ועצמות בעלי-חיים. גם אנחנו השתלבנו בחפירות. מצאנו שלבית יש שני חדרים. אולי אחד מהם שימש כעזרת-נשים.

לג׳ודריות, קוראים עד היום ג׳ודריות, אף על פי, שאף יהודי כבר לא גר שם. הג׳ודריות, נמצאות בדרך כלל במקומות נחותים מבחינה טופוגרפית. הנוצרים לא רצו לגור במקומות אלו ולכן, נאלצו היהודים לגור שם.

היום, הופך האזור לפופולארי ואנשים בעלי־אמצעים משפצים את הבתים העתיקים הציוריים והופכים את האזור ליוקרתי.

איך ייתכן שיש עיירה יהודית שלא שמעו עליה?

פגישתו הראשונה של מר אהרון נחמיאס עם האנוסים בבלמונטה שבפורטוגל, הייתה בשנת 1982 והוא מספר – כראש עיריית צפת, פנו אלי ממשרד החוץ הישראלי וביקשו שאחתום על הסכם ״ברית ערים תאומות״ בין העיר צפת והעיר גווארדה שבצפון פורטוגל. אמרו לי שגווארדה הייתה לפנים עיר, שבה התגוררה קהילה יהודית, בעלת עוצמה תרבותית מיוחדת. ואכן, יש בגווארדה רובע יהודי, בו ניתן לראות על משקופי הדלתות, סימני מזוזות שהיו קבועות בהן.

במסגרת ביקורי, הוזמנתי לבקר גם בעיירה היהודית בלמונטה. שאלתי את ראש עיריית גווארדה – איך ייתכן שיש עיירה יהודית שלא שמעו עליה ?

והוא השיב לי ־ עובדה, אתה תראה במו-עיניך.

בבלמונטה, קיבלו את פנינו, ראש העיר ומאה וחמישים תושבי המקום. סיפרתי להם על ישראל ועל צפת ולבסוף שאלתי ־ מדוע אומרים שאתם יהודים! ואז קמה אשה כבת 45 ואמרה – אני אומר לך מדוע אומרים שאנחנו יהודים – אנחנו מקפידים על צום ביום הכיפורים, אופים מצות מיוחדות בפסח, איננו מתחתנים עם זרים אלא רק בינינו ואנחנו מדליקים נרות לכבוד שבת ומן הראוי שתדע, שאנחנו שומרים על המנהגים האלו, מזה מאות בשנים, כשכל הזמן התהפכה חרב על צווארנו.

לאחר מכן ביקרתי בבתיהם. הם הראו לי את ארון הקיר, בו הם מחביאים את הנרות שהם מדליקים לקראת שבת וסוגרים את דלתותיו. הם הסבירו לי שהסיבה לכך היא, שאם אדם שאיננו יהודי, יעבור על יד חלונם ויראה נרות דולקים, מיד יבין, שאלו הם יהודים. באחד הבתים, הראתה לי אשה קשישה, מגילת אסתר, עליה שמרה בקנאות רבה.

הם סיפרו לי שאמנם הם נכנסים לכנסיות ומשתחווים לצלב, אך אומרים ־ אתה לא אבינו ולא אמנו, אנחנו מאמינים במשה.

כל שראיתי בבלמונטה ושמעתי מהאנוסים, הפליא אותי וכאשר חזרתי לישראל, דיווחתי על כך למר אהרון אוזן שהיה שר הקליטה. הצעתי לו, לפעול יחד עם הסוכנות היהודית, כדי לטפל באנשים אלו הנקראים יהודים ואיש אינו יודע עליהם. גם מר אהרון אוזן הופתע מהדיווח על האנוסים. לאחר כשבוע, נפגשנו במזנון המסת כדי לדון בנושא. הוא אמר לי – אני מבקש שתחזור לבלמונטה ותביא לי דו׳׳ח מפורט יותר. אמרתי לו שניתן יהיה להביא דו״ח מפורט יותר, אם גם אדם דתי יתלווה אלי לשם.

בעוד אנחנו מדברים, עבר על ידנו ח״כ הרב מנחם הכהן. שנינו הצענו לו להצטרף לשליחות.

סוד הפמוט-צאצאי אנו.ספ- ופורט-ב. כרמי

בתיה כרמי

סוד הפמוטסוד הפמוט - בתיה כרמי

צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל מחפשים את זהותם היהודית. 

תקוותנו נשגבת ופשוטה

 שרו צאצאי האנוסים בבלמונטה 

כ-60 איש, כולם בני משפחה אחת, התאספו בביתו של אביהם הזקן.

האורחים הזרים נתבקשו לעזוב את הבית. הוסבר להם, שהמשפחה עומדת לערוך טקס, בו אסור לאדם זר להיות נוכח. רק לאחר הפצרות רבות ולאחר שבן המשפחה, בדק את דרכוניהם של האורחים, כדי לוודא שאכן הם יהודים מישראל, הותר להם להישאר. האורחים היו שני הח״כים, שיצאו בעקבות האנוסים, ביוזמת שר הקליטה אהרון אוזן ועם עידוד הרבנים הראשיים לישראל. היו אלה ח׳כ הרב מנחם הכהן, חכי אהרון נחמיאס ודומינגוס, עיתונאי פורטוגזי, אף הוא מהג׳ודיאוס, שהתלווה אליהם.

המקום – ביתם של צאצאי האנוסים בבלמונטה אשר בפורטוגל. החג אותו עמדה המשפחה לחגוג – חג ״הפסקואה״ (פסח בפורטוגזית).

התאריך – 24 באפריל 1983.

היה זה ב-י״ד באייר, חודש לאחר פסח שלנו, כלומר, ערב ״פסח שני״. מכיוון שהם חוגגים את הפסח, בתאריך שנקבע לפי ספירת 13 חודשי ירח, עשוי לצאת, שפסח שלהם, יחול אפילו חודש, אחרי פסח לפי ספירתנו.

על הפגישה עם הג׳ודיאוס ועל הטקס שנערך, שמענו מהרב מנחם הכהן.

כשהבית היה מלא באנשים, עברו כל בני המשפחה, לחדר השני, שם עמד שולחן מכוסה במפה.

היה זה בשעת שקיעת השמש. כשכולם עמדו מסביב לשולחן, ביקשה בת המשפחה שיפסיקו את הרעש, כדי שיוכלו להתחיל בטקס והזקנה הרימה את המפה.

על השולחן, התגלתה קופסה ובה חתיכות בצק מפוחמות, לידה צלחת ובה עלי חסה וירק נוסף. הזקנה הסבירה, שזהו טקס הפרשת המעשר מהבצק. את חתיכות הבצק הם שמרו במשך שנים אחדות.

הבת החזיקה את קופסת הבצק בידה האחת ובשנייה כיסתה אחת מעיניה. עמדה מול החלון הפתוח, כשהיא פונה לצד מזרח, נענעה את הקופסה, בירכה בפורטוגזית, ברכות הנקראות – קאנטיקה דה פאסקואה ־ שירת הפסח, ונשקה לבצק שבקופסה. היא חזרה על כך שלוש פעמים.

אחר כך, עברה הקופסה מיד ליד וכולם אמרו – ״סקורדוטוזה״ ומלים שבתרגום לעברית – זהו הלחם שאכלו אבותינו בצאתם ממצרים בדרכם אל הארץ המובטחת.

הטקס הבא, כדוגמת הטקס הקודם, נערך עם צלחת הירק. כל אחד מהנוכחים קיבל חתיכות ירק. על הירק הם אמרו – ירק זה אכלו אבותינו בצאתם ממצרים, בדרכם אל הארץ המובטחת.

מתברר, שאצל הג׳ודיאוס, הבנות הן החזניות והן מנהלות את הטקס ובני המשפחה, חוזרים אחריהן על הברכות והתפילות. זאת, משום שהנשים הן המעבירות את המסורת לילדיהן. אולי משום כך, הן גם מברכות ״ברוך שעשני אשה״.

בקצה החדר, הייתה דלת ומאחוריה, כוך נסתר. הזקנה פתחה את דלת הכוך, והדליקה בתוכו שתי פתילות בשמן זית, שלצידם היו מונחים ענפים ומיד סגרה את הדלת.

הם הסבירו שסוגרים את הדלת, כדי שהשכנים הנוצרים לא יראו את הנרות.

שוב ניסו לבקש מאתנו שנלך, כי הם עומדים לאכול את סעודת־החג ואסור לאיש זר להצטרף אליהם.

אותו טקס, התנהל גם בבתי-אב אחרים בעיר, אליהם הגיעו כל בני המשפחה.

בהמשך שהותנו שם, כבר ידעו שאנחנו יהודים מישראל וקראו לעברנו ־ שבת-שלום, או – אנחנו ג׳ודיאוס. הסתבר שהם מברכים בברכת שבת-שלום, בכל הזדמנות חגיגית ולא רק בשבת. באחת החצרות, כיבדה אותנו אשה, במצות דמויות פיתות קטנות, מתוך קערה גדולה. היא עטפה את המצות במפית ורמזה לנו להחביאן בכיס, כשהיא מורה על פיה, לאות שתיקה. גם אשה זו הדליקה נרות בכוך, שעליו כיסה וילון. גם שם חשדו בדומינגוס העיתונאי והתעורר ויכוח.

חילקתי לילדים כיפות שהבאתי מהארץ ונאלצתי להבטיח למי שלא קיבל, שאשלח להם כיפות נוספות כשאחזור לישראל.

מנהגים נוספים ממנהגי הג׳ודיאוס – האב הוא המגלה לילדיו את סוד מוצאם היהודי ומשביע אותם, שלא לגלות את הסוד. דומינגוס סיפר לנו, שגם הוא נשבע כך ולכן, רק לאחר היתר מאביו, סיפר לנו על מנהגי הפסח שלהם. הם שוחטים כבש ואוכלים אותו צלוי בפסח, אך מקפידים שלא לאוכלו על הדם. התברר שהם יודעים על תענית אסתר, אבל לא על פורים. ביום כיפור הם צמים ומתפללים. הזקנים אינם אוכלים חזיר.

בעבר, הלכו לכנסייה לעתים תכופות, כדי ששכניהם הנוצרים יראו, עד כמה הם נוצרים טובים. היום הם הולכים לכנסייה לעתים רחוקות.

הם נישאים בינם לבין עצמם, כשאת טקסי החתונות, הם עורכים עדיין בכנסייה, אבל אחר כך, עורכים טקס משפחתי נוסף, שהוא המחייב והחשוב, בנוכחות עשרה אנשים. כמו המניין שלנו. כמעט ואין גירושין אצל הג׳ודיאוס ואת מתיהם הם קוברים בבית הקברות הנוצרי, אולם ללא סימן הצלב.

המארחים, הסכימו לשיר בפנינו משיריהם. הם שרו על־עשרת הדיברות, על מרים הנביאה ושיר תקווה האומר ־ תקוותנו עוד לא אבדה, תקוותנו נשגבת ופשוטה לשוב לארץ אבותינו, ארצו של דוד המלך.

ביום האחרון לביקורנו בבלמונטה, מוסיף ומספר מר אהרון נחמיאס, נכנסנו לאחד הבתים.

בחוץ ירד שלג ובפנים מצאנו זקן יושב ומתחמם ליד מדורת עצים. ישבנו לידו וניסינו לעודד אותו, לספר לנו עוד על מנהגיהם, אבל האיש לא הגיב.

והנה לפתע, אמר הרב מנחם הכהן – שמע ישראל… הזקן התרומם, כאילו משהו התחולל בו וקרא – את זה שמעתי פעם מהסבא שלי, כשהייתי ילד.

בערב, כשעמדנו לצאת לליסבון, באו להיפרד מאתנו, כל הנקראים יהודים.

הם עמדו בשורה עורפית וביקשו את ברכתו של הרב. הרב מנחם הכהן, בירך כל אחד וכל אחת בנפרד בשמם. הברכה נמשכה כשעה וחצי.

חזרנו לארץ. לאחר כארבעה חודשים, הגיעה קבוצה של 23 מאנשי בלמונטה. לקחנו אותם לכותל המערבי ואירחנו אותם בצפת. הם ביקשו לחזור ולהישאר בארץ.

אמרנו להם שזאת ארצם, אבל הם צריכים לדעת שהם חייבים בגיור.

התעוררות צאצאי האנוסים בבלמונטה שבפורטוגל

בתיה כרמי

סוד הפמוט

צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל מחפשים את זהותם היהודית. 

התעוררות צאצאי האנוסים בבלמונטה שבפורטוגל

על ההתעוררות בקהילת בלמונטה, סיפר לנו הרב אליהו אביחיל, יו״ר אגודת ״עמישב״ למען נידחי ישראל.

ריכוז גדול של צאצאי האנוסים, קיים בעיר בלמונטה שבפורטוגל, שהיא עיר צפונית וקרובה לאזורים בהם היו אנוסים.

בקהילה זו, ידעו המשפחות, שהן ממוצא יהודי ומצאצאי האנוסים. אל אנשי הקהילה הזאת אפשר להתייחס כאל יהודים. האנוסים בבלמונטה, התחילו להתעורר באופן מעשי להקמת קהילה לפני כשנתיים, אבל היו גם נסיונות קודמים להתעוררות יהודית בכל האזור. אדם בשם ברוש באושטו, שהוא בעצמו מצאצאי האנוסים, התגייר ונשא לאשה, בחורה יהודיה ממרוקו. הוא החל בפעילות עניפה, להחזרת צאצאי האנוסים שבצפון פורטוגל לחיק היהדות.

התארגנו אז כ-50 קהילות.

הקימו ישיבה, שהייתה מעין סמינר למורים, בה למדו מורים לעברית וליהדות.

בעיר פורטו, בנו, בתרומתו של הנדבן כדורי, בית-כנסת.

 אחרי שנים אחדות של התעוררות, החלו שוב הלחצים מצד הכנסייה.

הממשלה שהייתה דיקטטורית, שיתפה פעולה עם הכנסייה. האשימו את באושטו שהיה קפטן בצבא פורטוגל, בהאשמות שונות. הוא הועמד למשפט ולבסוף יצא משירותו בצבא ללא פנסיה. בעקבות הלחצים, התפוררו הקהילות שהוקמו וחזרו למצב שבו היו נתונות בתקופת רדיפות האינקוויזיציה.

לפני עשר שנים, מספר הרב אליהו אביחיל, נסעתי לבלמונטה. אנשים פחדו לאפשר לי להיכנס לבתיהם. פתחו סדק צר בדלת ואמרו, שאינם מדברים עם אנשים זרים.

הייתה אז משפחה בשם נונס שרצתה להתגייר. אחד מבניה, בחור צעיר בשם אליאס, ביקש מאתנו לגיירו.

בסופו של דבר, הוא ובני משפחתו התגיירו והיום הוא נקרא בשם אליהו.

לפני שנתיים, החליט אליהו להקים את הקהילה מחדש.

ההתעוררות החלה, עם הגעתם של שליחים מישראל. הקשרים הלכו ונתהדקו, עד שהחליטו על הקמת הקהילה. בינתיים החליטו באגודת ״עמישב׳׳ לפעול למען הקהילה.

בפסח תש״ן – מספר הרב אביחיל ־ נודע לנו שהסוכנות החליטה לממן באמצעות קרן פינקוס, את נסיעתו של הרב יוסף סבג, לשעבר רב בוונציה לפורטוגל, כדי שישמש כרב קהילת בלמונטה. היה לנו קשר מכתבים עם מזכיר קהילת בלמונטה, שבא לירושלים וביקש ממני לבוא לבלמונטה, כדי לשכנע את בני הקהילה לעלות לישראל.

החלטתי לנסוע לבלמונטה, כדי לנסות לעזור בנושא העלייה וגם בנושא הגיור.

כשבאתי לשם, ראיתי שהקהילה מצויה במצב רוחני ירוד ביותר. חששתי שמא יווצר מצב של אנשים שמתגיירים, אבל אינם שומרים על מצוות היהדות.

צאצאי האנוסים בבלמונטה – מתגיירים

(ערב פסח תשנ״א 1991)

כשהרב סבג, פנה אלי שוב וביקש ממני שאבוא לבלמונטה, כדי לעזור לו לגייר את הקהילה, מספר הרב אביחיל, התייעצתי עם הרב הראשי לישראל, הרב אליהו. הוא שוחח עם הרב סבג ולאחר שיחתו אמר לי, שלפי מה שנאמר לו – המצב הרוחני בקהילת בלמונטה משתפר.

נסעתי לבלמונטה יחד עם דב הכהן, סטודנט וחוקר ב״מכון יד בן-צבי״, כדי שיחד עם הרב סבג, נהווה בית-דין של שלושה אנשים, כפי שהמנהג דורש.

כשהגענו לשם, ראינו שחלה שם מהפיכה של ממש בנושא היהדות. לאחר 500 שנה של חיים לא יהודיים מסודרים, עם קצת מנהגי יהדות, הם הקימו שם מקווה ובית-כנסת. לכל האנשים יש תפילין. החיים היהודיים הולכים ונרקמים. נוכחתי לראות שהרב סבג חולל נפלאות. שמחתי על המצווה שנפלה בחלקי – להשתתף במצוות הגיור. גיירנו את אנשי הקהילה, המונה 64 איש, מספר שמשמעותו הסמלית בגימטריה ״סד״ ו״תשם בסד רגלי״…

לאחר שלחצו את רגליהם במשך כל השנים, הפכו להיות קהילה יהודית.

את טקס הגיור, קיימנו ללא ברכה ובלי לשנות את שמותיהם, כפי שמגיירים יהודים, גיור לחומרה.

אחר כך, ערכנו אחד – עשר טקסי חתונות, שכן כל הזוגות הנשואים שהתגיירו היו צריכים להינשא מחדש, כפי שדורשת ההלכה.

מקבלים עול של מצוום ואומרים – ״ שמע ישראל"..בתיה כרמי

 

סוד הפמוט - בתיה כרמימקבלים עול של מצוום ואומרים – ״שמע ישראל"..

על הצטרפותו לבית-הדין לגיור בבלמונטה, שמענו מדב הכהן, שהוא חוקר היסטוריה של עם ישראל במכון ״יד בן-צבי״. מספר דב הכהן – דודי ר׳ שמואל הכהן, עובד במשרד הדתות ומטפל בנושא הגיור. את הרב סבג, רבה של בלמונטה, הכיר בהיותו בברזיל. כשביקש הרב סבג, לגייר את אנשי הקהילה שלו, בבלמונטה, התקשר עם ר׳ שמואל הכהן ועם הרב אליהו אביחיל וביקש שיבואו לבלמונטה, כדי שיהיו שלושה יהודים כשרים, שישמשו כבית-דין לגיור אנשי הקהילה. לפי ההלכה, כל יהודי שומר-מצוות, יכול לשמש כחבר בית-דין לגיור. לכן, מכיוון שדודי לא יכול היה לנסוע, הוא התקשר אלי ושאל אותי, אם אני מוכן לנסוע במקומו. הסכמתי ונסעתי. למרות שאני עוסק בחקר תולדות עם-ישראל, חשבתי תמיד, שאנוסים כיום, הם אנשים מתבוללים, שאין להם, שום זיקה ליהדות ורק ידוע להם שאבות אבותיהם היו יהודים שנאלצו להתנצר.

כשהגעתי לשם, ראיתי שאין זה כך כלל. נוכחתי לדעת, שצאצאי האנוסים, הם יהודים ממש, ששמרו על יהדותם במשך 500 שנה. הצורך להסתיר את יהדותם, שיבש חלק מהמנהגים שלהם, כמו, הדלקת נרות בסתר, מנהג שהפך להם כיום לחוק והם חושבים שאסור להדליק נר שלא בתוך כד. לקח לנו הרבה זמן לשכנע אותם, שאין צורך להסתיר את הנרות.

הגענו לבלמונטה בשעה אחת אחר-חצות. חיפשנו את ביתו של אחד מאנשי הקהילה.

היינו עייפים וראיתי שאין אפשרות אחרת, מאשר לשאול את אחד העוברים ושבים מתושבי בלמונטה.

בשעה אחת וחצי, עברה מכונית. עצרתי אותה ושאלתי את הנהג בפורטוגזית, אם הוא יודע היכן גר האיש שאני מחפש. הוא השיב לי – תסלח לי על הביטוי, אבל האם הוא יהודי ? הוא חשב שהוא צריך להתנצל על כך שהוא מזכיר את המלה ־ יהודי. אמרתי – כן, הוא יהודי והוא הראה לנו את ביתו.

על אף שחלפו 500 שנה, הגויים שם יודעים להצביע – כאן גר יהודי, כאן גר גוי…

זה עורר בי שוב את התחושה, שהאנוסים כיום, הם יהודים הממשיכים לשמור על יהדותם בסתר, אם כי לפני עשר שנים, היה מצבם גרוע יותר, כששמרו באופן חיצוני, על אורח חיים נוצרי. עדויות לכפילות הדתית, ניתן לראות אפילו בבית-הקברות, שם נמצאת, למשל מציבה, שעליה יש גם צלב וגם מגן-דוד.

כשהגענו, היה זה יום רביעי בלילה. למחרת, הכרנו את אנשי הקהילה ומוסדותיה. הם שכרו דירה מאחד אנשי הקהילה והיא משמשת להם כבית-כנסת.

את ספר-התורה, הביאו מתורכיה. ראינו קהילה המתרכזת מסביב לרב סבג, שהצליח להפוך אותם, אכן, לקהילה. ביום חמישי בערב, הכרנו אנשים נוספים. ארגנו אותם בקבוצות והתחלנו ללמד אותם הלכות שבת וברכות.

החל מהמגע הראשון ומסקירת עבודתו של הרב סבג, הבנו שכל אדם בקבוצה זו, הרוצה להתגייר ־מצווה לגיירו. נסענו לשם לימים אחדים בלבד ולכן מיהרנו. שלב ראשון של הגיור היה – קבלת עול מצוות.

הכוונה הייתה, שכל אחד מהם, יאמר בפנינו, שהוא מקבל עול מצוות, עול מלכות שמים ושהוא יקיים את כל הכתוב בתורה. לאחר מכן, אמר כל אחד מהם – ״שמע ישראל״…

הקבוצה הראשונה שמנתה 23 איש, עברה את הגיור כבר ביום חמישי. בחרנו באנשים אלו, כקבוצה ראשונה, על פי קריטריון שהיצבנו לנו ־ מי שקרוב יותר לקהילה ולבית-הכנסת ומגיע לכל האירועים שהרב סבג מארגן, יגוייר בקבוצה הראשונה. ביום שישי בבוקר, התפללנו יחד עם אנשי הקבוצה. לקראת אחר-הצהרים, באו האנשים עם מגבות בידיהם, לטבילה במקווה. הנשים לבשו חלוקים וכך טבלו גם הן בפנינו, כשהן חוזרות ואומרות, שהן מקבלות עליהן עול מצוות.

הגיור שלהם היה ״גיור לחומרה״. כפי שמגיירים יהודים שנתרחקו מהמצוות ולא כפי שמגיירים גויים. הטבילה הייתה ללא ברכה. אצל הנשים הגיור כלל ־ תחילה קבלת עול מצוות ואחר־כך, טבילה ללא ברכה. אחרי שהנשים יצאו, נכנסו הגברים.

אצל הגברים, קיימת גם הבעיה של ברית-מילה, אבל התברר שלכל הגברים שבאו להתגייר, כבר נערכה ברית־מילה. מל אותם, דר׳ יהושע רוח שהוא רופא אורולוג וראש הקהילה בליסבון. בשנים האחרונות, הוא מבקר בבלמונטה ומל שם את כל הגברים.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר