ארכיון יומי: 5 באוגוסט 2017


גולה במצוקתה – יהודה ברגינסקי

גולה במצוקתה

וזאת הסיבה ל " גמגום " בישיבות. אני דרשתי בלי הרף לקיים דיון בעניינים אלה שמדברים בהם בחצאי מלים.

בישיבת ההנהלה ביום 9/5/1955 אמרתי :

" אני מציע שנקיים דיון קצר ותכליתי בעניין צפון אפריקה. טוב שנמצא כאן גם לוי אשכול. הנושא אינו טכני, אלא עניין פוליטי ציוני. יוזפסטאל הביא לנו ידיעה על אסון הקשור בעלייה מצפון אפריקה. כתבו על כך באהדה ב " הארץ " וב " הבוקר ". אנו, כלומר אגף העבודה, גזרנו על עצמנו שתיקה. בינתיים נתעוררה פניקה – שחברי הנהלה לא יצאו לצפון אפריקה. על סמך הודעה זו כתב ראש ההנהלה הודעה למחלקות שלא יישלחו שליחים. אנו בעצמנו לא עשינו שום דבר.

אני מסביר – אני התכוונתי להוציא את עניין צפון אפריקה ממסתריו, להעמידו לדיון פומבי, ובכך ליצור לחץ על צרפת – כפי שמוסר עכשיו יוזספטאל, לא נעשתה שם שום פעולה מחוץ להוראה ששליחים וחברי הנהלה לא יסעו לארצות אלה. אני שואל את יוזספטאל : מה עלינו לעשות ? לפי דעתי עלינו לפעול. ההנהלה אינה יכולה, חודש לאחר שקרה ה " אסון ", לשבת בחיבוק ידיים. בשום פנים אינני יכול לקבל את הצעתו של יוזפסטאל שנדחה את הדיון עד לשובו של שרגאי.

אין לנו שום רשות לעשות זאת. עלינו להחליט. אני מציע שנדון בשאלה ונדע מי יעסוק בעניין הזה. יש הצעה לשתף את ד"ר גולדמן בפעולה זאת. עלינו להודיע לד"ר גולדמן כדי שידע איך לעסוק בזה. שמענו מיוזספטאל שייתכן שהעניין יסתיים בפשרה. זה יהיה אסון בשבילנו. אנו צריכים לדרוש עלייה חופשית. אני מסביר – הבינותי תיכף ומיד שאלה " הבוחשים ", מנהלים משא ומתן עם הצרפתים, או בתיווכם, עם הערבים – שישראל מוכנה להסכים לקיצוץ העלייה באופן עקרוני, ואחר כך ידובר על ממדים. זאת לא רציתי בשום פנים ואופן. חששתי שאלה מצד הממשלה שדרשו כל הזמן צמצום העלייה מצפון אפריקה, ישמחו בלבם לפשרה המוצעת. אני לא ראיתי שום זכות לי, להנהלת סוכנות, ולממשלת ישראל למכור את זכויות יהודי צפון אפריקה לעלייה ולחתום באופן רשמי במסמך על מספר היוצאים. רק עלייה חופשית.

ועוד דבר : יוזפסטאל אמר – כך סיפר דובקין – שיש מכתב מצור לשרת, שחברי ההנהלה שהיו בצפון אפריקה גרמו לפניקה, בסך הכול היו בצפון אפריקה רק שני חברי הנהלה, יוזפסטאל וברגינסקי. יוזפסטאל וודאי לא גרם לפאניקה, מפני שלא הודיע שום דבר. אם הכוונה אלי – וכאן במסדרונות מתלחשים שצור כתב לשרת שברגינסקי עיכב את העלייה – כך הצהיר דובקין בפני שלושה אנשים, אינני יכול לעבור על הדבר בשתיקה. דובקין אוסר עלי לפנות לצור. מסרתי בדין וחשבון שלי שבשעה שהייתי בתוניס ועמדתי להיפגש עם המזכיר הראשי של השלטון שם, באותו יום הוזמן מנהל מחלקת העלייה ודובר על עניין עזה, באופן כללי. ההודעה הראשונה שלי לעיתונות בפאריס נמסרה ימים אחדים לאחר שעמוס רבל – עליו עוד ידובר – נקרא לשלטונות במרוקו בדבר צמצום העלייה, עלינו לדון ולקבוע מי מטפל בדבר ".

ב – 31.5.1955 נערכה בירושלים ישיבת הנהלת הסוכנות בהשתתפותו של ד"ר נחום גולדמן. הוא מסר דין וחשבון כללי והפטיר מלים אחדות על קשיים מסוימים בעלייה מצפון אפריקה. אמרתי :

" אני מפנה את תשומת לב החברים לכך, שזה שלושה חודשים ישנם קשיים בעלייה מצפון אפריקה, וההנהלה לא הגיעה לדיון בעניין זה. אני מבקש דיון בשאלה הזאת. במשך כל הזמן אנו שרויים במין מסתורין. עד לישיבה עם צור – השגריר בפאריס – לא ידענו דבר. לפחות פרופורמה, על ההנהלה לדון בעניין זה. אני מציע ליושב הראש ולחברים למצוא אפשרות להמשך הדיון על העלייה מצפון אפריקה ".

ב – 13.6.1955 מסר בישיבת הנהלת הסוכנות ש.ז.שרגאי – ראש מחלקת העלייה דין וחשבון על ביקורו בחו"ל. אמרתי באותה פגישה :

" איַּחד דברי על צפון אפריקה בלבד. אני רוצה לתאר בפני ד"ר גולדמן, שלא היה כאן, את התמונה לאשורה. זו הפעם הראשונה בשלשות החודשים האחרונים שההנהלה שומעת דו"ח בעניין העלייה מצפון אפריקה. אני מזכיר שהבאתי הצעות לדיון, ואף על פי כן לא קויָם כל בירור. גם היום, כפי שאתם רואים, למרות היות הסעיף הזה על סדר היום כבר שלושה חודשים, הדיון אינו מתקיים…..רבים מחברינו כאן נוהגים כבת יענה ומתעלמים מן המציאות. לדעתי, המצב הפוליטי והביטחוני בצפון אפריקה רע מאוד. אני צופה שבעוד חצי שנה או שנה תתחיל בריחה מבוהלת מתוניסיה. הלא ליד שולחן זה מסרתי לראשונה להנהלה, מה ששמעתי מד"ר פרלצווייג, שבהסכם בין צרפת לתוניסיה אין סעיף המזכיר תנועה חופשית של יהודים.

בעוד חצי שנה יעמדו יהודי תוניסיה על חומרת המצב, ויתחילו לברוח. הנה, ממרוקו בורחים כבר היום. מסרתי בדו"ח שלי להנהלה, כי 125.000 יהודים ממרוקו מוכנים לעלות. רק השבוע קיבלתי דו"ח מעובד מחלקת הקליטה, אדם שעבר את כל מרוקו לאורכה ולרוחבה – באוג'דה בצפון מזרח, טנג'יר בצפון מערב, מראקש והכפרים בדרום מזרח ומיישובים במערב מרוקו – אגאדיר, סאפי וכו…. – לדבריו, בכל מקום רוצים היהודים לעלות. מה אנו עושים לזירוז תהליך זה ? איך אנו מעריכים את מצבם ? אני סבור שהם נתונים בסכנה של ממש, אבל ההנהלה הציונית, מתוך שקט אולימפי לא דנה במצב. אינני יודע אם דברי יעשו את הרושם הדרוש, אך אני אומר מה שאני אומר כדי שבפרוטוקול יהיה רשום, אחר מחברי ההנהלה עמד על כך.

אני רוצה לשאול את ד"ר גולדמן : " איך אתה מעריך את המצב הפוליטי של יהודי מרוקו ? לדעתי מצבם גרוע מאוד ! יש חברים היודעים טוב ממני מה מתרחש. זה שלושה חודשים שאנו מסתובבים סביב עצמנו עד שלבסוף חזר העניין אל ז'ילבר – שגריר צרפת בישראל. לטובת עניינינו רצוי שהדבר יסוכם בפאריס. מה שנקבע כאם עם ז'ילבר יעבור ממילא דרך המסננת של הממשלה הצרפתית, אחר כך ללא קוסט – המושל הכללי במרוקו – והעניין יתחיל מחדש……לפני שאנו באים לדון בסעיף הקליטה, אם לבנות צריפונים או בדונים, עלינו לקבוע שהעלייה ממרוקו היא עליית הצלה ".

הקשרים בין המערביים בירושלים ליישוב בארץ ולקהילות היהודיות בתפוצות-משה עובדיה

הקשרים בין המערביים בירושלים ליישוב בארץ ולקהילות היהודיות בתפוצותמשה עובדיה

קשרי המערביים עם היישוב היהודי ואף הנכרי בירושלים באו לידי ביטוי במרקם החיים החברתיים–הכלכליים. היחסים בין הכוללים ובעיקר בין המערביים לספרדים משלהי המאה התשע עשרה, עם היפרדותם ההדרגתית, ובמחצית הראשונה של המאה העשרים התמקדו בעיקר בעניינים כלכליים. המערביים שיתפו פעולה עם הספרדים כדי להחזיק ולקיים את עדתם, לקבל זכויות על הקדשים שתרמו יהודים מהתפוצות לירושלים ולארץ–ישראל בכלל, ובהם הקדשים שהקדישו יהודים מהמגרב, לקבל כספים שאספו שד"רים במגרב, לנהל בית דין עצמאי של עדתם ולקבל זכויות על קרקע בהר הזיתים. קשרי המערביים בירושלים עם שאר הערים בארץ באו לידי ביטוי בהגירה פנימית למשל לטבריה וחיפה, ששם היו המערביים דומיננטיים בהנהגת העדות הספרדיות; ההגירה לערים אלה נבעה ממניעים כלכליים ומנישואים של מערביים מירושלים עם תושבים מקומיים. מלחמת העולם הראשונה וגירוש נתינים זרים, ביניהם מערביים מירושלים ומהגליל, שחלקם הגיעו למצרים, חיזקו את הקשרים ואת שיתוף הפעולה בין המערביים מירושלים עם הנהגת הפליטים מארץ–ישראל. למערביים וספרדים מחברון, טבריה, צפת, חיפה ובירות, ובהם ספרדים שנמנו באמצעות שלוחי הכולל קשרו המערביים קשרים עם קהילות יהודיות בתפוצות: בחמש ארצות צפון אפריקה, ארצות המוצא של המערביים, וכן בפורטוגל, תורכיה, ארצות הבלקן, סוריה, ערביסטן (כורדיסטן האיראנית), תימן ועַדן, עיראק, פרס, בוכרה וארצות אמריקה הצפונית והדרומית. נראה שבמחצית הראשונה של המאה העשרים נזקק הכולל ליותר שליחים מאשר בתקופתו של הרדב"ש, ועל כן העסיק שליחים מערביים וספרדים מערים אחרות בארץ–ישראל, למשל מצפת וטבריה, ואף שכר את שירותם של שליחים מקומיים ממרוקו.

 מידע ביוגרפי על ר' מסעוד די אבילה

מסעוד די אבילה (נפטר בי"ד בחשוון תרע"א [16 בנובמבר 1910 )]עלה ממרוקו לארץ–ישראל בשליש האחרון של המאה התשע עשרה. בירושלים נישא לרבקה (נפטרה בו' באלול תרפ"ג [18 באוגוסט 1923 ,)]בתו של הרדב"ש, והיו להם שני בנים ושתי בנות.15 ר' מסעוד נקבר בהר הזיתים בירושלים, וכך נכתב על מצבתו:

מקור דמעה ונוזלים כעינות

מימי עין כמים הניגרים

ספקו כפים קראו מקוננות

מספד מר ובכי תמרורים

על איש ישר רוח הולך אמונות

תכפוהו [תקפוהו] רעות אחזוהו צירים

וימררוהו ורובו הן אלה היו לו למנות

 מכאובי גוף ומרוק אברים

דבקו חלאים [חולאים] ומכות נאמנות

עד הורד אל קברו ומערות צורים

הה [הלא הוא] הנפטר בשט [בשם טוב] מן העולם החכם

]ה]נבון חתנא [חתן] דבי [של בית] נשיאה [נשיא] כה"ר [כבוד הרב[

מסעוד די דאבילא

נלבע [נתבקש לבית עולמו] יום יד לחדש [לחודש] מרחשון [מרחשוון[

שנת התרע"א [1910]

תנצבה

מתוכן הכתובת שעל המצבה למדים על ההקפדה בהזכרת ייחוסו של הנפטר לרדב"ש: 'חתנא דבי נשיאה'. מאיגרות השליחות של די אבילה עולה מידע נוסף על אודות ייחוסו: 'נין ונכד להרב הגאון רב אד"א [אליעזר די אבילה[ זצוק"ל [זכר צדיק וקדוש לברכה] בעל המחבר ספר מגן גיבורים ומעין גנים ובאר מים חיים'. ר' אליעזר די אבילה בן שמואל נולד במרוקו בשנת תע"ד (1714 )ונפטר בגיל ארבעים ושבע, בשנת תקכ"א (1761 ,)ונקבר בעיר צַאפִי במרוקו.16 כולל המערביים ייחס את מסעוד לר' אליעזר, שהיה רב נודע במרוקו, ושחיבר את הספרים הנזכרים, ואכן מקובל היה להזכיר באיגרות שד"רים פרטים כאלה אם היה לשד"ר ייחוס לרב נודע בקהילות היהודיות.

הערת המחבר : על עליית מסעוד לירושלים ראו: יד לנופלים. ברשימה זו על נכדו אשר מסעוד בן יצחק די אבילה, שנפל במלחמת השחרור, נאמר שסבו עלה ממרוקו לפני שבעים או שמונים שנה, כלומר בין 1869 ל־1879 .ראו גם: תדהר, עמ' 5711 . בפנקס פרנס בארכיון ועד העדה הספרדית המופקד באהע"י נרשם שמקום קבורתם בהר הזיתים בחלקת בוראק ישן. על המצבה של רבקה נכתב: 'המצבה הזאת עדות נאמנה כי אשת חיל תחתיה נטמנה ביסורין [בייסורים] קשים היתה מעונה רבת המעלות ידיה אמונה האשה [האישה] יראת ה' מ'[רת[רבקה די אבילא נ'ע [נשמתה עדן] נ'לבע'ה [נתבקשה לבית עולמה] יום ו' אלול שנת התרפ'ג [1923 ]ת'נצבה ]תהא נפשה צרורה בצרור החיים['. ילדי מסעוד ורבקה הם מאיר, יצחק, רחל ובת נוספת שלא מצאתי את שמה. ראו על אודותם: דיין, חכמי, עמ' 105-107

יהודי מרוקו בארץ ובעולם- רוברט אסרף

יהודי מרוקו-רוברט אסרף

עלייה, שבראשיתה הייתה מוגבלת מאוד, בגלל המספר המצומצם של אשרות כניסה שהסוכנות היהודית חילקה, אשר בתחילה היו שמורות לפליטים היהודיים האירופים שהתיישבו במרוקו. רבים מהם כלל לא חשבו לבוא לפלסטינה, והעדיפו לחזור לאירופה או לנסוע לארה״ב.

לאחר ויכוחים מרים, אשרות-הכניסה הללו ״שינו כיוון״ הועברו לתנועה הציונית המרוקנית אשר העניקה אותם לתנועות נוער ציוניות, המקורבות לזרם הציוני סוציאליסטי.

עשר האשרות הראשונות הוענקו לכן, בין היתר, לאלי מויאל מסאלה, סגן־שר התקשורת לעתיד, לצייר הנוף שאול צבי זיני מספרו, ולצייר משה גבאי מקזבלאנקה. כשהגיעו לפלסטינה, נשלחו לקיבוץ בית השיטה, שם מצאו יהודים צעירים בני טוניסיה ואלג׳יריה, שיחסיהם איתם היו מסוכסכים למדי. הטוניסים פרשו והקימו את קיבוץ רגבים, ואילו המרוקנים, אחרי קשיים רבים, הקימו את צאלים.

עולים חדשים נוספים ממרוקו הגיעו אחריהם, והקימו את קיבוץ יטבתה, לא הרחק מאילת, בהנהגתו של אליעזר אביטן , אחד מחלוצי הציונות המרוקנית.

הזוכים הספורים באשרות-עלייה נתקלו בקשיים רבים כשרצו לעזוב את מרוקו, עקב סירובן של הרשויות הצרפתיות להסדיר את הדרכונים שלהם ואת אשרות היציאה. התברר, שאם ברצונה של הסוכנות היהודית למשוך עולים, עליה למצוא דרך לעקוף את המכשול הכפול: זה שביציאה ממרוקו, וזה שבכניסה לפלסטינה. היה כמובן תקדים לכך – ״עלייה ב׳״ מאירופה; אולם המצב במרוקו היה שונה לחלוטין. באירופה, המועמדים לעלייה היו פליטי שואה, ששכנו במחנות פליטים או ״עקורים״, ולכן היו מוכנים נפשית לצאת להרפתקה המסוכנת הזאת. במרוקו, צריך היה לעקור משפחות שישבו באותה ארץ מזה דורות רבים, ואשר, לכאורה, לא היו נתונות בשום סכנה.

יתר על כן, אם בארצות המוצא האירופיות מהן הפליגו הספינות, צרפת ואיטליה, לא הציבו כל מכשול בדרכן, ואף פעלו בשיתוף-פעולה איתן, הרי היה ידוע שבצפון-אפריקה הרשויות תעשינה הכול כדי למנוע את יציאתן.

ב־1947 החליטה הסוכנות היהודית לפעול בקנה־מידה גדול, ולארגן מבצע של יציאות משותפות בכל המאגרב. למפקד ההגנה בצפון-אפריקה התמנה אפרים פרידמן בן־חיים, שהגיע לאלג׳יר בינואר 1947, והיה מוסווה כשליח מטעם הקק״ל. מעשהו הראשון היה לארגן את הסמינר הראשון להכשרה מטעם ההגנה, בהשתתפות חברים בתנועות הנוער החלוציות בטוניסיה, באלג׳יריה ובמרוקו. מרוקו הייתה מיוצגת על ידי שני אנשי חינוך צעירים מ״אגודת שארל נטר״ בקזבלאנקה – סם אביטבול, שעמד בראש ״קבוצת בן יהודה״, ואלי אוחיון, מזכיר הפדרציה הציונית המרוקנית.

השליח הארץ-ישראלי קבע, שההפלגה תצא ישירות מן החופים הצפון־אפריקנים, ולא דרך הסניף הצרפתי, כפי שהדברים נעשו עד אז בקנה-מידה קטן. זאת, על פי המסורת ה״אקטיביסטית״ של תנועתו ״הקיבוץ המאוחד״, ובגלל סיבות אידיאולוגיות ופסיכולוגיות, יותר מאשר בגלל מניעים מעשיים.

פעילים ואוהדים מקומיים סייעו בהקמתו של מחנה מעבר במרחק של כמאתיים קילומטרים ממזרח לאלג׳יר, סמוך לטֶנֶס, במסווה של אתר חופשה בשם Repos et Santé  – ״מנוחה ובריאות״. כששבו סם אביטבול ואלי אוחיון למרוקו, הסתייעו ברשת השמועות, והפיצו בכל המלאח׳ים במרוקו את הידיעה על פריצת הדרך לארץ ישראל. באפריל 1947, אחרי פסח, החלו להעביר בחשאי לאלג׳יריה, באזור אוז׳דה, את הקבוצות הראשונות שהתקבצו מכל רחבי הארץ.

עם הגעתם של המועמדים לעלייה לאלג׳יר, אספו אותם והובילו אותם למחנה, שם היו אמורים לשהות ימים אחדים, אך בפועל שהו שם קרוב לשישה שבועות. המיפגש בין העולים המרוקנים לבין האחראים הציונים הצרפתים לא התנהל על מי־מנוחות. רפאל האמל, שנשלח מן הבירה האירופית לנהל את המחנה בטנם, לא הסתיר את כעסו:

"עד מהרה נוכחנו לדעת שנמצאים בקרבם רק אחוז קטן של חברי תנועות ושל [אנשים שיש להם] פוטנציאל פרודוקטיבי. מספר החברים בתנועות הנוער נע בין 20 ל-25; וזה של בעלי מלאכה ופועלים סביב 60. כל היתר, 250 עד 300 איש, היו שייכים למעמדות הנמוכים; היו אלו פרזיטים שחיו מהברחות בשוק השחור, שהתפתו לבוא עקב אי-החוקיות ונמשכו על ידי האידיאולוגיה של ׳הארגון.״

היציאה הסתיימה בכישלון-למחצה. המפרצרן, שנבחר בתחילה להפלגה, היה מסוכן מדי. המיקום החדש שנבחר סבל מחיסרון גדול עיקרי: הספינה הפנמית ״אנאל״, ששמה הוסב ל״יהודה הלוי״, לא יכלה להגיע ליבשה ממש, והיה צורך להעביר את העולים בסירות עד לספינה. לשם כך נאלצו לשכור את שירותיהם של מבריחים מקצועיים – למורת רוחם הרבה של נכבדי הקהילה היהודית באלג׳יר, אשר לא שמחו בקשרים מעין אלו. רק בלילה של 10 במאי 1947, ״יהודה הלוי״ הטילה עוגן סמוך לטנס. הייתה זו ספינה בנפח 250 טון, שהוכנסו בה שינויים לצורך אכסון 600 נוסעים. אף כי הז׳אנדרמריה – שתשומת לבה התעוררה, ללא ספק, עקב ההפלגות הלוך־ושוב – תפסה ועצרה כמאתיים עולים, הרי 460 האחרים הצליחו לעלות לסיפון הספינה, שיצאה במהירות הימה והפליגה לעבר פלסטינה.

כך אירע שמשפחות התפצלו: חלק מהן הפליג לארץ ישראל; חלקים אחרים נאלצו לחזור למרוקו. כך אירע גם לשאול בן שמחון שחזר לפס, ועסק שם בניסיון לתעל את זרם המועמדים ליציאה.

״יהודה הלוי״ אותרה על ידי ספינות ה״רויאל נייבי״ ־ הצי המלכותי האנגלי – ליד אלכסנדריה, והובלה לקפריסין מיד עם כניסתה למים הטריטוריאליים של פלסטינה. היא הובאה לנמל חיפה בליווי, ועם הגעתה היוותה סנסציה. סופסוף, היה מדובר בעולים חדשים שהגיעו בחשאי – לא מאירופה כי אם מצפון-אפריקה. כפי שכתב אחד מן המארגנים של המבצע הזה, אפרים בן-חיים פרידמן:

העתונות העברית הדגישה, שזו הפעם הראשונה שלא היה מדובר בפליטים ממחנות הריכוז באירופה, או בפליטים מסיביר, כי אם ב׳׳אחינו האוריינטאליים החיים בשלווה מזה דורות בצל האיסלם בצפון-אפריקה" (״הצופה״). בטאונה של ההסתדרות, ״דבר״, כתב ש״הספינה הזאת היא הוכחה לכך שאין זה נכון לזהות את הבעיה היהודית עם יהודי אירופה בלבד: ׳ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך?' כתב המשורר, אשר הספינה נושאת את שמו. אסירי ציון קיימים לא רק באירופה.״

ב-31 במאי, לאחר הפלגה לא-נעימה במיוחד שנמשכה 21 יום, העולים הועלו בכוח על סיפון הספינה וגורשו לקפריסין, שם האנגלים – שלא היו מסוגלים להתמודד עם הכמות ־ ריכזו במחנות, מאז קייץ 1946, את אלפי הנוסעים המחתרתיים שנעצרו על ידי ה״רויאל נייבי״.

תולדות יחס היהודים לספרד ולפורטוגאל במקורות ישראל-אליהו רפאל מרציאנו

תולדות יחס היהודים לספרד ולפורטוגאל במקורות ישראלגירוש קנא

שבחי ספרד

תקופת ״תור הזהב״ של היהודים בספרד התחילה בימי חסדאי אבן שפרוט והסתיימה במאה הארבע עשרה לקראת שנת קנ״א – 1391.

איש מורם מעם זה ביסס יסודות חכמת התורה בספרד, וזירז את בני עמו לעסוק בתורה ובמדע. רבי יהודה אלחריזי הקדיש לאיש התורה והחסד המקנא לעמו ולתורתו פזמון תהילה וז״ל:… ויהי בשנת ארבעת אלפים ושבע מאות ליצירה צלחה על בני ספרד במאה השביעית רוח עצה וגבורה ושפה ברורה … בימים ההם זרח בספרד שמש התהלה הוא הנשיא הגדול רבי יצחק הספרדי בן חסדאי… כי הריק לכל שואליו ברכה עד בלי די ובימיו המון גלי החכמות ויגרשו מימיהם גביש וראמות ונצבו נחליהם כחומות … כי הנשיא ההוא החיה בטללי חסדיו מתי הסכלות ומשך בעבות נדבותיו לבות בני הגלות והעביר קול מי לה׳ אלי, וכל מחסורו עלי, ויאספו אליו כל גאון וכל רב מארצות אדום וערב, ממזרח וממערב, וערך שלחן חסדיו לפניהם, ויתקבצו אליו חכמי הדור מאורי באורי נגוהים לערוך מערכת חכמה לפני דורש אלהים וימלא אותם רוח אלהים… ומן העת ההיא פרצו החכמות בספרד פרץ, ומאלה נפצה כל ארץ…

באוירה זו עתידים לצמוח ולפרוח ענקי הרוח בספרד היהודית. המשורר גם הקדיש שיר ושבח לספרד אשר עלה בידה לגדל פירות גינוסר משובחים שריח עדין נוטף מהם עד היום … ספרד היתה תאוה לעינים ואורה כשמש בחצי השמים ורוקח עפרה מור אפים … ואוירה חיי נשמות, ואדמתה מבחר אדמות, והיא זוהר הנפשים, שמחת אלהים ואנשים, ופרחי גניה ככוכבי שחקים, וארצה חבצלת השרון שושנת העמקים …

רבי יהודה הלוי כתב בעקיפין דברים בשבחה של ספרד:… לבי במזרח ואנכי בסוף מערב, איך אטעמה את אשר אכל ואיך יערב… יקל בעיני עזוב כל טוב ספרד…

הרמב״ן בכבודו ובעצמו לא נמנע מלהזכיר מצבם הטוב של היהודים בספרד: … אבל אחרי היותנו בגלות בארצות אויבנו ולא נתקללו מעשה ידינו ולא אלפינו ועשתרות צאנינו ולא כרמינו וזיתינו אשר נזרע בשדה אבל אנחנו בארצות, כשאר העמים יושבי הארץ או בטוב מהם. ר׳ אברהם מטרוטייאל זוכר לשבח:… המלך דון אלונשו הטוב .., גם ר׳ אליהו קפשאלי כתב:… ויהי בימי מלך ספרד ר״י דו״ן פו״לו התנשאו היהודים מאד מאד וינשאם וינטלם כל ימי עולם ונתן להם עשר ידות במעלה ובגדולה מיתר מלכי ספרד אשר לפניו…

 

לעג ובוז לספרד ולפורטוגאל

תקופת תור הזהב באה לסיומה במאה הארבע עשרה והסימנים לכך היו האשמות הנוצרים נגד היהודים כגון פרשת הרעלת הבארות, פרשת ילדים נוצרים הנשחטים כביכול ע״י יהודי לקראת חג הפסח, וכן קנאת הנוצרים ביהודי החצר. גזירות קנ״א הראו בעליל את סופה של תקופת פז בדברי ימי ישראל.

האוירה היתה עכורה מאד ערב המשבר של שנת קנ״א-1391. זעם ההמונים פרץ החוצה ושטף קהילות ספרד. הפרעות שהחלו בטבח יהודי סיביליה התפשטו לקהילות רבות, ואם לא בהתקפות הדמים, עוד נתבעו האומללים להמיר את דתם. או אז עמד ברה שמעון בר צמח בראש אחת הקבוצות ו׳׳גירשו״ עצמם מספרד, ואת שנת מאורעות סיביליה ציין הרשב״ץ בפסוק: (מואב סיר רחצי) ״על אדום" אשליך נעלי …, ובכך רמז הרב לבוז שהוא רוחש לאדומים הספרדים. הגזירה השחצנית לשמד יותר מהתקפות הדמים היא היא שגרמה לשינוי החד בהתייחסות היהודים לספרד ולעמה.

בימי השמד הנורא חיבר יהודי ושמו פרופיט דוראן אגרת ״אל תהי כאבותיך״ … ובה הוא משחק ולועג לחבר שהשתמד ואגב כך שם דוראן ללעג את עיקרי הדת הנוצרית. ר׳ יוסף גרשון ממגורשי שנת רנ״ב מספר לנו שהספרדים התחננו בפני יהודים רבים להתנצר ובתמורה ישארו בספרד ולא יגורשו, אך בקשת הגויים נדחתה:… ואעפ״כ שהיו נותנים ממון רב לכל היהודים בספרד, כדי שיאמינו באמונת יש״ו בוז היינו מבזים אותם …

יהודי ספרד ידעו מי לחץ על פרנאנדו לבצע פקודת הגירוש, ומי הוא זה שהכריע הכף, ועל כן הלעג לאיזבל המלכה הוא חריף מאד במקורות יהודי ספרד. בכתבי המקובל ר׳ אברהם הלוי נמצא תיאור של לעג וקלס אודות איזבל:… אומר שם כי בשנת רל״ה לאלף הששי תקום בספרד דובה מלאה עינים ואמר זה על המלכה הרשעה … וידוע הוא שבשנת רל׳׳ה מלכה בספרד איזביל הרשעה והיא שעשתה את כל הרעות האלה והמשך המ״ה שנה היו משנת רמ״ה שאז התחילו הצרות והחבלים העיקריים שבאותה השנה גרשה הדובה את ישראל מכל אנדאלוס…

הרב אליהו קפשאלי מהתל במלך פורטוגאל:… ובשנת הרנ״ז נגף ה׳ את דון יואן מלך פורטוגאל וימת בקוצר ימים … בעונו אשר הריע לעשות ליהודים, ובנים לא היו לו, וקבורת חמור נקבר ולא כקבורת מלכים…, ועל מלך ספרד כתב הרב: …ויאמרו כל השרים והשרות בקינותיהם מלך ספרד מלך טפש היה …

הרב אברהם מטרוטייאל … מכנה כמה מלכים בספרד בשם היראנדו ובקהילות המגורשים במרוקו ואלג׳יריא, עשו מהראנדו מלת גנאי לבן בליעל ואדם המלסטם את הבריות … הרשב״ץ, בעל אופי מתון וטבע נוח, מתייחס ליהודים הבודדים השבים לספרד, בבוז גדול וז״ל: …ונשאר לתקן ענין החוזרים מכאן על עקב בשתם ככלב שב על קיאו…

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 77 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר

אוגוסט 2017
א ב ג ד ה ו ש
« יול    
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031