פינת המשורר/סופר/אמן המתחיל


פינת המשורר/סופר/אמן המתחיל

לחברים / גולשים רוב שלומות……חציית הים בידי ישראל ומשה

במסגרת פינה חדשה זו, אתר מורשת מרוקו, שם לו למטרה לקדם סופרים ו/או משוררים, מספרי סיפורים, ציירים או כל אומנות אחרת גם היא אינה קשורה במורשת יהדות מרוקו……עלי לציין שכל המתפרסם כאן הינו באחריות המפרסם בלבד ואין לאתר מורשת מרוקו כל אחריות באשר למובא בפניה….

דרך ההתנהלות כאן היא כדלקמן :

האמן שולח את החומר לאתר מורשת מרוקו, הוא ורק הוא יחליט באם לפרסם או לא…..כל זה ללא שום תמורה או טובת הנאה אחרת……

אתר מורשת מרוקו יפרסם למשל שניים שלושה קטעים, ציורים, שירים. וכו'…..ולא יפרסם את כל היצירה…..
פינה זו באה לתת במה לכל יוצר אשר אין ביכולתו להוציאם לאור…..

אנו מאחלים הצלחה לכל היצרים באשר הם…..

הכתובת למשלוח החומר דרך המייל הבא בלבד….

epilo@012.net.il

אתר מורשת מרוקו

אלי פילו

פינת המשורר/סופר/אמן המתחיל

לגולשים שלומות….

אני מביא כאן כמה קטעים ששלחה לי חברה בפייס בוק ואני מפרסמם כאן…….סימונה שקרצי

יש להדגיש שהכתוב הינו באחריותה המלאה של סימונה….אני מביא את הדברים ככתבם וכלשונם….

הטבילה במקווה

הטבילה במקווה

לשיפוטכם ידידי….אולי מי מהמקצוע של הכתיבה יתעניין בכתיבתה של סימונה….נאחל לה בהצלחה…

===================================================

בת 10 …….וזוכרת ,

התרגשות פועמת וחוזרת אחורה בזמן ,

מפליגה בשייט התקופה , נפעמת מחדות החיות .

מכינה בלוק דפים ועט ולרגע עוצמת עיניי ,

מתחילה לכתוב ובבת – אחת נזרקת למחוזות מוכרים ,

לריחות מוכרים , לגעגוע גדול ,

מתחילה לכתוב ומטיילת כאילו היה זה אתמול .

בו בזמן מבטיחה ממחוזות ילדותי אביא.

כבר לא ילדה , ככה באמצע החיים , כברת דרך

עברתי ובהחלט הרבה לפניי .

מביטה לרגע אחורה ומרגישה צורך עז לספר סיפור

קטן , סיפור ילדותי , סיפור חיים שם הזיכרונות חדים

כתער והחוויות עדיין בוערים  .

 

סיפור ילדות של ילדה בת 10 העוזבת עיר הולדתה

ועוברת מסע לארץ המובטחת , מסע ארוך ומרתק .

לרגע חושבת דור ההמשך אינו יודע ,

דור ההמשך טוב ויידע  .

מחליטה סיפורי אביא וזיכרונותיי אפרוס כמפה .

השנה – 1972 רבאט שבמרוקו הרחוקה,

רבאט עיר הבירה , שם עברה ילדותי , החוויות

והמורשת שספגתי ניטעו בי כעץ עבות עם שורשים

עמוקים , הזיכרונות והחוויות בוערים וחיים כאילו היה

זה אתמול . זיכרונות ילדות המובאים מנקודת מבטה

של ילדה . שמי סימון ואני בת- 10 .

אמרו עליי שבכתפיי כנפיים בלתי נראות ,כל היום

שהיתי בחוץ כפרפר חופשי ,כל היום בחוץ ,

מטיילת וגומעת קילומטרים כדי להגיע לבית חברותיי ,

מצטרפת תמיד לטיולי משפחות אחרות של חברותיי

או דודיי.

ילדה רזה מאוד עם עיניים כחולות גדולות ויפות.

ילדה של חופש

 

 

 

 

שעת בוקר , אני בבית ואחיי בבית-ספר  ,

אמי מבשלת וחדיג'ה המשרתת מנקה .

דפיקה בדלת וחדיג'ה פותחת הדלת , שני גברים

עומדים בפתח , האחד גבוה והשני נמוך שניהם

לבושים חליפה כחולה ומבקשים בעלי– הבית ,

חדיג'ה צועקת : יא מדאם , מבקשים אותך בדלת

אמי מתקרבת  : כן , מי אתם?

הגבר הגבוה עונה : אפשר להיכנס גברת ?

אנחנו ציוניים מהסוכנות היהודית….מארץ ישראל ,

אימא הכירה אותם היטב …..את הציוניים ,

הם אלא שבאו עוד בשנות ה-50  כדי לשכנע

את היהודים לעלות לארץ- ישראל ובשנת 1963

משפחתה הגדולה של אמי , אימא שלה , אחיותיה

ומשפחתם המורחבת עזבו את העיר רבאט שבמרוקו

ועשו עלייה לארץ ישראל.

 

 

בשנים האחרונות הרבו להופיע , כל פעם אצל

משפחה אחרת , היו באים ומשכנעים לעשות עלייה

לארץ –חלב ודבש , היו מספרים סיפורים יפים ,

על ארץ יפה שיש בה רק יהודים שם לא נועלים

דלתות –הבית שם כולם יהודים אחד למען השני

שם השפה המדוברת היחידה היא השפה העברית –

שפת יהודים.

התרוקנה לה אט אט השכונה מיהודים ונראה כי

נותרנו בין הבודדים שעדיין לא עשו עלייה . 

בעבר הציונים היו לא פעם ולא פעמיים אצלנו בבית

וניסו לשכנע אך אימא ואבא תמיד ענו בשלילה …

 

 

 

 

 

עוצמת עיניי ורואה השכונה שלי ,

עוצמת עיניי ורואה את סימון הקטנה יורדת במדרגות

ומטיילת .

 

 

 

מתחת לביתי היה בית – קפה קטן ובהמשך מאפיית

לחם ה -" פראן  " אני ממשיכה לטייל ורואה את

" הצלמנייה "–צלם המשפחה , עוצמת לרגע עיניי

ורואה את אמי לוקחת אותנו לצלמנייה לבושים יפה

ומסורקים כדי להצטלם שיהיה למזכרת , ממשיכה

ומגיעה לבית-ספר שלי " תלמוד תורה " ששימש

כבית- כנסת של קהילת היהודים , שם נערכו החופות

ובר- המצוות ושם התפללו בשבתות וחגים .

ממשיכה עוד קצת קדימה ורואה את בית – הקולנוע

" סינמה ווקס " , אבא נהג לקחת אותנו בימי ראשון

לסרטים , אני ממשיכה עוד כברת דרך ורואה

"המלאח " השוק הססגוני והיפה .                                         

כל הזכויות שמורות

סימונה שקרג'י

פינת המשורר/סופר/אמן המתחיל

באדיבותה של דינה טבת……

סוכה בהר-המוריה/ דינה 2008דינה טבת

חצות ליל. העיר ירושלים בשנתה שקעה, אוויר צונן וערפילי אופף פסגות-הרים. כוכבי-שמים זוהרים מנצנצים, ירח מאיר באור מלא את פסגת הר-המוריה. חומת העיר שרועה מטה, אבניה מסותתות מתנשאות עד לפסגת ההר. סוכה זוהרת נראתה  כמו מרחפת מעט מעל האדמה. אורות תכלת לבן זוהרים האירו חלקה התחתון וצבעי זהב וכסף זהרו בחלק העליון מתוך הסוכה הזוהרת בקעו ארבע אלומות אור חזקות משייטות לכיוון השמיים, יונים ניעורו בבהלה התעופפו לכל עבר רוח במשק כנפיים מהיר. רוח קלילה החלה נושבת ורחש עלה מצמרות ברושים כהים המזדקרים כלפי מעלה. ארבעה עמודים גבוהים לסוכה גזעים ישרים מעצי ארזים שריח שרף חזק נידף מהם למרחק.  "שבעת המינים" מגולפים בעץ. גילופים עמוקים מבריקים ומרהיבים מעשי ידי אומן. שבעה במספר: גפני אדרת עולות מטפסות סביב כל עמוד ואשכולות ענבים צפופים בולטים בתפארתם.ענפי זית וזיתים, עלי תאנה מחורצים, תאנים בשלות תפוחות חלקן נראו בקועות מעסיס. רימונים בוהקים בקליפת ארגמן, אגודות חיטה ושעורה וענפי תמר "סלוויי" זקופים עקודים לכל עמוד.
דפנות הסוכה מכוסים אריגים דמויי טליתות זוהרות בלובן ותכלת פסים, בתוך כל אריג חוטי כסף מבריקים שזורים לכל אורכם. על גג הסוכה בשורה ישרה שכובים שניים –עשר ענפי דקל מחודדים ירוקים ומלבלבים,(מהר-הברזל, הובאו..) באחד מענפיהם תלוי כוכב קטנטן ואורו זוהר למרחק, עד כי עין – אדם לא תוכל ליישר מבט.
רצפת הסוכה עשויה מחצלת קנים ישרים בוהקים ומחוצה לה אוחזים בפיהם את ארבע קצותיה שניים-שניים אריות ושוורים זקופים אימתניים ואת נהמתם חרש משמיעים, תוך שהם את עיניהם משפילים נוכח האורחים היושבים בסוכה..
במרכז ניצב שולחן מעוגל עשוי מחמישה סוגי עצים: שקמה,אורן,סיסם,אורן לבן ומייפל חסון. משטח השולחן מלוטש ומבריק ועורקיו נראים כמיתרים ארוכים הנמתחים לאורכו ולרוחבו, ארבעת המינים מונחים זה לצד זה ונראים מלבלבים בעטרתם הירוקה.
כסאות עשויים עץ זית עתיק עליהם יושבים, בלתי נראים, שנים עשר אורחים כמספר שבטי – ישראל. שניים עשר מחכמי קהילת יהדות מרוקו מתארחים בסוכה השמיימית, לבושים גלימות תכלת זוהרות רקומות חוטי זהב וארגמן, ראשיהם רכונים אל השולחן המעוגל את דבריהם ושפתם איש שומע או מבין. הם יושבים ברגש זה לצד זה:
רבי משה בן-מימון – הרמב"ם -ספרד/פאס, רבי שלום משאש-מכנאס/ירושלים.רבי רפאל אלנקאווה-סלה. רבי שמעון לביא-ספרד/מרוקו/לוב. רבי חיים בן-עטר-סאלי/סלה. רבי משה בן יעקב אהדאן – מכנאס/ "סוכה ולולב". רבי יעקב אבן-צור-מכנאס/פאס יעב"ץ. רבי עמרן בן-דיוואן-ירושלים-אשג"ן/וואזאן. רבי שלמה אבן-דאנאן – פאס. רבי דוד חסין-מכנאס. רבי דוד צאבח-רבאט.רבי מסעוד בן-מוחא – מראקש-"ברוך הבא".
   לפתע, עולים קולות שירה, "קולות שמים" בוקעים מהסוכה הקסומה, תפילה נשמעת וקוראת לאחדות וגאולה. ירושלים מתברכת בתפילות החכמים והם ממשיכים ושירתם קולחת ומקולותיהם עולות תחינות ובקשות "למענך דורשינו"  ל- "מעייני הישועה" והזכרת הנשמות ומילוי בקשות בפתקים שבינות לאבנים,  ממשיכה התפילה ו"סוכה ולולב לעם סגולה.." ותקווה לשלום ישראל ובניה ותפילה מיוחדת נשמעת:  
… "ותסיר מחיצת הברזל המפסקת בנינו ובינך, ותאזין שוועתינו ותיטיב לנו החתימה – תולה הארץ על בלימה…."
בנוסח מרוקאי נשמעים המזמורים ותוגת הפיוטים קולחת ומגיעה לגבהים, מסתלסלת יורדת  וחודרת ללב והיא כה נעימה ומרטיטה ומצטרף אליה צליל נגינה ענוגה העולה מעיר דוד הסמוכה צליל מיתר רוטט מ"כינור דוד" הניצב בשער העיר והשירה ממשיכה ומילותיה מייחלות מבקשות עד כי נדמה כמו מקפצות מחטים חדות על עור גופו של השומע.
פנים תמהות הציצו מכל פינה, כשואלות "מהיכן, התפילה והשירה?" וקהל גדול החל מתקבץ והחל מקיף את ההר, אמנים שלפו מכחולים, סופרים ומשוררים מיהרו ובידיהם גבילי נייר למלאם שירה וחריזה לתאר המראה היפה-הטהור כמו התמזגו שמים וארץ ואחדות ושלמות התחברו יחד.
בתוך ההמון הסובב לא יכלו אמהות בדמעות ספקו כפיים לחשו תפילה ותקווה.. אולי, זו שעת הגאולה?…..
  לקיר אבנים אני נצמדת נרעדת מנסה למצוא מילה תיאור להוסיף לכתוב ואיני שוכחת קיומו של נהר הדמעות הזורם המפכפך חרישית מתחת לחומה. הסוכה הזו, הזוהרת, מהלכת עלי כקסם, עיניי מסומאות ואני בעפעפי הכבדים נאבקת ממשיכה, רושמת כל אות ומילה נוספת ואט -אט עולה לה הזריחה וכל התמונה המופלאה נמוגה ונעלמה….

מועדים לשמחה-נכתב בשנת תשס"ח/ דינה

פינת המשורר/סופר/אמן האלמוני

 

ברכות כרימון/דינה 2009דינה טבת

יהיו לך/ימיך/ושנותיך/וחייך/וכל הווייתך/ –  מלאים ברכות/כרימון/
אושרך/יהא בשמים/ובטוב/ תראה יופיו/תישאר/צעיר לנצח/הייה/צלול כמים/
ובהיר/כאור השמש/יהיו ימיך מאושרים/ושנות חייך/ארוכים/ומעשיך/גאווה לך/
והחלטותיך/עוצמתך/יהיו חייך/מלאים באהבה/שלאהבה/לא יהיה סוף/
מתיקותה/תובילך/שצחוקך יהדהד/למרחק/וחיוכך יהיה זרוע/בפניך/
שברכת אל-עליון/תדריך צעדיך/שיהיו נעליך פוסעות/בדרכים טובות/
שיהיה לך/מזל וברכה/היום ולמחרת/ולא רק לשנה אחת/אלא להרבה אחרות/
שיהיה לך מזל:טוב/גדול/ מאושר/ מאיר/ משגשג/ פורה/ נעים/מהנה/מבורך/הצלחה
ברכה/שלם/תכליתי/גואל/ששון/דיצה/צהלה/רינה/תפארה/גילה/עליצה/עליזה/
יהיו שפתיך/אומרות:שירה/תהילה/צליל/ניגון/לחן/זמזום/מזמור/פיוט/זמר/אומר/תפילה/
שיהיו לך שיניים/לאכול אגוזים ש-ה' ברככך בהם/ שתחלץ מכל צרה/שלא תבוא צרה/
שקומתך תישאר זקופה/שיינתן כוח בידיך/וברגליך/שלא ייגע בך רע או חולי/שתהא פרנסתך טובה/ 
שתזכה למצוות/חסדים/שלא תהייה כלימה/או בושה/שליבך יהיה מלא/בשמחת אמת/בטחון/ללא מורא ופחד/ומידותייך/טובות/נאות/גאות/צלולות/רחמניות/מתחשבות/מושיעות/אוהבות/אמיצות/חכמות/נבונות/
פקחיות/פלאיות/מעשיות/מאירות/ברורות/נמרצות/מתלהבות/מלאות/חיים/אמונות/נאמנות/מאמינות/
ישרות/תעצומות נפש/עוז רוח/.בראותך חברך שותה קפה/ /אל יהא לך כמרורים/שתמצא האבדה/ויהיו מילותיך מרגליות/שתהנה מאכילת בוטנים ושקדים/ ותוסיף גם צימוקים/שאהוביך יאהבוך/שחבריך יהיו נעימים/ותהא חביב עליהם/שתדע לומר "טעיתי"/ויסלחו לך/שתדע להנמיך אגו/ולהגביה חובת הלבבות/וגאווה תסיר מליבך/ ותבוא הענווה והצנעה/יינגפו ויסולקו מדרכך קולות יגון/ולא יהיו צווחות/או אנחות/וכל מיני/עצבויות…..
שתדע להקטין קומה/כשצריך/ לעבור מפתן נמוך/לדרך טובה/ומדרגות מעלותיך יתווספו/ויהיו עולות -ועולות//ויתחמם ליבך/ותזכה לנקותו/ויהא ליבך/טהור/זך/צח/חנון/מכוון/מבין/יודע/חש/מרגיש/שמח/מושיע/וותרן/נחתן/רגשן/רומנטיקן/
/רחמן/אמיץ/בר/נקי/חזק/רך/רגיש/מקור התקווה/והאיפוק/.
/טיפה בים/תהא לעוד מים/ולך לרוויה/והקיץ יהיה נעים וחמים/ולא שרבי ומעיק/שהחורף חמים/ולא מעורר מחשבות עגומות/שתהייה כחותם על ליבות אוהביך/שזעמים רעמים וברקים/יהיו באופק רחוק/ שלא תיבהל לעולם/שלא תתרגז/שלא תתעצבן/
ובמילות הברכה/גם בערבית מוגרבית/אוסיף אחת-לאחת/ ואתן להן לאותיות/להביא את כוונתי הטובה/בצנעה ולא כל-כך בבטחה/בשל אי-ידיעה מוחלט/:
יהיו ימיך בהנאה ושמחה גדולים/ בכל עת וזמן/ עם אלו המילים:-
פנהאר/וד'הור/מנור ד'הור/ופלעשייא/ופ-ליל/וב-נוץ' א-ליל/ודימא-ודיימאן/ובג'מעא/ובסהאר/בעאם/ובכל וואקת/
ותקון דימא-דימא/ סחח/מליח/מזיאן/גזאל/מסראר/דרייף/כביר/עזיז/גאלי/ג'דידי/מהייאב/מכמול ומהיוב/מקבול/חלו/פ'אהם/מערוף מסוואב/סאהל/כ'אייף' אלאה//גנדור/חסומי/סיאסי//קארי/מרבי/סאמע/טאג'ר עלא ראס/פ'רחאן/סבעאן/עאלי/בארד/ושכון/…
ויקונו דימא פ'דארק ל'פרחאת/ומול תפילין/ופכאן אלכוהן/וזוואג'/ולילאת אל חינה/ולעייאד/ולילאת אל מימונה/ותקביל א-דייאפ'/וחתן/וכלה/וחתנים//וכלות/וחתני "בראשית".
ויוסיף השם לברכך/ובמחשבותיך ייתן רוגע ואמונה/וכל אותן מילים/כפנינים/אסוף ושמור היטב/אל ליבך/"עשה כאותה צדפה"/ויהיו לך החיים בהירים ונוחים/ובבוא העת/גלגל השכל יזהר/והליכותיך טובות וברורות/ולא תהא כל חרב "פיפיות"/ ולא "מחול חרבות"/ ולא שריון הנופל ומרעים/ בקולו כי  גדול/ והמרעיד אדמה שלווה/ ולא חומות נופלות/המסגירות/רעד לבבות/כל אלו יהיו רק בטחון ובהירות החיים/ולא פנימיות מתהפכת/ולא חיצוניות מתלבטת/וכוכבים יזהרו/ורקיעים יאירו/וכל המאורות/הגדול והקטן/ בסבב הזמן/ישלחו אורן על רחובות וזמן/ ועל אותו ספסל שבגן/ יאיר ירח מוזהב/ והאל יידע צפונותיך/והגיגיך/תחושותיך/רגשותיך/ ובמפעלותיך/ ויבואו  לנפשך/מרגוע/מזור/ואם תיפול/תקום מהר/שתהייה מפוכח/מאוהב/ומאושר/שכוכבי מרום יזהרו/וירח יאיר/ לילות קרים/וימים גשומים/יהיו ברכה לאדמה/ ולך סיבה/לשירה וסיפורת/ שקולך בתפילת "מיוחד"/תבקש ותדרוש מהאל /"הצב דבריך בשמיך מיד…"//
/ותתפלל "חון תחון"/ותתרגש מהמילים שנה אחר- שנה/ וכשתגיע "אחות קטנה" …ודרכה…/ובשעת הנעילה/תהיינה תפילותיך סדורות/נקיות/בהירות/כנות/אמיתיות/נכונות/ויתקבלו/וייתגשמו/ויהיו לך לחיים ארוכים/וטובים/ותבוא גאולה/מחילה/סליחה/ויושיענו אלוהינו/ונודה/יהא ברוך עלינו/ויחון באור גדול/ על כולנו/וכל נשמה/ תידון ותרוחם/ ותהלל-יה/ויושיע האל/ מאור עיננו/וידריכנו/ /לשלום/ בבטחה/בגאון/ ובמישור ינחנו/ ואמרי פינו/ בקול נישא/ויהיה קולנו כצוף דבש/ ויישמע קולנו ויחון עלינו/ ותאמר: "חטאנו לפניך" ו"רחם עלינו"/ ובעת הנעילה/ "אל תשימני"/ "ומלפניך אל תשליכני"/ וירחם השם עליך ועל כל ישראל/ ותרועת השופר בסוכות/ תודיע:
הנה יום הדין עומד להסגר/להינעל//ואמשיך ואוסיף עוד ברכה/ עד יאיר /אור השחר ואבקש/ "אנא הושע מאור עיני"/ 
ויהיו ימיך טובים עליך/ושנותיך יפים מהם/וחייך מאושרים עוד יותר/וכל המזדעק מתוכך/יישמע אל עליון וייתן לך/ויהיו מילים אלו/כרסיסי טל/ מרעננים/לפנים עייפות/מעבודות ומחום היום/כשביבי אור/במעבר אפלולי/ומתרדמת ישנים/יקיצו רדומים/ומעייפות ולאות/ייעורו רעננים/וכל אלו/ שירה ישירו/ ותפילה ישאו/ונבוא לתפילה ועיקרה/ולירושלים עיניים/נישא/ נצמיד מצח לוהט/ לאבני הגזית/ ויבוא יום ובניין ישראל יקום/ ונקרא בקול/ "נס בהר קרה לי"/ ומנהרות קרקע המלאות בדמעותינו/ישירו אומר/ותבוא גאולה לארצנו/וחיילנו ישובו לבתיהם/ונפדה שבויינו חיים ובריאים/ ולקול המבשר נייחל/ במהרה בימנו. 
ולסיום הספירה – קראתי לעזרה את "קוהלת"
"דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם.  א,ב הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.  א,ג מַה-יִּתְרוֹן, לָאָדָם:  בְּכָל-עֲמָלוֹ–שֶׁיַּעֲמֹל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  א,ד דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת.  א,ה וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ; וְאֶל-מְקוֹמוֹ–שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא, שָׁם.  א,ו הוֹלֵךְ, אֶל-דָּרוֹם, וְסוֹבֵב, אֶל-צָפוֹן; סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ.  א,ז כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל-מְקוֹם, שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים–שָׁם הֵם שָׁבִים, לָלָכֶת.  א,ח כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר; לֹא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלֹא-תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ.  א,ט מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  א,י יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה-זֶה, חָדָשׁ הוּא:  כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים, אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ.  א,יא אֵין זִכְרוֹן, לָרִאשֹׁנִים; וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ, לֹא-יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן–עִם שֶׁיִּהְיוּ, לָאַחֲרֹנָה"
וְנָתַתִּי אֶת-לִבִּי, לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה, עַל כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

דינה 

בצלאל דהן…. הגלילי……

על מה אני חושב הערב? על השלג העוטף את הנוף הגלילי במעטפת לבנה. על הרעם המהדהד מקצה עולם לקצה עולם ובעקבותיו הברק המאיר את חשכת הלילה. אני ספון כאן ומאזין לנגינה האינסטרומנטלית של הגשם, הרעם, הברק, הרוח ומחול העננים, בליווי נהמת המכוניות וריצתם של אחרוני האנשים אל ביתם החם והמחבק, כשהם פולטים נהמה של שביעות רצון מההרמוניה שנגעה בהם אם במעט שלג, גשם ורוח מקפיאה.
אבל לא רק על הטבע בהדרו אני חושב. אני חושב על התערוכה "כוחה של מילה" במכללת ספיר שלי שדרות. היא איננה שייכת לשדרות כי היא אינה יכולה לייצג את שדרות. שדרות זה עולם אחר. עולם של מסורת ואהבת ישראל, של כיבוד ערכי ישראל סבא ומשקימים קום להניח תפילין ולהתעטף בטלית ולשאת תפילה לבורא עולם ולבקש על ישראל רחמים רבים. 
שדרות של אנשי עמל שבנו את עירם בעמל וביסורים רבים. שדרות של המוגרביים, המערביים שעלו ארצה, באו לבנות ולהבנות בה. שדרות השולחת את ילדיה להגן על המולדת הדוויה ולמסור את נפשם על קידוש מולדתם. הם לא מנאצים ולא מקללים ולא מוצאים דיבת הארץ רעה. הם מלח הארץ. שדרות, גם במצוקתם הקשה, לא הציגו תערוכה לנאץ ולטנף את ערכי היסוד של האומה היהודית לדורותיה. 
במרחק פסיעה, על יד, בקרבה נוגעת גוף אל גוף, בניהם פעורה תהום ואין גשר. הר הקללה והר הברכה. הר עבל והר גריזים שלעולם לא יוכלו להיות להר אחד. מכללת ספיר, מנגד לשדרות. מכללה מוקפת גדרות, שומרים, תאורה לבטחון, דשאים ושבילים ומגרשי חניה וכספי הציבור המושקעים בה. מכללה המציגה, בשם חופש ההבעה, הדיבור, המחשבה, את התועבה, את חוסר, ולו קמצוץ, של לכבד את ה"אחר". לעצור לזמן קט, לחשוב על השכן, על שדרות, על אלה שיום יום מקדשים את שם עם ישראל בתפילתם. לחשוב על היהודים שעלו לגרדום האינקויזיציה ומסרו את נפשם למען קידוש השם ובלבד שלא יחללו את קדושת יהדותם. לחשוב על היהודים שהלכו כצאון לטבח כשהם עטופים ציצית ותפילין והגרמני צוחק וטובח בהם.
בין הר הברכה לבין הר הקללה אין מגשר. על הר הקללה תמונה של גבר ערום, שעיר, האחוריים שלו חשופים, מרים רגל אחד וידו השמאלית שזורה ברצועות תפילין. תמונה המזמינה למשכב זכר, גלוי, פרוץ לכול רוח, לכול עין גלויה ותאב תועבה. גבר שרירי המזמין לתפילת השחרית, הנושא על ידו, בלעג, בחוסר בושה, תוך שהוא רומס עד דק, את אלה שמסרו את נפשם על קידוש השם בכדי שהעם הזה יתתקיים ובוא היום יקימו להם מדינה. להקים קיבוצים ולידם מעברות עולים ועיירות פיתוח בכדי שיעבדו בקיבוצים, מעוז השיויון החברתי, מולדת האידיולוגיה הפוסט מודרנית. 
שדרות ומכללת ספיר. שני עולמות. האם יפגשו? המכללה בנתה גשר "אדבח אל יהוד" והוסיפה שלב "בדם ואש נפדה את פלסטין" ועוד שלב "דאעש" כשבסיס השלבים, "חמשה" ציבעונית כמנהג המזרח. נגד עין הרע של השכנים משדרות שאינן מבינים או יותר נכון אינם מספיק ליברלים להבין תערוכה שיש בה תועבה. יתכן שהם, אנחנו ה"אחר" לא מספיק חכמים להבין? 
אני בן שדרות, בן מעלות, בו ירוחם, בן דימונה, בן שכונה ד' בבאר שבע, אני בן מוסררה, אני בן ודי סליב, אני בן קרית שמונה, אני בן שכונת הפחונים, אני הבן של עם ישראל. אני יהודי לא דתי. אני יהודי בכול רמח אברי.

על בנות יהודיות אשר נחטפו במרוקו, חשוב לקרוא ולדעת.

באדיבותה של דינה טבת……

לאורך ההיסטוריה של יהודים במרוקו, היו גם היו מקרים ולא מעטים כאלו ….הציניקנים יאמרו לך, שלו נערכה בדיקת ד.נ.א לתושבי מרוקו אזי יתגלו שלחלק גדול מהם…דם יהודי זורם בעורקם…אותו הדבר קורה אצל האנוסים והמומרים ולראייה ישנן עיירות שלמות כיום בספרד ובאיטליה שיודעות בבירור שכל התושבים היו פעם יהודים ונאלצו להמיר את דתם אם מרצון ואם בכוח…..עד כאן הערה שלי….אלי פילו 

שבת שלום עתירה בגשמי-ברכה.
על בנות יהודיות אשר נחטפו במרוקו, חשוב לקרוא ולדעת.
ביום חורפי שכזה, מתאים להביא את הסיפור המרגש המבוסס על סיפור אמיתי.
והפעם, כראוי בהגשה.(ולא על "פתק" אשר שיכפל הכתיבה)
"חנה, נחטפה במרוקו" / מאת: "סימו". עריכת הסיפור:דינה.
כילד, שמעתי שירים נוגים שאמי נהגה לשיר. הייתי מקשיב לקולה השקט והעצוב ומנסה להבין מה פשר המילים. שיר אחד במיוחד, היה מעביר בי רעד, היה זה שיר שסיפר סיפור עצוב על ילדה קטנה שנעלמה. מעולם לא העלתי בדעתי כי השיר מספר על טרגדיה שאחזה בבני-משפחתה של אמי ז"ל. עד כמה שזכור לי, הן כמה מילים הפותחות את השיר: "אהה, עלא כתי לזגררה די-משאת, ומערפנא אש זררא לה. אהה, עלא בבא דימת מלרר'ביננה וחלאא בנתו…." תרגום: "אוי-לי, על אחותי הקטנה, שהלכה, ואין אנו יודעים מה עלה בגורלה. אוי-לי, על אבינו שנפטר מצער ויגון .. 
את שאירע באותו יום בהיר בהם "השמים נפלו" על משפחת אמי. כך היה: אסוורא/מוגדור שבמרוקו. (כשמה, אצוורא=תמונה). עיר חוף יפיפייה, שחפים חגים מעל ספינות הדייגים, קו החוף משתרע ומרהיב ביופיו ובלובן קצף גליו. ביצוריה של העיר מתנשאים בחומות העתיקות אל מול מרחבי- הים הכחול וריח הדגים נישא באוויר הצלול. צהרי היום, שמש מאירה באור גדול את בתיה הלבנים של העיר. בדרך המובילה מבית-הספר לרובע היהודי צועדות להן כהרגלן מידי יום, שתי ילדות תלמידות צעירות, אלו הן, אמי ואחותה הצעירה חנה. לפתע, רעש מחריש אוזניים מפר את השלווה הפסטורלית. "רעש בלתי שיגרתי", כדברי אמי. אנשים, אחוזי תזזית התפזרו לכל עבר מבלי לדעת מהו מקור המהומה שהתחוללה. לאחר דקות אחדות, מבחינה אמי כי אחותה חנה שהייתה צמודה אליה כל העת לא נמצאת לידה. ברגע הראשון, לא עלה חשד באמי שאחותה נעלמה. חרדה גדולה אחזה באמי והחלה למרר בבכי גדול תוך כדי שהיא מבינה כי משהו נורא קרה, חנה נעלמה כאש בשדה קוצים נפוצה השמועה "ביתו של חכם מסעוד נעלמה". חיפושים קדחתניים החלו. מכרים, חברים, שכנים כל הקהילה נרתמה לחפש את הילדה האובדת, אך לשווא. עקבותיה נעלמו, קולות שבר ובכי גדולים עלו מבית סבי וסבתי. בתם, חנה רק בת-11 שנים, נעלמה סבי וסבתי, מעולם לא התאוששו מהלם החטיפה שהותירה אותם המומים וכואבים. כשנה חלפה מאז נחטפה הילדה חנה. ועדיין, אין כל מידע חדש בינתיים, הגיעה העת להחליט בנוגע לעלייה לארץ-ישראל. בלב שבור החליטו לעלות סבי וסבתי ובני משפחה, הם השאירו את מירב פרטיהם ומשביעים מכרים ובני משפחה שנותרו במרוקו, אם מתגלה מידע חדש יודיעו במהרה. בינתיים, סבי, עליו השלום, הלך לעולמו. נפטר משיברון לב.יום אחד מגיע מכר של המשפחה ותוך כדי שיחה עם אמי (ואימי כבר בת- ארבעים וחמש שנים) מספר לה אותו מכר שבביקורו במרוקו פגש באדם מסוים, עובד בכיר מעיריית מוגדור(אסווארה), ואותו איש סיפר על אשתו בת מבנות היהודים שחיו בעיר לפני 35 שנים, בערך. אימי, בשמעה את הפרטים התחלחלה, לפני אותו מספר שנים, בדיוק, נעלמה אחותה. רגשות געגוע עלו בה והיא החלה לבכות בזכרה היטב את אותם רגעים אחרונים בהם ראתה את חנה. מוריס דודי, שידע כי אותו מכר מתעתד לחזור למרוקו, ביקש לאתר את האיש במטרה לדלות פרטים רבים ככל האפשר. מיד עם יציאתו הדלקנו כולנו נרות רבים ונשאנו תפילות, בקשות ותחינות לאל-עליון ולכל הצדיקים מנוחתם עדן,והתפילות נישאו מעומק ליבנו (בתפילות האמיתיות הנאמרות מהלב אין סידורים). חשתי את כאבה העמוק של אמי, את הציפייה מורטת העצבים עד לשובו של אותו מכר ממרוקו. בי נשבעתי שאם תזכה אמי למצוא את אחותה לא יהיה מאושר ממני עלי-אדמות. בעודי מהרהר.. הכיצד זה ייתכן שילדה תיעלם?. איך יתכן שחטפו אותה… "לאחר כשבועיים חזר המכר, בני- המשפחה חיכו בכיליון עיניים למוצא פיו. י להפחית מעוצמת המתח פתח מיד ואמר: "אתם יודעים כמה ילדות יהודיות נחטפו במרוקו?" והחל לספר ולפרט אודות אותו ביקור ובירור שערך. כן, הוא כי הצליח לאתר, באחד מרחובותיה של העיר את אותו ערבי, שמו מוחמד. הוסיף וסיפר, שמוחמד אוהב את "הטיפה המרה" ולאחר ששתה מספר בקבוקי עראק ניגש אליו מכרנו אליו והבטיח להעניק לו סכום כסף נכבד אם יביא לגילוי פרטים על אותה ילדה שנעלמה והיום היא צריכה להיות כבת 40 לערך. מוחמד כטוב ליבו במאחייא (עראק), הזמין את מכרנו לביתו. בעוד אשתו של מוחמד מגישה את תה עם נענע ריחני ועוגיות מעוגיות שונות, מבחין אותו מכר בדמיון הרב העולה ממראה פניה של אותה אישה לפניה של אמי. ומחליט לצלם כל בני-הבית, שולף את מצלמתו, מוחמד מבחין במצלמה ומנתר ממקומו תוך שהוא מוחא בקול תקיף: "את אשתי ובנותיי, אתה לא תצלם". מכרנו ממהר להרגיע את מוחמד ומבטיח "אני מצלם רק את בניך" בניה של אותה אישה. משפחתי הביטו זה בזה בדריכות וחיכו לראות האם הצילום יראה קשר כלשהוא למשפחתנו? "והנה לפניכם תמונות רק של הבית והילדים". סבתי שהגיעה לגיל שמונים, הביטה ולא פצתה פיה, רק דמעותיה הצורבות היו כמו מאשרות שהילדים שראתה בתמונה אכן דומים להפליא לנכדיה מאימי. דודי שישב מהורהר קרא " חכו רגע, יש כאן, בצילום, תמונה קטנה על הקיר ורואים בה אישה ותינוק. אולי, ניתן להגדיל התמונה ולזהות בבירור יתר אם מדובר באחותנו" כולם השתתקו הגדלת התמונה נעשתה במעבדה אך היה קשה לזהות בבירור האם זו חנה שלנו. דודי קיבל החלטה נחרצת לנסוע בעצמו לנסות לזהות, ולהיווכח בעצמו אם מדובר באחותו. אימי שהקשיבה "מוריס אתה היית רק בן 8 כשחנה נעלמה איך תדע שזו היא…" מוריס, אדם המלא ברוך וחן רבים, ענה לאמי בקול בוטח "גם אם לא ראיתי אותה מעולם, אני אזהה אותה". סבתי, שמעה נאנחה עמוקות בבכי חרישי, בקולה השקט והרך אמרה בשפה הערבית מרוקאית: "הלכו לי ימיי בדאגות ובבכי. אני לא מאמינה, שאזכה לראות אותה, את בתי, בעודי בחיים…." כחודש, אחרי הכנות קדחתניות. נפרד מאתנו דודי מוריס ונסע למרוקו כשהוא מבטיח ליצור קשר. "סימן" ראשון קיבלנו, מוריס הגיע לבית המדובר בעיר אסוורה. אמנם, לא מצא אף-אחד, כיוון שאותה משפחה יצאה לחתונה שתארך גם כשבוע ימים אצל קרוביו של מוחמד. מוריס התמקם בבית-מלון בקרבת בית המשפחה ומידי יום מסייר ליד הבית במטרה ללמוד מהשכנים פרטים. באחת השיחות סיפר שכן שמדובר באשה שקוראים לה "לטיפה" בת למשפחה יהודיה שחיה כאן לפני 35 שנים. זאת, תוך שבועה לשמור בסוד את עזרתו ולאחר שקיבל סכום כסף נכבד מדודי. היה ברור שהמפגש המתוכנן עם המשפחה צריך להיות בהדרגתיות כדי למנוע נזק ולא להרגיז את מוחמד שהיה איש גדול מימדים, מובטל, מבלה את רוב שעותיו בבית קפה סמוך והתמכר לשתיה חריפה. לאחר כמה ימי המתנה מורטי עצבים, מופיעה המשפחה בהרכב מלא. תחילה, ראה מוריס את בעלה של "לטיפה" כפי שכינה אותו: "לחלוווףףף" (החזיר), לאחר מכן, הבחין בילדיהם נכנסים לביתם. מוריס ספר: "אחד שניים..שלושה…שבעה ילדים!" ואז, מופיעה האישה, עטופה גלימה מסורתית, חגיגית-"כפתאן" בצבע שחור מעוטר ברקמה שזורה מרהיבה שנצצה בחוטי זהב וכסף. במאמץ רב ניסה להבחין בתווי פניה של אותה אישה, ללא הועיל, לראשה כיסוי שהסתיר מעט את פניה. אותו שכן, המסייע, הציע למוריס שטוב יהיה לו ייפגש עם מוחמד בבית הקפה השכונתי, ינסה להתחבר אליו. בינתיים, מוריס מתקשר לעדכן את בני המשפחה. לטלפון ענתה אימי ואמרה לו בקול פסקני: "מוריס חזור מהר לישראל, מאמא רוצה למות". מוריס הקשיב בשתיקה ושמע את קולות הבכי שהיו ברקע. התברר לו כי בימים האחרונים מיאנה אמו לאכול ורק ביקשה נפשה למות. כוחה לא עמד במתח האדיר. בעודו מתחבט ומהרהר בצעדיו הבאים גמל בליבו לקבל החלטה: "עכשיו! אני נכנס לבית הזה על החיים ועל המוות" היה לו ברור כי צעד זה יכול לסבך אותו כהוגן. הוא שיתף את אותו שכן והוסיף והפקיד בידיו סכום כסף נכבד ולאחר שקיבל את הסכמת השכן יצא מיד לכיוון ביתם של מוחמד ולטיפה. ליבו של מוריס החל להלום בחוזקה והתרגשות אדירה אחזה בו. הוא ניגש מיד אל הדלת, הושיט ידו ודפק מספר פעמים. המתין שניות אחדות, והדלת נפתחה, ילדה כבת ארבע עשרה פתחה את הדלת לרווחה והתבוננה בו. מוריס ביקש להיכנס לבית לדבר עם "מוחמד". מתוך חלל הבית נשמעה קריאתה של אמה לילדתה "מי שם ?" מוריס שלא עמד יותר במתח הרב ומבלי לחכות להזמנה, לא היסס לשנייה ונכנס מיד אל תוך הבית לבית ופנה לכיוון המטבח ממנו עלו קולותיה של האם. הוא הבחין באישה היושבת על הרצפה, ולפניה קערה ענקית והיא "כתפת'ל שקשו" (מכינה את גרגרי הקוסקוס) במבט אחד עיניהם נפגשו ולשנייה ארוכה השתררה דממה ואז פרצה זעקה קורעת לב מפיה של לטיפה: "הא מוריססס כאי…"(הו, מוריס אחי!) מוריס, המום, קפא על מקומו. באותו רגע ממש, נכנס למטבח מוחמד (החללוףףף) ושאל בקולו הגס: "מי זה?". מוריס התעשת וענה "אני מוריס באתי מישראל" כשהוא אינו מסיר, ולו לשנייה קטנה אחת את מבטו מעל פניה של האישה, מוחו ממאן להאמין זו חנה, אחותו האבודה. לפתע, החלה "לטיפה" צורחת לעבר בעלה מוחמד תוך שהיא טוענת על הריח המבחיל מאלכוהול הנודף ממנו למרחקים. מוחמד שהיה בגילופין יצא מהבית מתנודד מצד לצד ומפטיר מפיו: "אוחלננה מהאד ליהוד…."(הסתבכנו עם היהודים האלה…) "לטיפה", אחותו התקרבה חרש למוריס ואמרה לו: "שדי מעק הא כאיי" (השם עימך אחי, אל תיבהל) היא מיהרה לבקש מילדיה שהתקבצו סביבה לראות במה המדובר, "מהרו. הביאו, הביאו מים קרים לאחי מוריס"…. בהתרגשות אדירה הוא מנסה להתחיל שיחה מנסה לשאול, "לאן נעלמת..מה קרה באותו יום…?" "לטיפה" /חנה, שכפי הנראה הייתה כל-כך למודת סבל ותלאות רבים הבחינה היטב בהתרגשות והבלבול שאחזו באחיה הרגיעה והחלה לשאול על בני-משפחתה, הוריה אחיה אחיותיה…. מוריס לא יכול היה להירגע והמשיך במילים מקוטעות ובסערות רגשות לספר לאחותו, על בני המשפחה ומחכים לראותה. הוסיף וסיפר על אמה, על שליבה לא עומד במתח הרב בו היא שרויה ומאושפזת בבית חולים במצב קשה. "לטיפה" בבת אחת חזרה להיות חנה, חנה בנת רחל וחכם מסעוד…מוריס ששמע בקשב רב את קורותיה, מאז היעלמותה. הופתע לגלות שאחד ממכרי המשפחה (ערבי) הוא זה אשר סייע בחטיפתה, ועזר להביא לאותם נישואים עם מוחמד שעבד כבכיר בעירית אסווירה…בו במקום התקשרו לישראל לספר למשפחה בארץ חנה שדאגה שאחד מילדיה כנראה הבכור שבהם יעמוד מחוץ לבית וישמור שהאבא לא יחזור במפתיע. לטלפון ענתה אימי ומוריס צעק בהתרגשות: "מצאתי אותה מצאתי את חנה.." אמי, לא הייתה צריכה לשמוע יותר משתי מילים אלו, רגליה כשלו והיא התעלפה. בני המשפחה שהיו כל-כך נרגשים מהגילוי לא הצליחו, אף הם, להחליף משפט שלם ותוכן השיחה היה ברובו בכי ועוד בכי נרגש…ומוריס מבטיח להביא את חנה לביקור. חנה הציגה לפני אחיה את ילדיה, והוסיפה וסיפרה על בעלה מוחמד. מאז, שהחל לשתות משקאות חריפים הוא לא עובד, לא מתפקד ומצבם הכלכלי קשה. מוריס הבטיח לחנה, לסייע לה. בתנאי, שחנה תבוא יחד איתו לישראל לביקור קצר. חנה הבטיחה להגיע לישראל ובקשה לתת לה זמן לשוחח עם בעלה ועם ילדיה. מוריס השאיר בידיה סכום כסף כדי לקנות כרטיס טיסה לישראל ובאותה הזדמנות צילם את חנה וילדיה עשרות תמונות. השאיר בידיה את מספרי הטלפון ובלב נרגש ושמחה גדולים חזר ארצה.עם חזרתו לארץ, נסע מוריס לבית החולים כדי לראות את סבתא. כל בני המשפחה היו סביבה, הרופאים אמרו שהם רואים קצת שיפור ושמבחינתם ניתן לספר לה על הגילוי אבל בהדרגה. מוריס מצא את עצמו מוקף בבני המשפחה מול מיטת סבתא מספר לפרטי פרטים את כל קורותיו מאז יציאתו מהארץ ועד לגילויה של האחות חנה. סבתא הקשיבה בשקט בדרך האופיינית לה, ולא אמרה אף מילה. לאחר כשבועיים החליטה חנה\לטיפה להגיע לביקור בישראל יחד עם שני בניה הגדולים כולם חיכו לרגע המיוחל התרוצצויות וויכוחים: "היכן, ואצל מי תהיה חנה בשבת. מה יקרה אחר כך למה צריכה לחזור למרוקו?". שאלות שצצו ועלו באופן טבעי, משמחה והתרגשות. יומיים בלבד לפני הגעתה של לטיפה/חנה סבתי נפטרה היא השיבה נשמתה לבורא עולם. ”שמיים ומלאכים בכו" זעקות וקולות שבר ובכי גדולים. סבתי שהייתה צדקת, לא זכתה לראות את בתה האובדת. באישור מיוחד שניתן מהרב. כמה מבני המשפחה קמו באמצע השבעה, ויצאו למפגש עם האחות חנה. בשדה התעופה, לאחר המתנה ארוכה ומורטת עצבים. נראתה חנה מבין עשרות הנוסעים שיצאו מבית הנתיבות היא הופיעה ביחד עם בניה כשהיא מנפנפת בידיה מאושרת ומסבירה לבניה כשהיא מצביעה מרחוק על אחיה ואחיותיה שלא ראתה עשרות שנים. כמה מפליא וכמה מוזר, חנה נראתה דומה להפליא לאמי ולאחיותיה. פניה זרחו מאושר. חיוכים והתרגשות ניכרו בהן ככל שהלכה והתקרבה לעבר משפחתה אותו חיוך מאושר החל לדעוך מפניה. חנה הרצינה ופניה החווירו נראתה מודאגת בהבחינה מרחוק את לבושן השחור של אחיותיה המבשר לה, המספר לה… היא הבינה כי הנורא מכל קרה לה…ובזעקה קורעת לב זעקה שפילחה את ליבנו, זעזעה את האולם הגדול, זעקתה שעלתה עד לשמיים. קולה השבור של חנה הקורא בבכי ויגון גדולים:
"הא מאמא..מאמממא…." – הו, אמי, אמא שלי..

צורי גואלי יה-דינה טבת – מילים במרוקאית

יהודה פתיה-צורי גואלי יה

משולחנה של דינה טבת….ידידה טובה

מילים מרוקאיות לכבוד כל החברות והחברים. את תרומתי לנושא זה כתבתי ברוח-התקופה האחרונה, כשאני מקבלת השראה ממורנו ורבנו יצחק אביעזר!!! על שירו של רבי' ישראל נאגא'רא(אהוב נפשי, הרוחני).ובהשראת שיר עיראקי. 


צורי גואלי/ במרוקאית-במוגרבית-דינה


כוננא גאלסין בל'חוואפ', פ'בלאדנא, בלאד מכנאס
היינו שרויים בפחדים בעירנו – העיר מכנאס


ובין ש'נאן לעדו יידינא או ח'תא רזלינא כאייתרעדו
ומבין שיני האוייב ידינו וגם רגלינו נרעדים


ור'בי לעאלי יספ'אדלנא רחמיו וז'ינא כולנא לארץ' 
ורבנו הנשגב ישלח עלינו את רחמיו ונעלה לארצנו (ארץ'/ישראל)


מל'מגרב, אלג'יר, תוניס ח'תתא מל'אמריק ל'בעידה
מארצות המגרב, מרוקו אלג'יר תוניס וגם מאמריקה הרחוקה


צורי-גואלי-יה מהר והחש פדות
ישמח כל עם ישראל- יעלה יפיפיה


כאנ האדא "פ'יום ש'באת וז'ינא לאדוננו"
היה זה ביום שבת ובאנו (לבית הכנסת) לאדוננו


סלל'ינא ובכינא, באס בש'לאם, וולאדנא ירזעו ל'ילנא
התפללנו ובכינו בשל ילדינו שיחזרו אלינו בשלום


ונאולו : הא-ר'בי לעאלי תפראז' עלינא 
ואומרים אנו: הו, אל-עליון ונשגב הגן עלינו 


וייתהאדן האד-לעדו ל'אאבח או ישמח
וירגע האוייב הרע – ונשמח אנו


כל עם ישראל פ'דין ל'יהוד ומשה רבנו
צורי-גואלי-יה ישמח כל עם ישראל- יעלה יפיפיה


דרר'יא יזיאו יאם ל'עייאד ונמשיאו לירושלים
חיש יגיעו ימי-החג ונלכה לירושלים


הייא בלאדנא לעזיזא מנ'יאם דוד ושלמה למלכים
היא בירתנו מימים דוד ושלמה המלכים


ונעביאו ביידינא סעודה מהיובה:
וניקח עימנו סעודה מרהיבה:-


ל'דג'אג'א מאלייה ולחוט מטבוח ב'ת'ומא 
תרנגולת מטוגנת ודגים מבושלים בשום


ול'מאא'לי דל'-פול בל'חסון ול'חמסא מטיובא
ובישולי פול בגבעולים וחומוס רכים


ול'גוז,לוז, קאוקאו, תמאר ולבסבאס ח'תאהומא
ואגוזים ושקדים בוטנים ותמרים- ושומר אף הוא


או יפרח כל עם-ישראל פ'למרוקייאין חוואנא.
וישמח כל ישראל באחיו המרוקאים.


צורי-גואלי-יה מהר והחש פדות
ישמח כל עם ישראל- יעלה יפיפיה.

להלן הפיוט " צורי גואלי " של רבי ישראל נג'אר

צורי גואלי יה  ר' ישראל נגא'רה 
צפתמאה 16
 
צוּרִי גוֹאֲלִי יָהּ   צוּרִי גוֹאֲלִי יָהּ
מַהֵר וְהָחֵשׁ פְּדוּת   יַעֲלָה יְפֵהפִיָּה
 
יוֹשְׁבָה בְּרֹב פַּחַד   בֵּין שִׁנֵּי לְבִיָּה
חִישׁ חֲמוֹל, וּבָנֶיהָ   הוֹצִיאָה לָרְוָיָה
 
שָׂרִים רְדָפוּהָ   פַּח טָמְנוּ בִצְדִיָּה
נָתְנוּ אֶת בַּת נְדִיבִים   לְאָמָה נָכְרִיָּה
 
רִיבָה יְרִיבֶיהָ   רַב הָעֲלִילִיָּה
וְתֵן הַדְרַת טִירָתָם   לְשַׁמָּה וּשְׁאִיָּה
 
אָדוֹן חִישׁ וּבַשֵּׂר   סֹעֲרָה עֲנִיָּה
הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי   צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה
 
לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים   נִצְּלוּ אֶת עֶדְיָהּ
לֹא הִשְׁאִירוּ עוֹלֵלוֹת   בְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה
 
בָּאָה בְמַעֲמַקֵּי   בּוֹר גָּלוּת וְשִׁבְיָה
וּבְגַלֵּי יָם תְּלָאָה   תְּסֹעֵר כָּאֳנִיָּה
 
רָדַף אוֹיֵב הִכָּה   בְּחֶרְפָּה לֶחֱיָהּ
נָתַן בָּהּ רַב חַבּוּרָה   וּמַכָּה טְרִיָּה
 
מַדּוּעַ נְטַשְׁתָּהּ   בְּשִׁבְיָהּ הוֹמִיָּה
הֲלִיכוֹת בֵּית חֶמְדָּתָהּ   עֵינֶיהָ צוֹפִיָּה
 
שׁוּבָה שְׁבוּת עִירָהּ   וּבֵית מַאֲוַיָּהּ
וּגְאַל עַמָּהּ כְּקֶדֶם   בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה
 
הָקֵם גּוֹאֲלִי חַי   גָּדֵר הַדְּחוּיָה
וְקַבֵּץ אֶת קְהָלִי   לְהַר הַמּוֹרִיָּה

כתבה שהתפרסמה היום במוסף 'תרבות' של מעריב.

מיכאל פריינטה

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 71 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

יוני 2017
א ב ג ד ה ו ש
« מאי    
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930