מקדם ומים כרך ה'


היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית החדשה: יצחק אבישור

מקדם ומים כרך ה'רבי דוד חסין על העיר טבריה

דברי הכנס שנערך בימים ה-ו בניסן תשמח"ח – 23-24/1988

באוניברסיטת חיפה

בעריכת : יצחק אבישור – שלמה מורג

הפקולטה למדעי הרוח אוניברסיטת חיפה.

מפעל מסורות הלשון של עדות ישראל

המכון למדעי היהדות – האוניברסיטה העברית בירושלים

חיפה ירושלים תשנ"ב – 1992

היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית החדשה: אקדמות להכנת מילון

יצחק אבישור

 

  1. 1. מילונים לערבית יהודית ומילונים ליסודות העבריים?

יש משום העזה בהרצאה על הבנת מילון ליסודות העבריים והארמיים שבתוך הערבית היהודית החדשה, שהרי ידוע לכול, שמחקר הערבית היהודית החדשה עדיין בחיתוליו, ואין בו כדי להשביע רצון מבחינות אחדות. כמעט שאין לנו מחקרים בנושא היסודות העבריים והארמיים בדיאלקטים השונים של הערבית היהודית החדשה, אולי להוציא את מחקר הדיאלקט הערבי־יהודי במרוקו, אף אין לנו מילון אחד שלם, ובמקרים רבים אף לא מילון חלקי של להג מלהגי הערבית היהודית החדשה. וזאת בניגוד ליידיש; וגם חלקה של הלאדינו שפר בנושא זה מן הערבית היהודית החדשה. כשדן אלוני המנוח בנושא היסודות העבריים והארמיים במילונו של אלפסי, בן המאה העשירית, גאמע אלאלפאט, הביא להשוואה תשעה מילונים ליידיש ואחד ללאדינו, ולא היה לו אפילו מילון אחד של הערבית היהודית, לא הבינונית ולא החדשה, להשוואה זו.

אף על פי כן באתי לדבר היום בנושא המילון של היסודות העבריים והארמיים שבתון הערבית היהודית החדשה בי נראה לי שדיון בנושא זה, כאשר המחקר עדיין בראשיתו, יכול לתרום בהכוונה להכנת המילונים. ההכוונה תתבטא בהכנת תשתית משותפת בעלת סימנים אחידים שתסלול את הדרך למחקרים משווים שיבואו לאחר מכן. כוונתי בראש ובראשונה להכנת התשתית לאטלס תפוצת היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית, ואולי אף לאטלס הדיאלקטים של הערבית היהודית החדשה במזרח ובצפון־ אפריקה, כדוגמת האטלס הגאוגרפי ללשונם ולתרבותם של היהודים דוברי יידיש הנמצא עתה בהכנה.

השאלה המכריעה בנושא זה היא: האם יש די מקורות למחקרים על היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית החדשה? והאם יש די חומר המצדיק את הדיבור על הכנת מילונים?

במסגרת כנם זה נשמע מספר הרצאות על היסודות העבריים שבערבית היהודית. ההרצאות יקיפו שלושה מרכזים שיש הבדלים ביניהם. הרצאות אחדות יעסקו במרכיב העברי והארמי בערבית היהודית של צפון־אפריקה, שתי הרצאות תיוחדנה למרכיב העברי והארמי בערבית היהודית שבתימן, הקובעת ייחוד לעצמה, ואת החסר אמלא בהרצאתי על נושא זה בדיאלקטים הערביים של שלוש קהילות יהודיות מרכזיות במזרח התיכון, של עיראק, של סוריה ושל מצרים.

 

  1. קורפוס הערבית היהודית החדשה בסוריה

יש לציין, שלא זו בלבד שלא נכתב דבר עד עתה על היסודות העבריים והארמיים של יהודי סוריה, אלא אין לנו אפילו מאמר אחד על הערבית היהודית בסוריה. ברם אין זה אומר שאין מקורות לנושא. בשש השנים האחרונות איתרתי כעשרים בתבי־יד בערבית היהודית של סוריה שזמנם מן המאה ה־16 ועד המאה העשרים. כמו כן נמצאים בידינו קונטרסים וספרים בערבית היהודית הסורית שנדפסו בארם־צובה ובירושלים במחצית השנייה של המאה ה־19. ולאלה יש להוסיף את ההקלטות שנעשו על ידי מפעל מסורות הלשון של עדות ישראל ועל ידי. שלושה סוגי מקורות אלה מספקים לנו חומר רב בערבית היהודית של יהודי סוריה, הכולל תרגומים שלמים לספרי התנ״ך(להוציא עזרא ונחמיה ודברי הימים), פירושי תנ״ך, פרפחות לסיפורי התנ״ך בשירה ובפרוזה, תרגומים מספרות עברית בתר־מקראית, כמו תרגום ספר הישר, וכן טקסטים ליטורגיים כמו קצת חנה, שרח האזהרות ושרח עשרת הדיברות ועוד.

ב. קורפוס הערבית היהודית החדשה במצרים

לאחר סריקה ממושכת שערכתי בשנים האחרונות בספריות ובמכונים בארץ ובחוץ־לארץ אחר מקורות בערבית היהודית המצרית ניתן לומר, שעבר הזמן שמחקר דקדוק הערבית היהודית המצרית התבסס על קטעי עדות אחדים בתוך ספר אחד של שאלות ותשובות. כוונתי למחקריו החשובים של פרופי חיים בלנק המנוח, שהתבססו על קטעי העדות שבערבית היהודית המצרית שבתוך הספר דרכי נועם מן המאה ה־.17 כיום ניתן לדבר על כתבי־יד ודפוסים המכילים טקסטים רבים הכתובים בערבית היהודית החדשה של מצרים שבהם תרגומי תנ״ך ופירושים, שרח ההגדה ומגילת מצרים, דרשות ומעשיות עממיות וטקסטים אחרים. לאלה יש להוסיף את הספרים והקונטרסים בערבית־יהודית מצרית שנדפסו באלכסנדריה. בנושא זה עדיין מורגש חסרונן של הקלטות בערבית יהודית מצרית, אך אנו מקווים שגם דבר זה ייעשה כל עוד הוא אפשרי.

  1. קורפוס הערבית היהודית החדשה בעיראק

לגבי הערבית היהודית העיראקית אני פטור מלפרט כאן, שכבר פירטתי במקום אחר. אציין רק, שיש טקסטים רבים של עשרות חוברות וספרים שנדפסו בבגדאד ובערי הודו בקרב יוצאי עיראק. ויש עשרות רבות של כתבי־יד בערבית יהודית מן המאה ה־14 עד המאה העשרים, ויש לנו הקלטות רבות בתחומים שונים. כל אלה מאפשרים לנו מחקר מסועף על היסודות העבריים והארמיים ומילון מקיף ליסודות העבריים והארמיים שבערבית היהודית העיראקית..

היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית החדשה: אקדמות להכנת מילון יצחק אבישור

Asilah

הבחנות בז׳אנרים ספרותיים והיבטים רגיונליים ( אזורי )  וחברתיים

מקדם ומים כרך ה'

ליקוט היסודות העבריים והארמיים שבלשונה של קהילה אחת, אם מן הטקסטים שבכתב, מתוך דפוסים ובתבי־יד, ואם מן המסורת שבעל־פה, מהקלטות של שיחות, סיפורים ושירים, אסור שיביאנו לשים את כל המלים בכפיפה אחת של מילון, אלא אם כן התווינו על כל מלה ומלה תווים המאפיינים אותה מתוך שלושה היבטים לכל הפחות.

א. ההיבט הספרותי

היבט זה נוגע רק למקורות שבכתב. על כל מלה וצירוף צריך להתוות את הסוג הספרותי שממנו הם באים, כי הנתונים התרבותיים והחברתיים של מלה וצירוף עבריים שונים בחשיבותם אם הם באים מספרות המוסר, למשל, או מספרות עממית, ואם הם באים מתרגומי תנ״ך, או מפירושי תנ״ך, ואם הם באים ממכתבים פרטיים ומסחריים או ממכתבים ואיגרות של רבנים

ב. ההיבט הרגיונלי

היבט זה נוגע הן למקורות שבכתב הן למסורות שבעל־פה. נראה לנו שאין לדבר או לכתוב באופן מכליל על יסודות עבריים בתחומה של שפה כמו הערבית היהודית או הלאדינו או היידיש, אף לא בתוך להג אחד שבארץ אחת כמו בערבית היהודית העיראקית, אלא יש לדבר על אזורים אזורים. עם כל התשתית המשותפת שביסודות העבריים והארמיים בתוך כלל לשונות היהודים, בתוך שפה אחת, ובתוך להג אחד, הרי ההבדל שבין הלהגים הערביים היהודיים החדשים כולל בתוכו גם הבדלים חשובים בשימוש היסודות העבריים והארמיים ובשכיחות הופעתם. על אף המשותף לאזורים שונים של עיראק ביסודות העבריים והארמיים בלהג הערבי יהודי יש הבדלים בולטים לגבי היסודות העבריים והארמיים במקורות הכתובים בין יהודי מוצל ויהודי בגדאד, ויש הבדלים בולטים לגבי היסודות העבריים שבמסורות שבעל־פה בין יהודי בגדאד ליהודי עאנה.

ג. ההיבט החברתי

היבט זה נוגע בעיקרו רק למסורות שבעל־פה. גם כאן לא די שנציין שמלים אלה קיימות או שכיחות ושגורות במסורות שבעל־פה, אלא חובה לסמן את השכבה החברתית שמפיה באה מלה מסוימת, כי חשוב לדעת אם מלה זו שגורה בלשון תלמידי חכמים או בפי אנשים מן השורה או בפי עמי הארצות. ולא זו אף זו, חייבת להיות הבחנה בנושא זה גם בין המינים, כי אינו דומה קיומה של מלה עברית וארמית ושימושה שבפי נשים לקיומה ושימושה בפי גברים.

אבחנות אלה לגבי מוצא היסודות העבריים בדיאלקט שבכל קהילה — המוצא החברתי והמיני, המוצא המקומי ומוצא הסוג הספרותי — נחוצות כדי להנחותנו נכונה לדעת את מידת התערותם של היסודות העבריים בקהל היהודים, אם הופעת מלים אלה היא תופעה מקרית בזמן ובמקום או שהיא ממסורת הדורותי, ואם אין היא מקרית ביעד היא מתפרסת, ומהם גבולות תפוצתה בתוך האוכלוסייה של דוברי ערבית יהודית. במסגרת זו נרחיב את הדיבור רק על שני ההיבטים הראשונים.

א. ההיבטי הספרותי

אני מציע בפניכם עתה תבנית של ״פספורטציה״, תווית מזהה לבל מלה ומלה, דבר שבעתיד יקל על עריכת מחקרים משווים בנושא זה. נתחיל בסוגים הספרותיים.

כאמור, יש הבדלים בשכיחות היסודות העבריים ובתפוצתם בין הסוגים הספרותיים השונים. להלן אני מציע חלוקה עשרונית שתקיף את כל הסוגים הספרותיים ותהיה נוחה וקלה לזיהוי. חלוקה זאת מבוססת על בדיקת המקורות, והיא עולה מתוך המקורות, ולא להפך. את המקורות הספרותיים אני מציע לחלק תחילה לשתי קטגוריות נבדלות מבחינת שכיחות היסודות העבריים והארמיים שבהן:(1.1) תרגומים,(1.2) ספרות מקורית.

1.1 גם בתרגומים יש הבחנה המבוססת על שכיחות היסודות העבריים והארמיים ודרכי שימושם:

(1.1.1) תרגומים מעברית לערבית יהודית,(1.1.2) תרגומים משפות זרות לערבית יהודית.

וזאת החלוקה לפרטיה: 1.1 תרגומים

  • תרגומים מעברית
  • תרגומי מקרא
  • תרגומי משנה ותלמוד
  • תרגומי טקסטים ליטורגיים (תפילה, הגדה של פסח, אזהרות ועוד)
  • תרגומים מהספרות העברית של ימי הביניים (כמו משנה תודה לרמב״ם וספר הישר)
  • תרגומים מספרות עברית מאוחרת (כמו תרגום אהבת ציון למאפו).
  • תרגומים משפות אחרות
  • תרגומים משפות אחיות, ממשפחת לשונות אחת (במו מארמית לערבית יהודית)
  • תרגומים משפות זרות (כמו מאנגלית ומצרפתית לערבית יהודית)

את הספרות המקורית יש לחלק לתשע קבוצות, בהקבלה לשיטה העשרונית, וכל קבוצה וקבוצה עשויה להתחלק שוב לתשע קבוצות ושוב ושוב. מיון חלקים של הקבוצות יודגם כאן, כמו מיון קבוצת ה״ספרות״, ה״מבתבים והמסמכים״:

היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית החדשה: אקדמות להכנת מילון יצחק אבישור

היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית החדשה: אקדמות להכנת מילוןAsilah

יצחק אבישור

להלן אדגים את ההבדלים שבין הסוגים הספרותיים התרגומיים והמקוריים לגבי היסודות העבריים והארמיים. אתחיל בהשוואת התרגום המילולי לתרגום המורחב, לפרפרזה, הכוללת מדרשים ופירושים. אביא שתי דוגמאות, האחת מספרות יהודי עיראק והשנייה מספרות יהודי מצרים. (1) ההבדלים בין סוגי התרגומים 1.1 בין תרגום לפרפרזה

בתרגומים הערביים־היהודיים לתנ״ך בקרב יהודי עיראק נדירות הן המלים העבריות. אמנם בהשוואה לתרגום רס״ג ולתרגומים שבאו בעקבותיו מצויות הן בכמות מסוימת, אך עדיין כמות זו מזערית היא בהשוואה לכל הסוגים הספרותיים האחרים. כך, למשל, בתרגומים העיראקיים לתנ״ך שבמאתיים השנים האחרונות אין אף מלה אחת בעברית בפרשת הבריאה(בראשית א-ב, ג);״ לעומת זאת בתרגום מורחב מן המדרשים שנתגלה לי לאחרונה, תרגום שנכתב בעיראק בסוף המאה ה־19 והוא מיוחס לר׳ יוסף חיים (כתב־יד אוניברסיטת בר־אילן) אנו מוצאים שימוש נרחב ביותר באוצר גדול של מלים עבריות. הקטע שיובא כאן משתרע בכתב־יד של תרגום מדרשי זה על שלושה עמודים גדולים, ויש בו עשרות מלים וצירופים עבריים וארמיים המשוקעים אורגנית בתוך הכתוב. המלים והצירופים העבריים יודפסו בהבלטה.

במסאעדת אללה נכתב קסם תעלומאת מאל פרשיות כל סבוע קסם פרשה מאל טבוע וועלא ציר נבדי מן בראשית באל פרק יקול בעשרה מאמרות נברא העולם אל מענא אלעולם וקת אלדי אללה כלקהא כלקהא בעשר אקוואל אמאאמג׳את. אוול קול אאמר אללה אלדי יציר שמים וארץ. וצאר כמא קאל. ואלארץ' כאנת פארג׳ה וומאי עלא כל אלארץ' וועתמא עליו וגה אלתהום. ווהווא מהף עלא אל מאי,

תאני קול אאמר אלדי יציר צווא. וצאר צ'ווא. ווהאדא אלצ'ווא אלדי כ'לקה אללה ביום אל אוול כאן אלאאדמי ישוף מן תאלי אלדנייא ואלא תאליהא ושאף אללה אלדי מא לאייק לרשעים אלת יסתכדמון פיה. חית כאן הגמוהא ללעולם. קאם ווגנזו ללצדיקים לעתיד לבוא וסמאהו ללצ'ווא נהאר ולל עתמא ליל וצאר אליל ואלנהאר יום וואחד.

תאלת קול אאמר יציר קטעה בווצט אלמאי. ווייפח בין מאי ללמאי. וסווא אללה אלא אלקטעה ואלפרדה. ופרז בין מאי אלז־י מן תחת אלפרדא מאל אלשמים ובין אלמאי אלדי מן פוק ללפרדא מאל אלשמים. ווסמא אללה ללפרדא ואלקטעה שמים וצאר אליל ואלנהאר יום תאני.

ראבע קול אאמר אללה אלדי אלמאי ינגמעון מן תחת אלשמים אלא פרד מוצ'ע ותנבאן אלייבס. וצאר כדא.

כאמס קול אאמר אללה אלדי אלארץ' תבצר כצאר. וועשב פיהי בזר. ווסגר פיהא תמרא, וצאר בד־א, וצאר מג׳רב וצבח יום רנאלת.

סאתת קול אאמר אללה אלדי יציר צ'וואייאת תנין שמם ווקמר. לאגל יינפרז אליל מן אל נהאר. וולאצל יצירון נייאשין ולאגל חסאבאת מאל מועדים וואייאם ווסנין חית מתעלקין במוגב משוות אלשמס ואלקמר. ואיצא לאגל יעודן ללעולם וצאר כמא אאמר וצאר יום ראבע.

סאבע קול אאמר אלדי אלמאי יידבי נפס חייא מתל סמך וג'יר, וטיור יטירו עלא אל ארץ' ווצלק אללה אלחות אלכבאר אלדי פי אלבחר וגמיע נפס אלחייא אלת פי אלמאי. ווצאר כמא אאמר וצאר יום כאמם.

תאמן קול אאמר אללה אלדי תטלע אלארץ' נפס חייא. בהמה וודביב ווחוש אלארץ' כל ג'נם וג'נם וצאר כ'דא

היסודות העבריים והארמיים בעברית היהודית החדשה-יצחק אבישור

 

הדפוס העברי 1תאסע קול אאמר אלדי יכלק אדם ואתשוואר מע אלמלאכים לאג'ל יעלם אלא אלאוואדם אלדי מן יבון לזום עלא פרד משאוורה. ייתשאוור מע אלאזג׳ר כז־א. לאגל כטראת יטלע מן אלזג׳יר שור מליח עלא מוגב מא אלנפס מאלו כבירי. מאל מא שפנא באצחאב איוב כל שורהם מע איוב מא כאן עלא אללאזם למא גא אליהוא אלדי כאן אזג׳ר מן כלהום. ווערפו אלד־י הסבתו אלדי אנשאמתו היי גלגול תרח אבונו אל אברהם אבינו חית אליהוא כאן ענדהו נפס כבירי. וכלק אללה אלאדם בצורה שריפה פחל ונתייא כלקהום וברכהום וקאל להום פרו ורבו ואתרסו אלאר׳ץ וואחכמו בסמך אלבחר ובסיור אלסמא ובגמיע ווחוש אלז־י ידבון עלא אלארץ. עאשר קול קאל אללה אלא אדם וחוה אנא עטיתו לכום אלא כל עשב מבזר בזר ואלא כל סגרה לכום יציר למאכול. וולגמיע ווחוש וולכל טיר אלסמא ולגמיע דביב אלד־י פיה נפס חייא עטית כל כצאר ועשב לתכלון וצאר כדא וצאר יום סאדס. נהאר אלסאבע כמלת כליקת אלשמים ואלארץ ווסבת ביום אלסאבע מן כליקת שמים וארץ וובירך אללה יום אלסאבע ווקדסהו. חירז יום אלשבת הווא…

היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית החדשה: אקדמות להכנת מילון יצחק אבישור

טקסט בערבית יהודית…המילים המודגשות ומסומנות הם בשפה העבריתDEMANAT

הווי ישהד עלא חידוש אלעולם אלדי אכתלקת פי סת אייאם ואלסאבע הווי שבת אלדי כמלת אלכלאקה פיהי. והווי מתל עולם הבא. סבב דאלך עטאהו אל שבת לישראל אלדי קבלו אל תורה יקול הקב״ה אנתם תשתג׳לון פי אל תורה ומצות פי הלעולם מתל מא אנא כלקתו אלעולם פי סת אייאם. ויום אלסאבע שבת כדאלך אנתם מא טול תשתג׳לון פי אלתורה ואלמצות אנתום תווקפוהא ללעולם חית לולא אלתורה מא יקבלוהא ישראל אלעולם כאן אנהגמת כאן צארת תהו ובהו. לאן אללה צלק אלעולם פי אלתורה אלדי היי אמת וכל דרובהא חק ואללה יחב אלחק. לסבב דאלך עטיתוכום אלשבת. אלדי הווי עלאמא אלת תאכדון עולם הבא אלדי היי מקאביל אלשבת, ולאזם כל ואחד וואחד מן ישראל יפתכר דראגתו וופכרו ללשבת. אלדי אלדני כלקהא אש מא מווזוד אומם פי אלעולם אייאם יחסבון מן יום אלאחד אלא יום אלשבת ויסמונו סבת ווהאדי שהאדא קוויי מן גמיע אלעולם אלדי יום אלסבת הווי מפתכר אלא אאכר דרגא, חית קאעדין יסמונו סבת.

עלאמא אלדי הווי יום מנוחה וחידוש העולם. אלאנסאן ווקת אלדי יפתכר וייוועי מליח. אש כתר לאזם. ילהלב קלבו במחפצ'ת אלשבת סבב דאלך קאלו רבותינו עליהם השלום לו ישראל יחפצ'ון שבתות תנין עלא מוגב אללאזם כאן אנפכו פי סאע וכאן גא אל משיח והקב״ה עטא אלשבת לישראל וואסר לנא כל שג׳ל יום אלשבת לאכן הוי אדא סווא שבת חייב מיתה.

היסודות העבריים והארמיים בערבית יהודית החדשה – יצחק אבישור

Asilah

מקדם ומים כרך ה

אאגל ינבאן פכרהום אלדי קום אלאצל אלז־י קבלו אל תורה אלדי היי תורת אמת ייסתהק אלהום אלשבת לאכן באקי אלאומות אלדי מא רצו יקבלוהא ללתורה. אלי היי חק, חיא מא יצרפלהום ובחקוק אל תורה אלא ירדון ימשון פי דרוב אלעוגה. מתל מא קאלו רבותינו ע״ה פי סאעת אלדי טעא אללה אל תורה לישראל דארהא עלא כל אלאומם ומא קכלוהא כלאול ערצ'הא עלא שר עשו וקאל תערפנא אש מכתוב פיהא קאל להו אללה מכתוב פיהא כדא וכו־א ומכתוב פיהא לא תקתל דם, מן סמע לא תקתל דם קאל עשיו אלמענא אלשר מאל עשיו קאל הווי כל קוותו עלא אלסיף. מתל קאל אל פסוק ועל חרבן תחיה — אל תורה מה תצירלי עטיהא אלא יעקב מן בעדין ערצהא עלא ישמעאל. קאל תערפנא אל מכתוב פיהא קאל להו כדא וכד־א ולמן וזצל כלמת לא תזני ולא תבוק קאל הווי כל קוותו פי אלבוקא מתל מא קאל אלפסוק והוא יהיה פרא אדם ידו בבל אל מענא יציר מתל ווחש פי אלגוואל וייסלב מן בעד קאל אל תורה מא תצרפלי אעטיהא אלא ישראל. צא ענד ישראל קאל להום אריד אעטיכום אל תורה פי סאע גאוובו נעשה ונשמע. שוף מן כתר מא כאנו ישראל ייחבונו להקב״ה וקאלו נעשה קבל נשמע. כאן ילזם יסבקו נשמע קבל נעשה מרנל מא קאלו עשו וישמעאל ערפנה אש מכתוב. ויילזם ישראל הם כדאלך יסמעון פי אלאוול אש מכתוב פיהא ומן בעדין יקולון נעשה אלמענה גסווי כמא מקיול פיהא. לאכן מן זוד מא ישראל הום מליחין ווייחבון אלא הקב״ה ותורתו סבקו ווקאלו נעשה אלמענה נסווי ושי אל1י מכתוב פיהא קבל מא נטמע נחנא נקבל חמל אל תורה ואלמצות כל מא יכון תקול נחנא נקבל ונסווי קבל מא נסמע. סבב דאלך הקב״ה ייחבם אלישראל והאד־י אלז־י קאלו רבותינו ע״ה ישראל הום קוויין מן כל אומות. חית אלאומות מא קבלוהא עלאמה אלדי מא פיהום קווא לייחמלון אלמצות אלד־י פיהא. לאכן ישראל אלד־י קבלוהא ללתורה אלדי פיהא סתת מאיה ותלת עשר מצוה אנבאן אל1י הום קוויין אזייד מן כל אומה. הא1י אלז־י תשוף קוות ישראל פי אל תורה באלגמרא מכתוב אלז־יי רבא כאן קיישתג׳ל פי קריאת אלגמרא וכאן עימק פי אלדינים אלדיי פיהא ואתגנדר פרד חגארה ווסחקת אצאבעהו וומא חס וכאן ואקף וואהד פוקר מן אלערלים, וקאל אלא רבא אנתום קום ואומה עגוליין ומסתעגלין אלא הל אן אנתום בעדכום באלעגוליי מאלכום תרדון תלחקון באלעגל עלא אל תורה אלדי סבקתום וקלתום נעשה קבל מא תסמעון. ואנתא הל אן מן זוד מא תריד באל עגל תתעלם אנסחקת אצאביעך וומא חסית. נט רבא וקאל להדיאך אלפוקר קאל גחנא אלד־י נמשי עלא נייתנא קאל עלינא אלפסוק: תומת ישרים תנחם אלמענה אל ימשי עלא נייתו ימשי באלסרא. ולאבן הום אלד־י ימשון באלאעווג קאל עליהום אלפסוק: וסלף בוגדים ישדם. אלמענה אלעווצין אלדי ימשון פי אלאעווצ אללה יעווגם ווייצרבטם. האל שוף אש כרנר עזיזין ישראל ענד הקב״ה, חיה אל תורה היי מאעון מפתכרה ענד הקב״ה ופיהא כאן הקב״היבייף ואיצה אל שבת הווי מפתכר. ורננינהום מא עטאהום אלא אלישראל. אל תורה מפתכרה מתל מא יקול באל פרק: גדולה תודה מן הכהונה ומן המלבות. וכז־אלך אלשבת מפתכר מתל מא קאל באלגמרא: חמדה טובה יש בבית גנזי ושבת שמה ומבקש אני ליתנה לישראל. אל מענה צוהרא מליחה ומפתכרה מווגוד פי כזנתי ושבת אסמהא והאדי אלגוהרא אריד אעטיהא אלא ישראל.

להל סבב עטאנה הקב׳׳ה אלשבת יום מנוחה ממנוע חתי חדית מאל אלדום לאגל נשתג׳ל בינו פי אלתורה ויינזווצון אל תורה וישראל ואלשבתויצירון תלאאה מזווגין סווא ועלא האז־י אנקאל: והחוט המשולש לא במהרה ינתק. תלאתת גוהראת מפתכראת מזווגאת סווא ומעקודאת סווא. קריאת תהלים יום אלשבת כתיר דראגת עאלייה חית דוד המלך אלת אלף אל תהלים נפטר יום אלשבת ומווגוד חכאיית עלא קריאת תהלים אלז־י אש כתר יציר להו דרגאת עאלייא פי אלעולם הבא וקריאת תהלים היי תכתר אלקליפות ובצוץ אד־א קרא כלמי בלמי וויפהם כלאמו. ויקרא מקדאר אלדי יתמכן ואליקרא אלתהלים מן אלראט אלא אלתאלי ומא יקטע פי אלחכי יכלק מלאך. ואנא כאן עמרי תמן אסנין וורחתו מע המרוחם אברהם אכויי אלא אדוננו עזרא הסופר וואטבלתו וואקריתונו אלתהלים מן אלראם אלא אל תאלי וואנא וואקף ומן בעדין זרתו ובאליל אנא נאיים פוק אלחצרא וושפתו פי אלחלום אלא עזרא הסופר זכותו יגן עלינו אמן וומא צל פי באלי אש שפתו. ולאכן אדא יריד יעגבו גייר קריאה מאל תורה וויפתהם מליח מן הז־יך אלקריאה ומא ענדהו ווקת זאייד אלת יקרא תהלים יקרא שיי אלדי יערף יתעלם מנהו חיא אלקריאה אלדי יפתהם מנהא האת תצפי אלנשמה ומן בעדין מא יצ'וג' מן אלקריאה ומן בעדין כל וקת יריד ישתג׳ל פי אלקריאה ווש יגרי שיי וויציר מרנל מעיין וויינבע כל ווקת והאד־י אלדי קאל רבן יוחנן בן זכאי ע״ה עלא רבי אלעזר בן ערך תלמידו במעיין המתגבר. אי׳^ה קריאת אלפרק יכסר אלסטרא אחרא ווכל ווקת קריאת אלפרק מליחה ללנשמה וחשוף אלפרק הווי מאסם עלא אטבאע אלמלאח ווכל כלמי להא אסאם קווי. אנשאללה אללה יסאעד יגי ווקת לנכתב תפסירהו ואי"א יסתמע אל פרשה מאל אלסבוע מע אלחזן פי אלכנים. ואז־א יתמכן יקרא נביאים וכתובים כל שבת כתיר מליח. ויתקייד פי אלצלאוות מנחה וערבית ושחרית חיא בווקת בית המקדש, כאן מעמוג׳ כאן ואחד יכטא יגיב קרבן ויינג׳פר ונבו הל ווקת אלצלא עווץ אלקרבן לאזם תשוף אש כרנר קוותא ללצלא וצצוץ אלצלא פי יום אלשבת להא דרגאת עאלייא… פי אלשבת כאיר אזייד מן אלצלא מאל אייאם אלדום.

היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית החדשה: אקדמות להכנת מילון יצחק אבישור

מקדם ומים כרך ה

בקטע זה נמצאות למעלה מארבעים מלים עבריות וכעשרים וחמישה צירופים עבריים (וצירוף ארמי אחד: סטרא אחרא). חלק מן המלים חוזר פעמים אחדות(במו תורה, מצוה, ישראל, שמים, עולם, שבת, נשמה ועוד). הוצאנו מכלל חשבון את הפסוקים המצוטטים, שהם גם לרוב מתורגמים ומוסברים בהמשך בערבית, אך עדיין מספר המלים הנ״ל משתווה במעט למספר המלים הנמצאות בשרח של התורה כולו. במיוחד יש לשים לב למלים המותכות בתוך הערבית שאף כתובות כמו שהן נהגות בערבית: אנשמאתו(נשמתו), אטבלתו(טבלתי), אמאאמג׳את (מאמרות).

המלים באות לרוב עם אל אלתעריף (הא הידיעה) בערבית, כמו אלתורה, אלתהום, אלעולם, אלשמים ועוד, או אף נכנסת אל אלתעריף בין סומך ונסמך עבריים, במו חידוש אלעולם (ופעם אחרת בטקסט זה באה הא הידיעה — חידוש העולם). גם מלות יחס ערביות מצטרפות למלים העבריות: ללצדיקים, ללעולם, הלעולם, ללשבת ועוד. ראוי לציין גם שיש כאן מלים עבריות מיוחדות בקרב יהודי בבל, כמו הכינוי פוקר למי שהתפקר, המרוחם במשמעות ״המנוח״, או הריבוי לתפילה או לבתי כנסת שבא דרך העברית, אף שיכולים לחשוב שהיחיד בא בערבית (צלא-צלאוות).

(2) בין תרגום תנ״ך לפירושו

דוגמה טובה להמחשת ההבדלים בשימוש היסודות העבריים בין תרגומי תנ״ך לבין פירושי הנ״ך היא התרגום והפירוש לספר תהלים שהוכן במצרים בידי ר׳ נתן ב״ר חיים עמרם, ונדפסו ממנו בתרכ״ה באלכסנדריה(נא אמון) הפרקים קז — אמצע קיט בלבד. חלק משלושה־עשר פרקים אלה באים בביאור שכולל תרגום מורחב בפרפרזה, ויש פרקים הכוללים רק תרגום. בפרקים שכוללים תרגום מורחב היסודות העבריים נמצאים לעשרות, וכולם מלים שכיחות בערבית היהודית, אם באלה של מצרים ואם באלה של קהילות אחרות, כמו סוריה ועיראק. הכוונה למלים עבריות כמו מדבר, מצוות, אומות, גלות, ישועה, נדיבים, קללה, חרם, ברבה, מדרש, קרבנות, רבותינו, חסד, ימח שמו וזכרו, אלערלים וכד׳.

להלן יובא קטע הפתיחה לפירוש מזמור קח, בהבלטת המלים העבריות:

איילא דל מזמור מנקול מן דל אתנין מזמורים אלדי פי ספר שני, אל אולאני יבדה חנני אלהים ואלתאני יבדה בהצותו ואלכלאם מגיייר אלא אלכלאם הו ואחד עלא אל אתנין תפלות אלדיהום מכתובין פי אלמזמור כלץ אלחק ס״ו אלסייד דאוד עא״ס מן דהייתין, אלוחדא נגאה מן שאול למא נרי וראח והרב פי מגיארה וצלל עליה אלחק ס״ו בל ענכבות. ואלתאנייה אלדי קדרו אללה ס״ו וג׳לב אלסלאטין בתוע אדום ובאקי אלאומות. פי אכר דל אתנין מזמורים וגעלהום תסביח. ואחד לאגל יסבח אלחק ס״ו מתל מא קאל שיר מזמור לדוד ומתל מא הוא מפצר הנאך כדאלך יתפצר הנה לאגל התא אן לם יתעב אלאנסאן אנו יפתש הנה והנה לאן פי אלכלאם תג׳ייר ותבדיל וקולהו נבון לבי יעני קלבי מסאוי מעך יא רב אסבחך ואמגדך מתל מא קאלו אלחבמים ז״ל לעולם יקים אלאנסאן נפסו אן כאן יקרר יצלי יצלי בבונה לבז יצלי אחסן לאן תפלה בלא בונה בגוף בלא נשמה לאן תבקא צלאתו מייתה לם תקבל ורב יוחנן עליה אלסלאם יום אלי כאן יתכנק לם יצלי לאן יבקא אלאנסאן משועמם ויבארך ברבות לבטלות ולם יחיס בלכלאם אלדי טאלע מן פומו לדאלן קאל נבון לבי יעני אלבונה פי קלבי.12

אם נוציא מכלל חשבון את המלים העבריות המצוטטות, שהן גם לרוב מתורגמות בהמשך לערבית, נמצא, שיהודי מצרים נהגו בפירוש המקרא ובמדרשו כדרך שנוהגים יהודי עיראק. גם כאן אנו מוצאים שפע של מלים עבריות, צירופים ואף פתגם(״תפלה בלא כונה כגוף בלא נשמה״). יתר על כן, המלים העבריות אינן נובעות רק מהטקסט שהמפרש כרוך בו, כמו מזמור, ספר שני; יש מלים עבריות המותכות בתוך השפה הערבית היהודית המדוברת במצרים, כגון על ידי הצמדת אל תעריף (הא הידיעה) הערבי — אלאומות, אלמזמור, אלכונה, אלחבמים; ויש מלים וצירופים המתייחדים במובנם או בצורתם: משועמם, ברבות לבטלות.

לעומת זאת, בתרגום הפרקים קיג-קיח כמעט אין מלים עבריות. יתר על כן, מלים שהופיעו בחלק התרגום המורחב בעברית בתוך הערבית היהודית המצרית מופיעות מתורגמות לערבית בתרגומים; לדוגמה, נדיבים שבמזמור קיח מתורגמת ״אל כורמה״, גויס שם מתורגמת ״אל אומם״, המלה חסד מתורגמת ״פצל״, ועוד ועוד.

היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית החדשה: אקדמות להכנת מילון יצחק אבישור

(ב) בין תרגומים מעברית לתרגומינו משפות זרות%d7%9e%d7%a7%d7%93%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%a8%d7%9a-%d7%94

הרושם מבדיקת תרגומים אחדים משפות זרות בהשוואה לתרגומים מעברית הוא, שבאלה שתורגמו משפות אחרות היסוד העברי מצוי יותר. נראה שהסיבה היא, ששעה שמתרגמים מעברית מרגיש המתרגם יותר במודע את מלאכתו ובשבילו תרגום הוא תרגום, ואם אינו מתרגם מלה נמצא מרגיש שלא צלחה מלאכתו בידוי, לכן הוא נזקק למלים בערבית תמורת אלה שבעברית, אף אם הללו שכיחות ושימושיות בתוך שפתו הערבית היהודית. לעומת זאת שעה שהמתרגם מתרגם משפה זרה לערבית אין היסוד העברי מודע לו והוא בא כחלק בלתי נפרד משפתו הערבית. כך למשל בתרגום ספר מאנגלית, שיצא לאור בהודו, בליטוגרפיה בשנת 885 ו, בשם ״חכאיית משה רבינו עליו השלום״, באים יסודות עבריים בממוצע של מלה אחת בכל שני עמודים(וכדאי להשוות זאת להקדמת הספר, בת חמש שורות וחצי, שיש בה שבע מלים עבריות: עניין, ישראל, משה רבינו עליו השלום, הנ״ל, בקיצור, דהיינו).

 

בבדיקת 35 העמודים הראשונים מצאתי 14 מלים וכמה מהן חוזרות פעמים אחדות. רבות מן המלים הללו הן מן המלים העבריות השכיחות ביותר בערבית היהודית העיראקית. ואלה הן:

 חידושים (עמי 6, 36);

 דהיינו(עמי 18);

עניין(עמי 19, 28);

יתקנון בינו(עמי 25) =

 יתקנאו בו; בהמות (עמי 31);

חם וחלילה ח״ו(עמי 30);

מבול (עמי 35);

קרבנות (עמי 36).

 

יש מלים שפעם באות בעברית ופעם בערבית: כמו המלים:

ציון(למצבת קבר) אבל גם ״נישאן״;

חלום, גם ״חלם״.

 

ויש מלים וצירופים הבאים בעברית ואפשר שהמתרגם לא מצא להם אקויוולנט בערבית היהודית העיראקית:

משפט צדק (עמי 8);

עם קשי עורף! (עמי 26);

שרביט (עמי 30 — פעמיים).

ויש מלים שכמעט בכל תחומי הערבית היהודית השתמשו בהן, כמו: חניטה (עמי 26).

היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית החדשה: אקדמות להכנת מילון יצחק אבישור

 ההבדלים בין הז'אנרים בספרות המקוריתמקדם ומים כרך ה

בתוך הספרות המקורית שבערבית היהודית, כמו בספרות המתורגמת לערבית יהודית, יש הבדלים ניכרים בתפוצת המרכיב העברי. לא דומה שכיחות המרכיב העברי במדרשים לשכיחותו בספרות פילוסופית או הלכתית; ובמיוחד בולטים ההבדלים בין הספרות העממית לספרות המוסר העממית. גם בעיתונות יש הבדלים. לא תמצא אחידות בכתבות: יש מהן ששכיח בהן המרכיב העברי, ויש מהן שהוא נדיר בהן.

כדי לבדוק את ההבדלים בטקסטים המתפרסמים בעיתונות שבערבית היהודית העיראקית בחרנו בשתי כתבות שנשלחו מבגדאד בשנת תרנ״ד (1894) לפרסום בעיתון מגיד מישרים של יוצאי עיראק בהודו. שתי הכתבות עניינן אחד — הקושי בנישואי בנות עניים בבגדאד. כתבה אחת היא מכתב של אחד החכמים בבגדאד שהוטל עליו להיות ״פקיד הנישואים״; במכתב זה מקווה הוא לעורר את רחמנותם של יוצאי בבל במזרח הרחוק. את הכתבה השנייה חיבר כתבו הקבוע של העיתון בבגדאד, ובה הוא מתאר אותן בעיות של בנות העניים שם. להלן מובאות שתי הכתבות בהבלטת המלים העבריות.

א

בג׳דאד היום 27 סלון סנת התרנ״ד

למו״ל מגיד מישרים הי״ו

אלרגא מן המתכום אן תטבעון כטנה האדא פי גאזיתכום אל מעתבר, ושכמ״ש אל אצילי בני ישראל / ראשי גולת אריאל / השרים והסגנים / הקצינים והרוזנים / רודפי צדק / מחזיקי בל בדק / נושאי דגל החסר והרחמים / נדיבי עמים / עם בני אברהם די בבל אתר ואתר יברך ה׳ חילם / וירצה פעולם / למקטנם ועד גדולם / יחד את כל קהלה חיים וקיימים לעד לעולם / בכוכבים בהילם / כיר״א אחרי עתרת החיים והשלום בשבטי ישראל אודיע נאמנה מן רצוץ מסאעדת זוויג בנאת אל פקרא ואל יתאמא פי בלדנא בגדאד יע״א ברוך ה׳ יום ען יום קאעד תסתעדל וקאעד יטלע מינא פרי ישוה לו, ובל סנה קריב אלמאתין בנת קאעד יסאעדון פי זוויגהום מן צנדוק לסאעת אלמדבורא ואשריכם ישראל אהל בלדנה המתנדבים בעם מא קאעד יקצרון עלא קדר אלחסין ומסאעדין פי הלמצוה הגדול לפי גודלו והקטון לפי קוטנו וכגון הגביר היקר מנשה אפנדי בן צאלח מנחם דניאל הי״ו זוכה ומזכה אחרים עמו טרף הל איעאנא. כדאלך הגביר היקר סי׳ עבדאללה אלייאו הי״ו מסאעדהום ורצוצה נאם אלי מא תבשף אחוואלהום עלא אל כולל יעטיהום בעין יפה יה״ר שיפרו וירבו בבנים ובני בנים בעושר וכבוד לעבודתו יתברך אבי״ר. ולאכת יא עזאזנה אין הבור מתמלא מחלייתו קאלו רז״ל וכצוץ מתל מא קאלו רז״ל ועניות לבבל נחית. ופי בלדנא אלדי אלפקר ולעאזא בנו ביות ביהא ואופים מאלהום מפתח פי מחלת אלטטראן ואבו טיפין אלד־י ביהא פוקרא ריבוי עצום ובנות יולדו להם ארבעה וחמישה ורבות בנות עד שעשו חייל ונתקיים בעירנו הכי והחזיקו ז׳ נשים באיש א׳ ותערפון יא עזאז הל שי ירידלו מצאריף בארה. ומא ינפע פי שי גזאי ואש ירידון יסירון אהל טרפנא ובצוץ בהל וקת אלדי אלשפע קליל והמשתכר משתכר אל צרור נקוב ומנין מא יתקלב אבו אלבית ירידלו דרג מן בל טרף ואחרון הכביד צרת הבת. הל מנהג אלצקט אלד־י סאייר פי בלדנא אלד־י יזווג בנתו ירון יעטיהא מאלו והאלו איש מא ימלך ומא יבפי ופוקא יסיר מדיון עלא גלדו ומנפש ועד בשר יכלה ב״מ.

איצה רג'אל מסתור מן מעלומין ומסתפק במועט שבידו קדם בנתו ואעתאקת סנתין ומא קדר עלא זוויגהא וגא ענדי אלפקיר אבו הבת ומעו רגאל ומרה וחבו מעי עלא מסאעדתהא יבון אלם להא בראני מן דון שי אלדי אעטיהום מן אלכולל. קלתו קדאמהום אנא מא אקדר עלה היך שי מא אקדר אסיר כולל ופקט אנא איש כללי אנפע אלא בל בנאת אלפוקרה מנין אקדר לאזם ואדי ואעייש אלגמיע. אבו אלבנת קלי אלזם אידי ושוף כיף קאעד ארעד מן סחוותי אלדי בשפתו אחוואלי ואעתאזיתו. קלתולו ליש תסתחי מני באנהו אנא אבוך בלאבת מא אקדר היך אסווי שי אלדי תטלבו אם בשרי נחוש ובו׳ גייר ב״ו. קאל אנא אטלב מן השי״ת מא ילזם. קאמו פאתו לימא וצל אלרגאל באב חושנא נתעלף ב״ש צחתו גיבו מאי נרמי עלא וגהו כיף אנדכר הלרגאל וטאש מן צערו. משוואר זמאן לימא צחת רוחו וקאם ראה. על מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים. איצאחצלחצאל זקן קדם בנתווטלעשיגזאי ללכלה הבגדים והמעות ארבע תלאף קרש ראייג מנהא בגדים ללכלה ומנהא קצור המעות ללחתן ואלחתן יסיר באל אלכלה וקאעדין פי חוש ואחד ואעתאקו מקדסין ארבע סנין ואבו אלכלה מא סלם שי לא חוואס ללכלה ולא צלעה ללחתן אל1י יתזווג ביהא. ואלחתן מסתור ותם ונא כרניר מן בעד אלארבע סנין גא קדאם הדיינים וחכאהום. חאלן בעתו עלא אבו אלבלה קאלולו יא תשופלו פלוס אלדי יתזווג יא יגרש הבת קאל מא ענדי אפילו פרוטה רגעולו הדיינים הל יום ארבע סנין מא אסתחצלת בנתן מא הצלת שי. מן מחצול פלוס אלבנת באן תזיוצא. רצעלהום יומייא תחצל קרשין ראייג ואצרצהא ונעיש ביהא. אנכסר כאטרהום פצלונו ללחתן פי אלפין קרש ראייג ורצא אל מסכין. קאלו בלכת אחד יהצל ילם אלהום וייאצז־ולו בד־אלך מן אלבולל לאן קשה הגירושין של אשה ראשונה, שאפילו המזבח מוריד עליו דמעות. בעתו עלא מעלם בת״ת וטעונו ורקה באנהו יאצו־ אלזקן אבו אלבנת מעו ויילם צדקה פרוטה פרוטה מן בתי בנסיות ובז־אלך סווא היך. צאנו מאייה וסתין קרש ראיצ. ואלחתן רצע עלא הדיינים וקאל בעד איש אסווי מא חובתי ואעשנה קאלולו מא דאם מא קבצת שי הא1י הם סאמחהא וסווי מע השי״ת. ואכדולו מן ענדי מן אלכולל תלת מאיית קרש ראייג וסוו לחיף ודושך וייתזווג בל קצור. ורא אלמסכין אלחתן אללה יצעלהו בטוב. בעד סאר גייר משגילה אצעב ואחרון הכביד. רצאל כאן ירא שמים ובעל תורה וענדו בנאת ואין לאל ידו אלז־־י יזווגהום. בנת אלכבירי שאפת זוויג מא אכו תעאשרת מע גוי ואצד־הא לי גייר בלד. אבו אלבנת אלמסכין קם בלכת ילחקהא ויירצעהא לדין ישראל. אלצמאעה אלז־י פי הז־יך אלבלד תצאערו ובל דרוב תווצע ונפטר ב״מ חלה ויסכן כדי שלא יראה הצדיק ברעה מאל בנתו שהמירה דתה ב״מ ומא כאן רצעת. ובקו היתומות ואלמנתו לא אליכם ב״מ ומן בעד חין קדסת בנת אלתאנייה בעמר צמסה ועשרין סנה הל יום מנתין מא תזווצת. ואל אם שאפת מא תקדר עלה זוויצהא ואנהזמת ובקת אלבנת עלא יד הזקנה סתהא וצת קדאם הדיינים וחכת עלא צימהא וצאחולי הדיינים הי״ו וחכו מעי יבון אעטיהא אזווד מן אלג׳יר עטא מסאעדתהא מן אלכולל לימא יסהל זוויצהא לעב״ל בב״א. והזקנה אמתחת תחכי עלא בנת אלאוולאנייה ואלחכמים הי״ו יערפון ביהא וחבולייא. על זאת ידוו הדווים ירחם הי. פעאד אז־א מא יסיר מסאעדה להל מצוה מן אלצארצ מא תסתקים ואלקהר מן חית אנא פקיד עלא הל שי ודאיימן אשוף בצער אלפוקרא ועלא יקתהום וצעב אחוואלהום ויינכסר צאטרי עליהום ומא אקדר אצשי עין ואסכת להל סבב וכיפתי תצברני בל אעדארן אפתש אנבה קלוב אצוואנא בני ישראל אלאצצייא, וין אהל אלרחם ולחנייא, וין אהל אלשפאקא ואל רחמאנייא. מצות פריה ורביה מצוה ראשונה שבתורה וייצבר קלב אלמכסורין אלד־י דמעתהום תכסר אלצאטר. ואלאמל מן אצוואננא רחמנים מא יקצרון וכל ואחד יתצצא עלא מקדורו העשיר ירבה והדל לא ימעיט וכל אשר ידבנו לבו ירסלהא באסם הח׳ השלם ח״ר צאלח בן מו׳׳ר ועט״ר ה״ר עבדאללה אברהם סומך הי״ו ותנעטי לזוויג בנאת אלפוקרה. ואל אמל מה תקצרון פי הל מצוה וכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים. ולאייק עלינא נחנא ולאד אברהם יצחק ויעקב נשפק עלא היך נאם מכסורין אלצאטר וכשבויין דמי. ובשכר זאת השי״ת ישלח לכם ברבה דוחה והצלחה בבל מעשה ידיכם. יקרב גאולתינו ויקבץ נפוצותינו וישלח לנו הגואל אכי׳׳ר.

גבאי הנישואין

יחזקאל עזרה

יהושע הלוי יצ״ו

היסודות העבריים והארמיים בערבית יהודית החדשה – יצחק אבישור

בג׳דאד היום עש״ק 4 אדר א׳ התרנ״דמקדם ומים כרך ה

יא מואלף אפתכר ואתעגב עלא הל פלוס אלדי קאעד תרוח ללאבוד בהיך שקל אשכאל אשכאל קאעד תתכלף פי לירא 1 ופי לירא תנין. וקאעד תתעלק פוק ראס אלבלה עלא אלגרפאייא מלצומא בל צנארא מן אלראם לי אלראס איש דעווא האוי ״נשרא״ תנפע לל חרז לעין הרע. מי שמע כזאת מי ראה כאלה. עליש האת קמיע מבטל לעין הרע, ואדא כאן סווהא בל כורד אל פראים ונסמעהא איש כתר כאן ■¿:חכנה עלא עקלהום אל נאקץ. וא1א מא יבעתון יתקתלון בית אלחתן וירדון ״נשרא״ ויא חיף עלא הל פלוס אלד־י תרוח לבהלה. וכם מרא נבהו מע׳ לחכמים הי״ו עלה אלנשרא ומע כל האיי לם קאעדין יגוזון. תומא נחצעיעלא הל חוואם אלז־י יום ען יום קאעד תזדאד פלוס אל איבוד ויטלעון בדע אשכל אלוואן. מן תאריך כמם סת סנין קאמו יסוון ללכלה דאריי תיל וכלהא מנקושא תיל מצבובא. פרד צבא מן אלראם לי אלראס אל ארצייא מאל הל דראיי בריסם וקאעדין ישתרון תיל מתקאל תמאנין. אכו מתקאל מאייא ועשרין וזוד. ואל נקאשא אלדי קאעד תנקשהא תטלע אגרת אלנקאש קריב אלארבעין רופייא ללנקאשא. והל דאריי קאעד תתכלף פי רומי עשר תלאף וזוד תסור מ״מ תלת מאייא וכמסין רופייא וקאעד תלבסהא אלכלה פי אלערץ ופי אלעיד ומן אנקצת סנא עליהא קאעד גמיע אלתיל אלד־י כאן קאעד ילמע יסווד ומא בקא תנלבס. וכיף מא גאלהא יתקצקץ אל תיל וינפץ וירוה ללאיבוד. בל אוול באנו יטלעון פרד דאריי אם אלתיל, ופי הל סנה סארת דאריי תנין וקאמו ישרטון מע בית אלכלה באנהו ירדון דאריי אם אל תיל תנין תקילי וכפיפי. וסכת אל סיבי לי חית סבוע אלמצא ואחד יהודי כבאז קדסהא אלבנתו וטלע להא מבלג׳ מית לירא ואלחתן אסתקלא לימא אתראצא בשרט דאריי תיל. האז־א צבאז היך טלע איש עתב עלא אלתגאר. ואלחתן בארו יביע גיג ותחאריג. ליש היך קאעדין יתלפון מאלהום באידהום והאדי סארת מליחה ללנצארה חית פקט נסוואן אלנצארא יערפון ינקבון דאריית אלתיל והאד־י קאעד תסאנד מן גווא ראסו ללדלאל אלז־י קאעד יסווי אלבזאר מאל אלבנת ירוח ענד בית אלחתן ויקול להום אנתום אסבתו, ואנה אערף אשלון אחכי מע בית אלכלה, למן ירוח ענד אבו אלכלה יקלו לאזם ינראד מנך הל בתר תכשיטין ובגדים ודארייאת תיל תנין. אבו אלכלה יקלו מא אקדר. יקום יצרסו בלסאנו ויקלו אנתה מצבור איש תסווי קום ביע רוחך וסווי גארה ארהן ביתך תרא בית אלחתן עגבו אזייד ואנא דאיים אראציהום ואדוס עליהום חירנ פלאן ואחד ענדו בניתי אחסן מן בנתך ודפע ללחתן אזייד מנך מית לירא זאייד. ואיצא בנתך כברת ובנת פלאן ואחדי זג׳ירי ואדא תעווקהא אלבנתך סת אשהר לאך בעד מא תנרג׳ב בעד. אבו אלכלה למן יסמע היך יחסב כלאם אלדלאל צדק ויאמן בינו ויקום יתראילא. ואז־א ענד וקאל מא מתמכן אלדלאל מא יקטע אלאייאס מן אבו אלכלה יקום ירוח וירגע בל נהאר עקב מן יטלע לל פוק יקום יחבי מע אם אלכלה אנתי סמעתי איש קאעד יקול זוגך מא מתמכן ובו׳ או־א בנתך כברת ובו׳ ירד יקול להא אנתי תערפין איש תחכין מעהו אלזוגך צלי יביע רוחו. אם אלכלה אוול מא יגי זוגהא תנקר בינו מעלומכום מא אכו צער פי אלעולם מתל תנקר אלמרא ושור שור אלנסא. מסכין אל אב ינגבר אדא יערף יביע חושו. מן בעדה יציחולו ללדלאל באנהו ירוח יעטיהום כבר אלדיי תראצינא. אלדלאל יחמל מניי פוקהא באנהו בית אלחתן ראדו יקדסוהא אלבנת פלאן ואחד ואנא עווקתוהום מן טרפכום. ראח לי בית אלחתן בשרהום וקאל להום סוויתו עלא כיפכום. קבל אל קדוס אנבעתית ציניית אלנבאת לי בית אלכלה ובעדה קדסו. אבו אלבלה יעטינו ללדלאל פקט מאל אלקדוס דוראת לירא ויזעל עליהא ויקול אשכון האדי יפרהא ויפות. יקומון יכמלוהא ויתמסלון בינו לימא יאצד־הא ויתראצא. ומן בעדא ירוח לי בית אלחתן ויאצד פרד לירא יסמוהא מאל ציניית אלנבאת. חית וקת אלדי תנבעת אלצינייא אלדלאל ימשי צלפהא. בית אלכלה מן גאהום ציניית אלנבאת יקומון יצלוהא פי אלקבא ומן אלצבאח יקסמון אלא גמיע קראייבהום וצדקאנהום ולמן ישופון מא קאעד תווגד יקומון ישתרון נבאת תנין דוראת וזנא מן ענדהום ויבעתונו אלא גמיע אלצדקאן וגייר. נריד נשוף אבו אלכלה איש צאבו פי הל ציניית אלנבאת חצל יא כצר. אלמסכין כצר לולא מא יבעתולו אחסן. נרגע עלא אחוואל אלדלאל לילת אלשבת אלקדוס אלד־י יבעתלא אלחתן ללבלה ציניי לוזינא ומעהא חאגא יוקף אלדלאל ויקול האז־י אלציניי קלילי מנין לוזינא קלילי וזנא לאזם מנתין אנתום מא תרדון קדרכום ? יקומון יסודן מתל מא יאמר וישילא אלצינייא עלא אלחמאל ומעהא אלדלאל יוודיהא לי בית אלכלה ולאזם יאצד־ פרד גארך לוזינא ויעטונו לירא וחדי זוד נקץ ודוראת יזעל עליהא וישופה קלילי ובז־אלך יכמלוהא. יא קאריין אלעזאז אבו אלכלה איש צאבהו מן הל ציניי מא צאבו אלמסבין גייר אלצצארא יסלם לירא ללדלאל בכשיש מאל אלציניי. וכדאלך כל וקת אלד־י יבערנון ציניי אן פי אלחנוכה וט״ו בשבט ופורים וגייר. ואדא בעדהא פי בית אבוהא מקדסא ויבעת אלחתן טול אלסנא וקת פי וקתו ואד־א תזווגת וראחת ענד זוגהא ויבערנ אבו אלבלה טול אלמנה כל וקת פי וקתהו. יגי יוקף אלדלאל עלא ראסהום ויאצד אל ציניי וימשי צלפא ויקבץ בצשישו. אלמקתצר הל שי אלדי קאעד ירוח לל אבוד מא דאם יתקסם ללאהל ואלצדקאן ואלגיראנאת ופוקא קאעדין צצרון פלוס. ואי^ה מן עדא הא1י אלז־י ז־כרנאהא שי אלד־י קאעד יחצלהו אלדלאל יום אלכתובה עקב מא יגון בית אלחתן לי בית אלכלה פלוס מאל אלדומאם חאל חאל אלמתמבן. אל פקיר אלדי קאעד יגדי יבעת מגידי ואחד הוד. ואל וצטאני קאעד יבעת מגידי במסי יא סתת לירא וזוד. ואלזנגין קאעד יבעת לירא וזוד. דוראת לירא תנין. ועאדתהום אל הל פלוס יעטוהא לל דלאל. הל אן אתעלם אלדלאל למן קאעדין יבעתון פלוס אלתמאם ביד אלדלאל קאעד יגיבהא לבית אלכלה ויעטיהא ביד אם אלכלה יריד יבמלוהא ויקומון יכמלון פוקא לימא יתראיצוא. יא קאריין אלעזאז אפתברו ושופו איש בתר קאעד יוצלהו ללדלאל פלוס מתל אל מטר ויום עלא יום קאעד תזיד. הל מבלג׳ אלדי קאעד נעטי וקת פי וקתו לל דלאל האז־י זאדאת על אבו אלכלה האת מא כאן גפעתהו אלאבו אלבלה? ליש היך פלוס קאעד תרוח לגהנם ואלמבלוק קאעדין יפרג׳ון שווייא שווייא, ואי^א קאעד יטלע נאגי פי נפסו מליח לאכת קאעד יטלע מדיון עלא עדד שער אלו־י פי ראסהו ואלדי ענדו בנאת תלאתי ארבעא ומא ענדו אשלון?

השוואת שני הטקסטים מראה, שהטקסט שכתב חכם בקהילה במבתב הראשון מלא מלים, צירופים, פתגמים ופסוקים מן המקורות היהודיים. לעומת זאת בטקסט השני השימוש במרכיב העברי נדיר. שליש מן הטקסט הראשון הוא עברי; לעומת זאת בטקסט השני יש בסך הכל, אם נתעלם ממלים החוזרות ונשנות, כעשרים מלים, והללו בכל היקרויותיהן החוזרות ונשנות מקיפות כארבעה אחוזים מכלל הטקסט.

במכתב הראשון ישנה פתיחה וחתימה בעברית, כמנהגם של תלמידי חכמים באיגרותיהם, הפותחים וחותמים במליצות ובחרוזים בעברית. לעומת זאת במכתב השני אין שימוש בזה.

היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית החדשה- יצחק אבישור

היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית החדשה- יצחק אבישורמקדם ומים כרך ה

מִקֶּדֶם וּמִיָּם

במכתב הראשון יש כארבעים צירופים וביטויים שהשתמש בהם המחבר בעברית, ורק שניים מהם בארמית. מפתיע גם הריבוי בשימוש בראשי תיבות עבריים בתוככי הערבית; במקרה דנן כשליש מהצירופים באים בראשי תיבות. ואלה הביטויים והצירופים העבריים, לפי סדר הופעתם (לצד אלה הבאים בראשי תיבות נביא בסוגריים את התיבות המלאות).

1 – יע"א – ישמרה עליון אמן

2 – אשריכם ישראל

3 – המתנדבים בעם

4 – הגביר היקר

5 – ברוך ה'

6 – הי"ו – ה' ישמרהו ויחייהו

7 – בעין יפה

8 – יה"ר – יהי רצון

9 – אכי"ר – אמן כן יהי רצון

10 – רז"ל – רבותינו זכרם לברכה

11 – ואחרון הכביד (פעמיים)

12- ריבוי עצום

13- צרת הבת

14-       מסתפק במועט שבידו

15-ב״ו(בשר ודם)

16 – השי״ת (ה׳ יתברך)

17 – הבגדים והמעות

18 – אפילו פרוטה

19 – ת״ת (תלמוד תורה)

20 – פרוטה פרוטה

21 – בתי כנסיות

22חובתי ואעשנה

23 – ירא־שמים ובעל־ תורה

24 – אין לאל ידו

25 – דין ישראל

26 – ב״מ (בר־מינן)

27 – כדי שלא יראה הצדיק ברעה

28 – המירה דתה

29 – לא אליכם

30 – לעב״ל בב״א (לעם בחיר לבם במהרה בימינו אמן)

31 – ירחם ה׳

32 – בני ישראל

33 – הח׳(החכם) השלם

34 – ח״ר (חכם רבי)

35 – מו״ר (מורי ורבי)

36 – עט״ר (עטרת ראשי)

37 – וכשבויין דמי

38 – גבאי הנישואין

39 – יצ״ו(ישמרו צורו ובוראו)

 

לעומת זאת במכתב השני מצאנו שימוש נדיר בביטויים וצירופים עבריים, והם בסך הכול חמשה, ששניים מהם באים בראשי תיבות:

1 – עין הרע

2 – מעלת לחכמים (החכמים)

3 – הי״ו(ה׳ ישמרם ויחיים)

4 – תכשיטין ובגדים

5 – מ ״מ (מעלה מטה)

 

גם השימוש בפסוקים ובפתגמים בא בשפע רב במכתב הראשון, ומספרם מגיע לשבעה־עשר. מקורותיהם הם המקרא וספרות חז״ל, וכולם בעברית, חוץ מאחד בארמית. להלן מובאים הצירופים; אלה שמן המקרא יצוינו על ידי מראי מקומות שלהם כדי להבדילם מאלה שמספרות חז״ל.

1 – פרי ישוה לו(הושע י, א)

2 – הגדול לפי גודלו והקטון לפי קוטנו

3 – זוכה ומזכה אחרים עמו

4 – שיפרו וירבו בבנים ובני בנים בעושר וכבוד לעבודתו יתברך

5 – אין הבור מתמלא מחלייתו

6 – עניות לבבל נחית

7 – ונתקיים בעירנו הכ(תוב) והחזיקו ז׳ נשים באיש א׳ (ישעיה ז, א)

8 – והמשתכר משתכר אל צרור נקוב (חגי א, ו)

9 – ומנפש עד בשר יכלה (ישעיה י, יח)

10 – אם בשרי נחוש ובו׳(איוב ו, יב)

11 – על מי יש לנו להשען ? על אבינו שבשמים

12 – קשה הגירושין של אשה ראשונה שאפילו המזבח מוריד עליו דמעות

13 – על זאת ידוו הדווים

14 – מצות פריה ורביה מצוה ראשונה שבתורה

15 – העשיר ירבה והדל לא ימעיט וכל אשר ידבנו לבו (שמות ל, טו)

16 – וכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים.

יש גם שימוש בפרפרזה על הפסוק רבות בנות עשו חיל (משלי לא, בט):

17 – ורבות בנות עד שעשו חייל

לעומת זאת במכתב השני מצאנו שימוש בפסוק אחד עברי בלבד:

מי שמע כזאת מי ראה כאלה (ישעיה סו, ח).

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 85 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אוקטובר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« ספט    
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031