ארכיון יומי: 9 ביוני 2017


Maroc : Les 7 et 8 juin 1948, Jerada et à Oujda ont connu le massacre de 42 juifs

Maroc : Les 7 et 8 juin 1948, Jerada et à Oujda ont connu le massacre de 42 juifs

 
Au lendemain de la proclamation de l'Etat d'Israël en Palestine occupée, quelques semaines ont suffi pour saper la coexistence pacifique et la paix qui régnaient entre musulmans et juifs dans l'est du Maroc. Le 7 juin 1948, des Marocains de confession juive font l’objet d’une attaque. Le bilan est lourd avec 42 décès et une vingtaine de blessés……Détails……

 
La proclamation, le 14 mai 1948, de la naissance de l'État d'Israël n’avait pas seulement choqué et déçu l’opinion publique arabe et internationale, elle avait surtout perturbé le calme et la paix qui existaient depuis de très longues années au sein de la société marocaine.
Les 7 et 8 juin, Oujda, la capitale de l’Oriental et la ville de Jerada connaîtront des événements sanglants qui marqueront à jamais leurs histoires. Un massacre avait visé plusieurs Marocains de confession juive. A Oujda, cinq personnes sont tuées et 15 autres blessées alors qu’à Jerada, 37 juifs ont été assassinés et 29 blessés.
Ce génocide coïncidait avec une vague de protestations dans divers pays arabes au lendemain de la reconnaissance, par les Nations unies, d'Israël en tant qu’Etat sur des terres palestiniennes, rapporte le magazine Zamane.
Cette coïncidence a poussé certains chercheurs à associer le drame aux évolutions de la situation en Palestine tandis que d'autres affirment l’inexistence de relations entre les deux faits historiques.
Pour ces derniers, le massacre est imputé aux particularités du contexte politique et économique ayant imposé des changements sur la vie des Marocains, musulmans et juifs, en particulier dans la ville de Jerada.

Un discours du sultan à l'origine du massacre ?

Le Maroc étant alors sous Protectorat, les fonctionnaires français estiment, de leur côté, que ces événements ont pris un «caractère local» et qu'ils sont parvenus à cause de l'émigration juive en Israël, qui irrite les Marocains musulmans.
Le 8 juin 2014, le journal israélien Haaretz avait publié un article sur le drame, affirmant que ce massacre avait même accéléré l'émigration des juifs marocains vers l’Etat hébreu. Haaretz rapporte aussi que, quelques jours après la proclamation de l’Etat d’Israël, le sultan chérifien Mohammed Ben Youssef, le futur roi Mohammed V, avait prononcé un discours mettant en garde contre toute forme de solidarité avec l’ennemi sioniste.
«Même s’il avait insisté sur le fait que les juifs étaient des citoyens marocains protégés, son discours incitait implicitement contre les juifs et avait un impact sur les sentiments des Marocains chez qui, la haine envers les juifs n’a fait qu’augmenter», écrit le journal.
Dans la matinée du 7 juin, des manifestations à Oujda se rendent dans le Mellah où ils tuent cinq juifs avant d'en blesser d’autres, poursuit la même source. La vague de haine se déferlera aussi à Jerada, au sud de la capitale de l’Oriental, où des manifestants se sont attaqués aux juifs de la ville, tuant 37 personnes dont le rabbin de la ville Moshe Cohen et quatre membres de sa famille. D’autres personnes parmi les 120 juifs de cette petite ville ont été blessées.
«Les dommages causés aux biens ont également été importants dans les deux villes. Comme la police n'est arrivée que quelques heures après le début de la violence, elle ne pouvait qu'évaluer les pertes», rapporte le média israélien selon qui «lorsque le pacha de Oujda, Mohammed Hajoui a condamné la violence et a même visité les maisons de toutes les victimes, il a été attaqué le 11 juin dans une mosquée de la ville».

Des incidents qui ont accéléré l'émigration des juifs ver Israël

S’exprimant au lendemain de ces tristes événements, le commissaire français René Brunel à Oujda avait affirmé que les juifs étaient responsables de deux massacres, en raison de leur passage à travers la ville d'Oujda sur leur chemin vers Israël.
Il évoquait aussi le fait que les Marocains de confession juive ont publiquement montré leur sympathie avec le mouvement sioniste. Un rapport du ministère français des Affaires étrangères, cité par Haaretz, indiquait que «les habitants de cette région proche de la frontière algérienne considéraient tous les juifs au départ vers Israël comme des combattants du côté de l'entité sioniste».
Mais alors que la France se lavait les mains de toute responsabilité dans ces drames, la Ligue française des droits de l’homme et de la citoyenneté avait accusé les autorités coloniales, qui contrôlaient la province tout comme d’autres régions du Maroc.
En marge des massacres, des travailleurs et des responsables avaient été poursuivis en justice pour incitation à des violences ayant entraîné la mort. Ils avaient ensuite été condamnés à la prison à perpétuité avec des travaux forcés.
Au lendemain des drames, l'émigration des juifs vers Israël s’est multipliée. En 1949, soit un an après le drame, environ 18 000 Marocains de confession juive avaient quitté le Maroc vers Israël.
Pendant la période entre 1956 et 1958, le nombre de juifs ayant quitté le royaume dépassait 100 000 personnes.
Après l’indépendance, feu Mohammed V avait interdit l’émigration des juifs, leur octroyant des droits et en affirmant qu’ils jouissent pleinement de leur citoyenneté marocaine.
Des positions également exprimées lors de ses premiers discours et avec aussi la nomination du Marocain Léon Ben Zaken, de confession juive, pour le poste de ministre dans le premier et le deuxième gouvernement du Maroc.
Toutefois, après sa mort, l’émigration des juifs avait repris et les frontières étaient à nouveau ouvertes.

Par Yassine Benargane et Youssef Dahmani
Source Yabiladi

מנהג יש נוהגים שלא לטעום כלום ולא לשתות אפי׳ מים בבית האבל כלל

מנהג יש נוהגים שלא לטעום כלום ולא לשתות אפי׳ מים בבית האבל כללנוהג בחכמה

כז. מנהג יש נוהגים שלא לטעום כלום ולא לשתות אפי׳ מים בבית האבל כלל, ומתרחקים מזה כבורח מן הנחש. ואומרים הטעם לפי שאירע להם או לאבותיהם או לבני משפחתם, שאיזה פעם נתאבלו אבלות תכופה על שני מתים שמתו להם זה אחר זה ועירבו האבילות. לכן אין להתערב באכילה ושתיה עם האבל כיון שעירבו האבלות. ואין זה טעם נכון כי שומר פתאים ה׳. וודאי הטעם דנשמרים שלא לאכול מלחם האבלים דאמרו חז״ל דשורה רוח רעה על לחם האבלים ולחמם טמא, לכן נמנעים מלאכול מלחמם. וכן נזהרים שלא ליקח מבית האבל מאומה כל ימי משך שבעת ימי אבילות אפי׳ אש להדליק התנור. וכן ראיתי בספר אוצר מנהגי ישורון, סי׳ עב ס״ד, משם אליהו רבה, על או״ח סי׳ רכד, והובא בחי׳ רעק״א, סי׳ שעו, משום שרוח רעה שורה עליהם כל שבעת הימים, עי״ש שהאריך בזה. וראיתי בליקוטים שבסוף ס׳ ליצחק ריח, בליקוטי יור״ד, מערכת א, אות ד, וז״ל: טעם המנהג שאין לוקחים שום דבר גדול וקטן מבית האבל כל משך ז׳ ימי אבילות, משום רוח הטומאה ששורה ז׳ ימים, וישראל קדושים הם ולא מטמאין בכל אלה. ועיין לחה״פ, יור״ד בק׳׳א, סי׳ שעו, ועיין בם׳ כף החיים הבבלי, סי׳ רפד, אות מה—מו, דכי הטעם מפגי רוח רעה שורה על לחם האבלים. ובס׳ יוסף אומץ, דף קצב, כתב קבלתי ממורי הגאון מוהר״ה סגל ז״ל: מה שנוהגין שלא ליקח מבית האבל שום דבר תוך שבעה אין לו שום עיקר בעולם, וטעות זה בא מהא דכי הפוסקים המשאיל חלוק לחבירו לילך בו לבית האבל אינו רשאי ליטול ממנו עד שיעברו ימי האבל, עכ״ל,

גבי סבג והנגב-ברית יוצאי מרוקו

גבי סבג והנגבדימונה

גבי סבג נחשב כאחר האנשים היותר מזוהים עם הנגב. האיש לו מלאו 70 שנים, פרש אומנם מהחיים הציבורים, אבל הוא עדיין לא מוותר על תרומה לקהילה. בימים אלה הוא מגבש תוכנית למלחמה באבטלה

האיש שמלאו לו 70 שנה עד 120, נראה במיטבו, נעים סבר, חם ונוח לשיחה. יליד מקנס שבמרוקו נצר למשפחת רבנים גאונים. ב-1952 עלה ארצה במסגרת ההכשרה החלוצית הראשונה יחד עם 220 צעירים וצעירות ועל סיפון האוניה הוא פוגש לראשונה את רה״מ דוד בן גוריון. תחת הלם המפגש ההיסטורי מגיע סבג לקיבוץ עין-גב, משם לנח״ל ובתום השירות הצבאי נוחת בקיבוץ גנוסר שם הוא מתאקלם, בונה לו את הקן המשפחתי עם שמחה רעייתו, ומגיע עד לתפקיד סדרן העבודה של הקיבוץ. ב-1957 נענה גבי סבג לאתגר של בניית יישובי הנגב ויורד דרומה לדימונה שם הוא נחשב כאחד מייסדיה ובוניה. בשנת 1965 נבחר גבי סבג לראשות המועצה המקומית, ובשנת 1967 הוא הפך לראש העיר המכהן הראשון בנגב. במשך כל שנות כהונתו כראש עיר הקפיד סבג לקלוט עליה ובעצם הפך את דימונה לאחת הערים קולטות העלייה החשובות בישראל. בשנות ה-70 שימש סבג כמנהל משאבי אנוש במפעל ״כור" ושם יישם את תפיסת עולמו לגבי מוסד הקביעות ו׳׳החוזים האישיים״ שעדיין לא היו מוכרים. בשנת 1980 פרש סבג לטובת עסקים פרטיים והקים את חברת כח האדם O.R.S לה יש 27 סניפים ברחבי הארץ.

 

התחלת בעובד פשוט, טיפסת לתפקידים ציבוריים גכירים ביותר, הקמת וניהלת את חב׳ S.R.O עד שהעברת את שרביט הניהול לבנך דורון, מה הלאה?

״נכון שעברתי בימיי לא מעט חבלי קליטה, פעילות ציבורית ענפה למען הציבור, בניתי עיר, פעלתי למען קליטת העולים ולא רק ממרוקו אלא גם מרומניה ומאתיופיה. בשנות ה- 70 יצאתי בשליחות סודית של המוסד ופרצתי את מחסום עליית יהודי הפלשמורה שאפשרו את מבצעי העלייה האדירים ״משה ושלמה״ כעבור שנים אחדות. אם כן בימיי עשיתי גם למען ביתי ובעיקר למען הציבור, אך לא די בכך. הייתי רוצה לראות באחדות שבטי ישראל אם זה במורשת ותרבות, אם זה במסורות ומנהגים כך שיביא לידי ביטוי את היופי של כל עדה ועדה, לא ע״י החלטה מגבוה, או בהטמעות, אלא בהדגשת הייחוד של כל שבט ושבט ולא בדרך של תפיסת עולמו של מורי ורבי דוד בן גוריון שדיבר על כור ההיתוך. כך גם לגבי סמלים וגיבורים כמו שהגיבור שלנו נתן אלבז הקריב את עצמו כשנשכב על רימון חי ובכך הציל את חבריו החיילים, כך גם לא צריך לראות בשונה את הגיבור האחר. ליוני נתניהו ולכל גיבור יש לתת את הפרספקטיבה המתאימה״.

 וכיצד לדעתך עושים זאת?

״הנני מעיד כאן ואומר כי לאחר שעשיתי לביתי אני מחזיר לבני דימונה מהקרן שהקמתי ע״ש גבריאל ושמחה סבג מזה 5 שנים אני מחלק מלגות לסטודנטים ודוקטורנטים באמצעות אוניברסיטת הנגב אונ' ע״ש בן גוריון. המלגות מחולקות כל שנה למשך כל שנות הלימוד באוניברסיטה, והזוכים למלגות מתחייבים ללמד 10 שעות לימוד לתלמידים לקראת הבגרויות. המפעל הזה כבר מניב פרות ותוצאות הבגרויות בדימונה הן מן הגבוהות בארץ. זאת ועוד- המשבר הכלכלי מאוד מאד מטריד אותי כי לדעתי הוא עלול לרסק את החברה שבינינו במשך יובל שנים ולכן בימים אלה אנו בחב׳ R.S.O שוקדים על תוכנית כלכלית שתובא לשר האוצר. מטרת התוכנית היא להציע דרך להחזיר את המובטלים לשוק העבודה ע״י מתן תמריצים מיוחדים בנוסף להשתכרותם ובתנאי שיועסקו בכל עבודה באשר היא שתוצע להם ע״י שרות התעסוקה. התכנית נקראת VISCONSIN ומטרתה להכשיר דורשים עבודה למעגל היצירתיות והוצאתם מעולם הסעד והייאוש״.

בימים אלה אנו עדים למאבקן של אמהות חד הוריות בעיקר מן הנגב ומעירך דימונה?

״באמת לבי לבי עם האמהות החד הוריות. אני תולה את קולר האשמה על הממשלה שמתעלמת מצבור רחב של אמהות חד הוריות ומטילה עליהן גזרות בלתי מוסריות ובלתי סבירות לחלוטין. צריך להבין שכאשר הממשלה מונעת במדיניותה הקלוקלת מהאם חד הורית לצאת לשוק העבודה ולקבל את המענק כחוק וכדין, היא בעצם חורצת את דינה הכלכלי של המשפחה החד הורית. אני בעד לפטור את המגזר הזה ממיסים בעד הכנסתן ובנוסף לאפשר להן השלמת הכנסה ולעודדן לצאת לעבודה. אני מזדהה עם האמהות שסל מזונן לא מאפשר להן להתקיים בכבוד ונאלצות לפלוש לרשות הרבים והפרט כדי לקחת מצרכי מזון למחייתן. מבחינתן זהו צעד נואש של לחיות או לחדול. אני קורא לממשלה להתעשת ולרסן את מדיניותה הכלכלית ולגלות רגישות ורחמים למגזרים רחבים בחברה הישראלית. אומנם אני מזוהה כאיש מפא״י לשעבר, אך אין להסיק מדבריי שאני תוקף את הממשלה בשל היותה ימינית. יש בלבי הרבה על התנהלותם של חברי במפלגת העבודה שאינם מובילים את המאבק החברתי-שוויוני בחברה הישראלית כדגל חברתי ולצערי גם מנהיגי הליכוד שכחו את צבור בוחריהם קשיי היום״.

לאחרונה איבדת חבר יקר שהלך אתך לאורך כל הדרך

״אכן אבדה גדולה. ברשותך אני מבקש לייחד מלים ספורות לחברי ויקירי יצחק פרץ ז״ל שהסתלק לעולמו. יצחק ידידי הלך אתי דרך ארוכה וגם הוא מבוניה של העיר דימונה. יצחק הגיע לדימונה יחד עם רעייתו כזוג מורים שהלכו אחרי הקריאה של הזקן דוד בן גוריון לבוא ולהתיישב בדימונה. עם השנים נבחר לראשות העיר דימונה מטעם סיעת רפ״י, כיהן כח״כ, סגן יו״ר הכנסת, סגן שר לענייני עיירות הפתוח, יו״ר הועד הפועל הציוני וכן פעל רבות בהסתדרות הציונית העולמית למען קליטת היהודים מכל התפוצות. יהי זכרו ברוך! לסיום אני מבקש לחזק את ידיכם בהנהלת ברית יוצאי מרוקו ושמח על הפניה אלי אעשה כמיטב יכולתי לסייע לכם, בהזדמנות זאת אני מאחל לך ולכל חברי הברית ובית ישראל שנה טובה ומבורכת.

בס"ד מוסר בלערבי פרשת בהעלותך – ביהודית תוניסאית

בס"ד    מוסר בלערבי פרשת בהעלותך 

רבני תוניסיה

רבני תוניסיה


פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת בהעלותך. פיהה 3 מצוות עשה ו2 מצוות לא תעשה. מצוות עשה המאן 1] אלי הווא טמא או בדרך רחוקה או אנוס או גלט ומה עמלשי פסח. יעמל פסח שני 2] באש יאכלו לחם פסח שני לילת 15 אייר. בלפטאייר ולמרור 3] באש יטלקו בלחצוצרות עלה אלקרבנות. אולה עלא כל צרה שלא תבא. מצוות לא תעשה המאן 1] באש מה יכליוושי מן קרבן פסח שני חתה לצבאח 2] באש מה יכצרושי לעצ'ם מתאע קרבן פסח שני. 
פלפרשה מתאע הזמעה האדי אלפסוק יחכילנה. אלי בני ישראל מה כאנו יספרו כאנשי וקתלי יטלע לענן מן עלא אהל מועד. מראת יקעדו נהאר האו תנין ויספרו. ומראת יעטלו. וספרו מן סיני ומשאו לפארן. ויתרו חב ירווח ומשה קאלו באש יקעד מעאהם. ובדאו הרשעים אלי פלעם יתסבלו. ולערב רב קאלו נחבו הלחם. וחתה ישראל תבעוהם. וקאלו צחיח אלמן אלבנה אלכל פיה. לאכן אלעין הייא אלי תאכל. ומשה קאל לרבבי מה נגדשי נהז לחמל אלכל ואחדי. ורבבי קאלו לם 70 ואחד מן זקני ישראל והומאן יעאוונוך. וכאן עלא אלחם תווה נעטיהם אלחם חתה יעיפו. ומשה קאלו כיפאש תעטיהם הלחם הומאן קאעדין יתסבלו מה יסתחקושי למעשה נסים. ורבבי קאלו תחבהם יקולו רבבי מה יגדשי חס ושלום. ומשה כמם כיפאש חיאכד הזקנים. וכאן כל שבט יזיב 6 יווליו 72 וכאן כל ואחד יזיב 5 יווליו 60. האש עמל כדה 72 ורקה וכתב עלא 70 זקן ועלה זוז מה כתב שיי. וקאלום אלי תזיהו זקן האדאך יקעד מעה הזקנים ואלי תזיהו פארגה מענאהה רבבי מה יחבושי. ואלדד ומידד. קאלו הזוז אלי חתזיהם פארגה חיתחשמו. האש עמלו מה משאוושי. וקאלו יווליו 70 ומה יתחשם חד. ולאכן רבבי יחב פיהם וזאתום הנבואה והומאן פלמחנה. ותנבאוו משה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ. וזא ולד יזרי למשה וקאלו אלדד ומידד מתנבאים במחנה. ויהושע מה כלאהושי יכמל. וקאל למשה חבשהם. זאוובו משה האנה מאדאבייה ישראל לכל נביאים. ורבבי הבטלהם השלו משיי נהאר מן כל זיהה. וטאיירין פלהוה מיטרו תקריב באש מה יצטחקושי יטבצו. ולממו יאסר מננו. הומאן מאזאלו יאכלו והאך הרשעים אלי כאנו יתסבלו רבבי קתלהם. וסמאו אלבלאצה האדיך קברות התאוה. 
ומן באעד יחכילנה אלפסוק. אלי אהרן ומרים דואוו עלא משה ושבהו כיף הנביאים אלכל. ורבבי תגשש עליהם וקאלום כיפאש תתכלמו עלא משה כדימי אלי מה זאשי ומה חיזישי נביא כיפו. ומן באעד לקאו מרים מצורעת. וקאל אהרן למשה צללי עליהה. וצלה עליהה. ורבבי קאלו בוהה מתגשש עליהה תקעד 7 הייאם. וסתנאוולהה ישראל חתה אלי בראת ומן באעד ספרו. ולחז"ל קאלו. מן הוני יביין אלי רבבי יעמל מדה כנגד מדה. ומוש כאן אלי יעטיהו עלא קד אלי עמל האכהוו. כאנשי אכתר ביאסר. כיף מה שפנה הוני. אלי ישראל לכל סתנאוו 7 הייאם למרים. אלי הייא סתנאת שעה למשה רבינו וקתלי אמו חטאתו פניל. הייא סתנאת שעה ואחדה לכוהה. רבבי כלה ישראל לכל יסתנאוולהה 7 הייאם. האדה כראהה פי עולם הזה. והשכר מתאע עולם הבא מכבבי. ועלאש למצוה האדי כדאת כראהה חתה פי עולם הזה. עלא כאטר הייא גמילות חסדים. וגמילות חסדים רבבי יכלץ חתה פי עולם הזה. מן גיר מה ינקץ מן לכרה מתאע עולם הבא.

פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. הרש"י ז"ל פסר עלא לפסוק בהעלותך את הנרות. עלאש תקרבת פרשת קרבנות הנשיאים לפרשת הנרות. עלא כאטר אהרון כאן מתקלק אלי לא הווא ולא השבט מתאעו קרבו קרבן פי חנוכת המשכן כיף בקיית השבטים. רבבי קאלו מתאעך כיר מן מתאעהום. אלי אנתין חתעמל למנורה. הוני ואחד ינשד מנין זאהו הרש"י ז"ל התפסיר האדה.

לחז"ל נשדו עלאש הדלקת למנורה לפסוק כתבהה באסם העלאה. וזאוובו אלי לפסוק חב יעלמנה אלי כאנת דרזה יטלע עליהה אהרון וקתלי ישעל למנורה. בהעלותך מלשון מעלה. וכלמת מעלה תתפסר חאזה אוכרה. מלשון מעולה. מאענאהה חאזה באהייה. ובהאדה נזמו נפסרו אלי הוני יקצד בהעלותך מלשון מעלה יתרה. מאענאהה אנתין וקתלי תשעל למנורה ענדך חאזה באהייה. ומנין נערפו אלי כיר מן הנשיאים. אלי כתבלי בהעלותך. חקו כתב בהעלות. עלאש זאד לכאף. באש יקוללנה למעלה מתאעך. מאענאהה אנתין מעולה אכתר.

והוני תתזאווב הנשדה מתאע לחז"ל. ויעש כן אהרון. מן הוני יביין אלי מה בדלשי. יאכי תממה האשכון יכמם אלי אהרון חייבדל עלא אלי קאלו משה רבינו מן ענד רבבי. תממה נשדה השנווה זאיידה למנורה אלי הייא ענדה מעלה אכתר מן לקרבנות. לאכן בלכלאם אלי קאלו הרש"י ז"ל יביין השנווה זאיידה. עלא כאטר אהרון כאן מסתכאייד. מן סירת אלי אהרון כאן מסתכאייד אלי מה נזמשי יעמל מצוה. ולאתלו למצוה מתאע למנורה אלי הייא אקל תכלפה ואסהל מן לקרבנות כיר מן לקרבנות. והוני לפסוק עלמני אלי אהרון טול עמרו כאן יעמל למנורה בטריקה האדי אלי ולאת כיר מן לקרבנות. מוש כאן למררה האדיך ברך.

אכוואני לעזאז. כל מצוה ומצוה אלי יעמלהה ואחד בחאמאס ענדהה קימה ענד רבבי כבירה יאסר. אלי כלף אלי ענדו כרה מתאע למצוה ענדו כרה מתאע לחאמאס אלי עמלהה ביה. כיף מה שפנה אלי שעיל לקנאדל ענד רבבי ענדו דרזה אכתר מן לקרבנות. מן סירת לחאמאס מתאע אהרון. והאדה בצ'בץ' אלי קאלולנה לחז"ל מי שחשב לעשות מצוה ולא עלתה בידו מעלין עליו כאלו עשהה. מה קאלושי יש לו שכר כאלו עשהה. כאנשי מעלין עליו כאלו עשהה. מאענאהה אלי לחאמאס ברוחו באש יעמל למצוה. לכרה מתאעו כיף אלי עמל מצוה. הזמעה האדי נפטר ואחד עזיז עלא לקהל לכל. אלי הווא מורה דוד קדושים ז"ל. אלי תקריב הנאס לכל סתנפעת מנו עלמנה לעברית וברשה חאזאת אוכרין. קליל האשכון מלי עאיישין יתפכר כיפאש תעמל למורה וכיפאש הנאס בדאת תקרא גאדי. כלנה נתפכרו אלי קרינה גאדי. וקתאש בדה והשנווה הצ'ורוף אלי בדה פיהה מה נערפוהאשי כאנשי שוייה מן לקהל לכבאר פלעמר. ואחד ינשד בינו ובין רוחו כיפאש דאוומת לבית ספר האדי קראבת הסתין סנה. ותווה ומה תבדל פיהה שיי. אלי לקראייה פלבית ספר האדי מלי אחנאן צגאר נערפוהה איכה. צחיח פשנין לאכראניין וקתלי מרץ' למורה בעיניה לרמה מתאע לקראייה נקצת. ולאכן קבל כאן פיהה קראייה מליחה. וכולנה תעלמנה יאסר גאדי חתתה ואלו אלי קרינה שוייה. שעה פנהאר וקראבת הסתה שבעה שנין האכהוו. כיפאש נזחת וכלאת באצאמאת פי נפסנה אלי הנאס לכל תקול תעלמנה יאסר גאדי. הסר הווא אלי כאן מנהל מתאעהה יכדם בחאמאס ויעארך באש תנזח. לחאמאס מתאעהו אחנאן מה נערפוהושי. לאכן אידה כאן נזיוו נתבתו נלקאו אלי אחנאן מן סירת לאסתינאס מה פקנאשי באלי כאן ענדנה. למורה מתאענה פאמילתו לכל לברה וכולהם כאנו יחבו באש יזי חדאהם. ולאכן הווא מה כאנשי יחב. תערפו עלאש. נשדו זגארו יקולולכום. האנה סמעתהה מן ענדו. קאל להאשכון נכליה התלאמדה מתאעי. כאן יכמם עלא התלאמדה אכתר מן הראחה מתאעהו. אחנאן וקתלי כננה נקראוו כננה נחשו פיה יכווף. יקולך זא מורה דוד לכיתה לכל תסכת. וכאן יתביינלנה אנסאן ואער. ולאכן לחקיקה מוש איכאך. האנה נערפו מליח. אנסאן סכיף יאסר. ובדאליל אלי וקתלי זגאר מה יתעדאוושי פלהעברה קדאש מן מררה וקתלי יזיוו אבאתם יאכד בלכאטר ויעדיהם. למורה כדם בחאמאס. ובהאדה נזח. כאן ענדו חאמאס כביר באש יעמל חאזה ללקהל. ועמל. אלי כללה וראהו

תלאמדה יאסר. אלי כלהם מה יתכלמו עליה כאן למליח ויחבו יאסר. נערפו אלי תממה האשכון מן לקהל אלי כאן ירפעו הצלה וירווח ביה כל יום. עלאש. עלא כאטר יחבו. ועלאש יחבו האש עמל מעאהו אכתר מן לעבאד. לאכן וקתלי נתפכרו כיפאש כאן יתעאמל מעאנה וקתלי כננה נקראו פלבית ספר. יזי. האדה הווא לאנסאן אלי וקתלי יכרז מן ענדך יכליך תחס בלכרזה מתאעהו. כיף מה פסר הרש"י ז"ל פי פרשת ויצא. וקתלי הצדיק יכרז מן לבלאד. יצא זיוה יצא הדרה. ונזיבו הוני מעשה פי דאר השייאב פי בלזיך נפטר ואחד. חאזה עאדייה כלהם כבאר. ולאכן האדה כאן יהודי. ובהאדה משהול דאר השייאב האדיך כלם ליהוד באש יאכדו וידפנו פי בית קברות מתאע יהוד. כביר לכומיתה מתאע לבלאד האדיך תאזר כביר ומערוף. וקתלי כלמו דאר השייאב כאן חדה ואחד תאזר מן אמריקה יתפאהמו פי כדמה. באעד מה כמל התליפון קאל ברוך דיין האמת. קאלו האשכון נפטר. קאלו ואחד פי דאר השייאב. לאמריקאני חס רוחו מה ינזמשי מה ינשדשי. קאלו השנווה אסמו. קאלו מה נערפשי. קאלו תעמל מזייה אנשדלי אסמו. קאלו עלאש. קאלו איכאך. מה נערפשי עלאש. נחס רוחי נחב נערף אסמו. קאם התליפון קאלולו יהושע זביסקי. וקתהה לאמריקאני קאם מן בלאצתו קאל נפטר. מה תעמלו חתתה שיי תווה נכלם נאכדלו קבר פי הר הזתים ונדפנו גאדי. לקבורה תלאת הייאם אוכרין. אעמל מזהודך באש באעד תלאת הייאם יוולי פי ישראל. וסלם חתתה פלכדמה וקאלו באעד לקבורה נכמלו נתפאהמו פלכדמה. ומשה וכאן כל יום יתאצל ביה באש ישופו וין ווצל פי הזאן לגופה לישראל. ובאעד תלאת הייאם זאת לגופה לישראל וכביר לכומיתה חתתה הווא זא מעאהה. ולאכן סתעזב. לקא מייאת מן לעבאד יסתנאוו פיה באש יחצ'רו לקבורה. סתעזב יאסר. באעד לקבורה נשד צאחבו האשכון האדה אלי נצארלו כבוד כביר יאסר פלקבורה מתאעו ופי חייאתו עאש ואחדו. קאלו האדון התלאמדה מתאעו. קאלו האשביכם מה פקתו כאן תווה. קאלו מה נערפושי וין קאעד. כאן זינה נערפו ראוו רפאענה בחדאנה ונזורו דימה. קאלו האדון לכל יסכנו פי ישראל? קאלו לא. האדון זאוו מן לעולם לכל. וכל ואחד יקול לתלאמדה אלי יערפהם חתתה אלי תלממו. ותממה תלאמדה מה סמעושי. קאלו ועלאש למחבה האדי לכל. קאלו תערף למורה האדה כאן צעיב יאסר מעה התלאמדה מתאעו. וכולנה כננה נכאפו מנו ונכרהו. ולאכן מן באעד פקנה בלמחבה לכבירה אלי כאן יחב כל תלמיד ותלמיד. וכאן יפהם התלאמדה מתאעו לכל. וכאן יחללהם למאשאכל מתאעהם מן גיר מה יוורי עלא רוחו. הזאוואלי כאן יצ'ברלו מה יצטחק ללקראייה לכל וכאנו יתבעתולו מן גיר מה יערף אלי בעתומלו למורה. כאנו יזיוו ויקולולו אלי אנתין לעאם אלי פאת כנת תלמיד מליח יאסר ועטאווך מתנה. וכל תלמיד כאן ענדו מושכלה כאנת תתחל מן גיר מה יפיק. נהאר ואחד מן התלאמדה מתעדדי קדאם לבלאצה אלי יקעדו פיהה למורים סמע כלאם וזא יקולולנה. קאללנה סמעת מורה נח יקול למורה יהושע האשביך תבכיה זאדה יאכי עקבת תלמיד ליום. קאלו הי עאקבתו. וקאעד נבכיה אלי קאעד נחס האש קאעד יחס הווא. ולאכן ילזמני נעאקבו באש יוולי ראזל. התלאמדה לכל סמעת בלחכאייה האדי וכל תלמיד יקול לצחאבו. ולאכן הזמעה האדיך כאנת אכר זמעה שפנה פיהה מורה יהושע תווה קראבאת לארבעין סנה. והאדאך עלאש רבבי זאבני בחדאך לווקת האדאך. באש אחנאן התלאמדה מתאעהו נעמלולו לכבוד מתאעהו לאכראני. ותווה כרינאלו זוז אברכים באש יקראוו למנוחתו עאם כאמל ויקולו עליה קדיש עאם כאמל. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 77 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

יוני 2017
א ב ג ד ה ו ש
« מאי   יול »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930