אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל


אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל-כרך א'-הקדמת המחבר-סוף הקדמה. 

 כי יראתי פן אכנס חס וחלילה לשער השגעון ויוציאו עלי שם רע שאני הוזה. ונשאר הדבר כך, עד שנת התרפ"ד באדר, שנקראתי לשרת בקודש רב יחידי בעיר תלמסאן ואגפיה, עשרות כפרים באלג'יריין, שאז עול הציבור והיחיד ימים ולילות, עקר ממני הדבר הטוב הזה.

אמנם בחול המועד סוכות התרצ"ט, באה לתלמסאן נערה אחת מצרפת, ממשפחת רוטשילד וכבודה מאוד, ונאמה נאום ארוך באולם הגדול של העיריה, והכל על אהבת ארץ ישראל, והתעוררות לעלייה, ובשומעי דבריה הנלהבים והפסוקים מהתנ"ך שאמרה, פלגי מים ירדו עיני, ועניתי גם אני חלקי, בלהב קודש, ועשתה מגבית גדולה, ונאסף הכסף מהר ונמסר למזכיר הקהילה, ונשלח ממחרת אל הארץ.

ומאותו היום חזר אותו היזק הקדוש, ונעשה בלבי לשלהבת גדולה, והתחלתי לעורר את הציבור לעלייה, ואך לא הועילו דברי כלום, כי יהוד אלג'יריין, לבם היה אטום חתום וסתום משמוע דבר זה, מרוב השלווה והשקט וכל טוב שהיו חיים בו.

ובפרט מחסרון ידיעתם השפה העברית המדוברת בארץ, והם אינם מדברים, רק צרפתית וערבית מגומגמת, ובכן חזרתי לדבר על עזרה כספית, וזה הועיל קצת.

ובחודש אדר התחילו שמועות של מלחמה עולמית עם גרמנייא, והיו השמועות הלוך וגדול מיום ליום, וביום שישי בשעה אחת ביום י"ז באלול נשמעה תרועת המלחמה, ובי"ג באדר הת"ש קיבלתי מברק ממרוקו, מהממשלה הצרפתית והמרוקאית לנסוע לארץ מולדתי מכנאס, למלא מקום רב גול שנתבש"מ, כמוהר"ר מושה טולידאנו זצ"ל.

ותכף נסעתי ומצאת י שם התעוררות גדולה לעלייה, וגם הרבה ידיעות ממצב הארץ, ואמנם הרבה תיירים עלו והביאו דיבת הארץ, מחסרון הגשמיות והרוחניות, לכן רפו ידינו, ועוד פרנסתנו המצויה בריוח גדול והשקט והשלווה והשבע הגדול שבו היינו חיים, הוסיפו לגדור בעדנו לעלות אל הארץ.

ואמנם העליה לא פסקה, רק הלכה לאט לאט, והלכה וגדלה בשנת התש"ז, שנתרבו בה חלומות וחזיונות ומחשבי קצין, וגם אני נתעוררתי לזה, ומצאתי חשבון מדוייק במה שכתוב בדניאל ( ח' יג-יד ) ואשמעה אחד קדוש מדבר ויאמר עד מתי החזון. ויאמר עד ערב בקר אלפים ושלוש מאות ונצדק קדש.

המנין הזה מתחיל לדעתי מבנין בית שני, שהיה בשנת שלושת אלפים ת"ח, ועד שנת תח"ש, הוו ב' אלפים ושלוש מאות שנה, ת"ך שנה שעמד הבית השני, ומחרבנו עד תח"ש, עברו עוד אלף תת"ף שנה, הווה ליהו ב' אלפים ושלוש מאות שנה, וכן היה, בחמישה באייר תש"ח, הוכרז בעולם על מדינת ישראל, והוקבע ליום העצמאות, ובא עוד סימן, בשוב ה' את שבו"ת עמו, יגל יעקב ישמח ישראל, ובאותה שנה התחילה העלייה ברבבות עם, ופעמים נפסקה על ידי השלטונות חזרה על ידי שוחדות.

ואני הייתי בוכה במסתרים על שלבי לא היה חזק כל כך לנתק מוסרותיו מהגלות כפרה סוררת, ולהשליך על ה' יהבי, ולעלות בשמחה לארצנו. והבוחן לבבות וכליות אלהים צדיק, היה מגיני וקרן ישעי משגבי.

ואף כי באדר שב"ת בעדי, נחליתי מחלה אנושה, עד שהרופאים אמרו נואש, לבי היה חזק עמדי, והבטחתי באלהים הייתה גדולה מאור ואמרתי לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יה בארצות החיים. וברוך ה' קמתי ואתעודד, וחזרתי לאיתני, ויהי הדבר לפלא, ממש תחיית המתים, ברוך מחיה המתים.

ומאותו יום התחלתי לחשוב הרבה בדבר, ואך השטן מצא עוד מקום לקטרג, איך תעזוב רבנות עם משכורת גבוהה קבועה ממשלתית, ותלך כאיש הדיוט לבקש פרנסה ? ואך המקום ב"ה חתם פי שטן, כי בשנת תשכ"ב יצא דבר מלכות, שכל עובד ממשלתי, יודי או רומאי, מבין שבעים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד

והבטיחו על הענקה חודשית, מגמלא אוניה, וכל הרבנים בשומעם נזדעזעו, ועשו כמה תחבולות לעמוד על משמרתם ולא הועילו, ואני בחסד אל שמחתי באומרים לי, כי אמרתי, מאת ה' הייתה זאת, אשר בית ה' אלך עומדות יהיו רגלנו בשערי ירושלים.

וכאשר גילית מחשבותי לבני יחידי מא אליהו שיחיה, התחיל לחשוב ולחשוב, והחליט לעלות הוא ואשתו בתור תיירים לראות, ואף שעמדו לפני הרבה בעיות, לא יכולתי למונעו, ובאלול תשכ"ג, נסע עם אשתו, ותרו את הארץ, ובערב כיפור חזרו, ואמרו טובה הארץ מאוד מאוד.

ואך קשה עליהם לגור שם, מכמה סיבות : א. מסחרו בבגדים במרוקו, קשה להשיגו שם בארץ. ב. החייטות שהיא מקצועו, אין לה מהלכים בארץ, ובשניהם צריך חנות במרכז, וכסף רב, ואין לו. ג. יש לו בת משודכת ואי אפשר לעזבה.

ואני בשומעי, נפעמתי ונדהמתי, והחלטתי, לעזוב את כל, ואעלה, ומפני שהיה קשה עלי להגיד, שעולה להשתקע, מפני אחי ורעי הרבים, וכל בני משפחתי, ומה אני גם בני ונכדי ילחצוני וידחקוני בטענות שונות ובמבול של דברים.

ויבוא גם השטן בתוכם, כדי להפר עצתי, לכן אמרתי שאני עולה בתור תייר. וגם את זה בעמל רב השגתי, כי קשתה עליהם מאוד פרידתי אף על ימים אחדים, ועם כמה וכמה אזהרות, לא תתעכב יותר מחודש ימים.

ואני עונה כל דבר בכפיפת ראש, וב"ה כוננתי עצמי, ולקחתי תעודת מסע באוירון מעיר רבאט, עד עיר מארסילייא בצרפת, באמצעות אחי נועם, טוב דעת וטעם, כה"ר ברוך בן עמראן הי"ו, בעל הכה"ץ רחל בת אחי נועם, כהר"ר ידדיה הי"ו, כי היה בדבר טורח.

והוא טרח הרבה בזה זכור לטוב, וכדי לאמת שרק בתור תייר אני נוסע, לקח תעודת הליכה וחזרה, ובחסד אל, עזבתי את הכל כיד כני, ויצאתי ממכנאם אני ואשתי בלויית מר כרוך הנ״ל במכונית שלו, באחד בשבת ב׳ לניסן התשכ״ר אחר הצהרים, ואחר כשעה וחצי הגענו לעיר רבאט וקדם פנינו איש חמורות, מר רפאל חיון הי"א, בן חכם צדיק וישר, כהה"ר יעקב זצ"ל.

והכין הכנה גדולה לארוחת הלילה, והזמין אחיו ואחיותיו, וכמה אהובים ורעים, ואחר גמר הסעודה פתאם באה רעידת האדמה, ובבהלה נוראה ירדנו מהעליות, וברחנו מחוץ לעיר, רחוקים מכל בנין, ומצאנו שם כל יושבי העיר נוצרים וערבים ויהודים, אנשים נשים וטף.

וכל פניהם חוורים כסיד מרוב הפחד, והיהודים יושבים על הארץ ובוכים וקורים תהלים, וי"ג מידות והושענות, וכולם היו מחכים לרעידה אחרת, כי כן הודיעו ברם קול חכמי לב בעלי מקצוע, ועוד סימן גדול היה להם, בכלבים, החפשים לעצמם בלי קשר, עזבו בעליהם וברחו, והקשורים בשלשלאות, היו מתאבקים לנתק את מוסרותימו ולברוח, כי הם מרגישים בזה יותר, באשר חוש הריח חזק אצלם מאוד.

ונשארנו כך ברעש הגדול, עש שעה ארבע בבוקר, שאז ראינו הכלבים נחו ונמו שינתם, והחפשים שברחו חזרו לאדוניהם, ונשמע קול ברמה, חזרו לבתיכם לשלום, אז הודינו לה' חסדו המרחם על הארץ, המרחם על הבריות, וחזרנו לבתינו ושכבנו וערבה שנתינו משך שעות אחדות.

ואז קמנו ונתעודד, התפללנו, וסעדנו לבנו, ונסענו באווירון, ואחר שתי שעות הגענו למארסילייא, והקבילו פנינו הרבה אהובים רעים, ונתארחנו אצל ידידים נחמדים, מר אבנר טולידאנו ישצ"ו, בן החכם מהר"ר יצחק ז"ל ושותפו מר מאיר אסודרי ישצ"ו בן כבוד הרב ישועה ז"ל, עד יום רביעי, ה' בניסן, שאז רכבנו באוניה, הנקראת בשם מולדת, היינו בתוך קהל גדול כשמונה מאות אדם, עולים ותיירים, מכל העדות.

ונתענגנו על רוב שלום, ותפילות ולימודים והרצאות, ומה גם בשבת הגדול, התפללנו בשירה וזמרה, והוד והדר, ודרשנו בשחרית ומנחה, בנוכחות הרבנים המשגיחים על הכשרות ורב החובל וחבריו, והיו הדברים מאירים ומזהירים בס"ד.

וביום א' בשעה יו"ד בבוקר, הגענו לעיר הקודש חיפה היפה, והקבילו פנינו אהובים ורעים, והלכנו ישר לבית צדיק וישר, מר אליהו פדידה ישצ"ו, בן כבוד הרב שמואל הי"ו, שהוא בעל בת אחי אשתי הכבודה מרת אסתר בת כבוד הרב יוסף הכהן ז"ל.

וגם הוא נתגדל על ברכי במקנאס שנים רבות בהיותינו שכנים בחצר אחת. ולמען לא אהיה כפוי טובה חלילה, אגיד לאדם יושרו.

הזוג היקר והנכבד והנחמד הזה הגדיל חסדו עמנו הרבה הרבה, כי נתארחנו בביתם משך שבעה חודשים רצופים, מיום ט' ניסן התשכ"ד שבאנו, עד חשון התשכ"ה, שנכנסנו לשיכוטן החדש שעשינו משכנתא בקירית ים א' וטיפלו בנו בכל צרכינו, באהבה וחבה כאב את בנו ורצה, ולא בנו לבד, אלא גם במאות מקרים יום יום מכל ערי הארץ ועולים חדשים ותיירים, שהיו באים לדרוש בשלומנו.

וכל אחד נתקבל בסבר פנים יפות ובטי ובמרקחת ובעוגיות, והרבה בארוחה שלמה, או של ערב או בוקר וצהרים, ובפרט בשבתות ובמועדים, כתות כתות נכנסות ויוצאות, והכל רק לכבודנו, ולא נשתנו עלינו בשום יום, כיום הראשון כיום האחרון.

גם חליתי בביתם חולי כבד לא תקום פעמים צרה, ועשיתי ניתוח בבית חולים אלישע משך שבעה עשר יום בסיון תשכ"ד, וחזרתי לביתם, ונהלו אותנו בכל הצריך ובנדידת שינה בלילות, וכמה צערים, והכל עשו בשמחה וברצון טוב.

ולא הם בלבד, אלא גם בניהם היקרים, מאירים כספירים, כבוד הרב משה הי"ו, ואחיו הבחורים היקרים מר שמואל, ומר יוסף, ומר דוד שליט"א, ואחיותיהם מרת חנה ובעלה מר גדעון אוחנא הי"ו ומרת פנינה ובעלה מר אריה אשכנזי הי"ו. וגם חמותו של אבא אליהו בת קדושים, מרת רחל אלמנת חמיו הצדיק מר יוסף כהן ז"ל.

אחי אשתי שמחב מב"ת, כלם כאחד היו משרתים אותנו, ומקרבין לנו התועלת בכל מאי דאפשר, זכרה להם אלהי לטובה, וברכם בכל טוב סלה, אמן.

ואף אהה ! כי מר אליהו פציצא ז"ל הנ"ך, פתאם יצאה נשמתו בטהרה ביום ב' ז"ך טבת שנת תשכ"ז, וכבוד גדול עשו לו במותו, בהספדות ודרושים בביתו ובבית הכנסת " היכל שלמה " בקרית שמואל, אשר טרח מאד בבניינה ושכלולה, נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ.

נחזור בס"ד לסדר עלייתי אל הארץ, אף כי ב"ה זכני ועליתי, היה לבי מלא געגועים לבני יחידי מר אליהו שיחיה הוא וביתו, כי הפרידה קשה מאד עלי ועליו, והוא קשה עליו הפרידה מבתו חנה זיינט, אשר נתן לאיש מר רפאל אדרעי שליט"א, והמקום ב,ה ראה בעניינו, ונתן בלב הזוג הנחמד לעזוב את הכל, ואחר ב' חודשים לחתונתם, עלו אל הארץ, ביום ב' ט"ו שבט תשכ"ה.

כמה מאד גדלה השמחה במעוני, וכמה מאד הללתי ושבחתי למלך הכבוד ב,ה\ וברוך המקום נסתדר במשך ירחים אחדים בדירה נאה וכלים נאים ועבודת קבע. ועוד גבר עלינו חסדו, כי ביום י"ד ניסם תרכ"ה הנזכר, עלה לארץ בני אליהו שליט"א, הוא ואשתו ובניו, ועשינו פסח לה' בני חורין מן הגלות, ובמשך ירחים נסתדר גם הוא בכל הצריך, ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלנו כל טוב.

ישתבח יושב תהלות

ויתעלה על חסול הגלות

סיימנוה בלי הדרן עלה ובלי דעתן עלה

פלאות יעשה עם עוד המסתופפים בצלה

משוך ימשכם באהבה לארץ אבות

אשר בה באמת שמחת כל הלבבות

חי, יתן בלבם להכיר ערכה יותר מכל חפץ

זריזים אז יהיו לעלות בלב חפץ

קדוש יקראו לעפרה ואבניה

ויאמץ לבבם להיות בניה ובוניה. אמן

סוף הקדמה. 

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

סימן ב. כרך א'

לרב אחד בעוב"י מכנאס יע"א, סדר חיי שרה תרס"ח לפ"ק.

אדוני ! שמעתי דבת רבים, אודות מקווה המים לטבילת נשים, שאף כי זה כמשלש חדשים, שקבעו מעלתכם קופה נגבית בכל יום מכל חנויות בני העיר, ונקבץ בה סך הגון, עדיין לא נגה אור שום תקון במקוה, ועדיין הוא מלא קיא וצואה בלי מקום.

ובכן אמרתי אגלה אזני אדוני, והוא יתן צו לתקן הדבר מהר, ולסתום פה כל המקטרגים, ולמען לא יתפשטו הדברים בכל העיר ותתקלקל מגבת הקופה, רק הכל על מקומו יבא בשלום, והיה מעשה הצדקה שלום, ועל צדקה אדוני אני בוטח, שאל יחשוב לי הדבר הזה לעון, כי לא באתי להוכיח, רק להודיע, ושלום

הצעיר, ע"ה יוסף משאש ס"ט.

סימן ג.' כרך א'

סדר חיי שרה, תרס"ח לפ"ק. 1908

למעת שר הצבא, דגול מרבבה, גומל חסדים, גדול ליהודים, החכם הנעלה, לשם ולתהלה, כבוד הרב שמעון לקנווי, ראש קהלת ווהראן וסביבותיה יע"א, יחשל"א. ( יחי שמו לעד אמן ) שלום, שלום.

אדון נכבד ! סב"ת האר"ש, אודו האי גברא דשפיר חזי, זה שמו, כבוד הרב יחחיא אגהאן הי"ו, שהיה גר במח"ק, זה רבות בשנים, ונתפש עם גנבים בעלילת שקר, וכבודך הגדיל חסדו עמו, ושלחו לנפשו, בתנאי שלא תציג עוד כף רגלו בשערי ווהראן ואגפיה.

ובצאתו בחפזון, עזב חפציו ביד שכנו הקרוב אליו, רבי יעקב סבעוני הי"ו, ובא הנה ערום ויחף, ושלח כמה מכתבים מלאים הפצרות ליעקה הנזכר, למכור את הכל על ידו, ולשלוח לו את דמיהם, וקצב לו את שכרו, ועד עתה אין קול ואין עונה.

ובכן בא לפני בנא לשון בקשה, לכתוב למעלתך לעמוד לימינו, כמדתך הטובה לעמוד לימין אביון, ושלח נא אחד ממשרתיך להוציא בלעו מפיו, ואם יראה בעיני כבודו שיאריכו הדברים בדחיות ומענות, יעשה עמו חסד, לשלוח לו הבטחה על ימים אחדים בעצם יד כבודך.

שלא תאונה אליו רעה אם ישוב עוד למחנכם קדוש, והוא ישתעי דינא בהדיה, והטוב בעיניך עשה, העיקר הוא שישוב אליו כספו, ושכר כבודו כפול מן השמים בכל טוב סלה, אמן. פה מכנאס יע"א.

הצעיר, ע"ה יוסף משאש ס"ט.

סימן ד,כרך א'.

סדר תולדות, שנת הנ"ל, מכנאס

למעל הרב הגאון, מעו"ם וכו', במוהר"ר של מה בן שטרית ישצ"ו. שלום.

שלשם אחר מנחת ערב, בהיותי באסיפה יפה של רבנן ותלמידיהון העי"א, והיו עוסקים בדין תורה, מא אמר חדא, ומר אמר חדא, כמנהגם בכל יום, שאל מעלתו, על אביו של יואב בן צרויה מה היה שמו, ולמה נקרא על שם אמו, ובכלם היו בהעלם דבר, עתה אודיע לכבודו, כי היום הייתהי באוצר הספרים של הרב הגאון כמוהרר"א עמאר ישצ"ו, ובא לידי ספר תשובות הגאונים, וראיתי בסימן י"ב, שנשאלה שאלה זו לרבי האי גאון זיע"א.

והשיב שאביו היה שמו שריה, כמו שכתוב ושריה הוליד את יואב ( דה"א, ד' ) ונקרא על שם אמו צרויה, כדי להוסיף בה כבוד, לפי שהייתה אחותו של דודו, שמו רבי שלמה בן פזי, על שם אמו בתו של רבי חייא, רבה בר חנה, על שם אמו אחותו של רבי חייא, רבי שמואל בר מרתא, על שם אמו אחותו של רבי חייא,. ויען ידעתי כי תברכני בנפשך, לכן הגדתי לפניך היום.

אני היו"ם ס"ט

רבה בר בר חנא

נכד בר חנא שהיה אחי רבי חייא.

רבא בר בר חנא היה תלמידו של ר' יוחנן ומסר שמועותיו. חזר לבבל ולמד תורה בפומבדיתא. בעודו בבבל למד גם בסורא, וחשב לתקן שיאמרו עשרת הדברות בתפילה. אמר לו רב חסדא: כבר בטלום מפני תרעומת המינין. רוב ספוריו נמצאים בממסכת בבא בתרא ע"ג-ע"ד. הם מתחילים בביטוי "לדידי חזי לי" או "חדא זימנא". סיפורים אלה הם סיפורים של יורדי ים והולכי מדבריות, והם נודעים בשם אגדות רבא בר בר חנא.

רבה בר בר חנא – נכדו של בר חנא, שהיה אחיו של רבי חייא. רבא בר בר חנא עלה מבבל לא"י, היה תלמידו של ר' יוחנן ומסר שמועותיו.
אחר שישב בא"י ימים רבים חזר לבבל ולמד תורה בפומבדיתא. בבואו לשם לא בא לשיעורו של רב יהודה בר יחזקאל, עד אשר שלח ר"י את הממונה להחרים את בגדו אם לא יבוא. כאשר בא ושמע שר' יהודה דרש שאין מחזירים את השבר בשבת, אמר לו: הכי אמר רב חנא בגדתאה אמר שמואל, שמחזירין. רב יהודה שמח לשמוע זאת ואמר לו: האם לא יפה עשיתי להכריחך לבוא כדי ללמוד דין זה? רבי יהודה שאל ממנו עוד דברים ששמע מר' יוחנן לעניין נדוי (מ"ק י"ז.

רדיפות הסאסאנידים את יהודי בבל עוררו את רבא בר בר חנא לשוב לא"י, אך לא ידוע אם חזר (פסחים נ"א). רבא בר בר חנא למד בבבל גם בסורא, וחשב שם לתקן לומר עשרת הדברות בתפילה. רב חסדא מנעו מכך, ואמר לו: כבר בטלום מפני תרעומת המינין (ברכות י".

סימן ה כרך א'

סדר הנזכר, שנה הנזכרת, מכנאס.

למעלת החכם השלם והכולל וכו', החסיד העניו, ספרא דווקנא, כמוה"ר מרדכי אדהאן ישצ"ו. שלום.

מכתב כבודו הגיעני, וקראתי אותו לפני אשתך, ומסרתי לידה צרור הכסף, המזוזות עם זוגי תפילין שהנחת מכרה אותם, והכסף תחת ידה, והרי היא בטוב ואין מחסור דבר.

על ההפכה שהייתה ביום רביעי בשוק הבהמות, תלי"ת  לא נמשכה, כי על ידי שוחד בחיק חמת השר שכבה, אבל בין כה וכה, הייתה מהומה גדולה בעיר, כל היום ההוא וכל הלילה, וביום ה' בבוקר נפתחו שערי העיר, ונחנ שקטה הארץ, והמגיד לכם שרי ליה מריה, כי עבר על בל תוסיף.

שאל כבודו לדרוש ולחקור בחשאי כמה כסף שלחה קהלת פאס יע"א להכא בשנת התרס"ג לפ"ג, לעזור לענייני העיר בעת צרה, כי בעל אכסנייא שלך שאל כבודך על זה, ולא ידעתי מה מקום לשאלה זו עתה, אחר עבור חמש שנים.

ועל כל זאת אודיע לכבודו, כי הצ[מכתב אשר שלחו רבני פאס להכא על רזא דנא, הנה הוא תחת ידי מצאתיו בין כתביו של אבא מארי זיע"א, והחתומים עליו בית דין של חמש, כמוהר"ר רפאל אבן צור, וכמונר"ר יהודה בנימין, וכמוהר"ר שלמה אבן דנאן, וכמוהר"ר וידאל הצרפתי, וכמוהר"ר מתתיה סיריו, העי"א וזמנו חדש אייר שנת נוראות לפ"ק היא שנת תרס"ג לפ"ק.

ושם נאמר, כי מכסת הכסף ששלחו הוא ארבע מאות ועשרים צורוס, על יד החכם החשוב והכולל וכו' כמהו"ר אלישע נחמני ישצ"ו, לחלקם לתלמידי חכמים והעניים הדחוקים, ושמעתי שחלקם על צד היום טוב, כי צדיק באמונתו הוא כאשר תדעהו, ועוד שמעתי שנתן חשבון לפני בית הדין ישצ"ו.

עוד אודיע לכבודו, כי מצאתי את הדבר אשר בקשתני טרם נסיעתך לחפש עליו, שהוא, מה טעם אמרו כחא דהתירא עדיף, ומאד שמחתי, כי מצאתי, כאשר אמרתי, והוא ברש"י ז"ל, במסכת ביצה דף ב' ע"ב, וזה לשונו :

דהתירא עדיף ליה, טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר, שהוא סומך על שמועתו, ואינו ירא להתיר, אבל כח האיסורין אינה ראיה, שהכל יכולין להחמיר ואפילו בדבר המותר. עד כאן לשונו. ושלום דל ונבזה

היו"ם הזה, ס"ט.

סימן ו כרך א'.

סימן וישלח, שנת תרס"ח לפ"ק, מכנאס.

ידידי החכם הוותיק, חמר הדת עתיק, כבוד הרב ימין לגראבלי, הי"ו.

בערב שבת קיבלתי מיד ציר אמונים, אגרת אוגרת דברים רבים מכבודו, ואשיב על ראשון, ראשון.

א' . הגדלת תלונתך על אדמו"ר כמוהר"ר חיים בירדוגו יצ"ו, כי שתקך בנזיפה וכו'.., תמחול נא ידידי, כי שקר דברת, לא בנזיפה חלילה, רק מאהבתו אותך, ואף אם כדברך כן הוא, אין בו אשם, כי סדר למודך יכעיס אף הלל הזקן, כי הרגלת עצמך בחמוד מסובך ומסוכסך לדקדק גם בחסיד ויתיר.

ולבטל את כולנו מהלמוד האמיתי, ורז"ל אמרו , אי דייקינן כולי האי לא הוה תנינן ( ערובין מ"ח ע"א ), ובכן ידידי, הסר ממך עקשות פה וכו'….שלא תעקש למודך ותסבכו בדקדוקי עניות שאין בהם ממש, כי אין בזה שום חכמה כאשר אומרים9 לך אנשי מקומך.

רק טפשות הלב ואבוד הזמן, ובמקום דליעול ירקא, ליעול בשרא וכוורי, ואם את הדבר הזה תעשה ויכלת עמוד בין תלמידים, ושוב תשוב על מקומך בשמחה רבה, ואם לא תוכל עשוהו, התכבד ושב בביתך ומקומך אל תנח, זאת היא עצתי ואתה תבחר ותקרב.

ב'. בית אכסנייא שלך, הגמון כבוד הרב הכהן הי"ו, ואשתו ובני ביתו, כלם דורשים בשלומך, והבגדים והספרים אשר שכחת אצלם, מסרו אותם ביד ציר אמונים לתתם ביד אחיו של בעל הבית כבוד הרב משה הכהן הי"ו, בעיר סאלי יע"א, תמצאהו בבית הרב הגאון רפאל אנקאווה ישצ"ו.

ג'. בקשת ממני לכתוב לך תמיד להשיב על כל שאלותיך, כאשר יורוני מן השמים, טוב הדבר, אל תמנע טוב וכו'…כתיב.

ד'. שאלת לחוות לך דעתי על נה שכתוב בש"ס יומא דף י"ח, אומרים לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך וכו'..ופירש רש"י ז"ל, אישי אדוני, וקשיא לך ולימא ליה אדוני ?

לע"ד נראה לפי שעל ידי עבודת כהן גדול ותפלתו ביום הכיפורים יורד שפע ברכה לישראל, וכנסת ישראל מתקשטת בקישוטי מחילה וסליחה וכפרה, כמו האיש שמשפיע טוב לאשתו, ומקשטה בקישוטין יפין, לכן אומרים לו " אישי " להודיעו, שיזהר בעבודתו לעשותה כהלכה, כי הוא כאיש לגבי אישה שהיא כנסת ישראל.

וכן כתיב הושע ב', והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי וכו'..ופירש רש"י ז"ל, שהוא מלשון אישות וחבת נעורים, עיין שם. כי הוא המשפיע לנו כל טוב.

ועאוד ע"ד מה שאמרו רז"ל, לעולם יכבד אדם את אשתו יותר מגופו, כי היא תלויה בו, והוא תלוי במי שאמר והיה העולם, ולכן אומרים לו " אישי " להודיעו שעינינו תלויות בו לתקן עבודתו במחשבה ודבור ומעשה, והוא תלוי במי שאמר והיה העולם להיות לו לעזרה. עד כאן

אני היו"מ ס"ט

ואחרי מופל"ג ראיתי בסדר מענה לשון חלק שני אות א', שכתב וזה לשונו : אישי כהן גדול, כתב בסדר צרור המור פרשת ויצא, שקורין לכהן גדול אישי ולא אדוניף משום דזה השם שראתו לאה אמנו, הפעם ילווה אלי אישי אלי, וגם מצד אמונתו שהיה באש ומאכלו באש, שכתיב אשי ה' ונחלתו יאכלון. עד כאן. 

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל.

סימן ז' כרך א'.

סדר הנזכר שנת תרס"ח לפ"ק. מכנאס.

למעלת החכם השלם והכולל וכו'…, ספרא דווקנא כמוה"ר חיים חלוואה הי"ו.

מכתבו מגיעני, אודות שני עורות גדיי העזים המעובדים, כן ידידי, נמצאים המה בביתו של כמוהר"ר מרדכי אדהאן הי"ו, ולא אוכל למסרם לשלוחך, שאף כי אני נאמן ביתו של החכם הנזכר, וגם יודע בבירור שהם של כבודך מונחים אצלו, מכל מקום לא אוכל עשות דבר בלי רשותו, והוא אינו עתה בעיר, ובכן חכה מעט עד בואו לשלום.

ומה שכתב כבודו, שהדברים שאמרתי לו משם פירש רש"י ז"ל בפרשת שמיני, לא מצאם, ימחול נא כבודו, לא ברש'י ז"ל אמרתי, רק בילקוט פרשת שמיני רמז תקכ"ו, וזה לשונו :

ויקרא משה אל מישאל ואל אצפן בני עוזיאל דד אהרן וכו'.., ממשמע שנאמר ובני קהת עמרם ויצהר חברון ועזיאל, איני יודע שעזיאל דד אהרן ? ומה תלמוד לומר דד אהרן ?

מקיש מעשה עזיאל למעשה אהרן, מא אהרן רודף שלום בישראל, אף עזיאל רודף שלום בישראל, עד כאן לשונו. עיין שם. ושלום.

הצעיר אני היו"ם ס"ט

סימן י' כרך א'

סדר וישב שנת תרס"ה לפ"ק

ידידי החכם השלם וכו', כהה"ר יעים מלכא הי"ו. שלשם הגיעני מכתבך, והגיתי בו בכל פעלך בדרושך שדרשת בעיר צפרו יע"א, על אותה ריבה, ודברי פי חכם חן, ואחר כך מה שהקשה כבודו על מה שכתב המשורר " ה' שפתי תפתח ……

ותרץ בדרך רמז, לדעתי הוא דחוק הרבה, ואשר אני אחזה לי בזה, הוא כי פסוק זה, אמרו דוד במזמור בבוא אליו ( תהלים נ"א ), שבו היה מבקש סליחה על חטאיו, כמו שכתוב בנוסח כל המזמור, עיין שם. ובמזמור שלפניו אמר, ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי וכו…..

הרי שהרשע ראוי לו לסתום את פיו, ואל ידבר בשבח האל כלל, ואם כן דוד עליו השלום, שחשב עצמו שפשע פשעים גדולים, הוי כאלו אותם הפשעים סגרו את פיו מלדבר בשבחי האלהים, ולכן מבקש סליחה מה'.

ואז יכול לדבר, וזה שאמר ה' שפתי תפתח על ידי סליחה, ואז פי יגיד תהתלך, ואחרי כתבי ראיתי שכן פירש רש"י ז"ל וזה לשונו : אדני שפתי תפתח, מחול לי ויהיה לי פתחון פה להגיד תהלתך עד כאן לשונו, עיין שם. ויהיו דברי פירוש לפירוש רש"י ז"ל והבן,ע"ש

הצעיר אני היו"ם ס"ט

סימן י"א כרך א'

סדר הנזכר, שנת תרס"ח לפ"ק.

ידידי החכם היקר, כהה"ר יחייא אפרגאן הי"ו.

קבלתי האגרת האוגרת ומסוכסכת בספרוי הבאי, ועולה וירדת כנחש לקטרג ולהסית ולהדיח, להקל ולזלזל בכבוד האורח, שהיה אצל אחי אמי כהה"ר מאיר בן גנו ני"ו, אשר זה כמה מאשר חלף הלך לו לארצו ולמולדתו, ועדים אתה רודף אחריו להבאיש את ריחו.

והוא במר שיחו, הפך את הקערה על פניך, והרבה עוניך, ואנחנו ידענו כי כל דברי שניכם שוא ודבר כזב, רק הקנאה טהשנאה קלקלו את לבבכם, והוציאו עתק מפיכם, בכן ידידי, הסר כעס מלבך, ומה שעבר אין, והוא רחום יכפר , ויפה עשית כי סיימת בתיקו.

בשולי ממכתבך, בקשתני להודיעך, מה שפירשתי באותה הלילה במלת תיק"ו. ג' פירושים נאמרו בה.

א' מקובל אצלינו שהיה נוטריקון , תשבי יפרש קושיות ובעיות, כלומר עד שיבוא אליהו התשבי והוא יברר דבר.

ב', פירש אותו הרב כמוהרר"א עמאר יש"ץ, משם בעל הערוך, שהיא כמו תיקום, כלומר, תעמוד כך בשאלה, כי אין בזה תשובה.

ג' פירשתי אני הצעיר מלשון תיק הספר, כלומר דבר זה מכוסה בתיקו ואינו מגולה, ושוב שמעתי שגם פירוש זה נמצא בערוך, ואם אמת, תגל נפשי, ושלום עבד אל נורא ואיום.

אני היו"ם ס"ט

סימן י"ג כרך א'

להנ"ל, סדר שמות שנת תרס"ח לפ"ק

שלשם הגיעני מכתבך, אודות עצתי על ההוא גברא, אין דעתי נוטה למסור מעותך בידו, ומה שמסרת כבר, התיאש ואמור וי לחסרון כיס, ולך תהיה צדקה, כי איש עני הוא, ובעל אישה, ובנים חמשה.

ועל דבר שאלתך הקטנה. מה פירוש סנדק, ראיתי על לוח ספר בית עובד משם בעל הערוך, שלשון זה נזכר בילקוט תהלים מזמור ל"ה, שהיה דוד מסדר כל האברים לתשמישי מצות, ועל הברכים אמר, ברכי אני עשוה בהן סנדקיות לילדים בשעת מילה ופריעה.

ופירוש סנדקיות, הוא פטרון ופרקליט בלשון רומי ויון, ור"ל מגין עד כאן לשונו. ואאפשר, לפי שהסנדק מגין בברכיו תחת התינוק שלא יפול.

ולעניות דעתי נראה, על פי מה שספר לי כבודו כמה פעמים שעיניו ראו באיזה מקומות, שבשעת המילה, מביא המוהל ארגז אחד צר וגבוה, שבו היו מוחים כל הדברים הצריכים למילה, מעילים מיוחדים לו ולסנדק ולתינוק, וסכין ורפואות, וכוס וקערה וצלוחית יין לקדוש, ומחתה לתת בה קטרת לכבוד המילה.

וספר ואחר שמוציא את הכל מהארגז מניח אותו סמוך לכותל המזוזה, ויושב עליו הסנדק, ולפי זה נוכל לומר שהיא מלה ערבית שקורין לארגז " סנדוק ", כמו שידוע לכל. ואפשר שכן היה המנהג בשנים קדמוניות.

וממנו נשתרבב אף לזמן הזה שעושים כסא. ועוד בדרך רמז אמרתי, שהיא מלה נוטריקון שן-דק, רוצא לומר של סלע דק, לזכר עולם למעשה צפורה אשת מושה, דכתיב בה, ותקח צפורה צר ותכרת אל ערלת בנה, ופירוש צר, שן סלע דק, ונקרא כן על שם הפעולה הנעשת על ברכיו, וגם כפי הדין מותר לכתחלה למול בצור, כמו שנאמר ביו"ד סימן ס"ב, ואף דזה בסמ"ך וזה בשי"ן, אין דבר, דאותיות וסצר"ש מתחלפות, ושלום

אני היו"ם ס"ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל.

סימן י"ד כרך א'

סדר הנזכר שנה הנזכרת מכנאס.

ידיד החכם המפואר, כהה"ר יעיס עטייא הי"ו. מכתב כבודו בגיעני אודות הטלית מחירו פה, ארבעה צורום, דבר יקר, נביאים וכתובים קטן עם תרגום יב"ע ורש,י ומצודות, שני צורום, שלח הכסף, ואקנה ואשלח, עם אדם הראשון שיסע למקומך.

עוד הפצרת בי לכתוב לך הרמז המוסרי שרמזתי אני הצעיר בפסוק ואלה שמות וגו'….כמו שראית כתוב אצלי בהיותך בביתי בשבוע שעבר, הרמז הוא על פי מה שכתוב בשמו"ר, ואלה שמות וכו'…הה"ד – הֲדָא הוּא דִכְתִיב (זֶה הוּא שֶׁכָּתוּב) חושך שבטו שונא בנו.

הם אברהם ויצחק שחשכו שבט מוסר מישמעאל ועשו, ואוהבו שחרו מוסר, זה יעקב שיסר את בניו, והיו כלם צדיקים, שנאמר ואלה שמות וכו', שכלם שוים לטובה, עיים שם, ועל זה הרמז.

וחייב אדם לייסר הבנים, שכל מעיניו ומחשבותיו תמיד, בכל נתיבותם יהיו, ישלם שכר רב אודות למדם, הוא בעצמו אם יודע מלמדם, מאד צריך רבם ירחיקם מחברת הרשעים אלא תמיד, יחברם עם קדושים ברים, אל ירגילם שינה, ובכל בקר יסיר תרדמתם ועצלותם באריכות אפים ובנחת עד כאן

אני היו"ם ס"ט

סימן ט"ו כרך א'

סדר וארא שנת תרס"ח לפ"ק מכנאס. לרב אחד במקנאס.

למעלת הרב הגאון, מעו"ם וכו'….שלום, שלום.

אדוני ! מפי השמועה למדתי, מאנשי אמת, שכל ההדיוטות מוכרי קליות וזרעונים, מוכרים בבתיהן בהחבא גם בשבת בכסף מלא, ושלח נא על שכינהם, ואיים עליהם, והם יגידו בפניהם, ועשה מה שראוי, וצעיר אני באתי רק להודיע

אני היו"ם ס"ט

סימן ט"ז כרך א'

סדר הנזכר, שנת הנ"ב, מכנאס

לרב אחד במקנאס.

למעלת הרב הגאון מעו"ם וכו', שלום, שלום.

שמע נא אדוני מלי וכל דברים האזינה, שלשם בבוקר הסכים לפתחי ידידו ותלמידו של אבא מרי ז"ל, הל"ה החכם כהה"ר פלוני אלמוני הי"ו, והגד הגיד לי כי בליל שלשם, היה כבודו בבית הרב כמוהר"ר פלוני אלמוני הי"ו, ושרי ליה מריה, הוציא דבה עלי בבטויים קשים, כי אני הנער, הבער, עומד תמיד נגדו, וסותר את דבריו, ועוד זכר את הראשונות.

שהמעשה הרע אשר עברו עליו זה שלש שנים ועוד, והפך על האמת פסכתר ( כלי לקירור ) כי בנערותי ובחפזותי, שפכתי עליו בוז וקלון, וחרק עלי שניו, אף כי לא הייתי לפניו, ומעלת כבודך, נתן אמון לכל דבריו, וקבל לשון הרע, חלילה, יען לא היה כבודך בעיר באותו זמן.

וגם המגיד הלז לא היה פה, ולכן האמין גם הוא לכל אשר שמע, ובא אלי בפנים זועפים, להוכיחני מאהבתו אותי, וכאשר ספרתי לו את כל הנעשה באמת ובתמים, תמה מאוד על ההפך אשר שמעו אזניו, והפציר בי מאוד להעלות על ספר את כל פרשת העבו"ר  (פָּרָשַׁת הָעִבּוּר

ת כִּנּוּי לִימֵי פֻּרְעָנוּת וְצָרוֹת, תְּקוּפַת חֵרוּם: "הוֹשַׁע הַשֵּׁם אֶת עַמְּךָ אֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל פָּרָשַׁת-הָעִבּוּר יִהְיוּ צָרְכֵיהֶם לְפָנֶיךָ" (ברכות ד ד) [נוסח אחר: פָּרָשַׁת הַצִּבּוּר]. מילון אבן שושן )

מהעבר וההווה, ולשלוח למעלתך, תדע יד האמת, עם מי החותמת, ולא תדין אותי עוד לחובה, וזהו גופא דעובדא קמא : 

בחודש אייר התרס"ה – 1905 לפ"ג ( לפרט גדול ) בערב שבת שאחר השבת של פקידת שנתו של מו"ר אבי ז"ל, אחר עלות המנחה, שלח הרב הנזכר, אחר כה"ר שלמה בוסידאן הי"ו, אביה של אשת אבא מרי זיע"א, וצווה אותו להודיעני, שאינו חפץ בי להתפלל בבית הכנסת שלו, שאף את מור אביז"ל לא היה מניח להתפלל שם אלא מפני הכבוד.

ועתה שעלה אל האלהים, ועברה שנתו, אינו חפץ בבניו להתפלל שם, והרב שלמה הנזכר הוכיח אותו בדברים נמרצים, רק להמתין עוד זמן על זה, ולא קבל, רק השביעו בכל קדש שיעשה שליחותו מיד, וכן עשה.

הלך לבן דודי כמוה"ר מימון ישצ"ו, וספר לו כל הדברים, ואז חפש עלי בן דודי בבית ולא מצאני, ובא לבית הכנסת ומצאני, ויען לא היה זמן לפקט לי הדברים, לכן צוני רק שלא נעמוד לפני התיבה להיות חזן כמנהגי והלך לו.

ואני השתוממתי על פקודתו, ולא ידעתי פשר הדבר, וכאשר הגענו לקדיש קמא של ברכו, רמז לי החכם החשוב כמה"ר ידידיה טולידאנו ישצ"ו, לעבור לפני התיבה, ולא רציתי אף שהפציר בי הוא והקהל, ואחר גמר התפילה, שאלני, מדוע סרבתי ?.

והשבתי, כי כן צויתי מבן דודו, בלי שום טעם, והוא רוצה להטעים על פי הידוע, שאחר פקידת השנה, אין להרבות בקדישים, ואמרתי אפשר. וכאשר הלכתי הביתה, מצאתי אסיפת קרובים ורחוקים והנם מתלחשים.

ושאלתי על מה, והודיעוני את כל, ואמרתי אין דבר, י"ט בתי כנסת בעיר, חסר אחת, נשארו י"ח וח"י בהם כתיב, ובבקר הלכתי עם בן דודי לבית הכנסת שלו, וקבע לי מקום שם להתפלל, ואותה שבת לעזה עליו כל המדינה בשמעם, ואנשי סגולה אמרו לריב עמו בחזקה על זה, ואנחנו עכבנו על ידם, דגדול השלום, ואך הוא לא אמר די בזה, רק הוסיף עוד דבר זר מאד.

והוא : בערב שבת שניה, הביא האיש משה בן עזרא הי"ו, שבעה נרות נחשת שעבד בהם שבוע שלם, עבודה יקרה מאד, והקיף בהם העששית המיוחדת לשם מו"ר אבי ז"ל, התלויה שם בתקרת בית הכנסת על מקומו, והדליק בהם שש שעוות שלמות, ועוד הדליק עששית בשמן זית זך, והייתה כלה מאירה בהדרת קדש.

ויהי בבוא הרב לבית הכנסת, וישא עיניו וירא רת העששית כיום תאיר, ויחר אפו מאד, וישאל את השמש מי עשה את זאת, ויאמר לא ידעתי, ויגזור עליו להסיר ממה כל הנרות, ולכבותם ולגנזם, ולא אבה השמש ליגע בהם, אף אשר השביעוהו במרורים.

ואז קם הוא בחפזה ובזעף לעיני כל הקהל, ויעל על הספסל, ויסירם ויתנם בעשיית מר זקנו ז"ל, ואחר גמר התפלה באו והודיעוני את כל המעשה, ואנחנו שחקנו על מעשה נערים הזה, ואמרנו אין דבר, בכל מקום שהם דולקים, לעלוי נשמת אבא מרי ז"ל הם דולקים.

ועוד ביום ראשון בערב, בא המתנדב הלזה, והחזירם למקומם, והדליקם עם העששית, ובבוא הרב להתפלל שם כשרכו בימי העומר להתפלל רק שם, חרה עוד אפו על העשיית, ועשה בראשונה, וכן עשה המתנדב הנזכר בערב יום שני ושלישי ורביעי, החזירם והדליקם.

והרב נטלם והניחם בעששית מר זקנו ז"ל, וביום חמישי בערב הייתה אחותי מרת מירא ת"ם יולדת ותקש בלדתה, והפצירה בי ללכת בעצמי להדליק את העששית של אבא מרי ז"ל, ולהתפלל אל ה' בעדה לפני העששית ונתנה לי שמן זית ושעווה והלכתי.

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

 

 אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל – כרך א'

סימן י"ז כרך א' סדר בא שנת תרס"ה, מכנאס.

רבי יוסך משאש

למעלת הרב הגאון, מעו"ם, סבא דמשפטים, מבני עליה המעטים, כקש"ת כמוהר"ר מרדכי בן ג'ו ישצ"ו. בקידה על אפים אני אומר שלום, שלום.

אדוני ! שלשם הגיע לידי יד כהה, מכתב ידי קדשו, מפציר בי לחפש באמתחת כבתי אבא מרי ז"ל, למצוא כתוהת האישה מרים אשת יעקב ועקנין, כי אמרה שאמה הפקידה אותה בידי אבא מרי ז"ל, חפשתי ולא מצאתי, ואחותה אמרה, כי ביד הרב כמוהרר"ש בן שטרית, ישצ"ו הופקדה, ושאלתי את פיו, ואמר כן הוא, ימחול נא אדוני לכתוב לו, והוא ישלחנה אליו, ושלום.

הצעיר אני היו"ם ס"ט.

סימן י"ח סדר הנזכר, שנה הנזכרת, מקנאס.

ידידי החכם החשוב וכו'….כהה"ר ימין אלגראבלי הי"ו.

מכתבו הגיעני, אודות הסופר כמוהררי"ץ מלכא ישצ"ו, אמר כי מסר השטר ליד אחיך הי"ו, ואודות הספרים, אין קונה, כי הזמן קשה ואין הפרוטה מצויה, ה' ירחם.

עוד ראיתי מה שהרבה כבודו להקשות בריש פירוש וארא, וזה תוכן דבריו בקצרה.

וידבר אליה, למה לא מרמ, וידבר ה' ?

ויאמר אליו אני ה', מה רוצה לומר בזה ?

וארא אל אברהם וכו'…, מה צורך להודעה זו עתה ?

ושמי ה' לא נודעתי להם. מה רוצה לומר ?

וגם הקימותי, וגם אני שמעתי, מה באו הגמין לרבות ?

וכתבת, שהמפרשים תחת ידך, לא הרוו צמאונך בזה, ובקשתני לחפש לך בשאר מפרשים, או מה שנראה לעניות דעתי.

ידידי ! לא הודעתני שמו המפרשים שתחת ידך, למען אחפש באחרים, ופשוט אצלי שמה שתחת ידך, הוא שתחת ידי, פירוש רש"י, רשב"ם, ראב"ע, רמב"ן, ספורנו, ותול"ם, וגם אלו, בשאלה מאחרים, שאין נמצא אצלי משלי, רק פירוש רש"י דוקא, וכל המפרשים הנזכרים האריכו בזה.

ואם הם לא הרוו את צמאונך, איך אני ארוה את צמאונך, ועל כל זה לא אחדל מהודיעך דעתי הקצרה בזה, ואם תמצא חן בעיניך, לא תחשוב שהיא טובה מהם חלילה ? רק מפני שאנחנו דומים לתינוק היונק, שאם נאכילוהו לחם יחנק, שאף שהלחם הוא מזון לכל חי, מכל מקום לגבי התינוק שגרונו צר וכחו רפה לעכל, יחנק בו.

כן המפרשים הם מזון ומחיה לגדולים ומחניקים לפעמים תנוקות אשר כמונו, שאיטן להם הנאה רק מהעולה על רוחם, וכן כתיב לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו ( משלי י"ח ).

ועתה שמע מה שנראה לעניות דעתי בזה :

על פי הידוע, כשהקב"ה נגלה לתיבור או ליחיד, בדין, נקרא בשם אלהים, ולכם גם הדיינים נקראים בשם זה, כמו שכתוב אלהים לא תקלל, ותרגם אונקלוס, דיינא לא תקל ( שמות כ"ב ), וכשהוא ברחמים, נקרא בשם הוי"ה ב"ה, כדרך האדון המרחם על עבדיו, וכדרך האומן המוה איזה דבר, שחס עליו שלא יפסד.

וכן שם " אל " מורה על הדין, כי הוא נגזר משם אלהים, וגם פירושו תקיף, כמו ואת אלי הארץ לקח ) יחזקאל י"ז ), וכן שם " שדי " מורה על הדין, שכן פירשו רס"ג ז"ל, בלשון ערבית "( לקאהאר ) דהיינו תקיף ( כמו שכתב ראב"ע ז"ל שם )

ובזה יבא הכל על נכון, כי משה רבנו עליו השלום, הטיח דברים כלפי מעלה, המה שכתוב, למה הרעות וכו'…ומאז וכו'…., והצל לא הצלת וכו'…, ולכן נגלה אליו ה' בדין ודבר אליו קשות, וזהו דכתיב וידבר אלהים וכו'…..

וכאשר ראה ה' את משה שחלשה דעתו, ויאמר אליו אני ה', כלומר הדין והקשות שדברתי עמך, יהיו חשובים לפניך כאילו אני ה' בחסד וברחמים מדבר עמך, כי לא די לך אלו הקשות, רק יותר ויותר בעונשים בפועל, שהרי וארא אל האבות באל שדי, ובשמי ה'  ( הראב"ע שם ) שהוא החסד והרחמים לא נודעתי להם.

דהיינו שכל ימיהם לא מצאו נחת, רק יגון וצער, אברהם נתנסה ביו"ד נסיונות, ומא מה מאוד גדול צער כל אחד. יצחק, צערו עם ישמעאל, עקידתו, עקרות אשתו, צערו ממעשה עשו, עד שכהו עיניו.

יעקב, קשה מכלם, עד שאמר, לא שלותי וכו'…ועם כל זה לא הטיחו דברים, וגם הקימותי את בריתי אתם וכו'….כלומר ואף שהקימותי את בריתי אתם לתת להם וכו'…, ולא קיימתי בהם בעצמם, לא הרהרו ארח מדותי, ודם אתה ידעת כי בזכותם אני שמעתי וכו'….

הרי שחבה גדולה נודעה להם בשביל אמונתם ושתיקתם, ואתה משליחות ראשונה התחלת להטיח דברים ? ולכן כדי להפיס דעתך לך אמור לבני ישראל וכו'….דהיינו חוזר ומחזק לך הבטחתי, כביכול, כאדם שאין מאמינים לו בפעם אחת עד שכופל את דברו.

זהו הנראה לעניות דעתי בזה, ואם ימצאו חן בעיני קדשך, תברכני נפשך, ושלום, עבר אל נורא איום.

אני היו"ם ס"ט

סימן כ' כרך א'

למעלת החכם החשוב והכולל, כהר"ר יצחק מרציאנו ישצ"ו. 

מכתבו הקיר הגיעני, על דבר הכסף של הנדבה, הרי הוא מונח ביד בעל אכסנייא, כהרי"ץ בוטבול הי"ו, ואודות הסמיכה של שו"ב, אבדה כל תקוה, כי שלחו ממח"ק מכתב להרב כמוהר"ר יהושע בירדוגו ישצ"ו, שלא יסמוך את ידו עליך, לא הוא ולא אחר, כי כל מגמתך רק לחרחר ריב עם השוחטים הקבועים זרע אהרן דודך ז"ל.

וטענת להתפרנס אינה טענהכי יש לך כסף ושוה כסף, נכסי דניידי ודלא ניידי, גם מהפך בעיסקא ומצליח, ועוד שבחוך כי ירא אלהים אתה, ותמהו איך תכניס עצמך בדבר שכל ירא וחרד בורח ממנו, ורק השנאה מקלקלת.

ובכן ידידי הסר כעס מלבך, והעבר רעה משאר בשרך, והנה כתר כהונת השחיטה לזרעו של אהרן דודך ז"ל, כי היא לבדה מקור מחייתם, והם כעני המהפך בחרדה, אל תטלנה מהם, ושמע לעצה ושב ואל תעשה עדיף, וגם לרבני עירך אל תראה שום תרעומת, אפילו בעקימת שפתים וטוב לך.

המעיר, אני היו"ם ס"ט.

סימן כא כרך א'

אחד מן הרמתיים, קדשוהו שמים, לכל דבר שבקדושה, אבן הראשה, כקש"ת כמוהר"ר אברהם סאלונים ישצ"ו. שלמא דמר יסגא לעד.

מכתב יד"ק הגיעני, אודות הארגז של חפציו, שלחתיו אתמול עם החמר למסרו ליד הגמו"ן, כהה"ר יעקב אצאראף ישצ"ו, שהוא בעל אכסנייא של כבודך, ועל תודתך בשביל טירחתי בנדבתך וכו', וכו', אין דבר אדוני, כי לא נעלם מה שאמרו חז"ל כל המברר מקחו של צדיק כאלו קיין עשרת הדברות ( ב"ר ריש פ' חיי שרה ), וכמו שכתוב הכא, שהוא עדיף ממקח.

ואודות ההוא גברא שנתן בכעס, ומתנה מוטעת, הנה הוא ניחם על מעשהו, ואתול בערב אמר לי, כי היום או מחר ילך לפאס, ושם יתראה ען כבודו, ויכפול את נדבתו, כי כן צוהו בעל החלום, ובכן יקבלהו מעלתך בכבוד וירבה לסלוח לו, כמדת ענותנותך הגדולה ושלום.

המעיר אני היו"ם ס"ט.

סימן כ"ג – כרך א'

סדק משפטים. שנת תרס"ח לפ"ק

ידידי החכם החשוב וכו'…כהה"ר יעיס מלכא הי"ו

קבלתי מכתבך על ידי ההוא סנדלר, והוא אמר לי, כי בשלהי ירחא, ימכור את סחורתו, ויסע עוד למקומך, ויפרע לך את חובו עספ"א – עד סוף פרוטה אחרונה – והאמן בו, כי איש אמונים הוא, ובעל כספים, רק עתה אין תחת ידו כסף מזומן.

עוד סיימת בדברי תורה, על מה שאמרו רז"ל, בזמן שהקול קול יעקב מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אין הידיים ידי עשו, ואם לאו, הידיים ידי עשו ישלטו בהם, והקשה כבודו, והלא מהכתוב משמע, תרווייהו בחדא מחתא, הקול והידיים ?

ידידי, כבר קדמוך רבנן בקושייא זו, בספר מי מנוחות על התורה להרב הקדוש כמוהרר"פ בירדוגו זיע"א, ותרץ, ואפשר שמפרש הקל חסירה, לדרוש, הקל והוקלש קול יעקב, אז מתוסף כחב עשו, וכן להפך, עיין שם.

וכן ראיתי במת"כ על המאמר הזה בב"ר פ' ס"ה, שכתב משם מוהר"י בן חביב זיע"א, דדייק מדכתיב הקל חסר, לשון קלות, עיין שם. ונעלם זה מהרה ז"ל הנ"ל, ולדעתי המעט נראה, דפשט הכתוב תמוהי קא מתמא, הקול וכו' והידים וכו' ? ואם כן גם דרשת רז"ל כל היא\ בזמן שהקול וכו' מצוי בבתי כנסיות וכו', היתכן להיות שהידים ידי עשו ישלטו בהם ויעשו בהם שום רושם ? זה אי אפשר להיות, והבן, ונכון לדעתי

הצעיר אני היו"ם ס"ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

 

אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל.

סימן כד – כרך א'

סדר תרומה, שנת תרס"ח לפ"ק.

למעלת הרב הגאון, מעו"ם, סוה"ר, שמו נודע בשערים צפירת תפארת, הנזר והעטרה, אדמו"ר, כמוהר"ר רפאל אנקאווה, יאריך ימים על ממלכתו, הוא ובניו אתו, עד ועד כי ובא שילה, אמן. בקידה על אפים, אני אומר שלום.

אדוני ! שלשם אורו עיני במכתב כבודו הרם, בו שאלני אדוני בחשאי, להגיד לפניו, גופא דעובדא דההיא אתתא עם בעלה, באותם התנאים שנתחייבו בהם בק"ס, לפני הרב כמוהרר"ש בן שטרית ישצ"ו, ואני הייתי עד בדבר, דע אדוני, כי כן היה.

ששם הייתי ושם נמצאתי באותה שעה, אבל לא נתייחדתי לעדות, רק צומ"ר אחר שהיה שם קודם בואי, ומה שראיתי אני הצעיר, הוא, שאחר שהעלה הרב כל התנאים על ספר הזכרונות שלו, שהם מחילת האישה לבעלה בשטר עיסקא שיש לה מנכסי מלוג, ובשכירות הבית שיש לה, עד סוף י"ד שנים.

גם במשכונותיך גויים שתחת ידה, ומסר לידה הסודר לקבל קנין, התמלט מפי בעלה בכוונה, או שלא בכוונה, איזו קללה נגדה, ואז בכעס הסירה ידה מהסודר. והלכו להם מתוך מריבה, ולא עשו שום דבר, זהו מה שהיה לפני, ולו ל"מ, וגם היום שאלתי את הרב הנזכר ישצ"ו, ואמר לי שמאותו היום לא ראה אותם, ואינו יודע מה עשו, ושלום.

צעיר אנכי ונבזה היו"ם הזה, ס"ט.

סימן כו – כרך א

סדר ויקהל לשנה הנ"ל

שלשם קיבלתי מכתבו אשר בו מחזיק לי טובה, על פירוש המאמר, אתם למה, תודה רבה על דבריך כי נעמו. אודות סכסוכי דברים שעברו עליך עם ההוא סבא בכפר וואזאן, אני שמעתי כי אתה זלזלת בכבודו תחלה, ועל כן שקלת למטרפסך, ואם כדבריך, אין דבר, כי הוא כביר מאביך ימים, ורבי קרו ליה, אל תוסיף להבאיש ריחו ברבים, והרגל עצמך שלא תצטער על העבר.

עוד שאלתני להראותך משכן כבוד המאמר, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ס' ריבוא של מלאכי השרת, ולכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה, ואחד כנגד נשמע, וכיוון שחטאו ישראל בעגל, ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום, שנאמר ויתנצלו בני ישראל וכו'..עד כאן לשונו. והקשה כבודו, למה מתחלה ירדו ס' ריבוא ולבסוף ק"ך ריבוא ?

ידידי ! מאמר זה נמצא בשבת דף פ"ח ע"אף ושם בתוספות ד"ה ירדו, כתבו, משום שמלאך טוב יש בו כח לקשור ב' כתרים, ומלאך חבלה לא היה בו כח כי אם להסיר אחד, ולכן ירדו ק"ך ריבוא עיין שם. ובעל עיון יעקב כתב, כדי שלא יהיו למעלה באותה שעה שהרבה מקטגרים, לכן הטרידם בהסרת הכתרים. עיין שם.

ועני אני לקוצ"ר נראה, על פי מה שכתב הרב לוית חן על תהלים מזמור צ"א, על פסוק כי מלאכיו יצוה לך, וזה לשונו : אמרו רז"ל, שני מלאכים מלוין לו לאדם תמיד, אחד טוב, ואחד רע, זכה בתורה ובמצות, מחליפין לו רע בטוב, והוו שניהם כאחד טובים, לא זכה, מחליפין לו טוב ברע, והוו שניהם כאחד אעים, רח"ל עד כאן לשונו.

ועתה יבא כל המאמר על נכון, שקודם מתן תורה, היו לכל אחד מישראל ב' מלאכים המלוין לו, אחד טוב ואחד רע, יעלה לס' ריבוא של ישראל, ק"ך ריבוא מלאכים, ס' ריבוא טובים, ס' ריבוא רעים, וכאשר זכו והקדימו נעשה לנשמע, החליפו להם הס' ריבוא רעים בס' ריבוא טובים.

הוו ליהו בין הכל ק"ך ריבוא כלם טובים, והם שקשרו להפ ק"ך ריבוא כתרים, ב' כתרים לכל אחד מישראל, וכאשר יטאו בעגל, הוצרכו מן שמייא להחליף להם כל הק"ך ריבוא הטובים בק"ך ריבוא רעים, ולכן ירדו ק"ך ריבוא רעים, ונטלו הק"ך ריבוא כתרים הק"ך ריבוא הטובים, ונסתלקו להם, הרי לך ידידי הדבר מפורש, על פי חשבון מדוייק ושלום.

הצעיר, אני היו"ם ס"ט

כבוד גדול הוא להביא בפניכם, ידידי הטובים, את דבריו של הגאון המופלא והנבון רבי יוסף משאש זצ"ל. מסורת היא בידי גאוני משפחה מהוללה זו, להיות קשובים לשאלותיהם של רבים אשר פנו אליהם בבקשת עצה או בפסיקה מוחלטת.

ויש שהיה להם ספק בדבר מה בהלכה, ונזקקו המה לעצתם הנבונה של בני משפחת משאש. רבי יוסף הנזכר כאן, עשה זאת, לעתים מתוך חובה אך בשל דוחק השעה, דהיינו פרנסת ביתו. לא הוא אינו מסתיר זאת, ולעתים אנו רואים שבראש תשובתו למאן דהו, מביע תודה והוקרה על הסכום שהיה מצורף לשאלה. א.פ

סימן כז – כרך א'

סדר ויקהל, שנת תרס"ח

למעלת אור ישראל וקדוש, נזר אלוהיו על ראשו, אדמו"ר ועטרת ראשינו, מלאך האלהים, כבוד קדושת תורתו  כמוהר"ר רפאל אנקוואה, נרו לא יכבה, וזע קדשו ככוכבים ירבה, באושר, בעושר ויושר, תמיד כל הימים. אמן. בקידה על אפים, ובכריעה על ברכים, אני אומר שלום.

אדוני ! סב"ת האר"ש, יען אני הצעיר, זה קרוב לשתי שנים ואני משודך עם הבתולה שמחה, בת הירא את דבר ה' הגמו"ן, כה"ר אהרן הכהן יש"ץ. שהוא ידי ואהוב לאדוני הרב, ואנחנו בעזר האלהים הכננו את כל הצריך, אחר עמל רב ותלאה עצומה, ואך הוא מאריך וממשיך עלינו את הזמן, מחנוכה, לפורים, לל"ג לעומר, למוצאי עצרת, לאלול, ולא קיים לנו שום הבטחה.

הן אמת שהזמן קשה, והוא צריך הוצאה מרובה כפי כבודו, נוסף על הנדן וכו'…, עכ"ז צריך לדחוק עצמו לגמור הדבר, ואני לא אוכל להרהיב עוז בנפשי לדבר אליו בפה מלא כאבינו יעקב סבא, הבא את אשתי.

ורק בני דודי עם בעל אחותי, שיחיו, הם המדברים בעדי תמיד, עמו ועם אשתו הגברת, והם ממשיכים הזמן, ועתה שמעתי, כי בזה השבוע, הוא נוסע למשכן כבוד אדוני הרב, לרגל מסחרו, ובכן נא אדוני, זכור אהבת הקדמונים, אהבתו של אבא מרי ז"ל.

ועשה חסד ומצוה רבה, לדבר עמו על זה, לדחוק עצמו שלא יאחר עוד יותר מל"ג לעומר הבא עלינו לחיים טובים ולשלום, ודברי אדוני דואי יעשו פירות ושכמ"ה – ושכרך כפול מהשמים.

צעיר אנכי ונבזה, היו"ם הזה, ס"ט

סימן כח, כרף א'

סדר ויקהל, שנת תרס"ח.

ידידי החכם הוותיק, כהה"ר יעקב אדרעי הי"ו

קבלתי מכתב תלונתך על החסד שגמלתיך בקנין ומשלוח המגילות, א', אמרת, כי חסרים העמודים וכמדומה, כי עשית סעודת פורים ונתבסמת עד שלא ידע, קודם פורים, אשר על כן שכחת מה שהזהרתני במכתבך, שלא אעשה להם עמודים, יען יש אומן במקומך שעושה עמודים באומנות יקרה, ואיך עתה נהפכת למתלונן ותלית עצמך על העמודים ?

ועוד, בפה מלא אמרת לי, כי במקומך לא נהגן לעשות עמוד למגילות, ואתה תמיה עליהם תמיד, ואני השבתיך כי יש להם על מי לסמוך כמ"ש מורם בהגה, בסימן תרצ"א ס"ב בשם מהרי"ל ז"ל, עיין שם.

ב', אמרת כי אין בהם תגין, והם פסולים, גם זה טעות, כמ"ש מרן שם, יש אומרים שצריכה תגין, ויש אומרים שאינה צריכה, וקי"ל י"א וי"א הלכה כבתרא, וכן כל המגילות שלנו אין בהם תגין, זולת אחדים, ונער יכתבם, ואם כך כל דבריך אינם אלא תואנות כדי לבטל המקח.

ומעתה הרי הוא בטל, החזר המגילות ויושב לך כספך, כי יש קונים ובתוספת מחיר, ובכן מהר לשלחם ושלום.

אני היו"ם ס"ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

סימן כט

סדר ויקרא,שנת הנ"ב, תרס"ח

רבי יוסך משאש

ידידי החכם החשוב, כבוד הרב יעיס מלכא הי"ו.

קבלתי המכתב עם הכסף, ומסרתיו לצורף, ואמר שלא יוכל להזמין לך התפוחים רק עד מוצאי חג הפסח, כי שי לו עבודה תדירית אצל שרה עיר. ואודות הגדה עם פירושים, אין בנמצא למכירה.

ושאר בקשתני להודיעך מקום המאמר, שלתלמיד חכם צריכים לתת לו שלום כפול, המאמר הובא בגטין דף ס"ב סוף ע"א, והביאו ראיה מהכתוב ורוח לבשה  את עמשי וכו… לך דוד ועמך בן ישי שלום, דלום לך וכו…עיים שם.

ואפשר עוד להביא ראיה מהכתוב, שלום רב לאוהבי תורתך ( תהלים קי"ט 9 דפירוש " רב" דהיינו כפול, כי מעוט רבים שנים, ושלום

הצעיר, אני היו"ם ס"ט

סימן ל

ערב פסח שנת תרס,ח לפ"ק.

למעלת איש צדיק תמים מר דרור בשמים, נמו"ן, לשם ולתהלה, כלו מחמדים, ראש לחברת גו"ח, רצ"ו, כבו דהרב שלום אצאראף ישצ"ו. שלום ר למעלתו ולכל המסתופפים בצל קורתו.

זאת להודיע לכבודו, כי אתמול בערב, בא מבוא ממחוז קודש פאס יע"א, החכם החשוב החסיד העניו, כמוה"ר מרדכי אדהאן הי"ו, והביא לנו נדבת לב כבודו הטהור, חמשה צורוס, ומאת מרים כלתו, אשת חיל, שנו צורוס, גם מטפחת של משי לאשת אבא מארי זיע"א.

גם ארגז גדול שלבדיל, מלא יין טוב, חלקנוהו במדה לשניים, עם החכם הנזכר. והננו מברכים את מעלתו, וכל בני ביתו, באורך ימים ושנות חיים, ועושר וכבוד תמיד, בזכותיה דאבא מארי זצ"ל, ואת חג המצות\ תחוגו בשמחות ודיצות, אמן

צעיר אנוכי ונבזה, היו"ם הזה, ס"ט.

סימן לא

חול המועד פסח, שנת תרס"ח לפ"ק.

למעלת השר והטפסר, בנש"ק רצ"ו, כבוד הרב וקותיאל בן וואעיש ישצ"ו. החונה בעיר ואם בישראל נא אמו"ן יע"א.

שלום וברכה רבה למעלת כבודו, ולנו"ב הגברת, ולבניו היקרים העי"א.

בשמחה רבה באתי להודיע לכבודו, כי בעצם היום הזה, קבלתי נדבת ידו הגדולה, חמשה ליבראת אנגליז, על יד האיש הנכבד בעמיו, כבוד הרב ישועה אזוגי הי"ו, מעומקא דלבא הננו מחזיקים טובה רבה למעלתו, ומברכים אותו, באורך ימים ושנות חיים, ועושר וכבוד, וכל טוב סלב

הצעיר, אני היו"ם ס"ט

זה האיש, הוא מעיר ואם בישראל מכנאס יע"א, והיה תלמידו של אבא מארי ז"ל. וכבן עשרים, נסע לנא אמון מפני דוחק הפרנסה, ושם עסק במסחר עם אנשים טובים, אשר החזיקו בידו, וה' התליח דרכו, והשיג עושר רב מאוד, והיה שולח לאבא מארי זיע"א, תשורה ומנחה, מדי שנה בשנה, וגם אחר שנתבש"ם אבא מארי ז"ל, היה שולח לנו בכל שנה נדבה הגונה, רבות בשנים. זכרה לו אלהי לטובה

סימן לג

סדר תזריע, תרס"ח לפ"ק.

ידידי החכם החשוב וכו', כהה"ר יעיס מלכא הי"ו

קבלתי האגרת עם תשלום הכסף לצורף, ויגיעוך התפוחים עם מוביל כתבא דנא, וספר תיקון סופרים, אינן מצויים למכירה.

עוד בקשתני ידידי, לעשות לך מליצה קצרה לנפטר שמו משה, לפקידת שנתו, כי קרוב אליך, ובקשוך לדרוש עליו, ואף שאין לי פנאי, למען אהבתיה דמר, ולמען הנפטר אשר הודעת את רוב שבחו, הנה יצרתיה אף עשיתיה בס"ד, והרי היא לפניך ע"ס א"ב, עם נטילת רשות וכו'.

אלהים דבר ויקרא, בראשון ויהי אורה, בשני הביע, ויהי רקיע, בשלישי יקוו המים יחד, אל מקום אחד, ותראה היבשה, והוציא האבן הראשה, אבן השתיה, שממנה הושתת נשיה, והוציא דשאים ועשבים, ועץ פרי מהארזים עד האזובים, ברביעי תלה המאורות גדולים וקטנים, לאותות ולמועדים ולימים ושנים, בחמישי ברא דגים ותנינים, ועופות מינים ממינים שונים, בששי ברא חיה ובהמה, וכל רמש האדמה, ועוד יצר בחכמה, עפר מן האדמה, אבינו הראשון אדם, עצמות וגידים ובשר ודם, ויפח באפיו נשמה, מעיני כל עין נעלמה, ויעש לו כנגדו, עזר לסעדו, מאחת מצלעותיו, עצם מעצמותיו, ככתוב בתורת משה.

בתוך גן עדנו, נטעו כל עץ פרי למינו, דבר לא נגרע, ועץ החיים והדעת טוב ורע, הכל בידם מסר, ועץ הדעת עליהם אסר, ויום אכלם מתנובתו, שניהם ימותו, זממו הפיק הנחש, ויסובבם בכחש, חזק לבם ויאכלו, ואת דבר ה' חללו, טפש כחלב לבם, ונגזר המות עליהם ועל אבם, ימי האדם נקצבו, וקברות להם חצבו, על יושבי תבל עד סוף כל הדורות, יובלו לקברות, לשון אפעה העולם עות, מי גבר יחיה ולא יראה מות, גם האיש משה.

משכיל היה דורש את אלהים, ולמצותיו כל יוצוריו כמהים, נקי כפים ובר, ועל מדותיו עבר, סמך עניים בצדקותיו, ופייסם במתק שפתיו, ענוק העניק במדה יצירה, לכל תופשי התורה, פתוח לרווחה היה ביתו, לא טכל לבדו את פתו, צדיק באמונתו היה, מכל שמץ גזל ידו נקיה, קבע עתים לתורה, כחשכה כאורה, רבת שבעה לה נפשו, יסורים של אהבה בראשו, שם יקצור אשר זרע, ושכר מושלם לו האל יפרע, תמיד יהיה לבניו מחסה, כל טוב המעשה, אשר עשה משה.

ואתם הרי ישראל מכל רע ישמרכם האל, בפיק ברכים, וחלחלה במתנים, הנני מבקש רשות ממעלתכם, לפתוח פה לפני כבודכם, במלי דאורייתה, דתנו רבנן באגדתה, למנוחת נפש האיש משה, אשר היה מעשה ועושה, חסרים רבים, עם הרחוקים והקרובים.

ובפרט מן הפרט עמי, כאשר יוודע כל שער עמי, כי גמלני מאז טובות, מאליפות מרובבות, ועתה העריב שמשו, ויצאה בטהרה נפשו, וסר מעלן צלן, יבש המעין ונקצץ האילן, ובכן עלי חוב גדול רמי, לספ"ר קומ"י, מרן ורבנן, ממה שאותי חנן, האל בתורתו, לעלוי נפשו ורוחו ונשמתו, היום הזה יום פקידת שנתו, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי, לפניך אלהי אבי, צורי וגואלי, אתה תומיך גורלי, הונושא בא וכו', איתא במדרש וכו'…..

יהא רעוא מלפני האל אשר אין בלתו, שיהיה עסקנו עתה בתורתו, תועלת לרוחו ונשמתו, ויסך עליו באברתו, וישים כבוד מנוחתו, תחת כסא תפארתו, עם נפשות חסידיו, שומרי משמרתו, היום הזה שהוא פקידת שנתו, ויתמו ימי בכי אבל משה, ולא נוסיף עוד לדאבה, גם עד זקנה ושיבה, וציר מות יהיה נרצח, ובלע המות לנצח, אמן.

זהו מה שהשיגה ידי יד כהה, וכבודו חכם למבין מדעתו, יוסיף כהנה וכהנה, ושלום

הצעיר, אני היו"ם ס"ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל

כבוד גדול הוא להביא בפניכם, ידידי הטובים, את דבריו של הגאון המופלא והנבון רבי יוסף משאש זצ"ל. מסורת היא בידי גאוני משפחה מהוללה זו, להיות קשובים לשאלותיהם של רבים אשר פנו אליהם בבקשת עצה או בפסיקה מוחלטת.

סימן לד

סדר אחרי, שנת תרס"ח לפ"ק.

ידידי החכם המפואר וכו'….כהה"ר ימין אלגרבלי הי"ו.

מכתבו הגיעני, אודות יום חתונתי, לא ידעתי, ואך היום שמעתי כי הורי כלתי, החיטו ברוב דעות, במוצאי חג השבועות, ואיני יודע אם יעמדו בדבריהם זאת הפעם או ימצאו עוד טעם, לאחר עוד הזמן, ויהיה מה, לכל זמן וכו'…אמר החכם, נלאיתי לחשוב, ועצת ה' היא תקום.

אודות הלמוד, איני הולך עתה בטוב, כי זמן שכירות הבתים והחנויות אצלנו, הוא בין פסח לעצרת, ואדמו"ר כל היום הולך ושוב עם השוכרים והמשכירים לתווך ביניהם, ולכתוב שטריהם, גם יש מהתלמידים העוזרים את הוריהם, לראות לכסף מוצא לשלם אשר נשארו חייבים משכירות שנה שעברה, ולהקדים מעט מהבאה, ובכן הלמוד דל הוא. ושלום

המעיר אני היו"ם ס"ט.

סימן לה

סדר הנזכר

ידידי החכם החשוב וכו'…, כהה"ר יעקב הלוי הי"ו.

קבלתי אגרת כבודו, אודות ספריו וחפציו, דברתי עם אחי אמי הי"ו, ואמר, כי אתמול שלח לך הכל לעיר פאס, ליד הרב אליהו אצאראף הי"ו, והוא ימסרם לידך. ואודות ספר אהל יעקב על התורה, אינם מצויים למכירה.

ועל מאי דקשיא ליה אמר, על מה שכתוב במגילה דף ט"ו ע"ב, אמר רבי יוסף גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ארבע, ולבסוף בתר חמש וכו'…, והקשה כבודו, והלא קיים לנו, אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ? וכל שכן נפשות רבות ?

על זה חיפשתי בכל המפרשים שיש לנו בישיבה, ולא מצאתי מי שדבר בזה, ואפשר לומר לדעתי, דשאני הכא, שהיה הדבר יכול להתקיים על ידי אסתר לבדה, והיא הייתה מעמדת אחרים על ידה.

ואם כן מרדכי שהשתדל בעצמו ובטל תלמוד תורה דרבים, כי היו לו תלמידים הרבה, כמו שכתוב שם ע"א, לאו שפיר עביד, ולכן הורידוהו מדרגה אחת מגדולתו לאחשוביה בתר חמש. ושלום

אני היו"ם ס"ט

סימן לו

סדר הנזכר.

ידידי החכם החשוב וכו'.., כהה"ר יחייא אסולין הי"ו

מכתבו קבלתי, אודות ההוא שוחט ששחט באהלי קדר כבש בור רגל והכשירו, והפצרת בי לקבול עליו לפני הרבנים. אין לי עסק בזה, הנה כבודך בקי בכתיבה, יכתוב ויודיעם, ומה גם, כי לא ביארת איפה נמצא השבר, אם בארכובה או בשוק או בקולית.

ומזה מוכח שאין לכבודך עסק בדיני שחיטה טבדיקה, ובכן על ידי תחלה ביו"ד סימן נ"ה, ותבין אם הוא טועה, ואז תוכל לקבול עליו לפני הקבנים יש"ץ, ועל זה אמרו, אל תדין את חבריך עד שתגיע למקומו, שהיינו למלאכתו, ושלום

אני היו"ם ס"ט

סימן לז

סדר אמור להנזכר.

הגיעני מכתבך, ושמחתי על הודאתך, בטעותך הכפולה, כי השבור עדין חי, והנשחט נטרף מהמוח, ובכן אל תמהר עוד ברוחך להוציא דבר מפיך, וכמו שנאמר לכותבו על הספר בדיו, רק עד אחר הבירור והחקירה יפה ויפה.

עוד בקשתני לפרש לך מה שכתוב באזהרות רי"ץ בר ראובן ז"ל, פיסקא ט' שבמצות עשה, טהרת לבוש תפארתכם וכו'…והבט בשפוני אמוני חול הנתלים וכו'…, ולא ידעת מה פירוש שפוני טמוני וכו'…, וחיפשת בכל מפרשי האזהרות ולא מצאת.

דע ידידי, כי לשון זה, הוא לישנא דקרא בפרשת וזאת הברכה, בברכת זבולון, ופירוש שפנוי, כמו טמוני, והוא לשון מורדף, כמו אדמת עפר, כמו שכתב הראב"ע שם, והוא החילזון שהיה שפון וטמון בחול הים בחלקו של זבולון, והוא מין דג, ומדמו היו צובעין תכלת לציצית.

כמו שכתב רש"י במגילה דך ו' ע"א, והביאם שם בחומש, עיין שם. ולזה נתכוון המשורר שאמר והבט בשפוני וכו'…, שהוא התכלת העשוי משפוני וכו'…ופירש הנתלים, דהיינו חוטי תכלת הנתלים בטלית, וזכור בוראך, כמו שכתוב בפרק ציצית, וראיתם אותו וזכרתם וכו'…זהו הנראה לעניות דעתי ושלום

הצעיר, אני היו"ם ס"ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

 

אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל.

כבוד גדול הוא להביא בפניכם, ידידי הטובים, את דבריו של הגאון המופלא והנבון רבי יוסף משאש זצ"ל. מסורת היא בידי גאוני משפחה מהוללה זו, להיות קשובים לשאלותיהם של רבים אשר פנו אליהם בבקשת עצה או בפסיקה מוחלטת.

סימן לח

סדר הנזכר, שנת תרס"ח

ידידי החכם החשוב והכו'…, כהה"ר יעקב הלוי הי"ו.

האגרת עם החותמת והפתילים הגיעוני על ידי ההוא סבא, תודה רבה ידידי, והמעות יגיעוך על ידו בשבוע הבא בעזרת השם וישועתו.

ועל אשר בקשתני לראות במפרשים על מה שכתוב בכתובים דף ק"י ע"ב, ת"ר לעולם ידור בארץ ישראל וכו'…, שכל הדר בארץ ישראל דומי כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, ועל זה הקשה כבודו, דפירוש דומה, שאינו אמת ואין הדבר כן, רק דומה.

ואם כן יצא לנו, שהדר בחוץ לארץ עדיף ? על דבר זה עמדו המפרשים, על ידי במהרש"א והרי"ף ועיון יעקב, ועץ יוסף, שסביב עין יעקב הגדול, מה שכתבו בזה. ולעניות דעתי נראה עוד לומר, דמיירי בצדיק ורשע, רשע הדר בארץ ישראל, אף שעושה עבירות, ואינו מקיים מצות כמו שאין לו אלוה, מכל מקום דומה כמי שיש לו אלוה, שהרי בחר לדור במקום שבחר ה'.ולהיפך, הצדיק שבחר לדור בחוצה לארץ.

ומקשה הש"ס, וכל מי שאינו דר בארץ אין לו אלוה ? ומשני, אלא כאלו עובד עבודה זרה, וצריך לדעת מאי משני ? ואפשר, כי באותו זמן, הייתה עבודה זרה מצוייה רק בחו"ל, ואם כן המניח ארץ ישראל, ואוהב לדור רק בחוצה לארץ שהיא מקום עבודה זרה הוי כאילו עובד עבודשה זרה בשותפות עם עבודת ה', חס ושלום, זהו מה שיש להשיב לכבודו, ושלום

הצעיר אני היו"ם ס"ט

רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (בכתיב ארכאי: איידלש או אידלש; בראשי תיבות: מהרש"א (מורנו הרב רבי שמואל איידלס); ה'שט"ו 1555ה'שצ"ב 1631), רב ומפרש התלמוד, מגדולי האחרונים. צאצא למשפחת קלונימוס, שייחוסהּ מגיע עד דוד המלך.

סימן טל ( לט )

סדר הנזכר.

ידידי החכם החשוב, וכו'…כהה"ר יצחק מרציאנו הי"ו. מכתבו הבהיר הגיעני עם מסכת ברכות לדוגמא מהש"ס שרוצה למכור, והראיתי אותה להרבה עשירי עם, ואין קונה, כי הזמן מאוד קשה, ואם תרצה להניחה עוד זמן, ונראה ואלי אמצא קונה.

ואשר בקשתני לחפש במפרשים, על מה שכתוב באבות, משה קבל תורה וכו'…, מדוע סדר רבינו הקדוש בהאי מסכתא, סדר הקבלה הזאת.

טעם הדבר, נמצא בםירוש הברטרונה ז"ל, שהוא כדי להודיע שגם המוסרים והמדות הנמצאות במסכתא זו, קבל אותם משה מסיני, ולא בדאום חכמי המשנה מלבם חס ושלום, עיין שם.

ועלך גליון מסכת אבות דפוס ישן מ"ך בכתב יד הרב הגאון והקדוש כמוהר"ר שמואל בן וואעיש זיע"א, שכתב וזה לשונו, ראיתי בשם הראשנים נוח נפש, שהמסכתא הזאת חברה רבינו הקדוש זיע"א ראשונה לכל המסכתות.

כי ראשית חכמה יראת ה', ולכן סדר בראשה שלשלת הקבלה, משה קבל וכו'…, להודיע שגם התורה שבעל פה קבל משה וכו'…, ולכן תכף הזהיר עליה הוו מתונים וכו'.., ואך המסדרים אחריו החליפו את מקומה ואחורה, ואפשר לפי שהם לא היו צריכים לאזהרותיה כי בלאו הכי היו צדיקים וחסידים, ולכן התחילו רק בעיקר הדינים. עד כאן. מ"כ.

ועל זה אמרתי על פי קוצ"ד, כי הנה יש שלשה הבדלים בין ספר שחברו חכם גדול מפורסם, וגם הסכימו עליו רבנים גדולים מפורסמים, אשר התבוננו בכלו מראש ועד סופו, ושקלו במאזני שכלם כל הנמצא כתוב בו וסמכואל ידיהם עליו. לספר שחברו חכם שאינו גדול, ואינו מפורסם, ולא הוסכם מרבנים מפורסמים.

ההבדל האחד הוא, כל הקורא בספר החכם המוסכם וכו', קורא בעיון נמרץ, ומתבונן, וחוזר ומתבונן, ואם לא יבין תולה החסרון בעצמו, ולא במחבר, ועוד ב', מפני רוב חשיבותו, דרשו ברבים ומקהיל עליו קהלות להשמיעם את דבריו, ועוד ג', עושה לדבריו סימנים, כדי שלא ישכחם, ולהפך, המין השני, רק קורא ופושט.

ומשקפה ראשונה תולה החסרון במחבר, כי לא בדעת דבר, ואינו חשוב בעיניו לדרוש ממנו ברבים, וכמו שכתוב שאינו עושה לו סימניות.

ולכן כאטשר בא רבינו הקדוש זיע"א, לסדר המשניות שהם תורה שבעל פה, ורצה להודיענו אזהרות אנשי כנסת הגדולה שאמרו ג' דברים הוו מתונים וכו'…, חשב, פן ישאל השואל, מי הוא זה הספר, מי מחברו, ומי הסכים עליו, שאטריח עצמי להיות מתון מתון בדבריו, ולהעמיד בשבילו תלמידים הרבה.

ולעשות סייג לדבריו שלא ישתכח ?

על זה פיו פתח בחכמה, ואמר גם הספר הזה של תורה שבעל פה, קבל אותו משה מסיני וכו'… דהיינו שהוא גם כן מוסכם מכל הזקנים והנביאים וכו'..ובכן צריכים להזהר בו, והוו מתונים וכו', זהו הנ"ל בזה, ושלום.

אני היו"ם ס"ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל.

כבוד גדול הוא להביא בפניכם, ידידי הטובים, את דבריו של הגאון המופלא והנבון רבי יוסף משאש זצ"ל. מסורת היא בידי גאוני משפחה מהוללה זו, להיות קשובים לשאלותיהם של רבים אשר פנו אליהם בבקשת עצה או בפסיקה מוחלטת.

ויש שהיה להם ספק בדבר מה בהלכה, ונזקקו המה לעצתם הנבונה של בני משפחת משאש. רבי יוסף הנזכר כאן, עשה זאת, לעתים מתוך חובה אך בשל דוחק השעה, דהיינו פרנסת ביתו. לא הוא אינו מסתיר זאת, ולעתים אנו רואים שבראש תשובתו למאן דהו, מביע תודה והוקרה על הסכום שהיה מצורף לשאלה.

סימן מב

סדר הנזכר, שנת תרס"ח לפ"ק.

ידידי החכם החשוב וכו'.., כהה"ר יעקב אדרעי הי"ו.

מכתבו הגיעני, בו מבקש סליחה על ענין המגילות וכו'.., סלחתי כדבריך, ואך לא אוסיף עוד עבור, אם תבקשני לקנות לך דבר, רק הרי לפניך שמות סופרי תפילין ומזוזות הנמצאים במחוזנו הקדוש, כתוב להם, והם ימלאו משאלותיך על צד היותר טוב.

והם א' בקדש, כמוהר"ר מרדכי אדהאן הי"ו, בן כבוד הרב יעקב ז"ל, כמוה"ר חיים הלואה הי"ו, כהה"ר חיים אדהאן הי"ו, כהה"ר שמואל ואזון הי"ו, כה"ר אברהם אלבאז הי"ו, ואודות ספר תורה, טוב לקנות מירושלים עיר הקודש כאשר אמרת, ושלום

אני היו"ם ס"ט

סימן מג

סדר במדבר, שנת תרס"ח לפ"ק.

אשר בידו נפש כל חי, ינחם נא רעי ואחי, ה"ה, החכם החשוב כהה"ר שמואל אמסלם, ואחיו הירא את דבר ה' שוכן שחק, כה"ר יצחק, אתה ה, תשמרם, וכצנה רצון תעטרם, אשר נפשם תאכל, על אביהם הזקן אשר סבל, יסורים קשים, שמשלש חדשים, ואחר הובל לקברות, ויהי לברות, לזוחלי ארץ, ויפרצוהו פרץ על פני פרץ, ץהיה צרורה נפשו, תחת כסא אל בקדשו, אמן.

אחי ורעי, שלשום שמעתי, בבית תפלתי כי אביכם הישר באדם, שכב וירדם, וימת אברהם….נשף חשקי היה לי לחרדה, על אדם פטדה, מלא כל מדה, טובה וחמודה, אחד היה אברהם…יגיד עליו רעו, על יופי טבעו, לכל עין היה תאווה, ולכל מצוה, רץ אברהם.

ידיד היה לכל, ומלא חסדים כאשכול, סתר היה לעניים פעל טוב בזירוז מתנים, וימהר אברהם…מלך שלם, אדון שמים, ישלם פעלו בכפליים, וצרור נשמתו בצרור החיים, ויתן שבעתיים, חסד לאברהם.

חי זך קיים יגן עליכם, ויברך אתכם, וסכותץ חסדו ויראתו הטהורה, תהיה צנה וסוחרה, על כל אנשי בית אברהם. אמן.

אני אנכי הוא המנחכם, הדואג עמכם, אחיכם

הצעיר, אני היו"ם ס"ט

סימן מד

ידידי החכם החשוב וכו', כהה"ר יעיש מלכא הי"ו.

מכתבו הבהיר הגיעני, אודות שני זוגי תפלין של רש"י ור"ת, בזה השבוע יגיעוך, דבר נאה וספר אהל יעקב עה"ת, אינו נמצא למכירה.

עוד ראיתי מה שכתב כבודו, על מה שכתוב בחולין דף צ"א ע|"ב, אמר רבי עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באיטליז של אימאום, שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל, כתיב ויזרח לו השמש, וכי שמש לו לבדו וזרחה והלא לכל העולם זרחה ?

אמר רבי יצחק שמש הבאה ביבורו זרחה בעבורו, דכתיב ויצא יעקב וכו,,,עד כאן שלונו. והקשה כבודו, מדוע לא גלה ה"ס, מה תשובה השיבו רבן גמליאל ורבי יהושע לרבי עקיבא ? ואם לא השיבוהו דבר, למה האריך עלינו את הדרך בשאלה בלא תשובה ?

הול"ל, כתיב ויזרח וכו'…., וכי שמ וכו'….אמיר רבי יצחק וכו'.., ותול"ם ? ועוד מה בא ללמדנו שהייתה שאלתו באיטליז וכו'…, ושהלכו ליקח בהמה וכו'….

דע ידידי כי חפשתי במעט המפרשים אשר לפני, ולא מצאתי מי שנתעורר בזה, ולדעתי המעט נראה על קושיא קמא, דצריך להגיה ולהוסיף, ואמרו לי אמר רבי יצחק וכו……דהיינו שהשיבוהו בשם רבי יצחק, שהיה תנא בימיהם, או קודם להם, ואף שחפשתי הרבה ולא מצאתי שום תנא שנקרא בשם יצחק, מכל מקום אפשר שהיה, ולאאמר שום הלכה.

ולכן לא נזכר במשניות ולא בברייתות, כי אי אפשר שכל ימי משך התנאים לא נמצא חכם ששמו יצחק, או הסר משם תיבות אמר רבי יצחק, ותני במקומם רק ואמרו לי, או אפשר, שהיה כתוב אר"י בראשי תיבות, דהיינו אמר רבי יהשוע, שהוא שהשיב לרבי עקיבא, והמדפיסים או המעתיקים טעו, ועשו מהיו"ד במקום יהושע, יצחק. וזכורני שראיתי כיוצא בזה במפרשים, ואיני זוכר המקום.

ועל קושיא שנית, מה בא ללמדנו שהייתה שאלתו באיטליז וכו'…, לשון זה מצאתיו גם במסכת מכות דף י"ד ע"א, אמר רבי עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ורבי יהושע באיטליז של עימאום, שהלכו ליקח בהמה וכו'…,

הבא על אחותו וכו'…, ואמרו לי וכו'…, עיין שם. ואפשר לדעתי, שבא לחזק ולאמת שמועותיו, שהוא זוכר הדבר היטב, שהרי הוא זוכר גם המקום והעסק. או אפשר דמילתא אגב אורחיה קמ"ל, שהייתה התורה חביבה עליהם כל כך, שאף שהיו מרדוים באיטליז, לא זזו מלעסוק בתורה. זהו הנראה לעניות דעתי בכל זה, וה' יאיר עינינו בתורתו, אמן

הצעיר. אני היו"ם ס"ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל.

כבוד גדול הוא להביא בפניכם, ידידי הטובים, את דבריו של הגאון המופלא והנבון רבי יוסף משאש זצ"ל. מסורת היא בידי גאוני משפחה מהוללה זו, להיות קשובים לשאלותיהם של רבים אשר פנו אליהם בבקשת עצה או בפסיקה מוחלטת.

רבי יוסך משאש

סימן מה

סדר נשא. שנת תרס"ח לפ"ק.

ידידי החכם החשוב וכו'…, כהה"ר ימין אלגראבלי הי"ו.

מכתבו הבהיר הגיעני, וכולו רצוף אהבה והפצרות גדולות לארוג ולחבר לו מליצה יפה לצורך דרושו על אבי אמו, כה|"ר שלמה עטייא ז"ל. וסדר בטוב טעם ודעת את שבחו, כי עיניו ראו, ואזניו שמעו, את המליצה אשר חברתי לרבי יעיס מלכא הי"ו, וישרה בעיניו מאד, ובכן אף שאיני מופנה, למען אהבתיה דמר, יגעתי ומצאתי. בסגנון אחר כאשר תויתני, והריט היא מונחת לפניך

אל אלהים ה,, הממציא כל הנמצאים, גזר על כל הברואים, קטנים עם גדולים חלשים ובריאים, גם פתאים והפראים, אחד חכם ואחד רשע גם על הנביאים, עשירים וחלכאים, כלם ימותו ותחת האדמה יהיו נחבאים.

ממנה הם יוצאים, ולה שבים ובאים, במיתות הגוף הכל שואים, ואף הרוחות כנשר דאים, לפני כסא רם על כל גאים, חורץ משפטם על העונות והחטאים, מהם נדונים ונרפאים, ומהם ברתיחת צואים, עד יהיו כלים ונדכאים, ואך אשר מצות מלאים, שם ימצאו חופות נאים, באורות עליונים נחפאים, וזיו שכינת עוזו יהיו רואים, ויפרוש עליהם סוכת שלומו.

בעדת צדיקים בעלי תושיה, גם נשפ המנוח תהיה עשויה, גם היא זכה ונקיה, בעיני אלהים ואדם רצויה, דבקה תמיד בשוכן עליה, בלא שקר ובלא רמיה, הייתה עינו צופיה, אל עני ועניה, ועל ערום ועריה, זן וכסה אותם בהצנע ודומיה.

זכרון המות בין עיניו היה, ולכן אחז בכל מדה יפיפיה, חשך נשפו מתענוגות נשיה, אף כי ביתו בכל טוב פוריה, טוב ומטיב היה לכל נפש הומיה, ופדה נשפות משביה, ידיו נטעו אש"ל אכילה שתיה לויה, ולביתו כל הבא מארץ ציה, אז יקהל שלמה.

כל ימיו היו סדורים, ערבים ושחרים, לעבודת האל היו קשורים, מימי הנעורים, מתון היה בדברים, עם זקנים ונערים, הועם שיח אמרים, גם לשוטנים וערים, סמוך נשמתו אדיר אדירים, וחבוש לה כתרים, עם נשמות וצדיקים וברים, כזוהר הרקיע מזהירים, פעולותיו יהיו נזכרים, לבניו לדורי דורים.

צלח אותם המלאכת יד ומסתרים, ובנתיבות צדיקים וישרים, קבץ מהר העדרים, מכל המדינות וערים וכפרים, רדוף אויבינו הארורים, והשג אותם בין המצרים, שמשם החשך וכל המאורים, והך אותם בסנורים, תרום קרננו בארץ אבות הישרים, ואז נשיר לפניך שירים, כשיר השירים אשר לשלמה.

ואני עבד עבדים, בקול פחדים, שואל רשות ממושיב יחידים, ומכם רבותי היושבים והעומדים, להיות שפתי מגידים, דברים נפרדים, קלים ולא כבדים, בשבת הנפטר מזקני העיר הנכבדים, היראים החרדים, עשה צדקה בכל עת עם עניים ומרודים, ויען הוא אבי אמי וגמלני חסדים.

לכן חוב גדול עלי להיות שפתי נעים ונדים, במלי דאורייתא אשר מזהב ומפז נחמדים, לעילו נרו"ן שיהיו צמודים, בקהל חסידים, ולמלך הכבוד יהיו משבחים ומודים, אשר לא נתפשו בחרמים וצודים, של היצר וחייליו השודדים, ויהי נועם וכו'…, והנושא בא וכו'…, איתא במדרש וכו'….

יהא רעוא מלפני אל אלים, שיהיו דברי לרצון עולים, למנוחת זקני אבי אמי רב פעלים, ימצא מנוח במקום אצילים, ושערי מות יהיו נעולים, ודמעות לא יהיו עוד מעינים נוזלים, רק שושנים וגילים, בכנורות ובנבלים, על אדמת הקדש ירושלים, בב"א. זהו מה שיכולתי לארוג עתה, ושלום.

הצעיר אני היו"ם ס"ט

סימן מו

סדר הנכר להנזכר, שנת תרס"ך

אני טרם אכלה שליחות מכתב תשובתי לכבודו, והנה מכתבו השני עומד לנגדי, בו שאלני על מה שכתוב בפרשת השבוע, עד מלאת הימם אשר יזיר לה' קדוש יהיה, גדל פרע וכו'…, למה מלת הימים חסרה יו"ד בתרא ?

אחר החפוש מצאתי במדרש רבה, פרשת נשא, פ' יו"ד, שיש שרצו ללמוד סתם נזירות שלשים יום שלמים מפסוק זה, עד מלאת הימים, וכמה הם ימים מלאים, שלשים יום, ואם גלח יום שלשים לא יצא, ועל זה אמר רבי יצחק בן רבי אלעזר, הימים, הימם כתיב עיין שם.

ורוצה לומר מדכתיב הימם חסרה, משמע שבא ללמד, שאים צריך שלשים שלמים אלא אם גלח ביום ל', יצא, כדעת רבי שמואל שם, עיין שם. ואפשר עוד לומר לפי שיש פעמים שהנזיר מגלח טרם מלאת הימים שנדר, כגון שנטמא, או כההוא עובדא דשמעון הצדיק הנזכר בש"ס נזיר דף ד' ע"ב עיין שם. ושלום.

אני היו"ם ס"ט. 

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

 

אוצר המכתבים חלק ראשון. רבי יוסף משאש זצוק"ל.

כבוד גדול הוא להביא בפניכם, ידידי הטובים, את דבריו של הגאון המופלא והנבון רבי יוסף משאש זצ"ל. מסורת היא בידי גאוני משפחה מהוללה זו, להיות קשובים לשאלותיהם של רבים אשר פנו אליהם בבקשת עצה או בפסיקה מוחלטת.

סימן מז

סדר נשוא.

ידידי החכם החשוב וכו', כהה"ר יעיס עטייא הי"ו.

מכתבו הבהיר הגיעני, בו שאלני כבודו, מדוע נמנו הלוים מבן ל' שנה ומעלה וישראל מבן עשרים ? ידידי, דבר זה הוא מפורש ברש,י פרשת במדבר ד', לפי שעבודת המקדש צריכה כח אברים, ופחות משלשים לא נתמלא כחו, מכאן אמרו בן שלשים לכח, ויותר מבן חמשים כחו מכחיש, עיין שם.

ועוד מצינו מקרא אחר שנמנו הלוים מבן חמש ועשרים, כמו שכתבו בפרשת בהעלותך ח', ועיין מה שכתב שם רש,י ז"ל, והראב"ע והרמב"ן ז"ל. אבל לענין המלחמה, לא בענין חוזק האברים, אלא גבורת הלב, ותחבולות מלחמה, כמו שכתוב כי בתחבולות תעשה לך מלחמה, ותשועה ברוב יועץ ( משלי כ"ד ).

ודברים אלו, מתחילים משנת העשרים שהאדם עומד על דעתו, ויש לו גבורת הלב, וגם לעת זקנתו הוא ממשיך בזה, ולכן לא נתנה התורה קצבה בישראל כמו בלוים עד בו חמשים, כי שנא זה מזה, וכמו שכתוב, ושלום

המעיר אני היו"ם ס"ט

דברי הימים למכנאס.

סימן מח

למעלת החכם החשוב החוקר הנכבד, כמהר"ר שלום הלוי ישצ"ו.

שלשום הגיעני מכתב כבודו על ידי האיש כה"ר שמואל עטייא הי"ו, כולו רצוף אהבה, וענות צדק, תורה רבה אדוני על רוב אהבתך אלי, אף כי לא עשיתי עמך חסד, רק טיילתי עמך ממבוי למבוי, ונתכבדתי בחברתך לעיני הרואים, נוסף על שכרי בפועל עובד, ואך כך היא דרך טהורי הלב לחשוב מעט להרבה, האל יגמלך כל טוב סלה אמן.

מה שכתב כבודו לעבוד עמו עבודה קלה, והשכר הרבה, לערוך לפניו בכתב מפורש את דברי ימי כל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבעיר עז לנו מכנאס יע"א, ימחול נא אדוני, אין זן עבודה קלה, רק כבדה וארוכה, ואי אפשר להגיע עד תכליתה, כי צריך לזה הרבה שאלות לזקני העיר, וחפוש מחפוש בכל שטרי זכיות של בעלי בתי כנסיות מיד מ י קנו ראשונה.

ואי אפשר להשיג מבוקשי על נכון ועל נקלה, רק צריך עדן ועדנין, ועם כל זה למען אהבתיה דמר, אטרח עמו בעבודה הזאת, ואך לאט לאט, כל שבוע אמסור לו דברי ימי אחת, כאשר תשיג ידי יד כהה, ואך : יען כבודו נוסע ממקום למקום, צריך תמיד להודיעני לאיזה מקום וליד מי אשלח, ושכרי על פי עבודתי, וכפי נדבת לבו הטהור, ושלום.

הצעיר, אני היום ס"ט.

החכם הלזה, הוא מערי תורקייא, ובא לחקור על ענייני ישראל בכל ערי המערב הפנימי והחיצון.

סימן מט

סדר בהעלותך

ידידי החכם החשוב, כהה"ר יחייא איפרגאן הי"ו

מכתבו הבהיא הגיעני, אודות העורות והיריעות והדיו, ותקון סופרים, הכל שלחתי לך אתמול לעיר פאס עם החמר, למסרם לידי רבי שמעון הסופר הי"ו, ותכף לקבלה שלח הכסף, שהוא ארבעה צורוס דמי הכל, עם שכר שליח.

עוד בקשתני לכתוב לך תשובתי, על מה שהקשה כבודו באותה הלילה שנתאכסן בביתי, על מה שכתוב במסכרת קמא דף פ' ע"א, מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו, ושאלו לרופאים, והביאו עז וקשרו לו בכרעי המטה, לימים נכנסו חבריו לבקרו, ישבו ובדקו ולא מצאו לא אותו עון של אותה העז.

ואף הוא בשעת מיתתו אמר יודע אני בעצמי שאין בי עון אלא אותה העז, שעברתי על דברי חברי, עד כאן לשונו. והקשה כבודו, איך יכלו לבדוק את מעשיו שעשה בסתר ובגלוי, מי ספר להם, ומי הגיד להם ?

ואם היה דבר על דעת סוד ה' ליראיו, לא הול"ל ישבו ובדקו דמשמע על ידי בדיקהו ולא ברוה"ק ? וגם על דברי עשמו קשה, דאים יוכל אדם לדעת את כל אשר עשה מנעוריו עד יום מיותו ?

על זה השבתי בשני פנים, האחד על דפירוש ישבו ובדקו, דהיינו באותם יסורים, אם יש בהם צער גדול כדי למרק ולכפר לו, אם עשה איזה עון, והחליטו, שיש בהם כדי לכפר, ואם כן לא נשאר בו עון, זולת של אותה העז, לפי שאף בעת יסוריו הוא עומד בו, וכן נפרש דברי עצמו, שהלב יודע מורת נפשו, וידע והכיר דרוב צערו וכאבו כפרו לו אם עשה איזה עון זולת וכו'…, כמו שכתוב.

הפן השני הוא, כי ידוע מה שכתבו רז"ל, במדה שאדם מודד בה מודדין לו, ומזה למדו המפרשים במכת ברכות דף ה' ע"א, אם ראה אדם שיסורין באין עליו יפשפש וכו…עיין שם במפרשים. שבכל אבר שיחטא האדם, בו מלקין אותו, וכל אברי האדם, יש להם עבירות מיוחדים לכל אבר לבדו. כגון גזל וגניבה וכיוצא לידים, ראיית רע לעינים, שמיעה לאזנים, דבור לפה, וכן כלם.

אבל הלב מיוחד רק למחשבות, ועליהם אין האדם נענש, שאין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למחשבה, כמו שכתוב און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' ( קדושין דף מ' ע"א ). ועוד אפשר להביא עוד ראיה, מהכתוב, אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו – ישעיה ג' – זולת על מחשבת ע"ז, האדם נענש, שכתיב למען תפוש את בית ישראל בלבם.

וכן בעון בטול תורה ילקה האדם בלבו, לפי שלמוד התורה הוא בכל האברים, כמו שכתוב כל עצמותי, וכאשר יתבטל, ילקה בכלם, או באחד מהם, יהיה מה שיהיה ( צל הכסף בהקדמה  ).

והנה אם כן נוכל לומר, שפירוש ישבו ובדקו, דהיינו אם יש בו עון המקביל לחולי לבו, ולא מצאו, לפי ששני עונות הם אשר ילקה הלב עליהם, מחשבת ע"ז, ובטול תורה, ושתים רעות אלה לא נמצאו בו, מחדבת ע"ז, לא תסק אדעתיו ח"ו, בטול תורה, בדקו ולא מצאו שום עת שלא בא לבית המדרש, ואם כן יסורין אל למה ?

הוי אומר, יסורין של אהבה הם, שאינן באין אלא לצדיק גמור שלא חטא, כדי להרבות שכרו לעולם הבא. ואם כן ודאי שאין בו שום עון, זולת של אותה העז, שעדיין עומד בו, וכן נפרש דברי עצמו, יודע אני בעצמי שאין בי עון משתים רעות הנזכרות המקבילות לחולי הלב, ואם כן ודאי, יסורין של אהבה הן, והם יוכיחו שאין בי עון זולת של אותה העז.

זהו הנראה לעניות דעתי, ושלום.

הצעיר, אני היו"ם ס"ט

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

לעילוי נשמת הגאון רבי יוסף משאש, שהיום פקידת יום פטירתו

בוקר טוב חברים וגולשים יקרים

היום יהדות מרוקו מציינת את יום הסתלקותו של אחד מגדולי רבניה בעת החדשה והלא הוא רבי יוסף משאש זצוק"ל…..האיש הענק הזה נצר למשחה ידועה ברניה וחכמיה, תמיד דגל באורח חיים שקט, ענוו, מתפשר, לא אוהב שררה ולא רודף כבוד ופרסים….איש אשכולות וגאון גדול….

רבי יוסף נולד במכנאס שבמרוקו בסיון תרנ"ב לאביו הצדיק החסיד, כמוה"ר חיים משאש זיע"א

ספרים רבים כתב הגאון הזה

נר מצוה על מנהגי חנוכה, הלכותיה, אגדותיה שירים ופיוטים

אוצר המכתבים, שלושה חלקים….עבורי זו התרפיה שלי….כל פעם בוחר לי אחד הכרכים, והיכן שאני פותח, הרי שחידוש עבורי בכל אופן מונח לפני…ושוב אני מתפעל מסבלנותו, בקיאותו, ורצונו העז להשביע את סקרנותו של השואל, בין אם הוא איש מן השורה או סתם שאלה שהופנתה אליו על ידי אדם מהשורה….ספרים אלה הם נכס לעם ישראל בכלל ולעדה המרוקאית בפרט…..דרך אותן תשובות אנו למדים פרק חשוב על היסטוריה של עיר הולדתו, מכנאס, תיאוריו את בתי הכנסת, הם מם התיאורים המדוייקים והמהממים ביותר.

אין כמעט נושא שלא נדון בשלושת הכרכים האלו……

נחלת אבות…כוללים בו עניינים רבים בשטח האגדה, המוסר וסיפורי מעשיות מקוריים מתוך כתבי יד 

נחש ירחים

בגדי ישע

מים חיים….שני חלקים

ויזכור יוסף

נחלת יוסף

הגאון יוסף משאש ז"ל נפטר ביום ב שבט תשל"ד -1974 והשאיר אחריו ברכה…הרבה ספרים מאירים כספירים…

זכותו תגן על כל עם ישראל……

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר