שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו
שבעים סיפורים וסיפור – מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964
מבוא לספר " בתפוצות הגולה עירית חיפה – המוסיאון לאנתולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל.
מבוא, הערות וביבליוגרפיה – ד"ר דב נוי
הספר נכתב בשנת 1964. 
12 – כיצד קנה ג'וחה שמן.
יקב אביצוק – רושם סיפורים 1 – 23. נולד בשנת 1929 בעיר המולדווית ואסלוי, רומניה, לדוד ורחל איצקוביץ, כילד שישי בין תשעה אחים ואחיות, אביו היה רפד. יעקב למד באורח מקביל " בחדר " ובבית הספר היהודי בשם " עשה טוב ,, שבו לימדו גם קצת עברית.
בית הוריו היה מסורתי, נתחנך בתנועות הציוניות " גורדוניה " ו " בוסלייה ", והיה לפני עלייתו בהכשרה במלחמת העולם השנייה עבד במחנות הכפייה.
יום אחד אמרה האם לג'וחה – ג'וחה לך תקנה שמן – והיא נתנה לו בקבוק. הגיע ג'וחה לחנות, והמוכר מילא את בקבוקו שמן. ועוד נשאר קצת שמן שלא נכנס לבקבוק.
מה תעשה עם המעט שנשאר ? שאל המוכר את ג'וחה
שים כאן – ענה ג'וחה, והפך את הבקבוק למטה. בתחתית הבקבוק ביב שקע ולשם ביקש ג'וחה לשפוך את השמן הנותר
כך חזר הביתה. בדרך טיפטף השמן מתוך הבקבוק ולא נשאר בו ולא כלום
בבית שאלה האם את בנה – ג'וחה, האם זהו כל השמן ?
לא – ענה ג'וחה – גם כאן עש – והוא הפק את הבקבוק.
שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו
שבעים סיפורים וסיפור – מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964
מבוא לספר " בתפוצות הגולה עירית חיפה – המוסיאון לאנתולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל.
מבוא, הערות וביבליוגרפיה – ד"ר דב נוי
הספר נכתב בשנת 1964.
מספר הספור : אברהם ( אלברט ) אילוז.
13 – מעשה בבת המלך שרצתה לדעת הכל
מספר שלמה אילוז. מספא הסיפורים 13 – 15, נולד בפאס בשנת 1945ונתחנך שם " בחדר ". בני המשפחה עלו לארץ בשנת 1955 והתיישבו בקרית מלאכי. כאן סיים שלמה את בית הספר היסודי והמשיך אחר כך ללמוד במרכז הנוער בקרית גת.
עתה הוא עובד כטרקטוריסט. כתלמיד מצטיין בתפישה מהירה ורצון ללמוד ולהתקדם. כבן הבכור הוא עוזר לאביו לפרנס את המשפחה בת תשע נפשות, בכללן סבתא זקנה כבת מאה.
סבתא זו,זהרה, שמה, היא מקור סיפוריו של שלמה. תמיד נראים הנכדים מקיפים אותם ומבקשים לספר להם עוד ועוד סיפורים. סבתא זהרה איינה יודעת קרוא וכתוב, ואת סיפוריה שמעה בילדותה בפאס.
שפת הדיבור של הילדים ושל האב בבית היא עברית, בשפה זו סיפר שלמה את הסיפור ליעקב אביצוק. אבל עם האם והסבתא הם מדברים ערבית מרוקאית.
היה היה מלך עשיר, העשיר בעולם, ולו בת, שרצתה לדעת הכל, כל מה שניתן לדעת. בלבה הייתה בת המלך מתברכת, שהיא החכמה ביותר בכל העולם כולו. יום אחד שמעה על זקן היודי לקרוא בכוכבים. התרגזה בלבה ובכתה. שמע אביה את בכיה, נכנס לחדרה ושאל – מה לך בתי, כי תבכי ?
יש מישהו היודע יותר ממני. רוצה אני שיבוא וילמדני- ענתה בת המלך. רתמו את מרכבת הזהב של המלך ושליחים יצאו בה כדי להביא את הזקן הקורא בכוכבים.
עוד מרחוק הבחין הזקן בשליחי המלך ותמה בלבו : מה מביא אותן אליו . – איל לך סיבה לפחד, המלך לא יעשה לך דבר רע – הרגיעוהו השליחים. הגיע הזקן לארמון. אמרו לו – שמענו שאתה יודע לקרוא בכוכבים. רוצים אנו, שתלמד את בת המלך את כל מה שאתה יודע. בשכר זה תקבל שליש מן המלוכה.
הסכים הזקן, אך הוסיף – אלמד את הבת בתנאי אחד : איש לא יימצא אתנו בחדר, שעה שאני מלמד אותה.
הסכימו לתנאי זה. והזקן ישב עם בת המלך ולימד אותה כל מה שידע על הכוכבים. בת המלך הייתה מרוצה ושמחה בידיעותיה החדשות. הזקן קיבל שליש מן המלוכה וכסף רב, וחזר לעירו.
עבר זמן מה ושוב הגיעה שמועה אל בת המלך : יודע המורה הזקן שלה מקומו של הר המלא זהב. ולא זו בלבד, אלא שהוא יודע לפתוח ולסגור את ההר הזה והוא יכול להוציא מתוכו זהב בכל עת שירצה בכך. שוב התרגזה בת המלך בלבה ובכתה. ושוב שמע אביה את בכייה נכנס לחדרה ושאל – מלך בתי, כי תבכי ?
הזקן, שהיה מורי, מכיר הר מלא זהב, הוא יודע לפותחו ולסוגרו. רוצה אני שילמדני זאת – ענתה בת המלך הבוכייה.
ושוב רתמו את מרכבת הזהב של המלך והביאו את הזקן לארמון. הראה לבתי את מקומו של הר הזהב ולמד אותה מהי הדרך לפתוח ולסגור אותו – ציווה המלך על הזקן והוסיף – שליש מן המלוכה אתן לך בשכר.
הסכים הזקן ואמר כבראשונה – אלמד את הבת בתנאי אחד, איש לא יימצא אתנו בחדר, שעה שאני מלמד אותה. המלך לא התנגד, ושוב נותרו הזקן והנערה לבדם.
בחצות הלילה, בשעה שתיים עשרה בדיוק – הודיע הזקן לבת המלך – עלינו להגיע אל ההר. הלכו שניהם בחשיכה והגיעו אל ההר בשעה היעודה. קרא הזקן את הסיסמה הפותחת את ההר בשעה שתים עשרה והסוגרת אותו בשעה שתים עשרה וחצי.
ההר נפתח והשניים נכנסו לתוכו. הראה הזקן את הזהב לבת המלך והזהיר אותה – בדיוק בשעה שתים עשרה וחצי את צריכה לצאת מכאן. ולא – ייסגר ההר עליך.
כעבור חצי שעה עזבו השניים את ההר וחזרו לארמון. קיבל הזקן עוד שליש מן המלוכה ומאוצרות המלך וחזר אל ביתו.
בלילה הבא, בשעה שתים עשרה, יצאה בת המלך אל ההר, היא חזרה על הסיסמה, כפי שלמדה אותה מפי הזקן, ונכנסה לתוך ההר. שוב נתגלו לנגד עיניה, אוצרות הזהבה, שאתה אותם בלילה הקודם. הסתחרר ראשה של בת המלך למראה כל הזהב, והיא שכחה לשים לב לזמן החולף בשעה שתים עשרה וחצי, כאשר נזכרה כי עליה לצאת, נסגר עליה ההר.
למחרת בבוקר נשמעו קריאות מתוך ההר – הצילוני, הצילוני – המלך הוזעק למקום, והוא הבין כי הקול קול בתו הוא. פקד המלך על כל חייליו להצטייד בטוריות ובמכושים, לחפור בהר ולהוציא משם את בתו.
החיילים היכו בהר במכושים ובמעדרים, אך הכל לשוא, כי הכלים היו נשברים בידיהם. האיץ בהם המלך – קדימה, הוציאו את בתי – אך גם הוא נוכח לדעת שאין טעם במאמץ. המכושים היו נשברים, כי ההר היה מאבן, מאבן קשה.
נזכר המלך בזקן ושלח מיד את מרכבת הזהב שלו כדי להביאו. הגיעו השליחים לביתו של הזקן, שום נודע להם שהוא מת. מיד חזרו השליחים אל המלך והודיעו לו – מת הזקן.
התעצב המלך אל לבו ובכה על בתו ואל תאוותה לדעת את הכל – לא די בכל שהזקן קיבל שני שלישים מן המלוכה, והנה גם בתי מתה עלי.
ימים רבים התאבל המלך על בתו. וגם עמו השתתף באבלו.
מאז – מספרים הזקנים – שומעים אחת למאה שנה את זעקת נשמתה של בת המלך פורצת מתוך ההר – הצילוני, הצילוני.
סוף הסיפור.
שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו
שבעים סיפורים וסיפור – מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964
מבוא לספר " בתפוצות הגולה עירית חיפה – המוסיאון לאנתולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל.
מבוא, הערות וביבליוגרפיה – ד"ר דב נוי
הספר נכתב בשנת 1964.
14 – הילד " עבד האמת " ושלמה המלך
מספר שלמה אילוז.
פעם היו שני סוחרים עשירים שהיו שולחים סחורה זה לזה, אבל מעולם לא עשו הכרה אישית. פעם החליט אחד הסוחרים לבקר אצל הסוחר השני, כדי להכירו, והוא הפליג אליו באנייה.
בהגיעו אל הסוחר, אמר לו – אני סוחר אתך זמן רב, אבל אינני מכיר את פניך ואתה אינך מכיר אותי, עכשיו באתי לראותך.
שמח הסוחר והציע לו – למה לך לקחת ממני מדי פעם בפעם מעט סחורה ? כעת יש לך הזדמנות לקחת אתך כמות גדולה של סחורה מבלי שיהיה צורך במשלוחים נוספים – כן הזמין הסוחר את חברו להישאר אצלו ולהתארח בביתו.
התאהב האורח באשת מארחו וחשב בלבו : כיצד להשיגה ? יום אחד הפציר הסוחר במארחו שיתלווה אליו בדרכו חזרה לביתו. המארח הסכים ושניהם הפליגו באנייה. כשהגיעו לים הפתוח אמר הסוחר שהיה בדרכו לביתו אל ידידו – עכשיו הגיעה שעתך. משליך אני אותך למצולות ים.
התחנן הסוחר על נפשו,\ אך הכל לשווא. בסוף ביקש – אם נגזר כבר עלי למות, בקשה אחת לי אליך. הגד לאשתי שתקרא לילד שייוולד ( כי אשתו הייתה בהריון ) בשם " עבד האמת "
זרק האורח את מארחו לים, וחזר לבקר אצל אשתו ההרה של מארחו.
איפה בעלי ? – שאלה האישה – לאן הלך ומדוע לא חזר ? הוא הפליג באונייה וטרם חזר. ייתכן שטבע בים – הייתה התשובה.
חיכתה האישה לבעלה כמה שבועות, אך זה לא חזר. יום אחד בא אליה הסוחר ואמר לה – בעלך לא חזר. בואי אתי ! תחיי בשלום ויהיה לך כסף רב.
הסכימה האישה ללכת אתו, וכשהלכה ללדת אמר לה – קראי לילד בשם : " עבד האמת " פעם אמר לי בעלך המנוח, שהיה רוצה כי בנו ייקרא כך.
ואכן הילד נקרא בשם זה.
כאשר היה הנער בן השש משחק ברחוב, היו חבריו קוראים לו בשמו. במקרה עבר פעם ברחוב שלמה המלך. כאשר שמע את השם המוזר, קרא לילד ושאלו – מדוע קוראים לך בשם זה ?
ענה הילד – שאל את אמא, היא נתנה לי את השם.
הלך שלמה המלך אל אם הילד ושאלה – מדוע קראת לבנך בשם " עבד האמת " ?
ענתה לו – בעלי הראשון נתן לבננו שם זה. בעלי, שאתו אני נשואה כיום, מסר לי על כך. השניים היו חברים טובים.
הבין המלך בחכמתן הרבה, כי יש עניינים בגו, ובעלה הנוכחי של האישה הרג את בעלה הקודם. הוא קרא לאיש לארמונו וציווה עליו מלגלות לו את כל האמת – אם לא תגלה את האמת אצווה להוציאך להורג. אך אם תספר את האמת – תוסיף לחיות עם אשתך.
הודה הבעל – הרגתי את הסוחר כי אהבתי את אשתו.
ציווה המלך – הבה לכאן את כל כספך וזהבך !
הביא האיש את כל ממונו לשלמה המלך, וזה נתן אותו לאישה ולבנה. אחר כך הוציא את הרוצח להורג, כי אין מרחמים על רוצח, וכדי להענישו מותר גם לא לקיים הבטחה.
האישה ובנה " עבד האמת , המשיכו לחיות בעושר ובשלום.
שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו
שבעים סיפורים וסיפור – מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964
מבוא לספר " בתפוצות הגולה עירית חיפה – המוסיאון לאנתולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל.
מבוא, הערות וביבליוגרפיה – ד"ר דב נוי
הספר נכתב בשנת 1964.
15 – מעשה בשלושה ילדים.
היֹה היה מלך עשיר גדול. פעם שמע המלך, כי אישה אחת במדינתו ילדה שלישיה. הוא התכעס מאוד וצעק – אינני רוצה שלישיות במדינה שלי !
והא קרה מיד לאחד העבדים שלו ואמר לו – קח סכין הזה והרוג את שלושת הילדים. את גופותיהם עטוף בסדין לבן ושים אותם בקבר. שם חכה עד שאבוא לראותן. אחר כך תקבור אותן.
הלך העבד, שהיה לו לב טוב, אל אם הילדים ואמר לה – דעי לך, כי המלך ציווה להרוג את הילדים שלך.
התחננה האם – אתן לך שלושה כבשים ואתה תשים אותם בסדינים הלבנים ליד הקבר. אחרי שהמלך יגיד לך לקוברם, עשה זאת בנוכחותו.
היסס העבד מאוד – ומה אעשה אם המלך יגלה את מה שעוללתי ? הרי הוא יצווה מיד להתיז את ראשי – אך האם שיכנעה אותו, והוא עשה כפי מה שיעצה לו האישה.
כאשר הודיע למלך כי מילא את פקודתו, האמין לו ופקד עליו – לך וקבור אותם. קבר העבד את שלושת הכבשים והודיע בשמחה לאם הבנים כי המשימה הצליחה בידו.
מיד הלכה האישה אל הנגר והזמינה אצלו ארגז גדול- עשה לי ארגז – ביקשה – שאפשר יהיה לשים בו אוכל לשלוש שנים ונוסף על כך שלושה ילדים. את הארגז הזה אני רוצה לשים בים, ולכן הוא צריך להיות חזק ושלם, גשי שהמים לא יחדרו לתוכו. אני זקוקה מאוד לארגז הזה. אם תכין אותו במהירות, אכפיל את שכרך.
הסכים הנגר לבנות את הארגז, כפי שהוזמן על ידי האישה, והא נעזר בכמה נגרים נוספים כדי לסיים את העבודה במהירות.
כאשר היה הארגז מוכן, שמה בו באישה את הילדים ואת האוכל, והשיטה אותו על פני הים. לא עברו אלא דקות מועטות והארגז עם הילדים נעלם מעיני האם.
חלפו עברו שלוש שנים, במשך כל הימים האלה היה הארגז מיטלטל על גלי הים. והילדים אוכלים וגדלים בו.
כאשר מלאו לילדים שלוש שנים והם ראו כי האוכל אזל, הם החליטו לפרוץ את הארגז. למזלם קרה הדבר סמוך לחוף, והם יצאו ליבשה והתחממו על החוף בשמש.
אחד הילדים קם ואמר – אלך לראות אם אמצא משהו לאכול. הלך הילד ומצא בחורה יושבת במקום חשוך. הוא שאל אותה – מדוע את יושבת במקום חשוך זה ? צאי אל אור העולם !
ענתה לו הנערה – יושבת אני כאן, מפני שאין בחורה הרוצה להחליפני. מדי שנה בשנה חייב אבי המלך להקריב בחורה לאריה ; ולא – יטרוף האריה את כל העיר. השנה נבחרתי אני לקורבן.
כאשר שמע הילד את הדברים האלה, התפלא מאוד. הוא שאל את הנערה אנסה לעשות משהו בעניין זה – והוא שאל – מתי יבוא האריה ? בשעה שתים עשרה בלילה – ענתה הבחורה.
חזר הילד אל שני אחיו ובדרך מצא תאנים ותמרים. הוא נתן לאחים לאכול את מה שהביא להם, אך לא גילה להם דבר על הבחורה ועל שיחתו איתה.
חלף היום והגיע הליה – ולילדים אין שמיכות ובמה יתכסו בקור הלילה ? אמר להם אותו ילד עצמו – אלך לחפש משהו להתכסות בו. אולי אצליח למצוא בית, שבו נוכל שלושתנו לגור ?
הסכימו האחים – לך ונסה לעשות זאת. אולי תצליח, כפי שהצלחת להביא לנו אוכל. הילד הלך ישר אל הבחורה והודיע לה – הלילה רוצה אנו להרוג את החיה הרעה הזאת. אחר כך חתך בסכין את אצבעו ושם מלח על הפצע, כדי שלא יירדם ולא יישן בלילה. וכל הזמן הוא מבטיח לבחורה – כאשר יבוא האריה, אהרוג אותו בעזרת השם.
בחצות הלילה שמע הילד את שאגת האריה, כאשר התקרבה החיה הטורפת, ניצב הילד מולה – מדוע אתה רוצה לטרוף את הבחורה הזאת ?
שמעה החיה את השאלה הזאת, והיא הוציאה מיד את חרבה מתוך ורצתה לדקור בה את הילד. אך הוא התכופף, והארי מעד ונפל. מיד תפס הילד את החרב ותקעה בלב החיה.
הבחורה שמחה מאוד וחזרה לביתה, אל ארמון המלך. ראה המלך את בתו חוזרת בריאה ושלמה, והוא התפלא מאוד – איזה נס קרה לך, שחזרת לכאן ? סיפרה הנערה את מה שקרה לה.
איפוא הנער שעשה את מעשה הגבורה ? שאל המלך. לא היה אפילו זמן לשאול מיהו ואיפה הוא גר. הכריז המלך באזני כל תושבי מדינתו – מי שעשה את מעשה הגבורה הזה והרג את החיה הרעה יזכה ביד בתי ויירש את מלכותי.
רבים באו וטענו כי הם הם הגיבורים. אך המלך העביר אותם לפני בתו, והיא חזרה והודיעה – לא. לא זה. איש מן האנשים האלה לא הרג את האריה. כך העביר המלך בפני בתו את כל תושבי העיר. כשעברו כולם, שאל – האין עוד אנשים בעירנו ?
לא, רק שלושה ילדים יושבים על חוף הים – הייתה התשובה. והנערה אמרה לאביה – תביא אותם. אולי הרג אחד מהם את האריה.
הביא את הנערים בפני המלך. והבחורה הכירה ביניהם את הגיבור – הנה זה !
לקח המלך את המערים ונתן להם לאכול ולשתות. את אחד הילדים מינה לשר האוצר, את השני מינה לנסיך, ואת הילד שהרג את האריה הושיב על כיסא מלכותו.
עברו חלפו שנים הרבה. יום אחד באה האם אל המלך ואמרה לו – היה היו לי שלושה ילדים ושילחתי אותם על פני המים, מפני שהמלך לפניך ציווה על אחד העבדים להרוג את שלושתם.
שיכנעתי אז את העבד שירחם עליהם ועלי ויהרוג שלושה כבשים במקום הילדים. עכשיו אין הבנות שלי רוצות לעבוד, ובעליהן גירשו אותן ולי אין פרנסה.
הילדים הכירו מיד את אמם, אך לא רצו לגלות לה את הדבר, כי חששו שמא תגרום ההפתעה לשמחה יתירה, וזו תמית אותה. שלושתם דיברו עם האישה יפה מאוד והבטיחוה – טוב. בעוד תשעה ימים נערוך משפט לבנותיך ולבעליהן. ובינתיים תאכלי, תשתי ותלוני כאן, בארמון.
בשיחות עם האישה חזרו שלושת השרים לדבר על הילדים שלה, והיא גילתה להם, שלכל אחד מן הילדים היה סימן – לאחד במצחו – לאחד *- בחזהו – לאחד בצווארו. התוודעו אליה האחים והראו לה את הסימנים.
גדולה הייתה משחת האם. לא זו בלבד שהיא מצאה את ילדיה, אלא שהם שולטים במדינה וכיסא המלכות שלהם הוא.
הושיבו האחים את האם, האב והאחיות בבית מיוחד ויפה שבתוך חצר הארמון, ועד יום מותם חיו כולם באושר, בשלווה ובנחת
שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו
שבעים סיפורים וסיפור – מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964
מבוא לספר " בתפוצות הגולה עירית חיפה – המוסיאון לאנתולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל.
מבוא, הערות וביבליוגרפיה – ד"ר דב נוי
הספר נכתב בשנת 1964.
מספר שלמה אילוז.
16- הקמצן הרשע והשליח מארץ ישראל.
מספר דוד אסולין
באחת מערי מרוקו היה חי יהודי עשיר מאוד, שהיה רשע גדול ורע לב, הוא לא רצה שקבצנים ן=ופושטי ידי יבואו אל ביתו, ולכן בנה אותו מחוץ לעיר. ולא זו בלבד, הוא הקיף את ביתו חומה גבוהה וליד השער האחד והיחיד בה הציב כלבים נושכים, כלבים רעים כמוהו.
כך העמיד מחוץ לחומה שני עבדים כושים, ואלה לא נתנו להיכנס לאנשים שבעל הבית לא רמה בהם. יהודי המקום אמרו על עשיר זה – מאז המן הרשע לא היה רשע כמוהו ; אך המן הרי לא יהודי היה, ועשיר רשע זה יהודי הוא….
פעם הגיע לעיר חכם גדול, שליח שהיה נודד ממקום למקום ואוסף כסף בשביל תלמידי חכמים, היושבים בארץ ישראל ועוסקים שם בתורה יומם ולילה. שמע החכם על העיר ועל העשיר הגדול בה, אך בהגיעו לעיר זו, אסף בה רק כסף מעט.
כשתמה על כך, סיפרו לו התושבים – יושב אומנם יהודי עשיר מאוד, אבל ביתו מוקף חומה, וכלבים שומרים עליו, כדי שלא יצטרך בעל הבית לתת צדקה.
שאל החכם – מה שם הרשע ? – וכאשר שמע את השם, נודע לו מן השמים, כי על יהודי רשע זה נגזרה מיתה למעלה, ורק הוא, החכם יכול להצילו.
לא גילה החכם דבר לבני העיר, ויצא אל ביתו של הרשע. בעזרת " השם המפורש " הייתה לחכם קפיצת דרך. אך משהגיע למקום ראה כי יחד אתו מגיע בזחילה נחש ענק, והא עושה את כל המאמצים כדי להקדימו, מה עשה החכם ? הוציא מפיו את " שם המפורש ", וכבר מוטל הנחש כמו מת בוואדי מבלי שיוכל לזוז קדימה או אחורה.
הגיע החכם הארצי ישראלי אל שער הבית של הרשע ונתקל בכושים שהתחילו לגרשו. אמר להם – יש ברצוני לשאול את בעל הבית שאלה אחת בלבד – אך השומרים לא רצו לשמוע דבר. ושוב הוציא החכם את " שם המפורש , מפיו, ומיד הוא היה בתוך הבית, מבלי שהכלבים הרגישו בכך.
ראה העשיר את החכם ניצב מולו בתוך החדר, וזעקה פרצה מפיו – איך הגעת לכאן בבגדים פשוטים ומלוכלכים אלה ? – הוא קרא לכלביו כדי לשסותם באורח. אך החכם התיישב על רצפת החדר ולא זז ממקומו. דבר לא איכפת לו.
והכלבים, נסתמו אוזניהם ולא באו. מה יכול העשיר לעשות ? נמאסו עליו הצעקות שלו, והוא הניח את אורחו בחדר, מבלי להסתכל בו. הגיעה שעת הערב. החכם הוציא סידור תפילה והתחיל להתפלל תפילת מנחה. בשעה זו בדיוק התחילו משרתי העשיר לערוך את השולחן לארוחת הערב.
העשיר, אשתו וילדיו הסבו לאכול. ביקש החכם חתיכת לחם לאכילה ( כמובן, שעשעה את עצמו רעב, כי האיש הקדוש היה שבע גם מבלי שיאכל ) לפחות כחתיכה זו אשר העשיר נותן אותה לכלבים. אך העשיר האכזר סירב.
המסובים גמרו לאכול והחכם יושב כל הזמן על הרצפה, וידו מושטת לשולחן, כדי לקבל קצת אוכל. גם על אשתו ועל ילדיו אסר הרשע לתת משהו לחכם.
כאשר אספו את האוכל מהשולחן הערוך, חזר וביקש החכם חתיכת לחם, אז השליך הרשע כמה פירורים על הרצפה ואמר בבוז – קח לפני הכלב – החכם התעקש ואמר – רק מידך שלך אני רוצה.
ביקשו האישה והילדים רחמים אצל הרשע, עד שזה נעתר להם ונתן לו לאורח פרוסת לחם.
החכם קם ממקומו, נטל את ידיו, בירך על הלחם, אכל כזית ממנו ואמר לעשיר – רוצה אני לגלות דבר מה.
נבהל העשיר והחכם הודיע לו – שלח מהר את אשתך ואת ילדיך למקום רחוק, כי סכנה גדולה נשקפת להם חלילה. גם אתה, אל תישן הלילה. עליך להיות ער כל הזמן. ואסור לך לפתוח את הדלת.
עשה העשיר המבוהל כפי שציווה עליו החכם, והשליח מארץ ישראל נשאר יושב על הרצפה ואומר פרקי תהלים. והנחש התחיל לזחול ולהתקרב לבית.
לפתע בא העשיר לחכם והוא מודיע לו – אשתי צועקת ומבקשת שאפתח לה, כי באים להרוג אותה. חזור לחדרך – ציווה עליו החכם – ואל תפתח.
העשיר עשה כן, אך חזר כעבור כמה דקות הודיע – עתה באו גם הילדים והם צועקים אלי : " רחם עלינו ופתח לנו, כי שודדים עומדים לרצוח אותנו " ואני הולך לפתוח.
אל תפתח ותשב בשקט – ציווה החכם על השעיר, וזה עשה כן. כעבור זמן מה חזר – גם אמי ושאר בני משפחתי באו, והם מתחננים ומבקשים על נפשם. כבר אני רץ אל הדלת. נתן החכם צעקה גדולה והעשיר חזר בו, כשהוא בוכה ומבקש רשות לפתוח את הדלת – ולא יהרגו את כולם.
כך נמשכו הבקשות כל הלילה.
סוף סוף האיר הבוקר. אז פנה החכם אל העשיר – בוא וראה מה חיכה לך בחוץ.
ראה העשיר נחש ענק שראשו גדול כחבית ואורכו כאורך החומה שמסביב לבית, והנחש מבותר לחתיכות. הסביר החכם – דע לך כי הקולות ששמעת היו של הנחש. הוא הוא שדיבר בקול האישה ובקול הילדים, כי בא כדי להרוג את כולכם.
אבל אני ראיתי זאת ובאתי כדי להצילך. אלמלא נתת לי במו ידיך את פרוסת הלחם, כי אז מרה הייתה אחרתיך ואחרית בני ביתך.
שלח העשיר עבדים שיחזירו את הילדים ואת האישה, הראה להם את חתיכות הנחש, וסיפר להם את קורות הלילה. מובן, כי בהיותם במרחקים לא יכלו, לא האישה ולא הילדים לדעת, מה קרה בבית.
מאז הלילה הזה נהפך לבו של העשיר. הוא הרבה לתת צדקה לעניים ולתרום כסומים גדולים לטובת ארץ ישראל ולטובת תלמידי חכמים העוסקים בתורה.
שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו
17- האם האכזרית
מספר שלמה וייצמן.
זהו הסיפור היחידי ששלמה וייצמן מספר : יליד קזבלנקה – 1937 – לאב יוצא מזרח אירופה ואם בת המקום. עלה עם בני משפחתו בשנת 1955 לפני שירותו בצה"ל התחיל לעבוד כבנאי וצבע בקריית מלאכי. שם סיפר ליעקב אביצוק את הסיפור על האם האכזרית.
בימים שחלפו, בזמנים הקדמונים, היה היתה משפחה. אבי המשפחה היה זקן, לפני מותו קרא לבניו ואמר להם – כאשר אמות, אל נא תשפכו מים חמים על סף הדלת.
עברו ימים אחדים׳ אבי המשפחה נפטר, והילדים היו צריכים לעבוד קשה כדי לפרנס את עצמם. כרגיל היו יוצאים השכם בבוקר לעבודה וחוזרים לפנות ערב.
פעם שכחה האם את פקודת אבי המשפחה ושפכה מים חמים על סף הדלת. מיד הופיע אריה שאמר לה: — הרבה זמן מחכה אני לרגע זה. עכשיו החליטי: או שתינשאי לי או שאטרוף אותך.
אמרה האשה— הצעתך משמחת אותי מאוד. מזמן חיכיתי להצעה כזאת, כי בעלי מת מזמן וברצוני להינשא שנית. התחתנו בשקט כל כך, עד שאפילו הבן הבכור לא הרגיש בשום דבר. כעבור זמן מה נולד לאשה בן, והיא ביקשה מן האריה עצה מה לעשות בתינוק. הציע לה האריה:— שימי את התינוק בדרך שבו נוהג בנך הבכור לחזור מן העבודה. אם יראה בנך את התינוק בדרכו, הוא בוודאי ירים אותו ויביאנו אליך.
וכך היה: הבן הבכור חזר מן העבודה ובזרועותיו תינוק בוכה. ובפי הבן בקשה:— אמא, היניקי אותו.
האם עשתה את עצמה כאילו היא מסרבת — לא, איני רוצה. אבל אחרי שהבן חזר וביקש היא נעתרה לבקשתו.
גדל הילד, והאח הבכור (שמו היה שלמה) היה אוהב אותו מאוד׳ משחק אתו בשובו מן העבודה ומביא לו דברים טובים.
פעם׳ כאשר הבן הבכור לא היה בבית׳ ישבו האריה ואמו של שלמה והתייעצו:— מה יהיה כאשר תיוודע לשלמה האמת הרי אז יהרוג בוודאי את שנינו… הציע האריה:— טוב׳ אני מוכן להרוג אותו שאלה האם:— איך ?
— יש לי שלושה ראשים. אתן מכה בראש אחד ועקרב יצא ממנו. אכניס אותו לנעל וכשיחזור הבן הבכור מן העבודה וירצה לנעול את הנעליים, אעקוץ אותו וימות.
הילד ששמו היה אברהם, שמע זאת וחיכה לשובו של שלמה מן העבודה. שלמה חזר, התחיל להתלבש ועמד לנעול את הנעליים. פתאום קרא לו אברהם: — לא! אל תנעל אותן!
— מה יש ?
— הפוך אותן תחילה.
הוא הפך אותן, והנה עקרב. מובן שהוא הרג אותו. אחר כך שאל את אברהם:
איך ידעת ? — אך אברהם לא גילה לו דבר.
בינתיים אמרה האם לאריה:— אתה רואה׳ עצתך לא הצליחה.
ענה האריה:— אין מקום לדאגה׳ יש לי עוד שני ראשים. אקיש על אחד מהם ויצא ממנו נחש׳ שיתחבא ליד החלון. בו ברגע ששלמה יתרחץ וייגש לשאוף אוויר צח דרך החלון׳ אקפוץ עליו ואבישנו. כך ימות.
הקיש האריה על ראשו ונחש יצא ממנו, שטיפס ועלה על העץ שליד החלון. שם חיכה להוצאת הראש של שלמה.
הילד אברהם שמע את הכול, הכין מקל גדול בידו, וחיכה לשובו של שלמה מן העבודה.
שלמה חזר התרחץ כרגיל, וניגש לפתוח את החלון. פתאום עצר בעדו אברהם׳ בקוראו:— אל תפתח את החלון!
— מה יש ?
לקח אברהם את שלמה מסביב לבית, נתן את המקל בידו ואמר לו:
— הסתכל בעץ וראה את המתרחש שם.
הסתכל שלמה למעלה, והנה נחש גדול. מיד התחיל להרביץ בו במקל שבידו עד שהרג אותו.
בערב, כאשר שלמה לא היה בבית, נכנם האריה. אמרה אליו האם: מה נעשה עכשיו ? היו לך שלושה ראשים. הראשון היה לעקרב׳ השני היה לנחש׳ עתה נשאר לך אחד ויחיד בלבד, והוא שלך…
ענה לה:— אל תדאגי, יש לי אחות ולה שבעה ראשים. תשלחי אותו לשם, והיא תטפל בו.
כך היה. כאשר חזר שלמה מן העבודה ונכנס הביתה, הוא מצא את אמו חולה. שאל אותה:— מה יש לך, אמא ?
— חולה אני.
— האם היית אצל הרופא ?
— כן… הייתי. והוא אמר לי, כי את התרופה הדרושה לי אי אפשר להשיג כאן. יש צורך לנסוע לעיר פלונית, כי רק בה אפשר לקבלה.
אמר הבן לאמו:— טוב׳ אני מוכן לנסוע כדי להביא לך את התרופה.
הכין שלמה את חרבו ואת סוסו, לקח צידה לדרך ויצא לעיר׳ שבה אפשר להשיג את התרופה. בדרך עבר במדבר, והנה הוא רואה את אחותו של האריה, ולה שבעה ראשים. היא שאלה אותו:— מאיפה אתה בא ?
— מעיר פלונית.
— האם באת כדי לקבל רפואה ? אמך סיפרה לך בוודאי, שהיא חולה, ורק בעיר פלונית אפשר להשיג תרופה בשבילה.
התפלא שלמה!— נכון הדבר, אך מניין לך כל זה ?
סיפרה לו הלביאה׳ כי אחיה האריה נשוי עם אמו של שלמה:— אמך דרשה מן האריה להרוג אותך. הוא שם את העקרב בנעלך ואת הנחש על העץ שממול לחלונך. עכשיו הוא שלח אותך אלי, כדי שאהרוג אותך. אבל אצלי המנהג הוא להזהיר את היריב ולא להרגו במרמה או מן המארב. היכנס התארח אצלי, תאכל ותשתה. ומחר נצא לתחרות ולדו־קרב: אתה עם חרבך ואני עם שבעת הראשים שלי.
וכך היה. למחרת היום נלחמו שלמה והלביאה כל היום׳ אך איש מהם לא ניצח. הגיע הערב והלביאה אמרה:— טוב, בוא לנוח עכשיו, נאכל ונשתה ומחר בבוקר נמשיך.
וכך היה. הם אכלו, שתו והלכו לישון. במחצית הלילה התעורר שלמה, לבש את בגדי הלביאה, ואת בגדיו הלביש לה.
בבוקר התעוררו והגה רואה הלביאה שהיא לבושה בגדי גבר. היא שאלה אותו:— מי עשה כזאת ?
— אני !
קראה הלביאה לכל האריות ואמרה להם:— קחו איש זה לבאר, הטילו אותו לתוכה ונקרו את עיניו.
וכך היה. שלמה הוטל לתוך הבאר ועיניו נוקרו.
ובימים ההם היתה מלחמה ופלוגת־חיילים עברה ליד הבאר. והנה הם שומעים צעקות של אדם. ניגשו החיילים אל הבאר וצעקו לתוכה»— מי אתה ? המן השדים או מבני אדם אתה ?
— בן אדם אני — נשמע קולו של שלמה.
הכניסו החיילים חבל ארוך לתוך הבאר והעלו את שלמה. הוא סיפר להם כל מה שקרה לו, והם אמרו לו:— עכשיו לא נוכל לקחת אותך לביתך, אך נביא אותך אל ארמון המלך ונשאירך שם.
שלמה הסכים בשמחה.
החיילים השאירו את שלמה העיוור ליד ארמון המלך. בבוקר הוציאה בת המלך את ראשה דרך החלון וראתה אותו. מיד שלחה את העוזרת שלה כדי שתכניס אותו הביתה. היא שאלה אותו:— איך קוראים לך ?
— שלמה
—ושמי מרים.
סיפר שלמה למרים את כל מה שקרה לו. בסוף אמר לה:— אני גר במקום פלוני, ושם עיני, בידי אמי, כי שמעתי את אחות האריה אומרת לאריות, שהיא שולחת את עיני לאמי כדי שזו תהיה בטוחה כי נהרגתי.
שלחה מרים את אחת העוזרות שלה לבית־שלמה וציוותה עליה: — השתדלי להביא את העיניים.
העוזרת הגיעה לבית־שלמה והציעה לאם:— אעבוד אצלך תמורת מים ולחם בלבד. היא נתקבלה לעבודה, וכעבור חודש ימים ידעה את כל סודות הבית. היא יגעה וחיפשה ומצאה את העיניים.
יום אחד סיפרה העוזרת לאם, שיש לה בן עיוור:— אם תוכלי לתת לי את העיניים, כדי שאוכל להרכיבן לו, הוא יוכל להתפקח ולראות.
הסכימה האם לתת את זוג העיניים לעוזרת, והיא הביאה אותן, כמובן, לבית המלך ונתנה אותן לגבירתה. בת המלך הכניסה את שלמה לחדרה, קראה לרופא וסיפרה לו את כל מה שקרה. היא נתנה לו את העיניים וציוותה עליו:— הרכב את העיניים לשלמה. הניתוח נמשך כמה שעות והצליח.
התחיל שלמה לראות. אז ביקשה בת המלך להינשא לו, ושלמה הבטיח לה זאת, אך ביקש רשות לבקר תחילה בעירו. שאלה אותו מרים:— לשם מה אתה רוצה לחזור ? — יש לי שם מישהו שאני מוכרח לבקרו.
נתנה לו מרים חרב, סוס וצידה לדרך. שלמה הגיע לעירו, נכנס לביתו, הפתיע את האריה ואת אמו והרגם. הוא לקח אתו את אברהם אחיו, חזר אל בית המלך ונשא את בת־המלך לאשה. מאז חיו כולם בעושר, בשלום ובנחת.
שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו
18- בר מזל וביש גדא
מספר יצחק מסס
יצחק מסס (מספר! סיפורים 18—19), נולד (1916) בטאנג׳יר. אביו, בן העדה המקומית הדוברת ערבית׳ הוא יליד מקנס, אך עבר בילדותו עם משפחתו לטאנג׳יר. שם מצא את בת זוגתו לעתיד, גם היא ילידת מקנס, שעברה עם הוריה לטאנג׳יר. בגלל סיכסוך עם ערביי המקום נאלצה המשפחה לעזוב את טאנגייר ויצחק גדל בלארוש (אל־עראיש) שבמארוקו הספרדית.
18. בר־מזל וביש־גדא
פעם היה חי איש אלמן, ולו שני בנים, שגדלו יתומים מסכנים, בלי אם. כאשר הגיעו הבנים לפרקם, הגדול היה בן 22, והקטן בן 18, חלם אביהם חלום, שבו הודיעו לו כי ימות כעבור שבעה ימים. קרא אליו האב את בניו וציווה עליהם: — כעבור כמד, ימים אמות. אנא, שימו אותי אז על סוסה ותנו לה להתקדם כרצונה, כשאתם הולכים בעקבותיה. במקום שבו תעצור הסוסה, בו תקברו אותי.
הבן הגדול לא רצה לשמוע את דברי אביו על מוות והלך לו. הבן הקטן נשאר במקום׳ כשהוא בוכה בכי מר. אמר האב לבנו הקטן:— זכור, בני! אחרי שתעשה מה שציוויתי עליך, שמע לדברי אחיך הגדול. כל מה שיגיד לך לעשות — עשה! כי אתה, בני, טוב יותר ממנו. בשום פנים ואופן אל תמרה את פיו.
כמה ימים אחרי מות אבא בא: הבן הבכור אל הצעיר ואמר לו!— אבא מת, ואתה תן לי את כל הכסף הנמצא בבית. כל מה שיש בבית תיתן לי. לא הגיב הצעיר אף במלה אחת, רק אמר:— כל הכסף שבבית שלך הוא. עברו כמה ימים, והבן הבכור חזר:— הבית הזה שלי הוא! רוצה אני למכור את הבית.
אמר הבן הצעיר:— אחי, יש אלוהים למעלה׳ תעזור לי לפחות להשיג מקום שבו אוכל לישון. אל תשאיר אותי בחוץ, אל תמכור את כל הבית.
אך הבן הגדול אמר לו ־ — בחוץ יש קצת מקום, תוכל לישון שם ואל תדבר אתי יותר!
אמר הצעיר: — אלוהים רוצה, כנראה׳ בכך. ואתה עשה כרצונך. יצא הצעיר החוצה והבכור מכר את הבית.
כעבור כמה זמן חזר הבן הגדול לעיר, וכל תושביה מפחדים ממנו ומשתחווים לפניו, כדי שלא יעשה להם העשיר־התקיף דבר רע. אבל בלבם הם שונאים אותו מאוד.
נכנס הבן הגדול למקום, שבו ישן האח הקטן, בחוץ׳ ואמר לו:— אחי, מה נשמע ? יש איזה סוד בינינו. תגיד לי, אחי שלי. אמרת ״יש אלוהים למעלה״, במי רוצה אלוהים ? בך או בי ? ברע או בטוב ? עגה האח הצעיר שפחד מאוד מאחיו הגדול:— אלוהים רוצה ברע. אמר האח הבכור:— צריך אני לשאול את האנשים על כך.— והוא פגה לאחד העוברים ושבים:—בוא הנה! את מי אוהב השם יותר י את הרע או את הטוב ?
האיש שפחד ממנו ענה:— השם אוהב יותר את הרע. אמר האח הבכור:— עכשיו ניצחתי. ומכיוון שאלוהים אוהב אותי, אסמא את עיני אחי.
אמר ועשה. הוא סימא את אחיו, ואת עיניו השליך החוצה. נדד האח הקטן העיוור בשדות ובמדברות וכל הזמן הוא אומר:—יש אלוהים למעלה! יש אלוהים למעלה! יש אלוהים למעלה!— וכך הוא היד, הולך ובוכה, הולך ומגשש באפלה.
פעם נזדמן העיוור ליער ונתקל בעץ. וביער חיות רעות לרוב ונחשים ארסיים, אבל הם לא נגעו בו לרעה, כי ענן היה הולך לפניו ואחריו ומגן עליו. שם הצעיר את ראשו בין ידיו׳ והנה הוא מוצא את עצמו לפתע על העץ, למעלה.
והיו שם שתי יונים אחיות, אחת מהן עיוורת ואחת מהן פיקחת. והאיש שומע ומבין כל הזמן את מה שהן מדברות. אמרה הפיקחת לעיוורת:— קחי עלה מאילן זה, העבירי אותו על עיניך ותתרפאי ותשובי לראות.
ובאמת, הוא שמע, כיצד נתפקחה היונה העיוורת ועפה לה. נטל גם הוא עלה מעלי העץ, שם על עיניו ואמר שלוש פעמים:— יש אלוהים למעלה! יש אלוהים למעלה! יש אלוהים למעלה!— ולפתע פתאום הוא רואה את הכול. אור־עיניו חזר אליו! חלץ הצעיר את בגדו ומילאו עלים שקטפם מעץ הפלא. אחר כך ירד ממנו ואמר בלבו:— אם אני חוזר בדרך זו, הרי אחי שם. אפנה א-פוא למקום, שבו אין איש מכירני.
הגיע הצעיר לעיר, ובה נודע לו, כי למלך יש בת צעירה, בת 22 בסך הכול. יפהפייה, אך עיוורת. והמלך הבטיח:— מי שירפא את בתי הוא יהיה חתנה׳ ועוד אוסיף לו על כך את חצי המלכות. אך אם לא יצליח האיש לרפא אותה׳ יכרתו את ראשו.
באשר שמע על כך הצעיר, הודיע לאיש שסיפר לו על כך:— אלוהים ואני נרפא את בת המלך. צחק ממנו האיש ואמר:— אין לך בגדים, אין לך כלום, וכיצד תרפא אותה ? אך הצעיר חייך ולא ענה דבר. הוא הגיע לארמון המלך, אך השומרים הכושים לא נתנו לו להיכנס. הוא הודיע:— שלחני אלוהים לכאן, והוא ואני נרפא את בת המלך.
בל הטענות היו לשווא. השומרים סירבו להכניס את הזר לארמון. אך המלך שמע את המלים המוזרות שבפי הצעיר וציווה על השומרים — הכניסוהו!
אמר הצעיר למלך: — שלחני אלוהים אליך, כדי שארפא את בתך. אם לא אצליח׳ תכרות את ראשי.
— ומה נחוץ לך לשם ריפויה י — שאל המלך.
— חדר אחד ומיוחד׳ שבו ניכנס רק אני והיא. כן נחוצים סיר מלא מים חמים ובגדים. יותר מזה אינני רוצה.
כאשר נכנם הצעיר לחדר המיוחד, הוא מצא בו את בת המלך, שלא הכירה איש. אפילו את אביה לא ראתה מעולם, כי נתעוורה בהיותה תינוקת קטנה. נסגר החדר המיוחד. המלך, המלכה ואתם אנשים רבים מחכים בחוץ ואינם רואים דבר.
אמר הצעיר לבת המלך:— נשלחתי בידי אלוהים כדי לרפאך, ואתי אברהם׳ יצחק ויעקב. — ואת העלים שהיו לו שם במים החמים ואמר לה: — הגידי אחרי: אלוהים י הגידי אחרי: אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב. — היא חזרה אחריו והוא שם את פניה במים. ולפתע היא פקחה את עיניה, וראתה אותו בלבד, רק אותו. הלביש לה הצעיר את הבגדים החדשים ואת העלים שנשארו לו החביא. שניהם יצאו החוצה, ואת שמחתם של אבא ואמא אין לתאר:— בני! ילדה שלי!— קראו המלך והמלכה, והם ערכו חגיגה גדולה, ואחריה חתונה מפוארת. הצעיר נתמנה ליורש העצר.
כעבור כמה זמן אמרה הנערה לבעלה:— רוצה אני להציע לאבי שירשה לי לטייל בעיר כדי להכירה וכדי לראות בה את הכול אתך.
המלך שמע את דבריה ואמר:— מחשבה טובה ויפה הגית. — והוא העמיד לרשות הזוג הצעיר מרכבה אחת, שני סוסים ושני עבדים כושים.
מטיילים בגי הזוג, והנה הם רואים אדם אחד עולה ומטפס על ההר. הכיר הצעיר כי אין האיש המטפס במעלה ההר אלא אחיו הגדול. אמר לאשתו:— קחי את העגלה, סוס אחד ועבד כושי אחד, וחזרי הביתה• אני נשאר כאן עם כושי אחד ועם סוס אחד.
התחילה האשד. לבכות, כי פחדה מאוד:— לא! לא! אתה תברח ממני, ותעזוב אותי.
בעלה הבטיח לה:— לא! לא אברח! את אשתי, אך אני מוכרח ללכת לשם. חזרה האשד. הביתה, והאיש התקרב עם סוסו ועם עבדו אל אחיו. הכושי רצה לנגוע במטפס על ההר, אך אדונו אמר לו:— אל תיגע בו!— ואכן, לאח הגדול היתד. מחלת הצרעת, ומי שהיה נוגע בו, היה נדבק ומת. כן היה האיש עיוור לחלוטין. לא שמע הכושי את אזהרת אדונו והעלה את העיוור על הסוס. אך הם לא הספיקו להתקדם אלא מטרים אחדים בלבד, והכושי מת.
חזר הצעיר עם הסוס ועם אחיו לעיר. הוא הולך ברגל ואחיו רכוב על הסוס. ומובן שהאח הגדול לא הכיר את אחיו הצעיר. כיצד יראה, והוא עיוור י
בשובם לארמון הכניס הצעיר את אחיו לחדר שבו היתד. גרה אשתו שעה שהיתה עיוורת. אחר כך ציוה על עבדיו:— הביאו לי מים חמים ובגדים, ואל תתנו לאיש להיכנס פנימה. ולאחיו אמר:— תגיד אחרי: ה׳ אלוהי אברהם יצחק ויעקב. — והוא עשה לו כפי שעשה לאשתו.
לפתע פתאום הבריא האיש ואור עיניו חזר אליו. קרא הצעיר לאחד העבדים וציווהו להלביש את האיש שנתפקח בגדים טובים ויקרים. כן אמר לעבד:— תביא הערב את האיש הזה למקום שבו יושבים המלך וכל השרים. והאיש שהבריא היה מלא פחד, כי לא ידע מה עומד לקרות אתו הוא היה בטוח כי יהרגוהו.
בינתיים הלך הצעיר אל אשתו ואמר לד.:— בקשי נא את אביך שיזמין הערב את כל השרים למשתה. בערב באו כל המוזמנים למשתה. הם אוכלים ושותים ונהנים, והנה קם מכיסאו יורש־העצר הצעיר ופנה למלך:— עכשיו שמע נא אתה ושמעו כל הנוכחים, מה שאומר לאדם אחה — והוא ציווה להכניס פנימה את האיש שנתפקח. הביאו את האח הגדול, כשהוא לבוש בגדים יפים׳ אך הוא רועד כולו מפחד, כי אינו יודע מה יעשו לו.
קרא הצעיר אליו:— בוא הנה!— ואחר כך שאלו — מי אתה ? איך קוראים לך ? מניין אתה? היש לך אבא ? היש לך אח ?
האח הגדול ענה על כל השאלות. על השאלה האחרונה ענה:— היה לי אח קטן, אבל הוא מת
— לא נכון! שקרן אתה!— קרא לעומתו הצעיר. כולם שומעים את דבריו והוא ממשיך:— תסתכל בי! האינך מכירני ? הרי אני אחיך הצעיר.
נרתע האח הגדול אחורנית מרוב פחד. אך הצעיר אמר לו:— אין לך מה לפחד ממני, כפי שאנשים היו מפחדים ממך! רק ענה לי עכשיו את מי אוהב אלוהים יותר ? את הטוב או את הרע
— את הטוב!— ענה האיש.— ואני מבקש, שתסלח לי ותמחל לי ואל תעשה לי כגמולי.
אמר הצעיר:— לא אעשה לך שום דבר רע. הרי אתה אחי׳ יוצאי אמא אחת ואבא אחד שנינו. אל תפחד.
השתחווה האח הגדול לצעיר וזה אמר לו:— לא אעשה לך שום דבר רע, כי אבא זכרו לברכה ציווה שלא נתקוטט בינינו. — והוא קרא לאחד העבדים וציווה לתת לאחיו כסף וזהב ובית, ולשלח אותו מן העיר׳ כדי לא לראות יותר את פניו.
גירשו את האח הגדול מן העיר, והצעיר נשאר בה עם אשתו. ושניהם חיו חיי אושר, שמחה ונחת.
שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו
שבעים סיפורים וסיפור – מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964
מבוא לספר " בתפוצות הגולה עירית חיפה – המוסיאון לאנתולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל.
מבוא, הערות וביבליוגרפיה – ד"ר דב נוי
הספר נכתב בשנת 1964.
19- מעשה ברב שלא התאבל בשבת
מספר יצחק מסס
יצחק מסס (מספר! סיפורים 18—19), נולד (1916) בטאנג׳יר. אביו, בן העדה המקומית הדוברת ערבית׳ הוא יליד מקנס, אך עבר בילדותו עם משפחתו לטאנג׳יר. שם מצא את בת זוגתו לעתיד, גם היא ילידת מקנס, שעברה עם הוריה לטאנג׳יר. בגלל סיכסוך עם ערביי המקום נאלצה המשפחה לעזוב את טאנגייר ויצחק גדל בלארוש (אל־עראיש) שבמארוקו הספרדית.
19. מעשה ברב שלא התאבל בשבת
פעם היה חי רב, שהיה כל הימים יושב, מתפלל ולומד. יום יום היתה אשתו מתחננת בפניו: — לך להביא הביתה קצת כסף. הילדים צריכים לאכול משהו וללבוש משהו. ובבית אין כלום.
אך הרב היה עונה לה:— השם יעזור!— ולא עשה דבר. וכך מדי יום ביומו היה הרב הולך אל בית־הכנסת, יושב ולומד.
פעם אמרה אליו אשתו:— אין לילדים מה לאכול. קח אותם אתך לבית־הכנסת, כי אינני רוצה לראות אותם בוכים מרעב.
הרב שתק ולא ענה דבר.
פעם, ביום ששי, לא היתה בבית אף פרוטה אחת כדי לקנות בה צורכי שבת. האשה הציקה לבעלה: — קח היום את הילדים לבית־הכנסת.
לא היתה ברירה לרב. הוא לקח אתו את שני הילדים׳ אחד בן שמונה ואחד בן עשר. ובדרך לבית־הכנסת עמד בית ישן ורעוע. כאשר עבר הרב עם הילדים ליד בית זה׳ התמוטט הבית לפתע וקבר מתחתיו את הילדים. לא נשארה בהם רוח חיים. אך הרב נהג כאילו לא קרה דבר הוא הלך לבית־הכנסת וחזר אחרי הצהריים, לקראת השבת, הביתה. שואלת אשתו:— איפה הילדים ?
— אצל הדודה — עונה הרב.
למחרת היום, בשבת בבוקר, חוזרת ושואלת האשה:— איפה הילדים?
— הם משחקים עם הילדים בחוץ׳ רק בלילה יחזרו הביתה — עונה הרב. מתקרב הלילה והרב יצא את הבית לתפילת מנחה ומעריב בבית־הכנסת.
והנה הוא רואה את שני הילדים שלו בריאים ושלמים׳ משחקים ליד הבית שהתמוטט. הוא התפלל וחזר אתם הביתה. בבית שאלה האם את הילדים:— איפה הייתם כל השבת ? הילדים רצו לענות משהו, אבל האב הקדימם וסיפר לאשתו את כל מה שקרה להם.
לכולם היה ברור, כי שני הבנים קמו לתחייה, כי אביהם הרב לא התאבל עליהם בשבת. בזכות מצווה זו בא לו לרב השכר.
שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו
שבעים סיפורים וסיפור – מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964
מבוא לספר " בתפוצות הגולה עירית חיפה – המוסיאון לאנתולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל.
מבוא, הערות וביבליוגרפיה – ד"ר דב נוי
הספר נכתב בשנת 1964.
איך הגיע אלי הספר הזה, סיפור מדהים ביותר. ביום חמישי 28/08/08 נכחנו זוגתי ואנוכי בחתונה של חברים טובים ששהו אתנו בניגריה. שובצנו בשולחן מספר שש, יחד עם משפחת אבי הכלה. בשולחן ישב גבר לא צעיר במיוחד לבד מתענג הוא על כוס השתייה שלו.
20 – משפט אמת וצדק
מספר מסעוד עבדולחאק
מסעוד (עובדיה) ע ב ד ו ל ח ק (מספר! סיפורים 20—22), יליד מאראקש (1890), להורים שגם הם נולדו וגדלו שם (אביו היה סנדלר). למד בישיבת הרב עובדיה לוי זצ״ל (בעל ״עבודת לוי״) במאראקש, ובגיל 16 נשא אשה. עלה בשנת 1955, והוא עתה שוחט ובעל קורא בבית־הכנסת של יוצאי מארוקו בקריית מלאכי ובמושב באר־טוביה, מוקף נכדים ונינים רבים. אחד מבניו משמש רב בראבאט, וכן אחד מנכבדיו, סיים את חוק לימודיו בפאריס ובלונדון. שתי בנותיו נשואות והן תושבות קריית מלאכי! אחד הנכדים משרת בצה״ל.
את סיפוריו שמע מזקני העדה ומבניה. באסע״י שמורים שלושה מהם, שנרשמו בידי יעקב א ב י צ ו ק.
20. משפט אמת וצדק
המלכים הראשונים היו מתחפשים מדי פעם בבגדים פשוטים, מלוכלכים ומטולאים, כדי שהאזרחים לא יכירו בהם ולא יזהו אותם. כך היו יוצאים לתור במדינתם.
פעם יצאו המלך של מדינת מאראקש ומשנהו, מחופשים בבגדים קרועים ובלויים, בלילה, אל השוק, ובו ביקשו נדבות מן המוסלמים שהיו שם. אך אלה לא נתנו להם דבר. הם מצאו שם יהודי אחד, רוכל בבגדים ישנים, בנעליים ובבקבוקים, והוא נתן להם צדקה, פשיטה אחת ישנה. רק הספיקו השניים לומר לו תודה, והנה הם שומעים כיצד קוראת לו ערבייה אחת:— יהודי, היכנס אלי! יש לי דבר מה למכור לך.
היהודי נכנס והאשה התחילה לשדלו ולפתותו לדבר עבירה. אמר לה היהודי:— דבר זה אסור לנו מן התורה!— וברח החוצה.
הרימה האשד׳ צעקות והעלילה על היהודי:— יהודי זה בא לשחק בי. הוא העליבני ופגע בי!
המלך ומשנהו שומעים את הצעקות!— בואו, מוסלמים! ראו מה עושים היהודים י
נתקבצו עוברים ושבים והתנפלו על היהודי. ומי יודע מה היה סופו של הרוכל המסכן, אלמלא הפסיקו המלך ומשנהו את המכות:— הניחו לוי אל תהרגוהו במכות, כי פושע יהודי זה ראוי לשריפה פומבית. הביאו אותו אל בית המשפט י אל המלך! יראו כל היהודים את שריפתו של זה וילמדו לקח ממנה.
הובילו האנשים את היהודי אל ארמון המלך, למשפט, ושם הכניסוהו לבית הסוהר.
ביום המשפט נתאספו במקום המוני אנשים, נשים וטף׳ כדי לראות מה יהיה דינו של הכופר׳ שהעז להעליב אשה ערבייה.
בתחילת המשפט הודיע המלך:— ספרו לי את העניין׳ אבל ספרו לי את האמת׳ את כל האמת׳ ורק את האמת.
האשד. ספרה׳ כי הרוכל היהודי תקף אותה ורצה לשחק בה.
שאל המלך:— היש לך עדים ?
כל ההמון הנאסף ענה כאחד:— אנחנו עדים! ראינו את כל מה שקרה. כל דברי האשד. — אמת ויציב.
אמר המלך:— מאמין אני לכם׳ אבל הגידו אתם לי: האם נכון הפלא הזה אשר עיני רואות אותו עכשיו 1 גמלים טעוני סחורות רואה אני בשמים. הנכון הדבר ?
הסתכלו כל הנאספים בשמים וקראו:— נכון, אדוני המלך! יש גמלים טעוני סחורות בשמים.
— אני מבקשכם לספור את הגמלים — פנה אליהם המלך.
הסתכלו הכול בשמים, זה אומר חמישה גמלים, זה אומר שבעה וזה אומר עשרה. כל אחד מהם אומר מספר אחר.
— יפה, כדבריכם כן הוא. אומרים אתם את האמת — פסק המלך• והוא פנה ליהודי:— שא גם אתה את עיניך לשמים וספור כמה גמלים יש שם.
נשא היהודי את עיניו לשמים ולא ראה, כמובן, שום דבר. הוא אמר למלך: — אדוני המלך, מאמין אני לדבריך, שראית גמלים טעוני סחורות בשמים, אבל אני אינני רואה שום דבר.
פנה המלך לערבים:— שאו עתה את עיניכם למרום וראו אם יש בהם כוכבים. אני רואה עתה כוכבים לאור היום. מבקש אני מכם שתספרו אותם. נשאו הנאספים את עיניהם לשמים׳ וכולם אומרים:— נכון י יש כוכבים! זה אומר חמישה כוכבים, זה אומר שבעה׳ זה אומר עשרה. כל אחד מהם אומר מספר אחר.
פנה המלך ליהודי:— שא גם אתה את עיניך לשמים. כמה כוכבים אתה רואה ?
נשא היהודי את עיניו לשמים ואמר:— אדוני המלך! מאמין אני לדבריך, אבל אין אני מסוגל לראות אף כוכב אחד.
הוציא המלך את הפשיטה שקיבל אותה מן היהודי כשהיה מחופש עם משנהו ואמר ליהודי:— ראה נא מטבע זו. האם היא מכסף או מנחושת ?
ענה היהודי:— מטבע זו היא מכסף, מכסף טוב• נדמה לי שהיא היתה פעם שלי, אך הוצאתי אותה.
אמר המלך:— הצדק אתך. נתת מטבע זו כצדקה לשני עניים, זמן קצר לפני שקרה לך מה שקרה.
לאחר מכן ישבו המלך ומשנהו בדין ודנו את עדי השקר. הם חייבו את כולם לשנים רבות של מאסר, ועל האשה, שהעלילה עלילת שווא גזרו שריפה באש. הרוכל היהודי יצא, כמובן, זכאי בדין.
שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו
שבעים סיפורים וסיפור – מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964
מבוא לספר " בתפוצות הגולה עירית חיפה – המוסיאון לאנתולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל.
מבוא, הערות וביבליוגרפיה – ד"ר דב נוי
הספר נכתב בשנת 1964.
21 – סוף האמת לנצח
מספר מסעוד עבדולחאק
מסעוד (עובדיה) ע ב ד ו ל ח ק (מספר! סיפורים 20—22), יליד מאראקש (1890), להורים שגם הם נולדו וגדלו שם (אביו היה סנדלר). למד בישיבת הרב עובדיה לוי זצ״ל (בעל ״עבודת לוי״) במאראקש, ובגיל 16 נשא אשה. עלה בשנת 1955, והוא עתה שוחט ובעל קורא בבית־הכנסת של יוצאי מארוקו בקריית מלאכי ובמושב באר־טוביה, מוקף נכדים ונינים רבים. אחד מבניו משמש רב בראבאט, וכן אחד מנכבדיו, סיים את חוק לימודיו בפאריס ובלונדון. שתי בנותיו נשואות והן תושבות קריית מלאכי! אחד הנכדים משרת בצה״ל.
את סיפוריו שמע מזקני העדה ומבניה. באסע״י שמורים שלושה מהם, שנרשמו בידי יעקב א ב י צ ו ק.
21. סוף האמת לנצח
החכם ר׳ שלמה תמסוט ז״ל היה מוכר בשמים סוחר ערבי אחד נוהג היה לקנות מר׳ שלמה את הבשמים׳ לעתים בכסף אך לרוב בהקפה, עד שהיה חייב תמורת הסחורה מאה מתקלים. כאשר ראה, כי אין הקונים באים לחנותו, הוא אמר לרבי שלמה:— אם זקוק אתה לכסף תבוא אלי הביתה, ואני משלם לך את הכול במזומנים.
הרב, עליו השלום, היה זקוק לכסף והלך אל הערבי. פתח לו הערבי את הדלת:— היכנס, בבקשה.
נכנם רבי שלמה פנימה ולפתע קם עליו הערבי והרגו. הוא קבר את הגופה באדמה שמתחת לביתו ובנה עליה מעין מצבה.
אם החכם ואשתו מחכות בערב לשובו, אך החכם אינו בא מחכים בני הבית יום נוסף, אך החכם בושש לבוא. צועקת אמו וממררת בבכי:— איפה אתה נמצא׳ שלמה׳ בני ? איפה אתה נמצא ? — והיא מטפחת על פניה ועל ראשה.
כאשר נרדמה, ראתה בחלום את החכם, והוא אומר לה:— הסוחר הערבי הרגני וקבר אותי באדמה שמתחת לביתו. שם תמצאיני קבור.
למחרת היום הלכה אם הנרצח עם אנשי המשטרה אל ביתו של הסוחר הערבי ושאלה אותו:— איפה בני ?— לא ראיתיו כלל — ענה הערבי.
קראה האם בקול גדול!— שלמה, בני, איפה אתה ? — והנה נשמע מענה רך, אך אי אפשר היה לדעת מניין הוא בא. מה עשתה האם? היא קראה שנית בקול גדול:— תן סימן, שלמה, כדי שאדע איפה אתה.
מה עשה החכם עליו השלום ? הוא הוציא את ידו מתוך האדמה והיא נתגלתה לעין השוטרים ואנשי השררה שהיו במקום. הם חפרו באדמה ומצאו בה את הגופה הקדושה. הוציאוה משם, ואת הערבי הוליכו לבית המשפט. המלך דן אותו למאסר עולם, וציווה לתת את כל המצוי בביתו לאם החכם.
עד היום הזה מבקרים על קברו הקדוש של ר׳ שלמה תמסוט ז״ל חולים רבים, בעיקר חולי־הקדחת. הם משתטחים על הקבר, מתפללים ומבריאים, כי גדול כוחו של הצדיק׳ גם אחרי מותו.
שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו
שבעים סיפורים וסיפור – מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964
מבוא לספר " בתפוצות הגולה עירית חיפה – המוסיאון לאנתולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל.
מבוא, הערות וביבליוגרפיה – ד"ר דב נוי
הספר נכתב בשנת 1964.
22 – חדר היהודייה במראקש
מספר מסעוד עבדולחאק
22 מסעוד (עובדיה) ע ב ד ו ל ח ק (מספר! סיפורים 20—22), יליד מאראקש (1890), להורים שגם הם נולדו וגדלו שם (אביו היה סנדלר). למד בישיבת הרב עובדיה לוי זצ״ל (בעל ״עבודת לוי״) במאראקש, ובגיל 16 נשא אשה. עלה בשנת 1955, והוא עתה שוחט ובעל קורא בבית־הכנסת של יוצאי מארוקו בקריית מלאכי ובמושב באר־טוביה, מוקף נכדים ונינים רבים. אחד מבניו משמש רב בראבאט, וכן אחד מנכבדיו, סיים את חוק לימודיו בפאריס ובלונדון. שתי בנותיו נשואות והן תושבות קריית מלאכי! אחד הנכדים משרת בצה״ל.
את סיפוריו שמע מזקני העדה ומבניה. באסע״י שמורים שלושה מהם, שנרשמו בידי יעקב א ב י צ ו ק.
. חדר היהודייה במאראקש
בשנת ישב״ה (1557) פנה מלך מארוקו אל משנה המלך שלו:— מבקש אני ממך׳ שתראה בעיר מאראקש׳ מקום מתאים להקמת שכונה חדשה ליהודים. אמר לו הווזיר:— אדוני המלך, יש מקום ליד תוזנאן אל־עאפיה, בקרבת ארמון המלך.
וכן עשו: החליפו ליהודי מאראקש את מקום מגוריהם והמלך הצדיק דאג לכך שהיהודים לא יפסידו בחילופין אלה. מי שרצה לקבל תמורת ביתו בניין, קיבלו: מי שרצה תמורתו כסף׳ קיבלו. כל אחד כרצונו ולפי בחירתו.
בימים ההם היתה במאראקש אלמנה אחת שלא רצתה בשום אופן להיפרד ממקום מגוריה ולעבור ל״מלאח״ החדש.— לא אעזוב את המקום, שבו גרו אבותי ואבות אבותי — טענה.
ציווה המלך להביאה בפניו ואמר לה: — אשה, החליפי את מקומך׳ עברי לשכונה החדשה.
ענתה לו:— אדוני המלך, לא אחליף בשום אופן את מקומי. ואם יכריחוני לעשות זאת׳ יהיה עווני תלוי בצוואר המלך. ציווה המלך על חייליו:— הניחוה במקומה, אך הודיעוני על יום מותה.
ביום מותה של הזקנה קברוה היהודים בבית־הקברות, והמוסלמים מיהרו למלך וסיפרו לו על כך. ציווה המלך:— יישאר חדרה של היהודייה סגור לעולם, מבלי שייפתח אי פעם.
וכך היה: את החדר סגרו ועל הקבר בנו קיר, הניצב ועומד שם עד עצם היום הזה. ולמקום קוראים עדיין בשם: ״חדר היהודייה״.
23 – איזהו גיבור ? הכובש את יצרו
מספר שמעון רווח
שמעון רווח (מספר; סיפור 23)׳ בן 15. עלה עם בני משפחתו ב־1955 ואת השנתיים הראשונות שלו בארץ עשה במושב תלמי יחיאל. ב־1958 עזבו בני המשפחה את המושב׳ כי האב התקשה לנהל משק חלב. עתה גר המספר, עם אביו(משה)׳ אמו(שושנה) וחמישה אחים׳ בבני־עייש שבין גדרה וביצרון. למד בבית־הספר המשותף ערוגות־תלמי יחיאל׳ ובו(כתלמיד כיתה די) סיפר למורהו׳ יעקב א ב י צ ו ק, את הסיפור על התחרות בין היהודי והמלך, כפי ששמע אותו מפי אביו.
איזהו גיבור? הכובש את יצרו
יום אחד קרא אליו המלך את נציגי העדות, המוסלמית, הנוצרית והיהודית, והודיע להם:— שילחו אלי את גיבוריכם לתחרות, אשר הזוכה בה יקבל פרס. — הוא לא הודיע לנציגים באיזו תחרות מדובר.
מבין המוסלמים והנוצרים נמצאו מיד קופצים רבים, אך היהודים פחדו להתנדב׳ כי לא היו גיבורים ביניהם.
ברגע האחרון התנדב יהודי מסכן, שבקושי שרך את רגליו. הכול צחקו ממנו ולעגו לו, אך היהודי סמך על אלוהים וחשב בלבו: או שאזכה בפרס או שאזכה לכך, כי ימי הקשים יתקצרו.
קרא המלך למוסלמי ואמר לו:— אכול את הפלפל החריף הזה, אך אל תאמר ״אח״.
התחיל המוסלמי לאכול את הפלפל החריף. תחילה שתק, אבל בסוף לא יכול היה עוד להתאפק וקרא ״אח״ מרוב חריפות. גירשהו המלך בחרפה… אותו דבר עצמו קרה לנוצרי.
הגיע תורו של היהודי. הוא הרגיש כי פיו ומעיו נשרפים ממש, אך הוא התחיל לשיר, כשהוא מושך ומסלסל בסופן של השורות»
״שמי צמח,
ואני גר במלאה.
מוכר אני מלח,
והוא צח ומשובח
. יהי שם ה׳ מבורך יתעלה וישתבח.
..״ שמע המלך, כי היהודי שר ואינו צועק ״אח״ כקודמיו, וזיכהו במתנות רבות. כן הכריז עליו כעל גיבור היודע לכבוש את יצרו. מובן שהמלך לא שם לב לכך, כי רוב המלים שבסוף חרוזי השיר נסתיימו ב״אח״…
שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו
שבעים סיפורים וסיפור – מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964
מבוא לספר " בתפוצות הגולה עירית חיפה – המוסיאון לאנתולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל.
מבוא, הערות וביבליוגרפיה – ד"ר דב נוי
הספר נכתב בשנת 1964.
עליזה אלבז (רושמת! סיפורים 24—26), תלמידת כתה ט׳ בכיתות ההמשך של בית־הספר האזורי ״מבועים״ בנגב׳ רושמת סיפורים מפי בני משפחתה במושב תלמי־ביל״ו, בעיקר מפי אביה (ר׳ למטה). לעליזה שבעה אחים ואחיות(אילנה הקטנה היא בת שלוש וחצי) והיא, הבכורה(ילידת ספרו, עוזרת לאמה לטפל בהם. היא הספרנית של כיתתה, פעילה בחברת הילדים של בית־ספרה, ומשתתפת בקביעות ב״מבוע״, השבועון המשוכפל של בית־ הספר. ייחודו של שבועון זה הוא בכך׳ שיש בו מדור בשם ״מפי העם׳/ ובו מתפרסמים סיפורים הנרשמים ע״י תלמידי בית־הספר מפי הוריהם, קרוביהם ושכניהם. ב־90 הגיליונות הראשונים של ״מבוע״ נדפסו כ־80 סיפורי־עם, שכולם שמורים באסע״י.
שלום אלבז (מספר! סיפורים 24—26), אביה של עליזה(ר׳ לעיל), נולד בשנת 1924 בכפר ספרו. כעבור כמה שנים עברו בני המשפחה לפאס. שלום הנער עבד בסנדלרות. עלה ב־1955, ומאז הוא חקלאי במושב תלמי־ ביל״ו.
שלום נוהג לספר את סיפוריו בעיקר בשבתות. בני־המשפחה יושבים סביבו על המיטות ומקשיבים, והוא מספר בערבית־מארוקאית. לפעמים מספרת גם האם (ילידת 1926, גם היא בכפר ספרו). גם סבתא, אמה של האם (נפטרה בראשית 1963), הרבתה לספר.
24 – העניה שהייתה לנסיכה
רושמת עליזה אלבאז – מספר שלמה אלבאז
24. הענייה שהיתה לנסיכה
פעם היתה משפחה ענייה מאוד. האב היה רבי׳ אך היה מהוסר עבודה. יום אחד, כשלא היה בבית מה לאכול, התחילו כרסותיהם של בני המשפחה להתנפח מרוב רעב. הציע הבן למכור את הבת היחידה, כי חיתה יפה מאוד ושווה כסף רב. ההורים הסכימו.
למחרת היום השכימו כל בני המשפחה קום, נפרדו מן הבת, והאב לקחה אתו כדי למכרה בשוק.
ובשוק היתה המולה גדולה. נסיכים רבים עברו על פני הבת׳ ואחד מהם, צעיר ויפה, ניגש אליה, הביט בה ושאל:— נערה חמודה׳ מה מעשיך כאן ?
— הביאוני הנה למכירה. אם תרצה בי, קנה אותי מידי אבי — ענתה הנערה.
— טוב — ענה הנסיך. הוא לקח במרכבתו את הנערה ואת אביה אל ארמונו, ושם ציווה לרחצה ולהלבישה בגדים יפים, וכיבד אותה ואת אביה באוכל ובכל טוב.
הבת היתה לנסיכה, ושבע שפחות שירתוה. הנסיך שילם לאביה כסף רב, והאב ביקש ממנו רשות לבוא ולבקר את בתו. הנסיך הסכים ברצון.
פעם החליט הנסיך להפליג למרחקים, והוא אמר לשריו ולעבדיו:— אין איש מכם יודע, כיצד נראה חדרה של אשתי ומה מצוי בתוכו. למי שידע זאת, אתן את אחד מבתי־החרושת שלי.
אחד השרים היה ערמומי ביותר. מה עשה ? הלך למכשפה והציע לה כסף רב, כדי שתבדוק את כל הנעשה בחדר הנסיכה, ותספר לו על כך.
למחרת היום הלכה המכשפה לבית הנסיכה, דפקה על הדלת והציגה את עצמה כדודתה של הנסיכה. היא הוזמנה להיכנס, והתחילה לספר לנסיכה על עולם ומלואו. תוך כדי סיפור הרדימה אותה. שעה שהנסיכה ישנה, רשמה המכשפה את כל סודות החדר, ובאותו יום עצמו מסרה את הרשימה לשר וקיבלה את שכרה.
בשובו של המלך׳ מסר לו את הרשימה המכילה את כל החפצים המצויים בחדר הנסיכה. המלך כעס מאוד, אך לא היה יכול לחזור בו ונאלץ היה לתת לשר את בית־החרושת כפי שהבטיח ברבים. אחר כך בא אל אשתו וציווה עליה לעזוב את הבית ולקחת אתה את מה שהיא רוצה.
האשה ביקשה את הנסיך, שיסביר לה, מדוע הוא מגרשה, אך תחנוניה לא הועילו לה. הוא רק אמר לה:— לכי מפה!
לקחה האשה את טבעת נישואיה ויצאה מן הבית. היא הלכה לחנות, קנתה בגדי גבר, לבשה אותם, וכך, מחופשת, המשיכה בדרכה. הגיעה האשד. בבגדיגבר לעיר, שבה היה חי מלך, שלא היה הולך לישון עד אשר שמע סיפור מעניין. והיו לו למלך זה עשרה אנשים מיוחדים, שכל אחד מהם היה מקבל כסף רב תמורת הסיפורים שהיה מספרם.
אותו ערב חלה אהד המספרים, והנערה, שהגיעה מחופשת כצעיר, הורשתה לספר סיפורים במקום המספר החולה. היא סיפרה למלך את תולדות חייה, אבל בגוף שלישי, כאילו לא קרו הדברים לה עצמה.
המלך נהנה מן הסיפור והעלה את המספר החדש לגדולה. הוא הצליח מאוד ועלה מעלה מעלה, עד שנתמנה לשופט הארץ, היושב לימין המלך. כאשר היה המלך יוצא לחופשה או עוזב את עיר הבירה, היה מפקיד את הארץ בידי השופט.
בינתיים החליט אבי הנערה לבקר את בתו שבבית הנסיך. הוא לא מצא אותה שם, והנסיך סיפר לו את הכול וטען:— אינני יודע איפה בתך.
הזמין האב את הנסיך למשפט בפני המלך, וכך נזדמנו האב והנסיך לאותה עיר עצמה, שבה היתה הבת המחופשת שלטת במקום המלך.
נכנסו השניים לאולם המשפט. האב לא הכיר את בתו׳ אך היא הכירה את אביה מיד. המלך חזר בינתיים לעיר־הבירה, והשופט אסף את כל העם למשפט מעניין.
סיפר האב למלך ולשופט על מכירת בתו. סיפר הנסיך, כי גירש אותה מן הבית, אחרי שאחד השרים שלו ידע את סודות חדרה.
קרא השופט כעדים את השר ואת המכשפה, והוכיח את רשעותם. פסק דינו היה — יש להשליך את השר ואת המכשפה לתוך מדורת־אש.
אחר כך פשט השופט את בגדי־הגבר שלו ולבש את בגדי הנסיכה. האב הכיר את בתו, חיבקה ונישקה• גם הנסיך שמח על שנתגלתה האמת לאמיתה, והחזיר את אשתו בכבוד רב לארמונו.
שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו
שבעים סיפורים וסיפור – מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 1964
מבוא לספר " בתפוצות הגולה עירית חיפה – המוסיאון לאנתולוגיה ולפולקלור – ארכיון הסיפור העממי בישראל.
מבוא, הערות וביבליוגרפיה – ד"ר דב נוי
הספר נכתב בשנת 1964.
25 – בן המלך והאיילה
רושמת עליזה אלבאז – מספר שלמה אלבאז
עליזה אלבז (רושמת! סיפורים 24—26), תלמידת כתה ט׳ בכיתות ההמשך של בית־הספר האזורי ״מבועים״ בנגב׳ רושמת סיפורים מפי בני משפחתה במושב תלמי־ביל״ו, בעיקר מפי אביה (ר׳ למטה). לעליזה שבעה אחים ואחיות(אילנה הקטנה היא בת שלוש וחצי) והיא, הבכורה(ילידת ספרו, עוזרת לאמה לטפל בהם. היא הספרנית של כיתתה, פעילה בחברת הילדים של בית־ספרה, ומשתתפת בקביעות ב״מבוע״, השבועון המשוכפל של בית־ הספר. ייחודו של שבועון זה הוא בכך׳ שיש בו מדור בשם ״מפי העם׳/ ובו מתפרסמים סיפורים הנרשמים ע״י תלמידי בית־הספר מפי הוריהם, קרוביהם ושכניהם. ב־90 הגיליונות הראשונים של ״מבוע״ נדפסו כ־80 סיפורי־עם, שכולם שמורים באסע״י.
שלום אלבז (מספר! סיפורים 24—26), אביה של עליזה(ר׳ לעיל), נולד בשנת 1924 בכפר ספרו. כעבור כמה שנים עברו בני המשפחה לפאס. שלום הנער עבד בסנדלרות. עלה ב־1955, ומאז הוא חקלאי במושב תלמי־ ביל״ו.
שלום נוהג לספר את סיפוריו בעיקר בשבתות. בני־המשפחה יושבים סביבו על המיטות ומקשיבים, והוא מספר בערבית־מארוקאית. לפעמים מספרת גם האם (ילידת 1926, גם היא בכפר ספרו). גם סבתא, אמה של האם (נפטרה בראשית 1963), הרבתה לספר.
25. בן־מלך והאיילה
מלך אחד הרגיש כי יום מותו קרב ובא. שבעה ימים לפני מותו קרא לשלושת בניו ואמר להם:— בני! יומי קרב, ואני מצווה לכל אחד מכם עץ תאנה במתנה. כאשר תראו את ענפי־האילן נובלים, תדעו כי בעל האילן מת. כן ציווה המלך לקברו במקום, שבו תיעצר סוסתו הלבנה. המלך מת, וסוסתו הלבנה הלכה עד שנעצרה ליד הר אחד. במקום שבו נעצרה הסוסה נקבר המלך הזקן.
הבן הבכור ירש את כיסא המלוכה וכעבור זמן מה יצא לטיול, עבר על פני ההר, ונזכר באביו הקבור שם. הוא נפרד מחבריו וידידיו כדי לגשת אל הקבר ולהעלות לידו את זכר אביו. ליד הקבר הוא הבחין באיילה, והתחיל לרדוף אחריה כדי לתפשה. אך האיילה ברחה וירדה לבאר. התיישב בן המלך ליד הבאר וחיכה שלושה ימים ושלושה לילות לעלייתה של האיילה. אך לשווא. מכיוון שנהיה רעב וצמא, התחיל לנדוד, עד שמצא את עצמו ליד חומה של עיר והבחין ב־80 ראשים התקועים עליה. הוא שאל את אחד העוברים ושבים:— מדוע תקועים בשער העיר 80 ראשים
— בעירנו — היתה התשובה — נמצאת בת מלך, שאיש לא הצליח לשוחח אתה. היא אינה משיבה תשובות כלל. לכל מי שניסה אצלה את מזלו, והיא לא ענתה לו, כרתו את הראש. שמע זאת הנסיך ואמר:— אתי היא תדבר ואותה אשא לאשה. הלך הנסיך אל המלך וביקש ממנו רשות לשוחח עם בתו. לשווא הפציר המלך בצעיר שלא יעשה זאת, כי רבים מתו כבר בגלל בתו וגם סופו של הנסיך יהיה רע ומר. הנסיך עמד על שלו, עד שניתנה לו הרשות להיכנס אל חדר הנסיכה, כשמתלווים אליו עדים, הצריכים להעיד אם הצליח או נכשל. נכנם הנסיך לחדרה של בת המלך, והתחיל לדבר. הוא מדבר ומדבר, אך בת־המלך אינה עונה, אלא יושבת כאילמת ומסתכלת בחלל האוויר. שפחתה נכנסה לחדר והביאה לה אוכל. היא אכלה ואחר כך השליכה בבעיטה את הצלחת לפינת החדר.
כאשר ראו העדים והשומרים, שאין בת־המלך עונה, תפסו את הנסיך וכרתו את ראשו.
בעיר הבירה חיכו לשווא לשובו של המלך. הוא לא חזר ועץ־התאנה שלו נבל. הבינו התושבים כי מת מלכם והמליכו את האח האמצעי במקומו.
גם לו קרה אותו מקרה עצמו. באחד הימים טייל מחוץ לעיר, ראה את האיילה, וזו הוליכה אותו שולל. גם הוא הגיע אל הנסיכה השותקת, ניסה את מזלו, נכשל וראשו נכרת.
כאשר נבל בעיר־הבירה גם עץ־התאנה שלו, הבינו התושבים, כי מת מלכם, והמליכו את האח הצעיר במקומו.
גם צעיר זה הגיע באחד הטיולים שלו אל קבר אביו, ולידו איילה. אך ברודפו אחריה אל עבר הבאר הצליח הנסיך לתפשה. הוא הודיע לה:— לא אניחך ולא אשחררך, אלא אם תגידי לי מי את. הודתה האיילה:— לא איילה אני, כי אם שידה.
שאל הנסיך את האיילה, מה לעשות כדי לשאת את בת־המלך לאשה
הבטיחה לו השידה, שאם ייתן בה אימון ולא יהרגנה, היא תראה לו כיצד אפשר לזכות בבת המלך.
הסכים הנסיך והאיילה יעצה לו:— צא לדרך, כשאתה מלווה חיל רב. לך למלך ובקשהו שירשה לך לשוחח עם בתו. הוא יסרב, אך אתה תצליח בסופו של דבר לשוחח אתה. אחותי ואני ניהפך ליונים, ניכנס לחדר־הנסיכה דרך החלון ונתחבא מתחת למיטתה. כאשר תביא השפחה, כמנהגה, את המזון, תחטוף אותו מידיה ותאכל את מה שנמצא בצלחת. כאשר תכה על השולחן, ניהפך אנו, היונים, לבחורים, ונביא אתנו מנגנים ורקדניות.
הודה האח הצעיר לאיילה ועשה כדבריה. ואכן, הכול התנהל בהתאם לעצתה. אחרי שנהפכו היונים לבחורים, סיפר להם הנסיך סיפור על שלושה אומנים שבאו להישפט בפניו. הנגר חטב דמות מעץ, החייט הלביש את הבובה, והנפח הפיח בה רוח־חיים. על הנסיך היה לפסוק, מי משלושתם צריך לקבל את הנערה, אשר לכל אחד מהם יש חלק בה הצעיר פסק:— הנגר שהטב את הדמות מעץ.
כאן קמה בת המלך על רגליה וקראה:— אין זה משפט צדק. זה שהחדיר בבובת העץ רוח חיים, לו שייכת הנערה.
הנסיך הודה כי הצדק עם בת המלכה, אך מכיוון שפתחה את פיה, הוא זכה בה.
למחרת היום נישאו בני הזוג, והמלך לקה את הנסיכה אתו, אל ביתו ואל מדינתו. שם חיו בני הזוג חיי עושר, נחת ושמחה.